פאבלט

כזה ניסיתי: LG V20

מאת
ברבעון האחרון של שנה שעברה הציגה LG מכשיר מסדרה חדשה, ה-V10. הסדרה הזאת היתה למעשה גלגולה החדש של סדרת הפאבלטים הקודמת של החברה, סדרת G Pro. מעבר למפרט טכני משובח, בתכנון המכשיר הושם דגש על עמידות (בעיקר בנפילות, לא במים או אבק), על איכות שמע, ועל אפשרויות צילום חדשות. ים של שיפורים קטנים שאמורים היו לנסות ולגנוב חלק מהלקוחות שתכננו לקנות בזמנו את ה-Note 5. ממשיך דרכו של ה-V10, ה-V20 אותו קיבלתי לבדיקה לאחרונה, תוכנן ועוצב כדי להציג אלטרנטיבה ל-Note 7. כשהוכרז ה-V20 לראשונה, עתידו של ה-Note 7 כבר היה אפוף בעשן וערפל, וכאשר הגיע ה-V20 לנקודות המכירה, הפאבלט של סמסונג כבר היה היסטוריה. כך נוצר מצב שאם אין לכם תקציב לקנות iPhone 7 Plus, וחשקה נפשכם בפאבלט אנדרואיד חזק, המכשיר של LG, נכון להיום, הוא האופציה היחידה שזמינה עבורכם בשוק הישראלי לפחות עד שיתחיל היבוא הרשמי של ה- Pixel XL של גוגל, וה-Mate 9 של Huawei שהוכרז לפני כשבועיים.
מערך הצילום הכפול, וקורא טביעות האצבע ב-LG V20 (צילום: גד גניר)
כמו קודמו, ה-V20 מגיע עם מפרט נאה: מעבד Snapdragon 820 (זהה לזה שקיים גם ב-LG G5) בעל 4 ליבות, 2 במהירות של 2.15 גיגהרץ ושתיים נוספות במהירות של 1.6 גיגהרץ, זכרון RAM בנפח של 4 גיגה, ואחסון מובנה נדיב בנפח 64 גיגה, אשר ניתן להרחבה נוספת באמצעות כרכטיס זכרון עד לנפח תיאורטי של 2 טרה, תיאורטי כי עדיין לא קיימים כרטיסי זכרון בנפח כזה, אבל, שיהיה. לא היה מפתיע בכלל לגלות שה-V20 הוא מכשיר מאוד מהיר, שיודע לנצל יפה את המפרט החזק שלו, ומספק חויית שימוש מהירה, חלקה ויציבה. אפילו קורא טביעות האצבעות זריז ומדויק, ומאפשר פתיחה מהירה ביותר של המכשיר, מהר יותר מכל מכשיר LG אחר שבדקתי.

כזה ניסיתי: +GINI E6

מאת
חייזר שהיה נוחת היום בישראל, היה מגיע לשתי תובנות: התובנה הראשונה היא שלכולם יש סמארטפונים, וגם הוא צריך אחד כזה כדי לתקשר עם בני האנוש. התובנה השנייה היא שהסמארטפון שהוא צריך לקנות הוא אחד ממכשירי ה-GINI, מותג הבית של רשת פלאפון. אם לשפוט רק על פי קמפיין שלטי החוצות האגרסיבי של מפעילת הסלולר הראשונה בישראל, מדובר במותג שניתן להסיק לגביו בטעות שמדובר בסוג של אימפריה, כחצי שנה בלבד לאחר שהוכרז.


+GINI E6 (צילום: גד גניר)


פלאפון היא לא הראשונה שעלתה על הרעיון של מותג פרטי. ישנן דוגמאות רבות לכך בעולם: Orange בחו”ל שיווקה מכשירי ZTE אשר מותגו כמכשירי Orange, רשת O2 הבריטית עשתה דבר דומה עם מכשירי HTC לפני יותר מעשור, ו-T-Mobile שיווקה סדרת מכשירים בשם Sidekick שיוצרו עבורה ע”י מוטורולה, שארפ וחברות אחרות. בישראל נעשה ניסיון דומה לפני כמה שנים ברשת פרטנר, עם מותג פרטי בשם Infinity, אך נראה שבפלאפון לוקחים הימור גדול יותר על המותג הפרטי שלהם. זה מתבטא כמובן בשיווק האגרסיבי של המותג, אך גם במגוון המכשירים שפלאפון מציעה: בהשקת המותג הוצגו שלושה דגמי מכשירים, וכעת מגיע תורם של שני פאבלטים עם מפרט חזק ומרשים יותר, כאשר אני קיבלתי לבדיקה את המכשיר הגדול, מתקדם והחזק ביותר שיש למותג הזה להציע, +GINI E6. יצרנית המכשיר הזה (לא, זו לא פלאפון), היא Syntec, אשר מייצרת את מכשירי המותג Gionee, וה-+GINI E6 זהה בעיצובו ובמפרט שלו ל- Marathon M5 Plus של היצרנית הסינית. עם זאת, בפלאפון טוענים שה-+GINI E6 יוצר עפ”י הנחיות ודרישות ספציפיות של שלהם, ובוצעה עליו בקרת איכות קפדנית של נציגי החברה. מאחר ולא יצא לי להניח את ידיי על ה-Marathon M5 Plus, אאלץ להאמין להבטחות של פלאפון בעניין זה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG Stylus 2

מאת
עד שנת 2007, סטיילוס (עט חרט) היה חלק בלתי נפרד ממכשירי סמארטפון. באותם ימים, בהם סמארטפונים נחשבו בעיקר ככלי עבודה עבור אנשי עסקים אמידים או פריקים של גאדג’טים, פשוט לא היתה דרך אחרת להפעיל אותם, וכך גם תוכנן הממשק שלהם. מסכי מגע רזיסטיביים, כאלו שיודעים להגיב אך ורק ללחץ ע”י עט שלטו בשוק הזה, עד לרגע שבו סטיב ג’ובס החליט לשלב מסך מגע קפאסטיבי במכשיר האייפון הראשון. ליצרניות האחרות לקח בערך שנה להיפרד מהעטים ולעבור למסך מגע שיודע לזהות אצבעות. 4 שנים לאחר מכן, סמסונג החזירה את הסטיילוס לחיים, כחלק מהמפרט הקבוע של מכשיר ה-Note של החברה. מאז ועד היום, מספר יצרניות ניסו את מזלן, לא בהצלחה יתרה, להכנס לנישה החדשה-ישנה הזאת, של סמארטפון עם סטיילוס, אבל לא נחלו הצלחה מסחררת. מכשיר ה-LG Stylus 2 שקיבלתי לבדיקה הוא הדור השני לניסיון של LG להציע אלטרנטיבה משלה בשוק הזה. אין כאן ניסיון להתחרות ב-Note. ברמת המפרט (וכתוצאה מכך ברמת המחיר), מדובר למעשה בשני מכשירים שונים לחלוטין. בעוד ה-Noteים של סמסונג הם מכשירי דגל לכל דבר, מכשירי ה-Stylus הם מכשירים עם מפרט צנוע ונטול יומרות.

LG Stylus 2, התפריט שנפתח עם שליפת העט (צילום: גד גניר)


מה זה אומר צנוע ונטול יומרות? זה מתחיל במעבד, Snapdragon 410 בעל ארבע ליבות במהירות 1.2 גיגהרץ (אותו מעבד שהיה גם ב-Zenfone Max), זכרון RAM בנפח 2 גיגה (יש גם גרסה בעלת זכרון RAM של 1.5 גיגה בלבד, אבל ב-LG ישראל עשו איתנו חסד ובחרו להביא לארץ את הגרסה הטיפה נדיבה יותר ב-RAM וטוב שכך), ונפח אחסון של 16 גיגה פנימי, עם אפשרות הרחבה של עד 256 גיגה נוספים באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה את אנדרואיד בגרסא 6, Marshmallow, כשעליה הממשק של LG. הייתי די סקפטי לגבי המכשיר הזה: מעבד חלש יחסית שלא הרשים במיוחד ב-Zenfone Max, יחד עם הממשק הייחודי של LG שגם מכשירים חזקים יותר נוטים לגמגם איתו לפעמים, לא עוררו אצלי ציפיות גדולות. האמת? הופתעתי לטובה. אל תצפו למכשיר מהיר מאוד, אבל הוא בהחלט שמיש, יציב ולא נתקלתי בלאגים בלתי נסבלים. למעשה, עד כה זה המכשיר שמצליח להוציא את הביצועים הטובים ביותר שראיתי מהמעבד הזה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Phab Plus

מאת
לפני קצת יותר משנתיים קיבלתי לידיי את ה-Xperia Z Ultra של סוני לבדיקה. היה זה פאבלט עם מסך עצום בגודלו: 6.4 אינטש. עד לפני מספר שבועות הוא עוד החזיק בשני תארים: הסמארטפון הגדול ביותר שאי פעם בדקתי, והסמארטפון הכי פחות נוח שבדקתי. ואז, לפני מספר שבועות הגיע אליי ה-Lenovo Phab Plus, אחד משני פאבלטים זולים יחסית שלנובו החליטה להעלות לישראל. ה-Phab Plus הוא הפאבלט עם המפרט הטכני המעט יותר חזק מבין השניים, והמסך הקטן יותר מבין השניים של לנובו, “רק” 6.8 אינטש (השני מגיע עם מסך בגודל 6.95 אינטש). האם לנובו מצאה את הנוסחה שתהפוך פאבלט עם מסך בגודל כזה לסמארטפון שנוח להשתמש בו? בהחלט לא. ועדיין, יש אנשים שהוא דווקא יכול להתאים להם מאוד, ולא, אני לא מדבר בהכרח על קהילת הענקים בישראל.
Lenovo Phab Plus (צילום: גד גניר)



ה-Phab Plus עושה שימוש במעבד מדגם Snapdragon 615. הפעם האחרונה בה נתקלתי במעבד הזה היתה לפני יותר משנה כשבדקתי את ה-Desire 820 של HTC. בזמנו, התרשמתי ממנו מאוד לטובה, למרות שסדרה 6XX אינה סדרת הדגל של מעבדי החברה. ל-Snapdragon 615 יש 8 ליבות: ארבעה מהירות יותר, הפועלות במהירות של 1.5 גיגהרץ, וארבע במהירות 1 גיגהרץ. שנה לאחר מכן קוולאקום הספיקה כבר להוציא מעבדים מתקדמים יותר בסדרה, והשימוש במעבד “ישן” יחסית אך מסדרה יותר חזקה, אמור למצב את ה-Phab Plus כמכשיר עם מפרט נדיב יחסית למחירו (כפי שזה גם ב-ZUK Z1 וב-OnePlus X). זכרון ה-RAM של המכשיר עומד על 2 גיגה, וזכרון האחסון המובנה עומד על 32 גיגה. את הזכרון ניתן להרחיב באמצעות כרטיס MicroSD בנפח של עד 64 גיגה נוספים, או לחילופין לוותר על אפשרות ההרחבה ובמקומה לעשות שימוש בשני כרטיסי סים. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu PRO 5

מאת
זהות
המשתתפים בפרוייקט השוואת מכשירי הפרימיום שפורסמה כאן לפני קצת יותר משבוע, עברה
לא מעט שינויים. בדרך לבחירה ברביעיית הסמארטפונים שבסופו של דבר הופיעה בפוסט ההוא,
התלבטתי אם לשלב בהשוואה הזאת שלושה מכשירים אחרים שבדקתי באותה תקופת זמן: ה-Huawei Mate S, ה-HTC One M9 Plus,
ואפילו בשלב מסוים ה-Z5, כשלא הייתי בטוח אם גרסת הפרימיום שלו אכן
תגיע אליי בזמן. לצערי, דווקא את ה-PRO 5,
הפאבלט החדש של Meizu כבר לא יכולתי להכניס לפוסט הזה משיקולי
לו”ז ולוגיסטיקה למרות שהוא התאים להשוואה הזאת הרבה יותר מהמכשירים האחרים שנפסלו. הוא אמנם זול יותר מכולם, אך מסתכלים על המפרט שלו, זה נראה
מוצדק לכלול אותו בליגה של מכשירים כמו ה-LG V10, ה-Samsung Galaxy Note 5 ואחרים. כך הוא גם נבחן, ללא הנחות.

Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)
מייזו מיישרת קו עם יצרניות האנדרואיד הגדולות, ומשיקה שני מכשירי דגל במהלך שנה קלנדרית, מכשיר מיינסטרים ופאבלט. היא התחילה בנוהל הזה כבר לפני שנה,
כאשר השיקה את ה-MX4, ומספר חודשים לאחר מכן את הפאבלט בעל המפרט
המשודרג, ה-MX4 Pro.
השנה, במקביל להשקות של מכשירים זולים כמו ה-M1 Note,
וה-M2 Note, היא השיקה שוב שני מכשירי פרימיום בהפרש של
כמה חודשים, ה-MX5, ולאחר מכן את ה-PRO 5,
ממשיך דרכו של ה-MX4 Pro.

להמשך קריאה

כאלו השוויתי: Samsung Galaxy Note 5, Sony Xperia Z5 Premium, LG V10 ו-Huawei Nexus 6P

מאת
עד השנה,
נשמר פחות או יותר סדר  ברור וקבוע בכל מה שקשור לתזמון השקות של מכשירים חדשים. יצרניות האנדרואיד היו
משיקות את מכשירי הדגל העיקריים שלהן באיזור פברואר-מרץ-אפריל, בסמוך או במהלך כנס
MWC
בברצלונה. במקביל, בשנים האחרונות החל להיווצר “גל שני”. זה התחיל עם
מכשיר ה-Note  הראשון של סמסונג, שמיצב את הגל הזה
ככזה המורכב ממכשירי פאבלט, נישתיים יותר. משנה לשנה, המכשירים המושקים בגל הזה הפכו
לחשובים יותר ומעוררי עניין. השנה, הגל השני הזה כלל בנוסף לסמסונג עם הנוט 5 שלה,
גם את LG עם ה-V10 ואת סוני,
שחיכתה עם סדרת ה-Z5 שלה (ועם ה-Z5 Premium, המסקרן ביותר בסדרה הזאת) עד לכנס IFA
בברלין בסמוך לחודש ספטמבר. באוקטובר הוכרזו גם מכשירי ה-Nexus
החדשים, וביניהם ה-Nexus 6P של Huawei. כך נוצרה
רביעיית מכשירי פרימיום סופר אטרקטיבית ומסקרנת ששווה פרוייקט השוואה מיוחד.

Samsung Galaxy Note 5, Sony Xperia Z5 Premium, LG V10 ו-Huawei Nexus 6P (צילום: גד גניר)


בערך
בתקופה הזאת הבנתי שאני זקוק לסמארטפון חדש. הכרזתי על כך בפוסט מיוחד שבו גם הסברתי מהם הקוים שינחו אותי בבחירת הסמארטפון החדש שלי. אם עקבתם אחר הבלוג
בחודשים האחרונים, ודאי שמתם לב שלא טרחתי לחכות לסיום הפרוייקט הזה, והזמנתי
לעצמי את ה-Nexus 6P, לאחר שכבר
הכרזתי שזהו המכשיר הבא שלי. איזה ערך אובייקטיבי יכול להיות להשוואה בין ארבעה
מכשירים שאחד מהם רכשתי בעצמי? ובכן, את ה-Nexus 6P
שלי רכשתי בחו”ל, במחיר זול יותר מזה הנמכר בישראל, ובנפח שכלל אינו נמכר
בארץ. כפי שתראו בהמשך, רוב הזמן, הפערים בין המכשירים די מינוריים. לפיכך ברגע
שיכולתי לקנות אחד מהם (ולא אכחיש, אחד שהיתה לי העדפה ברורה כלפיו) במחיר טוב,
עשיתי זאת. עם זאת, כאשר אני בא לבחון את המכשירים זה מול זה, ושואל את השאלה איזה
מהם הוא המכשיר הטוב ביותר ושהייתי ממליץ על קנייה שלו בישראל, התחרות נפתחת מחדש.

להמשך קריאה

כזה יש לי: Nexus 6P

מאת
בניגוד למה שרבים עשויים לחשוב, בלוגר טכנולוגיה
נהנה ממספר מועט יחסית של הטבות שמגיעות כחלק מהתחביב הזה. הטבה אחת מאוד משמעותית נובעת
ממהות הבלוג שלי: היכולת להתנסות בכל סמארטפון שיש לי התלבטות האם לקנות אותו, התנסות ארוכה מספיק כדי לגבש לגביו דיעה, לטוב ולרע. במקרה של ה-Nexus 6P,
מכשיר הפרימיום החדש של Huawei ו-Google,
החלטתי שזה המכשיר הבא שלי כבר על סמך המידע שדלף לגביו טרם ההשקה, ובאופן מאוד אימפולסיבי פשוט
ויתרתי על ההטבה הזאת. בעזרתו האדיבה של חבר טוב שחי בארה”ב, הזמנתי את
המכשיר לפני שאפילו נקבע עבורו תאריך השקה רשמי בישראל. לזכותי ייאמר שהתאפקתי קצת
ולא הזמנתי אותו באותו יום בו הפך זמין לרכישה. מיד לאחר ההשקה באוקטובר, התחלתי
לחפש בגוגל לפחות פעמיים ביום את הצירוף “Nexus 6P
Review“. בחו”ל, כמו בארץ, כשמדובר בהשקה
חשובה, המכשירים נשלחים אל מערכות האתרים החשובים והגדולים ביותר בו זמנית.
כשמדובר במכשירים ממש חשובים, הסקירות גם מתפרסמות כמעט בו זמנית בכל האתרים האלו.
במקרה של ה-Nexus 6P, רוב
האתרים פרסמו סקירות ראשוניות כבר ב-20 באוקטובר, אבל זה לא היה מספיק כדי שאוכל
להזמין אותו בראש שקט. עבר עוד שבוע עד שהסקירות האלו התעדכנו עם נתונים על משך
זמן הסוללה וביצועי המצלמה, שני פרמטרים שחייבים להיבדק לאורך זמן. לאחר שכל
האתרים פרסמו סקירות נלהבות ומהללות עליו (חלקם אף הכתירו אותו בתואר “מכשיר
האנדרואיד הטוב ביותר בשוק”), נותר לי רק לבצע את ההזמנה ולהמתין בסבלנות שיגיע
אליי.
Nexus 6P (צילום: גד גניר)


לטובת מי שלא טרח לקרוא את הפוסט שכתבתי בסמוך
להכרזה על ה-Nexus 6P,
הנה תקציר: בניגוד לשנים קודמות, בהם השיקה גוגל בכל פעם מכשיר נקסוס אחד, הפעם
היא בחרה באסטרטגיה שונה והכריזה על שני מכשירים: ה-Nexus 5X
של LG הקטן והעממי יותר, וה-Nexus 6P
של Huawei, הפאבלט המתכתי היוקרתי. לפי ההשערות, חלק
מתנאי המכרז לייצור מכשירי הנקסוס נגעו לחומרה הספציפית אותה אמורים לכלול
המכשירים. במקרה של Huawei
מדובר בחתיכת פשרה: ככל הנראה, כדי לעמוד בתנאי המכרז, היא ויתרה על שילוב מעבד ה-Kirin
שלה ב-Nexus 6P לטובת ה-Snapdragon
810 של קוואלקום האמריקאית. נכון להיום עדיין
מדובר באחד המעבדים החזקים ביותר בשוק והדבר ניכר היטב בתפקוד המכשיר: הוא זריז,
יציב ומגיב היטב, בדיוק כפי שהייתי מצפה ממכשיר ממשפחת הנקסוס. Huawei
וגוגל ציידו את ה-Nexus 6P
בזכרון RAM בנפח 3GB. קיימים בשוק כבר לא מעט מכשירים עם נפח של 4GB, מכשירים
כמו ה-One Plus Two, ה-Asus Zenfone 2 וכמובן ה-Note 5
וה-+S6 Edge של סמסונג. כמו במכשירים
אחרים עם נפח כזה “צנוע” של זכרון RAM
גם כאן אין הבדל מהותי בתפקוד המכשיר ביחס למכשירים עם 4GB. מעבר לכך,
העובדה כי מדובר במכשיר נקסוס שעתיד לקבל עדכונים למשך תקופה ארוכה מאששת את
ההשערה שככל הנראה לא יהיה צורך ביותר מ-3GB
גם בגרסאות עתידיות של מערכת ההפעלה. כמו כל מכשיר אחר שעושה שימוש במעבד הזה, גם
ה-Nexus 6P נוטה להתחמם. עם זאת, פיזור החום נעשה כראוי
ואין בו איזורים לוהטים. גם כאשר עושים בו שימוש אינטסיבי, ההתחממות בהחלט נסבלת
וסבירה. נפח האחסון אגב, כמו בכל מכשירי הנקסוס מאז ה-Nexus S, אינו ניתן להרחבה. בישראל צפויה להימכר רק גרסת ה-32 גיגה בשלב זה. אני קניתי את גרסת ה-64 גיגה, וקיימת גם גרסה בעלת נפח של 128 גיגה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG V10

מאת
בסוף חודש
אוגוסט האחרון עלה קמפיין נרחב של סמסונג, אשר קידם את השקת ה-Galaxy Note 5 בישראל. לאחר מספר שבועות בהם היה בלתי
אפשרי להימלט מהסלוגן “Take a Note“,
צומצם הקמפיין כפי שקורה בדר”כ בהשקות מכשירים כאלו. בשלושת השבועות האחרונים
הקמפיין הזה קם לתחייה, ואם לא הייתי יודע אחרת, היה קל לטעות ולחשוב שהמכשיר הזה
הושק זה עתה. בעולם החפיצים זו תופעה נדירה יחסית. מוצר מוכרז, זוכה ליח”צ
ההולם אותו, ומשרד הפרסום שאותו יבואן בחר יורה בכל התותחים הכבדים כדי להגדיל ככל
הניתן את המכירות הראשוניות של המוצר. מה גרם לסמסונג להחיות קמפיין למכשיר שנמצא
בשוק שלושה חודשים? ייתכן ומדובר בסוף השנה, נותרו תקציבי שיווק והחלט לשרוף אותם
על מכשיר הפרימיום של החברה, ייתכן שמדובר באסטרטגיה מודעת כדי לווסת את כמות המכירות
של המכשירים, ייתכן שהמכירות לא היו מוצלחות כפי שציפו בסמסונג, וייתכן שמדובר
בשילוב של כמה מהסיבות האלו או כולן. לגורמים האפשריים האלו יש להוסיף את ההשקה של
ה-V10 בישראל, הפאבלט החדש של LG.

LG V10 (צילום: גד גניר)
כפי שכבר
ציינתי בפוסט על ה-LG G4, לישראלים יש חיבה מיוחדת ל-LG,
והדבר ניכר בהבדלים בנתחי השוק של LG
בעולם לעומת השוק השוק הישראלי. החל מהשקת ה-G2,
נתח השוק של LG בישראל הולך ותופח, בין השאר על חשבונה של
סמסונג. נתח השוק הזה העומד כיום על 23 אחוז ל-LG,
הולך ומתקרב לזה של סמסונג (העומד על 30%, חצי אחוז פחות מזה של אפל). תוסיפו לכך
את העובדה שבשלוש השנים האחרונות LG כלל
לא החזיקה נוכחות בסגמנט הפאבלטים (אלא אם אתם מתעקשים לקרוא למכשירים עם מסך
בגודל 5.5 אינטש פאבלטים, הדיעות על כך חלוקות), סגמנט שהומצא למעשה ע”י
סמסונג, ותורם לה לא מעט למכירות. במצב כזה, סביר להניח שמישהו בסמסונג ישראל
החליט להקדים תרופה למכה, לפני ש-LG
תצבור תאוצה גם בתחום המכשירים עם המסכים הגדולים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S6 Edge

מאת
מעטים
המכשירים ששבו אותי השנה כמו שעשה זאת ה-Samsung Galaxy S6 Edge.
הוא ניחן אמנם בכל התכונות שהפכו את ה-Galaxy S6
למכשיר נהדר, אבל המסך הקמור משני צידיו גרם לו להראות שונה מכל דבר אחר בשוק הסלולר. עד כמה התלהבתי מאיך שהוא נראה? נציגות סמסונג בישראל ציטטה את
דבריי עליו בהארץ

ושילבה אותם בפרסומות שלהם. חלפה חצי שנה ואל ידיי הגיעה הגרסה
המעודכנת שלו, ה- Galaxy S6 Edge+
(פלוס כמה אינטשים, RAM זכרון ועוד), או אם תרצו, גרסת ה-Edge
החדשה של סדרת ה-Note של סמסונג (מינוס העט).

חפיצים וקימורים: +Samsung Galaxy S6 Edge (צילום: גד גניר)

שורשיו של
ה-Galaxy S6 Edge Plus מתחילים ב-Galaxy Note Edge, שהושק במקביל לדור הקודם של מכשירי ה-Note,
ה-Note 4. ה-Edge Note
הגיע עם מסך קמור בצידו האחד וכלל עט, כמו כל מכשיר Note
אחר. ראתה סמסונג כי המכשיר נמכר בעולם בהתאם לציפיותיה והפכה את הקימור הזה לסימן
ההיכר של מכשירי הפרימיום שלה. הניסוי שהחל ב-Note Edge
הפך לגרסא היוקרתית יותר של ה-Galaxy S6, ועם
השקת ה-Note 5
הוחלט לנתק את הקשר עם סדרת ה-Note
לחלוטין, לוותר על העט ולהפוך את המסך לסימטרי. קבוצות המיקוד של סמסונג העלו ככל
הנראה כי המסך הקמור משני צידיו מושך מספיק קונים, בלי הצורך להוסיף לחבילה  גם את הסטיילוס של ה-Note . האם זה אומר שמדובר במכשיר עממי יותר? ממש לא, אבל לזה אגיע אח”כ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 5

מאת
במשך שנים
סבלה סמסונג מביקורות שהתייחסו למראה החיצוני של מכשיריה. בעוד האייפונים שהושקו במקביל בשנים האחרונות נראו יוקרתיים ואיכותיים יותר הודות לשילוב של מתכת וזכוכית, סמסונג המשיכה להיצמד בעקשנות לפלסטיק. ההשקה של ה-S6
(ואחיו בגרסת ה-Edge) סימנה שינוי בסדרי העדיפויות של סמסונג,
והשקעה רצינית יותר בעיצוב ובחומרים מהם עשויים המכשירים שלה. ה-Edge Plus
וה-Note 5 (בו יעסוק הפוסט הזה) לא נראים כמו התפתחות
אבולוציונית רגילה של ה-Note Edge, וה-Note 4,
אלא כמו משהו שונה מכל מה שראינו בסדרה הזאת בעבר. מה עוד השתנה על הדרך?

Samsung Galaxy Note 5 (צילום: גד גניר)

כמו כל
מכשיר בסדרת ה-Note בשנים האחרונות, גם ה-Note 5
הוא למעשה המכשיר החזק ביותר של סמסונג. בניגוד לשנים האחרונות בהן הכריזה סמסונג
על שתי גרסאות נפרדות (אחת עם מעבד של סמסונג, והשניה עם מעבד של קוואלקום), בחרה
סמסונג השנה לוותר על מה שהיה לקוואלקום להציע, והציגה לשוק רק את המכשיר המבוסס
על אותו מעבד הקיים ב-S6, ה-Exynos 7,
מדגם 7420. המעבד הזה כולל שמונה ליבות: ארבע מהן במהירות 1.5 גיגהרץ, והארבע
האחרות במהירות 2.1 גיגהרץ. המעבד הזה עולה בביצועיו על ה-Snapdragon
810 של קוואלקום, לפחות עפ”י רוב תוצאות
מבחני הביצועים שהתפרסמו ברשת. מה הופך את המפרט של ה-Note 5
למרשים יותר מזה של ה-S6? בעיקר זכרון RAM
בנפח 4 גיגה, נפח ההולך והופך ליותר ויותר נפוץ (קדמו לו ה-AsusZenfone 2, וה-OnePlus 2) במכשירי High End בשנה
האחרונה. לצערי, נראה שההחלטה של סמסונג לוותר על אפשרות הרחבת זכרון
באמצעות כרטיס זכרון הופכת למדיניות, וגם כאן תאלצו להסתפק בכמות זכרון האחסון
איתה רכשתם את המכשיר מלכתחילה. ההסבר הרשמי של סמסונג לעניין זה מתייחס להתאמת
מערכת הקבצים לרכיב הזכרון האיכותי שסמסונג בחרה לעשות בו שימוש. סמסונג רוצה
למנוע מצב בו משתמשים מתאכזבים מביצועי המכשיר בשל כרטיסי זכרון שאינם מהירים
מספיק ולסמסונג אין שליטה עליהם. ההסבר הפחות רשמי הוא שלסמסונג משתלם הרבה יותר
למכור טלפונים ללא אפשרות הרחבה, ולהציע את אותם מכשירים עם נפחי אחסון גדולים
יותר, במחיר גבוה בהרבה מזה שהייתם משלמים רק על כרטיס זכרון בנפח זהה. בין אם אתם
מקבלים את ההסבר הרשמי של סמסונג ובין אם לא, עם משהו אחד לא ניתן להתווכח: המכשיר
הזה טס. מעבר בין אפליקציות מתבצע בזריזות, לא נתקלתי בגמגום אחד אפילו באף אחת
מהאנימציות בממשק, ואפליקציות נטענות ונפתחות במהירות מרשימה. את המהירות ניתן ככל
הנראה לזקוף גם לזכותו של ממשק ה-Touchwiz של
סמסונג אשר יושב מעל מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 5.1.1 (וישודרג בקרוב לגרסה 6).
גרסת ה-Touchwiz
הנוכחית נקייה יותר מאפליקציות מיותרות, ומאפשרת לחומרה המרשימה שלו לבוא לידי
ביטוי מבלי לפגוע בחויית השימוש במכשיר, משהו שאפיין את מכשיריה היותר ותיקים.

להמשך קריאה