Sony

כזה יש לי: סוני MiniDisc MZ-NF610

מאת
לראשונה
מזה זמן רב, החלטתי לשבור את רצף הפוסטים על מוצרים שניסיתי, ולספר לכם קצת על
ההיסטוריה האישית שלי. טוב, לא ממש ההיסטוריה האישית *שלי*, אלא על החפיצים
באמצעותם האזנתי למוזיקה במהלך חיי. מה שגרם לי להחליט לעשות כזה דבר הוא מיני דיסק
שקיבלתי השבוע מידידה טובה ושלא היה לה צורך בו. לפני
שנצלול אל תוך המיני דיסק הספציפי שאני קיבלתי, בואו נעשה סקירה היסטורית קצרה.
המיני דיסק הגיח לראשונה לאויר העולם בשנת 1992 ביפן, כפורמט מדיה חדש שפותח
על ידי חברת סוני ונועד להחליף את הקסטות האנלוגיות המיתולגיות (קומפקט דיסקים
לא באמת החליפו קלטות מאחר ובתקופה זו צורבים עדיין לא היו משהו שניתן למצוא בכל
בית). הפורמט הזה התפתח למעשה כסוג של פורמט חסכוני וזול יותר מה-DAT
שפותח גם הוא על ידי סוני מספר שנים לפני כן, אך בשל התרסקות הדולר בשנים אלו אל
מול שער היין, מחיר המדיות עצמן והנגנים שעשו בהן שימוש זינק לסכומים שלא היה
סיכוי שמישהו יהיה מוכן לשלם.
מדיית מיני דיסק (צילום: גד גניר)

כאמור,
בשנת 1992 הוצגו מדיות המיני דיסק הראשונות, וגם נגן המיני דיסק הנייד הראשון של
סוני, ה-MZ-1. בנוסף, בשנה זו הוצג גם האלבום הראשון
למכירה בפורמט זה, אלבום ה-MTV Unplugged של
מאריה קארי. מיני דיסקים זכו לפופולריות גדולה יחסית ביפן בלבד, בעוד בשאר העולם
הם לא הצליחו להמריא, למרות ניסיונותיה של סוני להרחיב את קהל המשתמשים אפילו
במחיר אישור ליצרניות אחרות כמו JVC,
פיוניר, שארפ, פנסוניק וקנווד לייצר נגנים אשר עושים שימוש בפורמט זה.

מה היה כל
כך טוב ומיוחד במיני דיסקים? הם שילבו את הטוב שבכל העולמות, לפחות בתקופת השיא
שלהם. מאחר ומדובר בפורמט דיגיטלי, ניתן היה להקליט על המדיות שירים בצורת רצועות,
כמו על דיסקים רגילים. בנוסף, ניתן היה למחוק אותם ולעשות בהם שימוש מחדש, כמו
בקסטות. המדיות עצמן היו קטנות פיזית ועמידות הרבה יותר הן מקסטות והן מדיסקים. ההקלטה
על מדיות המיני דיסק בוצעה בפורמט ATRAC
הייחודי והמתנשא של סוני, אשר דוחס קבצי מוזיקה על ידי הסרת צלילים שממילא אינם
נשמעים על ידי האוזן האנושית. יתרון נוסף – בניגוד לדיסקים רגילים, המיני דיסקים
היו רגישים פחות לרעידות וזעזועים, בשל תכנון של הנגנים כך שישמרו Buffer גדול יחסית
של מוזיקה, כך שגם אם הנגן מזדעזע, הוא ממשיך לנגן באופן חלק.
מיני דיסק MZ-NF610 (צילום: גד גניר)

הפורמט הזה
נקבר סופית  ורשמית על ידי סוני
בחודש מרץ בשנה שעברה כאשר הודיעה שהיא מפסיקה לייצר מכשירים אשר תומכים בו.
בפועל, הפורמט הזה מת קרוב לסוף המילניום הקודם, עם הפיכת צורבי הדיסקים הביתיים
לנפוצים יותר, וכמובן עם השקת נגני ה-MP3
הראשונים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: טלפון סלולארי Sony xperia Z1

מאת
בדיקת טלפונים סלולריים היא סוג של מזוכיזם עבורי כרגע. יש לי טלפון חדש יחסית, בן חצי שנה בלבד
ואין לי שום תכנון, שלא לדבר על הצדקה, לקנות בקרוב טלפון חדש. ובכל זאת, אני בוחר
במודע (ורק למענכם קוראי הבלוג, תעריכו את זה!) להתנסות בטלפונים, רובם ספינות דגל של היצרניות השונות, אשר גורמים אפילו
לגלאקסי אס 4 שלי להראות טיפה עייף. אחרי שהתנסיתי ב-LG G2 וה-Samsung Galaxy Note 3, הגיע תורו של ה-Sony xperia Z1, המכשיר היקר והחזק ביותר שיש
לסוני להציע כרגע.

xperia Z1 (צילום: אתר יצרן)


כיאה לספינת
דגל, הסוני אקספריה זי 1 מצויד במפרט שגורם לאנשים כמוני להזיל ריר: מעבד800  Snapdragon בעל ארבע ליבות במהירות של 2.2 גיגהרץ  מבית קוואלקום, זכרון עבודה בנפח 2 גיגה, נפח
אחסון של 16 גיגה מובנה וחריץ הרחבה באמצעות כרטיס MicroSD לכרטיס זכרון בנפח של עד 64 גיגה,
מצלמה ברזולוציה של לא פחות מ-20.7 מגה פיקסל, מסך TFT בגודל 5 אינטש וברזולוציית FHD  (1920X1080). מה עוד? ה-xperia Z1 מריץ את מערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסא 4.3 (Jelly Bean), וסוני אישרה כי תשדרג אותו גם
לגרסא 4.4 (Kit Kat). בנוסף, כמו קודמו ה-Xperia Z, גם ה-xperia Z1 עמיד במים ואבק, ועומד בתקן IP58 האומר כי ניתן להשאירו במים בעומד
של עד 1 מטר, למשך 30 דקות. הבנתם נכון, הטלפון הזה ישרוד נפילה לאסלה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: טאבלט Sony xperia Tablet Z

מאת
אם לא הבנתם את זה עד כה,
יש לי סלידה מסויימת מטאבלטים עם מסך בגודל 10.1 אינטש. את הסלידה הזאת פיתחתי במהלך התקופה שביליתי עם ה-TF101, תקופה עליה כתבתי בפוסט על חפיץ אחר, מקלדת בלוטות’ לנקסוס 7. איכשהו בימים ההם של סוף שנת
2011, העובדה שטאבלטים המריצים את אנדרואיד מגיעים עם מסך טיפה גדול יותר ממסך
האייפד, נראתה כמו יתרון מסוים. היום אני כבר יודע שטאבלטים בגודל כזה (וצפונה
ממנו), הם כבדים, לא נוח להחזיק אותם ביד אחת, ובקיצור, נוחים לקריאה כמעט כמו
עיתון הארץ (במהדורת הפרינט).

Sony xperia Tablet Z (צילום: גד גניר)


כמובן שאת כל הדברים האלו
לא טרחתי לספר לאנשים הטובים שהעבירו לי להתנסות את ה-Sony Tablet Z. אם טרם יצא לכם להכיר עדיין, אספר
לכם כמה עובדות יבשות טכניות עליו, ואז נוכל להמשיך לקטעים המעניינים יותר. המסך
שלו, בגודל 10.1 אינטש ומציג רזולוציה של 2000×1920. ה-Sony xperia Tablet Z נושא בקרביו מעבד מרובע-ליבה של קוואלקום,
במהירות של 1.5 גיגהרץ, 2 גיגה זכרון מערכת, 16 גיגה זכרון אכסון (ובנוסף, אפשרות
הרחבה לעוד 64 גיגה באמצעות כרטיס זכרון). אני יכול להמשיך עוד, אבל אתם תשתעממו
ולי ימאס לכתוב. אסכם זאת בקצרה: מדובר במפרט חזק מאוד, בין החזקים ביותר בשוק
הטאבלטים מבוססי האנדרואיד נכון לכתיבת שורות אלו.

להמשך קריאה

כזאת אני רוצה: Sony QX10

מאת
“רוצה” זה מושג מאוד
אמורפי לפעמים. אין ב”רוצה” שום הגדרה אופרטיבית, אין פה הצהרת כוונות
ברורה כמו ב”צריך”, אין לו”ז מתי אקנה את המוצר הזה, או אפילו
איזושהי הערכה על טווח המחירים שאני מוכן אהיה לשלם עליו. החפיץ שבו יעסוק הפוסט
הזה הוא בדיוק כזה. אין לי מושג מתי אקנה אותו אם בכלל, אני לא סגור אם אני צריך
אותו, ובכל זאת, בא לי עליו, להניח עליו את הידיים, לפחות לנסות אותו ולראות אם
באמת מדובר במשהו מעניין או בסתם פלופ.

ואחרי ההקדמה הפילוסופית
הזאת, אגיע לעיקר. את ה-DSC-QX10, וה- DSC-QX100, השיקה סוני השנה בחודש ספטמבר, ומאז אני די חם עליהן (בעיקר על
ה-QX10, אבל נגיע לזה אח”כ). מדובר במצלמה לכל דבר, המתחברת אל
תושבת קטנה המותקנת על הטלפון, ואמורה לשפר את יכולות הצילום שלו באופן משמעותי.
עם זאת, האמת חייבת להיאמר כאן, זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים מצלמה חיצונית המתחברת
אל טלפון סלולרי. בראשית שנות ה-2000, עוד בימים בהם מצלמה היתה עדיין פיצ’ר נדיר
בטלפונים סלולריים, הציגה נוקיה אביזר בשם Fun Camera שמתחבר למכשירי
נוקיה 6100, ונוקיה 3100 (כן כן, “נוקיה צביקה פיק”), שהוא למעשה מצלמה
דיגיטלית הנשלטת מהטלפון עצמו. כמו כן, פחות או יותר באותה תקופה, היצרנית SK הציעה מודול מצלמה שמתחבר
למכשירים שלה ומוסיף להם יכולות צילום. אז מה ההבדל בין העדשות של סוני לבין אבות
אבותיה (מלפני עשר שנים)? ובכן, כמו ההבדל בין גלאקסי אס 4 לנוקיה 3100, שמיים וארץ.

Nokia Fun Camera


ראשית, לא מדובר באביזר
נלווה למכשיר ספציפי. סוני בחרה לתפוס קהל יעד רחב ככל האפשר ובחרה שלא להגביל את
המשתמשים במצלמות האלו רק לבעלי מכשירי אקספיריה, כי אם לכל מכשיר אחר, בתנאי שמדובר
במכשיר אנדרואיד או רחמנא ליצלן, אייפון (בעלי בלקברי ו-Windows Phone 8, תתפלאו לשמוע ששוב נשארתם בחוץ).
שנית, מדובר כאן כנראה בחפיץ שאינו סתם גימיק, והגיוני להניח שהמצלמה הזאת איכותית
מאוד. איך אני מגיע להנחה כזאת? לסוני יש היסטוריה ארוכה של מצלמות מצוינות בין אם
מצלמות “רגילות”, ובין אם במצלמות שהיא משלבת בטלפונים הסלולריים שלה.
מעבר לכך,  לסוני יהיה קשה מאוד לשכנע בעלי
מכשירים סלולריים מודרניים לקנות כזאת מצלמה במידה והיא לא מספקת תוצאות יותר
מלהיבות ממה שמסוגלים להפיק הגלאקסי אס 4 והאייפון 5 אס, ולא מדובר באתגר פשוט.

QX10 (קרדיט: יח”צ)


אז מלבד איכות, מה עוד
מלהיב אותי במצלמה הזאת? טוב שלא שאלתם, אענה בכל זאת. היא מתחברת ב-Wifi לטלפון שלכם. כן כן, הקישורית
שסביר להניח שממילא אתם שוכחים תמיד להשאיר פתוחה. בגלל שמדובר בחיבור אלחוטי, אין
הכרח להשאיר את העדשה מחוברת לטלפון עצמו. זוכרים כמה התלהבנו ממצלמות עם מסך
מסתובב וכמה זה ורסטילי שאפשר לצלם מכל זוית כמעט שרוצים? תחשבו על מצב שבו אתם
מניחים את העדשה במקום אחד והולכים לצלם ממקום אחר, נסו לעשות את זה עם מצלמת
הפוקט שלכם. אגב, הצימוד בין המכשיר למצלמה מתבצע דרך קישורית NFC, מה שאומר שתהליך הצימוד בין
המכשיר למצלמה דורש רק מגע בין השניים, ואתם מוכנים להתחיל לצלם.

להמשך קריאה

כאלו יש לי: Sony MW600

מאת
אחת הרכישות הראשונות
שביצעתי באיביי , כמה מפתיע, היתה אוזניות בלוטות’ (Jabra BT620s, למי שמתעניין). באותה תקופה
עדיין הסתובבתי עם טלפון מדגם נוקיה N73, שזה עתה קיבל עדכון למערכת ההפעלה (הנוראית) שלו, שהוסיף לו
תמיכה ב-A2DP, פרופיל שמע סטריאו בבלוטות’. בגדול, אלו היו אוזניות מצויינות,
נוחות וקלות על האוזניים, ואיכות השמע בהן היתה מפתיעה לטובה, ביחס לעובדה שמדובר
באחד הדגמים הראשונים בשוק של מוצר מסוג זה. יחד עם זאת, הן לא היו אמינות במיוחד:
בחיבור ל-N73 (וגם בחיבור למתאם בלוטות’ שעליו כתבתי כאן) נתקלתי בניתוקים
ובשינויי קצב, כך שלעיתים המוזיקה נשמעה דרך האוזניות מהירה מדי או איטית מדי, עד
שהתייצבה לאחר כמה שניות. שנה לאחר הקנייה של האוזניות, כאשר התייאשתי סופית מה-N73, וקניתי אייפון, הפסקתי להשתמש
באוזניות האלו מאחר והאייפון הראשון עדיין לא תמך בפרופיל A2DP (דבר שהשתנה הודות לפאצ’ שהתקנתי
על המכשיר מאוחר יותר).

השנים חלפו, ואיתן גם
מקורות השמע אותם ניסיתי לשמוע באמצעות האוזניות. חיברתי אותן ל-iPhone 3GS, סמסונג גלאקסי אס1, 2, ולעוד כמה
מכשירים ששכחתי בדרך. בכל פעם התוצאה היתה זהה, ההפרעות ושינויי הקצב היו שם,
והפכו את ההאזנה בהן למייאשת. כאשר הגעתי לאיביי, זו היתה הפעם הראשונה שבה ניסיתי
לחבר אותן ל-HTC One X. בשלב הזה זה נראה היה כאילו הן הגיעו לסוף דרכן. הניתוקים הפכו
להיות תכופים הרבה יותר ופשוט לא ניתן היה להאזין בהן בצורה סבירה למוזיקה. ואז התחילו החיפושים אחר
אוזניות מחליפות. החיפושים לא נמשכו הרבה זמן, והובילו די במהירות אל Sony MW600. 


קצת קשה לי לקרוא להן
אוזניות. החלק העיקרי כאן הוא למעשה מקלט בלוטות’, מכוסה בכפתורים, שיש לו כניסת
3.5 מ”מ. בתוך האריזה מגיעות גם אוזניות In-Ear של סוני, עם כבל קצרצר (סוני לא
תכננה שתשתמשו באוזניות האלו באופן חוטי קונבנציונלי, ובצדק), ומטען קיר, עם חיבור
MicroUSB (יחי הסטנדרט!).

להמשך קריאה

אוזניות אלחוטיות בסלון בכל מחיר (מתחת ל-40$)

מאת
המתאם הזה אמנם עלה רק 2.5
דולר, אך הוא כולל בתוכו סאגה ארוכה שכוללת תקווה, אכזבה כואבת, רגעי מתח ואימה,
וסוף טוב אך צפוי. הכל התחיל מהרצון שלי להמשיך לראות סרטים בסלון, בווליום סביר,
גם אחרי שכולם בבית הלכו לישון.

לא יודע איך זה אצל הורים
צעירים אחרים, אצלנו גילינו מהר מאוד שווליום גבוה, או כזה שחזק יותר מקולו של דשא
צומח לדוגמא, עשוי להעיר את הילדה, מה שיפגע בחויית הצפייה בסרט. מאחר וגם צפייה
בסרטים ב-Mute מוחלט זה פחות כיף, החלטתי שאני חייב למצוא דרך לשמוע מבלי להפריע
לשאר יושבי הבית. במצב כזה, הפתרון המתבקש הוא אוזניות אלחוטיות, השאלה איזה.

יש בשוק לא מעט ערכות של
אוזניות אלחוטיות המיועדות בדיוק למטרה זו. מדובר בהוצאה של 200-400 ₪ שלא ממש
התחשק לי לעשות, במיוחד כשכרגע יש לי בבית לא מעט אוזניות רגילות שכנראה מספקות
איכות שמע טובה יותר.
מה עושים?

בזמנו קניתי מתאם
בלוטות’ עם חיבור 3.5 מ”מ של Jabra. את המתאם מחברים לכל מכשיר בעל כניסת אוזניות, והמתאם משדר את
השמע לאוזניות בלוטות’ סטריאופוניות. חיבור ה-3.5 מ”מ במתאם הזה היה בקצהו של
חוט מסולסל, שלצערי במהלך השנים נשחק, מה שיצר הפרעות בלתי נסבלות בשידור, ניתוקים
וקיטועים בסאונד. מתאם כזה עולה באיזור ה-30 דולר. סכום הגיוני, אבל בשלב הזה זה
כבר הפך להיות סוג של אובססיה: אני חייב להשיג שמע אלחוטי באוזניות, בהוצאה הכספית
המינימלית ביותר. לצורך כך, נתפסתי לטענות שקבעו שבלוטות’ הוא בעצם לא פרוטוקול
תקשורת טוב למטרה הזאת, מאחר וקיים דיליי מסוים, מה שיגרום לכל סרט להראות כמו
פרסומת לא מדובבת כראוי של קינדר.



בשלב הזה נזכרתי במשדר FM  ישן שיש לי בבית, משדר דווקא איכותי מאוד של iriver, חברה בעלת היסטוריה מפוארת של
נגני MP3 איכותיים. בשנתיים האחרונות, מאז שסידרתי לעצמי חיבור AUX במערכת ברכב, המשדר הזה נותר
מיותם על הכוורת בחדר העבודה. הבעיה היחידה היתה שהמשדר מיועד להיכנס לתוך שקע
המצית ברכב. הפתרון, מתאם שהופך שקע חשמל רגיל בבית, לשקע מצית. בעלות של 2.5
דולר. בינגו!


למי שעדיין לא הבין, הרעיון
הוא כזה: את המשדר אחבר לחשמל דרך המתאם, ואל הטלויזיה. הסאונד ישודר דרכו בתדר FM, היישר לכל מקלט רדיו (בטלפון
הסלולרי, בנגן MP3 וכו’) שאבחר לחבר אליו אוזניות חוטיות רגילות.

להמשך קריאה