מיוחד

כאלו ניסיתי: MOGO

מאת
כנס המפתחים של גוגל בשנת 2014 כלל לא מעט הכרזות חשובות, בעיקר של פלטפורומות: לצד גרסת ההדגמה L (שהפכה לימים ל-Lollipop), של מערכת ההפעלה אנדרואיד הוצגו Android Wear, Android Auto, ו-Android TV. בסוף האירוע חולקה למשתתפים ערכה קטנה הכוללת משקפי VR להרכבה עצמית. אל תוך הקופסה הזאת המורכבת ממגנטים, זוג עדשות, גומיה ובעיקר קרטון הייתם צריכים להכניס את הסמארטפון שלכם להפעיל את אפליקציית Google Cardboard ולנסות ולהנות מחויית תלת מימד ועולם וירטואלי ברזולוציה נמוכה, עם סיכוי גבוה לכאבי ראש וטשטוש, והנוחות המירבית שמסוגלת לספק קופסת קרטון המוצמדת לארובות העין שלכם.



MOGO (צילום: גד גניר)





עד מהרה החלו לצוץ תחליפים הנוטים פחות להתפרק, ובנויים כך שיהיו נוחים יותר לשימוש. סמסונג הציגה את הגרסה שלה למשקפי VR בפלטפורמה נפרדת מ-Google Cardboard וממשיכה לתחזק אותה בשיתוף פעולה עם Oculus. המשקפיים של סמסונג, המשקפיים מקרטון של גוגל, ולמעשה כל מכשיר המתיימר לדחוף לתוך העיניים שלכם תמונה תלת מימדית משתמשים באותו עקרון בסיסי: עדשות סטריאוסקופיות המופנות אל מסך המציג זו לצד זו שתי תמונות כמעט זהות ובכך מייצרות אפקט תלת מימדי, ובונוס מיוחד עבור חלק ניכר מהאוכלוסיה: סחרחורות וכאבי ראש אחרי שימוש קצר.



באפריל האחרון הסתיים בהצלחה קמפיין מימון המונים באתר אינדיגוגו, לסוג חדש של משקפיים. הקמפיין, שגייס כ-65,000 דולר, יותר מפי-3 מהמטרה המקורית שהוצבה עבורו, הביא לעולם את MOGO, משקפיים קצת שונים מכל השאר. שלושת היזמים הישראלים שפיתחו את המשקפיים האלו התמקדו במטרה המוגדרת משנית אצל יצרניות אחרות: MOGO מיועדים לצפייה בסרטים מהסמארטפון שלכם בצורה נוחה ובאיכות גבוהה יותר ממשקפיים אחרות בשוק. מה זה MOGO? ראשי תיבות של Movie-On-The-Go. רוצים עוד דרך להבין מה אתם אמורים לעשות עם MOGO? שם החברה המייצרת את המשקפיים האלה הוא ” Cinema2Go”.

להמשך קריאה

כזה בניתי: Jimu Robot

מאת
לאחר נסיונות כושלים להפוך אותי לכדורסלן, ג’ודוקא או שחקן שחמט מקצועי, החליטה אמי בשנת 1992 לשלוח אותי לחוג אלקטרוניקה. החוג שכל מפגש בו נמשך כשעה וחצי כלל בחציו הראשון הסבר תיאורטי על המעגל החשמלי ושרטוט שלו במחברת. החלק השני, המעשי, היה החלק הכיפי: הלחמה של רכיבים על לוח מודפס שבסיומם נותרתי עם יצירות כמו נורת לד דולקת, נורת לד מהבהת, עין אלקטרונית (נורת לד שנדלקת כאשר חשוך בסביבה) ועוד מגוון נורות לד שעושות דברים מסעירים. לא ברור מי חשב שזה רעיון טוב להושיב תלמידי כיתה ד’ ולהכריח אותם להעתיק שרטוטים של מעגלים חשמליים מהלוח במשך 45 דקות, אבל בסופו של דבר, בניגוד לחוגים אחרים, את החוג הזה שרדתי עד סופו, בעיקר בגלל החלק המעשי, ובגלל שהרצון לבנות את כל הקיטים שאמי שילמה עליהם מראש, גבר על השעמום הנורא של החלק התיאורטי בחוג. באופן לא מפתיע אגב, לא הפכתי ברבות הימים למהנדס אלקטרוניקה.
Jimu Robot, בנוי כתוכי (צילום: גד גניר)
כשקיבלתי לבדיקה את Jimu Explorer Kit, נזכרתי בחוג הזה. Jimu Robot, של היצרנית UBTech הוא משחק הרכבה שכולל גם חלק מעשי וגם חלק עיוני. בערכת ה-Explorer Kit תמצאו 372 חלקים מהם ניתן להרכיב בכל פעם אחד מתוך חמישה סוגים שונים של רובוטים. הרובוטים כוללים מספר מנועי סרבו, ובקר ראשי השולט עליהם, שמתחבר באמצעות קישורית Bluetooth אל טאבלט/סמארטפון עליו מותקנת האפליקציה. דרך האפליקציה, ניתן לקבל הנחיות מדויקות כיצד לבנות כל אחד מסוגי הרובוטים, ולשלוט על תנועותיו. זהו לצורך העניין, החלק המעשי. החלק העיוני הוא הסיבה החינוכית לשמה קונים מוצר שכזה, והסיבה הזאת אופנתית מאוד בשנים האחרונות: Jimu מלמד את הילדים שלכם לכתוב קוד. הקוד מאפשר יצירת רצף של תנועות ותרגילים וללמד את הרובוט להגיב לתרחישים חיצוניים ועוד.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Hoverboard TW01

מאת
לרשויות החוק בישראל לוקח לפעמים קצת זמן להתעשת, אבל זה לא באמת מפריע לישראלים לייבא באופן עצמאי חפיצים שהמדינה לא ממש מכירה בהם. ככה זה היה עם אזניות בלוטות’ בסוף שנות ה-90, ככה זה היה עם רחפנים, וכך זה גם עם “הובר-בורדים” שנראו לראשונה בישראל כבר ב-2015. במשך למעלה משנה ילדים התנדנדו בחוסר יציבות על הכלים האלו ברחובות, כלים אותם רכשו והביאו עצמאית מחו”ל, או כאלו שאיכשהו הצליחו להזמין מבלי ליפול לידי המכס. בסוף שנת 2016 הוסדר סוף סוף התחום מבחינה חוקית מה שאיפשר ליבואנים להתחיל לשווק כאלו באופן חוקי בחנויות. ה-Hoverboard TW01 הוא מהדגמים הנפוצים בשוק הישראלי והוא הגיע אליי לבדיקה לפני מספר שבועות באדיבות דינמיקה סלולר.
Hoverboard TW01 (צילום: גד גניר)

במקביל להסדרה החוקית, גם השפה העברית קלטה את העולה החדש. בחלק מהמקומות ה-Hoverboad נקרא “רכינוע“, ממש כמו ה-Segawy Mini Pro אותו בדקתי לפני מספר חודשים. עם זאת, המהדרין, מבדילים בין Segway ל-Hoverboard וקוראים לכלים מסוגו של האחרון בשם המסורבל להחריד “גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי”. לאור העובדה שאף ילד בעל חיי חברה לא יקרא ל-Hoverboard שלו לא רכינוע ובטח ובטח שלא “גלגשת דו-גלגלית בייצוב עצמי”, אדבוק לפי שעה ב-Hoverboard. אגב, אם השם Hoverboed מצלצל לכם מוכר זה לא במקרה: זהו שם המותג הפיקטיבי של הסקייטבורד המעופף של מארטי מקפליי מסדרת סרטי בחזרה לעתיד. אישית, כמעריץ גדול של סדרת הסרטים, השימוש בשם הזה כדי לתאר את כלי התחבורה הלא מעופף הזה הוא לא פחות מחילול קודש, אבל כמבקר חפיצים עליי לשים את הרגשות בצד ולנסות לבחון כל מוצר ללא דיעות קדומות.

להמשך קריאה

כאלו השויתי: Samsung Galaxy S8, LG G6 ו-Huawei P10

מאת
מסגרות מסך דקיקות עד לא קיימות, מצלמות כפולות, הבטחה שהמכשיר לא יתלקח לכם בידיים ואפילו צבע חדש, ירוק. אלו החידושים שהביאה איתה שנת 2017 לעולם הסלולר. אין ספק, יצרניות הסלולר השקיעו חודשים של מחקר כדי לחפש את כל החידושים שלא יטפלו בסוגיות הבאמת חשובות לחיי היום יום עם הסמארטפון שלכם. אין פריצת דרך בתחום הסוללות, מכשירי הדגל של 2017 לא עמידים יותר מאלו של שנת 2016 לנפילות או למים, וכבר בעוד שנה תוכלו לקלל אותם בעודכם ממתינים שניות בודדות שאפליקציית המצלמה תיפתח. ולמרות הכל, מכשירי הדגל של LG, Samsung ו-Huawei הם מכשירי האנדרואיד המהירים ביותר, עם המסכים המרשימים ביותר והמצלמות הכי טובות שתוכלו לקנות ביבוא רשמי בישראל. לפני חודש, הם הפכו לקצת פחות יקרים הודות להסרת מס הקנייה על סמארטפונים. בדקתי בשבועות האחרונים את P10, G6 ו-Galaxy S8 ביחד ולחוד, כדי להחליט מהו הסמארטפון שהכי ראוי להשקיע בו את הכסף שלכם.
Samsung Galaxy S8, LG G6 ו-Huawei P10 (צילום: גד גניר)

מפרט טכני וביצועים
שניים מתוך שלושת מכשירי הדגל של שנת 2017 מבוססים על מעבדים מתוצרת בית. Huawei, כהרגלה משתמשת במכשיר הדגל העיקרי שלה במעבד המפותח בחברת HiSilicon (הנמצאת בבעלותה המלאה של Huawei). סמסונג משווקת את המכשירים שלה בשתי תצורות שונות של ערכות שבבים, בהתאם לשוק אליו הם מיועדים: השוק הישראלי ושווקים רבים אחרים מקבלים את המכשיר עם המעבד שלה מסדרת Exynos, בעוד השוק האמריקאי מקבל מכשירים מבוססי מעבדים של קוואלקום האמריקאית. השנה, הדרמה מסביב לביטולו של Galaxy Note 7, יצרה מצב שבו סמסונג ביצעה הערכת ביקושים חדשה, ודרשה לקבל לידיה את כל המשלוח הראשון של מעבדי הדור הבא של קוואלקום, Snapdragon 835. בעקבות כך, LG שרצתה להקדים את סמסונג ולהשיק מכשיר דגל לפניה נאלצה להסתפק בערכת שבבים “ותיקה” יותר, Snapdragon 821 שהוכרזה במחצית השניה של 2016. בניגוד להערכות, שלוש היצרניות הסתפקו בזכרון RAM בנפח של 4 גיגה “בלבד” במכשירים האלו. נפח האחסון המובנה צמח ל-64 גיגה ב-P10 וב-Galaxy S8, בעוד LG בחרה להציע גרסה עם 32 גיגה בלבד.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: כאן OD

מאת
תאגיד השידור הציבורי כבר משדר. לא רק שהוא משדר, הוא משדר 24/7 מתחת לאף של נתניהו, ביטן ורגב. מה הוא משדר? מוזיקה בלבד בתחנות רדיו אינטרנטי, ללא הפסקות לתשדירי שירות או רחמנא ליצלן חדשות. הוא התחיל לעשות זאת לקראת סוף חודש נובמבר באתר התאגיד, ולפני קצת יותר משבועיים עלתה לחנויות האפליקציות של אפל ואנדרואיד האפליקציה הרשמית, בשם המעט אירוני “כאן OD”. אני ממעט בבדיקת אפליקציות, במיוחד חינמיות לחלוטין מהסיבה הפשוטה שבשביל להתרשם מאפליקציה חינמית, אינכם זקוקים לי, תורידו אותה ותנסו אותה בעצמכם. במקרה של כאן OD היא חינמית, אבל מאחר ומדובר בחלק מהשידור הציבורי, וממומנת מהמיסים שאני ואתם משלמים, ראוי לבדוק אם יש תמורה בעד מס ההכנסה.


התפריט הראשי של כאן OD. רוצים מוזיקה ים תיכונית? גללו (צילום: גד גניר)




כשהשירות עלה לאויר בנובמבר, הוא כלל שלוש תחנות רדיו בלבד: “כאן נוסטלגיה”, “כאן להיטים” ו-“כאן אלטרנטיבי”. במהלך הזמן נוספו עוד תחנות והשמות קצת השתנו: “כאן אלטרנטיבי” הפך ל”קצת אחרת”, ואל “להיטים” ו”נוסטלגי”, התווספו “שיא הרגש”, “קלאסי” “90-80” וכדי שלמאזינה והשרה מירי רגב לא יהיה על מה להתלונן, יש כאן את “ים תיכון”. מירי, אם את בכל זאת רוצה להתלונן, תמיד תוכלי להתרעם על כך שבמסך הראשי של האפליקציה, תחנת “ים תיכון” נדחקה למקום החמישי, מיקום שצריך לגלול את המסך כדי להגיע אליו.



להמשך קריאה

על כאלו הנחתי את הידיים: הנוקיות החדשות

מאת
כמה העולם צמא לסנסציה בעולם הסלולר? מספיק כדי שטלפון סלולרי שאינו סמארטפון, “טיפשפון”, יהפוך לאייטם מוביל בהקשר של MWC 2017. מצד שני, זה לא סתם טלפון סלולרי, זה הרימייק, הקאבר, הלידה מחדש של אחד המכשירים האיקוניים ביותר של נוקיה, ה-3310. המכשיר הראשון שנשא את השם הזה הגיח אל השוק לקראת סוף ספטמבר 2000. נמכרו ממנו כ- 126,000,000, יחידות במהלך השנים (מה שמכניס אותו למקום 12 ברשימת דגמי הטלפונים הסלולריים הנמכרים ביותר בעולם, המקום הראשון שייך אגב גם הוא לנוקיה עם דגם 1110, ש-250,000,000 יחידות שלו נמכרו), אך מה שקיבע אותו בספרי ההיסטוריה היתה העמידות שלו ומשך זמן הפעולה שלו בין טעינה לטעינה, שהפכו לחומר גלם לממים ברשת. נוקיה 3310 כלל פיצ’רים חדשניים לטלפון סלולרי באותה תקופה כמו מחשבון, אפשרות ליצירת תזכורות, ואפילו ארבעה משחקים, אחד מהם היה סנייק. נוקיה 3310 מודל 2017 אמנם לא מאוד דומה חיצונית לקודמו, אבל שומר על יתרונותיו ומספק פחות או יותר את אותם הצרכים, וכאן מתחילה הבעיה שלי איתו.



נוקיה 3310 מודל 2017 (צילום: גד גניר)





האמת מעולם לא היה לי טלפון סלולרי “טיפש” של נוקיה. תור הזהב של נוקיה, שנמשך בערך כעשור, מאמצע שנות ה-90 ועד תחילת הדעיכה של החברה לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 היה ברובו תקופה שבה לא יכולתי לרכוש מכשירים של החברה הפינית. למה לא? כי באותה תקופה רשת פלאפון, הרשת בה התחלתי את העידן הסלולרי שלי לא כללה בקטלוג שלה מכשירי נוקיה, וקנייה של טלפון סלולרי בנפרד מהמפעילה היתה בלתי אפשרית בהתחלה, ולא כדאית בשלבים מאוחרים יותר. בשנת 2007 החל הרומן הקצר שלי עם נוקיה: קיבלתי ממקום העבודה שלי מכשיר נוקיה מדגם N73, סוג של סמארטפון מבוסס מערכת ההפעלה סימביאן המנוחה שנשען על תהילת העבר של נוקיה, אך היה רחוק מלעמוד במוניטין שבנתה לעצמה החברה.

להמשך קריאה

על כזה הנחתי את הידיים: Huawei P10

מאת
ידוע שהיום שלפני פתיחת כנס MWC עמוס באירועי הכרזה. השנה יצא ששתי היצרניות עם ההכרזות המעניינות ביותר, LG ו-Huawei, קבעו את אירועי ההשקה שלהן בהפרש של שעתיים בלבד. בין שני האירועים מפריד מרחק נסיעה של רבע שעה, האירוע של LG נמשך כשעה וחצי, ובשני האירועים יש אלפי מוזמנים ותורי ענק. איך בכל זאת מצליחים להיות גם באירוע של LG וגם להכנס לאירוע של וואווי? משתחלים לתור כמו ישראלים מהסוג הגרוע ביותר.



ריצ’ארד יו, מנכ”ל וואווי מתראיין אחרי האירוע על רקע מאוכזבים שלא הצליחו להכנס (צילום: גד גניר)



להמשך קריאה

שם הייתי: מסיבת העיתונאים של Meizu – טעינה מהירה

מאת
אין ידיעות טכנולוגיות שאני אוהב לנחור עליהן בבוז, כמו ידיעות על פריצות דרך שאוטוטו יגרמו לסוללות של סמארטפונים להחזיק מעמד פי 2 ו-3 יותר ממה שהן מחזיקות כרגע. הידיעות האלו תמיד מדברות על השינוי שעומד לקרות בדור הבא של המכשירים, בשנה הבאה, אבל זה לא באמת קורה, ואין ליצרניות הסמארטפונים פתרון שבאמת יכול לפטור את המשתמשים הכבדים מלהסתובב עם סוללה ניידת איתם לכל מקום.


הדגמה של הטעינה המהירה של מייזו (צילום: גד גניר)

מה עושים? מטפלים בבעיה מכיוון אחר. האופנה הנוכחית בתחום הזה היא טעינה מהירה. רוב יצרניות האנדרואיד מציעות במכשירי הבינים ובעיקר במכשירי הדגל שלהן טעינה מהירה שתאפשר לכם לחבר את המכשיר לשקע החשמל במהלך היום לפרק זמן קצר יחסית, ולהפיח בו רוח חדשה וכמה שיותר אחוזי סוללה. ישנו תקן לטעינה מהירה של קוואלקום, יצרנית המעבדים של רוב הסמארטפונים המוכרים בשוק, ויש יצרניות שיש להן תקני טעינה מהירה ייחודיים רק להן כמו OnePlus עם ה-Dash Charge שלה, סמסונג, ואחרות.


גם ל-Meizu יש תקן מהירה משלה: mCharge. לפני מספר ימים הזמינה היצרנית הסינית עיתונאים מכל העולם להכרזה שתערוך ב-MWC 2017 עם הכרזה יומרנית על כך שיש לה משהו שבו היא מסוגלת לעקוף את סמסונג ואפל, לא פחות. אתמול ב-10:00 נחשף הסוד. Meizu פיתחה תקן טעינה מהירה, Super mCharge שמתיימר לבצע טעינה מלאה מ-0 ל-100% של סוללה בקיבול של 3000mAh, בתוך 20 דקות.

להמשך קריאה

שם הייתי: ההכרזה של OPPO – זום אופטי X5

מאת
היתרון הגדול ביותר של מצלמות “אמיתיות” על פני המצלמות בסמארטפונים שלנו הוא הזום האופטי. היכולת להתקרב לאובייקט המצולם היתה אקסלוסיבית למצלמות המכילות מאלמנט עדשה שמסוגל לזוז, להתקרב ולהתרחק. כל המצלמות הסלולריות כוללות “זום דיגיטלי” שהוא למעשה מניפולציה דיגיטלית שעל הדרך הורסת את איכות התמונה. פה ושם היו יצרניות שכן הצליחו לשלב זום אופטי אמיתי: לפני קצת יותר מעשר שנים נוקיה עשתה זאת עם ה-N93 שלה ואסוס עשתה זאת ב-Zenfone Zoom, אולם מדובר היה במכשירים איזוטריים, יקרים שלא הפכו להצלחה בסופו של דבר. הזום האופטי ב-iPhone 7 נשען על מעבר בין שתי עדשות ומספק יכולת התקרבות מאוד מוגבלת. בקיצור, עד כה, מי שהיה מעוניין בזום אופטי סביר, נאלץ להמשיך להסתובב עם מצלמה בתיק.



הביתן של OPPO ב-MWC 2017 (צילום: גד גניר)





היצרנית הסינית OPPO לא פועלת באופן רשמי בשוק הסלולר הישראלי. בסין לעומת זאת, היא עושה חיל. ביולי האחרון היא טיפסה באופן זמני לראש טבלת המכירות של השוק הסיני, ועקפה יצרניות כמו שיאומי, וואווי ואפל. OnePlus, יצרן קצת יותר מוכר בישראל הוא מותג בבעלות OPPO, והחברה ש-OPPO נמצאת בבעלותה, BBK, מחזיקה גם במותג סיני חזק אחר שאינו חלק מנוף המותגים בשוק הסלולר הישראלי – VIVO, גם הוא יצרן עם מכשירים שזוכים להערכה רבה.

להמשך קריאה

שם הייתי: יום ההכרזות שלפני MWC 2017

מאת
הבוקר נפתח כנס MWC 2017 בברצלונה. באופן מסורתי, ההכרזות החשובות המזוהות עם הכנס, נערכות ביום-יומיים שלפניו, וכך היה גם השנה. אני השתתפתי בשלוש מסיבות העיתונאים החשובות ביותר שנערכו אתמול: של LG, וואווי וסמסונג.

הכניסה לאולם בו נערך האירוע של LG (צילום: גד גניר)
היצרנית שפתחה את יום ההשקות היתה LG. בשעה 12:00 החל האירוע, שבניגוד ליצרניות האחרות, התמקד במוצר אחד ויחיד. אחרי התקופה הקשה שעברה LG, היא תולה המון תקוות במכשיר הדגל החדש שלה, LG G6. אירוע ההכרזה נבנה כמעין תכנית אירוח (קצת מזכיר את אירוע ההכרזה של סמסונג, ל-Galaxy Note 4 לפני קצת יותר משנתיים) כאשר מנחת האירוע זימנה בזה אחר זה אורחים שישוחחו איתה על תכונות שונות במכשיר. אהיה כנה: זה היה מביך ומסורבל. עם זאת, צריך להפריד בין האירוע עצמו, למכשיר שהושק שם, מכשיר מרשים ומעניין לכל הדיעות.

להמשך קריאה