סמארטפונים

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 3

מאת
העיסוק המיותר, המייגע והבלתי נגמר בעניינה של המגרעת, אותו קטע שחור שהפך לפריט עיצובי כה פופולרי בסמארטפונים מודל 2018 ושנוא נפשם של כתבי ובלוגרי טכנולוגיה עם סף ריגוש גבוה, הביא את היצרניות בשוק לחפש פתרונות חדשים למיקום המצלמה הקדמית וכל מה שעד לפני שנתיים היה קל כל כך למקם במקטע שמעל למסך. נקודת הפתיחה של סדרת Mi Mix של שיאומי שונה: הראשון בסדרת מכשירי הפרמיום של שיאומי לא הציג מלכתחילה מגרעת, וכך גם אלו שאחריו, אבל כן התהדר ב”סנטר” שאליו הוגלו כל הרכיבים הנ”ל. כל עוד הקונספט של מכשיר עם מסגרות מסך מיקרוסקופיות לא עמד בשורה אחת עם פריצות דרך שמצפים להן בקוצר רוח כמו תרופה לסרטן, חיסול הרעב ושלום עולמי, שיאומי יכולה היתה להסתדר עם הסנטר הזה. לאחר שהמגרעת הוכרזה כאויבת מספר אחת של תעשיית הסלולר, והחלום הרטוב של מבקרי ומשתמשי מכשירים הפך להיות מכשיר עם חזית נטול מסגרות, נדרש מצידה פתרון הנדסי אחר כדי להמשיך להיות הכי קרובה להישג הזה. רגע לפני שמכשירי הדגל של שנת 2019 מתחילים לעשות את דרכם לישראל, נחת אצלי לפני מספר שבועות ה-Mi Mix 3, מכשיר דגל נוסף ששיאומי דחסה אל קטלוג מכשירי הדגל של שנת 2018. המכשיר הרביעי בסדרת Mi Mix אכן מוותר על הסנטר, לטובת קאמבק של תצורה שהיתה נפוצה בעיקר בעשור הקודם: סליידר.



Mi Mix 3 (צילום: גד גניר)

מבחינת מפרט, ה-Mi Mix 3 מציג את מה שמציגים כל כך הרבה דגמי מכשירים אחרים של שיאומי השנה: ערכת השבבים Snapdragon 845 (אותה אחת שתמצאו גם ב-Pocophone, Mi Mix 2s, Mi 8, Mi 8 Pro, ו-Black Shark, מכשיר הגיימינג של החברה) שהיא ערכת השבבים החזקה ביותר של חברת קוואלקום, ובין הנפוצות בדגמי מכשירי הדגל בשוק. הגרסה אותה אני קיבלתי לצורך הבדיקה מגיעה עם הקונפוגרציה הבסיסית ביותר איתה נמכר הדגם הזה: 6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון שאינו ניתן להרחבה. החומרה הזאת מריצה את MIUI 10, גרסתה של שיאומי למערכת ההפעלה אנדרואיד, שמבוססת כאן על גרסת Pie העדכנית. בניגוד ל-Mi 8 Pro, החוייה היתה זריזה וחלקה ב-100% מהזמן. המכשיר טס זריז, חזק ונראה שהגרסה הנוכחית של מערכת ההפעלה כאן יודעת איך לנצל היטב את החומרה שאלוהים והאנשים בשיאומי נתנו לו. האם סוף סוף מכשיר של שיאומי עם תוכנה נטול באגים? צר לי, אבל אנחנו עדיין לא שם. עדיין הדפדפן המובנה אגרסיבי מדי ומשתלט ביישומים מסוימים על ברירת המחדל (קישורים מאפליקציות כמו וואטסאפ נפתחים משום מה רק דרכו והאופציה לפתוח אותם כברירת מחדל דרך כרום אינה מופיעה בתפריט הרגיל). מעבר לזה, את הבאג המפתיע של שיאומי למכשיר זה פגשתי כאן בתפריט ה-Bluetooth: בכל פעם שרציתי להצמיד מכשיר חדש אל ה-Mi Mix 3, אופציית חיפוש המכשירים בסביבה סירבה לפעול. איתחול פתר תמיד את הבעיה אבל זה לא צריך להיות פתרון קבע. לא מתים מזה, ושיאומי אלופה בלהותיר במכשיריה תקלות שלא מתים מהן. ועדיין, ההמתנה למכשיר של שיאומי שהכל יעבוד בו חלק, נמשכת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 8 Pro

מאת
המושג החם ביותר בבורסת השמועות בשוק הסלולר בשנה שעברה היה סורק טביעות אצבע מתחת למסך. לאחר שכל היצרניות בשוק צמצמו את המסגרת התחתונה והעליונה במסכי הסמארטפונים שלהן, קורא טביעות האצבעות נאלץ לחפש מקום לנדוד אליו, או לגב המכשיר, או אל מתחת למסך עצמו. אנליסטים, בלוגרים וכתבי טכנולוגיה העריכו חודשים לפני השקת שה-Galaxy S8 וה-iPhone X יכללו קורא שכזה, אך בסופו של דבר התבדו: אפל החליטה להיפטר מקורא טביעות האצבע ולהסתמך על זיהוי פנים בלבד, וסמסונג בחרה להסתמך גם על זיהוי פנים וגם להזיז את הקורא אל גב המכשיר. שנת 2018 היא השנה בה סוף סוף הטכנולוגיה המדוברת הגיעה אל השוק ואומצה, בינתיים לפחות, בעיקר על ידי תעשיית הסלולר הסינית: Huawei Mate 20 Pro OnePlus 6T, Meizu 16th, כולם מחביאים סורק שכזה מתחת למסך, נחתו בישראל בחודשים האחרונים. כעת מגיע גם תורה של שיאומי, עם מכשיר הפרמיום שלה, Mi 8 Pro.



גב שקוף, Xiaomi Mi 8 Pro (צילום: גד גניר)
ה-Mi 8 Pro הוא למעשה גלגולו ה”בריטי” של ה-Mi 8 Explorer. האקספלורר הושק כמכשיר פרמיום יחד עם ה-Mi 8 הרגיל והיה בין הראשונים להתהדר בקורא טביעות אצבעות מתחת למסך. בדצמבר האחרון החלו מכשיריה של שיאומי להימכר באופן רשמי ע”י מפעילות סלולר באנגליה וכנראה מתוך רצון להתחיל את ההשקה עם מכשיר חדש, הוחלט לתת למכשיר הפרמיום של החברה שם חדש ולשווקו כך. באותה הזדמנות הגיע גם לישראל בתצורה החזקה ביותר שלו, עם ערכת השבבים Snapdragon 845, זכרון RAM בנפח 8 גיגה ואחסון בנפח 128 גיגה, שאינם ניתנים להרחבה. שיאומי היא ככל הנראה היצרנית שמציעה את מגוון הדגמים הרחב ביותר המבוססים על ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום. עושים בה שימוש הפוקופון, המי מיקס 2 אס, Mi 8, ה-Black Shark (מכשיר הגיימינג של החברה) והמי מיקס 3. מעטים המכשירים בשוק שמציעים נפח זכרון RAM רחב כל כך ויש סיבה טובה מדוע זה כך: אין בכך צורך. מכשירי הפיקסל של גוגל מסתפקים בחצי מזה, ורוב השוק מציע כ-6 גיגה במכשירי דגל, שגם זה מעבר למה שרוב המשתמשים צריכים, נכון לתחילת שנת 2019. ייתכן שבעוד כמה שנים אפליקציות יהפכו לתובעניות יותר, אבל כיום היתרון ב-8 גיגה RAM מתבטא בעיקר ביכולת להגיד שיש לך בסמארטפון 8 גיגה RAM.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia X6

מאת
עבור מי שנכנס לאתרי המכירות הסיניים בסמוך לחגי הקניות בנובמבר וחיפש מציאות בקטגוריות הסמארטפונים, ציפתה הפתעה. אם בשנה שעברה שלטו שם ללא עוררין מותגים כמו OnePlus ושיאומי, השנה נוספה לשם גם לא אחרת מאשר נוקיה מבית HMD Global. בינתיים מדובר במספר דגמים מצומצם, מכשירי ביניים שנמכרים בגרסאותיהם הסיניות. איך זה להשתמש בנוקיה שעולה כמו מכשיר ביניים של שיאומי? ניסיתי לברר זאת באמצעות Nokia X6.



Nokia X6 (צילום: גד גניר)

נוקיה X6 הוא גרסה סינית של Nokia 6.1 Plus, שניהם לא נמכרים עדיין באופן רשמי בישראל. הוא מבוסס על ערכת השבבים Snapdragon 636 של קוואלקום, אותה אחת שעליה התבסס ה-Xiaomi Redmi Note 5 שבדקתי מוקדם יותר השנה, ערכת שבבים בעלת 8 ליבות, כולן במהירות 1.8 גיגהרץ. האחסון המובנה הוא בנפח 64 גיגה וניתן להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון בנפח של עד 400 גיגה. הגרסה אותה בדקתי הגיעה עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד ביחס לרמת המחיר של המכשיר, 6 גיגה. למעשה, זה הדבר היחיד שמבדיל מבחינת רכיבים בין הגרסה הסינית לגרסה שנמכרת בכל שאר העולם, נפח RAM גדול יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A9

מאת
זו כבר השנה השלישית ברצף שבה אני מגיע לרגע בו אני אמור לבחון סמארטפון חדש מסדרה A של סמסונג, ולוקה באמנזיה זמנית. אני נכנס אל תהליך הביקורת מלא תקווה, למצוא אלטרנטיבה ראויה של סמסונג עצמה, למכשירי הדגל שלה, אבל מתאכזב בכל פעם מחדש. למה שחברה תציע בכלל אלטרנטיבה ראויה לעצמה? מצב שוק הסמארטפונים העולמי לקראת סוף שנת 2018 אולי יכול לתת הסבר לצורך הזה: פחות סמארטפונים נמכרים בעולם והחברות מייקרות כתוצאה מכך את מחירי מכשירי הדגל הפופולריים. במקביל, החלופות הסיניות משתפרות משנה לשנה ומציעות תמורה טובה יותר לכסף. סמסונג רוצה למנוע את נטישתם של מי שמחירי מכשירי הדגל שלה הפכו ליקרים מדי עבורם. על הקהל הזה בונה סמסונג עם סדרה A:  זו סדרה שמתאפיינת במכשירים עם עיצוב יוקרתי יותר מזה של סדרה J (הסדרה הזולה יותר של סמסונג), פשרות שעל הנייר אמורות להיות נסבלות לחלוטין, ומחיר זול יותר מזה של מכשירי הדגל שלה. השנה, כדי להפוך את סדרת ה-Upper Mid שלה לאטרקטיבית יותר, מכריזה סמסונג על מהפך: טכנולוגיות חדשניות ישולבו קודם במכשירים הביניים שלה ויאומצו לאחר מכן במכשירי הדגל. ה-Galaxy A9 2018 מגיע עם חידוש כזה: לא פחות מ-4 (!) מצלמות בגב המכשיר. מבטיח? מאוד, כרגיל. מקיים? ממש לא, יותר מתמיד.



ארבע מצלמות, Galaxy A9 (צילום: גד גניר)
לרוב, השוק הישראלי מקבל את גרסאות ה-Exynos, ערכות השבבים של סמסונג במכשירי החברה הקוריאנית שמגיעים באופן רשמי לישראל. במקרה של ה-A9 ישנה רק גרסה אחת המבוססת על ערכת השבבים של קוואלקום, ערכת השבבים Snapdragon 660. ה-660 היא ערכת שבבים חזקה יחסית במשפחת ערכות השבבים של קוואלקום עבור מכשירי ביניים, וכוללת שמונה ליבות: ארבע במהירות 2.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות 1.8. עוד נתון מפתיע לטובה על הנייר הוא זכרון ה-RAM של המכשיר: 6 גיגה. עד כה רק מכשירי Note הגיעו עם נפח RAM שכזה, ואפילו מכשירי ה-Galaxy S9 הסתפקו בנפח של כ-4 גיגה בלבד. אם כל זה לא מספיק, ציידה סמסונג את ה-A9 באחסון בנפח חסר תקדים (מבחינתה) במכשירים שאינם מכשירי דגל – 128 גיגה, שגם אותם ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 6T

מאת
בשנת 2016, המותג הסיני OnePlus החליט לעבור למודל השקות חדש. לאחר פלירט קצרצר עם מכשיר ביניים (OnePlus X) , חזרה החברה להשיק אך ורק מכשירי דגל, רק שבמקום להסתפק באחד בשנה, היא הבינה ששוק האנדרואיד התחרותי דורש השקה של מכשיר דגל חדש פעם בחצי שנה. באיזור חודש מאי מוכרז מכשיר הדגל העיקרי של החברה, וקצת פחות מחצי שנה לאחר מכן מוכרזת גרסה מעודכנת הכוללת בתוכה שיפורים וניסיון להתיישר עם טרנדים שצצו בינתיים בשוק. הגרסה הזאת מסומנת כבר שלוש שנים באות “T”. במעבר מ-OnePlus 3 ל-OnePlus 3T המכשיר שודרג בעיקר מבפנים: הוא קיבל ערכת שבבים מעודכנת וסוללה בעלת קיבול גדול יותר. במעבר בין OnePlus 5 ל-5T השינויים הבולטים היו בעיקר חיצוניים: מעבר למסגרות מסך דקיקות יותר והגליה של קורא טביעות האצבעות אל גב המכשיר כתוצאה מכך. איזה סוג של שינויים מביא איתו ה-6T, המכשיר החדש ביותר של החברה? קצת משני הסוגים.



OnePlus 6T (צילום: גד גניר)
ערכת השבבים של ה-6T נותרה אותה אחת שאיתה הגיע ה-6: ה-Snapdragon 845, ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום, שמונה ליבות, ארבע מתוכן לפעילות אינטנסיבית במהירות 2.8 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ לפעולות יומיומיות. השינוי המשמעותי הוא בקונפיגורציות הזכרון והאחסון בהן ניתן לקבל את המכשיר. הגרסה הבסיסית והזולה ביותר מגיעה עם שילוב של 6 גיגה RAM ו-128 גיגה אחסון. הגרסאות היותר יקרות מגיעות עם 8 גיגה RAM ו-128 או 256 גיגה אחסון. בכל הגרסאות, כרגיל אצל OnePlus, לא ניתן להרחיב את נפח האחסון המובנה. לשם השוואה, הגרסה הבסיסית ביותר של ה-OnePlus 6 הגיעה עם 64 גיגה אחסון בלבד, נפח צפוף מעט במונחי 2018. מי שרצה מעבר לזה צריך היה להוסיף כסף ולרכוש גרסה שמגיעה גם עם זכרון RAM בנפח 8 גיגה, נפח שאין לו משמעות או יתרון ממשי נכון להיום בשימוש יומיומי במכשיר. באופן לא מפתיע, לא ביחס למפרט הטכני ולא ביחס לרקורד של OnePlus, ה-6T הוא בין המכשירים המהירים והיציבים שאי פעם בדקתי. הכל עובד חלק, מהר מאוד וללא זכר לבאגים כלשהם. זה מפרט שמעבר לעבודה יומיומית, יאפשר לכם להריץ חלק כל מה שקיים כיום בחנות האפליקציות של גוגל, כולל משחקים עם גרפיקה מורכבת בהגדרות התובעניות ביותר, והוא אכן עושה זאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Zenfone 5z

מאת
בסוף שנת 2014 הרשיתי לעצמי לצאת בהכרזה דרמטית: הסמארטפונים החדשים של אסוס יכולים לבלום את פלישתם של מותגים סיניים לישראל. בארבע השנים שחלפו מאז ההכרזה ההיא מותגים סיניים רשמו הצלחה מסחררת בישראל, בעוד הזנפונים של אסוס התנדפו מהשוק הישראלי לאחר כשנתיים . להגנתי ייאמר שהמותגים הסיניים שרשמו את אותה הצלחה, מותגים כמו וואווי ושיאומי, החלו בכלל את פלישתם רק חודשים ספורים מאוחר יותר. לאחרונה היצרנית הטיוואנית עושה קאמבק אל השוק הישראלי באמצעות יבואנית רשמית חדשה, רשת KSP. הסנונית הראשונה בקאמבק הזה היא ה-Zenfone 5z, סמארטפון שמכוון גבוה יותר מהזנפונים הקודמים של אסוס בישראל: לא עוד מכשיר ביניים סימפטי, כי אם מכשיר עם מפרט טכני שממקם אותו בקטגוריית מכשירי דגל מודרניים.
Asus Zenfone 5z (צילום: גד גניר)

הזנפונים של 2014 הגיעו עם מעבדי Atom מבית אינטל שניסתה להכנס באותה תקופה לשוק ערכות השבבים עבור סמארטפונים. כחלק מאותו ניסיון, המעבדים ניתנו לאסוס בתנאים אטרקטיביים, מה שאיפשר לאסוס למכור את המכשירים שלה יחסית בזול. הזנפון של שנת 2018 מתבסס על ערכת שבבים פחות ייחודית: Snapdragon 845, אותה אחת שניתן למצוא במכשירים כמו LG Thinq G7, ה-Mi Mix 2S וה-Pocophone F1 של Xiaomi, ולמעשה אצל כמעט כל יצרנית סמארטפונים שאינה מייצרת בעצמה את ערכות השבבים שלה. זו ערכת השבבים החזקה ביותר בקטלוג של קוואלקום, ויחד עם זכרון RAM בנפח של 6 גיגה הם מספקים חויית שימוש חלקה וזריזה, וגם מאפשרים גיימינג ברמות שלא מביישות אף מכשיר דגל אחר בשוק. למכשיר אחסון מובנה בנפח של 64 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD בנפח של עד 512 גיגה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Mate 20 Pro

מאת
היעד שוואווי הציבה לעצמה בשנה שעברה, לעקוף את אפל בטבלת המכירות העולמית הושג: בחודשים האחרונים, היצרנית הסינית התבססה במקום השני, ודחקה אל המקום שמתחתיה את החברה שהביאה לעולם את האייפון. האם זה סייע לה להשתחרר ממנטליות האנדרדוג? אם להסתמך על כמות הזמן שהושקע באירוע השקת ה-Mate 20 Pro להשוואה נקודתית אל המתחרות מקוריאה ומארה”ב, נראה שלא. זה התחיל כבר לפני האירוע: כבר בסיום ההכרזה על האייפונים החדשים מספר חודשים לפני, צייצה וואווי בחשבון הטוויטר הרשמי שלה הודעה בה היא מודה לאפל על כך שהיא מאפשרת לה להיות הגיבורה הראשית של שוק הסלולר בשנת 2018 (או במילים אחרות, שההשקה היתה נטולת חידושים לעומת זו הצפויה של ה-Mate 20 Pro). מספר שבועות לאחר מכן הסתננה לכמה מהתורים בחנויות אפל ברחבי אירופה, וחילקה שם סוללות ניידות למשתמשים שייקנו את המכשיר החדש של אפל, כמעין ביקורת על חיי הסוללה של המכשיר החדש.
Huawei Mate 20 Pro (צילום: גד גניר)

ועדיין, עם הטרלות לא הולכים לבעלי המניות. כדי לשמר את הישגי המכירות שלה, עדיין בלי השוק האמריקאי, החברה חייבת להגיע להתמודדות בזירת מכשירי הדגל עם מכשיר מאיים באמת. ה-Mate 20 Pro הוא מכשיר דגל שנבנה לפי הספר, מיישר קו עם כל טרנד מתקדם שקיים בשוק הסלולר של סוף שנת  2018 ואפילו מוסיף פה ושם כמה חידושים מעניינים. ביליתי עם המכשיר בשבועות האחרונים וניסיתי להבין מה מבין הדברים שוואווי הציגה הוא רק גימיק שנועד לנגח את המתחרות, ומה באמת בא לידי ביטוי בחיי היום יום.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu 16th

מאת
באפריל השנה, חגגה מייזו 15 שנה להקמתה, באמצעות השקת סדרת מכשירים העונה למספר “15”, ביניהם גם ה-“15” שבדקתי לפני כחודשיים. מייזו בחרה שלא להמתין לחגיגות יום השנה ה-16 שלה, והציגה את “16th”, מכשיר הדגל החדש שלה, ארבעה חודשים בלבד (!) לאחר הצגת הקודם. האם יש ל-16th יש את מה שצריך כדי להצדיק פער זמנים כה קצר בין שתי הסדרות? ובכן, בערך.



Meizu 16th (צילום: גד גניר)

במשך שנים מייזו נמנעה משימוש בערכות השבבים של קוואלקום. מכשירי העבר שלה התבססו על ערכות השבבים של מדיהטק, ובחלק ממכשירי הדגל שלה היא עשתה שימוש בערכות שבבים של סמסונג. בשנתיים האחרונות החלה לשלב ערכות שבבים חדשות של קוואלקום במכשיריה, בעיקר ערכות שבבים מסדרה 6XX המאפיינות מכשירי ביניים. ה-16th מהבחינה הזאת עושה היסטוריה בקטלוג של מייזו: בבטן ה-16th פועמת לא אחרת מאשר ערכת השבבים החזקה ביותר שיש לקוואלקום להציע: Snapdragon 845. זו הפעם הראשונה שהיצרנית הסינית מציגה מכשיר עם ערכת שבבים זהה לזו של מכשירי דגל אחרים בשוק, מכשירים כמו LG G7, וואנפלוס 6, Xiaomi Mi8, Pocophone ואחרים. בגרסה הבסיסית תקבלו אותו עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד של 6GB, ואחסון בנפח 64 גיגה שאינו ניתן להרחבה. בגרסה היקרה יותר תקבלו אותו עם נפח זכרון נדיב אפילו יותר של 8GB, ואחסון בנפח של 128 גיגה. ההפרש במחיר בין שתי הגרסאות עומד על כ-300 ש”ח בלבד ולאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה, הייתי הולך מראש על הדגם היותר יקר, הדגם שאותו בדקתי. את ההבדל שעושים 2GB העודפים ב-RAM לא תרגישו עד שלא תנסו להריץ שני משחקים כבדים במקביל, אך לאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה אני ממליץ לכם בחום ללכת מראש על הגרסה המרווחת יותר.

להמשך קריאה

שם אהיה: אירוע ההשקה של סדרת Mate 20 של Huawei

מאת

הבוקר אני ממריא ללונדון, שם צפויה וואווי להשיק מחר (16/11/2018) את סדרת מייט 20 החדשה. אני אהיה באירוע שיתחיל בשעה 15:00 שעון ישראל, ואעדכן משם באמצעות חשבון הטוויטר של הבלוג (אם טרם הצטרפתם אליו, עכשיו זה הזמן) וגם כאן בבלוג. בתפריט: דיווח חי, בדיחות קרש, ומישוש ראשוני של המכשירים החדשים. מוזמנים בהמוניכם ותביאו גם חברים. … להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Apple iPhone Xs Max

מאת
מנכ”ל שיוצא מגדרו בהשקת מכשיר חדש של החברה שבראשה הוא עומד זה מחזה שכיח למדי. ועדיין להתלהבות הזאת יש עוצמה ותדר שמשתנים בין יצרנית ליצרנית. איפשהו במרכז הסקאלה שבין האיפוק הקוריאני של המנכ”לים של סמסונג ו-LG, לבין התיאטרליות הפסיכוטית של סטיב באלמר, יצרה אפל נישה משל עצמה שהמון יצרניות מנסות לחקות ללא הצלחה. סטיב ג’ובס הניח את היסודות לאופן שבו אירוע השקת חפיץ כלשהו אמור להראות, וגם אם טים קוק ממשיכו לא ניחן בכריזמה של ג’ובס, הוא מפצה על כך בהמון כוונה וכנות. לפיכך, כשהכריז בשנה שעברה על ה-iPhone X כ”קפיצת המדרגה הגדולה ביותר מאז האייפון הראשון”, כצופה, היה קל להיסחף בהתלהבות הזאת.



iPhone Xs Max (צילום: גד גניר)
השקה לחוד ומציאות לחוד. האייפון הראשון בהחלט היווה קפיצת מדרגה, והוא עשה זאת תוך כדי מוגבלות טכנולוגית מביכה לפעמים אל מול מכשירים קיימים בתקופתו בשוק. עם מצלמה גרועה, ללא GPS, ללא אקוסיסטם של אפליקציות (בשנה הראשונה) ואפילו בלי דור שלישי, הוא הצליח בתוך מספר שנים לעזור לנוקיה מובילת השוק להרוג את עצמה, ולהפוך את סגמנט הסמארטפונים הנישתי עד 2007, למיינסטרים של תעשיית הסלולר. הוא עשה זאת בעיקר ע”י עיצוב ממשק משתמש שהפך טכנולוגיות ודרכים קיימות ליצירת קשר לנגישות מתמיד ונוחות בהרבה לשימוש. מה לגבי iPhone X? ובכן, הוא הביא לשוק מעבד ממש חזק ומתקדם, מצלמה ממש מעולה, מסך ממש מרשים מקצה לקצה (בניכוי מגרעת אחת), ומהפכה צרכנית, אבל בקטע רע: תג מחיר התחלתי של 1000 דולר (לפני מיסים) לסמארטפון בגרסה בעלת נפח האחסון הקטן ביותר. ההימור של אפל היה סולידי: יחד איתו הוכרזו ה-iPhone 8 וה-iPhone 8 Plus שהיו שדרוגים מתבקשים אך מינוריים של המכשירים משנה שעברה. קוק וחבריו סמכו על לקוחותיה הנאמנים של אפל: אם מחיר ה-iPhone X גבוה מדי, הלקוחות יקנו את הדגמים הקונבנציונלים יותר. אם מכירות הדגם היקר יהיו מוצלחות, זה סימן שקפיצת המדרגה במחיר לא באמת מרתיעה את מי שרוצה את האייפון הטוב ביותר שאי פעם נוצר בכל שנה מחדש. ואכן, ה-X הפך לדגם המכשיר הנמכר ביותר לא רק בקטלוג של אפל כי אם בעולם כולו. בהשקה האחרונה של אפל, המסקנות שהסיקה מההימור של שנה שעברה הופיעו בסיום האירוע בשקופית המחירים. לקראת הגעתו לישראל, שלחה אליי רשת iStore, יבואנית רשמית של אפל בישראל את ה- iPhone Xs Max להתנסות. במשך מספר ימים התמסרתי כולי למכשיר המתקדם, הגדול והיקר ביותר שיש לחברה מקופרטינו להציע ויצאתי למסע שנועד לענות על השאלה מה יש בו שמצדיק פער מחיר של עשרות אחוזים על פני המקבילות האחרות בשוק.

להמשך קריאה