סמארטפונים

כזה ניסיתי: LG Wing

מאת

העשור הראשון של המאה ה-21 היה תור הזהב של מעצבי טלפונים סלולרים. אלו היו הימים בהם למונח Form Factor היתה עוד משמעות: יצרניות ניסו כל הזמן לחדש ולאתגר את התפיסות הקיימות, וכך, לצד הצורות הנהוגות באותן שנים “Bar” (שאף פעם לא זכתה לתרגום ראוי לעברית), וצדפה, צצו תצורות כמו סליידר, ו-Swivel. יום בהיר אחד בשנת 2007 השיקה אפל את האייפון הראשון והפכה את הסמארטפונים למוצר להמונים. השינוי הזה החל תהליך מהיר של הכחדה של כל תצורה אחרת, ובשנת 2012 כבר היה כמעט בלתי אפשרי למצוא בשוק מכשירים עם חלקים נעים.

LG Wing (צילום: גד גניר)


המגמה הזאת השתנה בשנה וחצי האחרונות: זה התחיל מנסיונות של יצרניות להעלים את מגרעת המסך (Mi Mix 3, Galaxy A80), ועבר למכשירים שמשנים את צורתם כדי להציע נדל”ן מסך גדול יותר (Galaxy Z Fold וממשיך דרכו ה-Fold 2, וגם ה-Z Flip). ההערכות מדברות על כך ש-LG תציג השנה מכשיר משלה עם מסך נגלל. עד שזה יקרה, החליטה היצרנית הקוריאנית לשלוח בינתיים נציג אחר לקטגוריית הפרימיום-ביזאר, LG Wing.

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy S20 FE 5G

מאת

סמסונג היא בדרך כלל חברה עקבית. בשונה משיאומי, רילמי ואחרות, ענקית הסלולר הקוריאנית מקפידה על לו”ז השקות מכשירי דגל מסודר: בפברואר-מרץ היא משיקה מכשירים מסדרת S, ובאוגוסט-ספטמבר משיקה מכשירי נוט, כשברקע ישנן השקות קטנות יותר של מכשירי ביניים שונים. השנה, אולי בשל הקורונה, הצליחה לדחוס ללו”ז הזה בסוף ספטמבר מכשיר נוסף: Galaxy S20 FE 5G.

Samsung Galaxy S20 FE 5G (צילום: גד גניר)


יש לא מעט דברים מעוררי תימהון בהשקה הזאת: ראשית, השם. הפעם האחרונה שסמסונג השתמשה בסיומת “FE” (קיצור של Fan Edition) היתה לאחר הפיאסקו הגדול ביותר בתולדות ההיסטוריה הסלולרית שלה: קצת אחרי הריקול שבוצע למכשירי ה-Note 7 המתלהטים, החליטה סמסונג לערוך בהם מקצה שיפורים ולהחזיר אותם לשוק תחת שם חדש, Galaxy Note FE. אני עוסק בכתיבה ואנקדוטות כאלו מפלפלות לי את הביקורת, אבל למה שסמסונג, חברה שמייצרת ומשווקת סמארטפונים, תיתן לי ולאחרים את התחמושת להזכיר לקוראים שוב את אותה אפיזודה טראומטית?

מעבר לכך הפעם באמת מדובר במכשיר שונה. אם עד כה, כשסמסונג היתה מציגה באותה השנה מהדורה חדשה של מכשיר מסדרה S, היה זה לכל היותר כדי להציג אפשרות צבע חדשה. ה-Galaxy S20 FE הוא סיפור אחר לחלוטין, והסיפור שסמסונג מנסה להציג כאן הוא שמדובר במכשיר שעוצב והותאם במיוחד לטעמם וצרכיהם של מעריצי המותג. מה הופך אותו ליותר מותאם למעריצים משלושת הגרסאות של S20 שהושקו בפברואר?

כזה ניסיתי: Apple iPhone 12 mini

מאת

בהעדר חידוש טכנולוגי מסעיר, המכשיר שתפס את מירב תשומת הלב בהשקת האייפונים החדשים של אפל באוקטובר האחרון, היה דווקא האייפון הזול והקטן ביותר מבין אלו שהוכרזו: iPhone 12 mini. הגודל הוא לא הסיבה היחידה שהמכשיר עורר כל כך עניין: אפל כבר השיקה השנה מכשיר קומפקטי, ה-iPhone SE 2020 עם מסך אפילו קטן יותר מזה של ה-iPhone 12 mini. אז מה כל כך מרגש בו? אולי הבחירה של אפל להפיח חיים הפעם בקונספט אקזוטי שבשנים האחרונות נזנח: סמארטפונים קומפקטיים ברמת מכשיר דגל.


iPhone 12 mini (צילום: גד גניר)



מבחינת מפרט טכני אין הבדל בינו לבין ה-iPhone 12 הסטנדרטי: אותו מעבד A14 Bionic (שניתן למצוא גם ב-iPhone 12 Pro וב-iPhone 12 Pro Max), זכרון RAM באותו נפח של 4 גיגה, ואותן תצורות אחסון: 64, 128 או 256 גיגה. בדומה לשאר בני משפחת iPhone 12, גם המיני תומך תיאורטית ברשתות דור חמישי, אבל ייקח קצת זמן עד שתראו את הלוגו של הרשת החדשה בשורת הסטטוס, בין אם בגלל שאפל וסמסונג טרם הסדירו את רישוי המכשירים שלהם בישראל לעבודה ברשתות החדשות ובין אם בגלל שפריסת רשת דור חמש בישראל עדיין רק בתחילתה. מלבד זה, כצפוי, מדובר במכשיר מהיר מאוד, שבשימוש יומיומי שגרתי קשה מאוד להבדיל בהבדלים בינו לבין ה-iPhone 12 Pro. מערכת ההפעלה iOS 14 רצה נהדר על החומרה הזאת ומציעה לראשונה ווידג’טים שניתן למקם על המסך הראשי בין קיצורי הדרך לאפליקציות, וספריית אפליקציות, מסך המציגה את כל האפליקציות במקום אחד, כשהן מסודרות בקטגוריות לפי נושאים.

כזה ניסיתי: Realme 7 Pro

מאת

בסיקור התקשורתי של סמארטפונים ישנה קלישאה שחוזרת על עצמה באופן קבוע: התהייה האם הדור החדש של מכשיר מסדרה מסויימת, מצדיק שדרוג מהדור הקודם. הלוגיקה מאחורי השאלה הזאת היא ההנחה האופטימית שכל דור חדש של מכשיר (שמיוצגת לרוב בהחלפה של מספר הדגם), מביא איתו מהפכות טכנולוגיות יוצאות דופן. ולמרות זאת התשובה הכמעט קבועה לתהייה הזאת, שעדיין אינה מרתיעה בלוגרים וכתבים מלהשתמש בה, היא “לא”. המהדרין אף הופכים את הקלישאה הזאת לעמוד השידרה של הביקורת שלהם, ומשאירים את הקוראים במתח לאורך כל הביקורת עד לסוף ואז מספקים להם את התשובה הלא מפתיעה. ייתכן שגם אני השתמשתי בפרקטיקה הזאת בעבר ונותר לי רק להתנצל על כך. ככה עולם הסמארטפונים עובד בשנת 2020, במיוחד בשוק מכשירי הביניים שנותן חשיבות מוגברת לשורת המחיר: עבור רוב הצרכנים, אם מוציאים מהמשוואה תקלות ונזקים, החידושים והשינויים הטכנולוגיים לא מצדיקים שדרוג סמארטפון בכל פעם שיוצא דור חדש. זה נכון מתמיד גם במקרה של Realme 7 Pro, שמגיע כעת לחנויות בישראל ע”י היבואנית באג, חצי שנה בלבד אחרי קודמו, ה-Realme 6 Pro. אז למה בכלל להשיק מכשיר כזה?


Realme 7 Pro (צילום: גד גניר)



בטח לא בגלל המפרט הטכני, שנשאר זהה לחלוטין: ערכת השבבים סנאפדרגון 720G, ערכת שבבים של מכשירי ביניים שניתן למצוא גם במכשירים כדוגמת Redmi Note 9S ו-Redmi Note 9 Pro של שיאומי, זכרון RAM בנפח נדיב של 8 גיגה ואחסון בנפח 128, שניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. סה”כ מפרט סטנדרטי למכשיר ביניים בשנת 2020, שסיפק חויית שימוש מצויינת, בכל הקשור למהירות ויציבות, במכשיר הקודם ומספק חויית שימוש זהה גם בנוכחי, ושניהם באופן כללי עושים שימוש טוב יותר בערכת השבבים הזאת ממה שעשו איתה המכשירים של שיאומי. למקרה שתהיתם אז לא, המכשיר הזה לא תומך בדור חמישי.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 10T Pro

מאת

הקורונה, כך נראה, לא ממש עוצרת את יצרניות הסמארטפונים. עם כל הכבוד למגיפה כלל עולמית, יש לו”ז, ובלו”ז הזה, למעט אולי אפל, רוב היצרניות בשוק משיקות לפחות שני מכשירי דגל בשנה. אחרי ה- Mi 10, Poco F2, ו-Mi 10 Ultra (שלא הגיע אל השוק הגלובאלי), שיאומי השיקה את הרביעי שלה לשנת 2020 בספטמבר האחרון: ה-Mi 10T Pro. מה כבר יש לחדש בפרק זמן כל כך קצר? ובכן, לא יותר מדי, אבל זוטות כאלו לא באמת משנות ליצרנית הסינית. כמו תמיד, היא שינתה כמה מרכיבים בתערובת שממנה מורכב סמארטפון מודרני. הפעם איכשהו יצא לה מזה מכשיר מעט שונה שאפילו מביא איתו בשורה מסויימת היכן שקודמו הפתיע לרעה – במחיר.

Xiaomi Mi 10T Pro (צילום: גד גניר)

בדומה ל-Mi 10, גם Mi 10T Pro מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 865. מלבד העובדה שמדובר בערכת שבבים חזקה מאוד, היא גם תומכת ברשתות דור 5. עוד במפרט הטכני של המכשיר: קירור נוזלי ששומר על המכשיר קר גם בפעילות אינטנסיבית, זכרון RAM בנפח הנאה של 8 גיגה, ו-128 גיגה אחסון אותם לא תוכלו להרחיב בשום צורה. המכשיר מגיע מהמפעל כשהוא מריץ את MIUI בגרסה 12 (המבוססת על אנדרואיד 10), הגרסה החדשה ביותר של מערכת ההפעלה של שיאומי. הגרסה הזאת מביאה איתה מספר שינויים בממשק: הבולט ביניהם הוא וילון התראות חדש שמשנה את אופיו בהתאם לאיזור ממנו גללתם אותו: אם אתם עובדים בממשק באנגלית, גלילה מהאיזור הימני של המסגרת העליונה, יפתח לכם את לוח הפקדים (הפעלה וכיבוי של קישוריות, בלוטות’, נתונים סלולריים, רשת אלחוטית וכו’), בעוד משיכה מהצד השמאלי תפתח את רשימת ההתראות החדשות. אם אתם לא מצליחים להתרגל לזה, כמוני, תמיד יש את האפשרות לחזור לוילון התראות סטנדרטי.


כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Z Fold 2

מאת

לפני כשנה וחצי, כשסמסונג הציגה את ה-Galaxy Z Fold, המכשיר הראשון שלה עם מסך מתקפל, זה היה נראה כאילו מכשירים מתקפלים הם הטרנד הלוהט הבא. וואווי הציגה מכשיר מתקפל משלה, וגם שיאומי זרקה רמזים על מכשיר כזה. מאז, הודות לממשל טראמפ, וואווי הפסיקה להיות רלוונטית לשוק המערבי, הרמזים של שיאומי נשארו בגדר רמזים בלבד, ורק סמסונג המשיכה להתקדם עם הקונספט החדשני. ההתחלה היתה טראומטית מבחינתה של סמסונג: רגע לפני ההגעה לחנויות, שלחה סמסונג את המכשיר אל מבקרי טכנולוגיה בחו”ל, והמכשירים התפרקו בזה אחר זה. לאחר מקצה שיפורים שנמשך כמעט שבעה חודשים, הגיעו המכשירים בסופו של דבר לשוק עם תדמית מעורערת ומחיר אסטרונומי. בינתיים חזרה סמסונג אל שולחן השרטוטים והשיקה במארס 2020 מכשיר מתקפל נוסף, Galaxy Z Flip. הפליפ לא היה ממשיך דרכו של הפולד, כי אם קונספט שונה של מכשיר עם מסך מתקפל: במקום סמארטפון שנפתח למשהו שמתקרב בגודלו לטאבלט, הפליפ נועד לנצל את טכנולוגיית קיפול המסך כדי לייצר טלפון קומפקטי מאוד בתצורת צדפה. אישית, לא התחברתי  במיוחד אל המכשיר, אבל הוא בהחלט הרגיש מלוטש ואפוי יותר. ה-Galaxy Z Fold 2 שהושק השנה באוגוסט יחד עם משפחת מכשירי הנוט 20 ממשיך אמנם להיות יקר להחריד, אבל מעניין לראות איזה לקחים למדה סמסונג בשנה וחצי האחרונות ואיך זה בא לידי ביטוי במכשיר החדש.

Samsung Galaxy Z Fold 2 (צילום: גד גניר)


Fold 2 הוא מכשיר עם מסך חיצוני ומסך פנימי שנפתח לשניים. התצורה הזאת אמורה לאפשר שימוש במכשיר כמו בסמארטפון רגיל ביום יום, ולספק גישה מהירה למסך גדול בעת הצורך. נכון לשנת 2020, בחירה בתצורה הזאת מחייבת פשרות מסוימות: כשהוא סגור, Galaxy Z Fold 2 עבה כמעט כמו שני סמארטפונים צמודים זה לזה (16.8 מ”מ) וגם שוקל כמעט כפליים מסמארטפון ממוצע (282 גרם).

כזה ניסיתי: Nokia 8.3 5G

מאת

בסוף ספטמבר האחרון קרה הדבר: פלאפון, פרטנר והוט מובייל היו הראשונות להפעיל את רשתות ה-5G שלהן, ובכך ניתן האות ליבואניות הסמארטפונים להתחיל להביא לארץ יותר מכשירים התומכים ברשת החדשה. אחד המכשירים החדשים האלו הוא נוקיה 8.3, אמנם לא מכשיר דגל, אבל כזה שמתיימר לאפשר לכם להנות ממהירויות הגלישה המשודרגות ומכל החויות החדשות והמסעירות שרשתות הדור החמישי מביאות עימן, והפעם בסגמנט הנעים יותר בארנק של מכשירי ביניים.


Nokia 8.3 5G (צילום: גד גניר)



ערכת השבבים עליה מבוסס נוקיה 8.3 5G היא Snapdragon 765G, ערכת שבבים של הדרג העליון של מכשירי ביניים, שהחידוש הדרמטי בה הוא התמיכה ברשתות דור 5. לאור העובדה שמעתה והלאה רוב המכשירים הבאים שאבדוק יהיו מכשירי דור 5, החלטתי שאני לא יכול להשאר מאחור, והתניידתי לרשת פלאפון לחבילה הכוללת תמיכה ברשתות 5G. זה אמנם יעלה לי 20 ש”ח יותר לחודש, זה אולי ישתיל לי שבב במוח, אבל היי, יהיה לי אינטרנט ממש מהיר מחוץ לבית. ובכן, בתקופה שהמכשיר שהה אצלי, לא נראה זכר לרשת דור 5, אפילו לא קו קליטה אחד. זה לא שישבתי בבית ברעננה וחיכיתי. מיד עם תום הסגר נסעתי עם המכשיר לנתניה, להרצליה ולרמת השרון, וגם שם התוצאה המאכזבת היתה זהה. זו אמנם החויה הסובייקטיבית שלי בלבד: ייתכן שעם סים של מפעילה אחרת הייתי מקבל תוצאות שונות, וייתכן שאם הייתי מרחיב את רדיוס השוטטות שלי, כנראה הייתי נתקל בסופו של דבר ברשת 5G. ועדיין, הפריסה עדיין רק בראשיתה וייקח עוד זמן עד שתוכלו באמת להנות ממהירויות גלישה גבוהות. עד אז כמובן שתוכלו להתענג על המהירויות הסטנדרטיות לחלוטין שיש לרשתות LTE להציע, רק שתשלמו על זה קצת יותר בחבילת הסלולר.

כזה ניסיתי: Apple iPhone 12 Pro

מאת

בראשית היה אייפון. הסמארטפון הראשון של אפל, עם שני נפחי אחסון אמנם, אבל בסופו של דבר דגם אחד לכולם, בניגוד מוחלט לקטלוג הענף של יצרניות סלולר אחרות שמנסות לקלוע למגוון טעמים ותקציבים. מבחינה שיווקית, בדיעבד, זה היה צעד חכם לבניית המותג: אפל היא לא יצרנית סמארטפונים, היא מייצרת את ה-iPhone בה”א הידיעה. סמארטפון יחיד במינו שאם רוצים להפוך אותו למוצר נחשק, אין מקום להסחות דעת, גם לא של אפל עצמה. שש שנים דגלה אפל בפילוסופיה הזאת עד שהחלה להתנסות באסטרטגיות חדשות: ב-2013 חשפה לצד הדגם העיקרי שלה ה-5S גם דגם מוזל בשם 5C, שנה לאחר מכן הציגה מכשיר בגודל סטנדרטי וגרסה מוגדלת (iPhone 6 ו-iPhone 6 Max). מאז, כל שנה היא עורכת שינויים סמנטיים בתמהיל הדגמים החדשים שהיא משיקה, והשנה התמהיל הזה כלל לא פחות מחמישה מכשירים שונים: באפריל השיקה את iPhone SE 2020, ולפני כשלושה שבועות את משפחת ה-iPhone 12: דגם הבסיס (iPhone 12), דגם מוקטן (iPhone 12 Mini), דגם מתקדם יותר (ה-iPhone 12 Pro) וגרסה מוגדלת שלו (iPhone 12 Pro Max).


iPhone 12 Pro (צילום: גד גניר)

אליי הגיע ה-iPhone 12 Pro באדיבותה של המפיצה הרשמית בישראל iStore. כמו שאר המכשירים החדשים של אפל, הוא נראה כמו הומאז’ לאייפון 5, המכשיר האחרון שסטיב ג’ובס היה מעורב בעיצובו: מלבן אחיד עם שוליים מחודדים ופינות מעוגלות. זה לא הדבר הכי נעים לאחיזה אבל נוטף סטייל שאף מסך עם שוליים קמורים של מכשיר דגל אנדרואידי  לא יצליחו לשחזר. דגמי ה-Pro מתהדרים בגימור קצת יותר יוקרתי: גב המכשיר נראה כאילו הוא מכוסה זכוכית אטומה, גימור ייחודי שנראה מעולה וחשוב מכך לא מתמלא בטביעות אצבעות. מעבר לכך, מסגרת המכשיר עשויה בדגמי ה-Pro מפלדת אל חלד, בשונה מ-iPhone 12, שבו המסגרת עשויה אלומיניום. 200 דולר מבדילים בין ה-iPhone 12 ל-iPhone 12 Pro בחו”ל, ולאפל היה חשוב לתת למי שקנה את הדגם היקר יותר את התחושה שקל להבחין בכך. זכוכית המסך זהה בכל הדגמים. מדובר בזכוכית מסוג חדש – זכוכית קרמית שלטענת אפל עמידה פי 4 יותר מזכוכיות מסך של מכשירים אחרים. מודה – לא התאפשר לי להעמיד במבחן את הטענה הזאת, אבל מבחני ריסוק שעלו לרשת בימים האחרונים מראים שהמכשיר אולי אינו עמיד בכל נפילה מכל גובה (יש הבדל מהותי בין העמידות של גב המכשיר לחזית שלו), אבל בהחלט מציג שיפור לעומת דורות קודמים.


כזה ניסיתי: Poco X3

מאת

בינואר השנה הודיעה Poco הסינית על הפיכתה למותג עצמאי. מותג המשנה של שיאומי שהביא לשוק לפני שנתיים מכשיר דגל ב-300 דולר (באותה שנה בה חצה האייפון את רף ה-1000 דולר) נחל הצלחה יפה, אבל בשלב מסוים הוחלט להפריד בין המותגים באופן רשמי וברור. מרגע הניתוק הושקו שישה מכשירים חדשים של Poco, כאשר ה-X3 אותו בדקתי בשבועות האחרונים הוא החדש ביותר ביניהם.

Poco X3 (צילום: גד גניר)

בניגוד ל-F1 ול-F2, כאן מדובר במכשיר ביניים לכל דבר. ה-X3 מתבסס על ערכת השבבים החדשה Snapdragon 732G של קוואלקום, ומגיע עם זכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון מובנה של 64 או 128 גיגה. מאחר ובתקופה הקרובה חברות הסלולר צפויות להציף את המרחב הציבורי בשיווק רשתות דור 5 החדשות שלהן, חשוב להדגיש שהמכשיר הזה אינו תומך ברשתות כאלו אבל יעבוד בכיף ברשתות הנוכחיות. הגרסה שהגיעה לישראל ביבוא רשמי כוללת גם NFC, לרווחת משתמשי רב קו. בדקתי לאחרונה את Redmi Note 9S, ו-Redmi Note 9 Pro, שני מכשירי ביניים של שיאומי. את שני אלו, לפחות מבחינת ביצועים, אוכל ה- Poco X3 בלי מלח: המכשיר יציב כמו סלע, זריז מאוד (ביחס למכשיר דגל) ואפילו יש לו מצב משחקים מיוחד שיודע לנהל את משאבי המערכת ככך שמשחקים ירוצו חלק וזה אכן כך. 

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 9 Pro

מאת

לפני כשלושה חודשים הגיע אל שולחני Redmi Note 9S, מכשיר מסגמנט Upper-Mid (ביניים, אבל של הביוקר) של שיאומי, שקצת הסתבכתי עם הניסיון להבין את המיקום שלו בהיררכיה המבולגנת גם כך בקטלוג המכשירים של שיאומי. מה שכן היה ברור, שמדובר במכשיר בעייתי, ואם הוא אמור היה להחליף את Redmi Note 8 Pro הנהדר, הרי שהיה מדובר באכזבה. חודש לאחר הביקורת ההיא, שיאומי החלה לשווק בישראל את ה-Redmi Note 9 Pro, כמעט אותה גברת, באותה אדרת, עם שם שונה ומחייב יותר. 

Xiaomi Redmi Note 9 Pro (צילום: גד גניר)


למה שאקח לבדיקה מכשיר כמעט זהה לזה שבדקתי כבר? כי בתוך הכמעט הזה מסתתר שוני מהותי: הפעם, הגיעה אליי יחידה עם 6 גיגה RAM (נפח הזכרון המינימלי שבו המכשיר הזה נמכר בישראל), להבדיל מה-Redmi Note 9S שהגיע אליי עם 4 גיגה בלבד. מלבד זה, ערכת השבבים זהה לזו שהיתה ב-9S, ה-Snapdragon 720G עם 8 ליבות (שתיים במהירות 2.3 גיגהרץ ועוד שש במהירות 1.8 גיגהרץ). תוספת הזכרון הזאת תורגמה בחיים עצמם להבדל גדול בביצועים. לא מדובר במכשיר דגל, ופה ושם כן מצאתי את עצמי ממתין שניות בודדות ביציאה מאפליקציה כלשהי שמסך הבית יאוכלס שוב באפליקציות וניתן יהיה להשתמש במכשיר, אבל באמת לא מדובר בתופעה שכיחה מספיק כדי שזה ירגיז אותי. אפליקציות נטענו במהירות מתקבלת על הדעת, המכשיר ידע להשאיר אפליקציות פתוחות ברקע (כדי שלא יהיה צורך להמתין שיעלו מחדש) ובאופן כללי פעל כמצופה ממכשיר עם מפרט טכני שכזה. ייתכן בהחלט שהשיפור בביצועים נובע גם מגרסת תוכנה מתקדמת יותר, אם כי גרסת הממשק כאן היא עדיין MIUI 11 מעל אנדרואיד 10. המכשיר צפוי לקבל בשבועות הקרובים ככל הנראה את גרסת הממשק MIUI 12 עם שיפורים מתחת למכסה המנוע כמו גם שינויים ויזואליים משמעותיים בוילון ההתראות, במצב הכהה בממשק, ובאנימציות המעבר. האחסון כאן הוא בנפח 128 גיגה, אליו ניתן להוסיף עוד כחצי טרה באמצעות כרטיס זכרון. עוד במסגרת השינויים הקטנים אך המשמעותיים: בניגוד ל-Redmi Note 9S, ה-Redmi Note 9 Pro מגיע עם קישורית NFC, הבדל משמעותי עבור ציבור המשתמשים ברב קו.

להמשך קריאה