סמארטפונים

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 9T

מאת
התכנית Pimp My Ride היתה אחת מתכניות הריאליטי המצליחות ביותר בתולדות MTV. אם אין לכם מושג על מה אני מדבר בגלל שהייתם צעירים מדי באותה תקופה, או שהיו לכם דברים מועילים יותר לעשות עם הזמן הפנוי שלכם, אזכיר רק שמדי תכנית אסף הראפר Xzibit מכונית מוזנחת להחריד של אחד הצופים אל סדנה לשיפוץ רכבים. בסוף הפרק, יצא הרכב מהסדנא כשהוא Pimped, מסורסר, או איך שלא תקראו לפעולה שבה לוקחים רכב סטנדרטי והופכים אותו למשהו צבעוני מדי, צעקני מדי, עם תוספות ושיפורים לא פרקטיים בעליל. מה פתאום נזכרתי בתכנית הזאת? ה-Mi 9T החדש של שיאומי נראה כמו משהו שיצא מהסדנא הזאת.

Xiaomi Mi 9T. נראה יותר כמו מכשיר גיימינג (צילום: גד גניר)
סדרת מכשירי Redmi של שיאומי הפכה לפופולרית במיוחד בעיקר בגלל מחיר נגיש עבור מוצר שבסה”כ עושה את העבודה. אין בסדרה הזאת משהו מרגש בשום צורה. אין כאן עיצוב מעניין, יכולות צילום גבוהות במיוחד, או איזשהם גימיקים יוצאי דופן. כל זה היה נכון עד מאי השנה, עת הוכרז K20, מכשיר חדש בסדרה שנראה שונה מכל מכשיר Redmi אחר שיצא לשוק עד כה: גב בגימור ייחודי, מפרט חזק, מערך צילום דומה מאוד לזה של מכשירי הדגל של החברה, מצלמה קדמית קופצת עם צליל ותאורה ועיצוב נטול מגרעת, משהו שעד לפני פחות משנה היה אקסלוסיבי רק למכשירי הפרמיום של החברה מסדרת Mix. כאילו כל זה לא מספיק, בחלק מהשווקים (ביניהם גם ישראל) אף שיפצו גם את שם המכשיר וקראו לו Mi 9T, ומחקו כל זכר לשם Redmi, למרות שמדובר באותו מכשיר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia 9 PureView

מאת
למעריצי אפל, סמסונג, ואפילו וואווי עד לא מזמן, אין יותר מדי דאגות. יש לו”ז קבוע של שתי השקות עיקריות בשנה, ומי שלא יכול להמתין בסבלנות להשקות, מקבל בדר”כ מנה הגונה של הדלפות מידע מספר חודשים לפני ההכרזות הרשמיות. אצל נוקיה זה עובד אחרת. מי שליבו שייך למותג הפיני והמתין ליציאתו של מכשיר דגל ראוי, נאלץ לחכות נצח במונחי התעשיה: שרטוטים ראשונים שמלמדים על כך שנוקיה עובדת על סמארטפון עם לא פחות מ-5 מצלמות דלפו לרשת כבר לקראת סוף שנת 2017, אך Nokia 9 PureView הושק רשמית רק בחודש מרץ 2019. כך יצא שבעודה משחררת לשוק מכשירי ביניים סימפטיים בזה אחר זה, דווקא עם מכשיר הדגל המלהיב שלה היא מתמהמהת. האם היה שווה לחכות? לרוב, מגיע כאן “כן אבל” או תשובה מורכבת אחרת. במקרה של Nokia 9 PureView התשובה דווקא פשוטה מאוד: “לא”.



Nokia 9 PureView (צילום: גד גניר)
את הרמז המובהק ביותר לכך שתקופת הדגירה של נוקיה על המכשיר נמשכה זמן רב מדי, ניתן למצוא במפרט הטכני שלו. המכשיר הוכרז כאמור במרץ 2019, כאשר הוא מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 845 של קוואלקום, ערכת השבבים החזקה והעדכנית ביותר לשנת 2018. למעשה, הוא הושק במקביל למכשירים אחרים של יצרניות אחרות שכבר התבססו על ערכת השבבים החדשה יותר של קוואלקום, Snapdragon 855. ערכת שבבים זה לא משהו שפשוט שולפים מהמכשיר ומלחימים לתוכו אחת חדשה יותר, והניחוש שלי הוא שכשבנוקיה ראו שיצליחו להשיק אותו רק כשתגיע לשוק ערכת שבבים חדשה יותר, העדיפו שלא להכנס להרפתקה של התאמת מערך הצילום המתקדם ל-Snapdragon 855 ובחרו להשיק את המכשיר עם מה שיש וזהו. מה שיש אגב לא נורא בכלל: המכשיר תפקד נהדר, היה זריז, יציב והתנהג בשימוש יומיומי כמכשיר דגל לכל דבר. שאר המפרט אגב תואם פחות או יותר למה שמצופה ממכשיר דגל בשנת 2019: זכרון RAM בנפח נאה של 6 גיגה, ואחסון בנפח של 128 גיגה. בניגוד לרוב המכשירים האחרים של נוקיה שיצא לי לנסות עד כה, כאן לא ניתן להרחיב את האחסון באמצעות כרטיס זכרון, וחבל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G8s ThinQ

מאת
אחד מרגעי השיא בהשקת האייפון ב-2007 היה הרגע בו סטיב ג’ובס דיבר על כך שאת הסמארטפון הראשון של החברה, המשתמשים יתפעלו באמצעות האצבעות שלהם, בניגוד לסמארטפונים מאותה תקופה שעשו שימוש בסטיילוסים. במשרדי LG בסיאול, היו השנה כמה אנשים שהיו בטוחים משום מה שהם הולכים לעשות למסכי מגע את מה שעשתה אפל לפני 12 שנה לסטיילוסים. במכשיר החדש של החברה אתם אמורים לשלוט (חלקית) באמצעות מחוות ידיים, בלי מגע במסך. בשבועות האחרונים ביליתי עם ה-LG G8s ThinQ, והגעתי לשתי תובנות לגבי המכשיר הזה: הראשונה, שהוא בהחלט לא יעשה את מה שעשה האייפון לסטיילוסים, והשנייה היא שזה עדיין יופי של מכשיר.
זה כמו ב”דו”ח מיוחד”, רק שכאן זה בקושי עובד (צילום: גד גניר)

ה-G8s הוא מכשיר דגל לכל דבר, והוא מגיע עם מפרט טכני שבהחלט הולם את ההגדרה הזאת: ערכת השבבים Snapdragon 855 החדשה והחזקה ביותר של קוואלקום, זכרון RAM בנפח 6 גיגה, ואחסון מובנה בנפח נאה של 128 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון בנפח של עד 1 טרה בייט. מערכת ההפעלה כאן היא אנדרואיד בגרסה 9.0 (Pie), והיא מגיעה עטופה בממשק של החברה, LG UX בגרסה 8. הממשק הזה כולל לא מעט תוספות ושינויים בממשק, חלקם מפריעים יותר, חלקם מפריעים פחות, אבל אין כאן משהו שאי אפשר היה לחיות בלעדיו. למשל, הוא מגיע עם מערכת התראות שאמורות לכוון את המשתמש לעשות שימוש חכם יותר במכשיר. מלבד ההתראות על אפליקציות שצורכות כמות חריגה של חשמל, קפצה לי בשעות הראשונות התראה מרגיזה במיוחד שקוראת לי להמנע מלהסיר את הסוללה כשהמכשיר נתקע, ומציעה לי ללמוד כיצד לאתחל את המכשיר במצבים כאלו. למה זה מרגיז? מכמה סיבות: ראשית, למה שמכשיר שזה עתה קניתי ייתקע? למה לרמוז שהוא יכול להתקע? זו רמת האמון של LG במכשיר הדגל שלה? אי אפשר היה לתזמן התראות שכאלו למספר חודשים אחרי שהתחלתי להשתמש במכשיר? יודעים מה, מילא זה. לקרוא לי להמנע מלהסיר את הסוללה? LG מנסה בכוח לבאס? מכשירים עם סוללה שמשתמש רגיל יכול להסיר מהמכשיר נכחדו מהשוק אי שם ב-2017, וה-G8s מגיע עם סוללה שמן הסתם לא ניתן להסיר ללא התערבות מעבדה או מידה רבה של אומץ. לבקש ממני להמנע מלהסיר את הסוללה שקול לבקשה להמנע מלמשוך יותר מדי בכוח את החוגה שלו. בכלל, נראה ש-LG מעודדת באופן פעיל משתמשים לאתחל את המכשיר שלה. אחת ההתראות כיוונה אותי לתפריט אתחול אוטומטי. מסתבר שניתן להגדיר שהמכשיר יאתחל את עצמו אוטומטית לפי תזמון שאתם קבעתם, סתם כדי לוודא שהמכשיר רענן וטרי. המכשיר מקפיץ התראות גם כשהוא מזהה מכשירים אחרים של LG המחוברים לאותה רשת ביתית. טלויזיה וסאונד בר של ענקית האלקטרוניקה זוהו ע”י ה-G8s ThinQ, שהציע מצידו לאפשר לי לשלוט עליהם דרכו. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A80

מאת
שנת 2018 היתה שנה קשה ליצרניות הסלולר. במשך שנה שלמה נאלצו לשמוע בחברות האלו בלוגרים, כתבי טכנולוגיה ובעלי קבוצות פייסבוק רוטנים על מגרעות מסך, על כמה שהשטיק העיצובי הזה (שהופיע לראשונה ב-Essential של אנדי רובין, וב-iPhone X לאחר מכן) הרס להם את החיים ושמדובר בלא פחות משואה עיצובית, כאילו שמלבד המגרעות האלו סמארטפונים הם מושלמים. בזמן שרוב היצרניות בשוק ניסו לתמרן בין הצורך למקם בחזית המכשיר, בחלק שאינו המסך, רכיבים כמו חיישן קרבה, מצלמה קדמית ורמקול אפרכסת לגודל מינימלי ככל האפשר של מגרעת מסך, סמסונג בכלל לא השתתפה במשחק הזה. ה-Galaxy S9 שהושק ב-2018 נראה דומה מאוד ל-S8 של שנה לפני כן, עם מסך בעל שוליים קמורים ומסגרות עליונות מינימליסטיות, אבל עדיין כאלו שרוב היצרניות האחרות נפטרו מהן שנה לפני כן.

Samsung Galaxy A80 ללא מגרעת מסך (צילום: גד גניר)

בסוף 2018 ערכה סמסונג כנס מפתחים גדול בו הציגה את החזון שלה להמשך. במסגרת הכנס, מלבד אב הטיפוס של ה-Galaxy Fold, הציגה גם את חזונה לגבי מסכי המכשירים שלה, שמעתה והלאה יכללו מגוון סוגי מגרעות: מסך עם מגרעת בצורת טיפה (דומה לזו שניתן למצוא ב-OnePlus 6T ו-Xiaomi Mi 9) ייקרא מעתה בשם  “Infinity U”. ה-Galaxy S10 קיבל מסך עם מעין חור בתוכו שמאכלס את המצלמה הקדמית, העונה לשם “Infinity O”. ה-Galaxy A80 שייך לקבוצת מכשירים המתהדרת במסך מקבוצת “New Infinity”, שם הקוד למכשירים ללא מגרעת מסך בכלל. איך מעצביה של סמסונג הצליחו להעלים את המגרעת? ובכן, הם עשו זאת באמצעות הפתרון המופרך ביותר שיצא לי לפגוש בסמארטפון: מערך הצילום הראשי מתהפך ומתרומם מעל המסך כדי לשמש אתכם בצילומי הסלפי שלכם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia 7.1

מאת
מפעם לפעם, בכירי חברות טכנולוגיה נתפסים ברגעים של כנות, ומודים בטעויות שעשו. ב-HMD Global, מחזיקת המותג נוקיה למשל, הודו לפני מספר שבועות שטעו בכל הקשור לאסטרטגיית השמות שניתנו לדגמי הסמארטפונים שלהם. לא מדובר בקלישאה כמו המועמד בראיון עבודה שטוען שהחסרון שלו הוא שהוא פרפקציוניסט. מה שנוקיה עשתה בקטלוג שלה ראוי להילמד בביה”ס ליצרניות סמארטפונים בקורס “איך לא מנהלים קטלוג מוצרים”. בגלגולה החדש, דבקה נוקיה בהתחלה בשמות קצרצרים, ספרות בלבד: נוקיה 6, נוקיה 2, נוקיה 5, פשוט וברור. לאחר מכן הכל התחיל להסתבך כשנוקיה הוסיפה לחלק מהדגמים הבאים את הסיומת Plus, וזמן קצר לאחר מכן זנחה את הסיומת הזאת והוסיפה מספר אחרי נקודה עשרונית. כך יוצא שהמכשיר שלכבודו התכנסנו כאן היום, Nokia 7.1, שמגיע אחרי Nokia 7 Plus, אינו באמת דגם ההמשך שלו. אם זה לא מספיק, החברה מחזיקה קטלוג נפרד, עם קונבנציית שמות שונה משמעותית למכשיריה בסין. קטלוג המכשירים ה”סיניים” שלה ממחזר שמות של סמארטפונים שלה מהעבר. לדוגמה, ה-X6, אותו בדקתי כאן בינואר, חולק את אותו שם עם מכשיר אחר של נוקיה, מהראשונים שלה עם מסך מגע, משנת 2010. 
Nokia 7.1 (צילום: גד גניר)

ועדיין, אם נוקיה יכולה להתנצל על חטאיה, אז אין סיבה שאני לא אתנצל בעצמי. Nokia 7.1 עשה עלייה ארצה לפני קרוב לחצי שנה אך עד כה לא התפניתי לכתוב עליו. כעת, כשהגיע סוף סוף תורו, מחירו של נוקיה 7.1 הספיק לצנוח באופן משמעותי ולהפוך אותו לאיום שצריך להדיר שינה מכל מי שמייבא לישראל מכשירי ביניים אחרים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 7 Pro

מאת
מאז שנוסדה בשנת 2013, וואנפלוס הציגה את עצמה כיצרנית סמארטפונים שונה, כזאת שהמטרה העיקרית שלה היא לייצר סמארטפונים מתקדמים וחזקים, במחיר נמוך יותר מהאלטרנטיבות הקיימות. המכשיר הראשון של החברה, ה-OnePlus One היה מייצג נאמן מאוד של הגישה הזאת: לצד מפרט טכני מרשים מאוד, המכשיר עצמו היה חף מגימיקים וניסיונות להציג חדשנות טכנולוגית. החדשנות שלו היתה בעיקר צרכנית, והמכשירים שבאו אחריו שמרו פחות או יותר על הרעיון הכללי הזה, למרות שמחירם הלך והאמיר, עם כל דגם חדש שהושק. השנה, הכריזה וואנפלוס על שני מכשירים: OnePlus 7 שמהווה המשך ישיר ומעודכן של OnePlus 6T משנה שעברה, והמכשיר אותו בדקתי, ה-OnePlus 7 Pro, מכשיר פרמיום לכל דבר ושונה קצת ממה שהתרגלנו לראות מהחברה הסינית בשנים האחרונות.
OnePlus 7 Pro (צילום: גד גניר)

בצד המפרט הטכני, מקבלים כאן כרגיל את הכי טוב שיש בשוק: ערכת השבבים Snapdragon 855, החדשה והחזקה ביותר של קוואלקום, משודכת לזכרון RAM בנפח שמתחיל מ-6 גיגה, ועד 12 גיגה בגרסה החזקה ביותר אותה בדקתי. וואנפלוס באופן מסורתי משלבת במכשיריה נפחי זכרון RAM גדולים מהמקובל בשוק: OnePlus 2 היה בין הראשונים להציע כבר בשנת 2015 נפח של 4 גיגה, ו-OnePlus 3 הציע 6 גיגה כשסמסונג, LG ואחרות התעקשו להשאר ב-4 גיגה. נכון ל-2019 המשתמש הממוצע לא צריך נפח של 12 גיגה, וגם 8 גיגה הוא נפח שמעטים המשתמשים שבאמת ינצלו במלואו בשימוש יומיומי, אם כי זכרון RAM מרווח אף פעם לא מזיק ומעלה את הסיכוי שהמכשיר שלכם ישמור על ביצועים סבירים גם בעוד מספר שנים, בלי “להחנק” מאפליקציות פתוחות. נפחי האחסון המובנים במכשיר (ושאינם ניתנים להרחבה) עומדים על 128 או 256 גיגה, מרווח ונוח.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 9

מאת
לשיאומי אין זמן. אם היא רוצה להתמיד במסורת להשיק מכשירי דגל בצרורות מדי שנה, עליה להתחיל את ההשקות מוקדם ככל האפשר. בהתאם לכך, את ה-Mi 9 מכשיר הדגל העיקרי שלה לשנת 2019 השיקה בסין כבר בפברואר, אפילו לפני ועידת הסלולר הגדולה בברצלונה, לפני סמסונג, לפני וואווי, לפני כולם כמעט. איכשהו, אלינו בישראל לקח לו יותר זמן להגיע. היה שווה לחכות?



Xiaomi Mi 9. קורא טביעות האצבעות בינוני כנהוג בז’אנר (צילום: גד גניר)
שיאומי Mi 9 הוא בין הסמארטפונים הראשונים בשוק להציע את ערכת השבבים Snapdragon 855 של קוואלקום. ערכת השבבים הזאת אמנם אינה תומכת ברשתות דור חמישי, אבל זה לא באמת אמור לשנות לכם כי אין רשת כזאת באופק הישראלי. מה כן אמור לשנות לכם? שזה מעבד חזק להפליא: ליבה אחת פועלת במהירות 2.84 גיגהרץ, שתיים נוספות במהירות 2.42 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות 1.8 גיגהרץ. מכשירי Galaxy S10 בארה”ב, מכשירי LG G8, מכשירי OnePlus החדשים ועוד מכשירי דגל רבים אחרים מצוידים בערכת השבבים הזאת. הגרסה שהגיעה אליי לבדיקה היא הגרסה הבסיסית ביותר שמצויידת בזכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון בנפח 64 גיגה, אך ניתן להשיגו גם בגרסאות עם 8 ו-128 גיגה בהתאמה. סוגיית האחסון מהותית: לא ניתן להרחיב אותו, לכן אם אתם עומדים לקנות את המכשיר הזה, כדאי לחשוב היטב מהו נפח האחסון שתזדקקו לו בשנים הקרובות. לתוך החישוב הזה כדאי גם להכניס את העובדה שלמכשיר הזה יש חיישן ברזולוציה של 48 מגה פיקסל. החיישן הזה, יחד עם מצב הצילום הייעודי שעושה שימוש במלוא הרזולוציה הזאת, מייצרים תמונות שנפחן עומד על 12 מגה, במקום 4-5 המגה הסטנדרטיים, מה שיכול לאורך זמן להפוך את זכרון האחסון של המכשיר שלכם לצפוף במיוחד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Razer Phone 2

מאת
ההיסטוריה רצופה בנסיונות של יצרניות סלולר להשיג דריסת רגל משמעותית בתחום הגיימינג. זה התחיל ב-2003 עם ה-“N-Gage” המשונה של נוקיה, מכשיר שניסה לשלב בין קונסולת משחק לסמארטפון, ולמשוך אל נוקיה גיימרים ששיחקו באותם זמנים בקונסולות כדוגמת Gameboy Advance של נינטנדו. המכשיר לא הפך להצלחה שנוקיה קיוותה לה, אך זה לא מנע ממנה לנסות בכל זאת שוב בשנה שלאחר מכן עם דגם משודרג בשם N-Gage QD, רק כדי לחוות שוב כשלון מסחרי. הניסיון הרציני הבא של יצרנית גדולה היה של סוני-אריקסון, עם ה-Xperia Play בשנת 2011. בניגוד לנוקיה, לסוני היה כבר פז”מ בייצור מכשירי גיימינג, נייחים וניידים. ה-Xperia Play כלל מקשים בתצורה של מכשירי ה-Play Station של החברה, ואפילו חנות אפליקציות משלו שבה ניתן היה לרכוש את אותם משחקים שהייתם משחקים בהם בקונסולת PlayStation One. בסופו של דבר גם הניסיון הזה לא הוליד את סמארטפון הגיימינג שכולם חיכו לו, אבל איכשהו בשנתיים האחרונות הטרנד חזר ובגדול: יצרניות כמו וואווי, שיאומי אסוס ואחרות השיקו סמארטפונים לגיימרים. בשנה שעברה הצטרפה לטרנד הזה גם Razer, יצרנית מחשבי ואבזרי גיימינג עם סמארטפון חדש משלה. דגם ההמשך למכשיר הזה, Razer Phone 2 הגיע לאחרונה לישראל ביבוא רשמי של רשת באג.



Razer Phone 2 (צילום: גד גניר)
המפרט הטכני של Razer Phone 2 כולל שתי נקודות תורפה, הראשונה קשורה לאופן שבו תעשיית הסלולר עובדת: בניגוד לאפל, וואווי וסמסונג, שמפתחות בעצמן את ערכות השבבים עבור המכשירים שלהן, כל השאר מסתמכות על פלטפורמות של חברות שייצור ערכות שבבים זו ההתמחות שלהן. בשנים האחרונות רוב יצרניות הסלולר פונות אל קוואלקום, שמצידה עובדת בלו”ז די קשיח. פעם בשנה, לרוב ברבעון הראשון או השני של כל שנה קלנדרית, היא מציגה מעבד חדש למכשירי דגל, וכל היצרניות מתיישרות לפי הלו”ז הזה. יצרנית שמשיקה מכשיר לקראת סוף השנה מציבה את עצמה בפוזיציה בעייתית, שבה ערכת השבבים שבמכשיר הדגל שלה הופכת ל”מיושנת” בתקופה קצרה במיוחד. זה מה שקרה עם Razer Phone 2 שהוכרז באוקטובר 2018, ומגיע אלינו עכשיו עם ערכת השבבים Snapdragon 845, כשמכשירי דגל שיצאו לפני חודשיים לשוק מגיעים כבר עם ערכת השבבים מהדור הבא של קוואלקום, Snapdragon 855. ביום יום אין לזה משמעות. מעטים המשחקים בחנות האפליקציות של גוגל שיודעים לאתגר את ערכת השבבים החזקה ביותר דאשתקד של קוואלקום, אבל עבור קהל הגיימרים הכבדים, אלו שעבורם למספרים על הנייר יש משמעות מכרעת, מדובר בכתם במפרט הטכני. כתם נוסף במפרט הטכני ניתן למצוא בשורת נפח האחסון: כ-64 גיגה, כשרוב מכשירי הדגל בשוק מגיעים כיום עם לפחות 128 גיגה מובנים. להגנתה של Razer יש לציין שהאחסון הזה ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, אך כשמדובר במכשיר המיועד להתקנת משחקים, האפליקציות שזוללות את נפח האחסון הרב ביותר, היה ראוי לקבל יותר גיגבייטים מלכתחילה. זכרון ה-RAM מגיע בנפח ראוי למכשיר גיימינג: כ-8 גיגה, המאפשרים להשאיר משחק כבד יחסית פתוח ברקע, גם אם המשתמש יוצא ממנו לרגע כדי לענות להודעת וואטסאפ או לענות לטלפון. כיאה למכשיר גיימינג, Razer Phone 2 מצויד במערכת קירור פנימית שאמורה, ואכן מונעת ממנו להתחמם ברמה קיצונית בעת משחק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P30 Pro

מאת
לפני מספר חודשים פרסם ולוגר הטכנולוגיה הנודע, מארקז בראונלי (MKBHD), השוואה שערך בין המצלמות של מכשירי דגל של שנת 2018. זו היתה השוואה עיוורת, כלומר, הוא צילם צמדים של תמונות עם סמארטפונים שונים, ונתן להמונים לקבוע בהצבעה מהי התמונה הטובה יותר. התוצאות היו לא פחות ממדהימות: בחלק מהמקרים תמונות שצולמו ע”י מכשירים זולים כמו פוקופון ומכשיר של בלקברי הצליחו לגרוף יותר קולות מהמצלמות של iPhone X, ו-iPhone XS, מכשירים יקרים בהרבה. איך קורה דבר כזה? כמה סיבות: כשמעלים תמונה לרשת חברתית כמו אינסטגרם או פייסבוק, התמונה נדחסת והאיכות שלה נפגעת ביחס למקור, כך שהפער מיטשטש מלכתחילה. מעבר לכך, אנשים אוהבים תמונות בהירות ומוארות יותר, לא בהכרח ריאליסטיות יותר. במצב כזה, הפער בין מצלמות של סמארטפונים מתבטא בעיקר בניואנסים של עיבוד התמונה ע”י המכשיר ופחות בקרבה למציאות. קרוב לודאי שהשוואה מדוקדקת, על מסך מחשב איכותי, היתה מבליטה את איכות התמונות שצולמו ע”י מכשירים יקרים יותר, אולם ביום יום אף אחד לא עושה זאת. רובנו צופים בתמונות באינסטגרם, פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות דרך מסך הסמארטפון, ושם מה שחשוב זו תמונה דרמטית. פער האיכות, אם קיים בכלל, מתבטל.



מערך הצילום של Huawei P30 Pro (צילום: גד גניר)
איך חברה כמו וואווי, ששמה דגש על תחום הצילום יכולה להמשיך להתבלט בו, בתנאים שכאלו? בהשקת ה-P30 Pro היא יצאה בהכרזה בובמסטית, על כך שהיא משנה את כללי המשחק בצילום. הכרזות מהסוג הזה הן די שכיחות בשוק הסמארטפונים שצמא לחידושים ומהפכות, אבל נראה שהפעם במקום להתהדר שוב בעוד גימיקים מתחום הבינה מלאכותית, היא הלכה רחוק יותר, תרתי משמע: היא שילבה במכשיר הדגל החדש שלה מצלמה עם הזום הגבוה בשוק נכון לכתיבת שורות אלו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S10

מאת
נוקיה שולטת על 33% משוק הסמארטפונים, אחריה בדירוג RIM, יצרנית בלקברי, אפל במקום השלישי וסמסונג במקום הרביעי. כך נראה שוק הסמארטפונים בסוף שנת 2010. זו גם היתה השנה שבה הושק ה-Galaxy S, הראשון בסדרת מכשירים שהובילה בעשור האחרון את סמסונג אל מקומה בראש טבלת המכירות, והפכה את מערכת ההפעלה אנדרואיד לנפוצה ביותר בשוק.



+Galaxy S10, המון מסך, מעט מסגרת (צילום: גד גניר)
ה-Galaxy S היה מפלצת במונחי אנדרואיד בשנת 2010: הוא הציע מפרט טכני נדיר בעוצמתו בשוק של אותה תקופה: מעבד חזק, זכרון פנימי בנפח ראוי להתקנת אפליקציות, מצלמה איכותית ומסך Super AMOLED צבעוני ומרהיב. מעבר לכך הוא התאפיין בציפוי נוצץ, צבעוני ושנוי במחלוקת למערכת ההפעלה אנדרואיד – ממשק משתמש ייחודי בשם TouchWiz. בתקופה שבה קנייה של מכשיר אנדרואיד היתה סוג של בחירה הרפתקנית, Galaxy S הצליח להציב אלטרנטיבה סקסית מספיק כדי להמיר אייפוניסטים מושבעים באותה תקופה (כמו כותב שורות אלו) למערכת ההפעלה הבוסרית. עם המורשת הזאת הגיעה סמסונג אל אירוע Unpacked בחודש שעבר, ולצד ה-Galaxy Fold, המכשיר המתקפל הראשון של החברה, הציגה את הדור העשירי לסדרת מכשירי הדגל שלה, דרך ארבעה דגמים שונים. שלושה מהדגמים האלו הגיעו לישראל, ואני בחנתי בתקופה האחרונה את החזק והיקר מביניהם, ה-+Galaxy S10.

להמשך קריאה