כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Lenovo IdeaPad Duet 5

מאת

בעוד בחו”ל הם זוכים לפופולריות הולכת וגוברת, בישראל אין ממש סצינת כרומבוקים. פה ושם יבואנים מנסים אמנם את מזלם אבל מדובר בתופעה זניחה בשוק המקומי. זה לא אומר שלא מגיע לנו להנות מפירות הסצינה הזאת בחו”ל: IdeaPad Duet 5 שהגיע לאחרונה לישראל הוא גרסת ה-Windows לאחד הכרומבוקים המוצלחים בשוק, מחשב 2 ב-1 בתצורה דומה לזו של מחשבי ה-Surface Pro של מיקרוסופט. כמו המחשב עליו הוא מבוסס, הוא מכוון לקהל שרוצה לאזן בין ניידות גבוהה לביצועים וגם מצליח לשמור על רמת מחיר הגיונית.

Lenovo IdeaPad Duet 5 (צילום: גד גניר)

נכון להיום, תצורת המפרט הבסיסית שנמכרת בישראל כוללת מעבד Core i5 מדגם 1235U, מהדור ה-12 של מעבדי אינטל (בניגוד ל-Duet 5 Chromebook המבוסס על מעבד Snapdragon של קוואלקום). ל-1235U יש 10 ליבות, 2 מתוכן ליבות ביצועים במהירות שעון מקסימלית של 4.4 גיגהרץ, ועוד 8 ליבות יעילות אנרגטית במהירות מקסימלית של 3.3 גיגהרץ. מדובר במעבד המיועד למחשבים דקיקים וככזה ההספק הבסיסי שלו נמוך יחסית (15W) מה שאומר שלא מדובר במחשב עוצמתי במיוחד, אבל גם לא ממש חלש. התצורה הזאת כוללת זכרון RAM בנפח 16 גיגה (היחידה שקיבלתי לבדיקה כללה למעשה רק 8 גיגה ואינה זמינה נכון לכתיבת שורות אלו לרכישה) ואחסון בנפח 512 גיגה. אין למכשיר כרטיס גרפי נפרד והוא מסתפק בזה המובנה של אינטל. המפרט הזה מספיק לרוב המשימות היומיומיות של שימוש בתוכנות אופיס, גלישה בדפדפן כרום עם מספר רב של לשוניות פתוחות, צפייה בסרטונים וגם שילב בין הפעולות בלי לגמגם. הוא סחב במידה מסוימת גם שימוש בסיסי בפוטושופ, ומסוגל גם לעמוד בעריכת וידאו קלילה אבל אל תצפו ממנו למשהו מעבר לזה, בטח לא גיימינג. הוא בקושי מתחמם, וגם האיזורים הפחות קרים שלו נמצאים בחלקו האחורי העליון ובדופן העליונה שמעוטרת בפתחי אוורור. Duet 5 נשאר שקט גם בזמן מאמץ אינטנסיבי ולא יפריע לסובבים אתכם עם שריקת מאווררים.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: 1More Aero

מאת

זו משימה לא פשוטה להתבלט בשוק אוזניות ה-TWS, ועוד יותר מורכבת כשמדובר בטווחי מחירים נמוכים, שם המרחב לחדשנות והוספת פיצ’רים חדשים מצומצם אפילו יותר בשל הצורך לגלח כמה שניתן מהמחיר. ולמרות זאת, 1More מצאה דרך להשיק אוזניות שמביאות איתן תכונה מאוד מדוברת ולא שכיחה בטווח המחיר שלהן: צליל מרחבי (או תלת ממדי, או בלעז, Spatial Sound). מה זה בכלל ומה עוד מציעות 1More Aero?

1More Aero (צילום: גד גניר)

ה-1More Aero זהות חיצונית לדגם פופולארי אחר של היצרנית הסינית שבדקתי לפני שנה וחצי, ה-ComfoBuds Pro. אלו אוזניות עם “גבעולים” מחודדים וארוכים יחסית כאשר ההבדל הויזואלי המשמעותי ביותר הוא בקייס הטעינה שצורתו שונה לחלוטין. הדמיון בעיצוב הוא בשורות טובות למשתמשים: ה-ComfoBuds Pro היו אוזניות נוחות מאוד לשימוש, בקושי מורגשות כשהן בתוך האוזניים, קלות מאוד להכנסה ולשליפה, וכך בדיוק גם ה-Aero. השליטה באוזניות מתבצעת באמצעות מגע בגבעולים. קל לקלוע עם האצבעות למשטחי המגע המוארכים על הגבעולים והם מגיבים טוב ובמהירות מספקת למגע. מצד שני, הן לא יודעות לקלוט הקשה בודדת, רק שתי הקשות, שלוש (ניתן להגדיר אישית מה יבצעו) או לחיצה ממושכת וזה אומר שהשליטה בשמע דרך האוזניות מעט מוגבלת.


כזה ניסיתי: Poco X5 Pro

מאת

ביום שני בשבוע שעבר הכריז Poco, מותג המשנה מבית שיאומי על שני מכשירי הביניים העיקריים שלו לשנה הקרובה: X5 ואחיו המועדף, השרירי והמשודרג, שגם הגיע אליי לבדיקה לפני ההשקה הרשמית, ה-X5 Pro. שיאומי ופוקו מחזיקות כידוע קטלוג מגוון מאוד של דגמים ותתי דגמים, כשאת סדרת ה-X של החברה ניתן להקביל מבחינת מפרט לסדרת ה-A של סמסונג, כלומר, מכשירי Upper-Mid, מכשירי ביניים, אבל בצד שיותר קרוב למכשירי דגל.

Poco X5 Pro (צילום: גד גניר)

בהתאם לזאת, המפרט הטכני של Poco X5 Pro מכוון גבוה ביחס לקטגוריה: ערכת השבבים אמנם אינה חדשה במיוחד, Snapdragon 778G של קוואלקום שנראתה כבר ב-Realme GT Master Edition משנת (וגרסה עדכנית שלה כבר הופיעה ב- (1)Nothing Phone), אבל היא עדיין נחשבת חזקה ויעילה. הגרסה שהגיעה לישראל באופן רשמי היא זאת עם האחסון הפנימי וזכרון ה-RAM המרווחים יותר, 256 גיגה ו-8 גיגה בהתאמה. האחסון הפנימי אינו ניתן להרחבה, אך את זכרון ה-RAM ניתן להרחיב בעוד 3 גיגה נוספים על חשבון נפח האחסון. בסה”כ ברמת הרכיבים, יש למכשיר הזה כל מה שצריך כדי לספק חויית שימוש טובה. ברמת התוכנה מקבלים כאן את הממשק העדכני ביותר של שיאומי, MIUI 14, אולם הוא מבוסס כאן על גרסה ותיקה יותר של מערכת ההפעלה של גוגל, אנדרואיד 12 שהוכרזה לפני כשנה וחצי, והגרסה הבאה שלה הוכרזה כבר בחודש אוגוסט 2022.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dreame L10s Ultra

מאת

לכל מבקר חפיצים יש את אלו שהטביעו בו את חותמם. אצלי, אחד מאלו הוא Dreame Bot W10, השואב הרובוטי השוטף הראשון שבדקתי שבאמת ביצע עבודת שטיפה ראויה. עם כל הכבוד לאייפון החדש ביותר או למחשב דקיק להחריד, כאן מדובר בחפיץ שעושה בעצמו מטלת בית מפרכת. אמנם הוא לא היה מושלם, אבל רוב החסרונות שלו היו נסלחים והתמקדו בעובדה שהוא דורש תחזוקה ידנית והתעסקות רבה יותר משואבים רובוטיים סטנדרטיים. פחות נסלח היה המחיר שנשק ל-4000 ש”ח. כעת מגיע הדור הבא, L10 Ultra, יקר אמנם אפילו יותר, אבל גם חכם יותר ותלותי פחות.

Dreame L10s Ultra (צילום: גד גניר)

ה-L10S Ultra, כמו קודמו, הוא שילוב של שואב רובוטי ותחנת עגינה גדולה שמטפלת בצרכיו. השואב עצמו עבר שדרוג ביחס לקודמו בעיקר בעוצמת השאיבה (5300PA לעומת “רק” 4000PA בדגם הקודם שהיה חזק מאוד גם ככה) וביכולת לחמוק ממכשולים באמצעות מצלמה קדמית וזיהוי אובייקטים באופן עצמאי, בדומה למערכת הצילום ב-Roborock S6 MaxV. פרט לכך, השואב מייצר מעט פחות רעש ביחס לקודמו, ומשמר את יכולת העבירות המרשימה שלו. שדרוג משמעותי נוסף הוא ביכולת להרים את מברשות המופ בחלקו האחורי כדי להמנע מלהשאיר מים על שטיחים. למה זה כל כך  משמעותי? כי בדגם הקודם לא ניתן היה לשלב בין שטיפת רצפה לשאיבת שטיחים בריצה אחרת. כדי לשאוב שטיחים עם ה-W10, המשתמש נדרש להסיר פיזית את המברשות וכדי לשטוף רצפות הוא נדרש להרכיב אותן. ב-L10S Ultra כל התהליך נחסך מהמשתמש, ושתי הפעולות מבוצעות במקביל: השואב מזהה שהוא על שטיח, והמברשות מתרוממות מילימטרים בודדים מעלה באופן אוטומטי. השטיחים לא נשארו יבשים במאה אחוז, אבל מדובר בכמות זניחה של מים שלא תזיק להם באמת. עוד שדרוג ביחס לדור הקודם הוא הוספת מיכל מים פנימי (במקום הסתמכות על המים שספחו המופים בעצירת ההתרעננות בתחנת העגינה), שמטפטף מים על המברשות ומשאיר אותן רטובות לאורך זמן רב יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: oneadaptr OneWorld 65

מאת

אם אינכם מעורים בעולם המרגש והמסעיר של מטענים, כנראה שפספסתם את GaN, הטכנולוגיה החדשה שעשתה את הופעת הבכורה שלה בשנת 2020. השם GaN הוא ראשי תיבות של גליום ניטריד, מוליך למחצה שמחליף את הסיליקון ברכיבים הפנימיים של מטענים סטנדרטיים. מה כל כך דרמטי בהחלפה של מוליך למחצה בתוך מטען? השימוש בחומר הזה מאפשר להם להיות יעילים יותר ולהתחמם פחות. כפועל יוצא מכך, מטעני GaN הם גם קומפקטיים יותר ומספקים עוצמה ומהירות טעינה שהיה נהוג לקבל בעבר ממטענים גדולים ומסורבלים הרבה יותר.

OneWorld 65 (צילום: גד גניר)

חברת oneadaptr, יצרנית מטענים, כבלים ומתאמים אימצה את טכנולוגיית ההטענה החדשה, ושילבה אותה בתוך מתאם אוניברסלי לשקעי חשמל כדי ליצור את מה שנראה כמו החלום הרטוב של תיירים עמוסי גאדג’טים ומאותגרי תקעים, וקראה לו בשם המעט דרמטי “OneWorld 65”. המטען, שנראה כמו פידג’ט קיוב מגושם כולל בתוכו תקע אוניברסלי עם מגוון ראשים נשלפים לחיבור לכל שקע בעולם. החלק הקדמי משלים את החלק האחורי: יש בו שקע אוניברסלי שאליו מתחברים כמעט כל סוגי התקעים הקיימים בעולם. בחלקו התחתון ישנם שני שקעי USB A סטנדרטיים, ועוד שני שקעי USB C התומכים בתקן Power Delivery, ובצידו הימני שקע USB C נוסף המיועד לטעון בהספק מירבי של 65W מה שאמור לטעון כל מחשב נייד שיודע להטען משקע USB C. תיאורטית מדובר במטען אחד לשלוט בכולם, אך המציאות קצת מורכבת יותר.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Asus Zenbook 17 Fold

מאת

מרגע שהגיעו ראשוני הסמארטפונים עם המסכים המתקפלים לשוק, זה היה עניין של זמן עד שהמסכים האלו יגיעו גם לעולם המחשבים הניידים. אסוס, יצרנית שמעולם לא חששה להתנסות בתצורות הרפתקניות במחשביה, לקחה הפעם קצת את הזמן כדי ללטש את הקונספט והשיקה את המחשב הראשון שלה עם מסך מתקפל, ZenBook 17 Fold, בספטמבר האחרון. לאחרונה הוא נחת אצלי לבדיקה, עם כל כובד משקלו, מחירו ומגניבותו. האם אסוס מצאה את הנוסחה שתכניס מחשבים ניידים עם מסך מתקפל למיינסטרים? עדיין לא, אבל היא גם לא מאוד רחוקה משם.

Asus Zenbook 17 Fold (צילום: גד גניר)

ל-Asus Zenbook 17 Fold הוא למעשה טאבלט ענק עם ציר קיפול במרכזו שמגיע עם מקלדת אלחוטית. ניתן לעבוד עליו במצב פתוח, כלומר, כשהמסך פרוס והמקלדת לפניו, או לחילופין, אם אין לכם משטח גדול דיו להניח עליו את המחשב במצב הזה, ניתן לעבוד עליו במצב קומפקטי: כאשר המקלדת מכסה את החצי התחתון של המסך, ובאופן הזה הוא נראה כמו מחשב נייד כמעט סטנדרטי לכל דבר. כשהוא סגור לחלוטין, ישנו מרווח בין שני צידי המסך, ובמרווח הזה מאוחסנת המקלדת האלחוטית כשרוצים לקחת את המחשב ממקום למקום. כל העסק הזה עובד נהדר, בגדול: המעבר בין המצבים חלק והמסך משנה לבד את האוריינטציה שלו כמעט באופן מיידי בהתאם לסיטואציה. באסוס יודעים לספר על עוד מצבי העבודה, למשל כשהמסך פתוח חלקית עדי לקבל משטח עבודה מלבני מאונך ומוארך (ראיתי אנשי קוד שמעדיפים לעבוד באופן הזה), סתם כטאבלט על הרגליים ואפילו במאוזן בכיפוף קל כך שיעמוד ללא סיוע הרגלית האחורית. כל קיפול או פריסה של המסך פותחת ממשק המאפשר לבחור את תצורת פריסת החלונות על המסך וסה”כ נראה שאסוס כיסתה את כל מה שאפשר לעשות עם המסך המתקפל שלה על מחשב נייד.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Bose QuietComfort Earbuds II

מאת

רק לפני חמש-שש שנים עוד שלטה Bose ללא עוררין בכל מה שקשור לביטול רעשים. ליצרניות אחרות לא היה מענה לסדרת QuietComfort ואוזניות ה-Over The Ear של היצרנית האמריקאית עשו ניסים עבור ציבור הטסים לחו”ל ועבור מי שסתם רצה להתנתק מרעשי הסביבה. אל עולם אוזניות ה-True Wireless היא כבר נכנסה לא כמובילה, ואת היתרון היחסי שלה בתחום, ביטול רעשים, שילבה באוזניות שלה רק ב-2021

עם QuietComfort Eardbuds, כאשר סוני ואפילו אפל כבר מציעות דגמי פרמיום משלהן שיודעים גם הם להשתיק את הסביבה לא רע בכלל. האם ל- QuietComfort Earbuds II יש את מה שצריך כדי ליצור שוב פער מול המתחרות?

Bose QuietComfort Earbuds II (צילום: גד גניר)

נראה שב-Bose לקחו ברצינות פידבקים על הדור הראשון וצמצמו משמעותית את המימדים של האוזניות. זה לא הופך אותן לקומפקטיות באופן כללי, וגם קייס הטעינה מגושם מעט ממה שנהוג, אבל אם מתייחסים רק לעניין הגודל, יש בהחלט שיפור ביחס לדגם הקודם. עם זאת, במסגרת השינוי העיצובי, נראה שלא ממש חשבו עד הסוף על האיזור אליו נכנסות האוזניות בתוך קייס הטעינה. ל-QuietComfort Earbuds II יש “גבעולים” זעירים, ובתוך קייס הטעינה ישנם שני שקעים בכל צד, ובתוכם אמורות לנוח האוזניות כאשר שקע אחד מיועד לגבעול ושקע שני מאכלס את החלק שנכנס לתוך האוזן. האוזניות בילו אצלי מספר שבועות, אבל במשך הזמן הזה לא הצלחתי להגיע למצב שאני מפנים באמת באיזו צורה הן אמורות לשבת בפנים. עד לרגע כתיבת שורות אלו, החזרת האוזניות לקייס שלהן נשארה בגדר ניסוי וטעייה, משהו שלא קורה לי הרבה, ומפתיע לרעה כשמדובר בחברה מהמובילות בתחום.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Sensibo Elements

מאת

אני כותב ביקורות חפיצים באתרים שונים קרוב ל-17 שנה. מנעד התחושות שחויתי במסגרת העיסוק הזה רחב ונע בין אכזבה ובוז, דרך אדישות, להערכה ומדי פעם אפילו התפעמות. Sensibo Elements, חיישן איכות האויר של סנסיבו לימד אותי שתמיד יש פעם ראשונה. ההתנסות בו עוררה אצלי, מעבר לתחושות הרגילות, גם משהו שלא זכור לי שחויתי עד כה באופן ישיר כתוצאה מהתנסות במוצר: סטרס.

Sensibo Elements (צילום: גד גניר)

למי שטרם יצא להכיר, סנסיבו היא חברה ישראלית שמפתחת ומשווקת מזה כעשור מוצרים “לניהול חכם, ניטור וטיהור האקלים במרחבים סגורים” כהגדרתה. היא התחילה את דרכה עם בקר שליטה חכם למזגן שאיפשר למשתמשים לשלוט על המזגן מהסמארטפון, דרך אפליקציה, אפילו מחוץ לבית. לאט לאט הפורטפוליו שלה התרחב וכלל גם מסנן אויר, ובקרים חכמים יותר עם אפשרויות מתקדמות יותר, כמו גם שירותים מתקדמים נוספים בתשלום חודשי. כעת מגיע גם תורו של Elements, חיישן חכם שמנטר את איכות האויר בבית.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Nothing ear (stick) TWS

מאת

אחת המילים שחזרו על עצמן לא מעט בהשקות עד כה של המיזם Nothing, היא “אקוסיסטם”. המותג היומרני משהו החל את דרכו עם אוזניות TWS, המשיך עם סמארטפון וכעת מגיע תורן של המוצר הבא ברשימה: אוזניות TWS, שוב, פחות משנה אחרי הדגם הקודם, במקום להצדיק את השימוש במילה  אקוסיסטם עם השקה של נניח שעון חכם, רמקול אלחוטי או טאבלט. הן אפילו לא מהוות שדרוג של הדגם הקודם, או לחילופין, דגם משונמך וזול משמעותית. אז מה בכל זאת יש ב- Nothing ear (stick) TWS?

Nothing ear (stick) TWS (צילום: גד גניר)

האוזניות החדשות של Nothing דומות מאוד ויזואלית לקודמות, אבל עדיין ישנם שני הבדלים משמעותיים ביניהם. ההבדל הראשון הוא הקייס הגלילי שמתכתב עם השם stick שמצליח להראות אפילו יותר ייחודי ומעניין מהקייס השקוף של Ear (one) TWS. גם כאן שילבה Nothing מוטיב פידג’טי שתוכלו לשחק איתו בהיסח הדעת: הקייס מוקף פלסטיק שקוף, וסיבוב של חלקו התחתון ממקם את האוזניות מול פתח בפלסטיק על מנת שתוכלו לשלוף אותו. בתחתית קייס הטעינה שקע טעינה USB C ולחצן התאמה למכשירים אחרים. ההבדל העיצובי המשמעותי הנוסף הוא במבנה האוזניות עצמן: אין כאן כבר ראשי סיליקון: האוזניות יושבות על פתח תעלת האוזן, בדומה ל-AirPods שאינן מסדרת ה-Pro. בשל כך, כמו באיירפודס, להכניס ולהוציא אותן מהאוזניים היא פעולה מאוד זריזה וקלילה. לא נדרשות התאמות, משיכות של האוזן, וניסיונות למצוא את גודל ראש הסיליקון המתאים, הכל מאוד קזו’אלי, מיידי ופשוט. הן קלילות מאוד (כל אוזניה שוקלת 4.4 גרם בלבד) ובקושי מורגשות. הן לא מעיקות או לוחצות על אזורים בתוך האוזן ויושבות בסה”כ די ביציבות בתוכה אם כי הן לא יהיו הבחירה הראשונה שלי לאוזניות ספורט.


כזה ניסיתי: Logitech MX Master 3S

מאת

לצד MX Mechanical, הכריזה לוג’יטק במאי האחרון גם על MX Master 3S, גרסה עדכנית לעכבר הדגל שלה מלפני שלוש שנים. הבשורות העיקריות שהגרסה החדשה מביאה איתה הם בעיקר הפיכתו לעכבר שקט, בדומה למוצרים אחרים של החברה כמו M330 Silent Plus, ו-MK295, ורזולוציה משודרגת. האם זה מספיק כדי להשאיר את העכבר המתקדם ביותר של לוג’יטק עדיין רלוונטי עד לדור הבא?

Logitech MX Master 3S (צילום: גד גניר)

קשה עד בלתי אפשרי להבחין בהבדלים חיצוניים בין MX Master 3S לקודמו. העיצוב, מיקום הכפתורים, הממדים החיצוניים והמשקל נשארו זהים לאלו של הדגם הקודם ולמעשה ההבדל היחיד בין השניים הוא צבע העכבר שהפך למעט בהיר יותר. סביר להניח שההחלטה לא לגעת בעיצוב הונעה משיקולי תקציב, אבל גישת if it ain’t broke, don’t fix it בהחלט תופסת כאן: אני אמנם מעדיף באופן אישי עכברים אנכיים ועכברי Trackball, אבל העיצוב של MX Master 3S מצליח לשלב בין מראה חדשני ואלגנטי, לארגונומיה מוצלחת. האגודל מוצאת את מקומה בלי בעיה בצד, וההגבהה בחלקו העליון יוצרת זוית שמקלה את הלחץ על מפרק כף היד בשימוש ממושך. כיאה לעכבר מסדרת הפרימיום של החברה, גם איכות הבנייה והחומרים נשארו משובחים כשהיו, עם פלסטיקה נעימה מאוד למגע, ותחושה כללית של מוצר שלא יתפרק או יתרופף אחרי כמה שנים של שימוש. למעשה, הטענה היחידה שיש לי שקשורה לעיצוב היא העובדה שהוא אולי מושלם לימניים, אבל לא מותאם לשימוש בשום צורה ע”י שמאליים, ולוג’יטק גם לא מציעה גרסה של העכבר (או של דורותיו הקודמים) לשמאליים.

להמשך קריאה