סמארטפונים

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 20 Ultra

מאת

אחת מתופעות הלוואי הקסומות של הקורונה היא האופן שבו כל מוצר שיוצא לשוק הוא המוצר המתאים ביותר לתקופה המורכבת הזאת. קחו את ה-Galaxy Note 20 וה-Galaxy Note 20 Ultra לדוגמה, סדרת מכשירים שזהו הסיבוב העשירי (בהנחה שמכלילים שם את השקת ה-Note 7 שבסופו של דבר בוטל) להשקתה, הופכת באירוע ההשקה, ללא חידושים מהפכניים או שינויים יוצאי דופן למוצר האולטימטיבי לעידן הביזארי שבו אנו חיים. בהתאם לעידן הזה ההשקה היתה שקטה, ללא קהל נוכח במקום. את התשואות סיפקו משתמשים מהבית שהופיעו מדי פעם על מסך בסגנון הכוכב הבא, מאחורי הדוברים של סמסונג בהשקה. לזכותה של סמסונג יאמר שהיא לא בזבזה השנה זמן: יממה בלבד לאחר ההשקה העולמית, יחידת בדיקה של הדגם המתקדם יותר, ה-Galaxy Note U 20 Ultra כבר היתה בידיי, אולי כדי שלא אפספס במקרה את הקורונה שעבורה נולד המכשיר הזה.


Samsung Galaxy Note 20 Ultra (צילום: גד גניר)


כמו בהשקה הקודמת של סמסונג לפני כחצי שנה, גם הפעם השוק הישראלי מקבל את גרסת ה-LTE של המכשיר, ולא את גרסת ה-5G. מי שקרא ביקורות קודמות שלי על מכשירי דור חמש יודע את עמדתי בעניין נכון להיום: כל עוד הרשתות האלו אינן פעילות בצורה רשמית וכל עוד לא ידוע מתי תהיה פריסה ראויה של הרשתות האלו, אין סיבה להתעקש על גרסת 5G של סמארטפון כלשהו. במקרה של ה-Note 20 אני מרשה לעצמי לבצע התאמות בעמדה הזאת: ה-Galaxy Note 20 Ultra הוא הקרם דה-לה קרם של הקטלוג של היצרנית הקוריאנית. מדובר במכשיר החזק והיקר ביותר שלה שהצרכן הישראלי יכול כרגע לרכוש. אנשים רוכשים אותו בגלל שמדובר במכשיר החזק ביותר, ומשקיעים בו את מיטב כספם. נכון. בנקודת הזמן הנוכחית הרשתות הוכרזו ברמה השיווקית בלבד, אבל למעט אולי אותם אלו שמשדרגים סמארטפון פעם בחצי שנה, מי שקונה היום את המכשיר החזק והיקר ביותר בקטלוג המוצרים של סמסונג, יכול לדרוש לקבל עבור הסכום הלא פעוט שהשקיע סמארטפון שידע להתחבר לרשתות הסלולר המהירות ביותר גם בעוד שלוש-ארבע שנים.


כזה ניסיתי: LG Velvet

מאת

אל כל סמארטפון שאני מגיע לבדוק, אני אני עושה זאת כשאני יודע פחות או יותר למה לצפות. זאת משום שיצרניות הסלולר מקפידות בדר”כ על היררכיית מוצרים ברורה שכוללת הפרדה בין מכשירי דגל למכשירי ביניים. יש פה ושם חריגות, אבל לרוב, זה או שהמכשיר משתייך לסדרה מסויימת אצל אותה יצרנית שההיררכיה של אותה סדרה ידועה כבר לפני כן, או שפשוט מזהים את המיצוב של הסמארטפון לפי ערכת השבבים עליו הוא מבוסס. Velvet, הסמארטפון החדש של LG מנסה להטריל את המוסכמה הזאת. על פניו מדובר במכשיר שנראה חיצונית כמו מכשיר דגל אבל המפרט הטכני שלו הופך אותו למעין מוטציה בשוק שקצת קשה למקם אותה על הסקאלה הקבועה. בטשטוש הגבולות הזה זה נראה שב-LG לחנך את הצרכנים שסמארטפון לא חייב להיות סך כל רכיביו הפנימיים, ויש משהו בהחלט מרענן ביצרנית שאינה מנסה לנצח בקרב הזה שברוב המקרים אין לו משמעות ל-99.9% מהמשתמשים. ועדיין, מדובר בסמארטפון, מכשיר די מרכזי בחיים של רובנו. מכשיר דגל או לא, הוא צריך לעבוד, וצריך לספק תמורה עבור הסכום שמבקשים עבורו. האם הוא עושה זאת?


LG Velvet (צילום: גד גניר)


מה הופך את Velvet למוטציה? בעיקר ערכת השבבים שלו. המכשיר הזה נמכר בעולם בשתי גרסאות: זו שלא נמכרת בארץ, והושקה כבר בחודש מאי מגיעה עם ערכת השבבים Snapdragon 765G, ערכת שבבים מהדרג הגבוה של אלו המיועדות למכשירי ביניים אבל עם תמיכה ברשתות דור 5. הגרסה שכן עשתה עלייה, הוכרזה בסוף חודש יולי ומבוססת על ערכת השבבים Snapdragon 845. משהו שחשוב לדעת לגבי ערכת השבבים הזאת: היא אמנם מיועדת למכשירי דגל, אבל מדובר בערכת שבבים שהוכרזה לפני שנתיים ועליה התבססו מכשירי הדגל של אותה תקופה, מכשירים כמו Pocophone,Xiaomi Mi Mix 3, ואפילו מכשיר הדגל של LG בעצמה לשנת 2018, ה-LG G7 ThinQ. ערכת השבבים הזאת אינה תומכת מן הסתם בדור 5. אני מניח שמי שבחר לייבוא רשמית את דווקא את הגרסה הזאת של המכשיר, עשה זאת מתוך ההנחה שייקח זמן עד שניתן יהיה להנות באמת מהרשתות שעוד מעט יתחילו לעבוד בישראל. הייתי שמח להיות הנסיכה על ערכת השבבים, ולדווח לכם בהתנשאות שההבדל בביצועים בין מכשיר כזה למכשירי דגל עם מעבדים מודל 2020 מורגש. זה לא ככה. זו אמנם החלטה מאוד חריגה לצייד מכשיר חדש בערכת שבבים כה ותיקה, אבל בשימוש יומיומי, החריגה הזאת אינה מורגשת בכלל. המכשיר מגיב מהר, הוא יציב, אפליקציות נטענות כמעט תמיד במהירות והמקום היחיד בו מורגש שזה לא מכשיר דגל, זה בזמני הטעינה של משחקים כבדים: ב-Realme X3 Superzoom לקח ל-PUBG כ-15 שניות להיטען, בעוד ב-Velvet ההמתנה נמשכה כ-22 שניות. 


כזה ניסיתי: Realme X3 Superzoom

מאת

במסגרת עלייתה ארצה, השיקה Realme בישראל שלושה מכשירים: שני מכשירי ביניים (אחד מהם הוא ה-6 Pro שסיפרתי לכם עליו) ומכשיר דגל לכל דבר העונה לשם המחייב X3 Superzoom. על שום מה סופרזום? ובכן, על שם הזום האופטי הבאמת מרשים שמציע המכשיר הזה, והחסר תקדים בטווח המחיר שלו. מה עוד מקבלים חוץ מזום אופטי? זו כבר שאלה מעניינת לא פחות.

Realme X3 Superzoom (צילום: גד גניר)

 ה-Realme X3 Superzoom  מתבסס על ערכת השבבים +Snapdragon 855, ערכת שבבים חזקה של מכשירי דגל למהדרין, בארכיטקטורת 7 ננו מטר, עם שמונה ליבות (אחת במהירות 2.96 גיגה הרץ, שלוש במהירות 2.42 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.78 גיגהרץ). למעשה, מדובר בגרסה מעודכנת של ערכת השבבים Snapdragon 855 שהיתה החזקה ביותר בקטלוג של קוואלקום בשנה שעברה. הכל טוב ויפה, אבל קוואלקום כבר השיקה בינתיים את Snapdragon 865, שעל הנייר אמנם מציעה ברוב הפרמטרים ביצועים די דומים, אבל גם תומכת ברשתות דור חמישי, בעוד ה-+855 לא. מה זה אומר בפועל, כיום? כלום. מפעילות הסלולר בישראל מתחילות בימים אלו לשווק את רשתות הדור החמישי במכירה מוקדמת, אבל ככל הנראה בשנתיים הקרובות הפריסה של השרתות האלו תהיה עדיין די דלילה לכן מההיבט הזה, בטווח הקרוב אין לתמיכה או חוסר תמיכה משמעות אמיתית. אם אתם מתכננים לקשור את גורלכם בגורל המכשיר הזה ולהחזיק אותו ליותר שנים (אני לא אומר את זה בציניות חלילה) אז, אולי, תרגישו בסיטואציות מסוימות, שאנשים סביבכם מקבלים חויית אינטרנט מהירה יותר, אבל בכל מקרה, כרגע לא הייתי נותן לעניין הזה להפוך לשיקול המרכזי בבחירה או פסילה שלו המכשיר הזה.

כזה ניסיתי: POCO F2 Pro

מאת

ברבעון האחרון של 2017 יצרניות הסלולר קבעו רף חדש. זה לא היה רף טכנולוגי או שימושי חלילה, כי אם רף צרכני: לראשונה פרצו אפל וסמסונג את מחסום ה-1000 דולר בתמחור מכשירי הדגל שלהן באותה תקופה, ה-iPhone X וה-Galaxy Note 8. הפוקופון, המכשיר הראשון ממותג המשנה של שיאומי קרא תיגר על הטרנד הזה, עם תג מחיר מטריל של כ-300 דולר בלבד. הוא לא היה מושלם ובמונחים טכנולוגיים קשה להגיד שהיה בר השוואה למכשירי הדגל של אפל וסמסונג, אבל כמו מכשירים רבים של שיאומי, ואולי יותר מכולם, הציע יחס עלות-תמורה פנטסטי. למרות שנמכר יפה, ב-2019 לא יצא לשוק פוקופון חדש. השנה, המותג שהספיק להתנתק משיאומי ולהתחיל לתפקד כחטיבה נפרדת עושה קאמבק עם כמה מכשירים, כשהחזק מביניהם, ה-POCO F2 Pro  עשה עלייה ארצה. האם יש לו את מה שנחוץ כדי לשחזר את הקסם של הדגם הקודם?


POCO F2 Pro (צילום: גד גניר)

ברמת המפרט הטכני, מציע הפוקופון החדש פחות או יותר מה שמציע Mi 10: ערכת השבבים Snapdragon 865, החזקה ביותר כרגע בקטלוג של קוואלקום וכזאת התומכת ברשתות דור 5. כפי שכבר ציינתי במכשיר דור 5 הקודם שבדקתי, וכפי שאמשיך לציין עד שזה כבר לא יהיה רלוונטי, או עד שיימאס לי: ייקח זמן עד שתמיכה או העדר תמיכה ברשתות דור 5 יהפוך לרלוונטי עבור משתמשים בישראל. המפעילות עדיין לא מציעות רשת שכזאת וגם לאחר ההכרזה יחלפו כמה חודשים, במקרה הטוב, עד שתוכלו להנות ממהירויות גלישה מסחררות. דור חמש או לא דור חמש, זה לא משנה את העובדה שמדובר בערכת שבבים חזקה מאוד שמאפשרת ביצועים מרשימים מאוד שהופכים את המכשיר לאידיאלי לגיימינג. חלק מעניין הביצועים קשור למערכת קירור נוזלי מתקדמת, עם תא אידוי ושכבות גרפין וגרפיט שמפזרים את החום שמייצרת ערכת השבבים. POCO F2 Pro אכן לא מתחמם בצורה משמעותית, גם לא בשימוש אינטנסיבי ומעבר לשיפור בביצועים זה יתרון ששומר על בריאותו לאורך זמן. המכשיר נמכר בישראל בשתי גרסאות: האחת שבדקתי עם זכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון בנפח 128 גיגה, והשניה עם 8 גיגה RAM ו-256 גיגה אחסון. שתי הגרסאות, בניגוד לפוקו הראשון, לא מאפשרות הרחבת אחסון באמצעות כרטיס זכרון.


כזה ניסיתי: Realme 6 Pro

מאת

הכירו את Realme: יצרנית סמארטפונים סינית שהוקמה לפני שנתיים בלבד, והצליחה להתברג אל המקום השביעי והמכובד ברשימת המותגים הנמכרים ביותר בעולם בשוק הסלולר ברבעון הראשון של 2020. Realme שייכת לתאגיד BKK ששולט על מותגי סלולר חזקים למדי כמו Oppo, Vivo, וגם OnePlus המוכרת יותר לצרכנים ישראליים, ואם מצרפים את נתחי השוק של כל המותגים האלו יחד מקבלים מכירות בסדר גודל של ענקית כמו Huawei. רילמי החלה את דרכה בשוק ההודי, שם הצליחה להגיע למקום הרביעי במכירות אחרי סמסונג, אפל ושיאומי. לפני שנה בדיוק החלה להכנס לשווקים אחרים, ביניהם השוק הסיני והאירופאי, וכעת מגיע תורה של ישראל, דרך רשת באג היבואנית הרשמית בישראל. לפני כשבוע הושקו בישראל שלושה מכשירים, ביניהם ה-Realme 6 Pro אותו קיבלתי לבדיקה.


Realme 6 Pro (צילום: גד גניר)


Realme 6 Pro הוא מכשיר ביניים המתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 720G של קוואלקום, אותה אחת שניתן למצוא גם ב-Redmi Note 9S של שיאומי. באג בחרה להביא לארץ את Realme 6 Pro בגרסה החזקה ביותר שלו שכוללת זכרון RAM בנפח 8 גיגה ו-128 גיגה אחסון אותם ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון. 8 גיגה RAM זה משהו די נדיר בסגמנט של מכשירי ביניים ברמת המחיר הזאת, אבל בכנות, קשה לי להעריך את התרומה של הנתון הספציפי הזה לחויית השימוש במכשיר. זה לא שמספר בלתי מוגבל של אפליקציות נשארו פתוחות ברקע. מצאתי את עצמי ממתין פה ושם שאפליקציות ייטענו מחדש, ולעיתים רחוקות קרה שאפליקציות נסגרו מעצמן אבל בסה”כ קיבלתי כאן חויית שימוש יציבה למדי, חלקה וזריזה. אגב, לא רק שהגרסה שהגיעה לארץ היא החזקה ביותר של מכשיר זה, היא גם כוללת, בניגוד לשווקים רבים אחרים בעולם, תמיכה ב-NFC, לרווחתם של טועני הרב קו.


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia 5.3

מאת

לאחר מספר חודשים של אי ודאות בשוק בעקבות הקורונה, יותר מותגי סמארטפונים חוזרים למדפים. אחד המותגים האלו הוא נוקיה, עם ה-5.3, מכשיר מהדרג הנמוך של מכשירי הביניים של החברה, הוכרז בחו”ל כבר בחודש מרץ, אך הגיע ארצה לפני כחודש. מצויד בתג מחיר אטקרטיבי, הוא מסתער על טריטוריה שנשלטת ע”י מכשירים של סמסונג ושיאומי.
Nokia 5.3 (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס המכשיר היא Snapdragon 665. על הנייר, היא מציגה נתונים קרובים מאוד לאלו של סדרה 7XX של החברה מבחינת מהירות עיבוד של שמונה הליבות שלה. כאן, כשהיא משודכת לזכרון RAM בנפח של 4 גיגה בלבד, המכשיר מציע חויה די מגומגמת. עם עיכוב מסוים בפתיחת אפליקציות ניתן לחיות בשלום. הבעיה היא בעיקר בחוייה הכללית. למשל, במשהו איזוטרי בסיבוב המסך: זה לא תמיד ככה, אבל לעיתים ההמתנה שהמסך ישנה את האוריינטציה שלו בהתאם לזוית שבה אוחזים במכשיר, נמשכת מספר שניות, משהו בלתי נסלח כשרוצים לבצע פעולה מהירה בטלפון כמו לפתוח את אפליקציית המצלמה או לצפות בהודעה נכנסת. אגב מצלמה, עוד סימן לחולשה הכללית של המכשיר, הצילום עצמו מתבצע בצורה זריזה אמנם, אבל עיבוד התמונה איטי באופן מייגע ולוקח גם הוא מספר שניות. קרו לי אף מקרים בהם צילמתי מספר תמונות בעוד אני סבור שהמכשיר עוסק בעיבוד התמונה. כשניגשתי לגלריה גיליתי לתדהמתי שחלק מהתמונות כלל לא נשמרו בסופו של דבר. נפח האחסון עומד על 64 גיגה, וניתן להרחיבו באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD. 


להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 10

מאת

המכשירים של שיאומי, גם מכשירי הדגל שלה, שמרו עד כה על רמת מחירים נמוכה משמעותית מזו של אפל וסמסונג. Mi 9 של שנה שעברה הושק במחיר התחלתי של 1990 ש”ח, מחיר תחרותי אל מול מכשירי הדגל האחרים שהושקו ברמת מחיר של כ-3500 ש”ח וצפונה. לשיאומי היו גם מכשירים יקרים יותר, מסדרת Mi Mix, אבל אפילו הם נמכרו ברמת מחירים נמוכה משמעותית ביחס ליצרניות אחרות בשוק. ה-Mi 10, מכשיר הדגל העיקרי של שיאומי לשנת 2020 שובר את המסורת הזאת: זה המכשיר הראשון של שיאומי, שאני זוכר, שנמכר בישראל ב-3000 ש”ח (2999 ליתר דיוק). האם הוא מצדיק את המחיר הזה?


Xiaomi Mi 10 (צילום: גד גניר)


סוגיית המחיר קשורה במידה רבה לערכת השבבים של המכשיר: Snapdragon 865, החזקה ביותר בקטלוג של קוואלקום, זו שעליה יתבססו מכשירי הדגל השנה של רוב יצרניות הסלולר, והראשונה שתומכת בתקשורת בדור חמישי, לפני שרשת שכזאת הופעלה בכלל בישראל. התמיכה ברשת הדור החמישי היא הסיבה לעליה המשמעותית במחיר ערכת השבבים, וכתוצאה מכך במחיר המכשיר כולו. ההערכות בשוק מדברות על כך שלקראת סוף השנה נראה כבר רשתות כאלו מתחילות לפעול בישראל, אבל כמו תמיד, לרשתות חדשות לוקח זמן להיפרס באופן אפקטיבי ולכן את היתרונות הספציפיים של הטכנולוגיה החדשה נראה רק בעוד כמה שנים כנראה. לפיכך, חלק גדול מהקפיצה במחיר נעוץ בתכונה שלא ממש תזכו להנות ממנה כראוי בחודשים הקרובים. מעבר לסוגיה הספציפית הזאת, מדובר בערכת שבבים חזקה ביותר, בעלת 8 ליבות: אחת במהירות 2.84 גיגהרץ ועוד שלוש במהירות 2.42 לפעילות אינטנסיבית, ועוד ארבע במהירות 1.8 גיגהרץ לפעולות שגרתיות. התצורה הבסיסית ביותר של המכשיר מגיעה עם זכרון RAM בנפח של 8 גיגה וכ-128 גיגה נפח אחסון (שאינו ניתן להרחבה). Mi 10 משתמש יפה בחומרה הזאת ומתנהל בזריזות וביציבות כפי שמצופה ממכשיר דגל. שיאומי ציידה את המכשיר במערכת קירור שאמורה למנוע ממנו להתחמם בפעילות אינטנסיבית, ואכן המכשיר נשאר צונן למדי במהלך היום, והתחמם ברמה בהחלט מתקבלת על הדעת במהלך גיימינג אינטנסיבי. יוצא דופן היה תהליך התקנת האפליקציות, במהלכו גב המכשיר התחמם באופן משמעותי, אבל התופעה לא חזרה על עצמה מאז. 


כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A71

מאת

את היחסים שלי עם סדרה A של סמסונג ניתן להגדיר כיחסי שנאה-שנאה. למה הרגשות השליליים לסדרה שבסופו של דבר נמכרת יפה בשוק הישראלי? משום שמאז ומעולם היתה לי תמיד היתה לי תחושה שמדובר בסדרה שבאמצעתה סמסונג “מענישה” את לקוחותיה שבחרו לחסוך כסף ולא ללכת על מכשירי הדגל שלה. 

למי שעד כה, בצדק, לא טרח להתעניין בדקויות של קטלוג המכשירים של סמסונג, קצת רקע: סדרה A מוגדרת כסדרת Upper-Mid, הרף העליון של מכשירי הביניים שלה. לפרק זמן מסוים שיווקה סמסונג מכשירים מהסדרה הזאת תחת הסלוגן הבעייתי “יותר ממה שאתם צריכים”, כדי לטשטש את העובדה שמדובר במכשירי ביניים, אבל בסופו של דבר זה מה שהם היו, מכשירי ביניים, עם מצלמה סבירה בלבד ביצועים שמתאימים למכשירי ביניים וברוב המקרים גם סוללה שאינה מרשימה בצורה יוצאת דופן. תוסיפו לכך את העובדה שהמכשירים תומחרו ברמת מחירים גבוהה משמעותית מזו של אופציות לא פחות טובות בשוק, ואת העובדה שסמסונג הכניסה למכשירים האלו מעין מומים שפגעו בחויית השימוש, ותקבלו שורה של סיבות טובות להתעצבן עליה בכל פעם מחדש. ואז הגיע ה-A71, הדור האחרון של מכשירי הביניים של החברה והצליח לעשות את מה שלא קרה עד כה: לגרום לי, תחזיקו חזק, להנות ממכשיר מסדרה A. איך זה קרה?

Samsung Galaxy A71 (צילום: גד גניר)

סמסונג A71 מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 730 של קוואלקום, ערכת שבבים שניתן לפגוש בלא מעט ממכשירי הביניים החזקים של השנה החולפת, ביניהם Galaxy A80 של סמסונג ו-Mi 9t של שיאומי. סמסונג שידכה לערכת השבבים הזאת זכרון RAM בנפח נדיב שהופך לסטנדרט במכשירי ביניים לאחרונה, 6 גיגה, ואחסון נדיב בנפח של 128 גיגה (שניתן אף להרחבה באמצעות כרטיס זכרון). המכשיר מריץ את אנדרואיד בגרסה 10, הגרסה העדכנית ביותר שלה,כשמעליה הממשק המעיק של סמסונג. יש לסמסונג עוד דרך ארוכה עד שהממשק הזה יהפוך למהנה לשימוש, דרך שבכלל לא נראה שהיא מתכוונת לבצע, ובכל זאת, פה ושם יש סימנים לאופטימיות: נוכחותה של ביקסבי, הסייעת שאף אחד לא רוצה לעשות בה שימוש הולכת ומצטמצמת וניתן לחמוק ממנה ומהפעלתה עם פחות מאמץ מבעבר. מעבר לכך, למי שתמיד התלונן על נטייתה של סמסונג להתקין המון אפליקציות מיותרות על המכשיר, אז הנה בשורה: בחודשים האחרונים מאפשרת סמסונג למשתמש לבחור במהלך הגדרת המכשיר אילו אפליקציות לא יותקנו מראש, נחמד. מה שיותר נחמד זה הביצועים. המכשיר הזה מתפקד נהדר, ובשימוש יומיומי לא מורגשת איטיות כלשהי. Galaxy A71 יציב, זריז ואינו מגמגם בשום סיטואציה.


כזה ניסיתי: Redmi Note 9S

מאת

אם יש משהו ששיאומי עקבית בו, זה חוסר העקביות בקטלוג דגמי הסמארטפונים שלה. מסביב לסדרות הקבועות שלה, צצים להם מדי שנה דגמים חדשים והסתעפויות של סדרות עם תוספות של אותיות שלא ברור מה המשמעות שלהן והאם תהיה להסתעפות הזאת המשכיות ומתי. נסיון ההתעללות האחרון שלה במי שמנסה למצוא הגיון בהיררכיית המכשירים שלה הוא ה-Redmi Note 9S. הדגם בעל השם הייחודי הושק בחגיגות יום השנה העשירי להיווסדה של היצרנית הסינית בשישי לאפריל. ה-S בשם המכשיר מייצגת את העובדה שמדובר במהדורה מיוחדת (ובנוסף הוכרזה מהדורה אפילו יותר מיוחדת, עם חריטת האותיות MFF, ראשי התיבות של Mi Fan Festival שיוצרו ממנה 2020 יחידות בלבד) אבל בשוק ההודי הוא בכלל נמכר כ-Redmi Note 9 Pro, שם הדגם הסטנדרטי והמוכר. בינינו, למשתמש הממוצע כל החגיגות והשינויים השרירותיים בשמות לא אמורות לשנות משהו. למרות החגיגות מדובר עדיין במכשיר ביניים, והכי חשוב שהוא יעבוד כמו שצריך ולא יעלה הרבה. ה-Redmi Note 9S מצליח באופן מלא רק באחת משתי המשימות האלו.


Redmi Note 9S  (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס Redmi Note 9S היא Snapdragon 720G, ערכת שבבים מהסדרה של קוואלקום שמיועדת לרף העליון של מכשירי ביניים וכוללת מעבד בעל 8 ליבות, שתיים מהן הפועלות במהירות 2.3 גיגהרץ ומיועדות למשימות תובעניות, ועוד 6 ליבות במהירות 1.8 גיגהרץ המיועדות לפעולות שגרתיות. את ה-Redmi Note 9S ניתן להשיג בשתי תצורות זכרון: התצורה שבדקתי, עם זכרון RAM בנפח 4 גיגה ואחסון בנפח 64 גיגה, ותצורה הכוללת זכרון RAM בנפח 6 גיגה ו-128 גיגה של אחסון. מערכת ההפעלה שרצה על החומרה הזאת היא MIUI 11, המבוססת על אנדרואיד 10. לרוב, MIUI מצליחה לעשות פלאים גם עם מפרטים טכניים דלים יותר. איכשהו, ב-Redmi Note 9S, למרות המעבד הלא חלש, למרות ה-“S” בשם, הדברים חורקים. רוב הזמן הכל עובד כשורה אך לעיתים קרובות מדי המכשיר נוטה לעצור לרגע לחשוב: לפעמים זה בפתיחת אפליקציה כלשהי, לפעמים זה בחזרה למסך הבית, לפעמים זה בניסיון לשתף משהו, לפעמים סתם לוקח למקלדת שניות ארוכות לעלות ותמיד תמיד תמיד זה מעצבן וקורה בזמן הלא נכון. בשבוע שעבר הבת הקטנה שלי עשתה את צעדיה הראשונים. נדרשה מגפה כלל עולמית כדי שאהיה בבית ואראה את זה קורה. האם יש תיעוד למאורע? כן, אבל רק של הפעם השניה שהלכה. בפעם הראשונה הרדמי נתן לי להתרכז ברגע ולצפות בו בעיניים שלי ולא דרך המסך כי אפליקציית המצלמה נפתחה רק לאחר מספר לא סביר של שניות. ייתכן שהאיטיות קשורה לנפח זכרון ה-RAM שמאפשר השארה של פחות אפליקציות פתוחות ברקע, אבל כבר יצא לי לבדוק בעבר מכשירים עם זכרון בנפח כזה שתפקדו נהדר, גם כאלו של שיאומי. נותר לקוות שמדובר בסה”כ במשהו שייפתר עם עדכוני תוכנה עתידיים, אבל בינתיים מדובר בתופעה שממש מפריעה בשימוש היומיומי במכשיר.


כזה ניסיתי: Apple iPhone SE 2020

מאת

במרץ 2016 השיקה אפל מכשיר חדש וחריג: iPhone SE. על שום מה חריג? המכשיר החדש נראה זהה לחלוטין ל-iPhone 5S שהושק שלוש שנים לפני כן, אבל הקרביים שלו היו עדכניים וזהים למעשה לאלו של דגמי ה-iPhone 6S שהיוו את חוד החנית של קטלוג המכשירים של אפל באותה שנה. הודות למחיר זול יחסית (במונחי אפל), הפך המכשיר להצלחה מסחרית וכמעט כל השקה חדשה של אפל בשנים האחרונות לוותה בתקוות מצד רבים, לראות בה גם את המכשיר הבא בסדרה. הקורונה לא רק הרגה רבע מיליון בני אדם בעולם, היא גם ביטלה את כל אירועי ההשקה החגיגיים. זאת הסיבה שבבוקר בהיר אחד באמצע אפריל, ה- iPhone SE 2020  שכה חיכו לו, צץ לו ככה סתם באתר אפל, וזכה לקבלת פנים בדמות הודעה צנועה לעיתונות במקום התשואות הרגילות באודיטוריום סטיב ג’ובס במטה החברה בקופרטינו.


Apple iPhone SE 2020 (צילום: גד גניר)


ה-iPhone SE 2020 משחזר באופן מדויק את הנוסחה שאפל השתמשה בה בדור הקודם של ה-SE: לוקחים עיצוב בן שלוש שנים, שותלים בו את המעבד הכי חזק של החברה, וראו זה פלא: מכשיר חדש. ההבדל הפעם הוא במה שקרה מסביב. בשלוש שנים שחלפו מאז הוצג העיצוב הזה ב-iPhone 8, תעשיית הסלולר שקדה על הגדלת המסכים וצמצום המסגרות סביבם, קוראי טביעות אצבעות נדדו אל גב המכשיר, חזרו לחזית ושולבו במסך עצמו (או שהוחלפו בזיהוי פנים תלת ממדי, במקרה של אפל) ומגרעת שהופיעה לפתע בחלקו העליון של המסך. iPhone SE 2020 מתעלם מכל התמורות העיצוביות והשימושיות האלו ומתהדר במסגרות עבות מעל ומתחת למסך בגודל 4.7 אינטש, וקורא טביעות אצבעות עגול, בחזית, במסגרת המסך התחתונה, כאילו השנה היא 2017.