כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Nokia 2720 Flip

מאת
קצת מטא ברשותכם: בפברואר 2017 חגגה נוקיה את חזרתה מעולם מהמתים בהשקה של מהדורה חדשה ל-3310 האיקוני שלה, ובלוגרים וכתבי טכנולוגיה רבים בעולם קפצו על הרעיון הבנאלי לסקור את המכשיר. מה בנאלי כל כך ברעיון הזה? הנוקיה 3310 הוא Feature Phone, או בשם העממי של המכשירים האלו, “טלפון טיפש”. אין בו אפליקציות שרובנו כמשתמשים זקוקים להן כחלק משגרת חיינו, אפליקציות כמו וואטסאפ, פייסבוק, טוויטר ואחרות. כן, מכשירים מהסוג הזה עדיין נמכרים וישנם עדיין אנשים שקונים אותם (בטור שכתבתי באותה תקופה הבעתי את דעתי על האנשים האלו וזכיתי ללא מעט תגובות זועמות על כך), ועדיין, מדובר במכשיר שאינו רלוונטי מלכתחילה עבור הרוב המוחלט של הקוראים, אז למה שאשתף פעולה עם התרגיל היחצ”ני (הנאה, יש להודות) של נוקיה?
Nokia 2720 Flip (צילום: גד גניר)

כמעט שלוש שנים חלפו מאז, ובישראל הושק Nokia 2720 Flip, עוד מכשיר שאינו מוגדר אמנם כסמארטפון, אבל כזה שמריץ מערכת הפעלה ייחודית לסלולרים פשוטים וזולים, שמגיעה עם רוב האפליקציות הבסיסיות עליהן דיברתי קודם. סקרן לדעת איך זה יהיה לחוות את סוף העשור השני של המאה ה-21 דרך מכשיר שנראה כאילו נוצר בתחילת העשור הראשון של אותה מאה, שיערתי שיש כאן הפעם עם מה לעבוד וביקשתי לקבל אותו לביקורת.

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 75t

מאת
חברת מחקרי השוק Counterpoint פרסמה בחודש מרץ האחרון דוח הכולל נתוני המכירות של אזניות אלחוטיות ברבעון האחרון של שנה שעברה ברחבי העולם. החברה שהובילה את הרשימה הזאת, באופן לא מפתיע, היתה אפל, עם ה-AirPods שלה שכבשו כ-60% מהשוק. מי במקום השני? לא Bose, לא Samsung, לא Sony, וגם לא JBL. מי שהצליחה לדלג מעל כל השאר היתה לא אחרת מאשר Jabra עם ה-Elite 65t שהוכרזו מספר חודשים לפני כן והצליחו להפוך לדגם השני הנמכר ביותר בשוק אחרי הדור הראשון של האזניות של אפל.
Jabra Elite 75t (צילום: גד גניר)

ה-Elite 65t זכו במיקום הזה בצדק: הן היו מאזניות ה-Truly Wireless הטובות ביותר שיצא לי לבדוק בשנה שעברה: נוחות באזניים, עם חיבור אלחוטי יציב ואמין, איכות שמע מצויינת ואפילו מצטיינות בשיחות טלפון. אחרי שהציגו במהלך השנה מהדורה עדכנית יותר המותאמת יותר לפעילות ספורטיבית (ה-Elite Active 65t), חזרו בג’אברה אל לוח השרטוט כדי לתכנן מחדש את הדגם הבא, ה-Elite 75t.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Redmi Note 8 Pro

מאת
הביקורת הזאת על Redmi note 8 Pro היתה צריכה להיפתח בהסבר על מה שמבדיל בין דגמי ה-Redmi Note לבין דגמי ה-Pro. הבעיה ששיאומי היא כנראה היצרנית עם קטלוג הסמארטפונים הכי לא עקבי בעולם. גם אם מבודדים את סדרת מכשירי ה-Redmi Note מג’ונגל המכשירים האחרים של החברה, עדיין כאן קשה להבין את האסטרטגיה שלה ומה בדיוק מבדיל ביניהם. לפעמים ה-Pro התייחס למכשיר עם ערכת שבבים של יצרנית אחרת מזו של ערכת השבבים במכשיר ה-Redmi Note הרגיל, לפעמים היה מדובר באותה יצרנית אבל בערכת שבבים מעט משודרגת, בחלק מהשנים לא טרחה בכלל להציג גרסת Pro ובחלק מהשנים השיקה רק את גרסת ה-Pro. ומה השנה? לאחר מספר שנים בהם דבקה בערכות השבבים של קוואלקום האמריקאית, חזרה שיאומי אל מדיהטק הטייוואנית לטובת ה-Redmi Note 8 Pro.

Redmi Note 8 Pro (צילום: גד גניר)
למעשה, על הנייר, ערכת השבבים של מדיהטק מציגה מספרים דומים לאלו של הגרסה הזולה יותר, שדווקא מגיעה עם ערכת השבבים של קוואלקום. שתיהן בעלות 8 ליבות ומהירויות הליבות די דומות. אז למה אני מתעכב דווקא על הנקודה הזאת? ובכן, לערכת השבבים יש השפעה מכרעת על חויית השימוש במכשיר, על הביצועים שלו, היציבות ועל צריכת החשמל שלו. לאור ניסיון העבר עם מעבדי החברה שבדר”כ מספקת ערכות שבבים ליצרניות סיניות יותר אנונימיות משיאומי, הגעתי לביקורת הזאת מוכן לנורא מכל. בשבועיים הראשונים לשימוש במכשיר חששותיי התאמתו: אפליקציות פופולריות כמו וואטסאפ ופייסבוק מסנג’ר נטו לקרוס לעיתים קרובות מדי וחויית השימוש במכשיר היתה מתסכלת מאוד. עדכון גרסה שהגיע לפני שהתייאשתי סופית מהמכשיר, שיפר את המצב מהקצה אל הקצה: ה-Redmi Note 8 Pro הפך בבת אחת למכשיר זריז, יציב ואפילו כזה שלא נוטה לזלול את הסוללה. מספר ימים לאחר מכן הגיע שדרוג תוכנה נוסף, הפעם מ-MIUI 10 ל- MIUI 11, מערכת ההפעלה מבוססת האנדרואיד של שיאומי. גרסת האנדרואיד אגב לא השתנתה ונותרה גרסה 9, אבל המכשיר נותר גם אחרי השדרוג הזה זריז ויציב. חלק מהקרדיט להתנהגות המופתית הולך אל זכרון ה-RAM המרווח בנפח של 6 גיגה (זה נפח ה-RAM הבסיסי והקטן ביותר עבור דגם ה-Pro), שמאפשר השארת יותר אפליקציות פתוחות ברקע, מה שחוסך המתנה לטעינתן מחדש. האחסון המובנה ב-Redmi Note 8 Pro עומד על 64 גיגה, הניתנים להרחבה באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G8X ThinQ

מאת
2019 אמורה היתה להיות השנה של המכשירים עם המסכים המתקפלים. בסוף פברואר הציגו שתי יצרניות הסלולר הגדולות בעולם, וואווי וסמסונג את המכשירים הראשונים שלהם שאמורים היו להגיע אל החנויות זמן קצר לאחר מכן. ואז, דברים החלו להשתבש: ה-Galaxy Fold שנשלח אל מבקרי טכנולוגיה בחו”ל, סבל מתקלות הקשורות למנגנון הקיפול המורכב, מה שגרם לסמסונג לעכב את הפצת המכשיר כדי לתקן את התקלות. את השקת המכשיר של וואווי קלקל בעיקר הצו הנשיאותי של טראמפ שאוסר על עסקאות בין חברות אמריקאיות לחברות סיניות. המכשיר אמנם הגיע לשוק, אבל בלי האפליקציות של גוגל, מה שהפך אותו לבלתי אטרקטיבי עבור חלקים גדולים מהעולם. בינתיים, ישבו ב-LG ושקדו על דרך קצת פחות הרפתקנית להשתלב בטרנד הזה, מה שהוליד את ה-LG G8X ThinQ: מכשיר מתקפל ללא מסך מתקפל.



LG G8X ThinQ (צילום: גד גניר)
טכנית, לא מדובר אפילו במכשיר מתקפל של ממש: ה-LG G8X ThinQ הוא סמארטפון שבאריזה שלו אתם מקבלים קייס גדול עם מכסה, שקויו הכלליים מזכירים קצת את הקייס שקניתם לאמהות שלכם ב-ebay, מאלו שניתן להכניס לתוכם כרטיסי אשראי. הייחוד בקייס הזה הוא שהוא כולל מסך נוסף בחלקו הפנימי, והמסך הזה מתחבר באמצעות חיבור פיזי אל הסמארטפון עצמו. זה לא ממש כמו במכשירים של וואווי וסמסונג כי בעוד אצלן פתיחת המכשיר חושפת מסך אחד גדול, כאן יש שני מסכים עם הפרדה ברורה בין שניהם, ולכן לא ניתן לעבוד על אפליקציה במסך אחד גדול. מצד שני, נראה ש-LG ניסתה למצוא כל דרך להצדיק את המסך הנוסף, ותפרה חליפה שלמה של אפשרויות שעושות שימוש בעובדה שהמכשיר הזה מגיע עם שני מסכים. אז מה אפשר לעשות עם שני מסכים? ניתן לעבוד על מסך אחד מלא, ובמסך השני לפרוס את המקלדת. באותה צורה, במשחקים תומכים, ניתן להציג את המשחק על המסך המשני ועל המסך הרשמי להציג גיים פאד וירטואלי. שתי האפשרויות האלו נראות נפלא בתיאוריה, אבל בשימוש בפועל זה לא באמת שינה לי את החיים. אישית, לא חיכיתי כל חיי למקלדת וירטואלית גדולה יותר, וגיים פאד וירטואלי אינו נוח הרבה יותר מפקדי מגע על המסך עצמו. אפשרות מיותרת נוספת היא היכולת לקפל את המסך אחורה עד הסוף, לצלם סלפי, ולהציג את ממשק המצלמה גם על המסך השני. לא ברור לי על איזה צורך הפיצ’ר הזה עונה, אבל שיהיה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus ZenBook Pro Duo

מאת
בכל פעם שמגיע אל ידיי מוצר כמו ה- ZenBook Pro Duo של אסוס, אני נזכר בציטוט הבלתי נשכח של אייל שני “זה או הצלחה ענקית או, רוב הסיכויים – התרסקות איומה”. ככה זה כשקוראים תיגר על העקרונות הבסיסיים של עיצוב מחשב נייד ואף מתיימרים לקרוא לו “המחשב של מחר”. מה כל כך חריג ב-ZenBook Pro Duo? ובכן, הוא כולל מסך נוסף במקום לא שגרתי, ובעקבות כך חייב סידור קצת שונה של שאר המרכיבים שבדר”כ נהוג למצוא שם. זו לא הפעם הראשונה שאני פוגש מחשב של החברה הטיוואנית שהשתילו בו מסך נוסף. כבר בדקתי מחשב עם מסך מגע קטן בתוך משטח העכבר לפני קצת יותר משנה והשורה התחתונה נטתה קצת יותר לכיוון השלילי בסקאלה של אייל שני. האם ה-Pro Duo הוא הצלחה ענקית או התרסקות איומה? האמת? קצת משניהם.



Asus ZenBook Pro Duo (צילום: גד גניר)
לפני שאגיע למסכים, נתונים טכניים: דגם המחשב הספציפי שהגיע אליי (UX581GV-H2004T) הוא לא הקונפיגורציה החזקה בסדרה, אבל מה שבדקתי רחוק מאוד מלהיות חלש. המעבד הוא Core i7-9750H מהדור התשיעי של אינטל, מעבד שיצא לשוק לפני כחצי שנה. הוא נבנה בארכיטקוטורת 14 ננו-מטר והוא בעל 6 ליבות הפועלות במהירות 2.6 גיגהרץ בשגרה, או במהירות 4.5 גיגהרץ במצב טורבו לפעולות תובעניות במיוחד. זכרון ה-RAM במחשב שבדקתי הגיע בנפח נאה של כ-16 גיגה, והאחסון בטכנולוגיית SSD בנפח 512 גיגה. בנוסף, במחשב שולב כרטיס גרפי מכובד מאוד, NVIDIA® GeForce RTX™ 2060  עם 6 גיגה RAM. באופן לא מפתיע, הביצועים שלו נהדרים. המחשב טס, מתמודד נפלא עם ריבוי משימות, סרטים, עריכת תמונות, וידאו, ובמחיר שהמחשב הזה עולה, אין גם סיבה שתהיה איזושהי בעיה עם הביצועים שלו.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: JBL Reflect Flow

מאת
הקונספט של אזניות Truly Wireless החל את דרכו כחלק מהטרנד הלוהט של שנת 2016, מחשוב לביש. רוב האזניות הראשונות שהגיעו כשתי יחידות נפרדות היו בהגדרתן אזניות ספורט מתקדמות שמלבד בשורת ביטול הכבל המקשר ביניהן, הביאו עימן גם ערימת סנסורים שנועדו לנטר את הפעילות הגופנית של המשתמש.  3 שנים לאחר מכן ניתן לקבוע שהתצורה הכללית כאן להשאר, אבל השילה מעצמה בדרך את רוב הגימיקים האחרים. בהתאם לאבולוציה הזאת, JBL השיקה לפני כחודש את Reflect Flow, אזניות ספורט TW שאמנם לא ימדדו לכם דופק או צעדים, אבל כמעט בכל השאר הן דווקא עושות יופי של עבודה.


JBL Reflect Flow (צילום: גד גניר)



על שום מה ולמה דווקא Reflect Flow? אולי כדי לחגוג את הפיצ’ר הלא ייחודי שלהן: היכולת להקליט את השמע החיצוני ולהזרים אותו לאזני המשתמש, כדי לאפשר לו להמשיך להיות מודע לסביבה גם כשהאזניות בתוך האזניים שלו. אלו בהחלט לא אזניות ה-TW הראשונות שכוללות את היכולת הזאת, אבל זה לא אומר שצריך לזלזל בה: באזניות ספורט, הצורך להיות מסוגל לעבור במהירות ממצב של ניתוק מהסביבה עם מוזיקה, למצב של מודעות למה שקורה מסביב, הוא קריטי. אפשר כמובן לחלץ אזניה אחת מהאוזן אבל זה משהו שלוקח זמן, כמו גם להחזיר אותה לאוזן לאחר מכן, ומן הסתם מאוד לא נוח לעשות זאת תוך כדי ריצה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus 7T

מאת
ההשקה הראשונה של OnePlus לשנת 2019 הציגה תפיסה חדשה. אם עד כה נהגה להתמקד סביב דגם אחד בלבד בכל השקה, הרי שהפעם, הכריזה על שני מכשירי דגל: לצד ה-OnePlus 7 שהיווה התפתחות אבולוציונית די מינורית של מכשיר הדגל הקודם שלה משנה שעברה, הציגה החברה את OnePlus 7 Pro, מכשיר משמעותית יקר יותר שמציג שדרוגים מהותיים במסך, במצלמה ובעיצוב. השקה של יותר מדגם אחד אינה נוהג יוצא דופן בשוק הסלולר ורוב היצרניות נוקטות בגישה הזאת, אבל במקרה של OnePlus זה היה צעד חריג. עד לאותה נקודה נהגה החברה להשיק מכשירים איכותיים וחפים מגימיקים או טרנדים שעשויים היו לייקר אותם. ה-Pro נכנס בכל הכוח לטריטוריית מכשירי הפרמיום בניסיון לפתות לקוחות חדשים, כאלו שמסך עם שוליים קמורים עושה להם את זה, ומצלמה קופצת נראית להם כמו פתרון לגיטימי כדי להעלים את מגרעת המסך. עם כל הכבוד לרצונה של וואנפלוס למשוך קהלים חדשים, דווקא בביקוש לדגם הסטנדרטי, לא ה-Pro, היה ל-OnePlus קשה יותר לעמוד, וצרכנים רבים שביקשו לרכוש אותו נתקלו בשבועות הראשונים בעיכובים באספקה. בסבב ההשקה השני שלה לשנת 2019, הציגה OnePlus  שוב שני מכשירים, שוב דגם סטנדרטי ודגם Pro. הפעם, בעוד דגם ה-Pro החדש זכה בעיקר בערכת שבבים מעודכנת, ה-OnePlus 7T שהגיע אליי לביקורת, קיבל במסגרת הרענון החצי שנתי חלק מהפינוקים שאפיינו את דגם ה-Pro הקודם.


OnePlus 7T (צילום: גד גניר)
בגזרת המפרט הטכני, OnePlus 7T ממשיכה לצייד את מכשיריה בחומרה המשובחת והעוצמתית שניתן למצוא על המדף: ערכת השבבים החדשה והחזקה ביותר בקטלוג של של קוואלקום, ה-+Snapdragon 855, גרסה עדכנית של Snapdragon 855  שעליה התבססו רוב מכשירי הדגל של 2019, רק עם מהירות שעון מעט גבוהה יותר. זכרון ה-RAM מתחיל מהנפח המאוד נדיב של 8 גיגה, והאחסון מ-128 גיגה שאינם ניתנים להרחבה, כאשר קיימת גם גרסה עם אחסון בנפח 256 גיגה אם צפוף לכם. כבר שנים שלא נתקלתי במכשיר של OnePlus שמגמגם או מפגין איטיות כלשהי, וגם המכשיר הזה לא שובר את הרקורד הנאה. בשום מצב לא תמצאו אותו לא מוכן, תמיד מגיב בזריזות, לא נתקע, הכל פשוט עובד ועובד טוב. על החומרה הזאת רצה Oxygen, גרסתה של OnePlus למערכת ההפעלה אנדרואיד. גרסת האנדרואיד כאן, אם תהיתם היא הגרסה העדכנית ביותר, גרסה 10. Oxygen היא אחת ההתאמות האהובות והמוצלחות ביותר של יצרנית למערכת ההפעלה אנדרואיד ולא במקרה: היא קלילה, לא תמצאו עליה שום אפליקציית צד ג’ שמותקנת עליה מראש, וגם האפליקציות הבסיסיות שלה הן בעיקר של גוגל. מצד שני, היא כוללת מגוון רחב מאוד של יכולות התאמה אישית של מראה התפריטים והממשק, אופן הניווט בו ואפילו שליטה על תבנית הרטט, והכל נגיש ומסודר בצורה מאוד הגיונית. אחד הפיצ’רים האהובים עליי ב-Oxygen הוא מצב הקריאה המתקדם, שכבר קיים במכשירים קודמים של החברה, אך כאן הוא הפך לקצת יותר מסתם פילטר שחור לבן למסך: ב-OnePlus 7T נוספה גם היכולת לבחור בין שני מצבי קריאה: השחור ולבן הקלאסי או צבעוני המותאם לקריאה, או במילים אחרות צבעוניות מאוד מרוסנת שאמורה לאפשר קריאה נוחה. רוצים להתרכז בקריאה? ניתן להגדיר אפילו שבזמן שמצב קריאה מופעל, לא יוצגו תצוגות מקדימות של התראות. מעבר לכך, ניתן להגדיר אפליקציות ספציפיות שיפעילו אוטומטית את מצב הקריאה.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Oral-B Genius X

מאת
לפני כחודש החלה למכור Oral-B את מברשת השיניים החשמלית החדשה המתקדמת והחכמה ביותר שאי פעם ייצרה, ה-Genius X. זו אמנם לא מברשת השיניים החשמלית הראשונה של המותג שיודעת להתחבר אל הטלפון שלכם, אבל זו בהחלט הראשונה שמתהדרת בשימוש באלגוריתמים של בינה מלאכותית כדי לבצע את משימתה על הצד הטוב ביותר. אז נכון, מברשות שיניים חשמליות לא היתה קטגוריית המוצרים הראשונה שחשבתי עליה כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, אבל כשהחלו להתעופף באויר מילים כמו “Bluetooth”, “אפליקציה”, “AI” (וכמובן המילים שתמיד עושות עור ברווז למי שעוסק בארץ בתחום ביקורות הגאדג’טים, “תסקור אותה במקביל לאתרים בחו”ל”), הפיתוי היה גדול מכדי שניתן יהיה לסרב לו.



Oral-B Genius X (צילום: גד גניר)
כאמור, Genius X היא הדור החמישי למברשות שיניים חשמליות חכמות של Oral-B. מה עושה מברשת שיניים חשמלית חכמה שלא עושה מברשת שיניים חשמלית רגילה? בגדול, היא אמורה לקחת בעלות על שיקול הדעת של המשתמש בפעולת הצחצוח בשני מישורים: במשך הכולל של זמן הצחצוח, ובכיסוי מלא של כל האיזורים שצריך לצחצח. לפי Oral-B, רופאי שיניים ממליצים שמשך זמן צחצוח השיניים יעמוד על לפחות שתי דקות. אם אינכם עומדים עם סטופר ומודדים את משך הזמן שאתם באמת מצחצחים, אין סיכוי שאתם אכן עומדים בדרישה הזאת. בלחץ של ההכנות בבוקר, ובעייפות של הלילה, משך הזמן בפועל שתעמדו ותצחצחו שיניים יעמוד ברוב המקרים על משהו שבין חצי לרבע מזה. בתוך הזמן הקצר הזה אתם אמורים לכסות את כל השיניים, ומכל הצדדים. בזמן הקצר הזה אין שום דרך לעמוד בדרישה הזאת, ואלו שני הדברים העיקריים ש-Genius X מתיימרת לתקן בשגרת צחצוח השיניים שלכם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Tab s6

מאת
ב-2010 כולם ידעו שהם צריכים טאבלט. השקת האייפד הראשון בינואר היתה אמנם זו שנתנה את האות לפתיחת תור הזהב של קטגוריית המוצרים הזאת, אבל חודשים ספורים לאחר מכן פסי הייצור של יצרניות הסלולר הגדולות החלו לפלוט טאבלטים משלהן. הראשונה ללכת בעקבותיה של אפל היתה סמסונג, שבספטמבר באותה שנה הציגה טאבלט משלה, מבוסס אנדרואיד, עוד לפני שגוגל בעצמה הספיקה להתאים את מערכת ההפעלה שלה למסכי מגע גדולים. 



Samsung Galaxy Tab S6 (צילום: גד גניר)
בשנים שחלפו מאז מכירות הטאבלטים הספיקו לנסוק ואז לצלול. העובדה שאנשים ידעו שהם צריכים אחד, לא ממש ענתה על השאלה *למה* הם צריכים אחד. כשעבר מספיק זמן מבלי שטאבלטים סיפקו תשובה מספיק טובה לשאלה הזאת, אנשים החלו לאבד עניין. מהמוצר הנחשק ביותר בקטלוגים של חברות הטכנולוגיה, טאבלטים הפכו לדבר הזה שאתם פוגשים בעיקר כשאתם מבקשים תפריט במסעדה. לפני כשנה וחצי גוגל הסירה את קטגוריית הטאבלטים מחנות המוצרים שלה, עדות עצובה לאמון שהיא רוכשת לקטגוריה. אפל מצידה ממשיכה בעסקים כרגיל עם האייפד, ומתמידה בנסיונה להפוך אותו לתחליף למחשב נייד. ומה לגבי סמסונג? כמו בתחילת העשור, היא היחידה שקוראת תיגר על אפל בשוק הטאבלטים החזקים, השנה היא עושה זאת עם ה-Galaxy Tab S6.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Sennheiser Momentum TW

מאת
אם לשפוט לפי שידורי הטלוויזיה בסבב הלחימה הנוכחי ברצועת עזה, נראה שאנחנו במצב של קיבעון: למרות שישנן לא מעט אלטרנטיבות, זה נראה כאילו כולם מסתובבים עם AirPods בלי לשאול בכלל האם אפשר אולי אחרת. אז נכון, לאוזניות של אפל יש את היתרונות שלהן, אבל שלוש שנים אחרי שהוצגו לראשונה, שוק האוזניות שאין ביניהן כבל מקשר נראה כבר שונה לחלוטין. כמעט כל יצרניות האודיו הגדולות מציעות לפחות דגם אחד של אוזניות True Wireless, וה-Momentum TW הן הניסיון הראשון של Sennheiser למצוא את דרכה אל תוך האזניים שלכם, על חשבונן של האוזניות הלבנות.



Sennheiser Momentum TW (צילום: גד גניר)
בניגוד ליצרניות רבות אחרות, אנשי סנהייזר בכלל לא מנסים לאמץ את התצורה של אפל: ה-Momentum מעוצבות כמעין קונוסים שחורים קטומים בעלי ראש כסוף, בגימור מחורץ בצורה מעגלית. האוזניות לא קטנות במיוחד, אבל גם לא גדולות מדי. למרות שאין כאן סנפירי ייצוב או עיצוב ארגונומי מורכב שמנסה להתאים למבנה האוזן, בפועל זה בדיוק מה שהעיצוב הזה עושה: קל למקם את האוזניות בתוך האזניים, והן נתפסות בתוכן בצורה טובה, ולא מציקות שם בהאזנה ממושכת. 

להמשך קריאה