אנדרואיד

כזאת ניסיתי: אפליקציית Knockr

מאת
אחד
הפיצ’רים המלהיבים ביותר במכשירי LG
החדשים (ביניהם ה-G2 וה-G-Flex)
הוא האפשרות להדליק את המסך באמצעות נקישה עליו עם האצבעות, גם כשהוא כבוי. במידה ויש
ברשותכם מכשיר של יצרנית אחרת, והייתם מעוניינים גם בפיצ’ר הזה, סביר להניח שהייתם
נדרשים לבצע שינויים הרפתקניים במכשיר שלכם. שינויים אלו כוללים בין השאר החלפת
רום, החלפת קרנל, פתיחת הרשאת ROOT ועוד שלל פעולות שגורמות
לאיבוד האחריות על המכשיר במקרה הטוב, והפיכתו למשקולת נייר מעוצבת (שאינה מגיבה
להקשות על המסך) בתרחיש הפחות אופטימי.


מסך האפשרויות באפליקציית Knockr (צילום מסך: גד גניר)


לפני מספר
שבועות הגיעה אל ה-Google Play אפליקציה בשם Konckr זוהי אפליקציה המתיימרת להוסיף את אפשרות
הנקישה על המסך, בלי הצורך לבצע פעולות פולשניות במכשיר. המפתח מציין בדף
האפליקציה שהיא רלוונטית בעיקר למשתמשים
בעלי מכשירים שיש להם מסך בטכנולוגיית AMOLED
על שלל נגזרותיו. הסיבה לכך לטענתו היא שמסכים אלו מתפקדים באופן שבו קל לזהות מתי
המסך כבוי. כאשר הוא מציג צבע שחור, הפיקסלים במסך למעשה כבויים, בניגוד למסכים
אחרים, וכך האפליקציה מסוגלת להכנס לפעולה. המכשיר שלכם מצויד במסך בטכנולוגיה
אחרת? לא נורא, עדיין תוכלו להשתמש באפליקציה הזאת, רק באופן קצת שונה, ונקישה תאפשר
לכם לשחרר את המכשיר מנעילה, לאחר שלחצתם ידנית על כפתור הדלקת המסך. יש לכם
אייפון או מכשיר Windows Phone 8.1? לא
תוכלו להנות מהאפליקציה הספציפית הזאת (למשתמשי Nokia
Lumia יש ממילא את האופציה הזאת באופן מובנה במכשיר), אך
כמו שתבינו בקרוב, אתם גם לא מפסידים הרבה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט Samsung Galaxy Note 3 Neo

מאת
לאחר ההשקה
החגיגית של ה-Galaxy S5
בישראל, בחרה סמסונג לגשת למהלך של השקת שישה מכשירים חדשים בתקופה של החודש-חודש
וחצי הקרובים, מהלך מורכב ויוצא דופן בשוק הישראלי.  אחד מששת המכשירים האלו הוא ה-Samsung
Galaxy Note 3 Neo, אותו קיבלתי לבדיקה לפני שבועיים. למרות
הדמיון בשם ובמראה, ה-Samsung Galaxy Note 3 Neo
הוא מכשיר שונה לחלוטין מה-Note 3 עליו
ריירתי כאן בבלוג לפני שלושה חודשים. בין ההשקות של שני המכשירים הפרידו כ-4 חודשים,
ובניגוד למצופה, דווקא המכשיר החדש יותר (ה-Neo,
אם לא הבנתם עד עכשיו…) הוא המכשיר הצנוע יותר מבחינת מפרט טכני. בישראל הוא
מושק בימים אלו כגרסא זולה יותר, אך בעלת תמיכה ברשתות הדור הרביעי שיופעלו כאן
בקרוב, תמיכה שלא היתה קיימת בגרסת הנוט 3 שסמסונג שיווקה עד כה בישראל.

Samsung Galaxy Note 3 Neo (צילום: גד גניר)

כאמור,
ההבדלים בין שני המכשירים במראה החיצוני הם זניחים, אך בכל זאת קיימים. גימור העור
בחלקו האחורי של ה-Note 3 Neo נראה
מצוין כמו זה שב-Note 3,
אולם איזור המצלמה האחורית לא תחום במסגרת נפרדת, כי אם בפתחים נפרדים עבור נורת
הפלאש ועדשת המצלמה. דפנות ה-Note 3 היו
באותו גימור שגם הגיע בסופו של דבר גם ל-Galaxy S5,
מעין חריצים לאורך המסגרת הכסופה, משהו שזכה לכינוי שאהבתי במיוחד:
“דיינר”. ב-Note 3 Neo אין
את הגימור הזה, ובמקומו יש סתם מסגרת כסופה עם בליטה עדינה לכל אורכה. פרט להבדלים
אלו, עין בלתי מזויינת לא תצליח להבחין בהבדלים בין המכשירים.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט Asus FonePad Note 6

מאת
נכון להיום, אסוס אינה שחקן משמעותי בשוק הסמארטפונים. עם זאת לא ניתן לטעון כי היא שחקנית חדשה בתחום הזה. כבר בשנת 2005 הציגה אסוס מספר טלפונים פשוטים, ולאחר מכן התמקדה בסמארטפונים המבוססים על מערכת ההפעלה ווינדוס מובייל, שקדמה ל- Windows Phone 7 ו-8 של ימינו. בשלב מסוים החליטו באסוס להתמקד בשוק המחשבים הניידים, הנטבוקים, והטאבלטים. כל אותה תקופה בחרו שם להשאיר על אש קטנה את כל נושא הטלפונים הסלולריים, ולמעט הבלחות קצרות כמו משפחת הפדפונים למיניהם, או אפילו טאבלט ה-FonePad שכלל יכולת חיוג (בניגוד לטאבלטים אחרים עם קישורית 3G שיכולים רק להתחבר לרשת לצורך שימוש באינטרנט סלולרי), אסוס השאירה את הבמה עבור יצרניות אחרות גדולות.

ביוני 2013 הציגה אסוס את ה-FonePad Note 6. היא מגדירה אותו כטאבלט 6 אינטש בעל קישורית סלולרית וטלפון. זוהי ההגדרה הארוכה והמסורבלת ביותר ששמעתי אי פעם ל”פאבלט”. מצד שני, הגבולות האלו הולכים ומיטשטשים בימינו ומסך בגודל 4.3 אינטש שנחשב בימי ה-Galaxy S2 “עצום”, נחשב כיום כמו גודל לגיטימי למכשירים שבשמם תוכלו למצוא את המלה Mini. מעבר לכך, הבחירה בשם הסדרה FonePad מבהיר כיצד אסוס מתייחסת למכשיר הזה. מבחינתה, למרות שמשולבת בו האפשרות לבצע שיחות טלפון, מדובר כאן בראש ובראשונה בטאבלט, כמו מכשירי ה-FonePad שקדמו לו, גם אם המסך שלו קטן יותר באינטש אחד מכל קודמיו.
אז אחרי שדשתי בכל מה שאפשר להבין מהשם הלא ידידותי של המכשיר הזה, ניתן לגשת לתכלס. נתחיל מהמסך: מדובר במסך LCD בטכנולוגיית Super IPS+  בגודל 6 אינטש וברזולוציית FHD (1920×1080). הנקודה היחידה שניתן להגיד לרעתו היא צבעים מעט חלביים, אך כנראה גם זה בגלל שהתרגלתי לצבעים הפסיכודליים של מסכי ה-Super AMOLED של סמסונג. פרט לכך מדובר במסך נהדר: הוא חד מאוד (רזולוציית FHD נראית מצוין ובהחלט מספיקה על מסך בגודל 6 אינטש), ומתפקד נהדר גם בחוץ באור יום.
Asus FonePad Note 6 (צילום: יח”צ)

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: צמיד ניטור Samsung Gear Fit

מאת
אני לא
עושה כושר. בכלל. יום ממוצע שגרתי שלי מורכב מנסיעה לעבודה (ברכב, אוטומטי כדי שלא
אצטרך להתאמץ ולהחליף הילוכים), חזרה מהעבודה, מטלות בית שונות, מקלחת, ארוחת ערב,
פרק בסדרה כלשהי, עבודה על הבלוג, ושינה. הפעילות הגופנית היחידה שאני מבצע היא
בקטעי הקישור בין הפעילויות שתיארתי קודם, בהליכות קצרות בחניון של החברה אל
ומהרכב, או הליכות לקפיטריה במשרד להכין קפה. לכן, צמידי ניטור (או צמידי כושר),
האופנה החדשה בעולם החפיצים, לא באמת דיברו אליי. איכשהו, הרעיון של אביזר שיושב
על פרק היד שלי ומזכיר לי עד כמה אני מנוון, לא מרגש אותי במיוחד. לכן, על פניו,
היו לי את כל הסיבות שבעולם להתעלם מה-Gear Fit,
צמיד הכושר החכם של סמסונג שהושק בישראל בסמוך להשקת הגלאקסי אס 5. מצד שני,
כשסמסונג מציעה לך לבדוק מוצר חדש שלה, קשה להגיד לא, בטח לא כשהוא נראה כל כך טוב.
Samsung Gear Fit (צילום: גד גניר)
הערכה איתה
מגיע ה-Samsung Gear Fit
צנועה יחסית. היא כוללת מטען קיר, ועריסה קטנה אשר מתחברת אל הצמיד ומאפשרת חיבור
שלו למטען בעל תקע ה-Micro USB. ההצמדה
של ה-Gear Fit לטלפון מתבצעת ע”י קישורית NFC
והחיבור הוא דרך Bluetooth. כל
שעליכם לעשות הוא לקרב אותו לטלפון בעל קישורית זו, ולתת לו להמשיך מכאן לבד.
אצלי, הדבר הראשון שה-Gear Fit עשה,
היה לעדכן את גרסת הקושחה שלו, ולהתקין על הטלפון את תוכנת הניהול שלו. שימו לב,
בשלב זה, מאחר ואפליקציית ניהול ה-Gear Fit
ניתנת להורדה רק מחנות האפליקציות של סמסונג, הדבר אומר שניתן להשתמש בו רק עם
מכשירי סמסונג (לא עם כולם, ודאו שהמכשיר שלכם תומך בו). חיפוש קצר בגוגל העלה כי
ניתן למצוא קובץ APK רגיל של אפליקציית הניהול, להתקין אותו
ידנית על המכשיר שלכם (לא משנה אם מדובר במכשיר סמסונג או שלא) ולהשתמש בגיר פיט
באופן כמעט זהה לאופן שבו הייתם משתמשים בו אם היה מחובר לטלפון סמסונג, באופן שבו
סמסונג היתה רוצה שיהיה מחובר. אני אישית לא ניסיתי זאת (מאחר והמכשירים היחידים
שהיו ברשותי בתקופת הבדיקה היו מתוצרת סמסונג), אך הבנתי שההבדל היחיד הוא ביכולת לשמור
ולתעד את הפעילות שלכם בחשבון הסמסונג שאין לכם, אם אין לכם מכשיר של החברה
הקוריאנית.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: מחשב נייד Asus Transformer Book Trio

מאת
אחת
ההכרזות שעוררו את העניין הרב ביותר בכנס CES 2014
היתה זו של ה-Asus Transformer book Duet.
הדואט, מחשב נייד היברידי, אמור היה להריץ גם את אנדרואיד וגם את Windows
8.1 במקביל, עם אפשרות למעבר מהיר בין השתיים.
כמיטב מסורת משפחת מכשירי הטרנספורמר, גם הדואט מסוגל היה להתפרק ליחידת טאבלט
וליחידת מקלדת, ומעבר לכך תוכנן להציע מפרט טכני מכובד שכלל מעבד Core i7
של אינטל, דיסק קשיח בנפח של עד 1 טרה, זכרון 4 גיגה ועוד. המחשב הזה הוכרז ב-6
בינואר השנה, אך טרם הגיע לחנויות וככל הנראה, הוא גם כנראה גם לא יגיע לשם לעולם.
באמצע חודש מרץ נודע כי גם מיקרוסופט וגם גוגל הפעילו לחצים על אסוס לבטל את שיווקו
של המחשב הזה. מיקרוסופט הודיעה שלא תתמוך במחשבים בעלי אפשרות ל-Dual Boot
וגוגל מצידה הכריזה כי אנדרואיד נועדה לטאבלטים וטלפונים ניידים, לא
למחשבים ניידים. הלחץ כנראה עשה את שלו וכמו שזה נראה כרגע, אסוס כנראה גנזה את
הדואט. מי שהצליח לחמוק בכל זאת מהמכ”מ של שתי ענקיות התוכנה הוא מחשב
היברידי אחר של אסוס שהושק מספר חודשים לפני כן, ה-Transformer
Book Trio.

Asus Transformer Book Trio (צילום: יח”צ)

בדומה
לדואט, גם ה-Transformer Book Trio
מאפשר מעבר בין אנדרואיד ל-Windows
בלחיצת כפתור, אולם הוא עושה זאת באופן שונה לחלוטין. בעוד בדואט, אותו מעבד מריץ
את שתי מערכות ההפעלה במקביל, ה-Trio
מורכב למעשה ממחשב PC רגיל, וטאבלט אנדרואיד (בגרסא 4.2.2) המשמש כמסך עבור
המחשב כששניהם מחוברים. רוצים את זה עם מספרים? אין בעיה: ביחידת המקלדת פועם מעבד
Core i7,
זכרון RAM בנפח של 4 גיגה, ודיסק קשיח בנפח לבחירה בין
500 גיגה לטרה. בנוסף לכך, ביחידת הטאבלט, המסך, אסוס שתלה מעבד אינטל Atom,
2 גיגה זכרון RAM ואפשרות בחירה בין נפח אחסון של 16 ל-64
גיגה. דילגתם על המספרים? לא נורא, אסכם זאת כך: יש פה מחשב וטאבלט חזקים מאוד. האם
זה בא לידי ביטוי? בהחלט, אבל רק לאחר עדכון ל-Windows
8.1, ולגרסת העדכון האחרונה. לפני סיום התקנת
העדכונים נתקלתי בהתנהגות סוררת מצד המחשב שכללה תקיעות, איטיות בפעולות מסוימות
ובאופן כללי התאכזבתי מאוד. לאחר סיום תהליך התקנת העדכונים הכל הסתדר, ומאחר ואני
לא מצליח לחשוב על סיבה כלשהי לקנות מחשב מהסוג הזה ולא להתקין את כל העדכונים, זו
לא באמת בעיה. הטאבלט עובד נפלא, כנראה גם הוא בגלל שילוב של מעבד חזק וזכרון RAM
בנפח נדיב, המאפשרים עבודה חלקה וריבוי משימות.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט Sony xperia Ultra Z

מאת
מכשיר
כמו ה- Sony xperia Z Ultra הוא דוגמא מצויינת לסיכונים
שאני לוקח על עצמי כבלוגר טכנולוגיה. חפיצים רבים שקיבלתי לבדיקה משכו המון תשומת
לב מהסביבה שלי: מה-G-Flex של LG היה קשה
לאנשים להתעלם. ה- Samsung Galaxy Gear עורר תגובות רבות, ואפילו
ה-HTC Desire 500  עם העיצוב ייחודי שלו סובב כמה ראשים. כל החפיצים האלו מתגמדים (תרתי
משמע) ליד ה- Sony
xperia Z Ultra, לפחות בכל
הקשור לצורך של אנשים להתייחס לטלפון החדש שהתחלתי לבדוק.
Sony xperia Z Ultra (צילום: גד גניר)
אז
לפני שנגיע לחלק המשעשע בסקירה הזאת, בה אני מתאר לכם את המבטים המזועזעים, קולות
התדהמה וההערות הציניות שנשמעו בהתחלה מקוריות ואז התחילו לחזור על עצמן (“אז
מה גד, התחלת לבדוק פלזמות?”), כדאי שאעשה לכם היכרות קצרה עם ה- Sony xperia Z Ultra: סוני מגדירה אותו כטלפון, לפחות זה מה שניתן להסיק מהעובדה שהם
הכניסו אותו תחת קטגוריית הטלפונים באתר הרשמי שלהם. זהו טלפון עם מסך בגודל 6.4
אינטש (!) ברזולוצייה של 1920 על 1080 פיקסלים. גודל מסך שכזה הופך את כל הטלפון
למכשיר שמטשטש לחלוטין את הגבולות הממילא לא ברורים בין טלפונים סלולריים, טאבלטים
ופאבלטים. בכל אופן, אם צריך לשים לרגע את הגודל בצד ולהתייחס למסך הזה בפני עצמו
– אז הוא נראה ומגיב מצוין. הוא חד מאוד, מציג גוונים ריאליסטיים ומתפקד לא רע גם
בחוץ באור שמש. תענוג לראות סרטים על מסך כזה, כמו גם לקרוא עליו ספרים או לגלוש
באמצעותו באינטרנט.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: סמארטפון Samsung Galaxy S5

מאת
 עובדה שחשוב שתדעו: נכון להיום, אני לא עושה כסף מהבלוג הזה. אף אחד
לא משלם לי כסף, והדוחות שקיבלתי עד עתה מגוגל אדסנס (למי שלא מכיר: הבאנרים שאתם
רואים בין הפוסטים, או לא רואים במידה ואתם משתמשים באד בלוק, תתביישו לכם),
מציגים סכום כולל שעדיין לא כיסה אפילו את עלות הדומיין לשנה. אל תדאגו, אני לא
מתכוון לבקש תרומות, זו רק דרכי הפולנית לספר לכם שכשחשבתי להקים את הבלוג הזה,
אחת המטרות העיקריות שלי היתה להגיע למצב שבו אני יכול לקבל לידיי חפיצים
שמעניינים אותי וכאלו שכולם מדברים עליהם ומחכים להם. בשבוע שעבר, כשקיבלתי את
השקית עם ה-Samsung
Galaxy S5 יום לפני שהגיע לחנויות,
ידעתי שאני יכול לסמן V מאוד חזק וברור על המטרה
הזאת. 

Samsung Galaxy S5 (צילום: גד גניר)

העניין שלי בטלפון הזה נובע לא רק מהעובדה שמדובר בנצר החדש ביותר
לאחת משתי משפחות הטלפונים הכי מדוברות בעולם הסלולר כבר למעלה מ-4 שנים. מתוך
סדרה של 5 מכשירי Galaxy
S, היו ברשותי 3, כשכל אחד
מהם בילה אצלי לפחות חצי שנה. את השניים הראשונים (S1 ו-S2) קיבלתי במסגרת מעבודתי
בזאפ, ואת האחרון (ה-Samsung Galaxy S4 i9505) רכשתי מכספי שלי לאחר
שיצר ההרפתקנות שלי חיסל את מכשיר האנדרואיד היחיד שהיה ברשותי אי פעם שלא היה
מתוצרת סמסונג.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: פאבלט LG G Flex

מאת
באוקטובר
2013, עסקו רוב השמועות באתרי הטכנולוגיה בשני מכשירים סודיים שעומדים אוטוטו
לצאת לשוק. סמסונג ו-LG, כל
אחת בנפרד, בחרו להשיק טלפון סלולריים המתאפיינים בחידוש שלא נראה בעבר: מסכים
קמורים. בעוד ה-Galaxy Round של
סמסונג הופץ אך ורק באופן מצומצם בדרום קוריאה, ה-G Flex
של LG עליו נדבר בפוסט זה, הפך לסמארטפון מן
המניין, והגיע בשבועות האחרונים גם לישראל.
LG G Flex (צילום: גד גניר)

ייתכן
שמדובר בהחלטה לנטוש את שם סדרת הסמארטפונים שליווה את כל המכשירים שהשיקה עד שנה
שעברה (Optimus),
וייתכן שפשוט מדובר בהתקרבות לגוגל  במסגרת בחירתה כקבלן לייצור מכשירי
הנקסוס 4 ו-5, בכל מקרה, מרגישים שמשהו טוב עובר בשנתיים האחרונות על LG,
והדבר ניכר באיכות המכשירים שהיא משיקה. ה-LG G2
שעליו סיפרתי לכם  לפני חודשיים, התגלה כמכשיר נפלא, וגם
הנקסוס 5 קיבל ביקורות טובות מאוד, ושניהם הביאו לגידול במכירות של LG בישראל. עם תנאי פתיחה כאלו, לא פלא שהייתי להוט להניח
את ידיי על אחד המכשירים המעניינים ביותר שהחברה השיקה.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: טלפון סלולרי HTC Desire 500

מאת
בעודנו ממתינים
לבואה של ספינת הדגל החדשה של HTC, ה-One החדש, נציגתה של החברה הטייואנית בישראל, Touchgroup, מתחילה לייבא את ה-Desire 500. הדיזייר החדש רחוק מלהרשים את מי שמחפשים את יורשו של ה-One, אך הוא בהחלט טלפון מסקרן, שבמהלך התקופה שבילה אצלי משך לא מעט
תשומת לב.
HTC Desire 500 (צילום: יח”צ)
אז למה מלכתחילה
ביקשתי לקבל את הטלפון הזה לבדיקה? בעיקר מסיבות היסטוריות. מכשיר האנדרואיד
הראשון שיצא לי להניח את ידיי עליו היה ה-HTC Magic (בתקופה שבה סגדתי ל-iPhone 2G שהיה ברשותי), שהותקנה עליו גרסת
אנדרואיד שכלל את ממשק ה-Sense של החברה. לראשונה מזה תקופה ארוכה, נתקלתי במכשיר טלפון
אנדרואידי שנתן חויית שימוש שניתן להגדירה כנוחה לשימוש, ומעוצבת באופן אטרקטיבי.
הפעם הבאה שפגשתי במכשיר אנדרואיד היתה בערך שנה לאחר מכן, כאשר ניתנה לי ההזדמנות
להשתמש במשך יומיים וחצי במכשיר הדגל של HTC ה-Desire. כאן כבר לא היתה השוואה לאייפון
שלי. התאהבתי לחלוטין וידעתי שיבוא יום ומכשיר כזה יהיה שלי. כמקובל בעולם
החפיצים, מושא התשוקה שלי (בדיחת קרש על שם המכשיר, לא נורא אם לא הבנתם) התחלף עם
הזמן, וכשניתנה לי ההזדמנות לקבל מהעבודה מכשיר אנדרואיד, בחרתי דווקא ב-Samsung Galaxy S שבדיוק יצא לשוק באותה תקופה,
וגרם אפילו לזוהרו של הדיזייר להתעמעם קצת.

ב-HTC כל כך התלהבו מהשם המטופש Desire, שהחליטו לשמר אותו. עם זאת,
במהלך השנים החליטו להעביר את השם הזה לסדרת מכשירי הלואו אנד, ומכשירי רמת הבינים
של החברה. כך נוצר מצב שלצד ספינות הדגל שזכו לשמות מביכים אפילו יותר ה-Incredible S (אנשי השיווק ב-HTC, ניסיתם לקרוא את השם הזה בקול רם?) , ה-Sensation וה-One X, הקפידה HTC להמשיך להשיק מכשירים פשוטים וזולים יותר בסדרת ה-Desire.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: טאבלט (Nexus 7 (2013

מאת
נפתח במבזק
חדשות קצר: בשנת 2013, כבשה מערכת ההפעלה אנדרואיד נתח של כ-62 אחוזים משוק הטאבלטים, כך עפ”י חברת המחקר גרטנר, לעומת 36 אחוזים בהם שולטת עדיין אפל עם
משפחת האייפדים שלה. גרטנר מייחסים את ההצלחה של מערכת ההפעלה אנדרואיד השנה למבחר
רחב (וגם ביקושים גדולים) של טאבלטים קומפקטיים, בגודל מסך של 7 אינטש. עם חדשות
כאלו, מה יותר מתאים מלספר לכם על ההתנסות בת השבועיים שלי עם טאבלט הדגל הנוכחי
של גוגל, הנקסוס 7, מודל 2013?
Nexus 7 2013 (צילום: גד גניר)

לפני שניגש
לנקסוס 7 2013, בואו ניזכר רגע במשמעות המושג “נקסוס“. נקסוס הוא שם
כולל למשפחת חפיצים שיוצרה עפ”י דרישות ספציפיות של גוגל, ומעניקה חויית
שימוש “טהורה” של מערכת ההפעלה אנדרואיד, נטולת התוספות והשינויים
שיצרניות כמו סמסונג, HTC, סוני ואחרות מבצעות במכשיריהן. חלק מהיתרון במכשירי נקסוס הוא
שהם מקבלים ראשונים כל עדכון למערכת ההפעלה אנדרואיד, ואף ממשיכים לקבל עדכונים
למערכת ההפעלה למשך תקופה ארוכה יותר מהנהוג במכשירים שאינם משתייכים למשפחת
ה”נקסוס”. עד שנת 2012, כשהייתם אומרים “נקסוס”, הייתם
מתייחסים אך ורק לטלפונים סלולריים. בשנת 2012 הציגה גוגל את הטאבלט הראשון שנכנס
לתכנית הנקסוס, הנקסוס 7.

להמשך קריאה