Samsung

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Z Flip

מאת
האם אני נהנה מהתשומת לב שאני זוכה לה מהסביבה כשאני בוחן חפיץ ייחודי או נחשק במיוחד? לא אכחיש. לא נעים להודות בכך, אבל תחושת הסיפוק האינפנטילית שלי ממבטים מסוקרנים של אנשים זרים לעבר המוצר שאני בודק היא משהו שטרם הספיק לחלוף אצלי. ה-Samsung Galaxy Z Flip, הוא ככל הנראה הדוגמה הקלאסית למכשיר מהסוג הזה, אבל איתרע מזלו, ומזלי, והוא הגיע אליי כשכבר הורו לנו לעבוד מהבית ובפעמים הבודדות שכן יצאתי החוצה, הגאדג’ט היחיד שעניין את המעטים שסובבים אותי היה מסכת N95. 



Samsung Galxy Z Flip (צילום: גד גניר)


האמת שאולי עדיף ככה: כשמנטרלים את הרעשים מסביב, קל יותר לבחון את המוצר הזה בפני עצמו. נכון, מי שרוכש כיום טלפון עם מסך מתקפל, באיזורים הגבוהים של פירמידת הצרכים האישית שלו נמצא הצורך למשוך תשומת לב. מצד שני, כמו טרנדים עיצוביים רבים, גם הטרנד הזה ימצא ככל הנראה את דרכו בתוך מספר חודשים גם אל מכשירים זולים יותר, ובשלב הזה הרוכשים שלו וודאי ישאלו את עצמם מה הם קנו מעבר לצעצוע מלהיב.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy S20 Ultra

מאת
גם אם עבור רובנו, המצלמות שבסמארטפונים תפסו את מקומן של מצלמות קומפקטיות, האחרונות עדיין מחזיקות ביתרון משמעותי אחד: זום, היכולת להתקרב לאובייקט מרוחק. 20 שנים של התפתחות מטאורית כמעט בכל היבט של אמנות הצילום אמנם לא הספיקו לתעשיית הסלולר להדביק לחלוטין את הפער בכל מה שקשור לסוגיה הספציפית הזאת, אבל נראה שגם זה הולך להשתנות. זה לא שיצרניות סלולר לא ניסו זאת בעבר: כבר ב-2006 הציגה נוקיה טלפון עם זום אופטי כפול 3, אבל הוא היה היוצא מן הכלל, ויצרניות אחרות לא הלכו בעקבותיה. המעבר של השוק לסמארטפונים בעלי גוף דקיק שאין בו מקום למערך אופטי ראוי רק סיבך את האתגר הטכני הזה. השנה, כך נראה, יותר ויותר יצרניות הגיעו למסקנה שהגיע הזמן לפרוץ את המכשול הזה, וביניהם גם יצרנית הסלולר הגדולה ביותר בשוק נכון לכתיבת שורות אלו, סמסונג.



מערך הצילום הראשי של Galaxy S20 Ultra (צילום: גד גניר)

כמו בשנה שעברה, גם השנה השיקה סמסונג את סדרת מכשירי הדגל שלה בשלוש וריאציות עיקריות. בניגוד לשנה שעברה, השנה החליטה סמסונג לוותר על מיתוג הדגם הזול ביותר כדגם נפרד ומשתלם, וכמו אפל הפכה אותו לדגם הבסיס בסדרה, Galaxy S20. בנוסף לו, השיקה דגם מוגדל ומעט מתקדם יותר, ה-Galaxy S20 Plus, ואת ה-Galaxy S20 Ultra, המכשיר אותו קיבלתי לבדיקה, שהוא הדגם המתקדם והיקר ביותר מהשלישיה, ומטבע העניינים גם המעניין ביותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy Note 10

מאת
קשה להאמין שמישהו בסמסונג ידע לחזות מראש לפני 8 שנים, שסדרת ה-Note תהפוך עם הזמן לבעלת חשיבות כה גדולה עבור היצרנית הקוריאנית. צריך להבין את הלך הרוח בשוק בשנת 2011 כדי להבין את עד כמה ה-Note הראשון היה אוונגרדי. האייפונים, שפיתוחם באותה תקופה עדיין נוהל ע”י סטיב ג’ובס הכתיבו את הכללים הברורים כיצד סמארטפון צריך להראות. לכן, כשסמסונג הציגה סמארטפון עם מסך בגודל 5.3 אינטש (כשהגודל הממוצע באותה תקופה עמד על כ-4 אינטש), ועוד עם סטיילוס (אותו אביזר ש-4 שנים לפני כן סטיב ג’ובס לעג לו על במת ההשקה של האייפון הראשון והפך אותו בין לילה לסמל ארכאי שאף יצרנית לא רצתה להתקרב עליו), רבים צפו ל-Note עתיד כמכשיר נישה בלבד.



בזמן שחלף מאז הספיקה סמסונג להדיח את נוקיה מראשות טבלת המכירות העולמיות, להתבסס במקום הראשון, להפוך סמארטפונים בעלי מסך גדול לקטגוריה בפני עצמה (אפילו עם שם משלה, “פאבלטים”) לדלג על Note 6 (כדי להתיישר לפי המספור של סדרה S שלה), לנחות היישר על Note 7 ופיאסקו המכשירים המתלקחים, ולהמשיך משם הלאה כאילו לא קרה כלום, תוך כדי ייקור משמעותי של המכשירים. השנה השיקה סמסונג את המכשיר השמיני בסדרה בהשקה כפולה: את ה-Galaxy Note 10 הקונבנציונלי, ולצידו גרסה גדולה יותר וחזקה יותר, בשם +Galaxy Note 10, אותה בדקתי בשבועות האחרונים.

+Galaxy Note 10. מעט מסגרות, המון מסך (צילום: גד גניר)
כמו כל מכשירי ה-Note שבאו לפניו, גם +Galaxy Note 10 מגיע עם מפרט טכני מאוד מכובד. בניגוד לשנים קודמות, הפעם סמסונג לא עושה שימוש בערכת שבבים זהה לזו של סדרת ה-S מאותה שנה, כי אם בדגם משודרג, Exynos 9825 בעל 8 ליבות, שארבעה מתוכן המיועדות לפעולות יומיומיות, מגיעות כעת עם מהירות שעון טיפה גבוהה יותר. זכרון ה-RAM מגיע כאן בנפח שמתאים יותר לעולם המחשבים – כ-12 גיגה, והאחסון הבסיסי ביותר כאן הוא בנפח של 256 גיגה. בשונה מה-Note 10 הרגיל, +Galaxy Note 10 שומר על יכולת הרחבת נפח האחסון הזה באמצעות כרטיס זכרון. עם חומרה כזאת, אין יותר מדי מה להתלהב  מהביצועים של המכשיר. מי צריך לדוגמה זכרון RAM בנפח גדול יותר מזה שיש לי במחשב שעליו אני כותב את הביקורת הזאת? בעיקר מי שנוהג להשוות מפרטים טכניים של סמארטפונים. בשביל וואטסאפ, טוויטר, פייסבוק ואינסטגרם, אין באמת צורך בנפח שכזה. הסיטואציה היחידה שבה ייתכן שזכרון ה-RAM המרווח יכול לסייע בו היא בהשארת אפליקציות כבדות, משחקים בעיקר, פתוחים ברקע אם הייתם צריכים לצאת לרגע ולעבור לאפליקציה אחרת.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Samsung Galaxy Buds

מאת
אזניות True Wireless החלו לצוץ בשוק כבר בשנת 2014, אבל היצרניות הגדולות החליטו לאמץ את הקונספט רק מספר שנים לאחר מכן. סמסונג היתה בין הגדולות הראשונות לעשות זאת: ביוני 2016 הציגה את הדור הראשון שלה לאזניות ללא חוט מקשר, מוצר יקר, יומרני ובינוני למדי בשם IconX. במובן מסוים, סמסונג היתה קרבן אופנה: הבאזז וורד הכי לוהטת באותה תקופה היתה Wearables, מחשוב לביש, וסמסונג ניסתה להעמיס על האזניות שלה הרבה מעבר ליכולת להשמיע מוזיקה ללא כבלים. ל-IconX היו יכולות ניטור פעילות גופנית, מד דופק ונפח אחסון פנימי למוזיקה, וכל זה בתוך תצורת אזניות חדשה יחסית, עמוסת מחלות ילדות. תוסיפו לכך את הרצון שלה להיות בשוק הזה לפני אפל ויהי מה, ותקבלו מוצר לא בשל מספיק.



Samsung Galaxy Buds בתוך הקייס שלהן שנטען גם אלחוטית (צילום: גד גניר)
הדור הבא של ה-IconX שיצא ב-2018 לשוק, כבר השיל מעליו חלק מהסנסורים, אבל עדיין היה יקר למדי. ה-Galaxy Buds שיצאו לשוק יחד עם Galaxy S10 מבשרים על שינוי מהותי יותר במוצר הזה, שינוי שבא לידי ביטוי גם במחיר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A80

מאת
שנת 2018 היתה שנה קשה ליצרניות הסלולר. במשך שנה שלמה נאלצו לשמוע בחברות האלו בלוגרים, כתבי טכנולוגיה ובעלי קבוצות פייסבוק רוטנים על מגרעות מסך, על כמה שהשטיק העיצובי הזה (שהופיע לראשונה ב-Essential של אנדי רובין, וב-iPhone X לאחר מכן) הרס להם את החיים ושמדובר בלא פחות משואה עיצובית, כאילו שמלבד המגרעות האלו סמארטפונים הם מושלמים. בזמן שרוב היצרניות בשוק ניסו לתמרן בין הצורך למקם בחזית המכשיר, בחלק שאינו המסך, רכיבים כמו חיישן קרבה, מצלמה קדמית ורמקול אפרכסת לגודל מינימלי ככל האפשר של מגרעת מסך, סמסונג בכלל לא השתתפה במשחק הזה. ה-Galaxy S9 שהושק ב-2018 נראה דומה מאוד ל-S8 של שנה לפני כן, עם מסך בעל שוליים קמורים ומסגרות עליונות מינימליסטיות, אבל עדיין כאלו שרוב היצרניות האחרות נפטרו מהן שנה לפני כן.

Samsung Galaxy A80 ללא מגרעת מסך (צילום: גד גניר)

בסוף 2018 ערכה סמסונג כנס מפתחים גדול בו הציגה את החזון שלה להמשך. במסגרת הכנס, מלבד אב הטיפוס של ה-Galaxy Fold, הציגה גם את חזונה לגבי מסכי המכשירים שלה, שמעתה והלאה יכללו מגוון סוגי מגרעות: מסך עם מגרעת בצורת טיפה (דומה לזו שניתן למצוא ב-OnePlus 6T ו-Xiaomi Mi 9) ייקרא מעתה בשם  “Infinity U”. ה-Galaxy S10 קיבל מסך עם מעין חור בתוכו שמאכלס את המצלמה הקדמית, העונה לשם “Infinity O”. ה-Galaxy A80 שייך לקבוצת מכשירים המתהדרת במסך מקבוצת “New Infinity”, שם הקוד למכשירים ללא מגרעת מסך בכלל. איך מעצביה של סמסונג הצליחו להעלים את המגרעת? ובכן, הם עשו זאת באמצעות הפתרון המופרך ביותר שיצא לי לפגוש בסמארטפון: מערך הצילום הראשי מתהפך ומתרומם מעל המסך כדי לשמש אתכם בצילומי הסלפי שלכם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Watch Active

מאת
בעוד שוק הסמארטפונים מדשדש במקום, שוק השעונים החכמים העולמי מתחיל סוף סוף לצבור תאוצה: בשנת 2018 נרשם גידול של כ-56% במספר היחידות שנמכרו, ביחס לשנת 2017. סמסונג, היצרנית הגדולה הראשונה שנכנסה לשוק הזה עוד בשנת 2013, הבינה את הטרנד וייסדה בשנה שעברה סדרת שעונים נוספת המיועדת למשתמשים ספורטיביים יותר. השנה, יחד עם סדרת מכשירי הגלאקסי 10, הציגה גם את ממשיך דרכו של Gear Sport משנה שעברה, או אם תרצו, את הגרסה הספורטיבית של Galaxy Watch מלפני חצי שנה: ה-Galaxy Watch Active.



Galaxy Watch Active (צילום: גד גניר)
מה הופך את השעון הזה לשעון יותר ספורטיבי מ-Galaxy Watch? בשנה שעברה ההבדל בין ה-Gear S3 לבין ה-Gear Sport התבטא בעיקר במיגון טוב יותר למים שאיפשר לשחות עם השעון. השנה זה הגודל: Galaxy Watch Active הוא שעון קטן וקל (25 גרם בלבד, פחות מחצי מגרסת ה-46 מ”מ של Galaxy Watch), וההבדל בהחלט ניכר בשימוש יומיומי. קשה לשכוח שה-Galaxy Watch הגדול והכבד נמצא על היד שלכם. במקרה של ה-Active, לא הפריע לי אפילו לישון איתו. לא מדובר רק במשקל, השעון עצמו קטן פיזית ולא יראה מוזר גם על יד נשית יותר משלי. בכלל, נראה שבסמסונג רצו שיותר נשים ייקנו את השעון הזה, ולצורך כך בחרו גם בעיצוב עדין וחלק מאי פעם. בדרך לעיצוב הזה, ויתרו בסמסונג על אחד האלמנטים האהובים בשעונים החכמים של החברה, שמלווה אותה עוד מימי ה-Gear S2 של שנת 2014, הגלגלת. למי שלא מכיר, הגלגלת היא חישוק מסתובב סביב מסגרת המסך שמאפשר לבצע גלילה בממשק השעון, כאלטרנטיבה לשימוש במסך המגע שלו. ניתן לחיות בלעדיה אבל זה ללא ספק הרבה פחות כיף, בטח כשמדובר במסך מגע קטן יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Samsung Galaxy S10

מאת
נוקיה שולטת על 33% משוק הסמארטפונים, אחריה בדירוג RIM, יצרנית בלקברי, אפל במקום השלישי וסמסונג במקום הרביעי. כך נראה שוק הסמארטפונים בסוף שנת 2010. זו גם היתה השנה שבה הושק ה-Galaxy S, הראשון בסדרת מכשירים שהובילה בעשור האחרון את סמסונג אל מקומה בראש טבלת המכירות, והפכה את מערכת ההפעלה אנדרואיד לנפוצה ביותר בשוק.



+Galaxy S10, המון מסך, מעט מסגרת (צילום: גד גניר)
ה-Galaxy S היה מפלצת במונחי אנדרואיד בשנת 2010: הוא הציע מפרט טכני נדיר בעוצמתו בשוק של אותה תקופה: מעבד חזק, זכרון פנימי בנפח ראוי להתקנת אפליקציות, מצלמה איכותית ומסך Super AMOLED צבעוני ומרהיב. מעבר לכך הוא התאפיין בציפוי נוצץ, צבעוני ושנוי במחלוקת למערכת ההפעלה אנדרואיד – ממשק משתמש ייחודי בשם TouchWiz. בתקופה שבה קנייה של מכשיר אנדרואיד היתה סוג של בחירה הרפתקנית, Galaxy S הצליח להציב אלטרנטיבה סקסית מספיק כדי להמיר אייפוניסטים מושבעים באותה תקופה (כמו כותב שורות אלו) למערכת ההפעלה הבוסרית. עם המורשת הזאת הגיעה סמסונג אל אירוע Unpacked בחודש שעבר, ולצד ה-Galaxy Fold, המכשיר המתקפל הראשון של החברה, הציגה את הדור העשירי לסדרת מכשירי הדגל שלה, דרך ארבעה דגמים שונים. שלושה מהדגמים האלו הגיעו לישראל, ואני בחנתי בתקופה האחרונה את החזק והיקר מביניהם, ה-+Galaxy S10.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A9

מאת
זו כבר השנה השלישית ברצף שבה אני מגיע לרגע בו אני אמור לבחון סמארטפון חדש מסדרה A של סמסונג, ולוקה באמנזיה זמנית. אני נכנס אל תהליך הביקורת מלא תקווה, למצוא אלטרנטיבה ראויה של סמסונג עצמה, למכשירי הדגל שלה, אבל מתאכזב בכל פעם מחדש. למה שחברה תציע בכלל אלטרנטיבה ראויה לעצמה? מצב שוק הסמארטפונים העולמי לקראת סוף שנת 2018 אולי יכול לתת הסבר לצורך הזה: פחות סמארטפונים נמכרים בעולם והחברות מייקרות כתוצאה מכך את מחירי מכשירי הדגל הפופולריים. במקביל, החלופות הסיניות משתפרות משנה לשנה ומציעות תמורה טובה יותר לכסף. סמסונג רוצה למנוע את נטישתם של מי שמחירי מכשירי הדגל שלה הפכו ליקרים מדי עבורם. על הקהל הזה בונה סמסונג עם סדרה A:  זו סדרה שמתאפיינת במכשירים עם עיצוב יוקרתי יותר מזה של סדרה J (הסדרה הזולה יותר של סמסונג), פשרות שעל הנייר אמורות להיות נסבלות לחלוטין, ומחיר זול יותר מזה של מכשירי הדגל שלה. השנה, כדי להפוך את סדרת ה-Upper Mid שלה לאטרקטיבית יותר, מכריזה סמסונג על מהפך: טכנולוגיות חדשניות ישולבו קודם במכשירים הביניים שלה ויאומצו לאחר מכן במכשירי הדגל. ה-Galaxy A9 2018 מגיע עם חידוש כזה: לא פחות מ-4 (!) מצלמות בגב המכשיר. מבטיח? מאוד, כרגיל. מקיים? ממש לא, יותר מתמיד.



ארבע מצלמות, Galaxy A9 (צילום: גד גניר)
לרוב, השוק הישראלי מקבל את גרסאות ה-Exynos, ערכות השבבים של סמסונג במכשירי החברה הקוריאנית שמגיעים באופן רשמי לישראל. במקרה של ה-A9 ישנה רק גרסה אחת המבוססת על ערכת השבבים של קוואלקום, ערכת השבבים Snapdragon 660. ה-660 היא ערכת שבבים חזקה יחסית במשפחת ערכות השבבים של קוואלקום עבור מכשירי ביניים, וכוללת שמונה ליבות: ארבע במהירות 2.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות 1.8. עוד נתון מפתיע לטובה על הנייר הוא זכרון ה-RAM של המכשיר: 6 גיגה. עד כה רק מכשירי Note הגיעו עם נפח RAM שכזה, ואפילו מכשירי ה-Galaxy S9 הסתפקו בנפח של כ-4 גיגה בלבד. אם כל זה לא מספיק, ציידה סמסונג את ה-A9 באחסון בנפח חסר תקדים (מבחינתה) במכשירים שאינם מכשירי דגל – 128 גיגה, שגם אותם ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Watch

מאת
לפני קצת יותר משנה הציגה סמסונג את ה-Gear Sport, מעין גרסה עדכנית של ה-Gear S3, אבל כזאת שהותאמה ספציפית לספורט, כשהדגש הוא על מיגון משופר בפני מים, מה שמאפשר לצאת איתו לשחייה. ה-Galaxy Watch שהגיע אליי לפני מספר שבועות הוא למעשה ממשיך דרכו של ה-Gear S3, אך משלב את כל השיפורים שהביא איתו הדגם הספורטיבי. האם התוצאה היא הטוב מכל העולמות? לא ממש. האם זה מפריע להנות ממנו? ממש לא.
Galaxy Watch על היד שלי (צילום: גד גניר)

השעון החדש של סמסונג מגיע בשני גדלים: 42 ו-46 מ”מ. הגרסה אותה קיבלתי לבדיקה היא הגרסה הגדולה יותר. ברמת החומרה, ההבדל בגדלים בא לידי ביטוי מן הסתם במסך גדול יותר ב-0.1 אינטש, אבל גם בסוללה גדולה יותר משמעותית בדגם ה-46 מ”מ. האם זו בהכרח סיבה להעדיף את דגם ה-46? תלוי בגודל היד שלכם: ה-Galaxy Watch בגרסת ה-46 אינטש הוא שעון גדול ומאסיבי ויראה טוב יותר על ידיים רחבות יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 9

מאת
בשנה שעברה, בסמוך להשקת גלאקסי נוט 8, כתבתי כאן מניפסט מלא זעם על מחירם ההולך ומאמיר של סמארטפונים חדשים, אל מול העובדה שהיצרניות שלהם לא עושות מאמץ אמיתי לטפל בסוגיות שבאמת מעיקות על חיי היום יום של המשתמשים. ישבו קברניטי סמסונג בבוקר ה-24 באוגוסט, קראו בעצב את מה שפרסמתי אצלי בבלוג והחליטו שהגיע העת להקשיב לי. חלקית. Galaxy Note 9, המכשיר החדש ביותר בסדרה מגיע עם שתי הבטחות מצד סמסונג שאמורות לשפר את חיי היומיום של המשתמש: סוללה שתספיק ליום שלם של שימוש, ונפח אחסון גדול מאי פעם כדי שלא תצטרכו למחוק תמונות. על הדרך הוסיפו גם פונקציונליות חדשה לעט, סימן ההיכר של והסיבה לקיומה של סדרת Note. האם סמסונג עומדת בהבטחותיה? בהחלט, אבל האם ההבטחות הללו שוות מחיר שנושק ל-4000 ש”ח? התשובה לשאלה הזאת קצת יותר מורכבת.



Samsung Galaxy Note 9 (צילום: גד גניר)
כהרגלה, סמסונג ממשיכה עם אותה ערכת שבבים שהציגה בהשקת מכשירי סדרה S לפני מספר חודשים. בדגם המיועד לשוק הישראלי מדובר ב-Exynos 9810, בעלת 8 ליבות, ארבע מהן במהירות של 2.7 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ. זכרון ה-RAM הוא בנפח נאה של 6 גיגה. לראשונה אצל סמסונג, נפח הזכרון המינימלי בו תוכלו להשיג את ה-Note 9 עומד על כ-128 גיגה (מנפח זה צריך לנכות את השטח המוקצה למערכת ההפעלה, כ-18 גיגה). ניתן גם להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון, בנפח של כ-512 גיגה נוספים. קבוצות הוואטסאפ שלכם בהחלט יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי למלא נפח זכרון כזה. חוששים שיעמדו איכשהו באתגר? סמסונג מציע גם דגם בעל אחסון של 512 גיגה, יחד עם 8 גיגה RAM.

להמשך קריאה