אוזניות

כאלו ניסיתי: אזניות Beats Studio Wireless

מאת
אחת לכמה
חודשים, כאשר נופל עליי המצב רוח המתאים, אני מחליט לבקש לבדיקה מוצר יקר באופן
מגוחך, שאין סיכוי שהייתי חושב אי פעם לקנות אותו. זה בדיוק מה שקרה כאשר נפלה
בחלקי ההזדמנות לבחור מוצר מקטלוג המוצרים של באג. לאחר התלבטות קצרה, החלטתי ללכת
על ה-Beats Studio Witreless.
אני מקווה
שאין צורך שאספר לכם על Beats.
מדובר במותג האוזניות המוכר ביותר בעולם כרגע, כאשר חוט האוזניות האדום המשתלשל
מרוב דגמי האוזניות של Beats
מהווה סימן היכר ברור וייחודי בערך כפי שהיו האזניות הלבנות של אפל. אגב אפל –
לאחרונה הסתיימה עסקת הרכישה של Beats
ע”י החברה מקופרטינו, ומסקרן מאוד לדעת מהו הכיוון אליו הולכות שתי החברות
האלו.
Beats Studio Wireless (צילום: גד גניר)


רגע לפני
שאני מספר לכם על השבועיים שביליתי עם ה-Studio Wireless, קצת רקע אישי: ה”רומן” שלי עם Beats
החל כאשר בדקתי לפני מספר שנים את מכשיר ה- HTC
הראשון שהתהדר בשיתוף הפעולה בין היצרנית הטאיוונית לבין חברת האוזניות הפופולרית
מארה”ב, ה-Sensation XE.
מדובר היה בגרסת מוזיקה של מכשיר הדגל של HTC
באותה תקופה, והוא הגיע עם אקולייזר פנימי של Beats,
ואוזניות In – Ear  הידועות בשם URBeats.
במסגרת הבדיקה ההיא התרשמתי לטובה מאיכות השמע שלהן, אך היתה זו התרשמות שמבוססת
על שימוש לזמן קצר בלבד, ונאלצתי להחזיר את המכשיר והאוזניות בתוך מספר ימים.
כעבור שנה, קיבלתי זוג אוזניות שכאלו כמתנה. הייתי מאושר, עד שניסיתי להאזין
באמצעותן במשך תקופה ארוכה. לא הצלחתי למצוא דרך נוחה לשים אותן בתוך האוזן שלי
מאחר ויחסית לגודלן, הן היו כבדות מאוד. מעבר לכך, הן פשוט נשמעו לא טוב: הן
באסיות באופן מוגזם, שזה
כיף לאנשים מסוימים. לאנשים אחרים, כמוני, זה מפריע מאחר והבאסים כה חזקים שהם
מאפילים על כל צליל אחר.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jabra ROX

מאת
כבר סיפרתי
לכם בעבר על אוזניות הבלוטות’ הסטריאופוניות הראשונות שקניתי. למי שלא עוקב, אספר
בקצרה: היו אלו אוזניות של Jabra,
אוזניות On-Ear עם
קשת עורפית (היתה תקופה שזו היתה תצורה פופולרית מאוד ומשום מה נעלמה). את הקנייה
הזאת ביצעתי אי שם בשנת 2008, בתקופה בה אוזניות כאלו היו סוג של צעצוע למאמצים
מוקדמים שמוכנים להתפשר פה ושם. האוזניות האלו נראו מצוין, היו נוחות מאוד על הראש
והאזניים ואפילו סיפקו איכות שמע לא רעה יחסית לאזניות בלוטות’ של אותה תקופה. מצד
שני, האוזניות האלו היו כשלון, לפחות מבחינתי: מהרגע הראשון שהאזנתי באמצעותן
לטלפון סבלתי משינויים בקצב הנגינה וניתוקים, תקלות שלא ניתן להתעלם מהן או לחיות
איתן בשלום. ההתנסות הבאה שלי עם אוזניות בלוטות’ סטריאופניות של ג’אברה היתה
בחודש ינואר השנה, עם ה-Revo Wireless,
אוזניות יקרות (לטעמי), אבל נפלאות.

Jabra ROX (צילום: יח”צ)


וזה מוביל
אותי לאוזניות איתן ביליתי את השבועיים האחרונים, ה- Jabra ROX Wireless, אוזניות In-Ear
אשר הושקו בחו”ל כבר בחודש אפריל, אך את העלייה הרשמית שלהן לארץ עשו ממש בשבועות האחרונים. כאן אני רוצה רגע לעצור ולספר לכם קצת
על חייו של בלוגר טכנולוגיה המתמקד בסקירת מוצרים. לרוב, המוצרים שאני מקבל, עברו
כבר אצל עיתונאים אחרים, או אפילו בעלי תפקידים שונים אצל היבואנית עצמה. במקרה של
ג’אברה, הם מקפידים לשלוח לי מוצרים חדשים, אטומים וסגורים שחויית האנבוקסינג שלהם
אמיתית ומרגשת כאילו קניתי בעצמי אותם. ב-ROX,
החויה הזאת נמשכה ונמשכה, עד שבשלב מסוים קלטתי שעברו כמעט 10 דקות מרגע שהתחלתי
לפתוח את האריזה ועד שהצלחתי להתיר את האוזניות מהקיבוע שלהן בתוכה. המון חתיכות
נייר דבק שקוף, גומיות ומה לא, הצמידו אותן למעמד שקוף בתוך האריזה, כשאפילו החוט
המקשר ביניהן מלופף בצורה שמסבכת את העניינים. אז נכון, האריזה היא אחד הדברים הכי
פחות חשובים בעת קנייה של מוצר, אבל אם ג’אברה מחליטה להשקיע כל כך באספקט הזה,
שתשקיע גם מחשבה באיך להקל על הרוכשים לחלץ משם את האוזניות במהרה.

אריזת ה-Jabra ROX (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

חייב כאלו: אזניות בלוטות’ Philips SHB7000

מאת
על ה-Philips
SHB7000 שמתי עין עוד לפני כחצי שנה. בשיטוטיי ברשת
אחר מקומות בהם ניתן לרכוש את ה-SHB9001,
נתקלתי ב-SHB7000 והן
עוררו את סקרנותי מאחר והמבנה שלהן הוא Over The Ear,
מבנה נדיר יחסית בטווח המחירים הזה של אוזניות בלוטות’ סטריאופוניות. בנוסף, מחירן
המומלץ בישראל עומד על 399 ש”ח, מחיר זול יחסית לאוזניות בלוטות’, מה שעורר
אצלי סקרנות ותקווה לעלות על מציאה אמיתית.
 

אוזניות Philips SHB7000 (צילום: גד גניר)

אתחיל
מהעיקר – איכות השמע. ה-SHB7000 ממשיכה
את הרושם הטוב שהשאירו עליי האזניות הקודמות שבדקתי של פיליפס, אם כי אופי הסאונד
שונה כאן לחלוטין.  לא תמצאו כאן באסים
עמוקים במיוחד, אבל תקבלו צליל מאוזן, חם, ופתוח, עד כמה שניתן להרגיש סאונד פתוח
באוזניות סגורות. כאן אני חייב לסייג. אני יודע להעריך סאונד טוב, אבל אני לא
מחשיב את עצמי כאודיופיל, ואם להיות כנה, אני גם לא ממש רוצה להיות אחד כזה. אני רוצה
ליהנות מהבורות שלי ולדעת להעריך אוזניות שעולות “רק” כמה מאות שקלים. בהתאם לכך, כאשר אני מקבל אוזניות לבדיקה, אני אוהב לתת גם לאנשים אחרים להאזין להן, כדי
לראות את התגובה שלהם. במדגם הלא מייצג ולא מדעי הזה, רובם המוחלט של האנשים שנתתי
להם להאזין לאוזניות הללו עשו פרצופים נלהבים. מצד שני, כדיבורית אלחוטית לטלפון, ניתן
להגדיר את תפקודן כגרוע, וברוב השיחות שניהלתי איתן, בתוך כמה דקות התבקשתי
באסרטיביות ע”י הצד השני בשיחה להפסיק להשתמש בהן מאחר וכמעט ולא שומעים אותי.

להמשך קריאה

כזה אני רוצה: כרטיס קול חיצוני USB

מאת
ייתכן וכבר ציינתי זאת. אני
הכי אוהב קניות שמתחילות מצורך ספציפי. צורך ספציפי בא בשתי צורות: חפיץ שיכול
לסייע לי לייעל, להקל, להפוך לנוחה יותר פעולה מסויימת בחיי היומיום שלי. הצורה
השנייה היא שחפיץ המשרת את אותה מטרה הלך לעולמו ויש למרבה השמחה צורך להחליפו.
כאן המקרה קצת שונה.

יש לי מחשב נייח בחדר
העבודה. מחשב שאני לא נוטה להשקיע בו יותר מדי. זהו מחשב נייח בעל מפרט סביר,
שעבור המשימות הכבדות של גלישה באינטרנט, הורדת סדרות וסרטים, ושימוש באופיס, הוא
בהחלט מספיק. המחשב הזה, שלוח האם שלו חוגג השנה 8 שנים לרכישתו, הפסיק להוציא
סאונד דרך יציאת ה-3.5 מ”מ שלו. במקרה כזה, שולחים את לוח האם בדר”כ
לתיקון, אבל לוח אם בן 8 שנים הוא לא משהו שמתקנים, ולכן אני בבעיה.

הפתרון האפשרי הוא די פשוט,
לנסות ולהוציא סאונד דרך מקור אחר. היה לי בבית כרטיס קול חיצוני שכזה. שבצידו
האחד חיבור USB, ובצידו השני יציאת אוזניות 3.5 מ”מ, וכניסת מיקרופון.
התוצאות היו מזעזעות. סוף סוף יש סאונד אבל הוא נשמע נורא. ייתכן וזה קשור לעובדה
שמדובר בכרטיס קול שעולה דולר וחצי באיביי, בלי סימן זיהוי של יצרן כלשהו, בלי עתיד
בלי תקווה בלי חלום (החריפים שביניכם יבינו את הקישור של כרטיס קול לציטוט משיר).

כרטיס קול חיצוני USB אלמוני (מקור: ebay)
החלטתי לבדוק מה יש לחברות
הגדולות להציע בתחום הזה. הבחירה הטבעית היא ב-Creative, היצרנית שהביאה לעולם את המותג Sound Blaster, המזוהה יותר מכל עם כרטיסי קול.
כאמור, הכוונה שלי היא לא להשקיע סכום נכבד מדי, סה”כ המטרה הראשית שלי היא
להוציא סאונד מהמחשב הזה כדי שאוכל לוודא שהכתוביות שאני מוריד אכן מסונכרנות
לסרטים, אולי לשמוע מדי פעם מוזיקה, או לקבל שמע בסרטוני יוטיוב ולא יותר מזה.
לכן, אני מתמקד באמצעים הזולים ביותר שיש ל-Creative להציע בתחום הזה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: אזניות Jabra REVO Wireless

מאת
אחת
ההנאות הגדולות שלי מהבלוג הזה בתקופה האחרונה, היא האפשרות להניח את הידיים שלי
על חפיצים שאין שום סיכוי שאקנה, לרוב מטעמים כלכליים. ה-Jabra REVO Wireless הן
דוגמא מעולה לחפיץ כזה. Jabra למי מכם שלא מכיר, היא
אחת היצרניות הוותיקות בתחום פתרונות התקשורת בכלל, ובתחום מוצרי Bluetooth בפרט.
ההיסטוריה האישית שלי עם Jabra כוללת את אוזניות הבלוטות’ הסטריאופוניות הראשונות שלי, ה-BT620s , משדר בלוטות’ בעל חיבור 3.5 מ”מ
(אותו הזכרתי כאן) ואוזניית הבלוטות’ בה
אני משתמש ברכב, ה-Stone 2.

מבט כללי על ה-Jabra REVO Wireless (צילום: גד גניר)


ה-Jabra REVO Wireless הן
אוזניות בלוטות’ סטריאופוניות. הדבר הראשון שניתן להבחין לגבי ה-Jabra REVO Wireless זה
שהן נראות מעולה. יש בהן שילוב צבעים של שחור, אפור וכתום, והן נראות אלגנטיות,
אבל לא יותר מדי רציניות. הן פחות מצועצעות מרוב הדגמים של אוזניות Beats, אבל פחות “אולפניות” מה-Superlux שלי.
כמו ה-Philips SHB9001 וכמו כל אוזניות בלוטות’ סטריאופוניות מודרניות אחרות, הן
מאפשרות שליטה על המעבר בין השירים, ועל עוצמת הווליום, ישירות מהאוזניות עצמן.
הטוויסט כאן הוא שכל השליטה על הדברים הנ”ל מתבצע ע”י מחוות מגע. כדי
להגביר אני מניע את האצבע בתנועה סיבובית על חלקה החיצוני של האוזניה הימנית. שיר
קדימה- שתי הקשות בחלקה החיצוני הקדמי של אותה אוזניה. שיר אחורה- שתי הקשות בחלקה
החיצוני האחורי. לרוב, אני מתעב התחכמויות עם מגע באביזרים שלי לטלפונים סלולריים,
אך כאן, לאחר חצי יום של שימוש זה הפך לטבעי מאוד ולמען האמת ממש חסר לי באוזניות
האישיות שלי.

להמשך קריאה

כזה יש לי: מתאם ווליום KOSS VC/20

מאת

בפוסט על ה-Superlux HD330 סיפרתי לכם שכבל האוזניות קצר לי מדי, כשאני מחבר אותו לתחנת העגינה של המחשב במשרד. ובכן, לכל בעיה פתרון, ובמקרה שלי, הפתרון חייב להיות מתחכם. לזכותי ייאמר שבהתחלה דווקא הלכתי על הפתרון הפשוט והזול, וקניתי כבל עם חיבור אוזניות סטנדרטי 3.5 מ”מ, באורך של מטר. בגלל שהלכתי על כבל זול מאוד, … להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: אוזניות בלוטות’ Philips SHB9001

מאת
תחום הסאונד הוא ללא ספק
אחד התחומים הנשלטים ע”י מותגים. למרות שבמקרים רבים התשובה לשאלה היכן
שומעים טוב יותר היא סובייקטיבית לגמרי, אנשים יעדיפו להיצמד למותגים מוכרים,
ובייחוד לכאלו שעשו לעצמם שם בתחום הסאונד (כתבתי על כך גם בפוסט על ה-Superlux HD330). פיליפס היא יצרן החולש על מגוון
מאוד רחב של תחומים, החל בציוד רפואי ובקבוקים לתינוקות, ועד לטלויזיות LED. כאן המקום לגילוי נאות: גם הטלויזיה וגם
מערכת הקולנוע הביתית היושבות אצלי בסלון, שתיהן נושאות את הלוגו של פיליפס. למרות מגוון המוצרים הרחב שהיא מייצרת ובכללם גם מוצרי אלקטרוניקה, פיליפס מעולם לא בלטה בתחום הסאונד בצורה מיוחדת. למען
האמת, מהתנסויות קצרות שהיו לי איתן בחנויות אלקטרוניקה, אוזניות פיליפס מעולם לא
השאירו עליי רושם יוצא דופן.

ואז נתקלתי יום בהיר אחד
בחברה לעבודה המשתמשת ב-Philips SHB9000. מאחר וטרם יצא לי להתנסות באוזניות בלוטות’ של פיליפס, הייתי
חייב לבקש ממנה לנסות להאזין קצת לאוזניות. כנראה שהיה שם שילוב של ציפיות מאוד
נמוכות, יחד עם העובדה שמדובר באוזניות מצויינות, בכל אופן, הופתעתי מאוד מאוד
לטובה, וידעתי שאני חייב להתנסות באוזניות מהסוג הזה לתקופה ארוכה יותר.

Philips SHB9001 (צילום: אתר יצרן)


אז קיבלתי לבדיקה דגם זהה
כמעט לחלוטין, ה-Philips SHB9001. אם להיות כנה, אין לי שמץ של מושג מה ההבדל בינן לבין ה-SHB9000. שמחתי לגלות שבעניין איכות השמע,
ה-9000 וה-9001 זהות, ושתיהן מפיקות סאונד מעולה. אבל לפני שאספר לכם עוד על
הסאונד, אגע קצת במה שמסביב.

להמשך קריאה

כאלו יש לי: Sony MW600

מאת
אחת הרכישות הראשונות
שביצעתי באיביי , כמה מפתיע, היתה אוזניות בלוטות’ (Jabra BT620s, למי שמתעניין). באותה תקופה
עדיין הסתובבתי עם טלפון מדגם נוקיה N73, שזה עתה קיבל עדכון למערכת ההפעלה (הנוראית) שלו, שהוסיף לו
תמיכה ב-A2DP, פרופיל שמע סטריאו בבלוטות’. בגדול, אלו היו אוזניות מצויינות,
נוחות וקלות על האוזניים, ואיכות השמע בהן היתה מפתיעה לטובה, ביחס לעובדה שמדובר
באחד הדגמים הראשונים בשוק של מוצר מסוג זה. יחד עם זאת, הן לא היו אמינות במיוחד:
בחיבור ל-N73 (וגם בחיבור למתאם בלוטות’ שעליו כתבתי כאן) נתקלתי בניתוקים
ובשינויי קצב, כך שלעיתים המוזיקה נשמעה דרך האוזניות מהירה מדי או איטית מדי, עד
שהתייצבה לאחר כמה שניות. שנה לאחר הקנייה של האוזניות, כאשר התייאשתי סופית מה-N73, וקניתי אייפון, הפסקתי להשתמש
באוזניות האלו מאחר והאייפון הראשון עדיין לא תמך בפרופיל A2DP (דבר שהשתנה הודות לפאצ’ שהתקנתי
על המכשיר מאוחר יותר).

השנים חלפו, ואיתן גם
מקורות השמע אותם ניסיתי לשמוע באמצעות האוזניות. חיברתי אותן ל-iPhone 3GS, סמסונג גלאקסי אס1, 2, ולעוד כמה
מכשירים ששכחתי בדרך. בכל פעם התוצאה היתה זהה, ההפרעות ושינויי הקצב היו שם,
והפכו את ההאזנה בהן למייאשת. כאשר הגעתי לאיביי, זו היתה הפעם הראשונה שבה ניסיתי
לחבר אותן ל-HTC One X. בשלב הזה זה נראה היה כאילו הן הגיעו לסוף דרכן. הניתוקים הפכו
להיות תכופים הרבה יותר ופשוט לא ניתן היה להאזין בהן בצורה סבירה למוזיקה. ואז התחילו החיפושים אחר
אוזניות מחליפות. החיפושים לא נמשכו הרבה זמן, והובילו די במהירות אל Sony MW600. 


קצת קשה לי לקרוא להן
אוזניות. החלק העיקרי כאן הוא למעשה מקלט בלוטות’, מכוסה בכפתורים, שיש לו כניסת
3.5 מ”מ. בתוך האריזה מגיעות גם אוזניות In-Ear של סוני, עם כבל קצרצר (סוני לא
תכננה שתשתמשו באוזניות האלו באופן חוטי קונבנציונלי, ובצדק), ומטען קיר, עם חיבור
MicroUSB (יחי הסטנדרט!).

להמשך קריאה

כאלו יש לי: Superlux HD-330

מאת
אחד הדברים הראשונים
שהבחנתי בהם כאשר התחלתי לעבוד ב-eBay היתה העובדה שלרוב האנשים יש אוזניות, אם לא על הראש, אז לפחות
מונחות על השולחן. במקום עבודה כמו eBay, המקדש את רעיון האופן ספייס, אוזניות הן לא סתם חלק מהשולחן, הן
מצרך הכרחי לצורך ניתוק מרעשי הסביבה.

עד לאותה תקופה, רוב
האוזניות שלי היו אוזניות מסוג In-Ear,  או Earbuds (תצורה שלצערי הולכת ונעלמת,
וחבל). מעולם לא התחברתי לאוזניות קשת. תמיד נראה לי חם ומציק ללכת עם אוזניות
מסוג On-The-Ear, 
ואוזניות Over-The-Ear תמיד נראו לי מקצועיות מדי בשבילי, ודי זלזלתי באנשים שהולכים עם
אוזניות מהסוג הזה ברחוב.



בדיוק שבוע אחרי שהגעתי
לאיביי, גיליתי שאוזניות הבלוטות’ שלי (מדגם Jabra BT620s) מתקרבות לסוף חייהן. השינויים בקצב המוזיקה
נעשו תכופים יותר, וכך גם ניתוקים ובעיות קליטה. אז הזמנתי את ה-MW600 של סוני (עליהן אכתוב בעתיד). מהר
מאוד הבנתי שלמרות העדרו של החוט המרגיז, החלק הבעייתי בחבילה הוא האוזניות עצמן,
ולא מקלט הבלוטות’.

רוב הקניות שאני מבצע,
ועליהן אני כותב כאן, נועדו לפתור בעיית נוחות. אוזניות InEar נורא קל לשלוף במהירות מהאוזן
כשמישהו מדבר אלייך. מצד שני, למקם אותן בתוך האוזניים מחדש, זה כבר לא נוח, ולכן
צריך לחשוב על פיתרון אחר- אוזניות קשת. השלב הבא הוא להחליט אם אני רוצה אוזניות On The Ear, או  Over The Ear. מראש, הנטייה שלי היתה ללכת על אוזניות Over The Ear, מאחר והן מקיפות את כל האוזן,
ומאפשרות בידוד פאסיבי של רעשים מבחוץ. בנוסף היתה לי התלבטות בין אוזניות פתוחות
לסגורות. אוזניות סגורות מספקות צליל “חם” יותר ובאסים עוצמתיים יותר,
אך אוזניות פתוחות נותנות צליל מדויק ו”רחב” יותר, ואכן הנטייה שלי ללכת
על הסוג האחרון.

במידה וזה מעניין אתכם,ל- Techquickie יש סרטון מצוין שמסביר טוב את ההבדלים בין אוזניות פתוחות וסגורות:




השלב האחרון לפני סקר שוק
הוא קביעת תקציב. באופן כללי, אוזניות איכותיות של מותגים מוכרים הן עסק יקר. מעבר
לכך, שמע באוזניות הוא לעיתים קרובות עניין מאוד סובייקטיבי, כך שאני עלול למצוא
את עצמי עם אוזניות של מותג ידוע ומוערך, שעלו לי כמה מאות שקלים, אך בסופו של דבר
לא אהיה מרוצה מהשמע שלהן. תופעה מבורכת של השנים האחרונות היא יוזמה של חנויות
כמו באג וקרביץ להקים עמדות האזנה בסניפים שלהן: עמדות ההאזנה נראות כמו קולב
חליפות גדול, עליו מונחות מספר אוזניות ממגוון האוזניות הנמכרות בחנות. מביקור
בחנויות האלו עולה מסקנה בנאלית: אוזניות זולות של מותגים גדולים לא שוות ברוב
המקרים את העלות שלהן, ואוזניות איכותיות יותר של אותן יצרניות פשוט עולות יותר
מדי. החלטתי שאני לא מתכוון להתפרע ולכוון לתקציב של 200-250 ₪.

להמשך קריאה

אוזניות אלחוטיות בסלון בכל מחיר (מתחת ל-40$)

מאת
המתאם הזה אמנם עלה רק 2.5
דולר, אך הוא כולל בתוכו סאגה ארוכה שכוללת תקווה, אכזבה כואבת, רגעי מתח ואימה,
וסוף טוב אך צפוי. הכל התחיל מהרצון שלי להמשיך לראות סרטים בסלון, בווליום סביר,
גם אחרי שכולם בבית הלכו לישון.

לא יודע איך זה אצל הורים
צעירים אחרים, אצלנו גילינו מהר מאוד שווליום גבוה, או כזה שחזק יותר מקולו של דשא
צומח לדוגמא, עשוי להעיר את הילדה, מה שיפגע בחויית הצפייה בסרט. מאחר וגם צפייה
בסרטים ב-Mute מוחלט זה פחות כיף, החלטתי שאני חייב למצוא דרך לשמוע מבלי להפריע
לשאר יושבי הבית. במצב כזה, הפתרון המתבקש הוא אוזניות אלחוטיות, השאלה איזה.

יש בשוק לא מעט ערכות של
אוזניות אלחוטיות המיועדות בדיוק למטרה זו. מדובר בהוצאה של 200-400 ₪ שלא ממש
התחשק לי לעשות, במיוחד כשכרגע יש לי בבית לא מעט אוזניות רגילות שכנראה מספקות
איכות שמע טובה יותר.
מה עושים?

בזמנו קניתי מתאם
בלוטות’ עם חיבור 3.5 מ”מ של Jabra. את המתאם מחברים לכל מכשיר בעל כניסת אוזניות, והמתאם משדר את
השמע לאוזניות בלוטות’ סטריאופוניות. חיבור ה-3.5 מ”מ במתאם הזה היה בקצהו של
חוט מסולסל, שלצערי במהלך השנים נשחק, מה שיצר הפרעות בלתי נסבלות בשידור, ניתוקים
וקיטועים בסאונד. מתאם כזה עולה באיזור ה-30 דולר. סכום הגיוני, אבל בשלב הזה זה
כבר הפך להיות סוג של אובססיה: אני חייב להשיג שמע אלחוטי באוזניות, בהוצאה הכספית
המינימלית ביותר. לצורך כך, נתפסתי לטענות שקבעו שבלוטות’ הוא בעצם לא פרוטוקול
תקשורת טוב למטרה הזאת, מאחר וקיים דיליי מסוים, מה שיגרום לכל סרט להראות כמו
פרסומת לא מדובבת כראוי של קינדר.



בשלב הזה נזכרתי במשדר FM  ישן שיש לי בבית, משדר דווקא איכותי מאוד של iriver, חברה בעלת היסטוריה מפוארת של
נגני MP3 איכותיים. בשנתיים האחרונות, מאז שסידרתי לעצמי חיבור AUX במערכת ברכב, המשדר הזה נותר
מיותם על הכוורת בחדר העבודה. הבעיה היחידה היתה שהמשדר מיועד להיכנס לתוך שקע
המצית ברכב. הפתרון, מתאם שהופך שקע חשמל רגיל בבית, לשקע מצית. בעלות של 2.5
דולר. בינגו!


למי שעדיין לא הבין, הרעיון
הוא כזה: את המשדר אחבר לחשמל דרך המתאם, ואל הטלויזיה. הסאונד ישודר דרכו בתדר FM, היישר לכל מקלט רדיו (בטלפון
הסלולרי, בנגן MP3 וכו’) שאבחר לחבר אליו אוזניות חוטיות רגילות.

להמשך קריאה