פאבלט

כזה אני רוצה: Nexus 6P

מאת
כשמדובר
במכשיר חשוב בשוק האנדרואיד כמו מכשיר חדש מסדרת ה-Nexus,
אין סיכוי להמנע מהדלפות שיחשפו חלק מהמידע עליו לפני הזמן. הפעם, הספוילרים האלו
קבעו שיא חדש, כאשר חלקים נרחבים מהמצגת שהעביר דיויד בורק מגוגל, כבר נשמעו מאוד
מוכרים: לא רק שכל הפרטים אודות המכשירים החדשים נחשפו, אפילו המצגת עצמה דלפה יום
קודם לכן. לטובת מי שלא מצוי בפרטים: בקצרה, גוגל השיקה שני מכשירי נקסוס: האחד,
ה-Nexus 5X של LG,
ממשיך דרכו של ה-Nexus 5,
מכשיר בגודל סטנדרטי עם מסך 5.2 אינטש ומפרט טכני לא רע, הנמכר במחיר משתלם למדי.
לצידו הושק מכשיר מעניין הרבה יותר (לפחות מבחינתי האישית): ה-Nexus 6P
של Huawei, שמגיע כסוג של ממשיך דרך ל-Nexus 6
של מוטורולה משנה שעברה, אם כי עדיין ימשיך להימכר לעת עתה במקביל לשני המכשירים
החדשים.

משמאל, ה-LG Nexus 5X. מימין, המכשיר הבא שלי ככל הנראה, ה-Huwaei Nexus 6P (קרדיט תמונה: Google)
אז למה ה-Nexus 6P
עומד להיות המכשיר הבא שלי? קודם כל צריך לשאול למה הוא בכלל בתמונה. פאבלטים מעולם לא
דיברו אליי. ה-Samsung Galaxy Note 3 נראה לי מסורבל מדי, וכך גם הפאבלטים של
אסוס, ה-Fonepad Note 6 וכך
גם ה-Zenfone 6. על הנקסוס 6 בכלל לא היה מה לדבר. אם 5.7
אינטש נראה היה לי גדול, 6 אינטש כבר לא שימושי. ואז הגיע ה-Note 4,
טלפון שלמעט גודל המסך היה מושלם בזמנו. כל כך מושלם, שלמענו הצלחתי להתרגל אפילו
בזמן הקצר שבו היה אצלי, למסך בגודל שכזה. גוגל, כמו יצרניות רבות אחרות שמודעות
לרתיעה שיש לחלק מקהל היעד של המכשירים האלו ממסכי ענק, השתמשה בטריק הישן ביותר
בספר וטענה שצמצמה את גודל המסגרת כדי ליצור מכשיר עם מסך בגודל 5.7 אינטש שאינו
גדול משמעותית ממכשירים בעלי מסך בגודל יותר מיינסטרימי, 5.5 אינטש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu M1 Note

מאת
בניגוד
לשנים קודמות, בהן מחיריהם של מכשירי דגל נשמרו פחות או יותר באותה רמה, נראה כי
השנה רוב היצרניות הגדולות החליטו להעלות מחירים. בינתיים, בזירת המכשירים הזולים
יותר, התחרות מתחילה להתחמם, הודות להתבססות של יותר ויותר של יצרניות סיניות
בשוק, ולשיפור המתמיד באיכותם. בחודש נובמבר סיפרתי לכם כאן על ה-MX4,
הדור הרביעי של מכשירי הדגל של Meizu
שהגיע לישראל עם מחיר סביר של 1600 ש”ח והיה לאחד המכשירים שזכו להכי
הרבה עניין מצד הגולשים בבלוג שלי. חלפו חמישה חודשים ובאג מציגה כעת את ה-Meizu M1
Note, מכשיר עם מפרט מצוין הממוקם בקצה הנמוך של
סקאלת הפאבלטים (גודל מסך של 5.5 אינטש) ומתומחר באופן אגרסיבי במיוחד: 999
ש”ח בלבד.

Meizu M1 Note (צילום: גד גניר)
אז איזה
מפרט טכני ניתן לקבל עבור 999 ש”ח בשליש השני של שנת 2015? ובכן, לא מעט, אם
תשאלו את Meizu: מעבד MT6752
של היצרנית הסינית מדיה טק בעל 8 ליבות במהירות 1.7 גיגהרץ כל אחת, אשר תומך
בטכנולוגיית 64 ביט וברשתות דור רביעי. אם לא אמרתי זאת בעבר, נכון להיום, אין
באמת צורך בטכנולוגיית 64 ביט עצמה, מאחר והמכשירים אינם מגיעים עם זכרון RAM
שבה הטכנולוגיה הזאת באה לידי ביטוי. יחד עם זאת, הארכיטקטורה שבה בנויים המעבדים
התומכים ב-64 ביט היא יעילה מאוד, משהו שנחשפתי אליו כשבדקתי את ה-HTC Desire 820, מכשיר עם מעבד Snapdragon
615 שגם הוא תומך ב-64 ביט, ומציג יופי של
ביצועים. Meizu ציידה את ה-M1 Note
בזכרון RAM בנפח נדיב (ביחס לרמת המחיר של המכשיר) של 2
גיגה. מצד שני, זכרון האחסון של המכשיר צנוע מאוד ועומד על 16 גיגה, ללא אפשרות
הרחבה. כמו מכשירים סיניים רבים אחרים, גם ה-Meizu M1
Note הוא מכשיר Dual Sim.
החומרה הזאת מריצה נכון להיום את אנדרואיד בגרסא 4.4.2 ועתידה להתעדכן בזמן הקרוב
מאוד לגרסה 5 Lollipop.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note Edge

מאת
מזה תקופה
ארוכה שכל הכרזה על טלפון סלולרי מלווה בתלונות על כך ששוב אין בו חידושים יוצאי
דופן. זה קורה כמעט בכל השקה של אייפון חדש, זה בלט מאוד בהשקה של ה-Galaxy S5,
ולמעשה מאז האייפון הראשון, חיצונית, רוב הסמארטפונים די דומים זה לזה. ה-Samsung
Galaxy Note Edge הוא מהמכשירים הבודדים שמצליחים לבלוט על
הרקע החדגוני הזה, בזכות מסך שמתקמר בצידו הימני. הוא הושק כבר לפני כחצי שנה בתערוכת IFA2014 יחד עם הנוט 4, אך בשל מחירו הוחלט בשלב הראשון להמתין עם היבוא הרשמי שלו לישראל. בסופו של דבר רק
לאחרונה הגיע לארץ, ולפני קצת יותר משבועיים הגיע גם אליי.

Samsung Galaxy Note Edge (צילום: גד גניר)

ה- Note Edge
הגיע אליי בתזמון מעניין, כשבוע לפני ההשקה של ה-Galaxy S6 וה-Galaxy S6 Edge של סמסונג. אם לפני ההשקה הוא סתם משך את
עיניהם של סקרנים, אז לאחר ההשקה רבים שאלו אותי אם מדובר ב-S6 Edge.
אז נכון, היה מאוד מחמיא אם היו מציעים לי להניח את ידיי על ה-S6 Edge
מספר ימים לאחר ההכרזה שלו בעולם, בטרם החל להימכר בחנויות, אבל גם ה-Note Edge
הוא מכשיר מרגש בפני עצמו, אולי הכי מרגש וייחודי שהיה לסמסונג להציע עד לפני
שבוע.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: HTC Desire 820

מאת
רוב מכשירי הדגל של השנה האחרונה התאפיינו במסכים שהלכו וצמחו למימדים הנעים בין 5 ל-5.5
אינטש. עבור מי שתקציבו מוגבל יותר, המבחר היה מצומצם ביותר. אם נוציא לרגע
מהמשוואה את שלל המכשירים הסיניים (וביניהם ה-OnePlus One או ה-Xiaomi
Note), הברירות שעמדו בפני מי שהיה מעוניין
בפאבלט ורצה להשקיע בו לכל היותר 2000 ש”ח היו מצומצמות מאוד וכללו את ה-Samsung Galaxy Grand 2 (בעל מסך 5.25 בלבד, כבר לא ממש פאבלט נכון
ל-2015), והתוספת החדשה מהשבועות האחרונים, ה-Zenfone 6
המפתיע לטובה של אסוס. אל הנישה המאוד מרווחת הזאת מצטרף בשבועות האחרונים ה-HTC Desire
820, מכשיר מהסדרה היותר עממית של HTC,
המתהדר במסך בגודל 5.5 אינטש, פאבלט לגיטימי לכל הדיעות.

HTC Desire 820 (צילום: גד גניר)

המסך של ה-Desire 820
לא נשמע מרגש במיוחד על הנייר. רזולוציית HD
על פני מסך בגודל 5.5 אינטש כבר מזמן לא מרשימה אף אחד, בפרט כאשר ישנם מכשירים
בשוק עם מסך בגודל זהה אך רזולוציה גבוהה פי 4, כדוגמת ה-LG G3.
ולמרות זאת, המסך של ה-Desire 820 מציג
תמונה מאוד איכותית ומצליח להרשים, בזכות בהירות גבוהה יחסית וזויות צפיה רחבות.
באופן משונה, תמונות הרקע שגרמו לו להראות טוב יותר בעיני, היו דווקא אלו בשחור לבן,
אם כי מדובר ככל הנראה בעניין של העדפה אישית.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Zenfone 6

מאת
אם אתם
נמנים על הקוראים הקבועים של הבלוג הזה, ודאי הבחנתם בעבר ברשימת הפוסטים
הפופולריים ביותר, המופיעה בצד שמאל. נכון לכתיבת שורות אלו, במקום השלישי ברשימה
המכובדת הזאת מופיע הפוסט אודות ה-Asus Zenfone 5 LTE.
הסמארטפון הטיוואני הושק בישראל רק לפני חודש וחצי בלבד (למרות שחלפה כבר שנה מאז
ההכרזה הרשמית עליהם ב-CES 2014),
ובפרק הזמן הקצר הזה הספיק ליצור עניין רב בקרב הקהל הישראלי (כאלו שקוראים את
הבלוג הזה וגם כאלו שלא) בעיקר בשל החיבור בין מותג מוכר יחסית, למחיר זול באופן
מפתיע. יחד איתו הושקו בישראל עוד שני מכשירים מסקרנים, האחד, זנפון 4, הזול
והבסיסי מבין המכשירים, והשני הוא פאבלט, Zenfone 6,
 המגיע עם מספר שינויים קטנים במפרט (מלבד המסך הגדול יותר), שינויים שהופכים
אותו למכשיר ששווה להתעכב עליו בנפרד.
Asus Zenfone 6 (צילום: גד גניר)

אז מי אתה
זנפון 6? אם ה-Zenfone 5 LTE
שבדקתי כאן היה סוג של בן חורג במשפחת הזנפונים בשל מעבד Qualcomm
Snapdragon 400, אז ה-Zenfone 6
הוא בן משפחה לגיטימי לחלוטין, מכשיר המגיע עם מעבד מבית אינטל, כמו כל שאר מכשירי
הסדרה. אסוס ישראל בחרה להביא לישראל את תת הדגם החזק יותר של המכשיר, A600CG
הכולל את מעבד Atom Z2580,
מעבד בעל שתי ליבות בלבד, אך כל אחת מהן במהירות גבוהה יחסית לנהוג ברמת המחיר
הזאת, 2 גיגהרץ. זכרון ה-RAM של
ה-Zenfone מגיע בנפח מספק של 2 גיגה, 8 גיגה זכרון
אחסון פנימי, ואפשרות הרחבת זכרון האחסון באמצעות כרטיס זכרון מסוג Micro SD.
היה לי חשוב לקבל את הזנפון 6 לבדיקה, מאחר ורציתי להתנסות בחויית השימוש במעבד
אינטל בטלפון. כזכור, אינטל עושה מאמצים רבים לתפוס לעצמה נתח שוק גדול ביותר בשוק
מעבדי המובייל על חשבון חברות המייצרות SoC,
ערכות שבבים שלמות הכוללות בתוכן רכיבים כמו יחידות עיבוד, מעבדים גרפיים, מקלט GPS
(כמו Qualcomm ו-MTK),
וגם להכנס חזק יותר לשוק יחידות העיבוד למובייל, שם שולטת ביד רמה חברת ARM.
במקרה של אסוס, אינטל סיבסדה את מחירי החומרה שלה, על מנת לאפשר לאסוס להציג מחיר
אטרקטיבי במיוחד ללקוחותיה, ובכך לאפשר להם להחשף למעבדי החברה. מההתנסות האישית
שלי אני יכול לספר לכם שהמעבד, זכרון ה-RAM
וממשק ה-ZenUI עליו הרחבתי בעבר, פועלים יחד בהרמוניה
ומספקים חויית שימוש מאוד יציבה, זריזה ופשוט כיפית לשימוש.

להמשך קריאה

כזה אני חייב: Samsung Galaxy Note 4

מאת
קצת יותר
פחות מחודשיים חלפו מאז אירוע ה-Unpacked של
סמסונג במסגרת IFA, במסגרתו השיקה את ה-Galaxy Note 4, ועד שהוא מצא את דרכו אליי. יש לי יחסי
אהבה שנאה עם הפאבלטים של סמסונג. מצד אחד, החברה שהמציאה את הקונספט מייצרת לטעמי
את הפאבלטים הטובים ביותר בשוק. מצד שני, למרות שאין לי כפות ידיים קטנות במיוחד,
אני דוגל בשימוש בכף יד אחד בטלפון, ומכשירים כדוגמת ה-Note 3
(שהיה אגב מכשיר הטלפון הסלולרי הראשון שקיבלתי לבדיקה במסגרת הבלוג), או ה-Note 3 Neo
לא נוחים במיוחד לשימוש באופן הזה.

Samsung Galaxy Note 4 (צילום: גד גניר)

ולמרות
זאת, כל Note חדש שמוכרז, הופך מיידית למכשיר האנדרואיד
החזק ביותר בשוק, וה-Samsung Galaxy Note 4
בהחלט ממשיך את המגמה הזאת: הגרסה המיובאת לישראל באופן רשמי עושה שימוש במעבד Snapdragon
805 של חברת קוואלקום, המסוגל לתמוך בתדרי LTE – A,
המאפשרים חיבור לרשתות דור רביעי מתקדמות (מתקדמות יותר מאלו הפעילות בארץ כיום).
המעבד עצמו מכיל 4 ליבות עיבוד במהירות של 2.7 גיגההרץ כל אחת, מה שהופך אותו,
נכון לכתיבת שורות אלו למעבד המהיר והחזק ביותר שקיים בשוק. יחידת העיבוד הגרפי
כאן היא Adreno 420,
וזכרון ה-RAM מגיע בנפח נדיב של 3 גיגה.
קוראי הבלוג הקבועים יודעים שאינני מחסידי אפליקציות הבנצ’מרק השונות, בפרט לא כשמדובר
במכשירים של סמסונג, חברה שהואשמה בתמרון מבחני הביצועים האלו על מנת להשיג ציון
גבוה יותר. ובכל זאת, הייתי חייב לבדוק ומה שקיבלתי זה ציון של 42996 נקודות, כמעט
8000 נקודות יותר מהגלאקסי אס 5, ויותר מ-10000 נקודות יותר מהגרסה החזקה ביותר של
ה-LG G3.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט Samsung Galaxy Grand 2

מאת
סדרת ה-Grand
של סמסונג מעולם לא נהנתה מאותו באזז ממנו נהנו סדרות ה-S
וה-Note של היצרנית הקוריאנית. מטרת הסדרה הזאת היא להציג בעיקר Value For
Money, עבור אלו המעוניינים במכשיר טוב, אך בוחרים שלא להתפרע עם התקציב אותו הם מוכנים להקדיש לקניית מכשיר חדש. ה-Samsung
Galaxy Grand 2 הוא הדגם הצעיר ביותר בסדרה הזאת, והוא חלק
מששת המכשירים החדשים מבית סמסונג שמושקים בימים אלו בישראל.
Samsung Galaxy Grand II (צילום: גד גניר)


אם הגלאקסי
גראנד 2 היה מגיח אל השוק עם המפרט הטכני הנוכחי שלו לפני כשנתיים, הוא היה ללא
ספק ספינת דגל. כיום, תמיכה ב-LTE (בדגם
שסמסונג משיקה בישראל), מעבד במהירות של 1.2 גיגהרץ עם 4 ליבות וזכרון RAM
בנפח 1.5 גיגה, מספיקים כדי להכניס אותו לשכבת הביינים של עולם הסמארטפונים.
הייתי רוצה לכתוב שזה מספיק, שהמפרט הזה מאפשר ל-Samsung
Galaxy Grand 2 לספק חויית שימוש מצויינת, אבל אני לא יכול.
שלא תבינו לא נכון, לא מדובר במכשיר שאי אפשר להשתמש בו. מצד שני, לעיתים ישנו לאג
מרגיז בפתיחת אפליקציות או בביצוע פעולות מסויימות במכשיר. הלאגים האלו בולטים
במיוחד כשנכנסים לאפליקציית אנשי הקשר (כמעט 2 שניות בכניסה הראשונה!), הזמן שעובר
מרגע הלחיצה על כפתור הבית או כפתור הנעילה ועד שהמסך נדלק (גם כמעט 2 שניות), אך
הכי מזעזע, כמעט 3 שניות עד שאפליקציית המצלמה הופכת לזמינה, בכל הפעלה שלה. על
הנייר זה לא נשמע הרבה, אך במציאות, כל שנייה כזאת היא נצח, במיוחד כאשר אתה צריך
להוציא שיחה באופן דחוף, או רוצה לתפוס באמצעות המצלמה רגע שכבר הספיק לחלוף. מערכת
ההפעלה אותה מריץ ה-Grand 2 היא
אנדרואיד כמובן, בגרסא 4.3, גרסא עדכנית יחסית אם כי לא החדשה ביותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט Samsung Galaxy Note 3 Neo

מאת
לאחר ההשקה
החגיגית של ה-Galaxy S5
בישראל, בחרה סמסונג לגשת למהלך של השקת שישה מכשירים חדשים בתקופה של החודש-חודש
וחצי הקרובים, מהלך מורכב ויוצא דופן בשוק הישראלי.  אחד מששת המכשירים האלו הוא ה-Samsung
Galaxy Note 3 Neo, אותו קיבלתי לבדיקה לפני שבועיים. למרות
הדמיון בשם ובמראה, ה-Samsung Galaxy Note 3 Neo
הוא מכשיר שונה לחלוטין מה-Note 3 עליו
ריירתי כאן בבלוג לפני שלושה חודשים. בין ההשקות של שני המכשירים הפרידו כ-4 חודשים,
ובניגוד למצופה, דווקא המכשיר החדש יותר (ה-Neo,
אם לא הבנתם עד עכשיו…) הוא המכשיר הצנוע יותר מבחינת מפרט טכני. בישראל הוא
מושק בימים אלו כגרסא זולה יותר, אך בעלת תמיכה ברשתות הדור הרביעי שיופעלו כאן
בקרוב, תמיכה שלא היתה קיימת בגרסת הנוט 3 שסמסונג שיווקה עד כה בישראל.

Samsung Galaxy Note 3 Neo (צילום: גד גניר)

כאמור,
ההבדלים בין שני המכשירים במראה החיצוני הם זניחים, אך בכל זאת קיימים. גימור העור
בחלקו האחורי של ה-Note 3 Neo נראה
מצוין כמו זה שב-Note 3,
אולם איזור המצלמה האחורית לא תחום במסגרת נפרדת, כי אם בפתחים נפרדים עבור נורת
הפלאש ועדשת המצלמה. דפנות ה-Note 3 היו
באותו גימור שגם הגיע בסופו של דבר גם ל-Galaxy S5,
מעין חריצים לאורך המסגרת הכסופה, משהו שזכה לכינוי שאהבתי במיוחד:
“דיינר”. ב-Note 3 Neo אין
את הגימור הזה, ובמקומו יש סתם מסגרת כסופה עם בליטה עדינה לכל אורכה. פרט להבדלים
אלו, עין בלתי מזויינת לא תצליח להבחין בהבדלים בין המכשירים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט Asus FonePad Note 6

מאת
נכון להיום, אסוס אינה שחקן משמעותי בשוק הסמארטפונים. עם זאת לא ניתן לטעון כי היא שחקנית חדשה בתחום הזה. כבר בשנת 2005 הציגה אסוס מספר טלפונים פשוטים, ולאחר מכן התמקדה בסמארטפונים המבוססים על מערכת ההפעלה ווינדוס מובייל, שקדמה ל- Windows Phone 7 ו-8 של ימינו. בשלב מסוים החליטו באסוס להתמקד בשוק המחשבים הניידים, הנטבוקים, והטאבלטים. כל אותה תקופה בחרו שם להשאיר על אש קטנה את כל נושא הטלפונים הסלולריים, ולמעט הבלחות קצרות כמו משפחת הפדפונים למיניהם, או אפילו טאבלט ה-FonePad שכלל יכולת חיוג (בניגוד לטאבלטים אחרים עם קישורית 3G שיכולים רק להתחבר לרשת לצורך שימוש באינטרנט סלולרי), אסוס השאירה את הבמה עבור יצרניות אחרות גדולות.

ביוני 2013 הציגה אסוס את ה-FonePad Note 6. היא מגדירה אותו כטאבלט 6 אינטש בעל קישורית סלולרית וטלפון. זוהי ההגדרה הארוכה והמסורבלת ביותר ששמעתי אי פעם ל”פאבלט”. מצד שני, הגבולות האלו הולכים ומיטשטשים בימינו ומסך בגודל 4.3 אינטש שנחשב בימי ה-Galaxy S2 “עצום”, נחשב כיום כמו גודל לגיטימי למכשירים שבשמם תוכלו למצוא את המלה Mini. מעבר לכך, הבחירה בשם הסדרה FonePad מבהיר כיצד אסוס מתייחסת למכשיר הזה. מבחינתה, למרות שמשולבת בו האפשרות לבצע שיחות טלפון, מדובר כאן בראש ובראשונה בטאבלט, כמו מכשירי ה-FonePad שקדמו לו, גם אם המסך שלו קטן יותר באינטש אחד מכל קודמיו.
אז אחרי שדשתי בכל מה שאפשר להבין מהשם הלא ידידותי של המכשיר הזה, ניתן לגשת לתכלס. נתחיל מהמסך: מדובר במסך LCD בטכנולוגיית Super IPS+  בגודל 6 אינטש וברזולוציית FHD (1920×1080). הנקודה היחידה שניתן להגיד לרעתו היא צבעים מעט חלביים, אך כנראה גם זה בגלל שהתרגלתי לצבעים הפסיכודליים של מסכי ה-Super AMOLED של סמסונג. פרט לכך מדובר במסך נהדר: הוא חד מאוד (רזולוציית FHD נראית מצוין ובהחלט מספיקה על מסך בגודל 6 אינטש), ומתפקד נהדר גם בחוץ באור יום.
Asus FonePad Note 6 (צילום: יח”צ)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט Sony xperia Ultra Z

מאת
מכשיר
כמו ה- Sony xperia Z Ultra הוא דוגמא מצויינת לסיכונים
שאני לוקח על עצמי כבלוגר טכנולוגיה. חפיצים רבים שקיבלתי לבדיקה משכו המון תשומת
לב מהסביבה שלי: מה-G-Flex של LG היה קשה
לאנשים להתעלם. ה- Samsung Galaxy Gear עורר תגובות רבות, ואפילו
ה-HTC Desire 500  עם העיצוב ייחודי שלו סובב כמה ראשים. כל החפיצים האלו מתגמדים (תרתי
משמע) ליד ה- Sony
xperia Z Ultra, לפחות בכל
הקשור לצורך של אנשים להתייחס לטלפון החדש שהתחלתי לבדוק.
Sony xperia Z Ultra (צילום: גד גניר)
אז
לפני שנגיע לחלק המשעשע בסקירה הזאת, בה אני מתאר לכם את המבטים המזועזעים, קולות
התדהמה וההערות הציניות שנשמעו בהתחלה מקוריות ואז התחילו לחזור על עצמן (“אז
מה גד, התחלת לבדוק פלזמות?”), כדאי שאעשה לכם היכרות קצרה עם ה- Sony xperia Z Ultra: סוני מגדירה אותו כטלפון, לפחות זה מה שניתן להסיק מהעובדה שהם
הכניסו אותו תחת קטגוריית הטלפונים באתר הרשמי שלהם. זהו טלפון עם מסך בגודל 6.4
אינטש (!) ברזולוצייה של 1920 על 1080 פיקסלים. גודל מסך שכזה הופך את כל הטלפון
למכשיר שמטשטש לחלוטין את הגבולות הממילא לא ברורים בין טלפונים סלולריים, טאבלטים
ופאבלטים. בכל אופן, אם צריך לשים לרגע את הגודל בצד ולהתייחס למסך הזה בפני עצמו
– אז הוא נראה ומגיב מצוין. הוא חד מאוד, מציג גוונים ריאליסטיים ומתפקד לא רע גם
בחוץ באור שמש. תענוג לראות סרטים על מסך כזה, כמו גם לקרוא עליו ספרים או לגלוש
באמצעותו באינטרנט.

להמשך קריאה