כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Lenovo Legion 5 Pro

מאת

מעבדי  Alder Lake – H של אינטל שהוכרזו בפברואר האחרון הגיעו עם בשורה: הדור ה-12 למעבדי סדרת Core i של החברה נבנה בארכיטקטורה היברידית, מה שאמור לאפשר למחשבים ניידים המבוססים עליהם להציג ביצועי גיימינג טובים, לצד פרודוקטיביות גבוהה יותר מבעבר. אחת הסנוניות הראשונות של המחשבים האלו היא Lenovo Legion 5 Pro, שהגיע אליי כשבקרביו פועם המעבד החדש, Core i7 12700H.

Lenovo Legion 5 Pro (צילום: גד גניר)

לפני שאגיע למעבד, הנה שאר המפרט הטכני: המחשב שהגיע אליי לבדיקה היה מצויד גם ב-16 גיגה RAM, ובאחסון SSD בנפח כולל של 2 טרה. בנוסף, הוא הגיע עם כרטיס גרפי RTX3060. אז מה זה אומר מעבד היברידי? ברמת החומרה, Core i7 12700H מצויד בשני סטים של ליבות עיבוד: 6 ליבות למשימות תובעניות, המסוגלות להגיע למהירות שעון מקסימלית של 4.7 גיגהרץ, ועוד 8 ליבות המיועדות למשימות יומיומיות שמגיעות למהירות שעון מקסימלית של 3.5 גיגהרץ. השילוב הזה הוא מה שמעניק לו על הנייר את היכולת לתפקד כמחשב נייד גיימינג לכל דבר בעת הצורך, אך גם לספק חויית שימוש טובה עבור מי שמעוניין גם לעבוד עם המחשב. במילים אחרות, כשלא משחקים בו, Legion 5 Pro מצופה לספק לצד רמת ביצועים טובה גם צריכת סוללה סבירה ולא להתחמם יתר על המידה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: OnePlus CE 2 5G

מאת

לפני פחות משנה, הכריזה OnePlus על מכשיר שאמור היה לעשות למכשירי הביניים שלה את מה שעשה ה-OnePlus One בזמנו לשוק הסלולר: ה-OnePlus CE (ראשי תיבות של “Core Edition”) אמור היה להוות אלטרנטיבה משתלמת למכשיר ה-Nord המקורי, תוך קיצוץ קל בפינוקים מסוימים, אבל לא בכל מה שקשור לחויה הבסיסית של השימוש בו כסמארטפון. התוצאה היתה אכן מכשיר זול יותר, אבל גם פחות מהנה לשימוש. האם ממשיך דרכו, ה-Nord CE 2 מצליח לשדרג את החוויה שמציעה רמת הכניסה של הסדרה?

OnePlus CE 2 5G (צילום: גד גניר)

כמו יצרניות רבות אחרות, גם OnePlus העבירה את קטגוריית מכשירי הביניים שלה לשימוש בערכות השבבים של מדיהטק הטיוואנית. במקרה של ה-OnePlus CE 2 מדובר בערכת השבבים Dimensity 900 (אותה אחת שניתן למצוא גם ב-Oppo Reno 6 5G) שנבנתה בארכיטקטורת 6 ננו מטר. היחידה שנמכרת בישראל היא הגרסה המפנקת יותר, עם 8 גיגה RAM, ו-128 גיגה אחסון, אותם ניתן (בניגוד למצב במכשיר הקודם) להרחיב באמצעות כרטיס זכרון. המכשיר מריץ את Oxygen 11, גרסתה של OnePlus לאנדרואיד, המבוססת במכשיר הזה על Android 11. ביום יום זה כנראה לא משפיע משמעותית על חויית השימוש, אבל תמוה ש-OnePlus בחרה להשיק במהלך חודש פברואר 2022 מכשיר שמריץ את גרסת האנדרואיד של שנה שעברה (אנדרואיד 12 הוכרזה באוקטובר 2021), ועוד יותר תמוה שטרם שדרגה אותה לנוכחית. כך או כך, מי שהדברים האלו לא מעסיקים אותו, גם לא ממש ירגיש שהוא מפספס משהו. Nord CE 2 זריז, התנועה בו חלקה, ללא השהיות מיותרות ובסה”כ עושה יפה את העבודה. 

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: JLab Talk

מאת

הפופולריות הגואה של פודקאסטים בשנים האחרונות הביאה להיווצרותה של קטגוריית מיקרופונים חדשה: מיקרופונים בעלי מחבר USB. היתרון הגדול במיקרופונים האלו על פני מיקרופונים מקצועיים סטנדרטיים הוא העדר הצורך במגבר נפרד בעל חיבורי xlr, מה שעושה את החיים פשוטים יותר למי שרוצה להקים פודקאסט משלו מאפס. כמו יצרניות רבות אחרות, גם JLab האמריקאית הבינה שיש אי שם לא מעט אנשים שרוצים שקולם ישמע, ונכנסה בשנה שעברה לקטגוריית המיקרופונים בעלי חיבור ה-USB, עם סדרה בת שלושה דגמים. אני בדקתי בשבועות האחרונים את דגם הביניים בסדרה, JLab Talk שפונה לא רק לקהל הפודקאסטרים כי אם גם לגיימרים ואפילו לשיחות ועידה.

JLab Talk (צילום: גד גניר)

בדרך להפוך ממוצר לשימוש מקצועי ורציני, למוצר שמיועד להמונים, ב-JLab בחרו בעיצוב מצועצע משהו, אבל הוא עדיין נראה טוב. JLab Talk הוא שמנמן (כמעט בקוטר של פחית שתיה סטנדרטית) ומגיע כשהוא מורכב על חצובת מתכת קטנה עם רגליות גומי בצבע כחול. חלקו התחתון של המיקרופון עשוי פלסטיק, והסבכה שמגינה על המיקרופון עוצבה בצורת פסים ארוכים (במקום רשת, כפי שזה בדר”כ). איכות הבנייה וההרכבה גבוהים סה”כ, והמיקרופון עצמו נראה אסתטי ומגניב, אבל מי שמעוניין בציוד הקלטה שנראה מקצועי, עשוי להרתע מהמראה הזה. בתחתית המיקרופון שקע USB C לחיבור למחשב, ושקע 3.5 מ”מ לחיבור אוזניות. בחזית ישנה חוגה גדולה השולטת על האפשרויות המתקדמות של המיקרופון, מוקפת בתאורה, ומתחתיה כפתור מסתובב נוסף. אין למיקרופון הזה תכנת שליטה למחשב וכל האפשרויות שלו נשלטות מהמיקרופון עצמו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Apple iPhone SE 2022

מאת

באמצע מרץ השנה הציגה אפל את iPhone SE 2022, הדור השלישי לסדרת המכשירים המוזלים שלה. לכאורה, זו תקופה נהדרת מבחינתה של אפל להציג מכשיר מוזל חדש: ההשפעות הכלכליות של הקורונה עדיין כאן, יותר ויותר צרכנים מבינים שהם לא יכולים להרשות לעצמם מכשירי דגל שמחירם ממשיך להאמיר, ומכשיר מוזל מודרני יכול היה להפוך ללהיט מכירות. הבעיה שבמקרה של המכשיר הזה, זה לא נראה בינתיים כאילו זה הולך לקרות.

iPhone SE 2022 (צילום: גד גניר)

קודמיו, ה-iPhone SE וה-iPhone SE 2020 נמכרו דווקא יפה. לעומתם, לפחות לפי דיווח של Nikkei, עולה כי לאחר כחודש וחצי בשוק, אפל החליטה לחתוך את כמות מכשירי ה-iPhone SE 2022 שתייצר בכ-20%. הסיבות האפשריות לתחזית הקודרת של אפל בנוגע למכשיר הזה מגוונות: המלחמה באוקראינה, הסגרים בסין, וגם סיבות שקשורות יותר לקונספט עצמו. זה לא המכשיר שאנשים יקימו בשבילו אוהלים מחוץ לחנויות אפל, והעובדה שהקטלוג של אפל מגוון יותר מבעבר ומציע כיום גם מכשירי Mini, יוצר קניבליזציה מסוימת במכירות. תהא הסיבה אשר תהא, המכשיר כאן וזמין לרכישה. האם הלקוחות האדישים צודקים או שהם מפספסים משהו?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Blitzwolf BW-VP13

מאת

נכון לכתיבת שורות אלו, למצוא מקרן ברזולוציית 1080p שעולה פחות מ-1000 ש”ח זה אתגר. אל החלל שמשאירות היצרניות המוכרות בתחום משתחלות כמו תמיד הסיניות ומציעות מפרטים טכניים דומים לאלו של מקרנים שמחירם גבוה בהרבה. בשבועות האחרונים התנסיתי באחד כזה, BW-VP13, מקרן FHD של בליצוולף, לא מותג מוכר במיוחד בעולם המקרנים, אבל בהחלט לא זר עבור אלו שמסתובבים בקבוצות הדילים השונות ברשת.

BlitzWolf BW-VP13 (צילום: גד גניר)

ה-BW-VP13 הוא מקרן בגודל בינוני עם חיבור חשמל וללא סוללה פנימית. אם בניתם על מקרן לקחת לקמפינג, תצטרכו לבחור במקרן אחר או להוסיף לרכישה תחנת כוח ניידת. העיצוב שלו בנאלי ומשעמם, אבל בואו, זה מקרן, העיצוב זה הדבר האחרון שצריך לשנות למשתמשים. ברמה הפרקטית העיצוב הזה בסדר גמור: הפלסטיקה אמנם לא מרשימה ויזואלית, אבל גם לא נראית מועדת לפורענות. הכפתורים בחלק העליון קשים ורועשים מעט, אבל זה נסבל וממילא רוב הזמן לא תשתמשו בהם. המקרן יושב רוב הזמן על ארבע כריות גומי קטנות, אבל לערכה מצורף גם בורג שניתן להחדיר לחלקו הקדמי ובכך להגביה אותו. כדי לתת פתרון לעובדה שגם זוית ההקרנה משתנה בעקבות כך, בבליצוולף הוסיפו למקרן מנגנון תיקון אופקי. המנגנון הזה עובד גרוע: הוא אמנם מפצה על שינוי הזוית (עד 15 מעלות) אבל חלק משמעותי מהתמונה מיטשטש ועדיף להמנע משימוש בפיצ’ר הזה. קצת מאחורי הבורג הזה, ישנו שקע הברגה סטנדרטי עבור חצובה. עשו לעצמכם טובה, וחלק מהכסף שחסכתם בקנייה של מקרן כל כך זול, תשקיעו בחצובה, רגילה או קומפקטית כדי להשיג שליטה טובה על גובה ההקרנה. המקרן מגיע עם שלט ויש לו גם בחזית וגם בחלקו האחורי עיניות אינפרה אדום, מה שמאפשר שליטה קלה מכל כיוון.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: +Realme 9 Pro

מאת

רילמי, מותג הסמארטפונים תומכי דור 5 הצומח ביותר בעולם (לפי הנתונים של מכון המחקר Counterpoint) גם ברבעון האחרון של 2021, עוד לא לא חוגג שנתיים בשוק הישראלי, אבל מציג באמצעות היבואנית באג, דור שלישי של מכשירי ביניים. +Realme 9 Pro הוא בכיר הסדרה והוא הגיע אליי לפני מספר שבועות לבדיקה.

+Realme 9 Pro (צילום: גד גניר)

בשוק מכשירי הדגל זה פחות מובהק, אבל במכשירי ביניים המגמה כבר ברורה: יותר ויותר יצרניות עוברות לערכות השבבים של מדיהטק שנערכה כנראה טוב יותר מקוואלקום למשבר השבבים. אם פעם ערכת שבבים של מדיהטק היתה סוג של פשרה במפרט הטכני, ערכות השבבים המודרניות של החברה הטיוואנית מציעות תמהיל של ביצועים וצריכת חשמל שלפחות להתרשמותי, לא נופלים מאלו של המקבילה האמריקאית. +Realme 9 Pro מבוסס על Dimensity 920 בארכיטקטורת 6 ננו מטר, בעלת 8 ליבות (שתיים במהירות 2.5 גיגהרץ ושש האחרות במהירות 2 גיגהרץ) ותומכת מן הסתם בדור 5. בישראל נמכרות גרסאות ה-128 וה-256 גיגה אחסון עם 8 גיגה RAM. את האחסון לא ניתן להרחיב, אבל את ה-RAM ניתן, באופן וירטואלי על חשבון נתח זהה מנפח האחסון, פיצ’ר שקיים בכל המכשירים ממותגי תאגיד BBK (ביניהם OnePlus, OPPO, ו-Vivo שבקרוב יתחיל להימכר כאן).


כאלו ניסיתי: Sony LinkBuds

מאת

רוב יצרניות האוזניות היום משקיעות את מירב מאמציהן בשיפור היכולת שלהן לנתק את המשתמש מהסביבה, בין אם באמצעות עיצובים המשפרים את האטימה הפאסיבית, ובין אם ע”י מנגוני ביטול רעשי אקטיביים. מעטות היצרניות שמשקיעות משאבים בצד השני של המטבע: שיפור המודעות לרעשי הסביבה. רוב אוזניות ה-True Wireless בשוק כיום מציעות מצב שקיפות, אבל מדובר במנגנון שעובד בצורה מסורבלת משהו: כשהוא מופעל, המיקרופונים קולטים את רעשי הרקע ומשמיעים אותם למשתמש, כדי לקזז את האטימה הפאסיבית של האוזניות. מעבר לכך שהתוצאה לא טבעית ומזכירה מכשיר שמיעה, כל האופרציה הזאת מבזבזת סוללה. ה-LinkBuds של סוני מציגות גישה שונה ומהפכנית בהקשר הזה: הן מעוצבות עם חור במרכזן, באופן שמאפשר לרעשי הרקע להכנס ללא הפרעה לאוזניים וללא תיווך אלקטרוני כלשהו. איך הדבר הזה עובד ומה הפשרות שצריך לקחת בחשבון? ניסיתי אותן בשבועות האחרונים והאמת שהן עוררו אצלי תהיות האם סדרי העדיפויות שלי בבדיקת אוזניות עדיין רלוונטיים.

Sony LinkBuds (צילום: גד גניר)



מאז ה-Buds Live של סמסונג לא נתקלתי באוזניות עם עיצוב כה ביזארי. החלק שנכנס לתוך האוזן הוא טבעתי עם חור במרכזו, אליו מחובר מבנה כדורי שסביבו מולבשת טבעת סיליקון עם סנפיר ייצוב. איך הדבר הזה יושב בתוך האוזן? האמת, מדהים. החלק הטבעתי לא נכנס לתוך תעלת האוזן, הוא רק מתמקם מחוצה לה, ושאר מבנה האוזניה פשוט מצא את מקומו באופן מיידי. איכשהו, העיצוב הזה עזר ל-LinkBuds להיתפס היטב באוזן שלי באופן שלא איפשר להן לנשור ממנה, גם לא בתנועות ראש חזקות. כל זה, יחד עם העובדה שהן קלילות במיוחד, גרם לי לא פעם לשכוח במשך דקות ארוכות שהן עליי ולהיזכר בכך רק כשנשמע דרכן צליל התראה מהסמארטפון אליו הן מחוברות.

כזאת ניסיתי: Logitech POP Keys

מאת

עד לא מזמן, מי שחשקה נפשו במקלדת מכאנית, היה צריך לרכוש כזאת המיועדת לגיימרים, או להתחיל לשוטט בפורומים של המשוגעים לדבר, אלו שמשמנים סוויצ’ים ומדפיסים חלקי חילוף ושיפורים שונים במדפסות תלת ממד, ולבחור במותגים פחות מוכרים. ליצרניות המיינסטרים של ציוד היקפי למחשבים לא היה דחוף להציע מקלדות מכאניות לקהל הרחב. בנובמבר האחרון הכריזה לוג’יטק על POP Keys, מקלדת אלחוטית מכאנית שבהחלט אינה מיועדת לגיימרים, אבל גם לא בדיוק לקהל הרחב. למי כן?

Logitech POP Keys (צילום: גד גניר)

מבט קל עליה ייתן לכם מושג ברור למה לא כל אחד יתחבר אליה. העיצוב שלה נראה כמו משהו שהיו מפטרים בגללו מעצב בפישר פרייס בשל מוטיבציית יתר, עם המקשים העגולים שלה (שאמורים להזכיר מכונת כתיבה), שילובי הצבעים הלא שגרתיים ושורת מקשי האימוג’י בצד. היחידה שהגיעה אליי לבדיקה היא בצבעי צהוב שחור ואפור (ואפילו מקש Escape מוזהב כי למה לא) בשילוב שנקרא Blast, והשם בהחלט הולם אותה: אי אפשר להתעלם מהמקלדת הזאת ואי אפשר להשאר אדיש לעיצוב שלה. מלבד Blast, ה-Pop Keys מגיעה גם בגווני ורוד ולבן (Heartbreaker) או בשילוב הסולידי של סגול, לבן טורקיז וצהוב בסכמה העונה לשם DayDream. אם מצליחים בכל זאת להתעלם לרגע מהעיצוב, המקלדת עצמה בנויה מעולה. הבסיס כבד יחסית והמקלדת עצמה בנויה טוב מחומרים איכותיים והדבר היחיד שקצת חסר לי כאן הוא תאורה למקשים אין כאן לא תאורה קבועה וגם לא תאורת RGB, אבל אפשר לחיות גם בלי זה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dreame Bot W10

מאת

אין הרבה דברים שיכולים לגרום לי לתחושת סיפוק כמו לזרוק בנונשלנטיות לאשתי “אה, וגם שטפתי את הבית היום” בשיחת טלפון באמצע היום. אני לא מדבר כמובן על הפעולה הברברית של להסתובב בבית עם מגב, דלי ומטלית רטובה. אני מדבר על להפעיל שואב שוטף רובוטי שיעשה את זה במקומי. נכון, שואבים שוטפים זו לא המצאה חדשה, אבל קשה להגדיר את הפעולה שביצעו עד כה כ”שטיפה”, ואצל רובם זה אפילו לא עומד בתנאי הסף כדי להגדיר את זה כ”ניגוב”. ה-Bot W10 של Dreame הסינית שהגיע אליי לאחרונה הוא הראשון שבאמת קרוב למימוש ההבטחה של רובוט ששוטף את הרצפה במקומכם. מה ההבדל בינו לבין כל מה שקדם לו, איפה הוא בכל זאת מפספס ולמה אין סיכוי שאקנה כרגע כזה?

Dreame Bot W10 (צילום: גד גניר)

כדי לבצע את פעולת השטיפה, המהנדסים של Dreame בחרו בגישה שונה לחלוטין לפעולת השטיפה: הם החליפו את הרפידה בזוג מברשות “מופ” מסתובבות וגם ויתרו על מיכל מים פנימי. מאיפה מגיעים המים? זה החלק המעניין: Bot W10 מגיע עם תחנת עגינה עצומה בגודלה, סדר גודל של מדיח כלים קומפקטי, המשמשת עבורו כמעין משהו על הרצף שבין מוסך למכון ספא. תחנת העגינה מאכלסת בתוכה שני מיכלי מים גדולים (4 ליטר), האחד למים נקיים והשני למים מלוכלכים. לפני תחילת הריצה של השואב, תחנת העגינה מזרימה מים נקיים על מברשות המופ במשך כמה שניות עד שהן ספוגות לחלוטין במים ורק אז השואב יצא אל דרכו. בסיום השטיפה השואב חוזר לתחנה ומתחיל בתהליך ניקוי עצמי אוטומטי שכולל סיבוב מברשות המופ על פני מסרקים בתחתית תחנת העגינה, שטיפה במים וייבוש באמצעות הזרמת אויר על המברשות. המים המטונפים ששימשו לניקוי המברשות נשאבים אל תוך מיכל נפרד, ולמעשה, פעולת התחזוקה הכמעט יחידה שצריך המשתמש לזכור לבצע כדי להמנע מקטסטרופה תברואתית היא לזכור לרוקן את המיכל הזה. כל האופרציה הזאת חדשנית ואלגנטית, אבל היא לא מושלמת: הזרמת המים על המברשות בתחילת הניקוי ותהליך הניקוי העצמי רועשים למדי. בנוסף, את סוף התהליך, החלק של ייבוש המברשות מלווה רעש קבוע חלש יותר, אבל ממושך, של מאווררים הפועלים בעוצמה חזקה.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: 1More PistonBuds Pro ו-ComfoBuds Mini

מאת

שוק אוזניות ה-True Wireless מוצף ביצרניות סיניות. רובן לא מוכרות להמונים, אבל חלקן צולחות את מחסום האנונימיות ומייצרות לעצמן שם וקהל נאמן. 1More אחת מהיצרניות האלו, החלה את דרכה באמצע העשור הקודם עם מטרה יומרנית משהו, להפוך לאלטרנטיבה הסינית של Beats. המיתוג הזה אמנם לא תפס, אבל החברה כן הפכה למותג מוכר: עוד לפני עידן אוזניות ה-True Wireless, החברה קצרה הצלחה נאה בגבולות סין, אבל את הכניסה המשמעותית שלה לשוק הגלובאלי הצליחה לבצע רק לאחר שאוזניות ללא כבל מקשר ביניהן הפכו למיינסטרים. בפברואר הצטרפו לקטלוג המגוון שלה בחו”ל שני דגמים חדשים ומסקרנים: ComfoBuds Mini, ו-PistonBuds Pro ואת שניהם בדקתי בתקופה האחרונה.

1More PistonBuds Pro ו-ComfoBuds Mini (צילום: גד גניר)

PistonBuds Pro

הדגם הבסיסי והזול יותר מבין השניים. למרות שהפלסטיקה די פשוטה, העיצוב עצמו נאה והאוזניות בהחלט לא נראות זולות. קייס הטעינה קומפקטי וכך גם האוזניות עצמן. הן נכנסות בקלות לתוך האוזן, אך כדי להשיג אטימה יעילה, יש לסובב אותן קצת בתוך האוזן, והודות למבנה שלהן שכולל מעין דסקית חיצונית, הפעולה הזאת די אינטואיטיבית. PistonBuds הן קלילות (4.5 גרם לאוזניה), והצורה שלהן ידידותית לאוזן כך שהן לא מפריעות גם בשימוש ממושך.


להמשך קריאה