כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Apple iPhone 12 Pro

מאת

בראשית היה אייפון. הסמארטפון הראשון של אפל, עם שני נפחי אחסון אמנם, אבל בסופו של דבר דגם אחד לכולם, בניגוד מוחלט לקטלוג הענף של יצרניות סלולר אחרות שמנסות לקלוע למגוון טעמים ותקציבים. מבחינה שיווקית, בדיעבד, זה היה צעד חכם לבניית המותג: אפל היא לא יצרנית סמארטפונים, היא מייצרת את ה-iPhone בה”א הידיעה. סמארטפון יחיד במינו שאם רוצים להפוך אותו למוצר נחשק, אין מקום להסחות דעת, גם לא של אפל עצמה. שש שנים דגלה אפל בפילוסופיה הזאת עד שהחלה להתנסות באסטרטגיות חדשות: ב-2013 חשפה לצד הדגם העיקרי שלה ה-5S גם דגם מוזל בשם 5C, שנה לאחר מכן הציגה מכשיר בגודל סטנדרטי וגרסה מוגדלת (iPhone 6 ו-iPhone 6 Max). מאז, כל שנה היא עורכת שינויים סמנטיים בתמהיל הדגמים החדשים שהיא משיקה, והשנה התמהיל הזה כלל לא פחות מחמישה מכשירים שונים: באפריל השיקה את iPhone SE 2020, ולפני כשלושה שבועות את משפחת ה-iPhone 12: דגם הבסיס (iPhone 12), דגם מוקטן (iPhone 12 Mini), דגם מתקדם יותר (ה-iPhone 12 Pro) וגרסה מוגדלת שלו (iPhone 12 Pro Max).


iPhone 12 Pro (צילום: גד גניר)

אליי הגיע ה-iPhone 12 Pro באדיבותה של המפיצה הרשמית בישראל iStore. כמו שאר המכשירים החדשים של אפל, הוא נראה כמו הומאז’ לאייפון 5, המכשיר האחרון שסטיב ג’ובס היה מעורב בעיצובו: מלבן אחיד עם שוליים מחודדים ופינות מעוגלות. זה לא הדבר הכי נעים לאחיזה אבל נוטף סטייל שאף מסך עם שוליים קמורים של מכשיר דגל אנדרואידי  לא יצליחו לשחזר. דגמי ה-Pro מתהדרים בגימור קצת יותר יוקרתי: גב המכשיר נראה כאילו הוא מכוסה זכוכית אטומה, גימור ייחודי שנראה מעולה וחשוב מכך לא מתמלא בטביעות אצבעות. מעבר לכך, מסגרת המכשיר עשויה בדגמי ה-Pro מפלדת אל חלד, בשונה מ-iPhone 12, שבו המסגרת עשויה אלומיניום. 200 דולר מבדילים בין ה-iPhone 12 ל-iPhone 12 Pro בחו”ל, ולאפל היה חשוב לתת למי שקנה את הדגם היקר יותר את התחושה שקל להבחין בכך. זכוכית המסך זהה בכל הדגמים. מדובר בזכוכית מסוג חדש – זכוכית קרמית שלטענת אפל עמידה פי 4 יותר מזכוכיות מסך של מכשירים אחרים. מודה – לא התאפשר לי להעמיד במבחן את הטענה הזאת, אבל מבחני ריסוק שעלו לרשת בימים האחרונים מראים שהמכשיר אולי אינו עמיד בכל נפילה מכל גובה (יש הבדל מהותי בין העמידות של גב המכשיר לחזית שלו), אבל בהחלט מציג שיפור לעומת דורות קודמים.


כזאת ניסיתי: Logitech StreamCam

מאת

אם הייתי קונספירטור, הייתי מניח שמחלקות המו”פ של יצרניות מצלמות הרשת עסקו בשנה שעברה בעיקר בפיתוח וירוס מדבק במיוחד שיאלץ את אוכלוסיית כדור הארץ להסתגר בבתים ולנהל את חייהם והתקשורת המשפחתית העסקית והחינוכית דרך מחשבים ומצלמות. אין קטגוריית מוצרי אלקטרוניקה שחוותה תחייה וטיפוס לשיאים חדשים כפי שעשו מצלמות רשת בשנה האחרונה, באדיבות הקורונה. קחו את לוג’יטק לדוגמה: החברה, שבין היתר מייצרת מצלמות רשת, אזניות וציוד נוסף לשיחות וידאו, רשמה ברבעון הראשון של 2020 קפיצה של כ-75% ברווחיה. ההתנפלות על כל מצלמת רשת באשר היא בחנויות ובאתרי הקניות בתחילת השנה הובילה למצב שבו במשך שבועות ארוכים לא ניתן היה להניח את היד על מצלמת רשת. כל המלאים של כל היצרניות פשוט התנדפו.

Logitech StreamCam (צילום: יח”צ Logitech)


כך היה גם עם ה-StreamCam של לוג’יטק: היא הגיעה לשוק בתחילת פברואר, בסמוך להתפרצות הקורונה בסין, כשהאפשרות לסגר כללי ממושך ברוב מדינות העולם נשמעה כמו מדע בדיוני. בתור הבלוגר המתנשא שאני, סירבתי בנימוס להצעה לסקור אותה, רגע לפני שכל היחידות נחטפו מהמדפים. לפני מספר שבועות התחדש המלאי בחנויות ובהזדמנות חגיגית זאת הגיעה גם אליי יחידה אחת לבדיקה. ה-StreamCam מכוונת למקום מעט שונה ממה שמכוונות מצלמות רשת אחרות. היא כמובן עושה שיחות וידאו, אבל היא מיועדת בעיקר ליוצרי תוכן ברשת ולולוגרים, ומספקת להם מגוון כלים ואפשרויות שנדיר למצוא במצלמות רשת סטנדרטיות.

כזה ניסיתי: Poco X3

מאת

בינואר השנה הודיעה Poco הסינית על הפיכתה למותג עצמאי. מותג המשנה של שיאומי שהביא לשוק לפני שנתיים מכשיר דגל ב-300 דולר (באותה שנה בה חצה האייפון את רף ה-1000 דולר) נחל הצלחה יפה, אבל בשלב מסוים הוחלט להפריד בין המותגים באופן רשמי וברור. מרגע הניתוק הושקו שישה מכשירים חדשים של Poco, כאשר ה-X3 אותו בדקתי בשבועות האחרונים הוא החדש ביותר ביניהם.

Poco X3 (צילום: גד גניר)

בניגוד ל-F1 ול-F2, כאן מדובר במכשיר ביניים לכל דבר. ה-X3 מתבסס על ערכת השבבים החדשה Snapdragon 732G של קוואלקום, ומגיע עם זכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון מובנה של 64 או 128 גיגה. מאחר ובתקופה הקרובה חברות הסלולר צפויות להציף את המרחב הציבורי בשיווק רשתות דור 5 החדשות שלהן, חשוב להדגיש שהמכשיר הזה אינו תומך ברשתות כאלו אבל יעבוד בכיף ברשתות הנוכחיות. הגרסה שהגיעה לישראל ביבוא רשמי כוללת גם NFC, לרווחת משתמשי רב קו. בדקתי לאחרונה את Redmi Note 9S, ו-Redmi Note 9 Pro, שני מכשירי ביניים של שיאומי. את שני אלו, לפחות מבחינת ביצועים, אוכל ה- Poco X3 בלי מלח: המכשיר יציב כמו סלע, זריז מאוד (ביחס למכשיר דגל) ואפילו יש לו מצב משחקים מיוחד שיודע לנהל את משאבי המערכת ככך שמשחקים ירוצו חלק וזה אכן כך. 

כאלו ניסיתי: Triangle ELARA LN01A

מאת

לא לכל מי שמעוניין להנות ממוזיקה באיכות שמע גבוהה, יש את המקום הדרוש להצבת רמקולים גדולים בבית. לשם כך נולדו הרמקולים המדפיים, רמקולים קומפקטיים שכשמם כן הם – ניתן למקם אותם על מדף או שולחן. תת קטגוריה של של רמקולים מדפיים שהפכה לפופולרית בשנתיים האחרונות היא רמקולים מדפיים מוגברים, כלומר, רמקולים המגיעים עם מגבר מובנה בתוכם, ומתחברים ישירות למקור השמע, בלי צורך בתיווך של מגבר חיצוני. יש בשוק יצרניות רבות שמייצרות רמקולים כאלו ומחירם נע בין מאות לאלפי שקלים. הרמקולים שהגיעו אליי לבדיקה, ELARA LN01A, של יצרנית האודיו הצרפתית היוקרתית Triangle שייכים לקבוצה השניה.

Triangle ELARA LN01A (צילום: גד גניר)


ELARA LN01A הגיעו לשוק כבר לפני שנתיים, אבל הרמקולים שבדקתי הם ממהדורה חדשה שהושקה באביב האחרון. הייחוד של המהדורה החדשה אינו טכנולוגי כי אם עיצובי. המהדורה החדשה כוללת שני צבעים חדשים לבחירה: כחול ים (היחידה שהגיעה אליי לבדיקה) או סגול חציל, גוונים לא שכיחים במיוחד לרמקולים. הגימור הזה עדין ופגיע באופן מפתיע. איך גיליתי זאת? כשהגיעו אליי לבדיקה, לא היתה לי סבלנות להדביק את רגליות הגומי המצורפות ופשוט חיברתי אותם כמו שהם. לאחר מכן, כשהתפניתי להדביק את הרגליות, גיליתי שריטות עדינות בחלק התחתון של הרמקולים שנגרמו כתוצאה מהמגע הישיר בין שולחן המחשב שלי, שלמען הסר ספק היה נקי מאבק, חול, שברי יהלומים או כל דבר אחר שעשוי היה לגרום לנזק שכזה. לא מדובר ברמקול נייד שצריך לטלטל אותו ממקום למקום. ממקמים רמקולים כאלו פעם אחת על מדף או על שולחן ומנקים אותם מאבק מדי פעם, אז זה לא חסרון משמעותי, רק חשוב לזכור להיזהר כשמנקים אותם, כשמזיזים אותם ממקום למקום או כשמניחים עליהם דברים. פרט לסוגיה הזאת, הרמקולים בנויים לעילא ולעילא, ונראים יוקרתיים ומיוחדים בצבע הזה. רשתות ההגנה בפני אבק נצמדות באמצעות מגנטים אל הרמקולים וניתן לראות דרכן את נורית הביקורת שמציינת את מצב הרמקולים: אדום – כבוי, ירוק – חיבור קווי וכחול – חיבור באמצעות בלוטות. את המעבר בין המצבים מבצעים באמצעות שלט רחוק קטן המצורף לרמקולים. זה אחד השלטים הכי לא אטרקטיביים שיצא לי לפגוש: שלט קטן, שחור עם כפתורי גומי לבנים, קצת כמו שלט של DVD נייד שהיו מחלקים בירידי מכירות של “חבר”. מדובר ברמקולים שעולים קרוב ל-3000 ש”ח, אפשר היה לעצב ולצרף כאן שלט שיתכתב טוב יותר עם הרושם הכללי של הרמקולים עצמם.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Samsung Galaxy Buds Live

מאת

כמו כל מוצר חדש של אפל, גם ה-AirPods עוררו מהומה כשנחשפו לראשונה ב-2016. השינוי בעיצוב לעומת האזניות החוטיות שקדמו להן היה דווקא מינורי: אם לא היינו יודעים אחרת, זה היה נראה כאילו מעצבי אפל פשוט חתכו את החוטים וזהו. העובדה שבהתחלה מנעד התגובות לאזניות החדשות נע בין סלידה ללעג, לא מנעה מהן בתוך זמן קצר להפוך למוצר איקוני, לכבוש את המקום הראשון בטבלת המכירות העולמית של אזניות ה-True Wirelss ולתפוס פער עצום ביחס ליצרנית במקום השני ברשימה, סמסונג.


Samsung Galaxy Buds Live (צילום: גד גניר)

וזה לא שסמסונג לא ניסתה, היא היתה שם בכלל לפני אפל: מספר חודשים לפני השקת ה-AirPods, הציגה סמסונג את ה-IconX, אזניות ספורט שהתיימרו לשלב בתוכן יכולות ניטור פעילות, והתגלו במהרה כמוצר בוסרי מאוד. שנתיים לאחר מכן הוצג דגם פחות יומרני אבל גם טוב יותר בתפקידו, ובכן, כאזניות, ובשנת 2019 פתחה דף חדש עם מיתוג חדש לאזניות שלה, Galaxy Buds, ודגם משופר שיצא לשוק מספר חודשים לאחר מכן, Galaxy Buds Plus. רובן, היו לא רעות בכלל, אבל מה לעשות, עם לא רעות לא מדיחים את אפל מהמקום הראשון. עם מה כן? אולי עם סנסציה, וה-Galaxy Buds Live הן אזניות שבהחלט קשה להשאר אדישים אליהן.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: AKEYLESS Hunter

מאת

יום יבוא וסט החששות ההוריים יחזור לקדמותו. אמנם היום, החשש העיקרי הוא שמישהו ישתעל עליהם, אבל בשלב מסוים החיים יחזרו למסלולם, ואת החשש הזה יחזור לתפוס החשש הישן והטוב ממה שהילדים עושים עם הרכב המשפחתי. לאחרונה הציגה אקילס סיסטם (Akeyless באנגלית, לא קשור למצביא היווני עם נקודת התורפה המפורסמת), חברה ישראלית העוסקת באבטחת רכב, מספר כלים לאיתור ומיגון רכבים בפני גניבה. המערכת שהותקנה ברכב שלי לצורך הבדיקה, Akeyless Hunter היא מערכת המעקב הבסיסית ביותר בקטלוג של אקילס, אבל יש בה לא מעט יכולות שעשויות לקרוץ להורה המודאג.


AKEYLESS Hunter (צילום: יח”צ)

המערכת מורכבת מרכיב המותקן במכונית שלכם ע”י מתקין מטעם החברה. הרכיב מתחבר אל מחשב הרכב  וכולל קישורית סלולרית עם כרטיס סים, ומקלט GPS. זוכרים את פלאפון קאר, הרכיב שמתחבר אל שקע ה-OBD (שקע שיש לכל רכב בתוך תיבת הפיוזים)? אז כאן העסק הרבה יותר מאובטח: ה-Hunter מושתל בתוך הקרביים של הרכב באופן שהרבה יותר קשה לנתקו. לאור העובדה שהתחברות לשקע ה-OBD היא דרך פעולה פופולרית בקרב גנבי רכב, ב-Akeyless מציעים בין היותר (בתוספת תשלום) לבצע מעקף של השקע הזה, ולנעול אותו במעין תיבה משוריינת, כספת, כך שלא תהיה גישה חופשית אליו.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Band 5

מאת

בשנת 2014 חוללה שיאומי מהפכה בשוק צמידי הפעילות: הראשון בסדרת Mi Band אמנם לא היה מתקדם במיוחד וידע בעיקר לספור צעדים ולעקוב אחר דפוסי שינה, אבל גם המתחרים הישירים שלו מבית פיטביט, גרמין וג’ובון לא ידעו לעשות הרבה מעבר לכך. ההבדל היה, כמו תמיד אצל שיאומי, בחוצפה לדרוש הרבה פחות כסף עבור המעט הזה. מאז, כמעט בכל שנה משיקה שיאומי צמיד חדש בסדרה שמותח עוד קצת הגבולות של מה שניתן לקבל ברמת המחיר הנמוכה שלו. בחודש יוני השנה הוכרז Mi Band 5, הצמיד החדש של שיאומי (שמיוצר בכלל ע”י קבלן המשנה Huami), שממשיך את המגמה הזאת.

Xiaomi Mi Band 5 (צילום: גד גניר)

מתיחת הגבולות הזאת מתמקדת בעיקר בדברים שאפשר לראות, ויותר מכך למכור. שיפור בדיוק במדידת צעדים זה משהו שקשה למכור למישהו שקונה צמיד פעילות בפחות מ-200 ש”ח. מסך גדול יותר וצבעוני יותר, עיצובי שעון חדשים והצגת התראות, אלו דברים שכבר יותר מדברים אל הקהל הזה. העיצוב החיצוני של הצמיד נשאר כמעט זהה לצמידים הקודמים, אבל המסך כאן גדל ל-1.1 אינץ’ (לעומת 0.95 אינצ’ בדור הקודם), ומדובר במסך AMOLED יפיפה וצבעוני, מהסוג שהייתם מוצאים עד לא מזמן בצמידים שעלו פי 3 ממנו. הבחירה במסך כזה ללא ספק משפרת את חויית השימוש בצמיד, כל עוד אתם לא מנסים להשתמש בו באור יום: זה לא שלא ניתן להבחין במה שרשום עליו, אבל נדרש קצת יותר ממבט חטוף כדי להבין מה השעה. כצמיד המיועד למעקב גם אחר שחייה, ה-Mi Band 5 מתהדר בהגנה מפני מים בתקן ATM5, מה שאומר שכשיסתיים הסגר תוכלו לקפוץ איתו לבריכה ללא חשש, כמו גם להתקלח איתו. זכוכית המסך פחות עמידה: היא רגישה להפתיע לשריטות וגם על היחידה ששהתה אצלי לבדיקה (כמו בצמידים קודמים בסדרה) הופיעו לאחר שבועות בודדים שריטות קטנטות, בעיקר בשוליים של המסך. 

כזה ניסיתי: SanDisk Extreme Pro SSD

מאת

למשתמש הביתי הממוצע אין דרישות תובעניות במיוחד בכל הקשור לאחסון: הרוב מסתדרים עם אחסון בענן, וכשצריך להעביר קבצים גדולים יותר, נעזרים גם בכונן קשיח חיצוני, כשהם מודעים לחסרונות האינהרנטיים של הפורמט: מהירויות העברת נתונים נמוכות יחסית, ועמידות מוגבלת יחסית בשל העובדה שבכונן קשיח יש חלקים נעים. המפונקים יותר בוחרים בכונן SSD נייד, שנותן מענה לשתי הבעיות הללו: בכונני SSD אין חלקים נעים והם מהירים הרבה יותר מכוננים קשיחים רגילים. מה עושים מפונקים, חסרי סבלנות באופן קיצוני לא זהירים ובעלי תקציב נדיב יחסית? הולכים על משהו כמו Sandisk Extreme Pro.

SanDisk Extreme Pro SSD (צילום: גד גניר)


סדרת Exterme של סאנדיסק היא סדרת כונני SSD ניידים במארז ממוגן. לפני כ-4 שנים בדקתי כאן את הדור הראשון של הכוננים ועכשיו מגיע הדור השלישי, שלשמו נוסף גם התואר Pro. מה הופך אותן למקצוען? קחו נשימה עמוקה, זה הולך להיות טכני: מעבר לרכיב ה-SSD שיודע לקרוא ולכתוב מידע בצורה מהירה מאוד, ישנו ממשק, מעין מערכת ששולטת על הקשר בינו לבין המחשב או כל מוצר אחר אליו תחברו את הכונן. עד לא מזמן, רוב כונני ה-SSD עשו שימוש בממשק SATA סטנדרטי, פחות או יותר אותו אחד שקישר במשך שנים בין מחשבים לדיסקים קשיחים. סדרת ה-Pro של סאנדיסק היא סדרת כונני SSD מסוג NVMe, ראשי תיבות של Non-Volatile Memory Express שהממשק שלהם הוא PCIe, שמשמש לקישור בין רכיבי חומרה (כמו כרטיסים גרפיים) למחשבים. ההבדל, על הנייר, בין כונני SSD סטנדרטיים לכונני SSD NVMe הוא מהירות כפולה כמעט של העברת נתונים. 

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Bose Frames

מאת

לצד עסקי ביטול הרעשים איתם היא מזוהה כל כך בשנים האחרונות, היצרנית האמריקאית Bose מתנסה לאחרונה במספר קונספטים ייחודיים: אחרי ה-Sleep Buds, אזניות למיסוך רעשים בזמן השינה, וה-Soundwear, רמקול אישי המיועד ללבישה על הצוואר (דומה ל-Soundgear של JBL שכתבתי עליהן לפני שנתיים), מגיע תורם של ה-Bose Frames, משקפיים שמשמיעים לכם מוזיקה. החיבור בין משקפי שמש למוזיקה הוא אמנם לא רעיון חדש (נסו לגגל Oakley Thump), אבל אופן הביצוע כאן נע על הסקאלה הקצרה שבין חדשני ליומרני וסיקרן אותי מאוד איך הוא עובד בפועל.


Bose Frames (צילום: גד גניר)



המשקפיים של Bose, בניגוד למוצרים אחרים, לא כוללים בתוכם נגן מובנה ואחסון או אפילו אזניות, לפחות לא במובן הקלאסי של המלה. Frames מתחברים בבלוטות’ לטלפון שלכם ומסתמכים עליו כמקור תוכן. איך Frames משמיעים לכם את התוכן הזה ללא אוזניות? כאן מגיע החלק היומרני: את מקומן של האוזניות מחליפים רמקולים זעירים שמכוונים את השמע היישר אל האוזניים שלכם, באופן שמצמצם זליגת רעש אל הסביבה שלכם. הניחוש שלי היה שהדבר הזה יהיה מטרד לסביבה אך להפתעתי טעיתי: גם בעוצמת השמע המקסימלית, מעט מאוד מהמוזיקה זלג החוצה. ברחוב, אין סיכוי שמישהו בסביבה ישמע את המוזיקה שלכם. בחללים סגורים ושקטים יחסית ניתן לשמוע את הזליגה הזאת, אבל גם אז זה בתחום הנסבל, ומה שיפריע יותר לסובבים אתכם זו העובדה שאתם עם משקפי שמש בחלל סגור.

כזאת ניסיתי: למידה מרחוק ב-Zoom

מאת

נניח שבינואר-פברואר הקורונה עוד היתה בעיקר מחלה של סינים. נניח שבמרץ כשהיא עשתה עלייה ארצה זה תפס את מערכת החינוך בהפתעה. נניח שלמידה מרחוק זה קונספט משונה וביזארי שאף אחד מעולם לא חשב שנאלץ לעשות בו שימוש, כאן באי הזה של יציבות שנקרא מדינת ישראל שמעולם לא חווה מצבי חירום. עדיין, היו למערכת החינוך כמה חודשים טובים להתעשת, להתארגן ולמצוא את הנוסחה שתהפוך את הלימודים מהבית למעט יותר יעילים בכלים הקיימים העומדים לרשותה. באופן מפתיע זה לא קרה, ובאופן עוד יותר מפתיע נכנסנו לסגר נוסף שחייב את מערכת החינוך לחזור שוב ללמידה מרחוק.  הכלים הקיימים העומדים לרשותה הם מגוון אקלקטי של אפליקציות ואתרים, כשאמצעי התקשורת העיקרי פנים מול פנים הוא זום, אפליקציית וידאו קונפרנס שהחלה את דרכה ככלי עסקי ונוכסה ע”י, ובכן, כמעט כולם, כולל מערכת החינוך בישראל.


למידה מרחוק, תמונת אילוסטרציה (צילום: גד גניר)

כיאה לכלי עסקי, Zoom מציעה למשתמשיה את האפשרות לנהל דיון אינטראקטיבי. המילה “אינטראקטיבי” נמצאת במקום גבוה בדירוג המילים שמדליקות אנשי פדגוגיה, עד שהמציאות טופחת על פניהם. זה קורה כאשר המורים באומת הסטארט אפ מכלים את זמנם שלהם, של התלמידים ושל הוריהם בבקשות, תחינות, ונזיפות על תלמידים סוררים שפתחו את המיקרופון כשלא היו צריכים לעשות זאת, שקשקשו על המצגת של המורה, השתלטו על המסך במפגש והציגו עליו דברים במקום המורה ועוד המון דרכים יצירתיות נוספות להחריב את השיעור. לאחר יומיים של ישיבה בבית יחד עם שתי תלמידות (כיתה א’ וכיתה ד’) והתנסות טראומטית בחויה הרועשת, מבולגנת ובעיקר לא אפקטיבית, החלטתי שאני חייב לעשות מעשה ולנסות למצוא דרך לפתור את המפגעים האלו בשיעור. מורים, פתחו מחברות ומחשבים וקראו בעיון את הטקסט:

להמשך קריאה