כזאת ניסיתי: Logitech Circle

לאנשי
לוג’יטק (או 
Logi, מותג החדשנות של החברה) היתה דווקא כוונה טובה.
מצלמות מעקב ואבטחה הן אביזר שיש לו שוק שהולך וצומח, אבל הקונוטציה הכללית של
המוצרים האלו לא נעימה במיוחד. איך פותחים את השוק הזה לקהלים חדשים? משנים גישה.
ואכן, אתר הבית של
Circle,
מצלמת האבטחה ושמירת הקשר עם הבית נראה כמו הדבר הכי כיפי ומרגש בעולם. מלא אנשים
מחייכים, עושים דברים שמחים, בעלי חיים שעושים התעמלות עם בני המשפחה, פרוייקט מדע
בצורת הר געש של הילדים ומה לא. לוג’יטק לא מסתירה את העובדה שמדובר במצלמת אבטחה,
אך היא בהחלט מצניעה זאת, כשעיקר הפוקוס כאן הוא על העובדה שהמצלמה הזאת אמורה
לאפשר לכם לתעד כל רגע בחיים, ולהשאר מחוברים למה שקורה בבית, גם כשאתם לא שם.
Logitech Circle (צילום: גד גניר)


ואז קלטתי
שכל הרעיון הזה מאוד מדכא אותי. המצלמה הזאת אכן מאפשרת לכם לראות מה קורה בבית,
גם כשאתם לא שם. כשמדובר במצלמת אבטחה זה הגיוני. מצד שני, כשמנסים להסתכל על זה
מהזוית המשפחתית, אז צריכה להישאל השאלה “למה לכל הרוחות צריך מצלמת אבטחה
כדי לשמור על קשר עם המשפחה שלך?”. באיזה מין עולם מעוות אנחנו חיים שבו
אנשים נשארים בעבודה עד מאוחר, לא רואים את הילדים שלהם, ומשתמשים בפתרון המדכא
הזה, במצלמה המרושעת הזאת? אפשר ללכת עם זה רחוק יותר: מקומות עבודה שאוהבים
להתגאות בחשיבות שהם מייחסים ל-
Work/Life Balance,
אך בפועל מייצרים סביבת עבודה שנועדה לגרום לעובדים להשאר שם כמה שיותר, יכולים
להעניק מצלמות כאלו לעובדים במתנה. כך, העובדים יוכלו להמשיך לשבת במשרד, לכתוב
קוד או כל דבר ארור אחר שהם עושים שם, אבל על מסך הטלפון שלהם הם יוכלו להציץ מדי
פעם על הילדים שגדלים עם מצלמה במקום שבו אמור היה לעמוד ההורה שבחר בקריירה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Logitech MX Master

השבוע
הכריזה לוג’יטק על שינוי מיתוגי. במסגרת השינוי ש
מוגדר בבלוג החברה כשינוי הגדול
ביותר שאי פעם בוצע שם, קוצץ שם החברה מ-“
Logitech“,
ל-“
Logi” (אשר יופיע מעתה והלאה על מוצריה
החדשים) והוחלט להפוך את תחום העיצוב למרכזי בחשיבותו בתכנון המוצרים שלה. כחלק
מהתפיסה הזאת, החליטו בלוג’יטק ליצור עמדה חדשה בארגון – מנהל על לנושא העיצוב,
תפקיד שהוטל על אלאסטר קרטיס, ששימש בעבר כמעצב הרשמי של נוקיה. המטרה (או יותר
נכון, התפיסה השיווקית) היא לייצר מוצרים מרגשים ומלהיבים, ואף להכנס לתוך
קטגוריות מוצרים חדשות שלוג’י (טק) טרם הציגה בהן את נוכחותה. בינתיים, מספר
שבועות לפני השינוי הזה, הציעו לי לקחת לבדיקה את ה-
MX Master,
עכבר הדגל של החברה, הממותג כעכבר מנהלים.
אמנם אני משתמש בעכבר TrackBall כבר שנים, אך לא יכולתי לפספס את החויה להרגיש איך זה להיות המנהל המגניב ביותר במשרד (ברמה העכברית). כצפוי, עכבר הפונה למנהלים, הוא עכבר הפונה למעשה לארנק של אותם
מנהלים, אז קחו זאת בחשבון כשאתם קוראים את הפוסט הזה.
Logitech MX Master (צילום: גד גניר)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Logitech Wireless Trackball M570

אפתח באזהרה: החפיץ העומד במרכז הפוסט הזה אינו חדש. הוא הגיע לחנויות כבר בשנת 2010 ומאז הוא שומר על מעמדו כעכבר ה-Trackball החדש ביותר שיש ל-Logitech  להציע, ה-M570. כאשר נוצר הקשר הראשוני עם האנשים הנחמדים ב-Logitech (שהציעו לי לבדוק את ה-Ultimate Ears Boom), ביקשתי לקבל גם את העכבר הזה לבדיקה וקיבלתי מהם את אותו מבט מופתע שיש לחלק מהקוראים בשלב הזה. למה ההתעקשות דווקא על ה-Logitech Wireless Trackball M570? אגיע לזה בהמשך, אבל קודם, קפיצה קלה כמעט עשר שנים אחורה.

Logitech Wireless Trackball M570 (צילום: גד גניר)


בפברואר 2006 התחלתי לעבוד בזאפ, האתר להשוואת מחירים. התקבלתי למשרת איש תוכן והמשימה הראשונה שקיבלתי במסגרת התפקיד היתה להזין מאפיינים טכניים למוצרים. בשבועיים הראשונים לתפקיד הוטלה עליי המשימה לטפל בקטגוריית המקרנים, ולהשלים את המידע הטכני החסר בכל מקרן באתר. עבודה ארוכה מול מחשב לא היתה זרה לי, אבל בימים הראשונים שלי שם שברתי שיאים חדשים של עבודה רצופה מבלי לצאת להפסקות. הסיבה לכך פשוטה: מדובר בשילוב של ההגעה למקום עבודה חדש עם הרצון להציג תפוקה מרשימה, יחד עם העובדה שבסיטואציות כאלו לוקח לי זמן להיפתח ולשוחח עם אנשים אחרים בצוות, כך שאני מעדיף לקבור את עצמי בעבודה ופחות להתאוורר בחוץ. השגרה הזאת נתנה בי את אותותיה, ושבוע לאחר שהגעתי לשם התחלתי להרגיש כאבים עזים ביד. עבדתי עם עכבר רגיל ופשוט, ואפילו לא טרחתי להשתמש בפד לעכבר עם כרית תומכת כמו כל שאר האנשים שעבדו איתי באותו חדר. לדלקת הזאת שפיתחתי היו מספר תוצאות חיוביות. הראשונה, התחלתי לקחת יותר הפסקות וגיליתי שהאנשים איתם אני עובד נחמדים למדי. מעבר לכך, ביקשתי וקיבלתי את הפד הארגונומי לעכבר, מה שצמצם משמעותית את הכאבים (אם כי לא העלים אותם לחלוטין). קצת פחות מחצי שנה לאחר מכן קניתי את עכבר ה-Trackball הראשון שלי, ה-Logitech Trackman Wheel (הדגם המדויק הוא T-BB18).

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Ultimate Ears Boom

בלוגרים
מתנשאים פותחים פוסטים במשפטים כמו “סביר להניח שטרם יצא לכם להכיר את יצרנית
האודיו
Ultimate Ears“.
מצד שני, גם אני לא הכרתי את המותג הזה לפני שהציעו לי לבדוק רמקול אלחוטי שלו, כך
שאולי ניתן לטעון שאני לא מכיר מספיק את שוק יצרניות האודיו, אבל מתנשא? ממש לא.
אז אם נצא מנקודת הנחה שאינכם מכירים את המותג הזה, אז הכירו,
Ultimate
Ears
, חברה שהוקמה ע”י טכנאי סאונד בשם ג’רי
הארווי (שעבד עם להקות כמו ואן הלן, קיס, מוריסי, לינקין פארק ועוד) לפני 20 שנה
בדיוק יחד עם אשתו מינדי. החברה מייצרת בעיקר אזניות מקצועיות המשמשות מוזיקאים
בהופעות ובשנת 2008 נרכשה ע”י חברה קצת יותר מוכרת בשם
Logitech.
מאז,
Ultimate Ears (אשר תיקרא מעתה בפוסט זה בראשי התיבות UE)
מתפקדת כחברה בת ולמרות שעדיין ישנה הפרדה בין המותגים, פה ושם ניתן לראות את
טביעת האצבע של לוג’יטק. החפיץ הראשון שיוצא לי לבדוק של המותג הזה הוא מוצר שפונה
לאוכלוסיה פחות מקצועית ממה ש-
UE
מכוונים אליה בדר”כ, רמקול אלחוטי בעל שם עם ניחוח ערסי משהו “
Boom“.
 

Ultimate Ears Boom (צילום: גד גניר)


רמקולים אלחוטיים הם מוצר שנאלץ לעשות פשרה בין כמה אתגרים. כדי להחשב כרמקול טוב, עליו
להפיק איכות סאונד טובה ועוצמה חזקה, לנגן במשך זמן ממושך ובמקביל להיות קומפקטי
ועמיד. ברוב המקרים הנוסחה הזאת לא עומדת במבחן המציאות, כשברוב המקרים איכות השמע
ועוצמתה הן הקורבנות הכמעט קבועים. במקרה של ה-
UE Boom,
איכות השמע לא רעה, והשמע מפתיע לטובה בעוצמתו החזקה. קצת מספרים למי שמתעניין:
העוצמה המירבית אליהם מגיע הרמקול הזה היא 88
dbA,
טווח תדרים שנע בין 90 הרץ ל-20 קילוהרץ, ולשני הרמקולים שלו יש דרייברים בקוטר
1.5 אינטש, בעלי התנגדות של 4 אוהם. אמנם כיף להאזין למוזיקה דרך ה-
Boom,
אבל הסאונד לא ממש מאוזן. הוא מדגיש בעיקר את התדרים הנמוכים (באסים. בובובום),
גוון סאונד שמאפיין גם רמקולים אלחוטיים אחרים. לעיתים הוא עושה זאת על חשבון
תדרים אחרים ולכן סביר להניח שאודיופילים לא יתלהבו מהרמקול הזה. רמקול כמו ה-
Boom
הוא לא רמקול שתרצו להאזין דרכו למוזיקה קלאסית בחדר שקט בעודכם לוגמים יין אדום.

להמשך קריאה