כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Segway miniPRO

מאת
ביום שבת הקרוב ימלאו בדיוק 15 שנה לחשיפתו לציבור של הסגוויי, כלי רכב דו גלגלי מהפכני שיודע להשאר מאוזן בזכות פטנט ייחודי. מייסד החברה, דין קיימן חזה בשנת 2001 כי “הסגווויי יעשה למכונית מה שעשתה המכונית לכרכרה הרתומה לסוס”. התחזיות הפחות ציוריות של החברה היו למכור בשנה הראשונה כ-40,000 מכשירי סגוויי, אך בסופו של דבר עד סוף שנת 2003 נמכרו רק 6000, ובסוף שנת 2006 מספרם הכולל של מכשירי הסגויי שנמכרו עמד על 23,500. ניתן לתלות את הכשלון במכירות בהרבה גורמים, אך הגורם המשמעותי מכולם היה ככל הנראה היה המחיר הגבוה להחריד של הכלים הללו. מכשירי הסגוויי הראשונים עלו בערך כמו מכונית פרטית, ונרכשו בעיקר ע”י משטרות, חברות טיולים ועשירים שחיפשו דרך מקורית לשרוף כסף.

Segway miniPRO (צילום: גד גניר)

לפני כשנתיים החלו לצוץ בשוק תחליפי סגוויי, שזכו לשם המקומם “Hover Board” (מקומם כי הם לא מרחפים והם בכלל לא דומים ל-Hover Board של מארטי מקפליי). המכשירים האלו כבר היו זולים יותר, לא כללו כידון כמו הסגוויי, ולחלק מהם היתה נטייה מפחידה להתלקח באופן ספונטני. בנוסף, כושר העבירות שלהם היה נמוך במיוחד בשל קוטר גלגלים קטן יחסית לזה של הסגוויי. ומה עשתה בינתיים סגוויי? החליפה בעלים (אחד היזמים שעמד בראש קבוצת המשקיעים בחברה נפל אל מותו מצוק יחד עם הסגוויי שלו, ולא, זה לא היה ממציא הסגוויי) וניסתה נואשות לשמור על הפטנטים שלה. בספטמבר 2014 הגישה תביעה נגד סטארטאפ סיני בשם Ninebot (שאחת המשקיעות הגדולות בו היא לא אחרת מאשר Xiaomi) ומספר חברות סיניות נוספות שהפרו לטענתה פטנטים ייחודיים שלה. קצת יותר מחצי שנה לאחר מכן, Ninebot רכשה את Segway, והחליטה לשלב אותה כמותג בתוך קטלוג המוצרים שלה.

ה-Segway miniPRO הוא התוצר הראשון של הרכישה הזאת. הוא אמנם קטן יותר מה-Segway שתראו בנמל תל אביב, אך עדיין מוגדר כרכינוע (השם העברי הגנרי לכלי רכב מסוגו של ה-Segway הקלאסי, על שם הפעולה הנדרשת כדי לגרום לו לנוע קדימה) לכל דבר, ולא כ-Hover Board. לרכינוע החדש גם אין כידון. יש לו אמנם מוט קטן בין הרגליים, אך הוא מגיע עד לגובה הברכיים בלבד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P9 Plus

מאת
בדומה לסמסונג ולאפל, החלה לאחרונה גם Huawei להכריז על מכשיר דגל עיקרי, ובנוסף גם על מכשיר פרימיום, יקר יותר ומשודרג קלות. אם ל-Samsung יש את ה-Galaxy S7 וה-Galaxy S7 Edge, ולאפל יש את ה-iPhone 7 וה-iPhone 7 Plus, התאום הלא זהה של ה-P9, הוא ה-P9 Plus, שמגיע לישראל בימים אלו באיחור אופנתי של מספר חודשים אחרי אחיו הזול יותר.
Huawei P9 Plus (צילום: גד גניר)
אז מה השתנה? מתחת למכסה המנוע – לא הרבה. השינוי היחיד הוא בזכרון ה-RAM ובנפח האחסון המובנה. זכרון ה-RAM שודרג ל-4GB (ב-P9 הוא עמד על נפח של 3GB). כל תוספת לזכרון ה-RAM תורמת לחויית השימוש ביום יום. יותר זכרון RAM פירושו יותר אפליקציות פתוחות פתוחות ברקע. כשהן נשארות פתוחות ברקע, ניתן לדלג בין אפליקציות פתוחות במהירות רבה יותר, וחויית השימוש מהירה יותר. האם זה אומר בהכרח שיש הבדל מטורף בביצועים? לא ממש. אבל מכשיר עם זכרון RAM מרווח יותר זו גם השקעה טובה לעתיד. אפליקציות מתעדכנות עם הזמן לגרסאות חדשות, כבדות יותר ותאבות זכרון, וגיגה RAM לפה או לשם יכולים לעשות את ההבדל בעוד שנה שנתיים בין מכשיר עייף למכשיר רענן. גם הכפלת נפח האחסון הפנימי הופכת את החיים לקלים ונוחים יותר. אמנם ה-P9 Plus מאפשר הרחבת אחסון באמצעות כרטיס זכרון, אולם זכרון פנימי גדול יותר הוא מצע נוח יותר להתקנת אפליקציות, בטח כאלו עם נטייה להתנפח כמו Whatsapp.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Gear Fit 2

מאת
יצרניות גדולות הנכנסת לשוק חדש מסוגלות לעיתים לפצות על חוסר הניסיון שלהן ע”י מתן פרשנות שונה לדרך שבה צריכים לעבוד מוצרים. ה-iPhone הראשון הוא הדוגמה הקלאסית למצב בו יצרנית נכנסה לתחום שלא היתה קשורה אליו עד לאותו רגע, והביאה למהפכה באופן החשיבה כיצד צריך סמארטפון להראות ולתפקד. מן הסתם, היצרניות לא עושות זאת מתוך דאגה לבריאותכם או מתוך רצון לשפר את העולם. הן עושות זאת בניסיון למצוא מנועי צמיחה חדשים, וזה גם מה שעשתה סמסונג אי שם ב-2014 כשהשיקה את אפליקציית הספורט שלה S-Health יחד עם ה-Galaxy S5, ובאותה הזדמנות הכריזה גם על ה-Gear Fit, צמיד הפעילות הראשון שלה.
Samsung Gear Fit 2 (צילום: גד גניר)
בעוד שוק השעונים החכמים מדשדש, שוק צמידי הפעילות (Fitness Trackers) נמצא בצמיחה יפה, בשנת 2014 הוא גלגל כ-2 מיליארד דולר, וההערכות הן שיגיע ל-5 מיליארד דולר בשנת 2019. סמסונג זיהתה את הפוטנציאל הגלום בקטגוריה הזאת כבר לפני כשנתיים, אבל צמיד הפעילות הקודם שלה הושק כשהוא נתמך רשמית אך ורק במכשירים שלה. ה-Gear Fit 2, כמו ה-Gear S2, השעון החכם שלה משנה שעברה, מציגים כבר גישה פתוחה ומזמינה יותר, וניתן לעשות בהם שימוש יחד עם סמארטפונים מבוססי אנדרואיד אחרים.

כאלו ניסיתי: Jaybird Freedom

מאת
אם ההערכות בענף נכונות, 2017 תהיה השנה הראשונה בהיסטוריה בה יימכרו יותר אזניות אלחוטיות מאזניות סטנדרטיות ברחבי העולם. השקת האייפון 7 נטול שקע האזניות, וההערכה כי יצרניות אנדרואיד ילכו בעקבותיה של אפל, האיצו את מגמת המעבר לאזניות Bluetooth סטריאופוניות. המשווקים בישראל מתחילים להבין זאת, ומחפשים מותגים גדולים בחו”ל אותם יוכלו לייבא ארצה. ג’ייבירד היא אחת מיצרניות אזניות הספורט האלחוטיות המוכרות והמוערכות ביותר בעולם, ומשתתפת (ומנצחת) קבועה כמעט בכל כתבת השוואה בחו”ל על אזניות Bluetooth In Ear. השנה, חגגה 10 שנים להיווסדה, ונרכשה  בחודש אפריל ע”י Logitech בסכום של כ-50 מיליון דולר. לפני שלושה חודשים, הכריזה jaybird על תחילת פעילותה הרשמית בישראל, לגמרי במקרה ביום שלאחר זכייתה של ירדן ג’רבי במדליית הארד בג’ודו באולימפיאדת ריו.
Jaybird Freedom (צילום: גד גניר)
דגם האזניות שקיבלתי לבדיקה הוא ה-Freedom, אזניות Bluetooth In Ear סטריאופוניות בתצורה הקלאסית, עם כבל מקשר ביניהן. ה-Freedom הגיעו לישראל בסמוך ל-Gear Iconx של סמסונג, מה שעורר עניין בשאלה מתי Jaybird תציג דגם אזניות Truly Wireless משל עצמן. קווין ווטלס, סמנכ”ל השיווק של ג’ייבירד העולמית שהגיע להשקה, ציין שמדובר עדיין בטכנולוגיה שאינה בשלה מספיק שמחייבת Delay מסוים בסאונד, כדי לסנכרן בין שתי האזניות. לפיכך, נכון להיום בקטלוג המוצרים של Jaybird תמצאו אזניות Bluetooth סטנדרטיות, אם כי לא מן הנמנע שמתישהו החברה תחליט לאמץ גם את התצורה החדשה בדגמים הבאים שלה.

כזה ניסיתי: LG V20

מאת
ברבעון האחרון של שנה שעברה הציגה LG מכשיר מסדרה חדשה, ה-V10. הסדרה הזאת היתה למעשה גלגולה החדש של סדרת הפאבלטים הקודמת של החברה, סדרת G Pro. מעבר למפרט טכני משובח, בתכנון המכשיר הושם דגש על עמידות (בעיקר בנפילות, לא במים או אבק), על איכות שמע, ועל אפשרויות צילום חדשות. ים של שיפורים קטנים שאמורים היו לנסות ולגנוב חלק מהלקוחות שתכננו לקנות בזמנו את ה-Note 5. ממשיך דרכו של ה-V10, ה-V20 אותו קיבלתי לבדיקה לאחרונה, תוכנן ועוצב כדי להציג אלטרנטיבה ל-Note 7. כשהוכרז ה-V20 לראשונה, עתידו של ה-Note 7 כבר היה אפוף בעשן וערפל, וכאשר הגיע ה-V20 לנקודות המכירה, הפאבלט של סמסונג כבר היה היסטוריה. כך נוצר מצב שאם אין לכם תקציב לקנות iPhone 7 Plus, וחשקה נפשכם בפאבלט אנדרואיד חזק, המכשיר של LG, נכון להיום, הוא האופציה היחידה שזמינה עבורכם בשוק הישראלי לפחות עד שיתחיל היבוא הרשמי של ה- Pixel XL של גוגל, וה-Mate 9 של Huawei שהוכרז לפני כשבועיים.
מערך הצילום הכפול, וקורא טביעות האצבע ב-LG V20 (צילום: גד גניר)
כמו קודמו, ה-V20 מגיע עם מפרט נאה: מעבד Snapdragon 820 (זהה לזה שקיים גם ב-LG G5) בעל 4 ליבות, 2 במהירות של 2.15 גיגהרץ ושתיים נוספות במהירות של 1.6 גיגהרץ, זכרון RAM בנפח של 4 גיגה, ואחסון מובנה נדיב בנפח 64 גיגה, אשר ניתן להרחבה נוספת באמצעות כרכטיס זכרון עד לנפח תיאורטי של 2 טרה, תיאורטי כי עדיין לא קיימים כרטיסי זכרון בנפח כזה, אבל, שיהיה. לא היה מפתיע בכלל לגלות שה-V20 הוא מכשיר מאוד מהיר, שיודע לנצל יפה את המפרט החזק שלו, ומספק חויית שימוש מהירה, חלקה ויציבה. אפילו קורא טביעות האצבעות זריז ומדויק, ומאפשר פתיחה מהירה ביותר של המכשיר, מהר יותר מכל מכשיר LG אחר שבדקתי.

כזה ניסיתי: Nubia Z11 Mini

מאת
קבלו בברכה את נוביה, מותג סיני חדש-ישן שעשה לאחרונה עלייה ארצה, כאשר ה-Z11 Mini מהווה את הסנונית הראשונה של היצרנית בישראל. למה חדש ישן? עד לפני קצת יותר משנה, Nubia היה עדיין שם של סדרת סמארטפונים מבית היצרנית הסינית ZTE. בשלב מסוים החליטה ZTE למכור חלק מאחזקותיה במותג, אם כי ממשיכה לשמור בעלות חלקית עליו, באופן שמזכיר קצת את מערכת היחסים בין Lenovo לתת המותג שלה, Zuk. בגלגולם החדש, מכשירי המותג נוביה היו זמינים לרכישה רק עבור הקהל הסיני, אך בחודשים האחרונים החליטו לפנות גם אל קהלים מערביים, וביניהם גם אל השוק הישראלי. איך זה משתלב עם העובדה שכבר יש בישראל יבואן למכשירי ZTE? בעוד היבואן הרשמי של מכשירי ZTE הוא יורוקום, מכשירי המותג נוביה מיובאים לישראל באופן רשמי ע”י רשת באג, במקביל למכשירי Meizu, אותם היא מייבאת מזה מספר שנים.
Nubia Z11 Mini (צילום: גד גניר)
ה-Nubia Z11 Mini שייך לסגמנט שהמבחר בו די מצומצם, לפחות בכל הקשור למכשירים המיובאים באופן רשמי לישראל: מכשירים קומפקטיים (מסך עד גודל של 5 אינטש) עם מפרט טכני המציב אותם ברף הגבוה של מכשירי רמת הביניים. המעבד שלו Snapdragon 617 (בעל 8 ליבות, 4 במהירות של 1.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות של 1.5 גיגהרץ) שייך לאותה סדרת מעבדים של קוואלקום ממנה הגיע גם המעבד של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro, אך מעט חלש ממנו. המעבד משודך לזכרון RAM בנפח שהולך והופך לאופייני למכשירים ברמת המחיר שלו, 3GB, והאחסון בפנימי מגיע בנפח של 32GB אשר ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה את אנדרואיד בגרסה 5.1.1, גרסה עתיקה למדי אם כי חייבים להודות, כנראה למי שרוכש מכשיר מהסוג הזה, מספר גרסת האנדרואיד ועדכניותה מהווים גורם פחות משמעותי בהחלטת הקנייה. מה ההפסד העיקרי מהעובדה שלא מדובר בגרסה עדכנית? כמו ב-Redmi Note 3, כל ההרשאות הדרושות לאפליקציה ניתנות לה במעמד ההתקנה שלה. באנדרואיד 6 ואילך החגיגה נגמרה, ומעתה והלאה כל פעם שאפליקציה רצתה לבצע שימוש לראשונה במצלמה או לגשת לקבצים במכשיר, היא היתה חייבת לבקש אישור. זה לא סוף העולם, אם תרצו לבטל הרשאה מסויימת לאפליקציה כלשהי, תוכלו לעשות זאת גם באנדרואיד 5.1.1, פשוט צריך לזכור שהאפשרות הזאת קיימת. מבחינת מהירות, המכשיר מתפקד מצוין. הוא אינו מהיר בצורה יוצאת דופן, אבל גם רחוק מלהיות איטי. חויית השימוש בו נוחה, הוא יציב, לא נתקע ועושה את כל מה שהייתי מצפה ממנו לעשות.

כאלו ניסיתי: Trekz Titanium

מאת
יצרניות אזניות משקיעות שנים של מחקר וסכומים אדירים של כסף כדי לאטום אותן לרעשים מבחוץ. חלקן משתמשות במנגנונים אקטיביים כדי לבטל רעשי רקע, חלקן עושות זאת בצורה פאסיבית ע”י עיצוב מיוחד, וחלקן משלבות בין שתי הטכניקות. המשותף לכולן: בחוברת ההוראות המצורפת אליהן תמיד תופיע אזהרה שלא להשתמש בהן בעת רכיבה על אופניים. אם אתם מהאנשים שאשכרה מצייתים להוראות האלו, או לחילופין לא יודעים לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר (כמוני, בחיי) אבל עדיין מחפשים אזניות שיאפשרו לכם להשאר מחוברים לסביבה, תשמחו לשמוע שבדקתי לאחרונה את ה-Trekz Titanium של AfterShokz, אזניות שזו המטרה העיקרית שלהן.
Trekz Titanium לא יושבות על האוזן עצמה, וגם לא אמורות לעשות זאת (צילום: גד גניר)
אז איך אזניות, מכשיר שנועד לדחוף מוזיקה היישר לאזניים שלכם, מסוגל להשאיר אתכם מחוברים למה שקורה מסביבכם? ובכן, את ה-Trekz אתם לא מניחים על האזניים. ה-Trekz הן אזניות שעושות שימוש ב”הולכת עצם” (Bone Conduction), טכניקה שבה הצלילים הגבוהים מועברים בצורה קונבנציונלית, ומחוזקים ע”י ויברציות שמועברות אל העצם ומעניקות לצליל את העומק וההדגשה של התדרים הנמוכים. בפועל, הסאונד לא רע, אבל משמעותית פחות טוב מאזניות קונבנציונליות בטווח המחיר הזה. ב-Aftershokz יודעים לספר על “PremiumPitch+™”, טכנולוגיה ש”מבטיחה חווית שמע איכותית הכולל מנעד רחב ודינמי ובס עשיר”, העניין הוא שהשמע ב-Trekz הוא שטוח, ולוקה בחסר בעיקר בבאסים. בנוסף,מבטיחים למשתמשים אקולייזר מתקדם המאפשר הגברה של הבאסים והפחתת הרטט. בפועל זה פשוט בחירה בין מעט באסים לממש מעט באסים עם פחות רטט. אלו ממש לא אזניות גרועות, אבל איכות הסאונד זו לא הסיבה שבגללה הייתי ממליץ לכם לקנות אותן.

כזה ניסיתי: Lenovo Ideapad 510S -14

מאת
בשנת 2005 רכשה לנובו הסינית את חטיבת ייצור המחשבים הניידים של IBM ואת המותג העסקי המצליח שלה, Thinkpad. שלוש שנים לאחר מכן, הציגה לנובו מותג חדש של מחשבים ניידים משלה, IdeaPad שנשען על הפופולריות של הסדרה העסקית, אך פונה לשוק הפרטי ומציע גם תמחור מתאים יותר לקהל הרחב. ה-Ideapad 510S היה התשובה של לנובו לבקשה שלי לקבל לבדיקה מחשב שמתאים לסטודנטים/תלמידים. הוא אולי לא מרשים חיצונית כמו ה-HP Pavilion X2 שבדקתי כאן לאחרונה, אך הוא זול ממנו משמעותית ולפחות על הנייר הוא מסתמן כמחשב אמיתי לכל דבר, עם מפרט שאמור להספיק עבור מי שלא זקוק ליכולות עיבוד חזקות במיוחד או כוח גרפי משמעותי.
Lenovo Ideapad 510S – 14 בתמונה שלא נותנת לכם יותר מידע על איך נראה המחשב ובכך מסקרנת אתכם להמשיך הלאה (צילום: גד גניר)

כזה ניסיתי: Meizu MX6

מאת
לפני כחודש נחתה בישראל משלחת של בכירים מ-Meizu על מנת להשתתף בהשקה הגדולה ביותר של היצרנית כאן אי פעם. לא פחות מארבעה דגמי מכשירים חדשים של היצרנית הסינית אמורים להתחיל להימכר בישראל בתקופה הקרובה, אך המכשיר החשוב מבין הארבעה הוא ללא ספק ה-MX6, המכשיר החדש ביותר בסדרה הפופולרית של מייזו. מה עושה אותה כל כך פופולרית? הנוסחה הקבועה של מייזו: ניסיון לאזן בין חומרה חזקה יחסית, עיצוב וחומרים איכותיים, במחיר אטרקטיבי. במקרה של הבן הספציפי הזה לסדרת MX, המחיר נמוך אף מבעבר.
Meizu MX6 (צילום: גד גניר)
אז מה כוללת החומרה החזקה? ערכת שבבים Helio X20 של Mediatek בעלת 10 ליבות (2 במהירות 2.3 גיגהרץ, 4 במהירות 1.9 גיגהרץ ו-4 נוספות במהירות 1.4 גיגהרץ). על הנייר, המעבד הזה אמור להתחרות בסדרת Snapdragon 6XX של קוואלקום, כאשר הוא נחשב לחזק וחסכוני יותר בחשמל מה-617, אך חזק פחות מה-650 (המעבד שניתן למצוא ב-Xiaomi Redmi Note 3 Pro), כלומר, מעבד של הרף העליון של מכשירי ביניים. זכרון ה-RAM מגיע בנפח 4 גיגהבייט, נפח נדיר ברמות המחיר האלו. האחסון לעומת זאת, עומד על 32 גיגה בלבד שאינם ניתנים להרחבה. זה אמנם יותר מהנפח המינימלי הכמעט בלתי שמיש (16GB) איתו נמכר קודמו, ה-MX5, אך עבור מי שמצלם הרבה, מתקין הרבה אפליקציות ומצלם הרבה, ייתכן שזה יהיה קצת צפוף. ה-Meizu MX6 מריץ את Flyme 5.2.2.2, גרסת תוכנה וממשק ייחודי של מייזו, המבוסס על אנדרואיד בגרסה 6, הגרסה העדכנית ביותר בתקופה בה הוכרז המכשיר. ביום יום המכשיר מגיב בזריזות, יציב ברוב המקרים (למעט Apple Music אשר קרסה לעיתים קרובות מדי) וחזק מספיק כדי להריץ אפילו משחקים בצורה מכובדת.

כזאת ניסיתי: GoPro HERO5 Black

מאת
GoPro ספגה השנה לא מעט חבטות. המותג שעדיין נחשב לשם גנרי למצלמות אקסטרים עבר בתחילת השנה תקופה קשה שכללה צניחה בשווי המניות שלו ונדרש לתהליך פיטורין כואב. במקביל לתחרות עם מותגים זולים יותר שחלקם מציע תמורה לא רעה למחיר, עלתה בשנה האחרונה תמיהה האם שוק מצלמות האקסטרים הולך בדרכו של שוק הטאבלטים – סטגנציה הנובעת מאופי החפיץ הזה: פלח השוק שזקוק למצלמות אקסטרים יקרות ואיכותיות מהסוג שגופרו מייצרת הוא קטן יחסית, והחלק היחסי מתוכו שרוצה באמת לשדרג את המצלמה שלו מדי שנה אף קטן יותר. כל השאר יסתפקו במצלמה שקנו, הרי ממילא אלו מצלמות שאחד ממאפייני המפתח שלהן הוא אמינות. כך נוצר מצב שגופרו רוצה להתפתח, להשיק דגמים מעודכנים, להשקיע במחקר ופיתוח, אבל אין לה את קהל הקונים שיתחזק את השאיפות האלו.



GoPro HERO5 Black, מגיעה בכלל בצבע אפור (צילום: גד גניר)





מה עושים במצב כזה? אם מדובר בחברה שממילא יש לה מוניטין טוב בתחום כמו של GoPro, אין ברירה אלא להמציא את עצמך מחדש ולפנות לתחומים חדשים. אין ספק שכוכב ההשקה המשולשת של GoPro היה הרחפן החדש, ה-Karma שטרם הגיע לארץ. עם זאת, יחד איתו הוכרזה גם סדרת מצלמות הדגל החדשות של החברה, סדרת HERO5 ובה שתי מצלמות: ה-HERO5 Session, מחליפתה של ה-Session משנה שעברה, וה-Hero 5 Black, מצלמת הדגל של היצרנית.

להמשך קריאה