כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Pocophone F1

מאת
יצרניות אנדרואיד נורמליות משיקות בדר”כ שני מכשירי דגל בשנה. הנוהג הזה החל כשהיתה הפרדה ברורה בין סמארטפונים בגודל סטנדרטי לפאבלטים. היום, כאשר כמעט כל השקה כוללת דגמי סמארטפונים בגדלים שונים, שתי השקות נפרדות (אחת באיזור חודש מרץ-אפריל והשנייה באיזור ספטמבר-אוקטובר) נועדו בעיקר לבדל בין סדרות מיינסטרים של מכשירי דגל, לסדרות פרמיום. שיאומי אינה יצרנית נורמלית. מאז חודש מרץ היא השיקה לא פחות מ-4 מכשירי דגל שונים העושים שימוש בערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום. האחרון שבהם הוא ה-Pocophone F1, הניסיון הראשון של שיאומי לבנות לעצמה מותג משנה.
Pocophone F1 (צילום: גד גניר)

שיאומי היא לא הראשונה בשוק לבצע מהלך כזה, אבל בהחלט מפתיע לראות דווקא אותה הולכת לשם. קדמו לה OPPO עם תת המותג OnePlus, וואווי עם Honor, וגם לנובו שהתנסתה לתקופה קצרה עם מותג משנה משלה, ZUK. לרוב, מותג משנה הוא הדרך של יצרניות גדולות להציע אלטרנטיבה זולה למכשירי מותג הבית שלהן, וכך להשיג דריסת רגל בשווקים שונים מבלי לשחוק את מחירי המכשירים האחרים שלהן, או ליצור קניבליזציה בקטלוג. למה מפתיע לראות את שיאומי הולכת לשם? מאחר שבשנים האחרונות שיאומי מתעקשת לשמור על רמת מחיר נמוכה גם ככה ואפילו התחייבה על כך פומבית, זאת כאשר היא עושה שימוש ברכיבים זהים לאלו של יצרניות שדורשות לפעמים עשרות אחוזים יותר על מכשיריהן. ב-Pocophone נעשו מספר פשרות, בעיקר כאלו הנראות לעין. מצד שני ניתן למצוא בו כמה הפתעות לטובה, אפילו ביחס למכשירים יקרים יותר של שיאומי עצמה, כל זאת ברמת מחיר נמוכה מזו של מכשירי הדגל האחרים של החברה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei P20 Pro

מאת
במשך כחצי שנה, שאלת המשך פעילותה של וואווי בישראל נותרה ללא מענה. מאבק משפטי בין היבואנית הרשמית לבין היצרנית הסינית הקפיא את השקתם של מכשירים בישראל, וחובבי המותג כאן נאלצו להסתפק ביבוא מקביל של חנויות פרטיות. לפני כחודש נחשף שהחברה חוזרת לפעילות בישראל דרך מספר יבואנים רשמיים שונים. בהזדמנות זו החלטתי להחזיר חוב ישן: בחודש אפריל פרסמתי כאן סקירה ראשונית על ה-P20 Pro, מכשיר הדגל הנוכחי של הענקית הסינית, והבטחתי לכתוב לגביו מסקנות סופיות לאחר שאעשה בו שימוש ממושך יותר. ואכן, בשונה מבדר”כ, יכולתי לבחון את המכשיר לאורך תקופה ארוכה מהרגיל ולגבש לגביו חוות דעת מוצקה ומבוססת יותר.



Huawei P20 Pro (צילום: גד גניר)
הפוסט הזה משלים את מה שכתבתי על המכשיר לפני חמישה חודשים. במקומות בהם לא היה לי מה להוסיף, לא הוספתי דבר. ישנם מקומות בהם הרושם שלי השתנה, או לחילופין נוסף מידע כתוצאה מההתנסות הממושכת במכשיר. כך או כך, אני ממליץ בחום לקרוא קודם את הפוסט הקודם כדי לקבל תמונה מלאה ככל האפשר. מן הסתם, ההתייחסות שלי אל ה-P20 Pro רלוונטית לנקודת הזמן בה אני כותב את הפוסט הזה, חצי שנה לאחר שהגיע לשוק, שוק שבינתיים ראה השקות של מכשירים חדשים ומתקדמים אחרים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus ZenBook Pro UX580

מאת
לפני קרוב לשנתיים הציגה אפל את הדור הרביעי למחשבי MacBook Pro שלה. הדור הזה היה שונה מקודמיו בכך שבמקום שורת המקשים העליונה (מקשי הפונקציות, או מקשי ה-F), בחרה אפל להציב שם מסך מגע ארוך וצר, שמשנה את תפקודיו בהתאם לאפליקציה שהמחשב מריץ באותו רגע נתון. בתמונות זה נראה היה מדהים. בשימוש בפועל הדיעות כבר קצת יותר חלוקות. יש דברים שחברות טכנולוגיה לא נוגעות בהם, והחלפת שורת המקשים הזאת היתה חתיכת צעד חריג. ה-ZenBook Pro UX580 של אסוס הוא אחד מהמחשבים הראשונים בעולם ה-PC שמנסים לעשות משהו דומה, אבל בגישה שונה: במקום Touch Bar, לאסוס יש ScreenPad, מסך מגע שממוקם היכן שבבדר”כ נמצא משטח העכבר.



Asus ZenBook Pro UX580 (צילום: גד גניר)
לפני שאגיע אל ה-ScreenPad, צריך להבין מה יש סביבו. מדובר בכל זאת במחשב נייד, מסדרת ZenBook שהחלה את דרכה כסדרת מחשבי “אולטרא-בוק”. לאלו מכם שזקוקים לרענון לגבי המונח אולטראבוק: מדובר במעין תקן שהגתה אינטל בתחילת העשור כדי לתת מענה לפופולריות הרבה של מחשבי ה-Macbook Air של אפל. יצרנית המעבדים ניסחה תבנית של מפרט טכני שכלל הנחיות לא רק לגבי דרישות מינימום של מפרט, ביצועים וחיי סוללה, המחשבים נדרשו להיות דקיקים וקלי משקל, מה שחייב שימוש בגוף אלומיניום אחיד (יוניבודי), עם סוללה מובנית וללא כונן תקליטורים. העובדה שאינטל שינתה בכל שנה את ההגדרות הללו, כמו גם העובדה שהחברות עצמן טשטשו את המונח והדביקו שמות דומים למחשבים שלהן עם מעבדי AMD הביאו במהלך הזמן להתמוססות המונח, אם כי עדיין פה ושם נעשה בו שימוש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: JBL GO 2

מאת
לפני קצת יותר משלוש שנים התנסיתי ב-JBL GO, הרמקול האלחוטי הזול ביותר בקטלוג של JBL, הקטן ביותר, ובאופן כללי, כזה שאינו מגיע עם יומרות גדולות. עוצמת השמע שלו היתה לא רעה ביחס למחיר, איכות הסאונד גם. הוא גם לא היה עמיד במים, אם כי באותה תקופה רמקולים עמידים למים היו מצרך נדיר יחסית. למעשה, למעט המחיר הזול, הוא הצטיין בעיקר בעובדה שהוא נכנס לנישה ספציפית מאוד: ה-GO היה רמקול אידיאלי לאנשים שלא סגורים על אם הם אכן זקוקים לרמקול אלחוטי או שלא, או לחילופין רוצים שיהיה בבית למקרה הצורך, אבל לא רוצים להשקיע יותר מדי, לא בכסף ולא בנדל”ן בכוורת בחדר העבודה. ה-GO 2, ממשיך דרכו של ה-GO הגיע אליי לפני מספר שבועות באמצעות היבואנית, רשת באג. המחיר נשאר זהה, 199 ש”ח. מה כן השתנה? לא הרבה, אבל זה לא בהכרח דבר רע.


JBL GO 2 (צילום: גד גניר)


ה-JBL GO 2 שומר על מימדים כמעט זהים לאלו של קודמו, משהו בסדר גודל של קופסת סיגריות, רק טיפה עבה יותר. את הפינות המחודדות החליפו פינות עגלגלות יותר אך העיצוב באופן כללי נשאר זהה ופשוט. גם כאן, הלוגו של JBL תופס את רוב שטח החזית ואת רוב גב הרמקול. אין משהו יוצא דופן או ייחודי בעיצוב של GO 2. בניגוד לרמקולים גליליים, כאן ברור מה הכיוון שממנו מגיע השמע ויש רק דרך אחת להציב אותו בצורה נכונה. בחלקו העליון נמצאים חמישה לחצנים: כפתור הדלקה וכיבוי, כפתור צימוד למכשירים חדשים, שני כפתורי שליטה על עוצמת השמע, וכפתור להפעלה ועצירה של המוזיקה. בצד, מתחת למכסה, נמצאים חיבור MicroUSB לטעינה, וחיבור 3.5 מ”מ למקרה שתרצו לחבר את הרמקול למכשיר שלא התברך בקישורית בלוטות’.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dyson Cyclone V10

מאת
במשך חודשים הצלחתי להתחמק מלבחון את השואבים האלחוטיים של דייסון. זה לא היה קל, רוב הסובבים אותי שהתנסו בהם או קנו אותם, הרעיפו עליהם שבחים שנשמעו לי מופרכים מדי, אבל האמת שההתחמקות שלי מהשואבים הללו לא היתה לחלוטין במודע: היה לי פשוט דחוף יותר לבחון מוצרים שיש להם מסך מגע, שמתחברים לאינטרנט או שיש להם אפליקציה, והדייסונים לא ממש ענו על הקריטריונים הללו. ה-Cyclone V10, הדור החדש ביותר של השואבים האלו ממשיך לא לענות על הדרישות הללו, אבל הושק יחד עם הצהרה בובמסטית: דייסון תשקיע מעתה והלאה אך ורק בפיתוחם של שואבי אבק אלחוטיים ותחדל מהשקעה בכל סוג אחר, רובוטי או כאלו המחוברים לחשמל. את ההצהרה הזאת בחרתי אמנם שלא להשמיע בפני השואב של שיאומי שנח אצלנו בסלון, אבל היא כן הצליחה להגמיש את כללי הסלקציה שלי למוצרים שאני בודק.



Dyson Cyclone V10 (צילום: גד גניר)
למה דייסון החליטה לצאת בהכרזה כזאת? לטענתה, המנוע החדש שפותח עבור ה-Cyclone V10 מאפשר לשואבים אלחוטיים שלה להציג יכולות שאיבה שלא נופלות באיכותן מאלו של שואבים המחוברים באופן קבוע לחשמל. המנוע מסתובב במהירות מקסימלית של 125,000 סיבובים בדקה, מה שחייב שימוש בחומרים שאינם מתעוותים במהירויות כאלו ובחום שנוצר בהן. כך למשל ציר המנוע עשוי חומר קרמי, עמיד יותר ממתכת. הייתי נכנס איתכם לכל התיאורים הטכניים שדייסון סיפקה אבל מה שבאמת חשוב לדעת זה שהמנוע החדש קל יותר וקטן יותר במימדיו, מה שאיפשר שינוי דראסטי בעיצוב השואב: המיכל ממוקם באותו ציר כמו המנוע, בניגוד לדורות הקודמים בהם המיכל היה בניצב למנוע), מה שמונע איבוד של חלק מעוצמת השאיבה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Mix 2S

מאת
שנת 2018 בעולם הסלולר היא שנת המגרעת. דיונים אודות מפרט, ממשק, איכות מצלמה, סוללה ונושאים איזוטריים אחרים פינו את מקומם לשאלה ההו כה חשובה, האם גם המכשיר הבא של כל יצרנית אנדרואיד בתורה יכלול את המקטע השחור השנוא בראש מסגרת המכשיר. הדיוק ההיסטורי קובע שאפל לא היתה הראשונה שבחרה בפתרון של מגרעת כדי להשיג עוד כמה אחוזי נדל”ן של מסך בחזית המכשיר. הראשונה שעשתה זאת היתה Essential של אנדי רובין, אולם השימוש של אפל בפתרון העיצובי השנוי במחלוקת הזה ב-iPhone X, הפכה אותו לבחירה המועדפת על כמעט כל יצרנית סמארטפונים מבוססי אנדרואיד בשוק השנה.

מכשיר ללא מגרעת (צילום: גד גניר)
בין היצרניות שהציגו מכשירים עם מגרעת בחודשים האחרונים היתה גם שיאומי. העובדה שכבר התנסתה בשנים קודמות בעיצובים נטולי מגרעת, לא עצרה אותה מללכת על התצורה הפופולרית של 2018 (בקרב יצרניות) במכשיר הדגל הנוכחי שלה, Mi8. מצד שני, לפני השקת ה-Mi8, היא הספיקה להציג דור חדש, או יותר נכון, דור חצי חדש, לסדרת הפרמיום שלה, Mi Mix. את ה-Mi Mix 2 בדקתי בסמוך להשקת האייפון X בשנה שעברה. ה-Mi Mix 2S מציג עיצוב כמעט זהה, אבל מפרט טכני משודרג, זהה ברובו לזה של ה-Mi8. לאחר חויה פושרת למדי עם ה-Mi Mix 2, הגעתי למסקנה שאני חייב לתת צ’אנס לגרסה העדכנית של המכשיר מהסדרה הייחודית הזאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Bobby Urban

מאת
אופניים חשמליים, רכבת ישראל באופן כללי, מחסור מזעזע בצל, וכמובן האפשרות להידקר ע”י מחבל: כישראלים ישנם המון מפגעים סביבתיים שנגזר עלינו להתמודד איתם במרחב הציבורי. באופן מפתיע, כייסים אינם חלק משמעותי ברשימה הזאת, ועדיין, כמעט כל רשימת טיפים שנכתבה על כמעט כל עיר אירופאית תכלול אזהרה מפניהם. הסטטיסטיקה מדברת על כ-400,000 מקרי גניבה מדי יום ברחבי העולם, כאשר בירות הכייסים העולמיות הן ברצלונה, רומא, פראג, מדריד ופאריז.



Bobby Urban (צילום: גד גניר)
לפני כשנה וחצי סיפרתי לכם כאן על ה-Bobby BackPack, תיק שעוצב במיוחד כדי להתמודד עם כייסים, אך את הגניבה הגדולה באמת הוא לא הצליח למנוע: העיצוב הייחודי שלו הועתק ומגוון חיקויים ותיקים בסגנון דומה הציפו את השוק. קמפיין מימון ההמונים לתיק שזכה להצלחה מסחררת, פתח את תאבונם של אנשי XD Design, ואלו הציגו מגוון תיקים נוספים בסדרה, כולם ללא יוצא מן הכלל הביסו את יעדי המימון שלהם וזכו גם הם להצלחה מרשימה.  לדברי אנשי XD Design ה-Bobby Urban הותאם במיוחד כדי לתת מענה לצרכי היום יום בג’ונגל העירוני שזה פחות או יותר מה שאמורים היו לעשות קודמיו בסדרה, אולם הוא עושה זאת כעת בעיצוב שונה לחלוטין.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: House of Marley No Bounds

מאת
העובדה שאמנים מוצאים בשוק מוצרי האודיו סוג של השלמת הכנסה אינה חדשה לאף אחד. הדוגמה המוכרת (והמצליחה) ביותר היא של ד”ר דרה ומותג Beats, אם כי ישנם עוד אמנים שהחליטו לנסות את מזלם בתחום: 50 סנט עם SMS Audio, וויל איי אם שפלש לתחום האזניות אחרי ניסיונות עם חפיצים אחרים, וגם Ludacris שהשיק מותג אזניות משלו בשם SOUL. במקרה של House Of Marley הבינו אנשי החברה ששימוש בלבד שם המשפחה של בוב מארלי עשוי להראות כמו זלזול באינטליגנציה של הרוכשים הפונטציאלים (בין היתר כי בניגוד לאמנים אחרים שהשיקו קו מוצרי אודיו משל עצמם, בוב מארלי עצמו מעולם לא שמע על מוצרי החברה הנושאת את שמו) ועל כן החליטו להדביק למותג ערכי קיימות ושמירה על הסביבה. התוצאה היא רמקולים ואזניות הבנויים מחומרים טבעיים, מתחדשים, קלים למחזור וידידותיים לסביבה. ב-Chant Sport שבדקתי לפני שנתיים וחצי היתה זו תערובת של פלסטיק ממוחזר ממנה היה עשוי גוף הרמקול. הפעם, הרמקול האלחוטי החדש של החברה, ה-No Bounds מגיע עם תחתית עשויה שעם.

House of Marley No Bounds הפוך, כדי שתוכלו להתפעל מתחתית השעם שלו (צילום: גד גניר)

די מוזר לראות חברה המשווקת רמקולים ואזניות, משקיעה כל כך מעט בהסברים על טכנולוגיית האודיו שלה, וכל כך הרבה בחומרים מהם עשויים הרמקולים שלה, וכמה הם ידידותיים לסביבה. אם תשימו לרגע בצד את העובדה שרמקולים אלחוטיים הם מפגע סביבתי שבמקומות מסוימים תקבלו קנסות על שימוש בהם, שימוש בשעם, לפי מה שאומרים אנשי House Of Marley, נשמע באמת כמו בחירה מעניינת: הוא שוקל מעט, הוא עמיד למכות, מים ובקטריות, מסייע לאקוסטיקה ואפילו מאפשר לרמקול לצוף. מעבר לכך וחשוב מכל, הוא מופק מקליפת גזעי עצי אלון בקילוף ידני, בתהליך שמאפשר התחדשות טבעית בלי לפגוע בסביבה או כריתה של עצים. אגב, גם הבד המכסה את הרמקול עצמו וגם הסיליקון והגומי המכסים את שקע הטעינה – ממוחזרים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu 15

מאת
באפריל חגגה מייזו את השנה ה-15 להיווסדה. החברה שהחלה את דרכה כיצרנית נגני MP3 ונכנסה לעסקי הסמארטפונים לפני כעשור, החליטה לציין את המאורע בהכרזה על סדרת מכשירים חדשה, בשם שלא משאיר הרבה מקום לתהיות באשר למקורו: ״15״. בסדרה הוצגו שלושה דגמים: דגם Lite בעל מפרט בסיסי יותר, דגם Plus מסך גדול יותר ומפרט מתקדם, ואת גרסת הביניים שמסומנת אך ורק במספר 15 וקוטפת בכך את המקום הראשון בתחרות חסרת המשמעות ״הסמארטפון עם שם הדגם הקצר ביותר שאי פעם בדקתי”. זהו גם הדגם שקיבלתי לפני מספר שבועות לבדיקה מרשת באג, היבואנית הרשמית של מכשירי המותג בישראל.
Meizu 15 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Pelephone Car

מאת
אחת הסיטואציות המתסכלות ביותר בחייו של אדם בוגר היא מעמד התשלום במוסך לאחר תיקון או טיפול, במיוחד כשאינעם מעורים בעולם המושגים הטכניים ברכב. הכנסתם את הרכב לטיפול שגרתי ופתאום בחשבון (או בשיחה מהמוסך במהלך היום) מתגלה שהיה צורך להחליף רכיב שמעולם לא שמעת עליו, או גרוע מכך, רכיב יקר שדווקא כן שמעתם עליו, אבל לא היה לכם מושג שאינו עובד כשורה. מילא התשלום הנוסף, הבעיה היותר גדולה היא חוסר האמון הטבוע בכל אחד מאיתנו במקצוע המוסכניק, ובעובדה שיש לו ולרכב שלכם שפה משותפת שאינכם באמת מכירים. לפני כשלוש שנים הציג סטאראטפ ישראלי התקן בשם אנג׳י המתחבר לשקע מחשב הרכב ולאפליקציה בסמארטפון שלכם, ומציג לכם מידע אודות מצב הרכב באופן שוטף. הרכיב עצמו היה זול לרכישה, והמודל העסקי התבסס על הפנייה למוסכים ספציפיים שהתחברו לשירות, ושליחת הצעות מחיר לתיקון היישר לסמארטפון של המשתמש. לפני מספר חודשים החליטה פלאפון להציג רכיב דומה משלה בשם Pelephone Car, אך עם סט יכולות מגוון הרבה יותר.



Pelephone Car (צילום: גד גניר)
Pelephone Car מתחבר אל שקע ה-OBD II של הרכב, שקע בתקן סטנדרטי שיש בכל רכב שיוצר בעשורים האחרונים. ביונדאי שלי השקע הזה ממוקם בחלקה התחתון של תיבת הפיוזים, אבל מאחר שתיבת הפיוזים הזאת עוצבה בתקופה שבה רכיבים כאלו לא היו עדיין נפוצים, האפשרות היחידה לחבר את Pelephone Car למקומו היא לוותר על הכיסוי של התיבה הזאת. זה לא אסון, ברוב המקרים התיבה ממילא מוחבאת באיזור שלא רואים אותו ביום יום, אבל יש כאלו שזה עשוי להפריע להם ברמה האסתטית.

להמשך קריאה