כזה ניסיתי

כזה ניסיתי: Huawei P10

מאת
שנת 2017 מסתמנת כשנת המסכים הגדולים במכשירי הדגל בשוק הסלולר. הטרנד הזה התחיל אמנם ב-Xiaomi Mi Mix כבר בשנה שעברה, אך ככל שעובר הזמן, נראה שהיצרניות הגדולות מתיישרות לפי האופנה החדשה: מסכים גדולים (מעל 5.5 אינטש) מוקפים במסגרת דקיקה מאי פעם. כך זה ב-LG G6 וב-Galaxy S8, ועפ”י השמועות כך זה יהיה גם באייפון הבא. כל מכשיר שלא ייראה ככה בשנת 2017 ייתפס כמשעמם במקרה הטוב, ומיושן במקרה הרע. די מדהים לראות את ההשפעה שיש לעיצוב על התפיסה של אנשים בנוגע למידת החדשנות שמציע סמארטפון ואכן, השנה בניגוד לשנים קודמות, השיח ששולט בפורומים בתחום הסלולר הוא לא היאוש מחוסר חדשנות כי אם התפעלות מהקו העיצובי החדש.


Huawei P10 (צילום: גד גניר)




P10 של וואווי לא משחק במגרש הזה. דווקא הבחירה של וואווי בעיצוב סטנדרטי יחסית (אל תספרו לוואווי שטענתי שהעיצוב שלהם סטנדרטי, כבר סיפרתי לכם כמה הם דיברו רק על הצבעים באירוע ההשקה ב-MWC 2017), היא סוג של הימור בשוק הסלולר הנוכחי. תוסיפו לכך את ההימור שיש בויתור על עמידות במים (בדגם הסטנדרטי, בדגם ה-Plus יש עמידות מסוימת אבל גם שם מדובר בסטנדרט נמוך יותר מהנהג בתעשיה). נתוני פתיחה כאלו מחייבים את P10 להיות ממש טוב ב-Basics כדי להוות אלטרנטיבה ראויה לשאר. האם הוא מצליח בכך?



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Yoga 910

מאת
בחודש אוקטובר האחרון הוכרז ה-Yoga 910, ממשיך דרכו של אחד המחשבים הפופולאריים ביותר של לנובו בשנה שעברה, ה-Yoga 900. סביר להניח שלא שמתם לב לכך, מאחר ואת רוב הכותרות תפסו מחשבי המקבוק פרו החדשים של אפל, שהוכרזו חמישה ימים לפני כן. ל-Yoga 910 אין את פס המגע המלהיב של מחשבי המקבוק פרו, אבל עדיין מדובר במחשב חזק מאוד שמגיע בעיצוב מרשים מאוד. מאחר ואני אוהב מחשבים כאלו, ומאחר וה-Yoga 910 כבר הספיק לקבל ביקורות מאוד אוהדות, לקחתי אותו לבדיקה. קיללתי אותו לא מעט אבל גם מאוד נהניתי ממנו ובסופו של דבר הגעתי להחלטה מה אני חושב לגביו.

מערכת הצירים הייחודית של לנובו, Yoga 910 (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Samsung Gear S3

מאת
לאחר שרבים כבר התחילו להספיד אותו, שוק השעונים החכמים הראה ברבעון האחרון של שנת 2016 עלייה מתונה במכירות (1.2 אחוז). זה לא באמת מקרב את השוק למספרים של שוק הסלולר, או למספרים שהיו מצדיקים את ההייפ שיש מסביב לקטגוריית המוצרים האלו, אבל בדבר אחד הם מתחילים להדביק את הפער: להט הויכוחים בין חובבי Android Wear, מערכת ההפעלה לשעונים חכמים של גוגל, לבין חובבי Tizen, מערכת ההפעלה של סמסונג לשעונים החכמים שלה, דומה מאוד ללהט הויכוחים בין אנשי אנדרואיד לאנשי אייפון. מה שמשעשע בכל הסיפור הוא שהנעדרת מהויכוחים האלו היא גם מובילת השוק: בשנת 2016 שלטה אפל ללא עוררין על שוק השעונים החכמים עם פלח שוק של 55%, בעוד סמסונג עם פלח שוק של רק 11%, ו-34 האחוזים הנותרים התחלקו בין כל שאר היצרניות. הפער העצום בין היצרנית הקוריאנית לזו האמריקאית הוא אולי הסיבה שבגינה החליטה סמסונג השנה, לראשונה לאחר ארבע דורות של סמארטפונים, להוסיף לשעוניה החדשים תמיכה במכשירי אייפון. השעונים החדשים של סמסונג עליהם אני מדבר הם ה-Gear S3 Classic וה-Gear S3 Frontier, אותו קיבלתי לבדיקה.


Samsung Gear S3 Frontier (צילום: גד גניר)




עקרונית, ההבדל היחיד בין שני השעונים בא לידי ביטוי בעיצוב שלהם: ל-Gear S3 Classic גוף מתכת מבריק ורצועת עור, בעוד ה-Gear S3 Frontier מתהדר בעיצוב המשדר קשיחות, גוף מתכת בצבע אפור כהה בגימור מט ורצועת גומי. מההתרשמות האישית שלי, ה-Classic אמנם נוצץ יותר, אבל ה-Frontier לדעתי הסובייקטיבית יפה יותר. הרצועות בשני השעונים הן ברוחב סטנדרטי של 22 מ”מ, מה שאומר שניתן להחליף אותן  במגוון עצום של רצועות אחרות שלא בהכרח נוצרו ע”י סמסונג, ולא בהכרח עבור השעונים הספציפיים האלו. השעונים עצמם גדולים משמעותית יותר וכבדים יותר מה-Gear S2, אך המימדים החדשים עדיין בתחום הנסבל. שני השעונים עמידים במים ואבק לפי תקן IP68, מה שאומר שתיאורטית ישרדו טבילה של עד מטר וחצי בתוך המים, במשך כחצי שעה. זה לא אומר שניתן לשחות איתם, מאחר ותנועת הידיים במים בזמן שחיה גורמת לעליה בלחץ שמפעילים המים על השעון וייתכן שכמויות קטנות של מים יחדרו לתוכם.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: UE WONDERBOOM

מאת
כבלוגר טכנולוגיה וכאבא לשתי בנות בגילאים כמעט 6 וכמעט 3, הצלחתי ליצור בבית מערכת ערכים וכללים שאחד מיסודתיה הבסיסיים הוא שלא נוגעים בחפיצים שאבא מביא הביתה. לשמחתי, הן גם לא מביעות רצון מיוחד לשחק או לגעת בסמארטפונים, אזניות, מחשבים ניידים ומוצרים אחרים שמתארחים אצלנו בבית. היוצאים מהכלל שדווקא כן מצליחים ליצור אצלן עניין הם רמקולים אלחוטיים, במיוחד כאלו המגיעים בצבעים עזים. במקרה של הרמקולים של UE, לבנות יש יד חופשית לגעת, להרים ולהפיל אותם כאוות נפשן.


UE WONDERBOOM (צילום: גד גניר)




זה לא שיש לי אנטי לרמקולים של החברה הזאת. ההיפך הוא הנכון. העניין הוא שעמידות הוא אחד המאפיינים שהאנשים ב-UE הכי אוהבים לדבר עליהם ברמקולים שלהם. בהשקה בישראל של ה-BOOM 2, MEGABOOM וה-ROLL לפני שנה וחצי, זרק נציג החברה רמקולים שכאלו על הקהל. הרמקולים שנחתו על הרצפה (ובעצם גם אלו שפגעו בעיתונאים) המשיכו לתפקד בלי שום בעיה, כמו גם הרמקול שהוא בחר לעמוד עליו, והרמקול אותו הטביע בתוך מיכל מים שקוף.


התוספת החדשה לקטלוג הרמקולים האלחוטיים של החברה הוא WONDERBOOM, שמבחוץ נראה כמו גרסה פחוסה, קומפקטית אך שמנמנה של אחיו הגדולים יותר, ה-BOOM2 וה-MEGABOOM. מלבד הצורה הכדורית, הוא שומר על השפה העיצובית שמלווה את הרמקולים של UE מאז ה-BOOM הראשון: ריפוד בד שמקיף את כל הרמקול, ובחזית סימני מינוס ופלוס ענקיים שלחיצה עליהם מנמיכה ומגבירה את עוצמת השמע. בנוסף לצבע הורוד של היחידה אותה קיבלתי לצורך בדיקה, ניתן לרכוש את הרמקול גם בצבעים סגול, כחול, אדום, שחור ואפור.



להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: כאן OD

מאת
תאגיד השידור הציבורי כבר משדר. לא רק שהוא משדר, הוא משדר 24/7 מתחת לאף של נתניהו, ביטן ורגב. מה הוא משדר? מוזיקה בלבד בתחנות רדיו אינטרנטי, ללא הפסקות לתשדירי שירות או רחמנא ליצלן חדשות. הוא התחיל לעשות זאת לקראת סוף חודש נובמבר באתר התאגיד, ולפני קצת יותר משבועיים עלתה לחנויות האפליקציות של אפל ואנדרואיד האפליקציה הרשמית, בשם המעט אירוני “כאן OD”. אני ממעט בבדיקת אפליקציות, במיוחד חינמיות לחלוטין מהסיבה הפשוטה שבשביל להתרשם מאפליקציה חינמית, אינכם זקוקים לי, תורידו אותה ותנסו אותה בעצמכם. במקרה של כאן OD היא חינמית, אבל מאחר ומדובר בחלק מהשידור הציבורי, וממומנת מהמיסים שאני ואתם משלמים, ראוי לבדוק אם יש תמורה בעד מס ההכנסה.


התפריט הראשי של כאן OD. רוצים מוזיקה ים תיכונית? גללו (צילום: גד גניר)




כשהשירות עלה לאויר בנובמבר, הוא כלל שלוש תחנות רדיו בלבד: “כאן נוסטלגיה”, “כאן להיטים” ו-“כאן אלטרנטיבי”. במהלך הזמן נוספו עוד תחנות והשמות קצת השתנו: “כאן אלטרנטיבי” הפך ל”קצת אחרת”, ואל “להיטים” ו”נוסטלגי”, התווספו “שיא הרגש”, “קלאסי” “90-80” וכדי שלמאזינה והשרה מירי רגב לא יהיה על מה להתלונן, יש כאן את “ים תיכון”. מירי, אם את בכל זאת רוצה להתלונן, תמיד תוכלי להתרעם על כך שבמסך הראשי של האפליקציה, תחנת “ים תיכון” נדחקה למקום החמישי, מיקום שצריך לגלול את המסך כדי להגיע אליו.



להמשך קריאה

כזה ניסיתי: LG G6

מאת
בשנה שעברה, בדיוק בתקופה הזאת, השתלטה LG על רוב שלטי החוצות בישראל במסגרת קמפיין למכשיר הדגל שלה שטרם הגיע לארץ. בקרב היבואנית המקומית התעורר חשש כי העובדה ש-Samsung Galaxy S7 הגיע לחנויות מספר שבועות לפני ה-G5, יחד עם המכה התדמיתית הקשה שספגה LG בעקבות משבר תקלת הייצור ב-G4, תגרום לפגיעה במכירות המכשיר החדש שלה. החשש התברר כמוצדק: נתוני המכירות של LG השנה אכן אכזבו בארץ ובעולם, היה ברור שהמכשיר הבא שלה חייב להגיע כמה שיותר מוקדם לשוק ולהיות חדשני, מהפכני וחשוב מכל, כזה שישכיח איכשהו מהצרכנים את המבוכה הגדולה של שנת 2016. את המטרה הראשונה הוא השיג: המכשיר כבר בחנויות: יש לו את הפור ש-LG כל כך היתה זקוקה לו בישראל, ועוד לפני החג, תקופה בה ישראלים פותחים את ארנקיהם ביתר קלות. האם G6 הוא אכן המכשיר שאיתו תוכל LG לצאת למסע לשיקום המעמד שלה? זה בדיוק מה שניסיתי לבדוק.


LG G6 (צילום: גד גניר)




איך מייצרים מכשיר שיותר לקוחות יקנו? שואלים את הלקוחות מה הם רוצים. אם מסתמכים על המצגת באירוע ההכרזה של LG G6 בסוף חודש שעבר ב-MWC 2017, ללקוחות הספציפיים אליהם פנתה LG, היו דרישות הגיוניות: מכשיר אמין ובטוח לשימוש (כי התקפה על היריבה מבית שמכשיריה התלקחו בידיהם של לקוחות, היא ההגנה הטובה ביותר), מכשיר עמיד במים (כי אנחנו בשנת 2017), מצלמה שתוכל לתפוס זוית רחבה (כי תמיד נחמד שיש ברשימה מטרות ש-LG כבר עמדה בהן בעבר), והדרישה שהפכה לתכונת המפתח העיקרית של המכשיר הזה: מסך גדול במכשיר שנוח להחזיק ביד ולהכניס לכיס. משום מה, אף לקוח לא ציין את הסוללה כמשהו שדורש שיפור. הגיעו ימות המשיח? יותר הגיוני ש-LG פשוט העדיפו לא להבליט את הסוגיה הספציפית הזאת.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Webbing Spot

מאת
אין כמו להגיע לכנס כדוגמת Mobile World Congress על תקן עיתונאי/בלוגר. הארגון שמפיק את הכנס משקיע לא מעט כסף כדי לספק לאנשי המדיה שמגיעים לאירוע את התנאים הטובים ביותר כדי לייצר אייטמים ממקום האירוע וכמה שיותר. זה מתחיל מהדברים הבסיסיים ביותר: ארוחות צהריים בחינם, נסיעות חינם באוטובוסים ובמטרו, ובין היתר גם גישה ל-Media Vilage, מתחם עבודה שהכניסה אליו מותרת רק לעיתונאים ובלוגרים. הוא המורכב מכמה אולמות המחולקים לעמדות עבודה. בכל עמדה חיבור לחשמל, וגישה לאינטרנט. עם כל הכבוד לכנס עצמו, ה-Media Vliage הוא אחד הזכרונות הטובים ביותר שלי מהכנס, החויה המיוחדת של לשבת עם מקביליי מכל העולם בחדר אחד, ולדעת שהבלוג הצנוע שלי מקבל את אותו היחס כמו אתרי הטכנולוגיה הגדולים בעולם. מעבר לכך, ה-Media Vilage היה מקום מנוחה מעולה ברגעים בהם היה בא לי לנוח מההליכה האינסופית שם.


Webbing Spot (צילום: גד גניר)




יום לפני שהחל הכנס, התחיל האקשן האמיתי: יום ראשון, ה-26/2 היה היום בו ריכזו היצרניות הגדולות, סמסונג, LG ו-Huawei את ההכרזות שלהם באירועים שהתקיימו בפינות שונות בעיר בהפרשי זמן כמעט בלתי אפשריים. זוכרים את כל הפינוקים שציינתי קודם? הם אינם רלוונטיים ליום שלפני הכנס, רק לימים שבאו אחריו.


כשתכננתי את הטיסה לכנס, קיומה של גישה לאינטרנט היתה בין הדברים החשובים ביותר עבורי. אין טעם לטוס ל-MWC כבלוגר מבלי שתהיה לך האפשרות לכתוב ולפרסם מיידית היישר מהאירוע עצמו. זה לא שבאירועי השקה של מכשיר כמו LG G6 או Huawei P10 אין אינטרנט אלחוטי, אבל להסתמך עליו זה סוג של הימור. לא משנה כמה מתקדמת הרשת האלחוטית, כאשר כמה אלפי אנשים מתחברים אליה בו זמנית, מעלים תמונות, שידורים חיים בפייסבוק או סתם מצייצים מהאירוע, אין סיכוי שהכל יעבוד כשורה, וכך היה: הרשת האלחוטית ב-90% מהזמן היתה עמוסה מדי ולא ניתן היה להתחבר אליה. לפני הטיסה עשיתי סקר שוק קצר שכלל השוואת מחירים והשוואה של תמורה בגיגבייטים שמקבלים על המחיר הזה. סקר השוק הזה הביא למסקנה שהכי משתלם מבחינתי כמשתמש פרטי היא להתחבר לחבילת ה-99 ש”ח בחודש של גולן טלקום הכוללת גלישה בנפח 6 גיגה בחו”ל. יום לאחר שנרשמתי לגולן טלקום, פנו אליי מ-Webbing והציעו לי להתנסות במהלך הכנס בשירות שלהם. כחובב גיבויים, לא יכולתי להגיד לא להצעה שכזאת.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Jaybird X3

מאת
אז נכון, אזניות הספורט הפופולריות ביותר בעולם הן כנראה האזניות הלבנות המגיעות יחד עם האייפון שלכם, אבל האמת היא שמשנה לשנה מגוון האזניות המיועדות לשימוש בפעילות גופנית הולך ומתרחב ומציע אלטרנטיבה יקרה אך מותאמת יותר לסוג השימוש הזה. חלק מהיצרניות מחזיקות קו מוצרים ספורטיביים כחלק מקטלוג המוצרים המלא שלהן, וחלק, כמו Jaybird לדוגמה, מתמחות ספציפית בסוג הזה של אזניות. אזניות ספורט כוללות סט מיוחד של מאפיינים, יתרונות וחסרונות הנגזרים מתוך הגדרתן כאזניות ספורט. לרוב הן מגיעות בצבעים מזעזעים, אך הן יושבות טוב יותר באוזן, הן עמידות במים בצורה כזאת או אחרת, וקשוחות יותר וקלות יותר מאזניות רגילות. בחלק גדול מהמקרים, בצד היתרונות האלו, אזניות ספורט. נשמעות פחות טוב מאזניות רגילות באותו טווח מחיר (בחיאת, מי יכול להיות אודיופיל בזמן שהוא רץ), הסוללה שלהן מחזיקה פחות זמן (רציתם שתהיינה קלות יותר, לא?) והן  לרוב יקרות יותר (כי היי, אתם ספורטאים ורק לפני שבוע שילמתם כמה עשרות אלפי שקלים על זוג אופניים).


Jaybird X3 (צילום: גד גניר)




לפני מספר חודשים בדקתי את Freedom, דגם הפרמיום של היצרנית האמריקאית Jaybird המייצרת אך ורק אזניות ספורט. הדגשים ששמו ב- Freedom היו בעיקר על מזעור ועיצוב יוקרתי, עם שימוש במתכת כחומר העיקרי בגוף האזניות. מעבר לכך, הן הציעו איכות שמע מעולה ביחס לאזניות אלחוטיות ועמידות בפני התזות מים. עם זאת למרות שאהבתי אותן מאוד, לא ניתן היה להגדירן כמושלמות: זמן הסוללה שלהן היה לכל היותר 4 שעות, והשלט שלהן שהכיל בתוכו את הסוללה עצמה היה טיפה כבד יותר ממה שהייתי רוצה שיהיה. כל מי שמכיר את המותג לא חיכה ל- Freedom כי אם לממשיכות דרכן של הדגם העיקרי והחשוב ביותר שלהם, X2. דגם X3 שהגיע לארץ לפני מספר שבועות שונה בתכלית מ- Freedom, בעיקר לטובה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: TrackR Bravo

מאת
ישנן פאשלות שגורמות לאנשים לאבד בכם את האמון לנצח. לי זה קרה לפני 6 שנים: בוקר בהיר אחד קמתי, התארגנתי, סידרתי קצת את הבית ויצאתי לעבודה בזמן שאשתי עדיין ישנה. כשהתעוררה, התארגנה גם היא, רצתה לצאת מהבית וגילתה שאין לה מושג איפה צרור המפתחות שלה, וגרוע מכך, איפה התיק שלה, כולל הארנק. משהתייאשה מהחיפושים בכל החדרים בבית, התקשרה אליי לברר אם ייתכן שאני לקחתי אותו. היה לי ברור שלא לקחתי אותו, היה לי ברור שאשתי צריכה לשמור יותר על הסדר ולדעת איפה היא שמה את הדברים שלה, והיה לי ברור שלי אין קשר לסיפור הזה. ולמרות זאת, כדי להיות בטוח שלא עשיתי טעות מזעזעת בהיסח הדעת, עצרתי את הרכב בשוליים, חיפשתי בכל מקום אפשרי בו, אך לא מצאתי לא את התיק ולא את המפתחות. הודעות אס אם אס זועמות שהגיעו בזו אחר זו כמה דקות לאחר מכן הבהירו לי שאמנם לא לקחתי את המפתח, אבל כן יש לי קשר לסיפור הזה, ובהחלט עשיתי טעות מזעזעת בהיסח הדעת: לא יודע איך זה אצלכם אבל בבוקר, אבל אני אישית מתחיל להבין שהתעוררתי בערך בהתחלת הנסיעה לעבודה, לא לפני. לפיכך, כשאני מסדר את הבית בבוקר, אין לדעת מה יהיה ההשלכות. באותו בוקר, מסיבה שעד היום לא ברורה לי, בחרתי לשים את התיק של אשתי ואת מפתחות הבית והרכב שלה במגירת הנעליים בחדר העבודה, המקום האחרון בו יכולה היתה להעלות בדעתה לחפש. למזלי, אפילו את זה לא עשיתי כמו שצריך וחלק זעיר מרצועת התיק בצבץ החוצה מהמגירה, כך שברגע שאשתי הבחינה בו, התעלומה נפתרה. מאז ועד היום, כל יציאה שלי מהבית כוללת תחקיר שנועד לוודא שלא ניסיתי שוב להחביא לה, באופן לא מודע, את החפצים האישיים שלה.



TrackR Bravo (צילום: גד גניר)





לכריס הרברט, אחד משני יזמים שפיתחו את ה-TrackR קרה דבר דומה: יום אחד לא הצליח למצוא את המפתחות לרכבו. חוסר האונים מהסיטואציה דחף אותו ואת כריסטיאן סמית’, חבר ללימודים, להקים ב-2009, (שנה לפני ששמתי את התיק של אשתי היכן שהשד אמר לי) סטארט אפ שכל ייעודו הוא ייצור מוצרים ואפליקציות שיסייעו לכם לאתר את החפצים האישיים שלכם. אחד המוצרים ששב וצף בפיד הפייסבוק שלי כפרסומת באופן קבוע הוא TrackR Bravo, מחזיק מפתחות המצויד בקישורית בלוטות’ שאמור לסייע לכם למצוא את המפתחות, או כל דבר אחר שאליו תצמידו אותו, באמצעות הסמארטפון שלכם. מה ההבדל בינו לבין מאות מחזיקי מפתחות דומים שעושים פחות או יותר אותו דבר? ל-TrackR Bravo יש חזון. האם הוא מממש את החזון הזה? בינתיים לא.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי: Insta 360 Air

מאת
לפני כמעט 10 שנים הציגה גוגל את Street View, תוספת מלהיבה לשירות Google Maps המאפשרת צפייה בתמונת VR של רחובות ונקודות עניין. 5 שנים לאחר מכן, יחד עם עדכון אנדרואיד לגרסה 4.2, הוצג Photo Sphere: מצב צילום המסייע לכם באמצעות רצף של צילומים ליצור תמונה פנורמית ב-360 מעלות, או אם תרצו, גרסה משלכם ל-Google Street View, בכל מקום שתבחרו ובאמצעות מצלמת הטלפון שלכם, בתנאי שמדובר במכשיר נקסוס. הגרסא הראשונה של Photo Sphere היתה מרשימה קונספטואלית אבל לא הציעה תוצאות מרשימות במיוחד. עם השקת אנדרואיד 4.3 וה-Nexus 7 2013, גוגל הציגה שיפור משמעותי באיכות התוצאות של מצב הצילום הזה. המשתמשים לא עטו על ה-Photo Sphere אך הוא נשאר כחלק ממצבי הצילום המובנים באפליקציה.



Insta 360 Air מחוברת אל ה-Nexus 6P שלי (צילום: גד גניר)



לפני קצת יותר משנה הציגה LG את ה-G5. יחד איתו הוצגו מגוון אביזרים נלווים (להם קראה LG “חברים”). חלקם התחברו ישירות למכשיר עצמו וחלקם התחברו באופן אלחוטי. אחד האביזרים המעניינים שהוכרזו באותה הזדמנות היתה מצלמה חיצונית שעושה פחות או יותר את מה ש-Photo Sphere איפשרה לכם לעשות כבר ארבע שנים לפני כן, רק בהבדל אחד משמעותי: בעוד Photo Sphere דרש שתצלמו רצף של עשרות תמונות בזויות שונות כדי לתעד את העולם סביבכם, המצלמה של LG עשתה זאת בלחיצת כפתור אחת, ואפילו יכולתם לעשות זאת מרחוק, בלי לגעת בה בכלל



המצלמה של LG היתה אמנם הראשונה בשוק, אך בעקבותיה הגיעו גם מצלמות של מותגים כמו סמסונג,Ricoh ואחרות. כפי שקורה לעיתים קרובות במוצרים שמביאים עימם חידוש טכנולוגי לשוק, היה מדובר במצלמות לא זולות במיוחד שמחירן החל ב-1000 ש”ח וצפונה. רגע לפני שטסתי ל-MWC 2017 אנשי באג ציידו אותי ב-Insta 360 Air, מצלמה חדשה המציעה גם היא צילום VR, אבל עושה זאת באופן קצת שונה: במקום מכשיר נפרד המתחבר בבלוטות’ אל הטלפון שלכם, ה-Insta 360 Air מתחברת אליו באופן פיזי לשקע הטעינה שלו. המצלמה שאני קיבלתי לבדיקה מגיעה עם חיבור USB Type C (החיבור של רוב המכשירים שיצאו לשוק בשנה האחרונה), אך ישנה גם גרסה עם חיבור Micro USB למכשירים כדוגמת ה-Galaxy S7 של סמסונג שרק מאוחר יותר אימצה את תקן החיבור החדש יותר. ישנה גם גרסה המיועדת לחיבור לאייפון, אך היא היא נראית אחרת, ומציעה סט קצת שונה של יכולות.

להמשך קריאה