כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Huawei Mate 20 Pro

מאת
היעד שוואווי הציבה לעצמה בשנה שעברה, לעקוף את אפל בטבלת המכירות העולמית הושג: בחודשים האחרונים, היצרנית הסינית התבססה במקום השני, ודחקה אל המקום שמתחתיה את החברה שהביאה לעולם את האייפון. האם זה סייע לה להשתחרר ממנטליות האנדרדוג? אם להסתמך על כמות הזמן שהושקע באירוע השקת ה-Mate 20 Pro להשוואה נקודתית אל המתחרות מקוריאה ומארה”ב, נראה שלא. זה התחיל כבר לפני האירוע: כבר בסיום ההכרזה על האייפונים החדשים מספר חודשים לפני, צייצה וואווי בחשבון הטוויטר הרשמי שלה הודעה בה היא מודה לאפל על כך שהיא מאפשרת לה להיות הגיבורה הראשית של שוק הסלולר בשנת 2018 (או במילים אחרות, שההשקה היתה נטולת חידושים לעומת זו הצפויה של ה-Mate 20 Pro). מספר שבועות לאחר מכן הסתננה לכמה מהתורים בחנויות אפל ברחבי אירופה, וחילקה שם סוללות ניידות למשתמשים שייקנו את המכשיר החדש של אפל, כמעין ביקורת על חיי הסוללה של המכשיר החדש.
Huawei Mate 20 Pro (צילום: גד גניר)

ועדיין, עם הטרלות לא הולכים לבעלי המניות. כדי לשמר את הישגי המכירות שלה, עדיין בלי השוק האמריקאי, החברה חייבת להגיע להתמודדות בזירת מכשירי הדגל עם מכשיר מאיים באמת. ה-Mate 20 Pro הוא מכשיר דגל שנבנה לפי הספר, מיישר קו עם כל טרנד מתקדם שקיים בשוק הסלולר של סוף שנת  2018 ואפילו מוסיף פה ושם כמה חידושים מעניינים. ביליתי עם המכשיר בשבועות האחרונים וניסיתי להבין מה מבין הדברים שוואווי הציגה הוא רק גימיק שנועד לנגח את המתחרות, ומה באמת בא לידי ביטוי בחיי היום יום.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Watch

מאת
לפני קצת יותר משנה הציגה סמסונג את ה-Gear Sport, מעין גרסה עדכנית של ה-Gear S3, אבל כזאת שהותאמה ספציפית לספורט, כשהדגש הוא על מיגון משופר בפני מים, מה שמאפשר לצאת איתו לשחייה. ה-Galaxy Watch שהגיע אליי לפני מספר שבועות הוא למעשה ממשיך דרכו של ה-Gear S3, אך משלב את כל השיפורים שהביא איתו הדגם הספורטיבי. האם התוצאה היא הטוב מכל העולמות? לא ממש. האם זה מפריע להנות ממנו? ממש לא.
Galaxy Watch על היד שלי (צילום: גד גניר)

השעון החדש של סמסונג מגיע בשני גדלים: 42 ו-46 מ”מ. הגרסה אותה קיבלתי לבדיקה היא הגרסה הגדולה יותר. ברמת החומרה, ההבדל בגדלים בא לידי ביטוי מן הסתם במסך גדול יותר ב-0.1 אינטש, אבל גם בסוללה גדולה יותר משמעותית בדגם ה-46 מ”מ. האם זו בהכרח סיבה להעדיף את דגם ה-46? תלוי בגודל היד שלכם: ה-Galaxy Watch בגרסת ה-46 אינטש הוא שעון גדול ומאסיבי ויראה טוב יותר על ידיים רחבות יותר.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Alfawise Mini True Wireless Bluetooth Earphones

מאת
אזניות True Wireless הן חתיכת אתגר הנדסי שגם יצרניות גדולות מסתבכות איתו: הן חייבות להיות קטנות וקלות, כל אזניה מכילה סוללה משלה, ובמקום המועט שנותר צריך לדחוף חומרת אודיו ברמה סבירה, וגם מקלטים ומשדרים שייקשרו בין האזניות עצמן ובינן לבין הטלפון שלכם. חלק מהיצרניות אפילו דוחסות לשם גם חיישנים שונים כדי להוסיף לאזניות פונקציונליות של מעקב אחר פעילות גופנית. בדקתי בשנים האחרונות אזניות יקרות מאוד של יצרניות מוכרות מאוד, שחלקן כשלו באחד או יותר מהגורמים שיכולים להבדיל במוצר כזה בין הצלחה לכשלון מוחלט: חלקן לא היו נוחות באוזן, חלקן הציעו זמן סוללה קצר מדי, חלקן סבלו מהפרעות, וחלקן לא נשמעו מספיק טוב. אזניות ה-True Wireless של Alfawise לא נתנו לי סיבות לאופטימיות: לא רק שהן זולות באופן מעורר חשד, אפילו שם דגם נורמלי לא מופיע על האריזה שלהן. מצויד בציפיות נמוכות מאוד, ניגשתי בשבועות האחרונים לבחון את מה שיש למותג המדבקה הסיני להציע בסכום שעומד על כשישית מהסכום שיעלו לכם זוג AirPods.



Alfawise Mini True Wireless Bluetooth Earphones (צילום: גד גניר)
לפני הכל, בנוגע לשם הדגם שלהן: השם הוא “D05”, אך המקומות היחידים בהם הוא מופיע הם בחוברת ההוראות, ובממשק הבלוטות’ בטלפון שלכם כאשר תנסו לאתר אותן בסריקת מכשירים בסביבה (ואז האזניות יופיעו בתור “D05L”, ו-“D05R”). בכל מקום אחר ההתייחסות אליהן (כולל על האריזה ובאתר היצרן) היא בשם המאוד גנרי “Alfawise Mini True Wireless Bluetooth Earphones”, לכן, למרות שטכנית יש שם דגם קצר, אשתמש בשם שבו תמצאו אותן באתרי המכירות הסיניים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Meizu 16th

מאת
באפריל השנה, חגגה מייזו 15 שנה להקמתה, באמצעות השקת סדרת מכשירים העונה למספר “15”, ביניהם גם ה-“15” שבדקתי לפני כחודשיים. מייזו בחרה שלא להמתין לחגיגות יום השנה ה-16 שלה, והציגה את “16th”, מכשיר הדגל החדש שלה, ארבעה חודשים בלבד (!) לאחר הצגת הקודם. האם יש ל-16th יש את מה שצריך כדי להצדיק פער זמנים כה קצר בין שתי הסדרות? ובכן, בערך.



Meizu 16th (צילום: גד גניר)

במשך שנים מייזו נמנעה משימוש בערכות השבבים של קוואלקום. מכשירי העבר שלה התבססו על ערכות השבבים של מדיהטק, ובחלק ממכשירי הדגל שלה היא עשתה שימוש בערכות שבבים של סמסונג. בשנתיים האחרונות החלה לשלב ערכות שבבים חדשות של קוואלקום במכשיריה, בעיקר ערכות שבבים מסדרה 6XX המאפיינות מכשירי ביניים. ה-16th מהבחינה הזאת עושה היסטוריה בקטלוג של מייזו: בבטן ה-16th פועמת לא אחרת מאשר ערכת השבבים החזקה ביותר שיש לקוואלקום להציע: Snapdragon 845. זו הפעם הראשונה שהיצרנית הסינית מציגה מכשיר עם ערכת שבבים זהה לזו של מכשירי דגל אחרים בשוק, מכשירים כמו LG G7, וואנפלוס 6, Xiaomi Mi8, Pocophone ואחרים. בגרסה הבסיסית תקבלו אותו עם זכרון RAM בנפח נדיב מאוד של 6GB, ואחסון בנפח 64 גיגה שאינו ניתן להרחבה. בגרסה היקרה יותר תקבלו אותו עם נפח זכרון נדיב אפילו יותר של 8GB, ואחסון בנפח של 128 גיגה. ההפרש במחיר בין שתי הגרסאות עומד על כ-300 ש”ח בלבד ולאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה, הייתי הולך מראש על הדגם היותר יקר, הדגם שאותו בדקתי. את ההבדל שעושים 2GB העודפים ב-RAM לא תרגישו עד שלא תנסו להריץ שני משחקים כבדים במקביל, אך לאור העובדה שהאחסון אינו ניתן להרחבה אני ממליץ לכם בחום ללכת מראש על הגרסה המרווחת יותר.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Epson EcoTank ITS L4150

מאת
ברשימת המוצרים שבמשך שנים נמנעתי מלבדוק, לקטגוריית המדפסות יש מקום של כבוד. זה לא נובע מאידיאולוגיה סביבתית כלשהי. זה יותר סוגיה של חוסר עניין, יחד עם יאוש כללי מסוג המוצר הזה. המדפסת הביתית שלי, מכשיר משולב משוכלל שנרכש בתחילת העשור, אשר יודע להתחבר לרשת האלחוטית הביתית, לסרוק, לצלם ואפילו להדפיס, הפך למערכת משוכללת לבזבוז מקום מעל הכוורת בחדר העבודה. היא הרויחה ביושר את שינוי היעוד הזה לאחר שהציגה אחוזים ניכרים של חוסר אמינות וזמינות בדיוק כשצריך אותה: ברוב הזמן, איכשהו, המחשבים לא ידעו לזהות אותו ברשת הביתית ונדרשה הגדרה מחדש בכל פעם שרציתי להדפיס. מעבר לכך, מדובר במעין חיית מחמד לא חמודה בכלל אבל עם דרישות: לא רק שצריך לרכוש עבורה ראשי דיו יקרים, צריך לוודא שהיא לא נזנחת לאורך תקופה ארוכה מדי כדי שראשי הדיו לא ייתייבשו, או גרוע מכך, משהו בצנרת שמעביר את הדיו מהמיכל לראש ההדפסה ייסתם.



Epson EcoTank ITS L4150 (צילום: יח”צ)
אז מה גרם ל-EcoTank ITS L4150 של אפסון לשבור את מחסום השעמום והיאוש? מדובר בקטגוריית מדפסות חדשה, שמגיעה עם הבטחה (עם כוכביות, כמובן) להדפיס ולהדפיס ללא צורך בהחלפת ראשי דיו במשך כ-3 שנים. באופן מסורתי, מי שצריך היה להדפיס כמויות גדולות של מסמכים, העדיף ללכת על האופציה היקרה יותר לרכישה של מדפסות לייזר. מדפסות הזרקת דיו היו פורמט די בזבזני שהתאים יותר למשתמשים פרטיים ופחות למשרדים. ה-L4150 כאמור שייכת לסדרת מדפסות הזרקת דיו חדשה, EcoTank ITS: מדפסות ללא מחסניות דיו (בחו”ל מתייחסים למדפסות מהסוג הזה גם כאל “Ink Tank”), שמגיעות עם מיכלי דיו מובנים עם קיבולת גדולה, אותם ממלאים באמצעות בקבוקי דיו. לדברי נציגי אפסון בארץ, מערכת מיכלי הדיו הגדולים רגישה פחות לתקופות ארוכות של חוסר שימוש, וראשי ההדפסה לא ייסתמו, לפחות לא באותה קלות שבה נסתמים ראשי ההדפסה במחסניות דיו.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jaybird X4

מאת

כמעט כל יצרנית אזניות גדולה ומוכרת בשוק נכנסה בשנתיים האחרונות אל קטגוריית אזניות ה-Truly Wireless. מטרנד הרפתקני של אתרי מימון המונים, האזניות הנפרדות הפכו לחלק בלתי נפרד מקטלוג המוצרים של יצרניות כמו B&O, Bose, Sony, JBL ורבות אחרות. ועדיין, יצרניות רבות ממשיכות להשיק דגמים חדשים בסדרות של אזניות בלוטות’ בתצורות סטנדרטיות. יש לכך כמה סיבות, כולן נובעות מהעובדה שאזניות Truly Wireless, עם כל הנוחות שמביא איתו ביטול הכבל המקשר, הן עדיין קונספט שנמצא בראשית דרכו, ועדיין סובל ממספר מחלות ילדות: הן יקרות יותר, מורכבות טכנולוגית (ובשל כך חשופות בחלק מהמקרים להפרעות בהאזנה), הסוללה שלהן מחזיקה פחות שעות וקל יותר לאבד אותן. במצב כזה, מה הפלא שג’ייבירד, יצרנית שמתמקדת אך ורק בייצור אזניות ספורט לא זונחת את התצורה הקלאסית ואת הסדרה שהפכה אותה לאחת מהיצרניות המוערכות בסגמנט הזה, גם לאחר שהשיקה אזניות Truly Wireless משלה? ה-X4 שהוכרזו לפני כחודשיים והגיעו בשבועות האחרונים לארץ, הן הדגם העדכני ביותר בסדרה X, הסדרה העיקרית והפופולרית ביותר של החברה. אין כאן מהפכה, אבל הן בהחלט מביאות איתן כמה שינויים קטנים וחשובים.

Jaybird X4 (צילום: גד גניר)

ה-X4 לא מפתיעות בתחום איכות השמע, וטוב שכך. הן נשמעות נהדר, כמו דגמים קודמים של החברה שבדקתי. הצליל מאוזן, עמוק, מדויק ומפורט מאוד, וממשיך את המוניטין המצוין שיש לחברה בהיבט הזה. הסוגיה היחידה שמפריעה כאן היא בדיליי מסוים שיש בשמע בצפייה בסרטוני וידאו. לעומת זאת, בהאזנה למוזיקה, אין לדיליי הזה משמעות. על אופי השמע ניתן לשלוט באמצעות האפליקציה של Jaybird, אחת האפליקציות הטובות מסוגה בקטגוריית האזניות: האפליקציה מציעה מגוון רחב מאוד של אקולייזרים מוגדרים מראש ומאפשרת שליטה ידנית באקולייזר אם נפשכם חשקה בכך. מעבר לזה, באפשרותכם לחבר את האפליקציה לחשבון הספוטיפיי שלכם ולהאזין למוזיקה מהחשבון שלכם דרכה, אם כי לא ברור לי מדוע תרצו לעשות זאת דווקא באופן הזה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: ANKER NEBULA CAPSULE

מאת
ביולי 2011 עזב מהנדס תוכנה בכיר בגוגל בשם סטיב יאנג את החברה, היגר לשנזן שבסין והקים שם חברה לייצור סוללות חליפיות למחשבים ניידים. מספר חודשים לאחר מכן הצטרף אליו מנהל המכירות של גוגל בסין, דונגפינג זאהו, ויחד הם הפכו את החברה שייסדו, ANKER, לאחת ממובילות השוק במכירות של מטעני קיר ומטענים ניידים לסמארטפונים. בשנים האחרונות החברה מנסה להרחיב את קטלוג המוצרים שלה ובין היתר השיקה רמקולים ניידים אלחוטיים, רמקול חכם מבוסס אלכסה, אזניות בלוטות’, ואפילו מקרנים. ה-NEBULA CAPSULE שהגיע אליי לבדיקה מהיבואנית, רשת באג, הוא הקטן ביותר מביניהם והיחיד שעשה עד כה עלייה רשמית לישראל.


ANKER NEBULA CAPSULE (צילום: גד גניר)
כמה קטן ה-NEBULA CAPSULE? בערך בגודל של פחית שתייה סטנדרטית. הוא שוקל בערך 450 גרם, שזה קצת יותר כבד מפחית מלאה, אבל זה הגיוני בהתחשב בעובדה שהמכשיר הזה מאכלס בתוכו מערך אוורור, סוללה ורמקול. המטרה היא שתקחו אותו איתכם בקלות איתכם לטיולים, ושלא יתפוס לכם יותר מדי מקום בתיק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Apple iPhone Xs Max

מאת
מנכ”ל שיוצא מגדרו בהשקת מכשיר חדש של החברה שבראשה הוא עומד זה מחזה שכיח למדי. ועדיין להתלהבות הזאת יש עוצמה ותדר שמשתנים בין יצרנית ליצרנית. איפשהו במרכז הסקאלה שבין האיפוק הקוריאני של המנכ”לים של סמסונג ו-LG, לבין התיאטרליות הפסיכוטית של סטיב באלמר, יצרה אפל נישה משל עצמה שהמון יצרניות מנסות לחקות ללא הצלחה. סטיב ג’ובס הניח את היסודות לאופן שבו אירוע השקת חפיץ כלשהו אמור להראות, וגם אם טים קוק ממשיכו לא ניחן בכריזמה של ג’ובס, הוא מפצה על כך בהמון כוונה וכנות. לפיכך, כשהכריז בשנה שעברה על ה-iPhone X כ”קפיצת המדרגה הגדולה ביותר מאז האייפון הראשון”, כצופה, היה קל להיסחף בהתלהבות הזאת.



iPhone Xs Max (צילום: גד גניר)
השקה לחוד ומציאות לחוד. האייפון הראשון בהחלט היווה קפיצת מדרגה, והוא עשה זאת תוך כדי מוגבלות טכנולוגית מביכה לפעמים אל מול מכשירים קיימים בתקופתו בשוק. עם מצלמה גרועה, ללא GPS, ללא אקוסיסטם של אפליקציות (בשנה הראשונה) ואפילו בלי דור שלישי, הוא הצליח בתוך מספר שנים לעזור לנוקיה מובילת השוק להרוג את עצמה, ולהפוך את סגמנט הסמארטפונים הנישתי עד 2007, למיינסטרים של תעשיית הסלולר. הוא עשה זאת בעיקר ע”י עיצוב ממשק משתמש שהפך טכנולוגיות ודרכים קיימות ליצירת קשר לנגישות מתמיד ונוחות בהרבה לשימוש. מה לגבי iPhone X? ובכן, הוא הביא לשוק מעבד ממש חזק ומתקדם, מצלמה ממש מעולה, מסך ממש מרשים מקצה לקצה (בניכוי מגרעת אחת), ומהפכה צרכנית, אבל בקטע רע: תג מחיר התחלתי של 1000 דולר (לפני מיסים) לסמארטפון בגרסה בעלת נפח האחסון הקטן ביותר. ההימור של אפל היה סולידי: יחד איתו הוכרזו ה-iPhone 8 וה-iPhone 8 Plus שהיו שדרוגים מתבקשים אך מינוריים של המכשירים משנה שעברה. קוק וחבריו סמכו על לקוחותיה הנאמנים של אפל: אם מחיר ה-iPhone X גבוה מדי, הלקוחות יקנו את הדגמים הקונבנציונלים יותר. אם מכירות הדגם היקר יהיו מוצלחות, זה סימן שקפיצת המדרגה במחיר לא באמת מרתיעה את מי שרוצה את האייפון הטוב ביותר שאי פעם נוצר בכל שנה מחדש. ואכן, ה-X הפך לדגם המכשיר הנמכר ביותר לא רק בקטלוג של אפל כי אם בעולם כולו. בהשקה האחרונה של אפל, המסקנות שהסיקה מההימור של שנה שעברה הופיעו בסיום האירוע בשקופית המחירים. לקראת הגעתו לישראל, שלחה אליי רשת iStore, יבואנית רשמית של אפל בישראל את ה- iPhone Xs Max להתנסות. במשך מספר ימים התמסרתי כולי למכשיר המתקדם, הגדול והיקר ביותר שיש לחברה מקופרטינו להציע ויצאתי למסע שנועד לענות על השאלה מה יש בו שמצדיק פער מחיר של עשרות אחוזים על פני המקבילות האחרות בשוק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Note 9

מאת
בשנה שעברה, בסמוך להשקת גלאקסי נוט 8, כתבתי כאן מניפסט מלא זעם על מחירם ההולך ומאמיר של סמארטפונים חדשים, אל מול העובדה שהיצרניות שלהם לא עושות מאמץ אמיתי לטפל בסוגיות שבאמת מעיקות על חיי היום יום של המשתמשים. ישבו קברניטי סמסונג בבוקר ה-24 באוגוסט, קראו בעצב את מה שפרסמתי אצלי בבלוג והחליטו שהגיע העת להקשיב לי. חלקית. Galaxy Note 9, המכשיר החדש ביותר בסדרה מגיע עם שתי הבטחות מצד סמסונג שאמורות לשפר את חיי היומיום של המשתמש: סוללה שתספיק ליום שלם של שימוש, ונפח אחסון גדול מאי פעם כדי שלא תצטרכו למחוק תמונות. על הדרך הוסיפו גם פונקציונליות חדשה לעט, סימן ההיכר של והסיבה לקיומה של סדרת Note. האם סמסונג עומדת בהבטחותיה? בהחלט, אבל האם ההבטחות הללו שוות מחיר שנושק ל-4000 ש”ח? התשובה לשאלה הזאת קצת יותר מורכבת.



Samsung Galaxy Note 9 (צילום: גד גניר)
כהרגלה, סמסונג ממשיכה עם אותה ערכת שבבים שהציגה בהשקת מכשירי סדרה S לפני מספר חודשים. בדגם המיועד לשוק הישראלי מדובר ב-Exynos 9810, בעלת 8 ליבות, ארבע מהן במהירות של 2.7 גיגהרץ, ועוד ארבע במהירות 1.7 גיגהרץ. זכרון ה-RAM הוא בנפח נאה של 6 גיגה. לראשונה אצל סמסונג, נפח הזכרון המינימלי בו תוכלו להשיג את ה-Note 9 עומד על כ-128 גיגה (מנפח זה צריך לנכות את השטח המוקצה למערכת ההפעלה, כ-18 גיגה). ניתן גם להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון, בנפח של כ-512 גיגה נוספים. קבוצות הוואטסאפ שלכם בהחלט יצטרכו לעבוד קשה מאוד כדי למלא נפח זכרון כזה. חוששים שיעמדו איכשהו באתגר? סמסונג מציע גם דגם בעל אחסון של 512 גיגה, יחד עם 8 גיגה RAM.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Nokia 7 Plus

מאת
רוב הנתונים בדוח שפרסמה חברת קאונטרפוינט היו ידועים מראש ולא הפתיעו אף אחד. סמסונג ניצבת בראש רשימת היצרניות שמכרו הכי הרבה סמארטפונים בשנה האחרונה, אחריה וואווי שעקפה בחודשים האחרונים את אפל שהניצבת כעת במקום השלישי. הנתון הכן מפתיע מתייחס דווקא לנוקיה, אותה נוקיה שכולם נהנו להספיד עד לפני קצת יותר משנה. מסתבר שבמהלך השנה האחרונה הצליחה מחזיקת המותג נוקיה, החברה HMD Global להפוך ליצרנית הסמארטפונים עם שיעור הצמיחה הגדול ביותר, גידול של כ-782% במכירות המכשירים בהשוואה לשנה שעברה. אז נכון, מדובר בנתון יחסי ונקודת הפתיחה של נוקיה בשוק הסמארטפונים היתה כזאת שמאפשרת גידול עצום, אבל כשמתבוננים על טבלת המכירות בשוק האירופי, נוקיה הצליחה להשתחל למקום החמישי אחרי סמסונג, אפל, וואווי ושיאומי, על חשבון יצרניות אנדרואיד מנוסות כמו סוני, LG ואחרות. בטבלה העולמית היא כבר ממוקמת במקום התשיעי, לא רע בכלל למותג שעד לפני מספר שנים שם את כל הז’יטונים שלו על מערכת ההפעלה Windows Phone ז”ל. את תעודת הכשרות כיצרנית אנדרואיד מהשורה קיבלה HMD Global כשנוקיה 7 פלוס, נכלל ברשימת המכשירים בתכנית הבטא של גוגל לאנדרואיד P במאי השנה, יחד עם מכשירים כמו Mi Mix 2S, וואנפלוס 6 Essential Phone ואחרים.



Nokia 7 Plus (צילום: גד גניר)
אם לשפוט לפי המפרט הטכני שלו, נוקיה 7 הוא מכשיר ברמת ביניים: ערכת השבבים כאן היא Snapdragon 660 של קוואלקום (אותה אחת הזכורה לטוב מה-Xiaomi Mi Note 3), המאזנת מצוין בין ביצועים לצריכת חשמל. זכרון ה-RAM כאן הוא בנפח סטנדרטי של 4 גיגה (קיימת גם גרסה בעלת 6 גיגה זכרון שנמכרת בסין בלבד) והאחסון בפנימי הוא בנפח 64 אשר ניתן להרחבה של עד כ-256 גיגה נוספים באמצעות כרטיס זכרון. החומרה הזאת מריצה נכון להיום את Android Oreo במסגרת תכנית Android One. למי שהספיק לשכוח, תכנית Android One החלה את דרכה כניסיון של גוגל ליטול שליטה על עדכוני מערכת ההפעלה שלה תוך חבירה ליצרניות קטנות במדינות בהן שיעור החדירה של סמארטפונים היה נמוך יחסית. בגלגולה החדש, Android One מצאה את דרכה אל מכשירים של Xiaomi, מוטורולה, HTC וגם נוקיה שבניגוד לכל השאר הכריזה על כניסה לתכנית עם כל המכשירים בקטלוג שלה. מעבר ליתרון התיאורטי של עדכונים מהירים ישירות מגוגל, המשתמשים מקבלים כאן חויית גוגל נקייה מקשקושים מיותרים. כמו ב-Mi A1 של שיאומי, את מספר האפליקציות של נוקיה על המכשיר ניתן לספור על כף יד אחת. אפליקציות צד ג’ שהותקנו מראש? הצחקתם אי שם סבתא פינית. כל האפליקציות המותקנות כאן מראש הן האפליקציות הבסיסיות של גוגל וזהו. כיף. השילוב של מערכת הפעלה נקייה ומפרט טכני מהאיזור היותר שרירי של קטגוריית מכשירי הביניים מייצר מכשיר זריז שמתפקד נהדר ביום יום בפעולות שוטפות של שיטוט בטוויטר ופייסבוק, שיחות וואטסאפ וצפייה בסרטונים ביוטיוב. במסגרת ההתמכרות שלי ל-PUBG התקנתי את המשחק הכבד יחסית גם על המכשיר הזה, והמשחק זיהה שהדרך האופטימלית לרוץ עליו היא בהגדרות גרפיקה בינוניות, אבל זה לא ממש הפריע להנות ממנו.  

להמשך קריאה