סמארטפונים

כזה ניסיתי: Huawei P10

מאת
שנת 2017 מסתמנת כשנת המסכים הגדולים במכשירי הדגל בשוק הסלולר. הטרנד הזה התחיל אמנם ב-Xiaomi Mi Mix כבר בשנה שעברה, אך ככל שעובר הזמן, נראה שהיצרניות הגדולות מתיישרות לפי האופנה החדשה: מסכים גדולים (מעל 5.5 אינטש) מוקפים במסגרת דקיקה מאי פעם. כך זה ב-LG G6 וב-Galaxy S8, ועפ”י השמועות כך זה יהיה גם באייפון הבא. כל מכשיר שלא ייראה ככה בשנת 2017 ייתפס כמשעמם במקרה הטוב, ומיושן במקרה הרע. די מדהים לראות את ההשפעה שיש לעיצוב על התפיסה של אנשים בנוגע למידת החדשנות שמציע סמארטפון ואכן, השנה בניגוד לשנים קודמות, השיח ששולט בפורומים בתחום הסלולר הוא לא היאוש מחוסר חדשנות כי אם התפעלות מהקו העיצובי החדש.


Huawei P10 (צילום: גד גניר)




P10 של וואווי לא משחק במגרש הזה. דווקא הבחירה של וואווי בעיצוב סטנדרטי יחסית (אל תספרו לוואווי שטענתי שהעיצוב שלהם סטנדרטי, כבר סיפרתי לכם כמה הם דיברו רק על הצבעים באירוע ההשקה ב-MWC 2017), היא סוג של הימור בשוק הסלולר הנוכחי. תוסיפו לכך את ההימור שיש בויתור על עמידות במים (בדגם הסטנדרטי, בדגם ה-Plus יש עמידות מסוימת אבל גם שם מדובר בסטנדרט נמוך יותר מהנהג בתעשיה). נתוני פתיחה כאלו מחייבים את P10 להיות ממש טוב ב-Basics כדי להוות אלטרנטיבה ראויה לשאר. האם הוא מצליח בכך?



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G6

מאת
בשנה שעברה, בדיוק בתקופה הזאת, השתלטה LG על רוב שלטי החוצות בישראל במסגרת קמפיין למכשיר הדגל שלה שטרם הגיע לארץ. בקרב היבואנית המקומית התעורר חשש כי העובדה ש-Samsung Galaxy S7 הגיע לחנויות מספר שבועות לפני ה-G5, יחד עם המכה התדמיתית הקשה שספגה LG בעקבות משבר תקלת הייצור ב-G4, תגרום לפגיעה במכירות המכשיר החדש שלה. החשש התברר כמוצדק: נתוני המכירות של LG השנה אכן אכזבו בארץ ובעולם, היה ברור שהמכשיר הבא שלה חייב להגיע כמה שיותר מוקדם לשוק ולהיות חדשני, מהפכני וחשוב מכל, כזה שישכיח איכשהו מהצרכנים את המבוכה הגדולה של שנת 2016. את המטרה הראשונה הוא השיג: המכשיר כבר בחנויות: יש לו את הפור ש-LG כל כך היתה זקוקה לו בישראל, ועוד לפני החג, תקופה בה ישראלים פותחים את ארנקיהם ביתר קלות. האם G6 הוא אכן המכשיר שאיתו תוכל LG לצאת למסע לשיקום המעמד שלה? זה בדיוק מה שניסיתי לבדוק.


LG G6 (צילום: גד גניר)




איך מייצרים מכשיר שיותר לקוחות יקנו? שואלים את הלקוחות מה הם רוצים. אם מסתמכים על המצגת באירוע ההכרזה של LG G6 בסוף חודש שעבר ב-MWC 2017, ללקוחות הספציפיים אליהם פנתה LG, היו דרישות הגיוניות: מכשיר אמין ובטוח לשימוש (כי התקפה על היריבה מבית שמכשיריה התלקחו בידיהם של לקוחות, היא ההגנה הטובה ביותר), מכשיר עמיד במים (כי אנחנו בשנת 2017), מצלמה שתוכל לתפוס זוית רחבה (כי תמיד נחמד שיש ברשימה מטרות ש-LG כבר עמדה בהן בעבר), והדרישה שהפכה לתכונת המפתח העיקרית של המכשיר הזה: מסך גדול במכשיר שנוח להחזיק ביד ולהכניס לכיס. משום מה, אף לקוח לא ציין את הסוללה כמשהו שדורש שיפור. הגיעו ימות המשיח? יותר הגיוני ש-LG פשוט העדיפו לא להבליט את הסוגיה הספציפית הזאת.

להמשך קריאה

שם אני כרגע: ההשקה של LG G6 (לייב בלוגינג)

מאת

עונת מכשירי הדגל של שנת 2017 נפתחת רשמית, היום בברצלונה בשעה 12:00 (שעון מקומי) באירוע ההשקה של ה-LG G6 אני כבר נמצא ב-Sant Jordi Club, המקום בו בחרה LG לקיים את האירוע כאן בברצלונה, ואעביר כאן עדכונים חיים ממנו: LG G6 Day – Curated tweets by hafizimblog

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A5 2017

מאת
צביקה הדר, שחר צוברי ושיר אלמליח מחייכים אליכם בשבועות האחרונים משלטי חוצות ומנסים לשכנע אתכם שהסמארטפונים החדשים של סמסונג הם יותר ממה שאתם צריכים. המכשירים האלו הם מכשירי סדרה A שנעדרו מהשוק המקומי בשנים האחרונות, וחזרו במהדורת 2017 כדי לגשר על הפער האיכותי בין מכשירי סדרה J (כדוגמת J5 ו-J7 Prime) לבין מכשירי סדרת מכשירי הדגל של החברה, סדרה S (כדוגמת Galaxy S7). המכשירים שהגיעו לארץ הם Galaxy A7 ו-Galaxy A5 אותו קיבלתי לבדיקה.


Samsung Galaxy A5 2017 (צילום: גד גניר)




מאיפה הגיעה פתאום סדרה A? בואו נחזור שנתיים וחצי אחורה, לסתיו 2014. סמסונג מציגה מכשיר חדש העונה לשם Galaxy Alpha. סמסונג בחרה למתג אותו כמכשיר פרימיום, מאחר והיה דק יחסית, וכלל משהו שלא היה לאף מכשיר אחר שלה קודם לכן: מסגרת מתכת. פרט לכך, המפרט הטכני שלו היה מפרט של מכשיר ביניים לכל דבר, מה שלא הפריע לה לדרוש עליו מחיר של מכשיר פרימיום, מעט יקר יותר אפילו משל מכשיר הדגל שלה באותה תקופה, ה-Galaxy S5. הצרכנים לא נהרו על המציאה הזאת, וסמסונג ליטשה את הקונספט, מה שהביא לעולם את סדרה A. המכשיר הראשון בסדרה הזאת שהגיע אליי לבדיקה בפברואר 2015, ה-Galaxy A5, תומחר בצורה הגיונית יותר, ושווק כאן כ”מכשיר לצעירים”, דהיינו, לא מכשיר דגל, עולה כמעט כמו מכשיר דגל, אבל היי, תראו איזה יפה הוא עם כל המתכת הזאת ששמנו מסביב.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Huawei Nova

מאת
הקמפיינים האימתניים של Huawei  בישראל בשנים האחרונות נותנים את עיקר הבמה למכשירי הדגל של החברה, מכשירים כמו P7, P8, Mate S ו-P9. מכשירי דרג הביניים והדרג הנמוך שלה אמנם נמכרו בישראל, אך שמרו על אלמוניות מסוימת בכל הקשור לפרסום. קטלוג החברה מכיל לא מעט אפשרויות מעניינות למי שהתקציב שלו קשיח מדי בשביל מכשיר דגל: בחו”ל, החברה הסינית מתחזקת מותג נפרד בשם Honor של מכשירים זולים יחסית הנחשבים איכותיים ואטרקטיביים. בארץ, יכולתם לקנות עד היום מכשירים מסדרה G של החברה, או את גרסאות ה-Lite של מכשירי הדגל. כעת נוחת בישראל Nova, מכשיר שניתן להגדירו כ-Upper-Mid, הראש לחוליה המקשרת בין השועלים לאריות.



Huawei Nova (צילום: גד גניר)
המפרט הטכני של Huawei Nova די סטנדרטי למכשירים מהקטגוריה שלו: ערכת השבבים Snapdragon 625 בעלת שמונה ליבות במהירות 2.0 גיגהרץ כל אחת, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה, אשר ניתן להרחבה עד 256 גיגה. מערכת ההפעלה היא אנדרואיד בגרסה 6.0.1, כשעליה הממשק הייחודי של Huawei, ה-EMUI כאן בגרסה 4.1. אין במפרט הזה משהו יוצא דופן או ייחודי, אבל השילוב שנעשה כאן מייצר חויית שימוש מאוד נעימה: המכשיר זריז למדי, מגיב היטב, לא נתקע אף פעם ולמען האמת לא נוצרו אצלי געגועים למכשירים מתקדמים יותר בזמן ששהה אצלי. המצב היחיד שבו הורגשה איטיות מסוימת (לחלוטין בגדר הנסבל) היתה בהפעלה ראשונית של משחקים, קורבן שלא אכפת לי להקריב. סדרת 6XX של מעבדי קוואלקום היא סדרה שיש בה מעבדים טובים יותר ומעבדים טובים פחות. 625 משתייך ללא ספק לצד הטוב של הסקאלה ובצד עבודה חלקה ותקינה, מציע חסכון בצריכת סוללה, וכמעט ואינו מתחמם. נפח האחסון המובנה של 32 גיגה מבטיח שתוכלו להתקין לא מעט אפליקציות על המכשיר מבלי לחשוש, לפחות נכון להיום, שייגמר לכם המקום.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 4

מאת
לכל חג יש את הכוכבים שלו. לל”ג בעומר יש את בר כוכבא, לחנוכה יש את יהודה המכבי, והשנה כך נראה, הגיבור הלא מעורער של חגי הקניות בחו”ל (חג הרווקים הסיני, סייבר מאנדיי) הוא ה-Xiaomi Redmi Note 4. מעטים המכשירים שנשאלתי לגביהם כל כך הרבה פעמים, עוד לפני שהגיע לארץ באופן רשמי. העניין שיצר המכשיר הזה לא נגמר בסוף תקופת חגי הקניות, ואינו תופעה בלעדית לשוק הישראלי. המכשיר הושק בשבועות האחרונים בהודו כאשר במכירה המוקדמת שלו נמכרו כ-250,000 יחידות בתוך כ-10 דקות, הישג מרשים מאוד למכשיר שאינו מוגדר כמכשיר דגל.



Xiaomi Redmi Note 4 (צילום: גד גניר)





המחיר הוא לא הדבר היחיד שגורם לאנשים להתענייין דווקא במכשיר הזה, אבל מה שמקבלים בתמורה למחיר הזה, הופך אותו לעסקה אטרקטיבית שקשה להתעלם ממנה. לשיאומי שתי סדרות עיקריות של מכשירים, בתוכן אין ספור תתי דגמים. בעוד מכשירים ששם הדגם שלהם מתחיל ב-Mi הם מכשירי הדגל של החברה, מכשירי ה-Redmi פונים לקהל שמחפש מכשירים משתלמים ומוכן להתפשר על מפרט קצת פחות חזק (בדומה לסדרת Desire של HTC). בגלל ריבוי הדגמים קשה קצת להצביע על היררכיה והמשכיות בדגמים השונים אבל בהיצע הדגמים המצומצם המגיע לישראל באופן רשמי, ה- Redmi Note 4 יכול בהחלט להחשב כממשיך דרכו של ה-Redmi Note 3 Pro, מכשיר לא רע בכלל בפני עצמו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy J7 Prime

מאת
יצרניות סמארטפונים סיניות כמו OnePlus ו-Xiaomi נותנות הרבה אמון בהפצה דרך האינטרנט. ל-OnePlus היתה מערכת הזמנות שדרכה ויסת הסטארטאפ הקטן את הביקושים למכשיר, וגם Xiaomi מתחילה מכירה של כל דגם חדש שלה ב-Flash Sales, מכירה דרך אתר האינטרנט הנקבעת למועד ספציפי, ומלאי המכשירים אוזל בדר”כ בתוך שניות ספורות. סמסונג מפעילה מערך מכירות והפצה מסורתי יותר, במיוחד בארץ, המתבסס על נקודות מכירה, דוכנים של מפעילות הסלולר, והמכירה דרך הרשת התבצעה עד כה כערוץ משלים לדרכי השיווק המסורתיות.



Samsung Galaxy J7 Prime (צילום: גד גניר)



השנה, בחרו בסמסונג ישראל לנסות משהו חדש. ה-J7 Prime וה-J5 Prime הוכרזו בחודש שעבר עם חידוש מרענן: כמו את דיסק האוסף של יהורם גאון בזמנו, גם את המכשירי שוק הביניים החדשים של החברה הקוריאנית, לא תוכלו להשיג בחנויות, כי אם דרך אתר אינטרנט שהוקם במיוחד למטרה זו (או באתרי מסחר גדולים) לזמן מוגבל. מה יוצא לה מזה? כנראה שמדובר בפיילוט, במסגרתו מנסה לבחון את היתרונות והחסרונות של הפצה באמצעות האינטרנט בלבד. כדי להפוך את העניין לאטרקטיבי יותר, נבחרו מכשירים שעל הנייר נראים קצת יותר אטרקטיביים מגרסאות ה-J7 וה-J5 הרגילות וכוללים גוף עשוי מתכת, זכרון RAM בנפח משודרג, רזולוציית מסך גבוהה יותר, ואפילו קורא טביעות אצבעות. כל זה מגיע עם ערכת אבזרים נוספים, ומחיר יקר רק במעט ממחירו הרשמי של ה-J7 הרגיל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Max

מאת
אני לא חושב שסמארטפון צריך להגיע עם מסך גדול יותר מ-5.7 אינטש. גם 5.7 אינטש זה קצת יותר מדי, אבל באופן כללי, סמארטפונים שמגיעים עם מסך גדול יותר הם מבחינתי פסולים מראש. גם היצרניות הגדולות לא נותנות יותר מדי אמון במכשירים עם מסך של 6 אינטש ומעלה, והמבחר הקיים בשוק כיום, עבור בעלי האצבעות הבלתי נגמרות שביניכם, הוא מאוד מאוד מצומצם. לפני מספר חודשים סיפרתי לכם על ההתנסות שלי עם ה-Phab Plus של לנובו, פאבלט ענק עם מסך בגודל 6.8 אינטש (טאבלטים קומפקטיים מגיעים עם מסך בגודל של 7 אינטש), וכעת מגיע תורו של ה-Mi Max, פאבלט מעט קטן יותר של שיאומי, עם מסך בגודל של “רק” 6.4 אינטש.



Xiaomi Mi Max (צילום: גד גניר)





המפרט הטכני של ה-Mi Max, אם מתעלמים לרגע מגודל המסך, זהה לזה של ה-Xiaomi Redmi Note 3 Pro שבדקתי לפני מספר שבועות: ערכת השבבים Snapdragon 650 של קוואלקום, זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, אחסון פנימי בנפח 32 גיגה ואפשרות הרחבה באמצעות כרטיס זכרון עד ל-256 מגה, או לחילופין שימוש בסים נוסף על חשבון כרטיס הזכרון (שיאומי בחרה כאן משום מה ב-Micro Sim ולא בנאנו סים הנפוץ יותר, אז לפני הקנייה ודאו שיש לכם את סוג הסים המתאים). ה-Xiaomi Mi Max הגיע אליי עם MIUI 8 בגרסה 8.1.4.0, המבוססת על אנדרואיד בגרסה 6.0.1. MIUI מגיעה כאן עם כל הפינוקים שהביאה ב-Redmi Note 3 Pro כמו “שטח שני”, המהווה מעין סביבת עבודה נוספת בטלפון שבה ניתן להכנס עם חשבונות שונים, משהו שמאפשר נניח להפריד בין כל מה שקשור לעבודה ובין מה שקשור לשימוש בטלפון בשעות הפנאי. יצירת “שטח שני”, גוזלת משאבי מערכת כמו זכרון, אחסון וכוח עיבוד. חלופה אפשרית היא שכפול פרטני של אפליקציות. במידה ויש לכם משום מה שני חשבונות פייסבוק, או וואטסאפ באפשרותכם “לשכפל” את האפליקציה, ובכל אחד מהם להשתמש בחשבון אחר. ערכת השבבים Snapdragon 650 עשתה יופי של עבודה ב-Redmi Note 3 Pro והאמת שהתחושה כאן אפילו השתפרה: המכשיר זריז מאוד ומגיב במהירות לכל פעולה. ייתכן שהרושם החיובי שקיבלתי על ביצועי ה-Mi Max קשור גם לגרסת התוכנה העדכנית. כל הבאגים הקטנים והמרגיזים שאפיינו מכשירים קודמים של שיאומי נעלמו כאן כלא היו: אין בעיות סנכרון, ההודעות מגיעות בזמן, אין בעיות יציבות אין צורך באיתחולים, הסורק הביומטרי מזהה במהירות ובקלות את האצבעות שלי והמכשיר אפילו מתקשר נהדר עם השעון החכם שלי. זו עדיין לא המהירות של מכשירי דגל, אבל בתפקוד היומיומי הכל עובד נפלא. בנוסף, העובדה שהמכשיר מגיע עם אחסון פנימי של 32 גיגה מבטיחה ראש שקט בכל הקשור למקום הדרוש להתקנת אפליקציות, לפחות בשנה-שנתיים הקרובות.



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: BlackBerry DTEK50

מאת
לפני כשבוע הודיעה בלקברי רשמית על סיום דרכה לפי שעה בייצור בפועל של סמארטפונים. האם זה אומר שיותר לא נראה סמארטפונים מעוטרים בלוגו המותג של החברה הקנדית? להיפך, ככל הנראה אנחנו עומדים בפני גל השקות נוסף של מכשירים הנושאים את השם בלקברי. איך זה ייתכן? ובכן,  לאחר שנים בהם נאבקה להשאר רלוונטית בשוק, החברה החליטה להתמקד בפיתוח תוכנה ואבטחת מידע, ולהעביר את מלאכת ייצור החומרה לקבלן חיצוני. הקבלן בו בחרה בלקברי הוא היצרנית הסינית TCL, אשר מייצרת גם את מכשירי המותג הצרפתי Alcatel. ההסכם שנחתם בשבוע שעבר מסדיר את שיתוף הפעולה בין שתי החברות לטווח הארוך, אם כי שיתוף הפעולה הזה החל כבר לפני מספר חודשים. התוצרים של שיתוף הפעולה הזה הם ה-DTEK60 סמארטפון עם מפרט של מכשיר דגל לכל דבר, וה-DTEK50, אותו קיבלתי לאחרונה לבדיקה, סמארטפון המיועד לשוק הביניים שהגיע לישראל, ומציע תמחור שפוי הרבה יותר מזה של המכשיר הקודם של בלקברי שניסיתי.


BlackBerry DTEK50 (צילום: גד גניר)




ה-BlackBerry PRIV, אותו בדקתי לפני שנה, היה מכשיר האנדרואיד הראשון של החברה, והמכשיר האחרון שייצרה בעצמה. אם לשפוט ספציפית עפ”י המכשיר הזה, אולי מוטב שכך. ה-PRIV היה מכשיר יומרני, שהגיע עם מפרט מכובד ואפילו עם מקלדת פיזית נשלפת, אך היה עמוס בבעיות ורחוק מלספק את הסחורה, בטח במחיר השערורייתי שנדרש עבורו בארץ. ה-DTEK50, מייצג שינוי חד באסטרטגיה של בלקברי, ופניה לקהל לקוחות שונה לחלוטין. כאמור, מדובר במכשיר ביניים המבוסס על מעבד ה-Snapdragon 617 של קוואלקום (אותו אחד מה-Nubia Z11 Mini) הכולל 8 ליבות, 4 במהירות 1.5 גיגהרץ וארבע הנוספות במהירות 1.2 גיגהרץ.למכשיר זכרון RAM בנפח של 3 גיגה, ואחסון פנימי בנפח 16 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה רציתי: HTC HD2

מאת
ברשימת המכשירים שפינטזתי לקנות ולא עשיתי זאת בסופו של דבר, ל-HTC HD2, אחד המכשירים החשובים בהיסטוריה של הסמארטפונים, שמור מקום של כבוד. החודש, לפני 7 שנים, נחת המכשיר באופן רשמי בישראל והצליח לסובב אפילו את הראש שלי, חובב אייפונים מושבע באותם ימים.
HTC HD2(צילום: יח”צ)
כדי להבין איך מכשיר שהריץ מערכת הפעלה בשלהי דרכה הפך למשהו כל כך נחשק, צריך להבין את המצב בשוק הסמארטפונים של שנת 2009 בישראל: ה-HTC HD2 היה הסמארטפון הראשון שנראה כמו אלטרנטיבה ראויה ל-iPhone 3GS, האייפון הראשון שהגיע לישראל באופן רשמי. למערכת ההפעלה אנדרואיד לא היה יותר מדי מה להציע ב-2009 לצרכן הישראלי. מכשיר האנדרואיד הראשון בישראל היה של סמסונג, ה-Galaxy הראשון (דגם i7500), ולהבדיל מסדרת ה-Galaxy S של ימינו, חלוץ מכשירי האנדרואיד של היצרנית הקוריאנית בישראל היה עדיין עמוס באגים ובוסרי מאוד. שחקנית נוספת, אחת החזקות בשוק הסמארטפונים הישראלי והעולמי בסוף 2009 היתה לא אחרת מאשר נוקיה עם מכשירי הסימביאן שלה. מכשיר הדגל שלה, ה-N97 הגיע עם מפרט מכובד, מקלדת פיזית (באותה תקופה זה היה יתרון) ואפילו משדר FM מובנה, ועדיין, מדובר היה במכשיר די כושל בעיקר מערכת ההפעלה שלו שלא ידעה להציע משהו שמתקרב ברמת חויית השימוש למה שהציעו המתחרים. את זה לא אני אמרתי, אמר את זה מנכל נוקיה בכבודו ובעצמו שלוש שנים לאחר מכן.