כזה ניסיתי

כאלו ניסיתי: Sennheiser Sport True Wireless

מאת

מזה שנים, מתחזקת סנהייזר סדרת אוזניות ספורט חוטיות ואלחוטיות איכותיות ועמידות. לצד אלו, החלה בשנים האחרונות להציג אוזניות True Wireless אם כי אף אחד מהדגמים הללו מותג באופן רשמי כאוזניות שאכן מותאמות לפעילות גופנית. ה- Sennheiser Sport True Wirelss, הן הראשונות בקטלוג החברה שגם אין ביניהן כבל מקשר, וגם פונות באופן רשמי לספורטאים.

Sennheiser Sport True Wireless (צילום: גד גניר)

הפנייה לספורטאים אינה רק מיתוגית. עיצוב האוזניות עבר התאמה שתאפשר להן להשאר בתוך האוזניים גם בזמן פעילות אינטנסיבית. בקוים כלליים הן שומרות על עיצוב דומה לזה של סדרת CX, אבל נוספו כאן סנפירי ייצוב שמקבעים את האוזניות בתוך האוזניים ומונעים מהן לזוז או ליפול. מעבר לסנפירים המגיעים כבר מורכבים על האוזניות, ישנם עוד שלושה סטים בגדלים שונים, כולל סט שטוח ללא סנפירים בכלל, למי שלא מתחבר לקונספט. הקייס אגב כולל מקום לאוזניות כשהסנפירים מולבשים עליהן. זה נשמע מובן מאליו אבל יש יצרניות שלא טורחות לעצב כך את הקייס ואז המשתמש נדרש להיטלטל עם סט הסנפירים שלו בנפרד ובצורה לא אלגנטית בעליל. מלבד סנפירים, ה-Sennheiser Sport True Wireless מגיעות עם שני סוגים של מתאמי סיליקון לאוזניים, בשלושה גדלים: סט אחד שלטענת סנהייזר מאפשר חדירת חלק מהצלילים מבחוץ (מודעות לרעשי הרקע בסביבה בריצות ואימונים בחוץ) וסט שני שאמור לספק אטימה פסיבית (לאימונים בחדר כושר, כדי לסנן התנשפויות ושאגות של מתאמנים אחרים בסביבתכם). סנהייזר אפילו הוסיפה פקד באפליקציה שמאפשר להחליף בין המצבים, מה שכביכול יבצע התאמה של הצליל שהאוזניות מפיקות למצב השימוש.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Sonos Ray

מאת

במשך שנים תרצה סונוס את סירובה לייצר מוצרים זולים יותר בטענה שהיא אינה מוכנה להתפשר על איכות המוצרים שלה, אך לאחרונה משהו מתחיל להשתנות במדיניות הזאת: לצד ליין של רמקולים המיוצרים בשיתוף פעולה עם איקאה, הציגה סונוס בשנה שעברה את Roam, רמקול נייד קומפקטי וזול (ביחס למוצרים אחרים בקטלוג שלה), ולאחר מכן גרסה מוזלת ופשוטה יותר, Roam SL. ה-Ray שהושק בחודש שעבר כבר מכוון ישירות לקהלים שסונוס לא פנתה אליהם בעבר, וממצב את עצמו כסאונד בר החדש ברמת הכניסה של סונוס. על מה התפשרו ולמי הוא יתאים?

Sonos Ray (צילום: גד גניר)

חיצונית, קשה להבחין במבט ראשון בפשרה כלשהי בעיצוב של Ray. הוא שונה בצורתו מה-Beam ומה-Arc היקרים יותר. החזית שלו שטוחה לגמרי, ואין בגופו פתחים או רמקולים הפונים לצדדים או למעלה, מה שמאפשר לדחוף אותו לתוך נישות שטוחות ולתוך פתחים צרים במידות המתאימות בתוך מזנונים לסלון. מי שיבחר להניח אותו על המזנון, יבחין במבט שני בפלסטיקה פשוטה שאוספת די בקלות טביעות אצבעות. בחלקו העליון ישנם לחצני מגע זהים לאלו שיש ברמקולים היקרים יותר של החברה ובחלקו האחורי חיבור חשמל, חיבור רשת קוית, וחיבור אופטי.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Sony WH-1000XM5

מאת

עם כל הכבוד ליצרניות אחרות, בשוק אוזניות ביטול רעשים סוני ו-Bose הן המזוהות ביותר עם הקטגוריה. Bose אמנם היתה זו שהפכה את ביטול הרעשים לתכונה כה פופולרית באוזניות הפונות לקהל הרחב, אבל סוני הדביקה את הפער במהירות: בשנת 2018 הציגה את MDR-1000X, הראשונות בסדרת אוזניות Over The Ear אלחוטיות בעלות מנגנון ביטול רעשים אקטיבי, אלטרנטיבה ל-QC35 של Bose שהוצגו שנה לפני כן ויושבות בדיוק באותה משבצת. אם הדור הראשון של סוני בקטגוריה הזאת עוד סבל מנחיתות מסוימת מול הדגם של Bose, הרי שמדור לדור של אוזניות בסדרה, הציגה סוני שיפור משמעותי, בעיקר בכל הקשור לביטול רעשים, ובשלב מסוים הפכו האוזניות שלה בעיני רבים לטובות בקטגוריה. לפני מספר שבועות הוצג הדור החמישי העונה לשם הלא ידידותי בעליל WH-1000XM5 ומביא איתו לראשונה שינוי משמעותי בעיצוב, לצד הבטחות לשיפורים גם באיכות הצליל ובביטול הרעשים.

Sony WH-1000XM5 (צילום: גד גניר)

השינוי בעיצוב הוא דרמטי. ארבעת הדורות שקדמו ל-WH-1000XM5 הציגו מראה כמעט זהה עם שינויים זעירים וכמעט בלתי מובחנים. בדור החדש העיצוב מודרני, חלק ונקי יותר וכולל מבנה קשת אחיד ורחב שלוחץ פחות על האוזניים של בעלי גולגולות גדולות. הקשת, שמרופדת כעת לכל אורכה, נפתחת באופן אחיד וללא שלבים וגם האוזניות עצמן והחיבור שלהן לקשת עברו שינוי עיצובי משמעותי. לטענת סוני, העיצוב החדש הוא לא לחלוטין מטעמי אסתטיקה. האוירודינמיקה המשופרת אמורה לסייע להן למנוע בצורה יעילה יותר רעשים של משבי רוח. מלבד האמור לעיל לגבי הקשת, העיצוב החדש לא שינה באופן מהותי את התחושה בשימוש באוזניות: הכריות רכות ונעימות למגע, האוזניות לא כבדות במיוחד (250 גרם, 4 גרם בלבד פחות מהדור הקודם ו12 גרם בלבד יותר מהמתחרות הישירות, Bose QC45), ונוחות סה”כ בשימוש ממושך.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Logitech Lift

מאת

באיחור אופנתי, אחרי שמגוון יצרניות אחרות כבר עשו זאת לפניה הציגה לוג’יטק לפני שלוש שנים את הגרסה שלה לעכבר אנכי: ה-MX Vertical. כחלק מסדרת MX היוקרתית של לוג’יטק, הוא הגיע גם עם סט תכונות מתקדמות ומחיר גבוה בהתאם. כעת מגיע תורו של Lift, עכבר אנכי נוסף, מעט קטן יותר, עם מחיר נגיש יותר ואפילו כמה הפתעות בשרוול.

Logitech Lift (צילום: גד גניר)

עכבר אנכי למי שטרם יצא לפגוש, הוא עכבר המעוצב באופן שאמור למנוע פיתול של שרירי היד ואת תופעות הלוואי הנגרמות מכך כמו עייפות במקרה הטוב ודלקות פרקים במקרה הרע. כדי לשרת את המטרה הזאת, העיצוב הבסיסי של עכברים אנכיים דומה ברוב המקרים, ומזכיר מעט צורה של סנפיר אלכסוני. Lift דומה מאוד בקוים כללים לאחיו הבכור MX Vertical, ושומר על אותה זוית של 57 מעלות, אבל ניחן בממדים קטנים יותר כך שיתאים לידיים בגודל בינוני או קטן. כבעל ידיים גדולות יחסית, אני אכן מוצא את MX Vertical קצת יותר מתאים עבורי בהשוואה ל-Lift. למרות שהתחושה היתה כאילו הוא נבלע קצת בכף היד שלי, לא היתה אי נוחות מהותית בשימוש בעכבר החדש בשל מימדיו הקטנים יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Audio Pro ADDON C10 MK II

מאת

אי שם בשנת 2017, הציגה Audio Pro, יצרנית אודיו מוערכת ובעלת היסטוריה ענפה בתחום, את הרמקולים הראשונים שלה התומכים בחויית מולטי-רום: רמקולים המחוברים לרשת הביתית שניתן לשלוט בכולם יחד או בכל אחד לחוד. ADDON C10 היה בכיר הרמקולים שהוכרזו באותה הזדמנות והוא זכה לשבחים רבים על איכות השמע שלו והעיצוב הייחודי. דגם ההמשך, ADDON C10 MK II שהוכרז בשנה שעברה שימר את איכות השמע המעולה, הגיע עם עדכונים חשובים לרשימת שירותי ה-Multiroom איתן הוא עובד, אך הציג עיצוב מעט סולידי יותר. לפני מספר חודשים נקטה Audio Pro במהלך שיווקי מעניין: היא השיקה מהדורה מיוחדת של ADDON C10 MK II שיוצרה במספר יחידות מוגבל וזו היתה הזדמנות טובה מבחינתי לנסות בפעם הראשונה רמקול של החברה הסקנדינבית.

Audio Pro ADDON C10 MK II (צילום: גד גניר)

רבים ממבקריו של Audio Pro ADDON C10 MK II ציינו כשיצא לשוק, שהשינויים בעיצוב שלו ביחס לדגם מ-2017 הפכו אותו לקצת פחות מעניין למראה: ידית העור בחלקו העליון נעלמה, ואת החזית (ומערך הרמקולים שכלל וופר מרכזי ושני טוויטרים בתבנית שזכתה לכינוי “קואלה” בשל הדמיון שלה לדוב האוסטרלי) מכסה כעת סבכת בד איכותית אבל אחידה ומשעממת משהו. מדובר בשינויים פרקטיים: הסבכה מספקת שכבת הגנה לרמקולים מאבק ואור ישיר שעשויים לגרום להם להתבלות עם הזמן. הידית, ובכן, אפשר לחיות לא רע בלעדיה. ADDON C10 MK II הוא רמקול גדול וכבד יחסית, ללא סוללה מובנית, שניידות אינה אחת מהתכונות שמאפיינות אותו ולכן ידית העור אולי כן מאפשרת להרים אותו אבל היא שם בעיקר בתור תוספת עיצובית נאה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Oppo Reno7 5G

מאת

לאחר שענקיות כמו LG, HTC, וואווי וסוני נעלמו או צמצמו משמעותית את חלקן בשוק, צרכנים ישראליים שחיפשו מכשיר ביניים נאלצו לפרק זמן מסוים לבחור בעיקר בין סמסונג לשיאומי. המצב הזה התחיל להשתנות לפני שנה וחצי: OnePlus החלה לשווק את סדרת ה-Nord שלה, Realme ו-Oppo נחתו בישראל ובשבועות האחרונים מותג נוסף עשה עליה, Vivo. ארבעת המותגים כידוע שייכים לתאגיד BBK הסיני, אך לישראל הם מגיעים באמצעות ארבעה יבואנים שונים שמנסים להדגיש את הייחוד שלהם. ועדיין, בגלל שבמקור החברות לא לחלוטין מנותקות זו מזו, אנחנו מקבלים מכשירים כמעט זהים זה לזה, לפחות על הנייר. Oppo Reno7 5G שהגיע אליי לפני מספר שבועות הוא התאום של OnePlus CE 2 5G עליו כתבתי כאן לאחרונה, אך המכשיר של Oppo יקר יותר בכ-700 ש”ח. האם יש משהו שיכול להצדיק את הפער במחיר למרות המפרט הזהה?

Oppo Reno7 5G (צילום: גד גניר)

בגזרת המפרט הטכני הוא מציג נתונים סטנדרטיים ביחס לקטגוריה: ערכת השבבים הפופולרית Dimensity 900 של מדיהטק הטיוואנית, אותה ניתן למצוא גם בקודמו, Reno6 5G וגם ב-OnePlus Nord CE 2 5G. בשונה מ-OnePlus CE 2 5G ה-Reno7 מגיע עם נפח כפול, של 256 גיגה, ובשונה מקודמו, ניתן אף להרחיב אותו באמצעות כרטיס זכרון. נפח זכרון ה-RAM עומד על 8 גיגה, וניתן להרחבה על חשבון נפח האחסון ב- 5 גיגה נוספים. הביצועים מצוינים: Reno7 זריז, יציב, מגיב מהר למגע, טוען אפליקציות במהירות ושומר על רמת הביצועים הזאת באופן קבוע ללא גמגומים. מערכת ההפעלה של Oppo נקראת ColorOS ומגיע כאן בגרסה 12, מה שלא משנה את העובדה שגרסת האנדרואיד עליה היא מבוססת היא אנדרואיד 11 הותיקה ולא אנדרואיד 12 שהוכרזה לפני כ-8 חודשים (!). מערכות ההפעלה של כל המותגים מבית BBK חולקות בסיס זהה, אבל כל אחת מציעה פינוקים ייחודיים משלה. במקרה של Color OS מדובר בחלונות צפים: במסך האפליקציות הפתוחות, ניתן לגרור למעלה אפליקציה פתוח ולהציג אותה בחלון מוקטן שנשאר פתוח ומעל לכל דבר אחר שתעשו עם הטלפון. למקרה שתהיתם, לא מדובר במערת ההפעלה Windows, ולא ניתן להשאיר יותר מחלון אחד פתוח באופן הזה. זה היה יכול להיות שימושי במיוחד לסרטוני יוטיוב ומאפשר למשתמשים שאינם מנויים לחבילת הפרימיום לשמוע שירים בעודם עושים פעולות אחרות עם הטלפון אבל גוגל דאגה לחסום את האפשרות הזאת. ColorOS מציעה גם אפשרות ליצור שטח עבודה נפרד במערכת ההפעלה, שכולל סיסמה וטביעת אצבע שונה כדי להפריד בין אפליקציות עבודה ואפליקציות בשימוש בזמן פנוי.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Proof

מאת

הפגוש שיצא קצת ממקומו בצד ומכסה המנוע שלא היה סגור עד סופו לא השאירו מקום לספק: הרכב האהוב שלי חווה טראומה בלילה בחניון התת הקרקעי בבניין. פתק עם פרטים, למקרה שתהיתם, לא הושאר. אפילו מצלמת הרכב שלי, שמכריזה בגאווה על תחילת צילום חירום עם כל עליה על פס הרעדה, ויודעת תיאורטית גם לתעד במקרה של פגיעה ברכב בחניה, כשלה ברגע האמת ולא צילמה את האירוע. מה שנותר לי לעשות זה לשלוח איום סרק בקבוצת הוואטסאפ של הבניין על כך שמספר הרכב הפוגע צולם ולא אהסס לפנות למשטרה אם לא יפנה אליי ויסגור בינינו את הפרטים, אבל גם זה לא ממש עבד. 

Proof (צילום: דרור כץ)

מצלמת הדרך Proof FR400 מבית קוברה שהגיעה אליי מספר שבועות לאחר מכן נראית אמנם כמו מצלמת דרך סטנדרטית, אבל מדובר למעשה במערכת שלמה שמציעה מגוון תכונות מתקדמות שאמורות לשמור על הרכב שלכם גם כשאינכם בסביבה, ואף לעדכן אתכם בזמן אמת במצבי חירום. המערכת כוללת מצלמה קדמית, אנטנת GPS ומצלמה אחורית, ומותקנת על ידי מתקין מוסמך של קוברה. המצלמה הקדמית קטנה יחסית וממוקמת בין המראה הקדמית לשמשה כך שאינה מפריעה לשדה הראיה, ומאחר שהיא מקבלת את כל החשמל שהיא צריכה ישירות מהרכב, אין כבל שמשתלשל ממנה אל שקע המצת ברכב שלכם. המצלמה מאכלסת גם כרטיס זכרון בנפח 64 גיגה וכרטיס סים. העובדה שהמצלמה מחוברת לרשת LTE נותנת לה יכולות שיוצאות מגבולות התיעוד, ונכנסות לטריטוריה של בקרה ומעקב בזמן אמת אחרי הרכב, ו-Proof עושה שימוש נרחב ביכולת הזאת.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: 1More EVO

מאת

אחרי שהציגה שני דגמי ביניים מוצלחים בשנת 2022, הגיע זמנו של דגם הדגל בקטלוג שלה: 1More הסינית חשפה לפני מספר שבועות את האוזניות המתקדמות ביותר שלה, EVO. הן מתיימרות לספק איכות צליל שלא נופלת מזו של מותגים מערביים, ושלל פינוקים אחרים. האם הן עומדות בהבטחה, וחשוב מכך, האם הן מצדיקות את המחיר הגבוה (יחסית) שלהן?

1More EVO (צילום: גד גניר)

כיאה לדגם הדגל בקטלוג, איכות החומרים וההרכבה של ה-EVO מעולים. הן נראות כאילו עוצבו ע”י תכשיטן, לא ע”י מעצב תעשייתי. את חלקן החיצוני מכסה גימור מבריק ושקוף, וסביבו מסגרת זהב. זה מזכיר קצת את העיצוב של Redmi Buds 3 Pro רק יותר מעודן ומלוטש. אני יכול להבין את מי שלא יתחבר למראה הזה כי אני בעצמי לא מתחבר למראה העדין הזה, אבל אם מתעלמים מהעיצוב עצמו, הן די פרקטיות: קל להכניס אותן לאוזניים, קל להשיג איתן אטימה אפקטיבית, והן נשארות יציבות באוזן כשאתם בתנועה יומיומית. לא נראה לי שהייתי רוצה לקחת אותן לריצה בשכונה. הן כבדות יחסית (5.7 גרם לעומת 3.7 גרם של ComfoBuds mini), אבל לא מציקות באוזן לאורך זמן. ראשי האוזניות והסיליקונים שמכסים אותם הם בעלי פרופיל אליפטי, בדומה לאלו של Jabra 85t, אבל ה-EVO קטנות בהרבה מהאוזניות של ג’אברה ונוחות יותר באוזניים. 1More מספקת באריזה לא פחות מ-5 זוגות של ראשי סיליקון בגדלים שונים, יפה מצידה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A53 5G

מאת

הקלישאה האהובה עליי בעולם הסלולר היא ללא ספק ההכרזה על מכשיר חדש כמכשיר הטוב, המהיר, היפה, המתקדם ביותר שאותה יצרנית אי פעם ייצרה. אני כל כך אוהב את הקלישאה הזאת כי היא כל כך מטופשת: אין שום סיבה שהסמארטפון של השנה יהיה פחות טוב מזה של שנה שעברה. זה מה שמצופה מחברות אלקטרוניקה, להתקדם, לחדש, לשפר את מה שטעון שיפור מהדור הקודם. אם חברה מסוימת לא יכולה לשמור על הכיוון הזה, אז משהו שם ממש לא עובד כשורה, ולמכשיר X+1 אין זכות קיום אם מכשיר X שקדם לו היה באיזושהי צורה טוב יותר. והנה, אחרי שביליתי מספר שבועות עם Galaxy A53, אני מגלה שסמסונג הצליחה לעשות את הבלתי יאמן: המכשיר החדש שלה פחות טוב מקודמיו. איך זה קרה?

Samsung Galaxy A53 5G (צילום: גד גניר)

תקציר הפרק הקודם: במרץ 2021 השיקה סמסונג את מכשירי A52 ו-A72 שבדקתי וכתבתי עליו כאן. ל-A72 היה מערך צילום משודרג יותר, סוללה עם קיבול קצת יותר גבוה ומסך טיפה גדול יותר, אבל ערכת השבבים של שניהם היתה זהה: Snapdragon 720G. היא אמנם היתה ותיקה קצת בעת השקת המכשירים, אבל סיפקה חויית שימוש טובה בסה”כ.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jabra Elite 4 Active

מאת

אחרי שבמשך שנים אוזניות הספורט שלה היו גם האוזניות היקרות יותר בקטלוג שלה, השנה ג’אברה מנסה שיטה אחרת: כפי שהשיקה לצד דגם ה-Elite 7 Pro את הגרסה הספורטיבית Elite 7 Active, כעת היא משיקה לצד דגם רמת הכניסה Elite 3 את הגרסה הספורטיבית והמשודרגת קלות, Elite 4 Active, המתומחרת באופן די תחרותי ומציעה קצת יותר עבור המחיר הזה.

Jabra Elite 4 Active (צילום: גד גניר)

כיאה לרמת המחיר שלהן Elite 4 Active הן גרסה פשוטה יותר למראה מדגם הספורט היקר יותר, ה-Elite 7 Active, אבל גם במסגרת מגבלות התקציב, ג’אברה עשתה כאן עבודת עיצוב נאה, גם ויזואלית וגם ברמה הפרקטית: הכיסוי החיצוני של האוזניות הוא בגימור מט נעים למגע ולחיץ, במקום שימוש במשטחי מגע. הלחצנים עצמם מעט קשיחים מדי לטעמי, ולחיצה עליהם דוחפת את האוזניות עוד יותר עמוק ומזיזה אותן, מה שעשוי להיות לא כל כך נוח לחלק מהמשתמשים. ג’אברה הגדירה סט לחיצות סטנדרטי שקל להתרגל אליו, אבל לא מספקת אפשרות לערוך או לשנות את סט הלחיצות האלו. אם שמים לרגע בצד את נושא הלחיצות,  האוזניות עצמן, כמו כל האוזניות בסדרה, יושבות בתוך האוזניים בצורה נוחה ויציבה, עם מעין צוואר ארוך שעליו יושב ראש הסיליקון שנכנס עמוק יחסית לתוך האוזניים ומסייע ככה גם לאיטום הפאסיבי לרעשים. ג’אברה היא בין היצרניות היחידות בשוק שיודעות לעצב אוזניות ספורט שיושבות בבטחה בתוך האוזן בשעת פעילות, בלי שימוש בסנפירי ייצוב, וכך גם ה-Elite 4 Active. אין כאן “גבעולים” אז אי אפשר להסיר אותן במשיכה מהירה מהאוזניים, אבל מי שחי בתחושה מתמדת של חרדה שהאוזניות ינשרו  מהאוזניים שלו, ה-Elite 4 Active, נותנות שקט נפשי מהבחינה הזאת. תקן העמידות שלהן למים הוא IP57, שזה קצת יותר מה-Elite 3, והן יעמדו בגבורה בזיעה, התזות מים וגשם.

להמשך קריאה