Xiaomi

כאלו ניסיתי: Redmi Buds 3 Pro

מאת

במאי האחרון הכריזה Redmi, מותג המשנה של שיאומי על אוזניות ה-TWS הראשונות שלה עם ביטול רעשים, ה-Redmi AirDots 3 Pro. כחלק מאסטרטגיית השיווק שלה, החליטה החברה למתג את האוזניות האלו מחדש בשני שמות נוספים: Poco Pop Buds, והגרסה שהגיעה אליי מספר שבועות לפני ההשקה הרשמית שלה, Redmi Buds 3 Pro. מה כל כך מיוחד בעוד אוזניות TWS מבית שיאומי, שמגיעות נכון לכתיבת שורות אלו בשלושה שמות שונים? ובכן, מאז ומעולם Redmi הקפידה להציג מוצרים עם תמחור מאוד תחרותי, לצד פשרות מתקבלות על הדעת בחומרים ובתכונות. במקרה של Redmi Buds 3 Pro הנוסחה קצת השתנתה: מדובר באוזניות מעט יקרות יותר ממה שהתרגלתם במותג. האם גם התמורה השתדרגה?

Redmi Buds 3 Pro (צילום: גד גניר)


ה-Redmi Buds 3 Pro מאוד שונות במראה שלהן מכל מוצר אחר של המותג שיצא לי להתנסות בו בעבר. אם בעבר אוזניות Redmi היו עשויות פלסטיק פשוט ובעיצוב בנאלי, הרי שהאוזניות האלו נראות כמו מוצר ברמה שונה לחלוטין: הן קטנות ובקושי בולטות החוצה מהאוזן, הן עשויות מפלסטיק איכותי עם גימור רך ונעים למגע, והעיצוב שלהן מאוד ידידותי לאוזן. הדבר היחיד שפחות התחברתי אליו הוא הגימור השקוף בגב האוזניה שנראה מצועצע מעט אבל זה לא משהו בעייתי ברמה הפרקטית. האוזניות עצמן לא כבדות במיוחד וכמעט ואינן בולטות החוצה מהאוזניים. הן יושבות בתוכן ביציבות, אם כי העדר אמצעי קיבוע כלשהו (כמו סנפירי ייצוב) מונע ממני להמליץ לכם בלב שקט לקחת אותן לריצות בחוץ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Poco M3 Pro

מאת

בתחילת יוני השנה השיקה המילטון, יבואנית שיאומי בישראל את Poco M3 Pro עם כישרון ייחודי: זהו מכשיר דור 5 הזול ביותר בישראל. שווה להתעכב לרגע על הבשורה הזאת: מדובר בסנסציה עבור חיתוך מאוד ספציפי  באוכלוסיה בין אנשים שמחפשים מכשיר שגם עולה פחות מ-1000 ש”ח לבין כאלו המחפשים מכשיר שמתחבר לרשתות דור 5. מכירים כאלו? אני אישית לא, אבל עדיין מעניין לראות מה יש למותג המשנה של שיאומי להציע בטווח המחיר הזה.

Poco M3 Pro (צילום: גד גניר)


ערכת השבבים של Poco M3 Pro היא Dimensity 700 של מדיהטק הטיוואנית, כשהמכשיר מגיע בשתי קונפיגורציות חומרה שונות: הזולה יותר עם 4 גיגה RAM ו-64 גיגה זכרון אחסון פנימי, והיחידה אותה אני קיבלתי לבדיקה שמתהדרת ב-6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון, כשאת האחסון בשתי הקונפיגורציות ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון. ההתחלה לא בישרה טובות עם המכשיר: מסיבה לא ברורה, כל עוד שחזור המדיה של וואטסאפ לא השלים את מלאכתו, אפליקציית טוויטר קרטעה באופן בלתי נסבל. מרגע שהחלק המייגע הזה הסתיים, פתאום הכל החל לעבוד חלק ויציב: אפליקציות רבות נשארו פתוחות ברקע, וכאלו שלא, נפתחו בזריזות משביעת רצון. לא הייתי אומר שהוא זריז כמו מכשיר הדגל שבדקתי לפניו (ועולה קצת יותר מפי 4 מה-M3 Pro), אבל מרגע שהכל הסתדר, חויית השימוש במכשיר היתה מהנה מאוד ביחס למה שאפשר לצפות ממכשיר ברמת המחיר הזאת. כמובטח, המכשיר תומך באופן פעיל ברשתות דור 5 באיזורים בהם יש פריסת אנטנות וכמנוי לרשת פרטנר קיבלתי באיזורים האלו מהירויות שהגיעו לעיתים עד 300MB. למרבה השמחה, ובניגוד למכשירים רבים אחרים בטווח המחיר הזה, Poco M3 Pro מצויד בשבב NFC, פיסת חומרה חשובה אם אתם מעוניינים לעשות שימוש בשירותי תשלום באמצעות הסלולרי. מכשירי Poco חולקים את אותה מערכת הפעלה עם מכשירי שיאומי, MIUI 12 המבוססת על אנדרואיד בגרסה 11. מערכת ההפעלה אמנם אינה דומה ויזואלית לאנדרואיד בגרסתה הנקייה, אבל עושה שימוש נרחב באפליקציות של גוגל כמו החייגן, אנשי הקשר ואפליקציית ה-SMS, ואפילו אפליקציית מסך הבית כוללת את מסך עדכוני החדשות של גוגל, ה-Google Discover. הבעיה הקבועה שלי עם MIUI טרם טופלה: המצב הכהה בממשק, לוקח יוזמה לא מבורכת ומכהה בעצמו אפליקציות כברירת מחדל. התוצאה היא פגיעה בשימושיות: באפליקציות שמגיעות כהות מלכתחילה כמו ספטיפיי נעלמים לפעמים פקדים, ולעיתים בפייסבוק ובטוויטר, תמונות הפרופיל של נעקבים מוצגות בנגטיב. זו לא גזירת שמיים, וניתן להכנס להגדרות ולהחליט היכן רוצים שמערכת ההפעלה לא תבצע את הפעולה הזאת, אבל חבל שזו ברירת המחדל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Band 6

מאת

כשם שאייפונים הפכו לקובעי הרף בכל הקשור למה שמציעים מכשירי דגל בשוק הסמארטפונים, סדרת Mi Band של שיאומי עושה זאת בשוק צמידי הפעילות. בניגוד לאפל, היא קובעת את הרף הזה ברמת מחירים נמוכה להפליא, שהפכה את הצמידים שלה לאחד מפריטי המחשוב הלביש הכי נמכרים בעולם. בסוף מרץ השנה הכריזה על Mi Band 6 ובתוך חודש נמכרו כמיליון יחידות שלו. מה נכנס לסל התכונות הבסיסיות שצמיד פעילות בשנת 2021 מצופה לכלול?

Xiaomi Mi Band 6 (צילום: גד גניר)


בצורתו הכללית, Mi Band 6 זהה לקודמו, ה-Mi Band 5. כל חומרת הצמיד מרוכזת בתוך גוף בצורת קפסולה קטנה. השוני כאן לעומת הדור הקודם הוא במסך, שכעת נמתח לאורך כל שטח הקפסולה, ללא שוליים. מה זה כבר משנה אם זה מסך של 1.1 אינטש כפי שזה היה בדור הקודם או מסך של 1.56 אינטש כפי שזה עכשיו? בגדלים כאלו כל עשירית אינטש משנה, ותוספת 0.46 האינטשים כאן הופכת את התצוגה למרווחת יותר ומאפשרת הצגת יותר מידע, או אותו מידע רק בצורה ברורה יותר ופחות צפופה. עוצמת התאורה, כמו תמיד היא עקב אכילס של הצמיד: המסך הוא בטכנולוגיית AMOLED וברזולוציה גבוהה יחסית לגודלו אז כל עוד אתם תחת קורת גג מסודרת, תוכלו לראות בבירור מה מופיע עליו והתצוגה עצמה צבעונית ונאה. אם תצאו החוצה באור יום, יהיה לכם קצת יותר קשה לקרוא אותו, אבל גם אז זה לא בלתי אפשרי. עניין מעצבן נוסף: מחוות הרמת פרק היד לבדיקת השעה אמנם אכן מדליקה את המסך, אבל ישנו שיהוי של שניה וחצי בין התנועה עצמה ועד שהמסך אכן נפתח, זה לא נשמע הרבה על הנייר אבל בפועל האיטיות הזאת מציקה. הצמיד עצמו עמיד במים עד לעומק של 50 מטר, מה שאומר שתוכלו לקחת אותו לבריכה או לים ללא חשש. כצפוי, הצמיד לא כולל נפח אחסון פנימי למוזיקה, ולא כולל גם GPS מובנה, כך שלא תוכלו להיפרד עדיין מהטלפון שלכם כשאתם מתחילים בפעילות גופנית. ברמת המחיר שלו, נכון להיום, זה בהחלט מתקבל על הדעת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 10

מאת

זירות הקרב בין יצרניות הסמארטפונים בשוק מכשירי הדגל ושוק מכשירי הביניים שונות בתכלית: בעוד במכשירי הדגל היצרניות מנסות להציג פיתוחים חדשניים (שבחלק ניכר מהפעמים מתגלים כלא בשלים, כגימיקים סתמיים או סתם כלהטוטים טכנו-שיווקיים) ולעזאזל המחיר, בזירת מכשירי הביניים הרצון הוא ליצור תערובת עשירה של תכונות ככל האפשר בסכום כסף מקסימלי נתון. אחת המצטיינות במלאכה הזאת היא לא אחרת מאשר שיאומי, בסדרת מכשירי ה-Redmi Note שלה. בכל שנה היא משיקה אמנם שלל סדרות וגרסאות של מכשירים חדשים, אבל איכשהו הסדרה הספציפית הזאת מצליחה לשרוד מאז שנת 2014. העשירי בסדרה הושק לאחרונה בעולם והגיע במהרה גם לישראל: מה רכיב הפרמיום שהצליחה שיאומי להכניס לקדרה שבה בושל ה-Redmi Note 10 ועל מה ויתרו כדי להצליח להציג תג מחיר אטרקטיבי?

Xiaomi Redmi Note 10 (צילום: גד גניר)


הויתור הראשון, אם אפשר לקרוא לו ככה, הוא על חיבור לרשתות דור חמישי. ערכת השבבים של המכשיר היא Snapdragon 678 שאינה כוללת תמיכה ברשתות הללו. מעבר לעובדה שברוב העולם הרשתות הללו עדיין אינן מציעות כיסוי נרחב, קצת קשה כרגע לראות את התועלת בחיבור אינטרנט מהיר במיוחד במכשיר ביניים מסוגו של ה-Redmi Note 10, מלבד אולי בשימוש כנקודת גישה אלחוטית. המכשיר הזה פונה אל אנשים שמחירו של המכשיר נמצא אצלם במקום נמוך יותר בפירמידת הצרכים, אנשים שסביר להניח שממילא לא ישלמו את הסכום החודשי הנוסף הדרוש כרגע לחבילת דור חמש. מה שכן חסר לי זה שבב NFC: לא מעט חברות בישראל הודיעו לאחרונה על כניסתן לעולם התשלומים באמצעות הסמארטפון, אך בהעדר NFC, אין באמת אפשרות לשלם איתו. להגנתו של Redmi Note 10 יאמר שלרוב, מכשירים חדשים ברמת המחיר שלו לא מגיעים עם שבב כזה.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 10T Lite 5G

מאת

אין דבר ששיאומי אוהבת יותר מלהשיק מכשירי ביניים. היצרנית הסינית שדילגה מעל אפל בטבלת המכירות ברבעון השלישי של 2020 לא מפספסת אף הזדמנות להזרים לשוק עוד ועוד מכשירים כאלו, כשרוב הזמן קשה להבחין בהבדל ביניהם בעין בלתי מזוינת. אחת ההזדמנויות האלו היתה ההשקה של מכשירי Mi 10T: לצד גרסת ה-Pro, השיקה גם מכשיר ביניים חדש, עם המיתוג Lite שנועד לקרב אותו לאריות הקטלוג שלה במקום לשועלים. זה לא טריק חדש אגב, ולא אקסלוסיבי רק לשיאומי. יצרניות אחרות נוהגות כך כבר כמה שנים ומצמידות דגמי ביניים למכשירי דגל כדי לפזר עליהם קצת אבק כוכבים. בכל שנה אחרת הייתי מספר לכם שההבדל בינו לבין מכשירי ביניים אחרים של שאיומי הוא בעיקר שיווקי. השנה, כניסת רשתות דור 5 לפעולה הפכו את ההבדל בין Mi 10T Lite 5G למכשירי Redmi על הנייר לפחות ובאופן זמני לחלוטין, ליותר משמעותי.

Xiaomi Mi 10T Lite 5G (צילום: גד גניר)


ה-Mi 10T Lite 5G מתבסס על Snapdragon 750G, ערכת שבבים של קוואלקום שכאמור תומכת בדור חמישי. על הנייר היא כמעט זהה ל-765 של מכשירי דור חמש אחרים כמו Nokia 8.3 5G, ו-LG Wing 5G, אם כי מערך הליבות שלה מעט שונה והמעבד הגרפי שלה (Adreno 619) טיפה חלש יותר משלהן. לא מדובר בהבדלים עצומים, אבל גם ביחס למכשירים שאינם מכשירי דור חמש, לדוגמה ה-Poco X3 NFC שחולק המון קוי דמיון למכשיר הזה, מורגשת לפעמים מעט “עייפות” של ה-Mi 10T Lite 5G. לא מדובר ממש בבעיית ביצועים. המכשיר הזה מתפקד טוב בסה”כ, ולרוב הוא עושה את העבודה בצורה זריזה יחסית, אבל פה ושם נתקלתי במצבים בהם המכשיר קפא בשימוש בדפדפן כרום וסירב להיגלל עד שיצאתי אל מסך הבית וחזרתי אל הדפדפן. לא מן הנמנע שמתישהו הדברים האלו יסתדרו בעדכון גרסה ויש הרבה כאלו אצל שיאומי. בתוכנה אין חידוש משמעותי: MIUI 12 המבוססת על אנדרואיד 10, כמו ברוב המכשירים שבדקתי לאחרונה של שיאומי, כאשר ברמת התפקוד אין לי כמעט תלונות. הנושא היחיד שבאמת מפריע, שוב, הוא המצב הכהה הכללי במערכת ההפעלה שמציג עודף מוטיבציה ומכהה בעצמו ולפי הגדרתו אפליקציות, באופן שפוגע בשימושיות שלהן. הפתרון לבעיה קל, אבל דורש קצת התעסקות חד פעמית של כניסה להגדרות אפליקציות וביטול הפעולה לכל אפליקציה בנפרד. לחילופין, אפשר פשוט לא לעבוד עם מצב כהה, אבל למי שהתרגל למצב הזה, כמוני, קשה לחזור אחורה.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 10T Pro

מאת

הקורונה, כך נראה, לא ממש עוצרת את יצרניות הסמארטפונים. עם כל הכבוד למגיפה כלל עולמית, יש לו”ז, ובלו”ז הזה, למעט אולי אפל, רוב היצרניות בשוק משיקות לפחות שני מכשירי דגל בשנה. אחרי ה- Mi 10, Poco F2, ו-Mi 10 Ultra (שלא הגיע אל השוק הגלובאלי), שיאומי השיקה את הרביעי שלה לשנת 2020 בספטמבר האחרון: ה-Mi 10T Pro. מה כבר יש לחדש בפרק זמן כל כך קצר? ובכן, לא יותר מדי, אבל זוטות כאלו לא באמת משנות ליצרנית הסינית. כמו תמיד, היא שינתה כמה מרכיבים בתערובת שממנה מורכב סמארטפון מודרני. הפעם איכשהו יצא לה מזה מכשיר מעט שונה שאפילו מביא איתו בשורה מסויימת היכן שקודמו הפתיע לרעה – במחיר.

Xiaomi Mi 10T Pro (צילום: גד גניר)

בדומה ל-Mi 10, גם Mi 10T Pro מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 865. מלבד העובדה שמדובר בערכת שבבים חזקה מאוד, היא גם תומכת ברשתות דור 5. עוד במפרט הטכני של המכשיר: קירור נוזלי ששומר על המכשיר קר גם בפעילות אינטנסיבית, זכרון RAM בנפח הנאה של 8 גיגה, ו-128 גיגה אחסון אותם לא תוכלו להרחיב בשום צורה. המכשיר מגיע מהמפעל כשהוא מריץ את MIUI בגרסה 12 (המבוססת על אנדרואיד 10), הגרסה החדשה ביותר של מערכת ההפעלה של שיאומי. הגרסה הזאת מביאה איתה מספר שינויים בממשק: הבולט ביניהם הוא וילון התראות חדש שמשנה את אופיו בהתאם לאיזור ממנו גללתם אותו: אם אתם עובדים בממשק באנגלית, גלילה מהאיזור הימני של המסגרת העליונה, יפתח לכם את לוח הפקדים (הפעלה וכיבוי של קישוריות, בלוטות’, נתונים סלולריים, רשת אלחוטית וכו’), בעוד משיכה מהצד השמאלי תפתח את רשימת ההתראות החדשות. אם אתם לא מצליחים להתרגל לזה, כמוני, תמיד יש את האפשרות לחזור לוילון התראות סטנדרטי.


כזה ניסיתי: Poco X3

מאת

בינואר השנה הודיעה Poco הסינית על הפיכתה למותג עצמאי. מותג המשנה של שיאומי שהביא לשוק לפני שנתיים מכשיר דגל ב-300 דולר (באותה שנה בה חצה האייפון את רף ה-1000 דולר) נחל הצלחה יפה, אבל בשלב מסוים הוחלט להפריד בין המותגים באופן רשמי וברור. מרגע הניתוק הושקו שישה מכשירים חדשים של Poco, כאשר ה-X3 אותו בדקתי בשבועות האחרונים הוא החדש ביותר ביניהם.

Poco X3 (צילום: גד גניר)

בניגוד ל-F1 ול-F2, כאן מדובר במכשיר ביניים לכל דבר. ה-X3 מתבסס על ערכת השבבים החדשה Snapdragon 732G של קוואלקום, ומגיע עם זכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון מובנה של 64 או 128 גיגה. מאחר ובתקופה הקרובה חברות הסלולר צפויות להציף את המרחב הציבורי בשיווק רשתות דור 5 החדשות שלהן, חשוב להדגיש שהמכשיר הזה אינו תומך ברשתות כאלו אבל יעבוד בכיף ברשתות הנוכחיות. הגרסה שהגיעה לישראל ביבוא רשמי כוללת גם NFC, לרווחת משתמשי רב קו. בדקתי לאחרונה את Redmi Note 9S, ו-Redmi Note 9 Pro, שני מכשירי ביניים של שיאומי. את שני אלו, לפחות מבחינת ביצועים, אוכל ה- Poco X3 בלי מלח: המכשיר יציב כמו סלע, זריז מאוד (ביחס למכשיר דגל) ואפילו יש לו מצב משחקים מיוחד שיודע לנהל את משאבי המערכת ככך שמשחקים ירוצו חלק וזה אכן כך. 

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Band 5

מאת

בשנת 2014 חוללה שיאומי מהפכה בשוק צמידי הפעילות: הראשון בסדרת Mi Band אמנם לא היה מתקדם במיוחד וידע בעיקר לספור צעדים ולעקוב אחר דפוסי שינה, אבל גם המתחרים הישירים שלו מבית פיטביט, גרמין וג’ובון לא ידעו לעשות הרבה מעבר לכך. ההבדל היה, כמו תמיד אצל שיאומי, בחוצפה לדרוש הרבה פחות כסף עבור המעט הזה. מאז, כמעט בכל שנה משיקה שיאומי צמיד חדש בסדרה שמותח עוד קצת הגבולות של מה שניתן לקבל ברמת המחיר הנמוכה שלו. בחודש יוני השנה הוכרז Mi Band 5, הצמיד החדש של שיאומי (שמיוצר בכלל ע”י קבלן המשנה Huami), שממשיך את המגמה הזאת.

Xiaomi Mi Band 5 (צילום: גד גניר)

מתיחת הגבולות הזאת מתמקדת בעיקר בדברים שאפשר לראות, ויותר מכך למכור. שיפור בדיוק במדידת צעדים זה משהו שקשה למכור למישהו שקונה צמיד פעילות בפחות מ-200 ש”ח. מסך גדול יותר וצבעוני יותר, עיצובי שעון חדשים והצגת התראות, אלו דברים שכבר יותר מדברים אל הקהל הזה. העיצוב החיצוני של הצמיד נשאר כמעט זהה לצמידים הקודמים, אבל המסך כאן גדל ל-1.1 אינץ’ (לעומת 0.95 אינצ’ בדור הקודם), ומדובר במסך AMOLED יפיפה וצבעוני, מהסוג שהייתם מוצאים עד לא מזמן בצמידים שעלו פי 3 ממנו. הבחירה במסך כזה ללא ספק משפרת את חויית השימוש בצמיד, כל עוד אתם לא מנסים להשתמש בו באור יום: זה לא שלא ניתן להבחין במה שרשום עליו, אבל נדרש קצת יותר ממבט חטוף כדי להבין מה השעה. כצמיד המיועד למעקב גם אחר שחייה, ה-Mi Band 5 מתהדר בהגנה מפני מים בתקן ATM5, מה שאומר שכשיסתיים הסגר תוכלו לקפוץ איתו לבריכה ללא חשש, כמו גם להתקלח איתו. זכוכית המסך פחות עמידה: היא רגישה להפתיע לשריטות וגם על היחידה ששהתה אצלי לבדיקה (כמו בצמידים קודמים בסדרה) הופיעו לאחר שבועות בודדים שריטות קטנטות, בעיקר בשוליים של המסך. 

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 9 Pro

מאת

לפני כשלושה חודשים הגיע אל שולחני Redmi Note 9S, מכשיר מסגמנט Upper-Mid (ביניים, אבל של הביוקר) של שיאומי, שקצת הסתבכתי עם הניסיון להבין את המיקום שלו בהיררכיה המבולגנת גם כך בקטלוג המכשירים של שיאומי. מה שכן היה ברור, שמדובר במכשיר בעייתי, ואם הוא אמור היה להחליף את Redmi Note 8 Pro הנהדר, הרי שהיה מדובר באכזבה. חודש לאחר הביקורת ההיא, שיאומי החלה לשווק בישראל את ה-Redmi Note 9 Pro, כמעט אותה גברת, באותה אדרת, עם שם שונה ומחייב יותר. 

Xiaomi Redmi Note 9 Pro (צילום: גד גניר)


למה שאקח לבדיקה מכשיר כמעט זהה לזה שבדקתי כבר? כי בתוך הכמעט הזה מסתתר שוני מהותי: הפעם, הגיעה אליי יחידה עם 6 גיגה RAM (נפח הזכרון המינימלי שבו המכשיר הזה נמכר בישראל), להבדיל מה-Redmi Note 9S שהגיע אליי עם 4 גיגה בלבד. מלבד זה, ערכת השבבים זהה לזו שהיתה ב-9S, ה-Snapdragon 720G עם 8 ליבות (שתיים במהירות 2.3 גיגהרץ ועוד שש במהירות 1.8 גיגהרץ). תוספת הזכרון הזאת תורגמה בחיים עצמם להבדל גדול בביצועים. לא מדובר במכשיר דגל, ופה ושם כן מצאתי את עצמי ממתין שניות בודדות ביציאה מאפליקציה כלשהי שמסך הבית יאוכלס שוב באפליקציות וניתן יהיה להשתמש במכשיר, אבל באמת לא מדובר בתופעה שכיחה מספיק כדי שזה ירגיז אותי. אפליקציות נטענו במהירות מתקבלת על הדעת, המכשיר ידע להשאיר אפליקציות פתוחות ברקע (כדי שלא יהיה צורך להמתין שיעלו מחדש) ובאופן כללי פעל כמצופה ממכשיר עם מפרט טכני שכזה. ייתכן בהחלט שהשיפור בביצועים נובע גם מגרסת תוכנה מתקדמת יותר, אם כי גרסת הממשק כאן היא עדיין MIUI 11 מעל אנדרואיד 10. המכשיר צפוי לקבל בשבועות הקרובים ככל הנראה את גרסת הממשק MIUI 12 עם שיפורים מתחת למכסה המנוע כמו גם שינויים ויזואליים משמעותיים בוילון ההתראות, במצב הכהה בממשק, ובאנימציות המעבר. האחסון כאן הוא בנפח 128 גיגה, אליו ניתן להוסיף עוד כחצי טרה באמצעות כרטיס זכרון. עוד במסגרת השינויים הקטנים אך המשמעותיים: בניגוד ל-Redmi Note 9S, ה-Redmi Note 9 Pro מגיע עם קישורית NFC, הבדל משמעותי עבור ציבור המשתמשים ברב קו.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Xiaomi L55M5-5ASP

מאת

חודש מרץ 2009, אשתי ואני מתחילים לתכנן מעבר דירה. חלק מהתכנון כולל רכישה של טלויזיה לחדר השינה. מתוקף היותה טלויזיה שיעשה בה שימוש מינורי למדי, הרציונל שעמד בתהליך הבחירה של היצרן והדגם הספציפי היה לקבל מקסימום תמורה עבור מינימום מחיר. לבסוף, נבחרה טלויזיית 26 אינטש Full HD של פאר תעשיית מותגי המדבקה Metz: טלויזיית FullHD ב-1590 ש”ח, מחיר אטרקטיבי מאוד באותם שנים. לא לקח יותר מדי זמן להבין שזו היתה טעות: לטלויזיה, שהותקנה על זרוע בקיר החדר היו זויות צפייה מזעזעות מה שאומר שבשכיבה במיטה היה קשה לראות את מה שיש על המסך, לא משנה באיזו הטייה ניסינו. מעבר לכך, היה לה פיצ’ר סאדיסטי במיוחד: בכל פעם שהדלקנו את הטלויזיה, הווליום חזר למצב ברירת מחדל – בערך חצי מהעוצמה המקסימלית. תוסיפו לכך רעש סטטי מעיק בכל פעם שמנמיכים לרמות מינימליות, ותוכלו להבין למה נדרתי להיות סקפטי לנצח לגבי טלויזיות זולות.

Xiaomi L55M5-5ASP (צילום: יח”צ שיאומי)


למה אני משתף אתכם בכל המסכת הפריבילגית הזאת? משום ששיאומי, יצרן עם חיבה ידועה למוצרים עם מחירים אטרקטביים, הצטרפה לפני מספר חודשים אל שוק הטלויזיות בישראל, וכך ניתנה לי ההזדמנות לבחון שוב את התזה שלי על מסכים זולים. העניין בטלויזיה הוא לא רק שלי, ובמהלך השבועות האחרונים פנו אליי קוראים רבים וביקשו לדעת מה דעתי על הטלויזיות שהושקו בישראל. הטלויזיה שנבחרה לביקורת היא L55M5-5ASP, תמצית הבחירה הפופולרית של מר ישראל ישראלי בשנת 2020: טלויזיה חכמה בגודל 55 אינטש, ברזולוציית 4K.