כזה ניסיתי

כזאת ניסיתי: Philips S9000 SP9861/16

מאת
בראש הקטלוג הבלתי נגמר של מכונות הגילוח של פיליפס, ניצבות המכונות מסדרה 9000, בעלת השם המחייב Prestige. הסדרה הזאת אמנם קיימת כבר מספר שנים, אך בשנה שעברה עברה רענון, במסגרתו הוצגו דגמים חדשים ומשופרים. השבוע החל היבוא הרשמי לישראל של שניים מדגמי הסדרה. כהכנה לכך, בשבועות האחרונים ניתנה לחלקים נרחבים מהפנים והצוואר שלי, ההזדמנות להכיר מקרוב את ה-SP9861/16, המכונה המתקדמת, והיקרה ביותר שיש ליצרנית להציע.



Philips SP9861/16, על משטח הטעינה האלחוטית שלה (צילום: גד גניר)
גולת הכותרת של המכשירים החדשים בסדרה הוא Nano-Tec, חלקיקי ננו שסכיני המכונה הועשרו בהם, ואמורים להגביר את החדות שלהם, ולשמור עליהם חדים לאורך זמן. הראשים יושבים על תושבת (Contour Detect) המאפשרת לכל אחד משלושתם לזוז בנפרד בלי תלות באחר, לנוע בתוך המסגרת הפנימית שלו, ואפילו התושבת עצמה מסוגלת לנוע, הכל כדי שהמכונה תוכל להתאים את עצמה לכל קימור בתוי הסנטר, הלסת והצוואר שלכם. לטענת פיליפס, המכונה מצויידת בחיישני Beard Adapt המסוגלים לסרוק את צפיפות השיער לא פחות מ-15 (!) פעמים בשנייה כדי להתאים את מהירות המנוע לגילוח מיטבי, שלפי הצהרת החברה מסוגל להתמודד אפילו עם זיפי זקן בני שבוע. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG SK10Y Soundbar

מאת
לפני קצת יותר מעשור, עולם מערכות הקולנוע הביתי התחלק עדיין לשתי קבוצות עיקריות: הקבוצה הראשונה היא של מערכות הנמכרות כחלקים בודדים, בהן המשתמש יכול היה לשלב בין רכיבים מיצרנים שונים בהתאם להעדפה שלו ולתקציב שלו. למי שהעדיף פתרון פשוט יותר כדי לקבל שמע היקפי וחזק, היתה האפשרות לבחור במערכות מהקבוצה השניה, מערכות קולנוע ביתיות, בה הכל מגיע בתוך ערכה אחת מאותו יצרן: רסיבר משולב DVD, סנטר, סאב, רמקולים קדמיים ואחוריים. היצרניות שכיכבו בקבוצה הזאת היו יצרניות שלא בהכרח קנו את גדולתן בזכות היסטוריה של מוצרי אודיו איקוניים (יצרניות כמו סמסונג ו-LG), אבל המערכות שלהם סיפקו את הצורך הבסיסי של צרכנים שרצו לשדרג בצורה פשוטה יחסית את חויית הצפייה שלהם בסרטי DVD. בשלב מסוים, מערכות הקולנוע הביתי המשולבות, למרות היותן מוצר פשוט ועממי יותר, החלו להעלם מהשוק.
LG SK10Y מתחת לטלויזיה בגודל 55 אינטש (צילום: גד גניר)

בשנים האחרונות, תפסו את מקומם מכשירים בשם סאונד בר, מעין מערכת משולבת שכל הרמקולים שלה ממוקמים בתוך יחידה אחת רחבה ונמוכה שיושבת על מזנון הסלון. היתרון הגדול של מערכת מסוג זה הוא בנוחות ופשטות ההרכבה: מניחים את הסאונד בר מתחת לטלויזיה, מחברים אותו אליה, וזהו בגדול. אין צורך להעביר כבלים בתוך תעלות מתחת לרצפה, ואין צורך לקדוח ברגים בקירות כדי למקם רמקולים. החסרון כאן הוא לרוב בויתור על שמע היקפי. ישנם מקרני קול אשר מסוגלים “לזרוק” את השמע אל עבר הקירות כדי שיוחזר משם וכך ליצור אפקט של שמע היקפי. רוב הסאונד ברים בשוק לא יודעים לעשות זאת, ואלו שכן, עולים לא מעט. איך אפשר לוותר בכזאת קלות על שמע היקפי במערכת קולנוע ביתית? ובכן, סאונד בר הוא לא ממש מערכת קולנוע ביתית, אלא יותר כמו מערכת רמקולים המיועדת לתת פתרון נוח ופשוט גם להאזנה למוזיקה, שם פחות נדרש השמע ההיקפי.



ה-SK10Y הוא הסאונד בר המתקדם והיקר ביותר של LG נכון לכתיבת שורות אלו, והוא רוצה לעשות את כל מה שצריך להעשות בבית וקשור לאודיו: לשדרג את חויית הצפייה שלכם בטלויזיה ובסרטים, לשמש כרמקול אלחוטי ביתי (בין אם באמצעות קישורית WiFi דרך Chromecast מובנה, ובין אם בבלוטות’), להאזנה למוזיקה, ואפילו לשמש כרמקול חכם מבוסס Google Assistant. לאור העובדה ששירותי סייענים חכמים אינם פעילים נכון להיום בישראל במוצרי צד שלישי (כפי שסיפרתי לכם בביקורות על Bose Home Speaker 500, ו-Sonos Beam) נאלץ לוותר בינתיים על היכולת לפנות בשאלות ובבקשות אליו, אבל גם מה שיש זה לא מעט.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Samsung Galaxy Buds

מאת
אזניות True Wireless החלו לצוץ בשוק כבר בשנת 2014, אבל היצרניות הגדולות החליטו לאמץ את הקונספט רק מספר שנים לאחר מכן. סמסונג היתה בין הגדולות הראשונות לעשות זאת: ביוני 2016 הציגה את הדור הראשון שלה לאזניות ללא חוט מקשר, מוצר יקר, יומרני ובינוני למדי בשם IconX. במובן מסוים, סמסונג היתה קרבן אופנה: הבאזז וורד הכי לוהטת באותה תקופה היתה Wearables, מחשוב לביש, וסמסונג ניסתה להעמיס על האזניות שלה הרבה מעבר ליכולת להשמיע מוזיקה ללא כבלים. ל-IconX היו יכולות ניטור פעילות גופנית, מד דופק ונפח אחסון פנימי למוזיקה, וכל זה בתוך תצורת אזניות חדשה יחסית, עמוסת מחלות ילדות. תוסיפו לכך את הרצון שלה להיות בשוק הזה לפני אפל ויהי מה, ותקבלו מוצר לא בשל מספיק.



Samsung Galaxy Buds בתוך הקייס שלהן שנטען גם אלחוטית (צילום: גד גניר)
הדור הבא של ה-IconX שיצא ב-2018 לשוק, כבר השיל מעליו חלק מהסנסורים, אבל עדיין היה יקר למדי. ה-Galaxy Buds שיצאו לשוק יחד עם Galaxy S10 מבשרים על שינוי מהותי יותר במוצר הזה, שינוי שבא לידי ביטוי גם במחיר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 9T

מאת
התכנית Pimp My Ride היתה אחת מתכניות הריאליטי המצליחות ביותר בתולדות MTV. אם אין לכם מושג על מה אני מדבר בגלל שהייתם צעירים מדי באותה תקופה, או שהיו לכם דברים מועילים יותר לעשות עם הזמן הפנוי שלכם, אזכיר רק שמדי תכנית אסף הראפר Xzibit מכונית מוזנחת להחריד של אחד הצופים אל סדנה לשיפוץ רכבים. בסוף הפרק, יצא הרכב מהסדנא כשהוא Pimped, מסורסר, או איך שלא תקראו לפעולה שבה לוקחים רכב סטנדרטי והופכים אותו למשהו צבעוני מדי, צעקני מדי, עם תוספות ושיפורים לא פרקטיים בעליל. מה פתאום נזכרתי בתכנית הזאת? ה-Mi 9T החדש של שיאומי נראה כמו משהו שיצא מהסדנא הזאת.

Xiaomi Mi 9T. נראה יותר כמו מכשיר גיימינג (צילום: גד גניר)
סדרת מכשירי Redmi של שיאומי הפכה לפופולרית במיוחד בעיקר בגלל מחיר נגיש עבור מוצר שבסה”כ עושה את העבודה. אין בסדרה הזאת משהו מרגש בשום צורה. אין כאן עיצוב מעניין, יכולות צילום גבוהות במיוחד, או איזשהם גימיקים יוצאי דופן. כל זה היה נכון עד מאי השנה, עת הוכרז K20, מכשיר חדש בסדרה שנראה שונה מכל מכשיר Redmi אחר שיצא לשוק עד כה: גב בגימור ייחודי, מפרט חזק, מערך צילום דומה מאוד לזה של מכשירי הדגל של החברה, מצלמה קדמית קופצת עם צליל ותאורה ועיצוב נטול מגרעת, משהו שעד לפני פחות משנה היה אקסלוסיבי רק למכשירי הפרמיום של החברה מסדרת Mix. כאילו כל זה לא מספיק, בחלק מהשווקים (ביניהם גם ישראל) אף שיפצו גם את שם המכשיר וקראו לו Mi 9T, ומחקו כל זכר לשם Redmi, למרות שמדובר באותו מכשיר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia 9 PureView

מאת
למעריצי אפל, סמסונג, ואפילו וואווי עד לא מזמן, אין יותר מדי דאגות. יש לו”ז קבוע של שתי השקות עיקריות בשנה, ומי שלא יכול להמתין בסבלנות להשקות, מקבל בדר”כ מנה הגונה של הדלפות מידע מספר חודשים לפני ההכרזות הרשמיות. אצל נוקיה זה עובד אחרת. מי שליבו שייך למותג הפיני והמתין ליציאתו של מכשיר דגל ראוי, נאלץ לחכות נצח במונחי התעשיה: שרטוטים ראשונים שמלמדים על כך שנוקיה עובדת על סמארטפון עם לא פחות מ-5 מצלמות דלפו לרשת כבר לקראת סוף שנת 2017, אך Nokia 9 PureView הושק רשמית רק בחודש מרץ 2019. כך יצא שבעודה משחררת לשוק מכשירי ביניים סימפטיים בזה אחר זה, דווקא עם מכשיר הדגל המלהיב שלה היא מתמהמהת. האם היה שווה לחכות? לרוב, מגיע כאן “כן אבל” או תשובה מורכבת אחרת. במקרה של Nokia 9 PureView התשובה דווקא פשוטה מאוד: “לא”.



Nokia 9 PureView (צילום: גד גניר)
את הרמז המובהק ביותר לכך שתקופת הדגירה של נוקיה על המכשיר נמשכה זמן רב מדי, ניתן למצוא במפרט הטכני שלו. המכשיר הוכרז כאמור במרץ 2019, כאשר הוא מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 845 של קוואלקום, ערכת השבבים החזקה והעדכנית ביותר לשנת 2018. למעשה, הוא הושק במקביל למכשירים אחרים של יצרניות אחרות שכבר התבססו על ערכת השבבים החדשה יותר של קוואלקום, Snapdragon 855. ערכת שבבים זה לא משהו שפשוט שולפים מהמכשיר ומלחימים לתוכו אחת חדשה יותר, והניחוש שלי הוא שכשבנוקיה ראו שיצליחו להשיק אותו רק כשתגיע לשוק ערכת שבבים חדשה יותר, העדיפו שלא להכנס להרפתקה של התאמת מערך הצילום המתקדם ל-Snapdragon 855 ובחרו להשיק את המכשיר עם מה שיש וזהו. מה שיש אגב לא נורא בכלל: המכשיר תפקד נהדר, היה זריז, יציב והתנהג בשימוש יומיומי כמכשיר דגל לכל דבר. שאר המפרט אגב תואם פחות או יותר למה שמצופה ממכשיר דגל בשנת 2019: זכרון RAM בנפח נאה של 6 גיגה, ואחסון בנפח של 128 גיגה. בניגוד לרוב המכשירים האחרים של נוקיה שיצא לי לנסות עד כה, כאן לא ניתן להרחיב את האחסון באמצעות כרטיס זכרון, וחבל.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: TaoTronics SoundSurge 60

מאת
אם אני צריך להעריך פחות או יותר את אחוז האנשים שפונים אליי ומביעים עניין באזניות ביטול רעשים, אבל מוותרים על הרעיון כששומעים את טווחי המחירים, אז הייתי אומר שהוא עומד על בין 80 ל-90%. הסגמנט של אזניות ביטול רעשים אלחוטיות Over the Ear זוכה להמון באזז בשנים האחרונות, אבל הוצאה של יותר מ-1000 ש”ח על זוג אזניות זה משהו שמרתיע לא מעט אנשים. SoundSurge 60 של המותג TaoTronics שהגיעו לאחרונה לישראל עולות בערך שליש ממה שעולות אזניות דומות של המותגים המקבילים. לא אעשה כאן את הטריק הנדוש של לשאול האם הן יכולות לתת פייט למתחרות הקבועות בקטגוריה כי הן בהחלט לא מסוגלות לעשות זאת. ועדיין, יש מצב שהן יתאימו עבור חלק מה-80-90% שציינתי קודם.
TaoTronics SoundSurge 60 (צילום: גד גניר)

את המותג TaoTronics הכרתי לראשונה במקרה, לפני מספר שנים, כשבחור מהעבודה פנה אליי והציע לי להתנסות בזוג אזניות In Ear שהזמין ברשת. העיצוב שלהן לא הותיר עליי רושם מיוחד, אבל כמו ישראלי טוב, זכרתי לשאול אותו כמה הן עלו לפני שדחפתי אותן לאזניים שלי, והתשובה היתה די מפתיעה ביחס למראה הלא מבטיח שלהן, כ-50 דולר. כשהפעיל את המוזיקה התרשמתי מאוד לטובה מהאיכות, והתרשמתי אפילו יותר כשהודה למעשה עלו לו כ-20 דולר בלבד וסתם רצה לראות את התגובה שלי. כמה הופתעתי לטובה? הפלגנו בשיחה על יוזמה עסקית להתחיל לייבא כאלו ולרגע זה נשמע הגיוני. חלפו מספר שנים מאז ומישהו אחר קפץ על ההזדמנות, וכעת הן הגיעו אליי לבדיקה באדיבותו של אודיוקר תקשורת, היבואן הרשמי של המותג בישראל.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G8s ThinQ

מאת
אחד מרגעי השיא בהשקת האייפון ב-2007 היה הרגע בו סטיב ג’ובס דיבר על כך שאת הסמארטפון הראשון של החברה, המשתמשים יתפעלו באמצעות האצבעות שלהם, בניגוד לסמארטפונים מאותה תקופה שעשו שימוש בסטיילוסים. במשרדי LG בסיאול, היו השנה כמה אנשים שהיו בטוחים משום מה שהם הולכים לעשות למסכי מגע את מה שעשתה אפל לפני 12 שנה לסטיילוסים. במכשיר החדש של החברה אתם אמורים לשלוט (חלקית) באמצעות מחוות ידיים, בלי מגע במסך. בשבועות האחרונים ביליתי עם ה-LG G8s ThinQ, והגעתי לשתי תובנות לגבי המכשיר הזה: הראשונה, שהוא בהחלט לא יעשה את מה שעשה האייפון לסטיילוסים, והשנייה היא שזה עדיין יופי של מכשיר.
זה כמו ב”דו”ח מיוחד”, רק שכאן זה בקושי עובד (צילום: גד גניר)

ה-G8s הוא מכשיר דגל לכל דבר, והוא מגיע עם מפרט טכני שבהחלט הולם את ההגדרה הזאת: ערכת השבבים Snapdragon 855 החדשה והחזקה ביותר של קוואלקום, זכרון RAM בנפח 6 גיגה, ואחסון מובנה בנפח נאה של 128 גיגה, אותו ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון בנפח של עד 1 טרה בייט. מערכת ההפעלה כאן היא אנדרואיד בגרסה 9.0 (Pie), והיא מגיעה עטופה בממשק של החברה, LG UX בגרסה 8. הממשק הזה כולל לא מעט תוספות ושינויים בממשק, חלקם מפריעים יותר, חלקם מפריעים פחות, אבל אין כאן משהו שאי אפשר היה לחיות בלעדיו. למשל, הוא מגיע עם מערכת התראות שאמורות לכוון את המשתמש לעשות שימוש חכם יותר במכשיר. מלבד ההתראות על אפליקציות שצורכות כמות חריגה של חשמל, קפצה לי בשעות הראשונות התראה מרגיזה במיוחד שקוראת לי להמנע מלהסיר את הסוללה כשהמכשיר נתקע, ומציעה לי ללמוד כיצד לאתחל את המכשיר במצבים כאלו. למה זה מרגיז? מכמה סיבות: ראשית, למה שמכשיר שזה עתה קניתי ייתקע? למה לרמוז שהוא יכול להתקע? זו רמת האמון של LG במכשיר הדגל שלה? אי אפשר היה לתזמן התראות שכאלו למספר חודשים אחרי שהתחלתי להשתמש במכשיר? יודעים מה, מילא זה. לקרוא לי להמנע מלהסיר את הסוללה? LG מנסה בכוח לבאס? מכשירים עם סוללה שמשתמש רגיל יכול להסיר מהמכשיר נכחדו מהשוק אי שם ב-2017, וה-G8s מגיע עם סוללה שמן הסתם לא ניתן להסיר ללא התערבות מעבדה או מידה רבה של אומץ. לבקש ממני להמנע מלהסיר את הסוללה שקול לבקשה להמנע מלמשוך יותר מדי בכוח את החוגה שלו. בכלל, נראה ש-LG מעודדת באופן פעיל משתמשים לאתחל את המכשיר שלה. אחת ההתראות כיוונה אותי לתפריט אתחול אוטומטי. מסתבר שניתן להגדיר שהמכשיר יאתחל את עצמו אוטומטית לפי תזמון שאתם קבעתם, סתם כדי לוודא שהמכשיר רענן וטרי. המכשיר מקפיץ התראות גם כשהוא מזהה מכשירים אחרים של LG המחוברים לאותה רשת ביתית. טלויזיה וסאונד בר של ענקית האלקטרוניקה זוהו ע”י ה-G8s ThinQ, שהציע מצידו לאפשר לי לשלוט עליהם דרכו. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: JBL Charge 4

מאת
לפני שש שנים הציגה JBL רמקול אלחוטי בגודל בינוני מסדרה חדשה בשם Charge. השם הזה לא נבחר במקרה: הייחוד של הרמקול הזה היה היכולת לטעון את הסמארטפון שלכם תוך כדי שימוש, ועדיין להמשיך ולנגן לאורך זמן. איזה חידושים מסעירים יש ל-Chrage 4, הדגם העדכני ביותר בסדרה להציע, מלבד סוללה גדולה יותר? לא הרבה, אבל זה לא דבר רע בהכרח.
JBL Charge 4 (צילום: גד גניר)

ה-JBL Charge 4 מציג עיצוב אופייני לרמקולים של החברה: מדובר בגליל מנופח מעט במרכזו, עטוף בבד, כאשר בכל צד ישנו אלמנט רמקול שרוטט בזמן השמעת מוזיקה. הרמקול עצמו ממוגן בפני מים בתקן IPX7, מה שאומר שניתן תיאורטית להכניס אותו למים בעומק מקסימלי של מטר לפרק זמן של כחצי שעה. ומה קורה אם הרמקול ייפול לבריכה שאינה הבריכה של הפעוטות? אין צורך לדאוג. למרות שהוא שוקל כמעט קילו, הוא מסוגל לצוף לפרק זמן קצר מספיק כדי למשות אותו מהמים. בחלקו האחורי, מתחת למכסה מצויים החיבורים של הרמקול: שקע USB Type C לטעינה של הרמקול עצמו, שקע USB סטנדרטי לחיבור מוצרים אחרים לטעינה, ויציאת 3.5 מילימטר למי שרוצה לחבר את הרמקול קוית ולא באמצעות Bluetooth.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Honor Band 4

מאת
לכתוב ביקורת על מוצר של וואווי בחודשים האחרונים היה קצת כמו לפרסם כתבת תדמית על ג’פרי אפשטיין. במחי צו נשיאותי אחד החברה הפכה באופן רשמי לסכנה בטחונית מהלכת, ועל חברות אמריקאיות נאסר לסחור עמה. במצב כזה, כשספקיות חומרה ותוכנה מכריזות בזו אחר זו על הפסקת שיתוף הפעולה עמה, היה נראה שמיותר לכתוב ביקורת על מוצרים שאף אחד מחוץ לסין לא ירצה לקנות. והנה, באופן בלתי צפוי, הנשיא האמריקאי שינה בתוך זמן קצר את דעתו ולאחר ועידת ה-G20 הסכים להקל את ההגבלות על הסחר עם ענקית הסלולר הסינית, מה שצובע את עתידה בגוונים מעט ורדרדים יותר.


Honor Band 4 (צילום: גד גניר)


במשך רוב התקופה הזאת הסתובבתי עם ספק ציוד ריגול סיני מתקדם, ספק צמיד פעילות על פרק כף היד שלי, ה-Honor Band 4, מבית המותג המוזל של וואווי. שוק צמידי הפעילות הזולים נשלט בשנים האחרונות דווקא ע”י יצרנית סינית אחרת, שיאומי, שסדרת צמידי ה-Mi Band שלה הפכו אותה ליצרנית המחשוב הלביש המובילה במכירות העולמיות עם 21 אחוזים מהשוק, נכון לרבעון השלישי של שנת 2018, יותר מאפל ופיטביט. וואווי הסתפקה בזמן הזה במקום הרביעי עם שישה אחוזים, אבל כמו רוב היצרניות בשוק הזה הציגה עליה במכירות. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A80

מאת
שנת 2018 היתה שנה קשה ליצרניות הסלולר. במשך שנה שלמה נאלצו לשמוע בחברות האלו בלוגרים, כתבי טכנולוגיה ובעלי קבוצות פייסבוק רוטנים על מגרעות מסך, על כמה שהשטיק העיצובי הזה (שהופיע לראשונה ב-Essential של אנדי רובין, וב-iPhone X לאחר מכן) הרס להם את החיים ושמדובר בלא פחות משואה עיצובית, כאילו שמלבד המגרעות האלו סמארטפונים הם מושלמים. בזמן שרוב היצרניות בשוק ניסו לתמרן בין הצורך למקם בחזית המכשיר, בחלק שאינו המסך, רכיבים כמו חיישן קרבה, מצלמה קדמית ורמקול אפרכסת לגודל מינימלי ככל האפשר של מגרעת מסך, סמסונג בכלל לא השתתפה במשחק הזה. ה-Galaxy S9 שהושק ב-2018 נראה דומה מאוד ל-S8 של שנה לפני כן, עם מסך בעל שוליים קמורים ומסגרות עליונות מינימליסטיות, אבל עדיין כאלו שרוב היצרניות האחרות נפטרו מהן שנה לפני כן.

Samsung Galaxy A80 ללא מגרעת מסך (צילום: גד גניר)

בסוף 2018 ערכה סמסונג כנס מפתחים גדול בו הציגה את החזון שלה להמשך. במסגרת הכנס, מלבד אב הטיפוס של ה-Galaxy Fold, הציגה גם את חזונה לגבי מסכי המכשירים שלה, שמעתה והלאה יכללו מגוון סוגי מגרעות: מסך עם מגרעת בצורת טיפה (דומה לזו שניתן למצוא ב-OnePlus 6T ו-Xiaomi Mi 9) ייקרא מעתה בשם  “Infinity U”. ה-Galaxy S10 קיבל מסך עם מעין חור בתוכו שמאכלס את המצלמה הקדמית, העונה לשם “Infinity O”. ה-Galaxy A80 שייך לקבוצת מכשירים המתהדרת במסך מקבוצת “New Infinity”, שם הקוד למכשירים ללא מגרעת מסך בכלל. איך מעצביה של סמסונג הצליחו להעלים את המגרעת? ובכן, הם עשו זאת באמצעות הפתרון המופרך ביותר שיצא לי לפגוש בסמארטפון: מערך הצילום הראשי מתהפך ומתרומם מעל המסך כדי לשמש אתכם בצילומי הסלפי שלכם.

להמשך קריאה