אנדרואיד

כזה ניסיתי: Realme 7 5G

מאת

נכון להיום, תמיכה ברשת דור חמש היא כבר חלק בלתי נפרד מרשימת המאפיינים של המכשירים המובילים אצל היצרניות הגדולות, ומי שירכוש מכשירים ברמה הזאת בישראל יקבל את הגרסאות  שלהם שתומכות ב-5G. במכשירי ביניים המצב קצת שונה: רוב מכשירי הביניים הנמכרים בישראל הם עדיין מכשירי דור 4. לא ערכתי סקר בנושא, אבל הגיוני לנחש שמי שמשקיע 1000-1500 ש”ח על סמארטפון, לא שם את היכולת התיאורטית (רוב הזמן, נכון לכתיבת שורות אלו) להתחבר לרשתות סלולר המהירות ביותר בראש מעיניו.

שאף אחד לא יטעה במקרה בשם המותג (צילום: גד גניר)


בינתיים, יצרניות סלולר מתחילות להשיק גם מכשירי ביניים עם תמיכה בדור 5, אבל הן בבעיה: ערכות השבבים של מכשירים תומכי דור 5 יקרות יותר, וזה אומר שמכשירים כאלו או יקרים יותר ביחס למכשירי LTE רגילים, או לחילופין שומרים על אותה רמת מחיר עם פשרה מסוימת בדברים אחרים: גימור, מצלמה, רמקולים, ועוד. מי שהתחילה בשבירת המשוואה הזאת היא מדיהטק, יצרנית ערכות השבבים מטיוואן שהחלה להציע ליצרניות ערכת שבבים חדשה וזולה יותר לשוק מכשירי הביניים, עם תמיכה בדור 5, ה-Dimensity 800U. המכשיר הראשון שמגיע לארץ עם ערכת השבבים הזאת הוא Relame 7 5G, המיובא רשמית לארץ ע”י רשת באג.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 10T Lite 5G

מאת

אין דבר ששיאומי אוהבת יותר מלהשיק מכשירי ביניים. היצרנית הסינית שדילגה מעל אפל בטבלת המכירות ברבעון השלישי של 2020 לא מפספסת אף הזדמנות להזרים לשוק עוד ועוד מכשירים כאלו, כשרוב הזמן קשה להבחין בהבדל ביניהם בעין בלתי מזוינת. אחת ההזדמנויות האלו היתה ההשקה של מכשירי Mi 10T: לצד גרסת ה-Pro, השיקה גם מכשיר ביניים חדש, עם המיתוג Lite שנועד לקרב אותו לאריות הקטלוג שלה במקום לשועלים. זה לא טריק חדש אגב, ולא אקסלוסיבי רק לשיאומי. יצרניות אחרות נוהגות כך כבר כמה שנים ומצמידות דגמי ביניים למכשירי דגל כדי לפזר עליהם קצת אבק כוכבים. בכל שנה אחרת הייתי מספר לכם שההבדל בינו לבין מכשירי ביניים אחרים של שאיומי הוא בעיקר שיווקי. השנה, כניסת רשתות דור 5 לפעולה הפכו את ההבדל בין Mi 10T Lite 5G למכשירי Redmi על הנייר לפחות ובאופן זמני לחלוטין, ליותר משמעותי.

Xiaomi Mi 10T Lite 5G (צילום: גד גניר)


ה-Mi 10T Lite 5G מתבסס על Snapdragon 750G, ערכת שבבים של קוואלקום שכאמור תומכת בדור חמישי. על הנייר היא כמעט זהה ל-765 של מכשירי דור חמש אחרים כמו Nokia 8.3 5G, ו-LG Wing 5G, אם כי מערך הליבות שלה מעט שונה והמעבד הגרפי שלה (Adreno 619) טיפה חלש יותר משלהן. לא מדובר בהבדלים עצומים, אבל גם ביחס למכשירים שאינם מכשירי דור חמש, לדוגמה ה-Poco X3 NFC שחולק המון קוי דמיון למכשיר הזה, מורגשת לפעמים מעט “עייפות” של ה-Mi 10T Lite 5G. לא מדובר ממש בבעיית ביצועים. המכשיר הזה מתפקד טוב בסה”כ, ולרוב הוא עושה את העבודה בצורה זריזה יחסית, אבל פה ושם נתקלתי במצבים בהם המכשיר קפא בשימוש בדפדפן כרום וסירב להיגלל עד שיצאתי אל מסך הבית וחזרתי אל הדפדפן. לא מן הנמנע שמתישהו הדברים האלו יסתדרו בעדכון גרסה ויש הרבה כאלו אצל שיאומי. בתוכנה אין חידוש משמעותי: MIUI 12 המבוססת על אנדרואיד 10, כמו ברוב המכשירים שבדקתי לאחרונה של שיאומי, כאשר ברמת התפקוד אין לי כמעט תלונות. הנושא היחיד שבאמת מפריע, שוב, הוא המצב הכהה הכללי במערכת ההפעלה שמציג עודף מוטיבציה ומכהה בעצמו ולפי הגדרתו אפליקציות, באופן שפוגע בשימושיות שלהן. הפתרון לבעיה קל, אבל דורש קצת התעסקות חד פעמית של כניסה להגדרות אפליקציות וביטול הפעולה לכל אפליקציה בנפרד. לחילופין, אפשר פשוט לא לעבוד עם מצב כהה, אבל למי שהתרגל למצב הזה, כמוני, קשה לחזור אחורה.

כזה ניסיתי: LG Wing

מאת

העשור הראשון של המאה ה-21 היה תור הזהב של מעצבי טלפונים סלולרים. אלו היו הימים בהם למונח Form Factor היתה עוד משמעות: יצרניות ניסו כל הזמן לחדש ולאתגר את התפיסות הקיימות, וכך, לצד הצורות הנהוגות באותן שנים “Bar” (שאף פעם לא זכתה לתרגום ראוי לעברית), וצדפה, צצו תצורות כמו סליידר, ו-Swivel. יום בהיר אחד בשנת 2007 השיקה אפל את האייפון הראשון והפכה את הסמארטפונים למוצר להמונים. השינוי הזה החל תהליך מהיר של הכחדה של כל תצורה אחרת, ובשנת 2012 כבר היה כמעט בלתי אפשרי למצוא בשוק מכשירים עם חלקים נעים.

LG Wing (צילום: גד גניר)


המגמה הזאת השתנה בשנה וחצי האחרונות: זה התחיל מנסיונות של יצרניות להעלים את מגרעת המסך (Mi Mix 3, Galaxy A80), ועבר למכשירים שמשנים את צורתם כדי להציע נדל”ן מסך גדול יותר (Galaxy Z Fold וממשיך דרכו ה-Fold 2, וגם ה-Z Flip). ההערכות מדברות על כך ש-LG תציג השנה מכשיר משלה עם מסך נגלל. עד שזה יקרה, החליטה היצרנית הקוריאנית לשלוח בינתיים נציג אחר לקטגוריית הפרימיום-ביזאר, LG Wing.

כזה ניסיתי: Realme 7 Pro

מאת

בסיקור התקשורתי של סמארטפונים ישנה קלישאה שחוזרת על עצמה באופן קבוע: התהייה האם הדור החדש של מכשיר מסדרה מסויימת, מצדיק שדרוג מהדור הקודם. הלוגיקה מאחורי השאלה הזאת היא ההנחה האופטימית שכל דור חדש של מכשיר (שמיוצגת לרוב בהחלפה של מספר הדגם), מביא איתו מהפכות טכנולוגיות יוצאות דופן. ולמרות זאת התשובה הכמעט קבועה לתהייה הזאת, שעדיין אינה מרתיעה בלוגרים וכתבים מלהשתמש בה, היא “לא”. המהדרין אף הופכים את הקלישאה הזאת לעמוד השידרה של הביקורת שלהם, ומשאירים את הקוראים במתח לאורך כל הביקורת עד לסוף ואז מספקים להם את התשובה הלא מפתיעה. ייתכן שגם אני השתמשתי בפרקטיקה הזאת בעבר ונותר לי רק להתנצל על כך. ככה עולם הסמארטפונים עובד בשנת 2020, במיוחד בשוק מכשירי הביניים שנותן חשיבות מוגברת לשורת המחיר: עבור רוב הצרכנים, אם מוציאים מהמשוואה תקלות ונזקים, החידושים והשינויים הטכנולוגיים לא מצדיקים שדרוג סמארטפון בכל פעם שיוצא דור חדש. זה נכון מתמיד גם במקרה של Realme 7 Pro, שמגיע כעת לחנויות בישראל ע”י היבואנית באג, חצי שנה בלבד אחרי קודמו, ה-Realme 6 Pro. אז למה בכלל להשיק מכשיר כזה?


Realme 7 Pro (צילום: גד גניר)



בטח לא בגלל המפרט הטכני, שנשאר זהה לחלוטין: ערכת השבבים סנאפדרגון 720G, ערכת שבבים של מכשירי ביניים שניתן למצוא גם במכשירים כדוגמת Redmi Note 9S ו-Redmi Note 9 Pro של שיאומי, זכרון RAM בנפח נדיב של 8 גיגה ואחסון בנפח 128, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. סה”כ מפרט סטנדרטי למכשיר ביניים בשנת 2020, שסיפק חויית שימוש מצויינת, בכל הקשור למהירות ויציבות, במכשיר הקודם ומספק חויית שימוש זהה גם בנוכחי, ושניהם באופן כללי עושים שימוש טוב יותר בערכת השבבים הזאת ממה שעשו איתה המכשירים של שיאומי. למקרה שתהיתם אז לא, המכשיר הזה לא תומך בדור חמישי.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 10T Pro

מאת

הקורונה, כך נראה, לא ממש עוצרת את יצרניות הסמארטפונים. עם כל הכבוד למגיפה כלל עולמית, יש לו”ז, ובלו”ז הזה, למעט אולי אפל, רוב היצרניות בשוק משיקות לפחות שני מכשירי דגל בשנה. אחרי ה- Mi 10, Poco F2, ו-Mi 10 Ultra (שלא הגיע אל השוק הגלובאלי), שיאומי השיקה את הרביעי שלה לשנת 2020 בספטמבר האחרון: ה-Mi 10T Pro. מה כבר יש לחדש בפרק זמן כל כך קצר? ובכן, לא יותר מדי, אבל זוטות כאלו לא באמת משנות ליצרנית הסינית. כמו תמיד, היא שינתה כמה מרכיבים בתערובת שממנה מורכב סמארטפון מודרני. הפעם איכשהו יצא לה מזה מכשיר מעט שונה שאפילו מביא איתו בשורה מסויימת היכן שקודמו הפתיע לרעה – במחיר.

Xiaomi Mi 10T Pro (צילום: גד גניר)

בדומה ל-Mi 10, גם Mi 10T Pro מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 865. מלבד העובדה שמדובר בערכת שבבים חזקה מאוד, היא גם תומכת ברשתות דור 5. עוד במפרט הטכני של המכשיר: קירור נוזלי ששומר על המכשיר קר גם בפעילות אינטנסיבית, זכרון RAM בנפח הנאה של 8 גיגה, ו-128 גיגה אחסון אותם לא תוכלו להרחיב בשום צורה. המכשיר מגיע מהמפעל כשהוא מריץ את MIUI בגרסה 12 (המבוססת על אנדרואיד 10), הגרסה החדשה ביותר של מערכת ההפעלה של שיאומי. הגרסה הזאת מביאה איתה מספר שינויים בממשק: הבולט ביניהם הוא וילון התראות חדש שמשנה את אופיו בהתאם לאיזור ממנו גללתם אותו: אם אתם עובדים בממשק באנגלית, גלילה מהאיזור הימני של המסגרת העליונה, יפתח לכם את לוח הפקדים (הפעלה וכיבוי של קישוריות, בלוטות’, נתונים סלולריים, רשת אלחוטית וכו’), בעוד משיכה מהצד השמאלי תפתח את רשימת ההתראות החדשות. אם אתם לא מצליחים להתרגל לזה, כמוני, תמיד יש את האפשרות לחזור לוילון התראות סטנדרטי.


כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Z Fold 2

מאת

לפני כשנה וחצי, כשסמסונג הציגה את ה-Galaxy Z Fold, המכשיר הראשון שלה עם מסך מתקפל, זה היה נראה כאילו מכשירים מתקפלים הם הטרנד הלוהט הבא. וואווי הציגה מכשיר מתקפל משלה, וגם שיאומי זרקה רמזים על מכשיר כזה. מאז, הודות לממשל טראמפ, וואווי הפסיקה להיות רלוונטית לשוק המערבי, הרמזים של שיאומי נשארו בגדר רמזים בלבד, ורק סמסונג המשיכה להתקדם עם הקונספט החדשני. ההתחלה היתה טראומטית מבחינתה של סמסונג: רגע לפני ההגעה לחנויות, שלחה סמסונג את המכשיר אל מבקרי טכנולוגיה בחו”ל, והמכשירים התפרקו בזה אחר זה. לאחר מקצה שיפורים שנמשך כמעט שבעה חודשים, הגיעו המכשירים בסופו של דבר לשוק עם תדמית מעורערת ומחיר אסטרונומי. בינתיים חזרה סמסונג אל שולחן השרטוטים והשיקה במארס 2020 מכשיר מתקפל נוסף, Galaxy Z Flip. הפליפ לא היה ממשיך דרכו של הפולד, כי אם קונספט שונה של מכשיר עם מסך מתקפל: במקום סמארטפון שנפתח למשהו שמתקרב בגודלו לטאבלט, הפליפ נועד לנצל את טכנולוגיית קיפול המסך כדי לייצר טלפון קומפקטי מאוד בתצורת צדפה. אישית, לא התחברתי  במיוחד אל המכשיר, אבל הוא בהחלט הרגיש מלוטש ואפוי יותר. ה-Galaxy Z Fold 2 שהושק השנה באוגוסט יחד עם משפחת מכשירי הנוט 20 ממשיך אמנם להיות יקר להחריד, אבל מעניין לראות איזה לקחים למדה סמסונג בשנה וחצי האחרונות ואיך זה בא לידי ביטוי במכשיר החדש.

Samsung Galaxy Z Fold 2 (צילום: גד גניר)


Fold 2 הוא מכשיר עם מסך חיצוני ומסך פנימי שנפתח לשניים. התצורה הזאת אמורה לאפשר שימוש במכשיר כמו בסמארטפון רגיל ביום יום, ולספק גישה מהירה למסך גדול בעת הצורך. נכון לשנת 2020, בחירה בתצורה הזאת מחייבת פשרות מסוימות: כשהוא סגור, Galaxy Z Fold 2 עבה כמעט כמו שני סמארטפונים צמודים זה לזה (16.8 מ”מ) וגם שוקל כמעט כפליים מסמארטפון ממוצע (282 גרם).

כזה ניסיתי: Poco X3

מאת

בינואר השנה הודיעה Poco הסינית על הפיכתה למותג עצמאי. מותג המשנה של שיאומי שהביא לשוק לפני שנתיים מכשיר דגל ב-300 דולר (באותה שנה בה חצה האייפון את רף ה-1000 דולר) נחל הצלחה יפה, אבל בשלב מסוים הוחלט להפריד בין המותגים באופן רשמי וברור. מרגע הניתוק הושקו שישה מכשירים חדשים של Poco, כאשר ה-X3 אותו בדקתי בשבועות האחרונים הוא החדש ביותר ביניהם.

Poco X3 (צילום: גד גניר)

בניגוד ל-F1 ול-F2, כאן מדובר במכשיר ביניים לכל דבר. ה-X3 מתבסס על ערכת השבבים החדשה Snapdragon 732G של קוואלקום, ומגיע עם זכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון מובנה של 64 או 128 גיגה. מאחר ובתקופה הקרובה חברות הסלולר צפויות להציף את המרחב הציבורי בשיווק רשתות דור 5 החדשות שלהן, חשוב להדגיש שהמכשיר הזה אינו תומך ברשתות כאלו אבל יעבוד בכיף ברשתות הנוכחיות. הגרסה שהגיעה לישראל ביבוא רשמי כוללת גם NFC, לרווחת משתמשי רב קו. בדקתי לאחרונה את Redmi Note 9S, ו-Redmi Note 9 Pro, שני מכשירי ביניים של שיאומי. את שני אלו, לפחות מבחינת ביצועים, אוכל ה- Poco X3 בלי מלח: המכשיר יציב כמו סלע, זריז מאוד (ביחס למכשיר דגל) ואפילו יש לו מצב משחקים מיוחד שיודע לנהל את משאבי המערכת ככך שמשחקים ירוצו חלק וזה אכן כך. 

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 9 Pro

מאת

לפני כשלושה חודשים הגיע אל שולחני Redmi Note 9S, מכשיר מסגמנט Upper-Mid (ביניים, אבל של הביוקר) של שיאומי, שקצת הסתבכתי עם הניסיון להבין את המיקום שלו בהיררכיה המבולגנת גם כך בקטלוג המכשירים של שיאומי. מה שכן היה ברור, שמדובר במכשיר בעייתי, ואם הוא אמור היה להחליף את Redmi Note 8 Pro הנהדר, הרי שהיה מדובר באכזבה. חודש לאחר הביקורת ההיא, שיאומי החלה לשווק בישראל את ה-Redmi Note 9 Pro, כמעט אותה גברת, באותה אדרת, עם שם שונה ומחייב יותר. 

Xiaomi Redmi Note 9 Pro (צילום: גד גניר)


למה שאקח לבדיקה מכשיר כמעט זהה לזה שבדקתי כבר? כי בתוך הכמעט הזה מסתתר שוני מהותי: הפעם, הגיעה אליי יחידה עם 6 גיגה RAM (נפח הזכרון המינימלי שבו המכשיר הזה נמכר בישראל), להבדיל מה-Redmi Note 9S שהגיע אליי עם 4 גיגה בלבד. מלבד זה, ערכת השבבים זהה לזו שהיתה ב-9S, ה-Snapdragon 720G עם 8 ליבות (שתיים במהירות 2.3 גיגהרץ ועוד שש במהירות 1.8 גיגהרץ). תוספת הזכרון הזאת תורגמה בחיים עצמם להבדל גדול בביצועים. לא מדובר במכשיר דגל, ופה ושם כן מצאתי את עצמי ממתין שניות בודדות ביציאה מאפליקציה כלשהי שמסך הבית יאוכלס שוב באפליקציות וניתן יהיה להשתמש במכשיר, אבל באמת לא מדובר בתופעה שכיחה מספיק כדי שזה ירגיז אותי. אפליקציות נטענו במהירות מתקבלת על הדעת, המכשיר ידע להשאיר אפליקציות פתוחות ברקע (כדי שלא יהיה צורך להמתין שיעלו מחדש) ובאופן כללי פעל כמצופה ממכשיר עם מפרט טכני שכזה. ייתכן בהחלט שהשיפור בביצועים נובע גם מגרסת תוכנה מתקדמת יותר, אם כי גרסת הממשק כאן היא עדיין MIUI 11 מעל אנדרואיד 10. המכשיר צפוי לקבל בשבועות הקרובים ככל הנראה את גרסת הממשק MIUI 12 עם שיפורים מתחת למכסה המנוע כמו גם שינויים ויזואליים משמעותיים בוילון ההתראות, במצב הכהה בממשק, ובאנימציות המעבר. האחסון כאן הוא בנפח 128 גיגה, אליו ניתן להוסיף עוד כחצי טרה באמצעות כרטיס זכרון. עוד במסגרת השינויים הקטנים אך המשמעותיים: בניגוד ל-Redmi Note 9S, ה-Redmi Note 9 Pro מגיע עם קישורית NFC, הבדל משמעותי עבור ציבור המשתמשים ברב קו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 20 Ultra

מאת

אחת מתופעות הלוואי הקסומות של הקורונה היא האופן שבו כל מוצר שיוצא לשוק הוא המוצר המתאים ביותר לתקופה המורכבת הזאת. קחו את ה-Galaxy Note 20 וה-Galaxy Note 20 Ultra לדוגמה, סדרת מכשירים שזהו הסיבוב העשירי (בהנחה שמכלילים שם את השקת ה-Note 7 שבסופו של דבר בוטל) להשקתה, הופכת באירוע ההשקה, ללא חידושים מהפכניים או שינויים יוצאי דופן למוצר האולטימטיבי לעידן הביזארי שבו אנו חיים. בהתאם לעידן הזה ההשקה היתה שקטה, ללא קהל נוכח במקום. את התשואות סיפקו משתמשים מהבית שהופיעו מדי פעם על מסך בסגנון הכוכב הבא, מאחורי הדוברים של סמסונג בהשקה. לזכותה של סמסונג יאמר שהיא לא בזבזה השנה זמן: יממה בלבד לאחר ההשקה העולמית, יחידת בדיקה של הדגם המתקדם יותר, ה-Galaxy Note U 20 Ultra כבר היתה בידיי, אולי כדי שלא אפספס במקרה את הקורונה שעבורה נולד המכשיר הזה.


Samsung Galaxy Note 20 Ultra (צילום: גד גניר)


כמו בהשקה הקודמת של סמסונג לפני כחצי שנה, גם הפעם השוק הישראלי מקבל את גרסת ה-LTE של המכשיר, ולא את גרסת ה-5G. מי שקרא ביקורות קודמות שלי על מכשירי דור חמש יודע את עמדתי בעניין נכון להיום: כל עוד הרשתות האלו אינן פעילות בצורה רשמית וכל עוד לא ידוע מתי תהיה פריסה ראויה של הרשתות האלו, אין סיבה להתעקש על גרסת 5G של סמארטפון כלשהו. במקרה של ה-Note 20 אני מרשה לעצמי לבצע התאמות בעמדה הזאת: ה-Galaxy Note 20 Ultra הוא הקרם דה-לה קרם של הקטלוג של היצרנית הקוריאנית. מדובר במכשיר החזק והיקר ביותר שלה שהצרכן הישראלי יכול כרגע לרכוש. אנשים רוכשים אותו בגלל שמדובר במכשיר החזק ביותר, ומשקיעים בו את מיטב כספם. נכון. בנקודת הזמן הנוכחית הרשתות הוכרזו ברמה השיווקית בלבד, אבל למעט אולי אותם אלו שמשדרגים סמארטפון פעם בחצי שנה, מי שקונה היום את המכשיר החזק והיקר ביותר בקטלוג המוצרים של סמסונג, יכול לדרוש לקבל עבור הסכום הלא פעוט שהשקיע סמארטפון שידע להתחבר לרשתות הסלולר המהירות ביותר גם בעוד שלוש-ארבע שנים.


כזה ניסיתי: LG Velvet

מאת

אל כל סמארטפון שאני מגיע לבדוק, אני אני עושה זאת כשאני יודע פחות או יותר למה לצפות. זאת משום שיצרניות הסלולר מקפידות בדר”כ על היררכיית מוצרים ברורה שכוללת הפרדה בין מכשירי דגל למכשירי ביניים. יש פה ושם חריגות, אבל לרוב, זה או שהמכשיר משתייך לסדרה מסויימת אצל אותה יצרנית שההיררכיה של אותה סדרה ידועה כבר לפני כן, או שפשוט מזהים את המיצוב של הסמארטפון לפי ערכת השבבים עליו הוא מבוסס. Velvet, הסמארטפון החדש של LG מנסה להטריל את המוסכמה הזאת. על פניו מדובר במכשיר שנראה חיצונית כמו מכשיר דגל אבל המפרט הטכני שלו הופך אותו למעין מוטציה בשוק שקצת קשה למקם אותה על הסקאלה הקבועה. בטשטוש הגבולות הזה זה נראה שב-LG לחנך את הצרכנים שסמארטפון לא חייב להיות סך כל רכיביו הפנימיים, ויש משהו בהחלט מרענן ביצרנית שאינה מנסה לנצח בקרב הזה שברוב המקרים אין לו משמעות ל-99.9% מהמשתמשים. ועדיין, מדובר בסמארטפון, מכשיר די מרכזי בחיים של רובנו. מכשיר דגל או לא, הוא צריך לעבוד, וצריך לספק תמורה עבור הסכום שמבקשים עבורו. האם הוא עושה זאת?


LG Velvet (צילום: גד גניר)


מה הופך את Velvet למוטציה? בעיקר ערכת השבבים שלו. המכשיר הזה נמכר בעולם בשתי גרסאות: זו שלא נמכרת בארץ, והושקה כבר בחודש מאי מגיעה עם ערכת השבבים Snapdragon 765G, ערכת שבבים מהדרג הגבוה של אלו המיועדות למכשירי ביניים אבל עם תמיכה ברשתות דור 5. הגרסה שכן עשתה עלייה, הוכרזה בסוף חודש יולי ומבוססת על ערכת השבבים Snapdragon 845. משהו שחשוב לדעת לגבי ערכת השבבים הזאת: היא אמנם מיועדת למכשירי דגל, אבל מדובר בערכת שבבים שהוכרזה לפני שנתיים ועליה התבססו מכשירי הדגל של אותה תקופה, מכשירים כמו Pocophone,Xiaomi Mi Mix 3, ואפילו מכשיר הדגל של LG בעצמה לשנת 2018, ה-LG G7 ThinQ. ערכת השבבים הזאת אינה תומכת מן הסתם בדור 5. אני מניח שמי שבחר לייבוא רשמית את דווקא את הגרסה הזאת של המכשיר, עשה זאת מתוך ההנחה שייקח זמן עד שניתן יהיה להנות באמת מהרשתות שעוד מעט יתחילו לעבוד בישראל. הייתי שמח להיות הנסיכה על ערכת השבבים, ולדווח לכם בהתנשאות שההבדל בביצועים בין מכשיר כזה למכשירי דגל עם מעבדים מודל 2020 מורגש. זה לא ככה. זו אמנם החלטה מאוד חריגה לצייד מכשיר חדש בערכת שבבים כה ותיקה, אבל בשימוש יומיומי, החריגה הזאת אינה מורגשת בכלל. המכשיר מגיב מהר, הוא יציב, אפליקציות נטענות כמעט תמיד במהירות והמקום היחיד בו מורגש שזה לא מכשיר דגל, זה בזמני הטעינה של משחקים כבדים: ב-Realme X3 Superzoom לקח ל-PUBG כ-15 שניות להיטען, בעוד ב-Velvet ההמתנה נמשכה כ-22 שניות.