סמארטפונים

כזה ניסיתי: Meizu M6 Note

מאת
יצרניות הסלולר מחלקות בדר”כ את קטלוג המכשירים שלהם למשהו שנע בין 3 ל-4 סדרות מכשירים: מכשירים זולים לשוק הנמוך, מכשירי ביניים, ומכשירי דגל/פרמיום. מכיוון הצרכנים, לפחות אלו שסמארטפונים הם נושא לגיטימי לשיחה עבורם, הולכת ונוצרת בשנים האחרונות חלוקה קצת שונה שלוקחת את שתי הקבוצות הראשונות (מכשירי הביניים והמכשירים הזולים) ומסווגת אותה בקבוצה שהשם ההולם עבורה הוא “מכשירי מחאה”. רוכשי מכשירי מחאה הם אנשים בעלי משנה סדורה בנוגע לסיבות שהביאו אותם לרכוש מכשיר שאינו מכשיר דגל: הסיבה הראשית שעליה מתבססות כל הסיבות האחרות היא כמובן כספית: נמאס לאנשים האלו לשלם סכומי עתק על סמארטפונים. מכאן זה מתפצל למגוון של תתי סיבות: “בתוך שנה הגלאקסי הפך לג’אנקי של מטענים”, “בחיאת, מי צריך אימוג’י AI/ מסך ברזולוציית 2K”, “בשביל מה שאני עושה, אני לא צריך יותר מזה”, “תכלס אני לא מרגיש הבדל”, “ככה אוכל להחליף מכשיר פעם בשנה”.



Meizu M6 Note (צילום: גד גניר)
הסמארטפונים מסדרות הביניים של מייזו הם מכשירי מחאה מובהקים. זה לא רק בגלל שהם זולים, וזה לא קשור בהכרח לתמורה שהם נותנים למחיר הזה. זה עניין של מיקום וזיהוי הזדמנויות, ואם לשפוט את ההצלחה של באג בישראל עם המותג הזה, מישהו שם ידע טוב מאוד מה הוא עושה: לא מעט ישראלים  בשנת 2018 עדיין הולכים לקניון, לעמדה של אחת המפעילות מתוך כוונה לקנות שם את המכשיר הבא שלהם כאילו אנחנו שוב בסוף שנות ה-90. אלו שההגיון (או המחיר) מכה בהם רגע לפני קניית גלאקסי אס 9 או אייפון X, נתקלים במנוסתם מהדוכן בחנויות של באג ובכרזות של Meizu, כשהם מתוסכלים, ממורמרים ומחפשים עסקה טובה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי במהלך השבוע האחרון: Huawei P20 Pro

מאת
אירוע ההכרזה של המכשירים החדשים של וואווי בשבוע שעבר בפריז התחיל כמו זה של שנה שעברה, וכנראה כמו אלו שקדמו להם. לאף אחד מהנוכחים אין אשליות לגבי מה שמצפה לו באירוע מהסוג הזה: מנה טהורה ומזוקקת של סופרלטיבים דרמטיים, השוואות לא מאוזנות והסברים שיווקיים בציפוי מונחים טכניים. השנה, החלק של ההשוואה למתחרים קיבל אפילו משקל רב יותר מהנהוג בז’אנר, גם במונחי השקה של מכשיר סיני. את הסיבה האמיתית שבגללה וואוי התעכבה כל כך הרבה על ההשוואה למתחרותיה קיבלו הנוכחים שם רק כשעה וחצי לאחר שהאירוע החל, ברגע בו נחשפו מחירי המכשירים החדשים. כל עוד וואווי התבצרה בתדמית יצרנית הסמארטפונים הסינית שמשיקה מדי שנה אלטרנטיבות משתלמות ואטרקטיביות, החברה יכולה היתה להשאר במקום השלישי המכובד בטבלת המכירות העולמית. השנה החליטו כנראה בוואווי שהגיע הזמן לפתוח מבערים.


Huawei P20 Pro (צילום: גד גניר)

איך וואווי מתכננת לעשות זאת? באמצעות שינוי מסחרי ושינוי קונספטואלי. בצד המסחרי, וואווי ניסתה השנה להכנס לראשונה לשוק האמריקאי. כניסה משמעותית לשוק האמריקאי יכולה להתבצע רק דרך חבירה לאחת או יותר ממפעילות הסלולר. היוזמה הזאת כזכור קרסה כבר בינואר כשכל מפעילות הסלולר אליהן פנתה וואווי בחרו להפנות לה את הגב: אם תשאלו את האמריקאים, זה בגלל שוואווי משתפת פעולה עם השטן ומרגלת אחר משתמשי המכשירים שלה. טענות אחרות מדברות על כך שהלו”ז והאסטרטגיה של וואווי נקלעו לזמן ולמקום הלא נכון, היישר אל קו האש של מלחמת הסחר בין סין לארה”ב. זה משאיר את וואווי עם שינוי קונספטואלי בלבד: המכשירים הסימפטיים, המתומחרים בצורה יחסית הוגנת ומכילים פשרות נסבלות שלה הביאו אותה למקום מסוים. וואווי לא רוצה להשאר במקום הזה, ורוצה להראות שגם למי שמעוניין בטוב ביותר יש מה לחפש אצלה. הטוב ביותר עולה יותר, אבל אם וואווי היתה מכניסה אותו דרך אחת מהמפעילות הגדולות בארה”ב בתוך תכנית תשלומים ארוכת טווח, סביר להניח שהמחיר הגבוה היה גלולה שניתן לבלוע יותר בקלות. כעת, לאחר שהתנגשה בחומה היחידה שטראמפ הצליח עד כה לבנות, נותר לוואווי לנסות למצוא לקוחות חדשים. את הלקוחות החדשים האלו היא תמצא בקהל שעד כה לא נרתע מרמות המחירים שאפל וסמסונג טיפסו אליהם. המשימה של וואוי היא לשכנע אותם שהפעם מה שיש לה להציע טוב יותר, וטוב מספיק כדי לדרוש עליו סכום של 899 יורו, גבוה יותר אפילו ממחירו של iPhone X.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S9

מאת
קשה להשוות בין סמסונג של התקופה המקבילה לזו של השנה, לפחות ברמה התדמיתית. ב-MWC 2017 עוד ליקקה את כוויותיה מסאגת מכשירי ה-Note 7, חיכתה עם השקת ה-S8 עד לחודש אפריל והשאירה את הבמה פנויה ליצרניות כמו וואווי ו-LG. לאחר שהתברר שהציבור דווקא מוכן לסלוח לה וקנה את ה-Note 8 ואת ה-S8 בהמוניהם,  אל MWC 2018 הגיעה בתור יצרנית האנדרואיד הגדולה הכמעט יחידה עם מכשיר דגל חדש. LG תשיק בשלב מאוחר יותר את ה-G7, אך לא ברור בדיוק מתי זה אכן יקרה, HTC לא מאיימת כרגע על סמסונג כמו גם סוני שדווקא כן הציגה מכשיר חדש באותו כנס. וואווי שלא רצתה להתחרות עם סמסונג על תשומת לב ב-MWC 2018 העדיפה לחכות עם השקת מכשירי ה-P20 שלה עד השבוע. שיאומי ו-OnePlus טרם הציגו את המכשירים החדשים שלהן, אבל גם כשכן ישיקו אותם, ספק אם יוכלו לנגוס נתח משמעותי במכירות של מכשיר הדגל של הענקית הקוריאנית, כפי שלא עשו זאת בשנים קודמות. בקיצור, סמסונג קיבלה תקופה ארוכה למדי בתור היחידה שמציעה מכשיר דגל עדכני לשנת 2018. לאור העובדה שבשלב זה לא ידוע מתי יגיעו לישראל מכשירי וואווי החדשים, פרק הזמן שבו אין לסמסונג מתחרים עדכניים בארץ יימשך אפילו זמן רב יותר.



+Galaxy S9 (צילום: גד גניר)
במצב כזה, התחרות האמיתית שעומדת בפני סמסונג נכון להיום היא דווקא מצידה של סמסונג משנה שעברה. השאלה שחזרה על עצמה אצל רוב האנשים שהתעניינו לגבי המכשיר החדש נגעה להבדלים בינו לבין הקודם. הבחירה בעיצוב זהה כמעט לחלוטין, העובדה ששני הפיצ’רים החדשים העיקריים שהוצגו היו צילום איכותי ב-Slow Motion וסלפי אימוג’י, גרמו לאנשים לתהות לגבי הצורך ברכישה דווקא של המכשיר החדש והיקר יותר. כמו בשנה שעברה, השיקה סמסונג שני מכשירי דגל בבת אחת: Galaxy S9 ו-+Galaxy S9. בניגוד לשנה שעברה, המכשירים החדשים נבדלים זה מזה ביותר מגודל המסך וקיבול הסוללה. השנה, הדגם הגדול יותר מגיע עם נפח זכרון RAM גדול יותר ומצלמה כפולה בניגוד לדגם הקטן יותר, שני הבדלים משמעותיים שמסוגלים להשפיע באופן ניכר על הביצועים ועל איכות התמונה. כשניתנה לי האפשרות לבחור איזה מכשיר ברצוני לבדוק, לא יכולתי להתאפק וביקשתי לקבל את ה-+Galaxy S9 הגדול והחזק יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Note 3

מאת
סמארטפונים מודרניים בנויים לפי תבניות קבועות יחסית. מכשירי הדגל מציגים בדר”כ מפרט טכני שכולל את המעבד החזק ביותר בנמצא, נפח זכרון ה-RAM הגבוה ביותר שאותה יצרנית החליטה לעבוד איתו, את המצלמה הטובה והמתקדמת ביותר של אותה יצרנית, את המסך הטוב ביותר וכך הלאה. מכשירי ביניים מתאפיינים בפשרות בכל אחד מהמרכיבים שציינתי, וככל שמחיר המכשיר או מיתוג הסדרה שלו נמוך יותר, כך הפשרות כואבות יותר.


Xiaomi Mi Note 3 (צילום: גד גניר)
בתיאוריה הסדר הקיים הגיוני: רוצים הכי טוב מהכל? שלמו יותר. רוצים לקבל תמורה טובה יותר למחיר? שלמו קצת פחות והתפשרו קצת בציפיות מהמכשיר. העניין הוא שמכשירי דגל, כחבילה, מכילים לפעמים מרכיבים ויתרונות שלא באים לידי ביטוי ביום יום. במצב כזה, מי שנניח מעוניין במצלמה הטובה ביותר, חייב לקחת כעסקת חבילה גם את המעבד החזק ביותר, מעבד שיכול להתמודד בקלות עם גיימינג, למרות שלא מעט אנשים כלל אינם משחקים או עושים עם הסמארטפון שלהם משהו שדורש עוצמת עיבוד שכזאת.

ה-Xiaomi Mi Note 3 הוא חידוש מרענן בנוף התבניות הקבועות האלו: הוא זהה כמעט לחלוטין למכשיר ה-Mi 6, מכשיר הדגל העיקרי של היצרנית הסינית, למעט מסך גדול יותר, וערכת שבבים המיועדת למכשירי שוק הביניים. שני מכשירי ה-Mi Note (שימו לב, אין קשר לסדרת ה-Redmi Note של החברה) שקדמו לו היו מכשירי דגל בתבנית הרגילה: ערכת השבבים החזקה בשוק יחד עם המצלמה הטובה ביותר והמפרט הטכני הכי מתקדם ונדיב שהחברה מציעה. בצעד לא שגרתי החליטה שיאומי במכשיר השלישי בסדרה, לעבור לערכת שבבים חלשה יותר על הנייר מזו של מכשיר הדגל שלה. הדבר לא רק מוזיל את מחירו הכללי של המכשיר כי אם מכניס אותו בכוח לקטגוריית מכשירי הביניים, קטגוריה שלא ברור אם הוא אכן צריך להשתייך אליה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A8+ 2018

מאת
קמפיינים של סמארטפונים חדשים הם חגיגת קלישאות וסופרלטיבים מופרכים לא פחות מקמפיינים לרכבים חדשים או מעדני חלב. משום כך, אני לא רואה בדר”כ סיבה לבדוק איך המכשירים אכן עומדים בסופרלטיבים האלו. ועדיין, פה ושם יש יוצאים מן הכלל שלא ניתן להתעלם מהן. סדרה A החדשה של סמסונג היא אחת מאותם יוצאים מהכלל ויש לכך כמה סיבות: הראשונה היא סיבה טכנית. סמסונג שפכה ככל הנראה כמויות אדירות של כסף כדי לשים את גיא זוארץ, נטע אלחמיסטר ויוסי בניון בהמון הפסקות פרסומות ושלטי חוצות. סיבה נוספת היא העובדה שמדובר במחזור של הקמפיין משנה שעברה לדגמים הקודמים של אותה סדרה. מה שלא נקלט בשנה שעברה, או שנקלט והספיק להתנדף, יחזור אליכם השנה בוודאות. עם זאת הסיבה העיקרית בעיני לאפקטיביות של הקמפיין הזה היא שהסלוגן שלו, “הרבה יותר ממה שאתם צריכים”, הוא סלוגן נהדר לייצר עליו שיחה, וכשנוצרת שיחה על הסלוגן, ידברו מתישהו גם על המוצר שמאחורי הסלוגן הזה. מה יש לדבר על הסלוגן הזה? לא מעט: ניתן לשאול לדוגמה, איך סמסונג יודעת מה זה יותר ממה שאני צריך? האם מה שאני צריך ומה שנניח אמא שלי צריכה מהסמארטפון זה אותו דבר? למה בעצם שאקנה בכלל משהו שהוא יותר ממה שאני צריך, ואם אכן סדרה A היא יותר ממה שצריך, מה זה אומר על סדרות S ו- Note היקרות והמתקדמות יותר?
(צילום: גד גניר) Samsung Galaxy A8+ 2018


מה שברור זה שעם סלוגן כזה, די קל להתבלבל. לא מעט אנשים שהתעניינו לגבי זהותו של הסמארטפון החדש שאני בודק, ידעו לשייך אותו לשלטי החוצות ולפרסומות, אבל הסיקו מהיקף הקמפיין ומהסלוגן עצמו שאני מחזיק בידיי את המכשיר החזק ביותר של סמסונג, כשלמעשה זה לא באמת כך. סדרה A של סמסונג התחילה את דרכה בכלל כניסיון של סמסונג להציע בשנת 2014 אלטרנטיבה יוקרתית יותר למכשיר הדגל שלה דאז Galaxy S5. סמסונג חטפה לא מעט ביקורת על נאמנותה לשימוש בפלסטיק זול ופשוט למראה במכשיר הדגל שלה, בזמן שיצרניות כמו אפל ו-HTC כבר עברו למתכת. המכשיר, Galaxy Alpha התהדר במסגרת מתכתית, ותג מחיר יקר יותר משל ה-S5, אך הציג מפרט טכני נחות יותר. המכשיר לא זכה להצלחה מסחררת לא בארץ ולא בעולם, וכחצי שנה לאחר מכן נולדה סדרה A: מכשירים המיועדים לשוק הבינים הן מבחינת המפרט והן מבחינת המחיר, אך עם רמת גימור גבוהה ממה שהיה נהוג קודם אצל סמסונג. בשנה שעברה הסדרה הזאת עשתה קאמבק גם לישראל וזכתה להצלחה לא מבוטלת. השנה הגיע אליי לבדיקה הגדול יותר מבין שני המכשירים שהושקו בארץ לפני כחודש, 2018 +Samsung Galaxy A8.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 5T

מאת
אני לא מקנא כרגע במנהל יחסי הציבור של OnePlus. איכשהו, החברה שבתחילת דרכה עשתה בית ספר ליצרניות הגדולות בכל מה שקשור לבאזז, החלה לאחרונה לנווט את דרכה בשלומיאליות אל תוך כל מהמורה אפשרית. זה התחיל באוקטובר עם הגילוי על כך שהיא שומרת מידע על דפוסי השימוש של משתמשי המכשירים שלה ללא ידיעתם והסכמתם. בתחילת ינואר דלפו פרטי כרטיסי האשראי של כ-40,000 לקוחותיה שקנו מכשירים ישירות מאתרה ובסוף ינואר נאלצה שוב להתמודד עם טענות על איסוף מידע ממשתמשיה, הפעם מהמקום בו נשמרו הטקסטים שגזרתם והדבקתם. אם זה לא מספיק, בשבוע האחרון התברג ה-OnePlus 5T, המכשיר החדש ביותר של החברה אל המקום הראשון בטבלת המכשירים שפולטים הכי הרבה קרינה.


OnePlus 5T (צילום: גד גניר)
לכל אחד מהמשברים הלל היו ל-OnePlus הסברים: חלקם לא רעים, חלקם לא טובים: היא אכן הודתה שהיא אוספת מידע מגולשים ומאחסנת אותו, אבל התחייבה שמרגע שנתפסה, היא תאפשר למשתמשים לבטל את הסכמתם האוטומטית לאיסוף המידע הזה. ל-40,000 אלף הלקוחות שנפגעו מגניבת פרטי כרטיסי האשראי הציעה פיצוי בדמות שנה חינם של שירות מעקב אחר תנועות בחשבון ע”י חברה חיצונית, את נושא ה-Clipboard היא הכחישה וטענה שפשוט אינו נכון, ולגבי הקרינה גם בלי תגובה רשמית אפשר לנחש שאם יבחרו להתייחס לכך אז יציינו שהמכשיר עדיין עומד בתקן האמריקאי, שיש מגוון גורמים שמשפיעים על עוצמת הקרינה הממוצעת (הנתונים בדירוג הם רק נתוני הקרינה המקסימלית) ושבכל מקרה עדיין לא הוכח קשר ישיר בין קרינה סלולרית לסרטן.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Mate 10 Pro

מאת
הכל היה מוכן לרגע הגדול של וואווי. אירוע ההכרזה שלה על תחילת מכירת הסמארטפונים שלה אצל מפעילת הסלולר האמריקאית AT&T, אמור היה להערך במהלך כנס CES בלאס וגאס לפני שבועיים. ההזמנות נשלחו  כבר לכתבים, המקום כבר הוזמן הכרזות כיסו את אולמות הכנס והקישים כנראה כבר חוממו. ואז, AT&T התחרטה ברגע האחרון, מבלי לספק סיבה רשמית. מדובר במכה לא פשוטה עבור יצרנית הסלולר שהתנדנדה השנה בין המקום השני לשלישי במכירות ברחבי העולם, כאשר המאבק על המקום שאחרי סמסונג הוא עם לא אחרת מאשר אפל.

Huawei Mate 10 Pro (צילום: גד גניר)
ההערכות מדברות על גורמים בממשל האמריקאי שהפעילו לחץ על בכירי AT&T לבטל את העסקה בטענה שאין לסייע לוואווי בגלל קשרים שהיא מנהלת לכאורה עם חיזבאללה ואיראן. הערכות אחרות מדברות על הביטול הפתאומי כחלק ממלחמת הסחר שמתנהלת בין ארה”ב וסין. כך או כך, זה לא מפריע למפעילות סלולר ברחבי העולם להסתמך על רכיבים של וואווי בתוך תשתיות הסלולר שלהן. מעבר לכך, מדינת ישראל, מעצמת הסייבר, המדינה שמעכבת סטרימרים בנתב”ג בגלל צורך בשליחת פקס אישור על שימוש ראוי בתדרי WiFi, טרם ראתה לנכון להגביל את מכירתם של מכשירי Huawei בישראל, כך שאם מישהו אומר לכם שהוא לא קונה וואווי בגלל חשש מריגול, הוא גם כנראה לא קונה במקדולנדס בגלל תרומתה הענפה לאינתיפאדת אל אקצא. אין צורך לדאוג לא לוואווי ולא לצרכנים האמריקאים: ה-Mate 10 Pro ומכשירי וואווי אחרים ימשיכו להימכר בארה”ב כרגיל, דרך רשתות קימונעיות ודרך האינטרנט. עם זאת, שאיפותיה של וואווי לתקוע יתד עבה יותר בשוק האמריקאי, שרובו נשלט עדיין ע”י מפעילות הסלולר, תאלצנה להמתין עוד קצת. אל ישראל, הגיעו במסגרת ההשקה הזאת שני מכשירים: ה-Mate 10 Lite, וה-Mate 10 Pro, הגרסה החזקה ביותר בסדרת הפאבלטים החדשה של וואווי, והמכשיר שהגיע אליי לבדיקה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: נוקיה 8

מאת
במשך שנים פינטזו אנליסטים וכתבי טכנולוגיה על הרגע שבו מכשיר הנושא את שם המותג נוקיה, יריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד. השמועות על החיבור בין יצרנית הסלולר שהיתה פעם הגדולה בעולם, למערכת ההפעלה הנפוצה ביותר לסמארטפונים צצו לא הרבה אחרי השקת האייפון החדש, השקה  שסימנה את תחילת שקיעתה של הענקית הפינית. השמועות האלו נמשכו אפילו אחרי המעבר של נוקיה לסמארטפונים מבוססי Windows Phone והרכישה של חטיבת הסלולר של נוקיה ע”י מיקרוסופט ב-2013. שנה לאחר מכן נוקיה הגשימה לרגע קצר את הפנטזיה הזאת בדמותו של Nokia X, מכשיר קטן, נחות וחלש שאמנם הריץ מערכת הפעלה של נוקיה מבוססת אנדרואיד, אבל כזה שנוצר מלכתחילה ללא יומרות כלשהן לאיים על מעמדה של מערכת ההפעלה של מיקרוסופט. המכשיר הזה זכה ליחסי ציבור מעולים, אבל לא הפך להצלחה מסחררת. מכאן, הדרך למטה הפכה לתלולה יותר. מכשירי לומיה (שהתחילו כ”נוקיה לומיה” ובשלב מסוים, אולי מתוך מחשבה שזה איכשהו יעזור ויתרו על ה”נוקיה” ונשארו רק “לומיה”) נמכרו פחות ופחות, ובמאי 2016 חברה פינית בשם HMD Global (שהוקמה בין היתר ע”י יוצאי נוקיה) רכשה ממיקרוסופט את הזכויות לשימוש בשם המותג בעל הערך ההיסטורי והנוסטלגי. ב-MWC 2017 הוצגו ראשוני המכשירים של נוקיה בגלגולה החדש, מכשירי ביניים ומכשירי בסיסיים וזולים, כולם מיוצרים במפעלי Foxconn הסינית (כן, אותה Foxconn המייצרת את מכשירי האייפון). באוגוסט 2017 הכריזה על כניסה לזירה התובענית של קטגוריית מכשירי הדגל, עם השקתו של נוקיה 8.



נוקיה 8 (צילום: גד גניר)
בתוך שנה, הצליחה HMD גלובל להתברג עם מכשירי הנוקיה שלה במקום ה-16 בעולם במכירות סמארטפונים, ולצד מספר מרשים של 13.5 מיליון טלפונים סלולריים טיפשים (כדוגמת הנוקיה 3310), מכרה ברבעון השלישי של שנת 2017 כ-2.8 מיליון סמארטפונים. הישג נאה למותג ששנה קודם לכן היה במצב של תרדמת. הנתונים האלו מן הסתם לא כוללים את המכירות של נוקיה 8. האם יש למכשיר החזק ביותר כיום, הנושא את המותג נוקיה, את מה שצריך כדי לאפשר לה להתברג במקום מכובד גם בקטגוריית מכשירי הדגל?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 2

מאת
מעצבי החומרה והתוכנה בשיאומי ספגו במהלך השנים לא מעט ביקורת על חוסר המקוריות שלהם, בצדק רוב הזמן. החברה מייצרת מכשירים לא רעים, אבל מה לעשות, מקבלת השראה חזקה מדי מהמתחרים, בעיקר מאפל. לפני קצת יותר משנה הדהימה את העולם והכריזה על מכשיר בעיצוב חדשני וייחודי בשיתוף עם המעצב הנודע פיליפ סטארק: Xiaomi Mi Mix, פאבלט חזק עם מסגרות מסך דקיקות. העובדה שגם העבודה המשותפת עם פיליפ סטארק הניבה סמארטפון שחולק קוי דמיון רבים עם סמארטפון אחר (במקרה הזה, מכשיר של שארפ משנת 2014, ה-Aquos Crystal) לא הטרידה אף אחד בתעשיה, מלמדת שכמו בחיים, גם בסמארטפונים צריך לדעת ממי להעתיק. ולמרות זאת, אי אפשר לקחת מ-Xiaomi את העובדה שהיא היתה הראשונה להתחיל את הטרנד שסחף את כל תעשיית הסלולר בשנה החולפת. היא עשתה זאת לפני LG (שהשיקה את ה-G6 רק בחודש מרץ ב-MWC 2017), לפני סמסונג עם Galaxy S8 (שעשתה זאת חודש וחצי אחריה), והרבה לפני אפל עם ה-iPhone X.

Xiaomi Mi Mix 2 (צילום: גד גניר)


בחודש ספטמבר האחרון הוכרז בסין ה- Mi Mix 2, דור ההמשך ל-Mi Mix הראשון. בגדול, המפרט הטכני של פאבלט הפרמיום העדכני של שיאומי דומה לזה של הגרסה האמריקאית של Galaxy Note 8: ערכת השבבים Snapdragon 835 של קוואלקום יחד עם 6 גיגה זכרון RAM. שיאומי לא ממש אוהבת לתת למשתמשיה את האפשרות להרחיב את נפח האחסון במכשירי הדגל שלה. לכן, בניגוד לפאבלט של סמסונג , ה-Mi Mix 2 מגיע ב-3 גרסאות הנבדלות זו מזו בנפח האחסון המובנה: 64 גיגה בגרסה הבסיסית, 128 גיגה או 256 בגרסאות היקרות יותר.

להמשך קריאה

כאלו תמשיכו לקנות גם בשנה הבאה, וזה יעלה לכם אפילו יותר

מאת

למי מאיתנו זה לא קרה: יום עמוס עבודה מחוץ למשרד, אין מטען בסביבה, על WiFi אין מה לדבר. בשעות הצהריים אתם מעיפים בחרדה מבט אל חלקו העליון של המסך ונזכרים בבעיה הכי מהותית וקריטית שיצרניות הסמארטפונים טיפלו בה השנה: מסגרות המסך העבות. 2017 תיזכר כשנה בה הפער בין צרכי המשתמשים לחזון של מחלקות השיווק של אפל, סמסונג ושות’ התרחב למימדים הגדולים ביותר אי פעם.

iPhone X. למשתשמים ולמבקרים הפריע יותר המקטע השחור במסגרת העליונה מאשר חיי הסוללה וגב הזכוכית (צילום: גד גניר)

כפי שחוק ההמלצות לא באמת טיפל ביוקר המחיה, בבטחון האישי או ברווחת הנכים, כך גם מסכים ללא שוליים, מכשירים דקים במיוחד ורזולוציית 4K על מסך בגודל 5.5 אינטש לא יאפשרו לכם לצלוח יום שלם ללא טעינה, או למנוע מגב הזכוכית של המכשיר החדש שלכם להתכסות בסדקים מכוערים בנפילה אקראית על הרצפה. כפי שאנחנו ממשיכים להכניס לכנסת נציגי ציבור שלא ממש פועלים לטובתנו, אנחנו גם ממשיכים לקנות סמארטפונים שעוצבו במיוחד כדי להרשים על המעמדים בחנויות, או בתמונות וסרטונים ברשת, מבלי לחשוב על איך הם יראו ויתפקדו בעוד שנה מהיום, ומוכנים לשלם עליהם יותר מתמיד.