Zoom

נניח שבינואר-פברואר הקורונה עוד היתה בעיקר מחלה של סינים. נניח שבמרץ כשהיא עשתה עלייה ארצה זה תפס את מערכת החינוך בהפתעה. נניח שלמידה מרחוק זה קונספט משונה וביזארי שאף אחד מעולם לא חשב שנאלץ לעשות בו שימוש, כאן באי הזה של יציבות שנקרא מדינת ישראל שמעולם לא חווה מצבי חירום. עדיין, היו למערכת החינוך כמה חודשים טובים להתעשת, להתארגן ולמצוא את הנוסחה שתהפוך את הלימודים מהבית למעט יותר יעילים בכלים הקיימים העומדים לרשותה. באופן מפתיע זה לא קרה, ובאופן עוד יותר מפתיע נכנסנו לסגר נוסף שחייב את מערכת החינוך לחזור שוב ללמידה מרחוק.  הכלים הקיימים העומדים לרשותה הם מגוון אקלקטי של אפליקציות ואתרים, כשאמצעי התקשורת העיקרי פנים מול פנים הוא זום, אפליקציית וידאו קונפרנס שהחלה את דרכה ככלי עסקי ונוכסה ע”י, ובכן, כמעט כולם, כולל מערכת החינוך בישראל.

למידה מרחוק, תמונת אילוסטרציה (צילום: גד גניר)

כיאה לכלי עסקי, Zoom מציעה למשתמשיה את האפשרות לנהל דיון אינטראקטיבי. המילה “אינטראקטיבי” נמצאת במקום גבוה בדירוג המילים שמדליקות אנשי פדגוגיה, עד שהמציאות טופחת על פניהם. זה קורה כאשר המורים באומת הסטארט אפ מכלים את זמנם שלהם, של התלמידים ושל הוריהם בבקשות, תחינות, ונזיפות על תלמידים סוררים שפתחו את המיקרופון כשלא היו צריכים לעשות זאת, שקשקשו על המצגת של המורה, השתלטו על המסך במפגש והציגו עליו דברים במקום המורה ועוד המון דרכים יצירתיות נוספות להחריב את השיעור. לאחר יומיים של ישיבה בבית יחד עם שתי תלמידות (כיתה א’ וכיתה ד’) והתנסות טראומטית בחויה הרועשת, מבולגנת ובעיקר לא אפקטיבית, החלטתי שאני חייב לעשות מעשה ולנסות למצוא דרך לפתור את המפגעים האלו בשיעור. מורים, פתחו מחברות ומחשבים וקראו בעיון את הטקסט:

להמשך קריאה