כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Lenovo IdeaPad C340

מאת
מדי סוף אוקטובר, מתמלאים כל העוסקים בשיווק ומכירת מחשבים ניידים בחיוניות: תחילת שנת הלימודים האקדמאית מאפשרת להם להציג בכל שנה מחדש את הקנדידטים החדשים שלהם לתואר האמורפי “מחשב סטודנטים”. למה אמורפי? כי לא דין סטודנט לעיצוב גרפי כדין סטודנט לתקשורת ומדע המדינה, ולא דין סטודנט גיימר בשעות הפנאי כדין סטודנט שמחזיק במעונות דסקטופ חזק ויכול להסתפק במחשב נייד פשוט וזול לצורך הקלדה בלבד בשיעורים. הדרישות הסותרות הביאו במהלך השנים להיווצרותה של הגדרה לא ברורה במיוחד של מחשב לסטודנטים, משהו שמזכיר קצת את הניסיון להבין את רצון הבוחר הישראלי:  מחשב סטודנטים הוא מחשב לא יקר במיוחד (כי לסטודנטים אין כסף), לא חזק במיוחד (כי סטודנטים צריכים בעיקר אופיס ומה שמחוץ לשעות הלימודים לא רלוונטי) לא כבד וגדול במיוחד (כדי שניתן יהיה להסתובב איתו בתיק גב), ועם סוללה חזקה (למקרה שלא יתמזל מזלו של הסטודנט לשבת ליד שקע חשמל) כדי לצלוח את יום הלימודים. 



Lenovo IdeaPad C340 (צילום: גד גניר)
ה-IdeaPad C340 של לנובו מנסה לסמן וי על כל הסעיפים שציינתי, אבל על הדרך גם לפנק בכמה אקסטרות קטנות. בסעיף המפרט הטכני, היחידה שקיבלתי לבדיקה בהחלט מספקת את הכוח הדרוש ליצור הכלאיים אליו מכוונות משווקות המחשבים הניידים כשהן חושבות על סטודנטים: המעבד הוא Core i3 של אינטל מדגם 8145U. למעבד, הבנוי בארכיטקטורת 14 ננו-מטר, ליבה כפולה במהירות 2.1 גיגהרץ בשגרה (ו-3.9 גיגהרץ במצב טורבו בפעילות אינטנסיבית). זהו מעבד מסדרה שהוכרזה לפני קצת יותר משנה, אבל הוא בהחלט עושה את העבודה. אל תבנו עליו יותר מדי לגיימינג, אבל תפעול שוטף של אופיס, גלישה מרובת טאבים בדפדפן כרום וצפייה בסרטים הוא יודע לעשות ללא גמגומים. לעבודה החלקה והיציבה תורם גם זכרון RAM בנפח נדיב למדי של 8 גיגה ואחסון בנפח 256 גיגה בטכנולוגיית SSD מה שתורם לגישה מהירה לקבצים על המחשב, ולמשך זמן קצר יחסית של התעוררות המחשב משינה. המחשב עצמו שקט רוב הזמן, לא מתחמם באופן מיוחד והמאווררים לא מייצרים רעש שעלול להפריע לסטודנטים אחרים באודיטוריום.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: House of Marley Liberate Air

מאת
הרבה לפני שגרטה תונברג הפכה את המלחמה בהתחממות הגלובלית לאופנתית כל כך, רוהאן מארלי, בנו היזם של המוזיקאי בוב מארלי, כבר זיהה את הטרנד והרויח ממנו כסף. ב-2012 הציג מותג אזניות משלו שנשען על שני נושאים עיקריים: הראשון מן הסתם הוא הייחוס המשפחתי – מוזיקלי שלו, אבל השני הוא הקיימות וההגנה על הסביבה. מרגע הצגת האזניות הראשונות של House of Marley, החברה הקפידה לשלב בכל מוצריה חומרים טבעיים, ממוחזרים וכאלו הניתנים למחזור. מעבר לכך, לפני שנתיים הכריזו על כך שיתרמו כספים לנטיעתם של כ-75,000 עצים ברחבי העולם, בשיתוף פעולה עם ארגון One Tree Planted. כעת, מנסה החברה את מזלה לראשונה בשוק אזניות ה-True Wireless עם ה-Liberate Air שממשיכות את הקו הידידותי לסביבה.



במבוק, במבוק בכל מקום (צילום: גד גניר)
ה-House of Marley משלבות בתוכן חלקים מאלומיניום ממוחזר ומעץ במבוק. לטענת House of Marley העץ לא נמצא שם רק בשביל היופי, כי אם נועד לסייע לאקוסטיקה. הקייס עצמו משלב בין פלסטיק ממוחזר לבד Rewind. התוצאה הסופית מאוד מרשימה ובניגוד למוצרים קודמים של החברה נראה שמאוד השתדלו ליצור מראה מכובד ויוקרתי ואכן הצליח להם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dyson V11

מאת
השקתו של ה-V10 בשנה שעברה לוותה בהכרזה שאפתנית מצידה של דייסון: החברה הבריטית הודיעה כי היא מפסיקה את פיתוחם של שואבים סטנדרטיים ומתרכזת בשואבים אלחוטיים בהם היא רואה את עתיד קטגוריית שואבי האבק. ואכן, ה-V10 הגיע קרוב מאוד להגשמת היעד הזה. בנוסף ליתרונות הנוחות של שאיבה אלחוטית, מוצר הדגל של החברה לשנת 2018 הציע עוצמת שאיבה ואבזור שהפכו אותו למתאים לשאיבת שטיחים יותר מכל קודמיו, וכנראה גם משאר השואבים המקבילים בשוק. ועדיין, רכיב אחד בשואבים אלחוטיים מאפשר דווקא לשואבים קונבנציונלים להמשיך להאחז בחיים: הסוללה. בניגוד לשואבים המחוברים בכבל לשקע החשמל, שואבים אלחוטיים מסוגלים להמשיך לעבוד כ-45 דקות בממוצע עד שנזקקים לטעינה. דייסון, כמותג המזוהה עם הקטגוריה כולה ספגה את הביקורת החריפה ביותר בהיבט הזה, למרות שהסוללה של הדגמים החדשים שלה הציעה ביצועים טובים ביחס לשאר המתחרים. ה-V11, מוצר הדגל של החברה לשנת 2019 מביא איתו מספר עדכונים מתבקשים, רובם קשורים בצורה כזאת או אחרת למשך הזמן שתוכלו לשאוב איתו. זה לא אומר ש-V11 אכן מציג שיפור דרמטי מהבחינה הזאת, אבל הוא כנראה כן יפחית את תלונות המשתמשים. איך שני הדברים מסתדרים ביחד?
Dyson V11, עם מסך מאחור (צילום: גד גניר)


לאור העובדה שבין 2018 ל-2019 לא התבשרנו על גילויים מרעישים בכל הקשור לטכנולוגיות לייצור סוללות, מה שנותר לדייסון לעשות זה לייעל את האופן שבו השואב עובד עם סוללה בגודל דומה. לצורך כך שיפרה את המנוע הפועם בקרבו של השואב האלחוטי שלה. המנוע החדש שזכה לשם המפתיע “V11” ועיקר השיפור בו הוא בשינוי הלהבים כך שיאפשרו פעולה עוצמתית יותר (בדייסון טוענים שה-V11 מציג שיפור של כ-20 אחוז בעוצמת השאיבה, כ-185 Air Watt) וחסכונית יותר בחשמל. עוצמת שאיבה מעולם לא היתה בעיה בשואבים של דייסון, וגם ה-V11 מציע את כל עוצמת השאיבה שבית ממוצע צריך כדי לנקות רצפות שטיחים ופרקטים. באופן כללי, מצב Medium נותן למשתמשים את עוצמת השאיבה המספקת לניקוי יסודי של רצפות ומשטחים קשים. מצב ECO יתאים לניקוי יומיומי שטחי של רצפות וייתן לכם את משך השימוש הארוך ביותר על טעינה אחת, בעוד מצב Boost, החזק ביותר מיועד לניקוי עמוק של מזרנים וספות שספגו אבק במשך שנים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dell Inspiron 7590

מאת
אחד המשתנים העיקריים בהחלטה של מבקר חפיצים האם לקחת מוצר כלשהו לביקורת הוא האם הוא מעניין. זה לא רק העניין האגואיסטי האישי שלי במוצר שעליו אני כותב. בסופו של דבר ישנם גם קוראים במשוואה, ועליי לחשוב איך אני מייצר עניין בהררי המילים שאני שופך כאן. במחשבים ניידים, העניין הזה הוא בדר”כ משהו ייחודי או טרנד אופנתי: מסך מגע בתוך משטח העכבר, טאצ’ באר, תצורת 2 ב-1, מערכת הפעלה שונה, אפילו עיצוב דקיק או גימור ייחודי, כל אלו הם אטרקציות עבור קונים פוטנציאלים, ואחד התפקידים שלי כמבקר  הוא לנסות ולקבוע האם אכן מדובר בחידוש ממשי שישנה את הדרך שבה אנחנו עובדים עם המחשבים האלו, או לחילופין, מחלקת שיווק היתה יעילה יותר ממחלקת הפיתוח.


Dell Inspiron 7590 (צילום: גד גניר)
העניין הוא שמתחת לגימיקים האלו יש מחשב, מכשיר עבודה שצריך לספק חויית שימוש נאותה למשימות יומיומיות, מה שמוביל ביקורות רבות לתהייה המסכמת האם ניתן היה לוותר על הגימיק הזה, האם זה היה תורם לחויית השימוש, והאם אין אופציות פחות נוצצות בשוק שמציעות את אותה חוייה בסיסית במחיר נמוך יותר. ה-Dell Inspiron 7590 שבדקתי לאחרונה הוא בדיוק האופציה הלא נוצצת שעליה אני מדבר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi A3

מאת
אמנם קרל פון קלאוזוביץ’ לא היה חותם על האדפטציה הזאת לאימרה המפורסמת שלו, אך ניתן לקבוע  שממשק המשתמש בסמארטפון הוא המשך שיווק המותג באמצעים אחרים. בשוק האנדרואיד, רוב היצרניות משתדלות לבדל עצמן מאחרות באמצעות עיצוב, ובאמצעות הלבשת ממשק משתמש ייחודי שלפעמים כולל גם מגוון שירותים בלעדיים שאמורים לאפשר ליצרנית לעשות עוד כמה דולרים מעבר למכירת ה”ברזל” עצמו. מידת הריחוק מהממשק הנקי של אנדרואיד תלויה ביצרנית עצמה, ועקבית בדר”כ בכל קטלוג המכשירים שלה. נוקיה למשל, נכון להיום מוכרת את כלל מכשיריה ללא שום תוספת או שינוי של מערכת ההפעלה אנדרואיד. בקצה השני של הסקאלה ניתן למצוא יצרניות כמו סמסונג, סוני, וואווי ושיאומי, שקשה להבחין באנדרואיד מתחת למעטה השינויים והתוספות למערכת ההפעלה במכשיריהן. Mi A1 של שיאומי עשה לפני שנתיים היסטוריה בכך שהיה המכשיר הראשון של החברה הסינית שהשתייך לתכנית Android One, והגיע עם ממשק אנדרואיד נקי לחלוטין. זה היה צעד חריג מצידה של שיאומי שמפתחת במשך שנים ממשק משלה, MIUI, שמאפשר לה לשתול בתוכו פרסומות ושירותים נוספים. ככה לוותר על כל הכיף הזה?



Xiaomi Mi A3 (צילום: גד גניר)
שמעתי פעם סברה שמדובר בניסיון של שיאומי לקדם את מכירות מכשיריה האחרים: לקוחות שלא ראו בשיאומי אופציה מסיבות כאלו ואחרות, עשויים לשנות את דעתם כשיפגשו במכשיר של החברה שמכיל רכיבים מערביים ותוכנה שלא שונה מהותית מזו הקיימת במכשירי הפיקסל של גוגל עצמה. משם, הדרך לשדרוג אל מכשיר אחר של שיאומי, עם MIUI, תהיה קצרה בהרבה. בשנה שעברה התברר כי לא מדובר בניסיון חד פעמי, והחברה השיקה את Mi A2 ו-Mi A2 Lite, המכשירים הבאים בסדרה. השנה, הציגה את Mi A3, מכשיר ביניים, שכולל כמה פינוקים שלא רואים כל יום במכשירים ברמת המחיר הזאת, אבל גם פשרה כואבת שכדאי מאוד לקחת בחשבון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Ultimate Ears WONDERBOOM 2

מאת
ה-WONDERBOOM היה אחד הרמקולים האלחוטיים הטובים שיצא לי לבדוק במסגרת הבלוג הזה. מעבר לאיכות שמע מעולה, הוא הציע גם עוצמה שמע נאה, זמן סוללה טוב, עמידות למים ואבק והכל באריזה קומקפטית וחמודה למראה. ולמרות זאת, הוא לא היה מושלם: הוא לא היה זול במיוחד, חיבור הטעינה שלו היה מיושן כבר לפני שנתיים, אין דרך לדעת מה מצב הסוללה שלו, אין אפשרות לבצע איתו שיחות טלפון, לא ניתן לשלוט דרכו על העברת שירים או על עצירתם ובניגוד לרוב הרמקולים של Ultimate Ears הוא לא נתמך באפליקציית החברה כך שאפשר גם לשכוח מעדכוני גרסה. בחודש יוני השנה הכריזה לוג’יטק על WONDERBOOM 2, ממשיך דרכו.



Ultimate Ears WONDERBOOM 2 (צילום: גד גניר)
הנוהג שהתפתח בכל הקשור לשמות מוצרים הוא שאם יצרנית נוקבת במספר שלם, אכן מדובר בדור הבא של אותו מוצר, בניגוד נניח למצבים בהם יצרניות משיקות גרסה מעודכנת או משופרת של אותו מוצר, ואז מוסיפה לשמו אות כלשהי (נניח “S”), שם גרסה שמצביע על שדרוג או שנמוך של הדגם הקיים (“Pro”, “Plus”, “Lite”), או שם של מהדורה מיוחדת הנבדלת בצבע, ערכת נושא וכו’. למה אני משתף אתכם בכל המידע הזה שמרגש בעיקר את מי שעוסקים בקטלוגים לפרנסתם? כי כשחברה מכריזה על דור חדש של מוצר, נהוג לצפות שתטפל ברוב, אם לא בכל החסרונות של קודמו, תציג עיצוב חדש ורענן, ואולי גם איזושהי בשורה חדשה ומרעישה שתצדיק את שיווקו כדור חדש של אותו מוצר. WONDERBOOM 2 לא מטפל כמעט באף אחד מהחסרונות שציינתי, הבשורה שהוא מביא איתו לא מרעישה בפועל כמו שהיא אמורה להרעיש, ועדיין, מדובר ברמקול נהדר ואפילו בעסקה טובה יותר. הכיצד?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Y9 Prime 2019

מאת
הסנקציות האמריקאיות שהוטלו על Huawei קובעות כי כל מכשיר חדש שהיצרנית הסינית תשיק מעתה והלאה, לא יוכל לעשות שימוש בטכנולוגיות אמריקאיות. האיסור הבעייתי ביותר במסגרת הסנקציות האלו הוא העובדה שוואווי אינה יכולה להתקין על מכשיריה החדשים את אפליקציות גוגל, חלק בלתי נפרד מחויית השימוש במכשיר אנדרואיד, עבור כל משתמש מחוץ לסין. אחד המכשירים שהצליח לחמוק מאימת הסנקציות האלו, פשוט בגלל שהוכרז לפני מספר חודשים, הוא Y9 Prime 2019, מכשיר באמצעותו מקווה עדיין וואווי לנגוס בפלח השוק שנשלט כרגע ע”י מכשירים מסדרה A של סמסונג, ומכשירי הביניים של שיאומי.



Huawei Y9 Prime 2019 (צילום: גד גניר)
המפרט הטכני של Y9 Prime 2019 כולל ערכת שבבים מבית וואווי: HiSilicon Kirin 710F, ערכת שבבים שמקבילה פחות או יותר בביצועיה, על הנייר, לאלו של מעבדים מסדרה 700 של קוואלקום. הערכה שבנויה בארכיטקטורת 12 ננו מטר, כוללת 4 ליבות עיבוד במהירות 2.2 גיגהרץ ועוד 4 ליבות במהירות 1.7 גיגהרץ. בפועל, מרגישים שבמקרים מסוים קשה לה לסחוב. לא הייתי פוסל את המכשיר הזה על סעיף הביצועים, אבל ישנם מקרים, לא תמיד, בהם לוקח לאפליקציות בין שניה וחצי לשתי שניות להתחיל להטען, וזה משהו שלא קורה במכשירים מקבילים. נפח זכרון ה-RAM שלו עומד על 4 גיגה, שעל הנייר זה לגיטימי ואופייני לקטגוריה, הבעיה שכאמור המעבד לעיתים נוטה לפשל, ועוד קצת זכרון RAM יכול היה לאפשר לאפליקציות נוספות להשאר פתוחות ברקע במקום שהמשתמש יצטרך להמתין לטעינתן מחדש. לפחות בכל הקשור לאחסון, המכשיר הזה לארג’: 128 גיגה מרווחים ונוחים יאכלסו בכיף את 35 התמונות שמגיעות מדי יום מקבוצת הוואטסאפ של הגן, ואם יש צורך בנפח אחסון נוסף, יש אפשרות להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון, משהו שכבר מזמן לא ניתן לעשות במכשירי הדגל של החברה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Skullcandy Indy

מאת
אזניות Truly Wireless קיימות בשוק עוד לפני השקת האיירפודס של אפל, אבל כמו בקטגוריות מוצרים אחרים, הכניסה של אפל לתחום הפכה את האזניות האלו מנישה למיינסטרים. מצד שני, בשל הדומיננטיות של אפל בשוק, ובעיקר מתוך רצון להקל על הרוכשים הפוטנציאלים לזהות את האזניות שלהן כאלטרנטיבה לאזניות הפופולריות, יצרניות רבות בוחרות לעצב את האזניות שלהן בצורה דומה לזו של אפל. אני לא מדבר על העתקה מוחלטת של העיצוב כפי שעושות יצרניות סיניות אלמוניות, אני מדבר על הבחירה בתצורה שכוללת מוטות שיוצאים מתוך האזניה עצמה, משהו שלא נראה בשוק לפני ה-AirPods. קחו לדוגמה את Skullcandy, שהשיקה בתחילת שנה שעברה את Push, אזניות אלחוטיות ראשונות שלה ללא כבל מקשר שנראות כמו חלליות קטנות ומעוגלות. Indy, הדור השני של אזניות Truly Wireless מבית היצרניות שעיצובים ייחודיים היו אחד מסימניה המובהקים ביותר נראה כבר כמו גרסה מגושמת ופחות מעודנת של איירפודס, ובצבע שחור. למרות שלא מדובר בהעתקה, לא קשה גם לראות מהיכן הגיעה ההשראה.


Skullcandy Indy (צילום: גד גניר)
מעבר להסבר המסחרי-שיווקי, יש גם הסבר טכני לדמיון הזה: המוטות הללו מרחיקים את המיקרופון מהרמקולים הקטנים של האזניות, מה שמקטין את הסיכוי לרעשים, הדים והפרעות, ואכן, אין כאלו בשימוש ב-Indy בשיחות, ברוב הזמן. מצד שני, בסביבה רועשת במיוחד, הן פחות מרשימות, וקצת מתקשות להפריד את קול המשתמש מרעשי הרקע, במיוחד כמשדובר ברוח חזקה. באופן כללי, נהניתי מאופי הצליל של Indy: יש כמות נאה של באסים, אבל הם לא באים על חשבון צלילים אחרים, והן מתפקדות יפה גם בטווח המיד ובצלילים בתדר גבוה. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy Note 10

מאת
קשה להאמין שמישהו בסמסונג ידע לחזות מראש לפני 8 שנים, שסדרת ה-Note תהפוך עם הזמן לבעלת חשיבות כה גדולה עבור היצרנית הקוריאנית. צריך להבין את הלך הרוח בשוק בשנת 2011 כדי להבין את עד כמה ה-Note הראשון היה אוונגרדי. האייפונים, שפיתוחם באותה תקופה עדיין נוהל ע”י סטיב ג’ובס הכתיבו את הכללים הברורים כיצד סמארטפון צריך להראות. לכן, כשסמסונג הציגה סמארטפון עם מסך בגודל 5.3 אינטש (כשהגודל הממוצע באותה תקופה עמד על כ-4 אינטש), ועוד עם סטיילוס (אותו אביזר ש-4 שנים לפני כן סטיב ג’ובס לעג לו על במת ההשקה של האייפון הראשון והפך אותו בין לילה לסמל ארכאי שאף יצרנית לא רצתה להתקרב עליו), רבים צפו ל-Note עתיד כמכשיר נישה בלבד.



בזמן שחלף מאז הספיקה סמסונג להדיח את נוקיה מראשות טבלת המכירות העולמיות, להתבסס במקום הראשון, להפוך סמארטפונים בעלי מסך גדול לקטגוריה בפני עצמה (אפילו עם שם משלה, “פאבלטים”) לדלג על Note 6 (כדי להתיישר לפי המספור של סדרה S שלה), לנחות היישר על Note 7 ופיאסקו המכשירים המתלקחים, ולהמשיך משם הלאה כאילו לא קרה כלום, תוך כדי ייקור משמעותי של המכשירים. השנה השיקה סמסונג את המכשיר השמיני בסדרה בהשקה כפולה: את ה-Galaxy Note 10 הקונבנציונלי, ולצידו גרסה גדולה יותר וחזקה יותר, בשם +Galaxy Note 10, אותה בדקתי בשבועות האחרונים.

+Galaxy Note 10. מעט מסגרות, המון מסך (צילום: גד גניר)
כמו כל מכשירי ה-Note שבאו לפניו, גם +Galaxy Note 10 מגיע עם מפרט טכני מאוד מכובד. בניגוד לשנים קודמות, הפעם סמסונג לא עושה שימוש בערכת שבבים זהה לזו של סדרת ה-S מאותה שנה, כי אם בדגם משודרג, Exynos 9825 בעל 8 ליבות, שארבעה מתוכן המיועדות לפעולות יומיומיות, מגיעות כעת עם מהירות שעון טיפה גבוהה יותר. זכרון ה-RAM מגיע כאן בנפח שמתאים יותר לעולם המחשבים – כ-12 גיגה, והאחסון הבסיסי ביותר כאן הוא בנפח של 256 גיגה. בשונה מה-Note 10 הרגיל, +Galaxy Note 10 שומר על יכולת הרחבת נפח האחסון הזה באמצעות כרטיס זכרון. עם חומרה כזאת, אין יותר מדי מה להתלהב  מהביצועים של המכשיר. מי צריך לדוגמה זכרון RAM בנפח גדול יותר מזה שיש לי במחשב שעליו אני כותב את הביקורת הזאת? בעיקר מי שנוהג להשוות מפרטים טכניים של סמארטפונים. בשביל וואטסאפ, טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם, אין באמת צורך בנפח שכזה. הסיטואציה היחידה שבה ייתכן שזכרון ה-RAM המרווח יכול לסייע בו היא בהשארת אפליקציות כבדות, משחקים בעיקר, פתוחים ברקע אם הייתם צריכים לצאת לרגע ולעבור לאפליקציה אחרת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner

מאת
לאחר ששלושה מותגי משנה של שיאומי הספיקו כבר להציג דגמי שואבי אבק אלחוטיים משלהם, הגיע הרגע שבו שיאומי סוף סוף השיקה שואב שכזה שהוא לגמרי שלה. שמו, החזיקו חזק כדי שהתעוזה והחדשנות לא תפיל אתכם מהכסא: Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner. למרות שרשמית מדובר בשואב *של* שיאומי שמגיע עם מיתוג של היצרנית הסינית הפופולרית בלבד, ללא זכר למותג אחר, מדבקה בחלקו התחתון חושפת את האמת: Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner מיוצר למעשה ע”י חברת רובורוק, החברה שהביאה לעולם את ה-Mi Robot Vacuum הנפלא, ואת הדורות הבאים שלו שהיו נהדרים גם הם, אך כבר לא הגיעו עם המיתוג של שיאומי. עם תנאי פתיחה כאלו, רף הציפיות היה גבוה במיוחד, למרות מחיר נמוך יחסית. האם הוא עמד בציפיות? בקצרה, לא ממש.


Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner (צילום: יח”צ שיאומי)
על הנייר, הנתונים בהחלט מרשימים: מנוע השואב מסתובב במהירות מקסימלית של 100,000 סל”ד (לא רחוק מזה של Dyson V10 שמתהדר ב-125,000 סל”ד), ומפיק כוח יניקה של 23,000pa (או 90AW). הנתון הזה משמעותי משום שמדובר בשואב חזק יותר מכל האחרים בשוק שהיו מזוהים עם שיאומי. במצב שאיבה רגיל,  Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner שקט יחסית למקובל, ועוצמת הרעש שלו עומדת על 72 דציבלים. על מנת לוודא שהלכלוך והאבק שאתם שואבים לא נפלט החוצה מהשואב אל האויר בחדר בזמן הפעולה, שיאומי ציידה אותו במערכת סינון מתקדמת שאמורה לכלוא בתוך המיכל שלו כ-99.97 אחוז מהאבק. לא ספרתי גרגרי אבק, אבל בניגוד לשואבים זולים, כשמתקרבים אל פתח יציאת האויר של  Xiaomi Mi Handheld Vacuum Cleaner, לא מרגישים ריח של אבק.

להמשך קריאה