כזה ניסיתי

כאלו ניסיתי: Asus ROG Phone 6 Pro ו-ROG Phone 6D Ultimate

מאת

גם אם חטיבת הסלולר שלה טרם הצליחה להשיג נתח משמעותי משוק הסמארטפונים העולמי, בנישה של הסמארטפונים המיועדים לגיימינג, אסוס היא אחת היצרניות הבולטות והנחשבות. מכשירי הגיימינג שלה נשענים על ROG (ראשי תיבות של Republic of Gamers), מותג הגיימינג המצליח שלה מעולם המחשבים, ומאז 2018 היא משיקה מכשירי ROG Phone בזה אחר זה בשלל גרסאות. בשבועות האחרונים יצא לי להתנסות בשניים מהם: ROG Phone 6 Pro שהוכרז ביולי שהיה החזק והמתקדם ביותר בקטלוג החברה עד השבוע, ו-ROG Phone 6D Ultimate, גרסה בעלת ערכת שבבים שונה, שהוכרזה השבוע והחליפה את הקודמת בפסגת קטלוג מכשירי הגיימינג של היצרנית הטיוואנית.

Asus ROG Phone 6 Pro (למעלה) ו-Asus ROG Phone 6D Ultimate (למטה) (צילום: גד גניר)

שני המכשירים מצוידים בערכות השבבים החזקות והמתקדמות ביותר בעולם מכשירי האנדרואיד: ROG Phone 6 Pro מתבסס על Snapdragon 8+ Gen 1 של קוואלקום, וה-ROG Phone 6D Ultimate מתבסס על +Dimensity 9000 של מדיהטק. שני המכשירים מגיעים עם נפח אחסון נאה של 512 גיגה שאינו ניתן להרחבה, וזכרון RAM בנפח נדיב של 18 גיגה (בגרסת ROG Phone 6 Pro) או 16 גיגה (בגרסת ROG Phone 6D Ultimate). בשתי הגרסאות מדובר במפרט טכני חזק מאוד (עם יתרון קל על הנייר לגרסת ה-Ultimate) אבל המספרים עצמם דומים מאוד למכשירים אחרים בשוק שאינם מוגדרים כמכשירי גיימינג. קחו  לדוגמה את גרסת ה-6 Pro שחולקת את אותה ערכת שבבים עם ה-Galaxy Z Fold4 של סמסונג ומתעלה עליה, על הנייר, רק בנפח זכרון ה-RAM.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Galaxy Z Fold4

מאת

אין עוררין על כך שסמסונג שולטת כיום בנישה של סמארטפונים מתקפלים. לדברי נשיא חטיבת הסלולר של החברה, 70% מהמכשירים המתקפלים שנמכרו השנה התהדרו בלוגו של סמסונג, קרוב ל-10 מיליון מכשירים בסה”כ וגידול של 300% ביחס לשנה שעברה. זה נשמע הרבה, אבל בסופו של דבר זה חלק זניח מתוך שוק שבאותו פרק זמן נמכרים בו כ-1.38 מיליארד סמארטפונים. הדור הקודם היה הראשון בו סמסונג ניסתה ברצינות לפתוח את הנישה הזאת לקהל הרחב בין אם בשיווק נרחב יותר, בין אם ברמת מחיר נמוכה יותר ובין אם בניסיון להבאת המכשירים עצמם לדרגת בשלות שאכן מתאימה למשתמש הממוצע. אחרי שבשנה שעברה לא הייתי שותף לתחושה של סמסונג שהגיעה העת שיותר אנשים יעברו למכשירים מתקפלים, ואחרי שטוקבקיסט האשים אותי שאני רובוט חסר רגשות בעקבות הביקורת ההיא, לקחתי בלב פתוח ובנפש חפצה את Galaxy Z Fold4 לביקורת כדי לראות אם השינויים, המינוריים, יגרמו לי לשנות הפעם את דעתי.

Samsung Galaxy Z Fold4 (צילום: גד גניר)

השינוי הדראסטי ביותר הוא בערכת השבבים. לו”ז ההשקה איפשר לסמסונג לשלב ב-Galaxy Z Fold4 את Snapdragon 8+ Gen 1, גרסה מעט משודרגת של Snapdragon 8 Gen 1, ערכת השבבים של רוב מכשירי הדגל של השנה, ביניהם Galaxy S 22 Ultra ו-Honor Magic 4 Pro. זכרון ה-RAM הוא בנפח 12 גיגה והאחסון, שאינו ניתן להרחבה מגיע בנפח של 256 או 512 גיגה. ביצועים לא היתה הבעיה של Galaxy Z Fold3 ועם ערכת שבבים חזקה יותר לא מפתיע לגלות שגם כאן אין בעיה כזאת: התפקוד השוטף מעולה, המכשיר מהיר ורספונסיבי מאוד וגם המעברים בין מצב מסך חיצוני למסך הגדול הפנימי הם זריזים וחלקים. מערכת ההפעלה כאן היא Android 12L, גרסה שנבנתה במיוחד עבור טאבלטים ומכשירים בעלי מסך מתקפל ומותאמת לניצול טוב יותר של מסכים גדולים ולריבוי משימות אינטואיטיבי יותר. מעליה סמסונג מורחת את הציפוי העשיר מדי שלה, One UI, אם כי למרות העומס הויזואלי לא מורגשת בגללו האטה כלשהי בביצועים. התוספת המשמעותית ביותר ב-UI של המכשיר היא שורת קיצורי דרך  הקבועה בתחתית המסך הפנימי הגדול שמאפשרת מעבר מהיר בין אפליקציות. מלבד זה הרוב נשאר די זהה למה שכבר ראינו בשנה שעברה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG S95QR

מאת

זה מרגיש כאילו חלף נצח מאז, אבל מדובר בסה”כ בתקופה של קצת יותר מעשור: ב-2011 רכשתי מערכת קולנוע ביתית משולבת עם חמישה רמקולים וגם סאב וופר, וכולם התחברו בחוטים ליחידה אחת, רסיבר שמשולב בו גם DVD. אודיופילים נחרו בבוז על מערכות מהסוג הזה, במידה מסוימת של צדק, כי גם אז היה מדובר בפשרה לעומת מערכת המורכבת מרכיבים שנבחרו כל אחד בנפרד. ולמרות זאת, מערכות משולבות סיפקו פתרון  פשוט, נוח וזול יחסית עבור מי שרצו לשמוע קליעים מתעופפים סביבם באופן משכנע. מתישהו, בעשור האחרון, את הפשרה הזאת החליפה פשרה חדשה: סאונד בר. מכשיר שמשלב בתוכו כמה רמקולים וחוסך את הצורך בהרצת חוטים ובחציבת תעלות בקירות, כאשר ההקרבה כאן כבדה יותר: אובדן כמעט מוחלט של תחושת השמע ההיקפי.

LG S95QR (קרדיט תמונה: LG)

ה-LG S95QR היא מעין מערכת משולבת כזאת, אבל מודרנית: ה-DVD נעלם מזמן, ומרכז המערכת הוא סאונד בר שמתחבר לטלויזיה שלכם. בנוסף, מגיעים איתה סאב וופר ושני רמקולים לוייניים, כולם אלחוטיים והכל בתוך אריזה ענקית אחת, ערכה שלמה ושמחה. הייחוד שלה הוא העובדה שהיא משמיעה סאונד ב-9.1.5 ערוצים, ולדברי LG זו המערכת הראשונה בעולם הכוללת רמקול מרכזי המופנה מעלה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Poco M5s

מאת

ממותג משנה של שיאומי שהתמקד בלהשיק מכשירים שונים וייחודיים משלו, הפך Poco לכזה שבחודשים האחרונים בעיקר ממחזר דגמים ישנים מהקטלוג של מותג האם. Poco M5s שמושק היום באופן רשמי בעולם הוא למעשה Redmi Note 10s, סמארטפון מהדרג הנמוך יותר של מכשירי הביניים, שהושק כבר לפני שנה וחצי וכעת מנסה לעשות כניסה דרמטית חוזרת כשהוא נושא מותג ושם דגם חדש. למה לנקוט באסטרטגיה המשונה הזאת? סביר להניח שיש כאן חיסכון בעלויות פיתוח מצד אחד, ואת האפשרות להציג דגם “חדש” בשווקים בהם לא נמכר המכשיר בחליפתו הקודמת מצד שני. 

Poco M5s (צילום: גד גניר)

ערכת השבבים עליה מבוסס M5s היא Helio G95 של מדיהטק הטיוואנית, ערכת שבבים החוגגת בימים אלו שנתיים להשקתה. במדיהטק משווקים אותה אמנם כמיועדת לגיימינג, אבל גם לפני שנתיים היה מדובר בערכת שבבים צנועה למדי, שבנויה בארכיטקטורה ארכאית של 12 ננו מטר ומכילה 8 ליבות, שתיים מתוכן במהירות 2.05 גיגהרץ ועוד שש במהירות 2 גיגהרץ. למקרה שתהיתם, היא לא תומכת ברשתות דור חמישי, אבל אני בספק אם למישהו שרוכש מכשיר ברמת המחיר הזאת זה באמת יפריע. ערכת השבבים משודכת לזכרון RAM בנפח 6 גיגה בגרסה אותה קיבלתי לבדיקה, נפח הניתן להרחבה על חשבון אחסון המכשיר ב-2 גיגה נוספים. האחסון אגב הוא בנפח 128 גיגה וגם הוא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון. זה אמנם מכשיר של המותג Poco אבל כמו כל קודמיו הוא מריץ את מערכת ההפעלה MIUI של שיאומי בגרסה 13, המבוססת על אנדרואיד 12, העדכנית ביותר נכון לכתיבת שורות אלו. כפי שאני עושה תמיד, השתמשתי במכשיר הזה ביום יום ולא רק ששרדתי לספר על כך, בשום שלב לא ממש סבלתי מזה. המכשיר יציב ומגיב במהירות נאה בסה”כ, ומציע חויית שימוש מספקת, בטח ביחס למחיר. זמני הטעינה של משחקים מעט מייגעים, אבל לא באופן קיצוני, ובסה”כ מדובר במכשיר שיסחוב גיימינג בצורה סבירה. היחידה אותה בדקתי הגיעה עם NFC, רדיו FM אם אתם אוהבים את המוזיקה שלכם עם קורטוב של הפרעות סטטיות ואפילו עינית אינפרה אדום.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Roborock Dyad

מאת

כשכתבתי כאן לפני כשנה וחצי על Bissell Croswave Max, שוק מכשירי שטיפת הרצפות האלחוטיים בישראל עדיין היה בחיתוליו, וכלל דגמים בודדים. לקראת סוף 2022, השוק כבר כולל שחקניות נוספות כמו טינקו, שיאומי וגם רובורוק, שהתרכזה עד כה בעיקר בשואבים רובוטיים ובשואבים אלחוטיים. Dyad, שוטף הרצפות האלחוטי הוא המוצר הראשון שלה בקטגוריה הצעירה.


Roborock Dyad (קרדיט תמונה: יח”צ Roborock)


ברמה הבסיסית, הוא בנוי כמו שוטפי רצפה אלחוטיים אחרים: מכשיר שואב עם מיכל למים נקיים וחומר ניקוי, מיכל למים מלוכלכים וראש שאיבה עם מברשות נעות. בשונה מרוב שוטפי הרצפות, הראש שלו כולל שלוש מברשות (שתיים מהן מסודרות זו לצד זו כך שמעשית מדובר בשתי מברשות) ולא אחת, מה שהופך את פעולת קרצוף הרצפות ליעילה יותר, והמברשות אף מנקות זו את זו תוך כדי הפעולה עצמה. Dyad מבצע את כל פעולת הניקוי שכוללת פיזור מים, קרצוף המשטח ושאיבת המים המלוכלכים חזרה בו זמנית. באופן לא כל כך אינטואיטיבי, כל הקסם הזה מתרחש כשאתם מזיזים את השואב קדימה. הזזה שלו אחורה סתם תשאיר את הרצפה לחה יותר אבל אין לה אפקט ממשי של ניקוי. לפני שידעתי זאת, השתמשתי בו כמו בשואב רגיל, אבל הרצפה התייבשה מהר מאוד גם ככה. תהליך הניקוי היה מרשים ביעילותו ובאמת ברוב המקרים הספיק מעבר אחד כדי להשאיר את הרצפה נקייה. איך יודעים שהרצפה נקייה באמת? ברובורוק שילבו מעל מיכל המים חיווי על מצב הניקיון של האיזור אותו אתם מנקים, דומה מאוד לזה שב-Tineco Floor One S3. אל תבנו על החיווי הזה יותר מדי. תפסתי אותו מזייף פה ושם, ולאחר מספר מעברים על אותה מרצפת במהלכם צבע החיווי השתנה מאדום (מלוכלך) לנקי (כחול), חזרתי לאותה מרצפת רק כדי לגלות ש-Dyad משוכנע שהיא עדיין מלוכלכת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Honor Magic 4 Pro

מאת

איבחת צו נשיאותי אחד של דונאלד טראמפ הספיקה כדי להוריד את Huawei, פעם היצרנית השנייה בטבלת מכירות הסמארטפונים העולמית, על ברכיה. הצו האוסר על חברות אמריקאיות לשתף פעולה עם היצרנית בעלת הקשרים המפוקפקים עם השלטון הסיני חרץ את דינה בין לילה בשוק העולמי, ובשנים האחרונות היא צוללת לאט לאט במכירותיה. אחד מצעדי החירום בהם נקטה היתה מכירת מותג המשנה שלה, Honor, בסוף שנת 2020 בניסיון להציל אותו מגורל דומה. המותג הופרד לחלוטין מחברת האם, שויתרה על כל אחזקותיה בו, ויצא לדרך חדשה, כשחרב הסנקציות, אינה מונפת עוד מעליו.

Honor Magic 4 Pro (צילום: גד גניר)

ביולי האחרון הכריזה היבואנית סל נאו כי קיבלה את הזכיון למכור באופן רשמי את מכשירי Honor בישראל. Magic 4 Pro הוא מכשיר הדגל של החברה לשוק הגלובאלי ובתוכו גם הישראלי. למרות שחלפו כבר שנתיים מרגע הפיצול בין שני המותגים, חובבי המותג הסיני המוקצה עשויים לחוש תחושה מוכרת, אבל יש למכשיר הזה ולמותג Honor באופן כללי עוד כברת דרך עד שיוכל באמת לאיים על מעמדם של מותגים אחרים בשוק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Yoga 9

מאת

באוקטובר הקרוב יחגוג המותג Yoga של לנובו עשור לקיומו. באותם ימים עליזים של שנת 2012, שנתיים לאחר השקת האייפד הראשון וכמעט חמש שנים לאחר השקת האייפון הראשון, שוק המחשבים הניידים מבוססי Windows עדיין חיפש את עצמו. הפתרון המתבקש היה לקחת את הקונספט הזה של מחשב נייד שלפתע נראה מיושן וארכאי, ולקרב אותו איכשהו לעולם החדש והמסעיר של מסכי מגע ללא מקלדות. בלנובו הגו את הנוסחה של Yoga: מחשב נייד שצירי המסך שלו מאפשרים לקפל לאחור את המקלדת ולהצמיד אותה למסך באופן שיגרום לדבר הכבד והמגושם הזה להראות כמו טאבלט. זה לא היה מחשב ה-2 ב-1 הראשון בשוק אבל זה היה ללא ספק אחד הפופולריים שבהם, והתצורה הזאת אומצה לאחר מכן לאחר יצרניות רבות אחרות.

Lenovo Yoga 9 (צילום: גד גניר)

במהלך העשור האחרון השוק התפכח, ושוק המחשבים הניידים התאושש כשאנשים הבינו שעדיין מדובר בכלי עבודה יעיל ועוצמתי יותר מטאבלטים. למרות זאת, בלנובו סירבו להרפות מ-Yoga והמותג החל לזלוג גם לסדרות מחשבים אחרות של החברה, בין השאר אפילו לסדרה העסקית של החברה, סדרת ThinkPad, כרומבוקים וגם לסדרות הזולות יותר ואפילו לטאבלטים. הדגם העדכני ביותר שנושא את המותג Yoga והגיע אליי לבדיקה לאחרונה הוא Yoga 9i, או כפי שנקרא בישראל באופן פחות נעים לעין, Yoga 9 -14IAP7.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Logitech MX Mechanical

מאת

כולם רוצים מקלדות מכניות. מה שהיה עד לא מזמן פינוק של גיימרים וסתם משוגעים לדבר, הפך בשנים האחרונות לטרנד שמשתלט על קטגוריות אחרות בעולם המקלדות. ה-MX Mechanical שהוכרזה במאי האחרון והגיעה לאחרונה לישראל היא ההוכחה שגם בלוג’יטק הבינו זאת, אחרי שבמשך שנים התייחסו אל מקלדות מכניות בעיקר בתור ציוד גיימרים.

Logitech MX Mechanical (צילום: גד גניר)

סדרת MX היא סדרת מוצרי הדגל של לוג’יטק, המיועדים לפי מחלקת השיווק של החברה “לשחרר את היכולת של המשתמשים ליצור, לעשות ולבצע” (איך אתם הייתם מתרגמים “capability to create, make, and do” מאתר החברה?). בסדרה נכלל קו העכברים המתקדמים ביותר של לוג’יטק מסדרת MX Master, מקלדות MX Keys, וכעת נכנסות למשפחה הזאת שתי מקלדות מכניות ראשונות, MX Mechanical Mini הקטנה יותר, ו-MX Mechanical, הגרסה המלאה שהגיעה אליי לפני מספר שבועות.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Sony LinkBuds S

מאת

בפברואר האחרון חשפה סוני אוזניות ייחודיות בשם LinkBuds. מעבר לעובדה שבניגוד לשאר המוצרים של סוני יש להן שם של ממש (ולא רצף ארוך ולא נגיש של אותיות ומספרים), הייחודיות באה לידי ביטוי בעיצוב מאוד לא שגרתי שכלל חור במרכזן. החור הזה איפשר למשתמש להשאר מחובר לרעשי הסביבה (ובהתאם לכך שמן, LinkBuds), ללא צורך במנגנון אלקטרוני להגברת רעשי הסביבה באופן מלאכותי. כל המיתוג שלהן התבסס על הייחודיות הזאת. המטרה של סוני היתה ליצור אוזניות שלא תטרחו לשלוף מהאוזניים במשך כל היום, ואכן, הן היו מצוינות לשיחות ונוחות מאוד באוזניים. עם זאת, החדשנות העיצובית הביאה איתה הקרבה משמעותית באיכות השמע של LinkBuds, יחד עם ויתור על אחת התכונות הפופולריות ביותר באוזניות True Wireless בשנתיים האחרונות, ביטול רעשים אקטיבי. לצד WH1000-XM5 שהושקו במאי הוכרז במפתיע גם דגם עדכני בסדרה, העונה לשם LinkBuds S. גם הוא מכוון להשאיר את המשתמש מחובר לעולם, אבל עושה זאת עם עיצוב סטנדרטי לחלוטין, נטול חורים.

Sony LinkBuds S (צילום: גד גניר)

כלפי חוץ, קשה להבחין בקשר משפחתי כלשהו בין LinkBuds S לבין LinkBuds הראשונות. למעשה, הדגם החדש נראה כמו גרסה מיניאטורית ומעודנת יותר של WF-1000XM4, אוזניות הדגל של סוני בקטגוריית ה-TW. בניגוד לדגם הבכיר יותר בקטלוג של סוני, הן קטנות, קלות (4 גרם בלבד לכל אוזניה!) ולא לוחצות על חלקים בתוך האוזן. משטחי המגע בחלקן החיצוני שטוחים וגדולים יחסית וקל לאתר אותם במישוש, וגם הגדרות ברירת המחדל שלהם מאוד אינטואיטיביות. מעבר לכך, כמו בדגמים אחרים של סוני, ניתן לשנות את מיפוי ההקשות על האוזניות כדי שיבצעו פעולות אחרות. הדבר היחיד שהפריע לי מהבחינה הזאת הוא תגובה איטית מעט למגע, אבל לא מדובר במשהו שהייתי פוסל אותן עליו.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dell C1422H

מאת

אחד המונחים שהפכו לפופולריים בעקבות הקורונה הוא “מודל עבודה היברידי”. מה שהיה פעם בשוליים האיזוטריים של השוק נכנס למיינסטרים, כשחברות רבות גילו פתאום שניתן בעצם לסמוך על עובדיהן ולאפשר להם לעבוד בחלק מהזמן מהבית. המודל הזה הוא כיום חלק בלתי נפרד מתנאי ההעסקה של חברות גם אחרי שיצאנו מהסגרים והבידודים, ונראה שאינו הולך לשום מקום. העובדה שאנשים רוצים לעבוד מהבית לא אומרת בהכרח שנוח לעבוד מהבית, בטח עבור מי שאין לו מקום בדירה לעמדת עבודה נורמלית עם מסך גדול. עבורם, מסכים ניידים הם דרך פרקטית להגדיל את שולחן העבודה מעבר לגבולות מסך המחשב הנייד.

Dell C1422H (צילום: גד גניר)

יצרניות סיניות עלומות שם זיהו את הפוטנציאל של המסכים האלו ראשונות כבר ב-2020, אבל היצרניות הגדולות נכנסו בעקבותיהן לקטגוריה. לפני שנה כתבתי כאן על ThinkVision M14t של לנובו וכעת מגיע תורו של C1422H, הגרסה של דל לקונספט הזה.

להמשך קריאה