כזה ניסיתי: Realme GT 5G

שוק מכשירי האנדרואיד מבוסס ברובו על חומרה דומה: רוב היצרניות עושות שימוש בערכות שבבים זהות עם שילובים פחות או יותר קבועים של זכרון RAM ונפח אחסון. כשמדובר במכשירי דגל, הגיוון המועט הזה אפילו פוחת: היצרניות משתמשות בדר”כ בערכת השבבים החזקה ביותר על המדף, ולמעשה היחידות שאיכשהו יש להן את הפוטנציאל הפתיע עם ביצועים יוצאי דופן הן אלו שמייצרות בעצמן את ערכות השבבים שלהן כמו אפל, וסמסונג (ועד לא מזמן גם וואווי). למי שמתבסס על ערכות השבבים של קוואלקום, נותר רק לנסות להשיג יתרון זניח על פני האחרות באמצעות קירור טוב יותר או אופטימיזציה של מערכת ההפעלה. 

Realme GT 5G (צילום: גד גניר)


זאת הסיבה שהמיתוג של מכשיר הדגל החדש של רילמי, ה- Realme GT 5G שהחל להימכר לאחרונה ע”י היבואנית הרשמית רשת באג, קצת יומרני בעיני: המותג הסיני מנסה להציג את המכשיר שלו כמפלצת ביצועים, מכונית מירוץ. נכון, כל מותג טוען שמכשירי הדגל שלו הכי חזקים בשוק, אבל כאן שמו את העוצמה של המכשיר בתור המאפיין העיקרי שלו. בפועל, במקרה הטוב הוא יצליח לנצח אולי בנקודות בודדות, במבחני ביצועים, מכשירים אחרים. זה לא יהיה הרפתקני מדי להמר שבחיים עצמם, לפחות ביחס למכשירים אחרים שמגיעים עם Snapdragon 888, המשתמשים כלל לא יחושו בהבדל הזה. ולמרות כל זאת, ה-Realme GT 5G מצליח לקבוע שיא מאוד משמעותי: זה המכשיר הזול ביותר בשוק כיום שמגיע עם ערכת השבבים החזקה ביותר של קוואלקום.

להמשך קריאה

כזאת ניסיתי:GK61

מקלדות מכניות הפכו בשנים האחרונות למשאת נפשם של העוסקים בגיימינג. המקלדות האלו הן לרוב עמידות יותר, התחושה בלחיצה, הפידבק, טוב יותר, ניתן להתאים באופן אישי את תאורת המקשים שלהן, והן מגיבות מהר יותר ממקלדות קונבנציונליות. מה עושים גיימרים (או לחילופין, סתם אנשים בא להם על מקלדת מכנית) שמעוניינים להנות מכל היתרונות האלו, ואין להם כסף, או רצון להוציא את הסכומים שעולות מקלדות מכניות לגיימרים כמו ה-SteelSeries Apex 7 TKL? הולכים על אופציות זולות יותר כמו GX61.

GK61 (צילום: גד גניר)


ה-GX61 היא מקלדת מכנית שאני חייב להודות שטרם הצלחתי להבין מי היצרן העומד מאחוריה. היא נמכרת תחת מספר מותגים: Skyloong (המותג שהופיע על אריזת המקלדת שבדקתי), אך לפעמים גם ניתן למצוא אותה תחת המותג “HK Gaming”, (המותג שהופיע בדף המכירה באתר ששלח לי אותה) “Geek Customized”, סתם “Geek” ועוד. למיטב ידיעתי הן אמורות להיות זהות, אבל אם אתם לא מעוניינים בהפתעות, לכו על המותג שאני התנסיתי בו. כך או כך, ה-GK61 זוכה לפופולריות מפתיעה ביחס למוצר עם מותג מעורפל, ובניגוד למוצרים סיניים עלומי שם רבים אחרים, יש המון משתמשים ברשת שמשתפים מחוויותיהם איתה, אצל רובם המוחלט מדובר בחוויות חיוביות ורושם כללי טוב.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo ThinkVision M14t

מי שתופסים אצלי מיקום גבוה ברשימת האנשים שאני חושד שיש להם מכונת זמן נסתרת הם אלו שהמציאו את המסכים החיצוניים הניידים. למי שלא מכיר, מסך חיצוני נייד הוא בדיוק מה שמשתמע משמו: מסך שניתן לחבר למחשב נייד, אבל את המסך עצמו, בניגוד למסכים שולחניים סטנדרטים, ניתן לנייד בקלות ממקום למקום. מדוע החשד שיש להם מכונת זמן? אין לי דרך אחרת להסביר איך הם הגו את הקונספט הזה, בערך שנה לפני שהקורונה שלחה מיליוני עובדי הייטק ברחבי העולם לעבוד מהבית, הרחק משני המסכים במשרד ובמקרים רבים ללא אפשרות לסדר לעצמם עמדת עבודה קבועה בבית.

Lenovo ThinkVision M14t (צילום: גד גניר)


ה-ThinkVision M14t שהגיע אליי הוא הגרסה של לנובו לקונספט הזה: מסך מגע בגודל 14 אינטש המגיע עם סטיילוס, ומתחבר דרך כבל USB C למחשב הנייד שלכם. למסכים האלו אין קיום עצמאי. למרות מסך המגע, לא מדובר בטאבלט כי אם באביזר פשוט הרבה יותר: מסך נוסף למחשב שמקבל את המידע והכוח הדרוש להפעלתו דרך כבל USB. נתקו את הכבל הזה והמסך נכבה. אין לו סוללה ואין לו אפשרות להתחבר אלחוטית למכשירים אחרים.

כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 11 Lite 5G

במקביל לקטלוג נרחב של מכשירי ביניים דרך שני מותגי משנה (Redmi ו-Poco), מחזיקה שיאומי תת סדרה של מכשירי דגל “Lite”. כמעט בכל פעם שהיא משיקה מכשירי דגל, היא דואגת להשיק לצידם, באותה משפחה (לפחות ברמה השיווקית) גרסאות דיאטטיות יותר שלרוב מגיעות אמנם עם תג מחיר גובה יותר מזה של מכשירי הביניים של החברה, אבל בתמורה לכך מקבלים פינוקים כמו גימור ועיצוב נאים יותר ומסך איכותי על בסיס פלטפורמה יותר זולה ברמת המעבד והמפרט הטכני. מה מציע מכשיר הדגל המדולל החדש ביותר של שיאומי,  Mi 11 Lite 5G?

Mi 11 Lite 5G (צילום: גד גניר)


בחו”ל, המכשיר נמכר בגרסת  5G ובגרסת LTE. הגרסה שהגיעה לישראל היא גרסת ה-5G המבוססת על ערכת השבבים Snapdragon 780G. ההבדל בין המכשיר עם ערכת השבבים הזאת לבין זה שתומך ב-LTE  בלבד בא לידי ביטוי בכמה מובנים ולא רק בתמיכה או באי תמיכה ברשתות דור 5, אז למעשה מי שקונה את המכשיר בארץ או ספציפית את הגרסה הזאת אולי משלם יותר, אבל מקבל גם מכשיר עם ערכת שבבים מתקדמת יותר. נפח האחסון של המכשיר עומד על 128 גיגה שאינם ניתנים להרחבה אם תהיתם, כפי שזה במכשירי הדגל האחרים של החברה. יחד עם זכרון RAM בנפח נדיב של 8 גיגה, החומרה הזאת מריצה את MIUI 12.5, הגרסה העדכנית ביותר של מערכת ההפעלה של שיאומי (המבוססת על אנדרואיד 11) בצורה חלקה וזריזה להפליא, כאילו מדובר במכשיר דגל לכל דבר. MIUI 12.5 אמורה להיות קלילה וזריזה יותר מגרסאות קודמות של מערכת ההפעלה. העדכון לגרסה הזאת הגיע אל המכשיר בעודו אצלי, אבל לא חשתי באיזשהו הבדל בביצועים. לצערי MIUI 12.5 לא הביאה איתה שינוי להגדרת ברירת המחדל של אפליקציות במצב כהה, סוגיה מעיקה שגורמת לכך שאם תבחרו במצב כהה בהגדרות התצוגה, חלק מהאפליקציות יוצג באופן לא תקין, עם פקדים שנבלעים ברקע ותמונות שהופכות לתשליל. ניתן כמובן להתגבר על כך ע”י כניסה להגדרות וביטול המצב הכהה באופן פרטני לכל אפליקציה ואפליקציה, אבל למה שהמשתמש ששם את מיטב כספו על המכשיר הזה, יצטרך לבצע את הפעולה המייגעת הזאת?

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Dreame V12

עד לפני זמן לא רב, היחידים בישראל שהכירו את מותג שואבי האבק Dreame היו בעיקר מנויי ערוצי הדילים בפייסבוק ובטלגרם. בשנים האחרונות החל היבוא הרשמי של מוצרי המותג לישראל וכעת, כחודש לפני החגים, מגיע לארץ V12, השואב האלחוטי החזק והמתקדם ביותר בקטלוג החברה עם מטרה לא מאוד ייחודית: להציב אלטרנטיבה מתקדמת אך גם משתלמת לשואבים יקרים יותר.

Dreame V12 (צילום: גד גניר)


קצת על Dreame: מייסד החברה, יו האו, בוגר לימודי מכניקת נוזלים חישובית באוניברסיטת צ’ינגואה בבייג’ין, הקים בשנת 2009 מעבדה לפיתוח טכנולוגיות ששימשו את תכנית החלל הסינית, מעבדה שזכתה לתמיכה מצד חברת בואינג האמריקאית. בשנת 2015 החליט להקים את Dreame ולשלב בשואבי האבק שלה פיתוחים מאותה מעבדה. בשנת 2017 הפכה לחלק מרשת חברות הטכנולוגיה הנתמכת ע”י שיאומי, מה שהגביר משמעותית את החשיפה שלה בשוק הביתי בסין וגם בשוק הגלובאלי.

כזה ניסיתי: OnePlus Nord CE 5G

עד שנה שעברה, נוכחותה של OnePlus בקטגוריית מכשירי הביניים הסתכמה בהרפתקה חד פעמית בשנת 2015 עם מכשיר בשם OnePlus X. ביולי 2020 חזרה OnePlus בסערה לקטגוריה, והשיקה את סדרת מכשירי Nord, סדרה בת שישה דגמים (האחרון, Nord 2, הושק במהלך הסופש) הפונים לרמות מחירים שונות, ונראה כאילו הפעם היא הגיעה לכאן כדי להשאר. נכון לכתיבת שורות אלו, הדגם החדש ביותר שהגיע ביבוא רשמי לישראל הוא ה-Nord CE 5G. משמעות ה-CE בשם הדגם היא Core Edition, כשהכוונה, לפי OnePlus היתה לקחת את ה-Nord המקורי וליצור גרסה דיאטטית שלו, תוך כדי הקפדה שלא לפגוע בצרכים הבסיסיים של המשתמשים במכשיר.

OnePlus Nord CE 5G (צילום: גד גניר)


הדיאטה הזאת כוללת בין השאר שימוש בערכת שבבים מעט צנועה יותר, Snapdragon 750G, במקום 765G ב-Nord המקורי. למרות שה-765G מבוססת על ארכיטקטורת 7 ננו-מטר, וה-750 בארכיטקטורת 8 ננו מטר, ההבדל בין ערכות השבבים זניח: שתיהן מציגות על הנייר נתונים די דומים, ושתיהן יודעות לעבוד עם רשתות דור 5. המכשיר נמכר בישראל בשתי קונפיגורציות שונות: הגרסה הבסיסית עם 8 גיגה RAM ו-128 גיגה נפח אחסון, והגרסה החזקה יותר עם 12 גיגה RAM ו-256 גיגה אחסון. בשתי הגרסאות לא ניתן להרחיב את נפח האחסון באמצעות כרטיס זכרון, יכולת סטנדרטית דווקא במכשירי ביניים. ברמת הביצועים הכל עבד חלק וזריז ב-99% מהזמן. העניין המעיק היחיד בהקשר הזה הוא הנטייה המשונה של המכשיר, מאז עדכון התוכנה האחרון שקיבל, לאתחל את עצמו ספונטנית בערך פעם ביום-יומיים כשאינו בשימוש. זה קורה אמנם רק כשהמכשיר אינו בשימוש פעיל, וסביר להניח שזה יפתר בעדכון הבא, אבל אין דרך אחרת להגדיר את זה אלא כפאדיחה רצינית שלא אמורה לקרות במכשיר בשנת 2021, גם לא באופן זמני בלבד. מערכת ההפעלה כאן היא אנדרואיד 11, בזיגוג Oxygen, הממשק המעולה של OnePlus שמוסיף שלל אפשרויות התאמה אישית על פני הממשק הנקי של אנדרואיד, ללא Bloatware או מטרדים אחרים.

כאלו ניסיתי: Redmi Buds 3 Pro

במאי האחרון הכריזה Redmi, מותג המשנה של שיאומי על אוזניות ה-TWS הראשונות שלה עם ביטול רעשים, ה-Redmi AirDots 3 Pro. כחלק מאסטרטגיית השיווק שלה, החליטה החברה למתג את האוזניות האלו מחדש בשני שמות נוספים: Poco Pop Buds, והגרסה שהגיעה אליי מספר שבועות לפני ההשקה הרשמית שלה, Redmi Buds 3 Pro. מה כל כך מיוחד בעוד אוזניות TWS מבית שיאומי, שמגיעות נכון לכתיבת שורות אלו בשלושה שמות שונים? ובכן, מאז ומעולם Redmi הקפידה להציג מוצרים עם תמחור מאוד תחרותי, לצד פשרות מתקבלות על הדעת בחומרים ובתכונות. במקרה של Redmi Buds 3 Pro הנוסחה קצת השתנתה: מדובר באוזניות מעט יקרות יותר ממה שהתרגלתם במותג. האם גם התמורה השתדרגה?

Redmi Buds 3 Pro (צילום: גד גניר)


ה-Redmi Buds 3 Pro מאוד שונות במראה שלהן מכל מוצר אחר של המותג שיצא לי להתנסות בו בעבר. אם בעבר אוזניות Redmi היו עשויות פלסטיק פשוט ובעיצוב בנאלי, הרי שהאוזניות האלו נראות כמו מוצר ברמה שונה לחלוטין: הן קטנות ובקושי בולטות החוצה מהאוזן, הן עשויות מפלסטיק איכותי עם גימור רך ונעים למגע, והעיצוב שלהן מאוד ידידותי לאוזן. הדבר היחיד שפחות התחברתי אליו הוא הגימור השקוף בגב האוזניה שנראה מצועצע מעט אבל זה לא משהו בעייתי ברמה הפרקטית. האוזניות עצמן לא כבדות במיוחד וכמעט ואינן בולטות החוצה מהאוזניים. הן יושבות בתוכן ביציבות, אם כי העדר אמצעי קיבוע כלשהו (כמו סנפירי ייצוב) מונע ממני להמליץ לכם בלב שקט לקחת אותן לריצות בחוץ.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Lenovo Tab P11 Pro

שוק הטאבלטים אמנם רחוק מימי תהילתו ורוב השחקניות הקטנות שניסו את מזלן כשהקטגוריה הזאת נחשבה ללוהטת, ברחו ממנו כשהמכירות הפסיקו לנסוק. זה לא מפריע ליצרניות הגדולות להמשיך להשיק דגמים חדשים. בעוד משתמשי אפל ממשיכים לקבל מדי שנה-שנתיים דגמי אייפדים חדשים, שוק הטאבלטים מבוססי האנדרואיד הצטמצם פחות או יותר לשתי יצרניות: סמסונג ולנובו (אני מוציא את וואווי ואת אמזון מהקבוצה הזאת משום שהן לא מאפשרות גישה לחנות האפליקציות של גוגל). ה-Tab P11 Pro שקיבלתי לבדיקה הוא הדגם המתקדם והמאובזר ביותר בקטלוג הטבאלטים של לנובו והוא מנסה, כמו הדגמים המתקדמים בקטלוגים של אפל וסמסונג, לשנות את התפיסה הרווחת לגבי תפקידם של טאבלטים בעולם. אם בעבר היה ניתן בקלות לשכנע צרכנים להוציא אלפי שקלים על מכשיר שכל תפקידו הוא צריכת תוכן, הרי שכיום, כדי להביא אותם להוציא סכומים דומים, צריך לספר לצרכנים סיפור אחר: הטאבלטים המתקדמים של שנת 2021 מאפשרים לא רק לצרוך תוכן כי אם לייצר אותו. זה אמנם כבר לא התחזיות היומרניות של ימי האייפד הראשונים עם הדיבור על עידן ה-Post PC, אבל המטרה היא לאפשר למשתמשים לקחת איתם לדרכים, או אפילו מחוץ לחדר העבודה, מכשיר קומפקטי יותר ומחייב פחות, שעדיין יאפשר להם להמשיך להיות פרודוקטיביים. 

Lenovo Tab P11 Pro (צילום: גד גניר)


מה הופך את הטאבלט שהגיע אליי ל-Productivity Device? בעיקר מקלדת נתיקה וסטיילוס שכלולים באריזה, וגם מספר התאמות בתוכנה שאמורות לשדרג את חויית השימוש בטאבלט עם התוספות האלו. האם לנובו פיצחה ב-Tab P11 Pro את הנוסחה שתאפשר לטאבלטים להפוך לכלי עבודה רציניים יותר? באופן לא מפתיע, התשובה לשאלה הזאת מורכבת, ותלויה לא מעט במשתמשים עצמם.

להמשך קריאה

כאלו ניסיתי: Realme Buds Air 2 ו-Buds Air 2 Neo

אל קטלוג המוצרים המתפתח של Realme בארץ הצטרפו לאחרונה שני דגמי אוזניות TWS חדשים: Buds Air 2 ו-Buds Air 2 Neo. כמו רוב מוצרי המותג, גם כאן מדובר בכאלו שמנסים לשלב כמה שיותר תכונות מתקדמות במסגרת תקציב נמוכה ככל האפשר ועושים זאת לרוב בצורה מוצלחת למדי. הפעם, בניגוד לדגמים קודמים, נוסף לשני הדגמים החדשים מנגנון ביטול רעשים. היבואנית הרשמית בישראל, רשת באג, אפשרה לי להתנסות בשני הדגמים במקביל בשבועות האחרונים.

מימין, Realme Buds Air 2, משמאל, Realme Buds Air 2 Neo (צילום: גד גניר)


דגם ה-Buds Air 2 הוא היקר מבין השניים, והדבר בא לידי ביטוי בחומרים מהם הוא עשוי: האוזניות משלבות בין מתכת ב”גבעולים” לפלסטיק איכותי באוזניות עצמן. גם הקייס של Buds Air 2 מגיע בגימור פלסטיק מבריק, ומנגנון פתיחת המכסה נראה אמין ואיכותי. עד כאן התיאור האובייקטיבי. ברמה האישית דעתי היא שהעיצוב של Buds Air 2 מצועצע בואכה מביך, אבל זה לא משנה את העובדה שהן נוחות באופן מפתיע באוזן, וקל מאוד להכניס ולהוציא אותן מהן. השליטה הפיזית באוזניות מתבצעת ע”י הקשה על ה”גבעולים” והתגובה של האוזניות להקשות הללו זריזה ובהחלט משביעת רצון. דרך האפליקציה ניתן לשנות את הגדרות ברירת המחדל של ההקשות: לא מצליחים להתרגל להקשה כפולה בכל פעם שאתם רוצים לענות לשיחה או לעצור את המוזיקה? תוכלו לשנות זאת ללחיצה או לשלוש הקשות. אין כאן הקשה בודדת משום מה, כנראה כדי למנוע פעולות לא מכוונות. ניתן להגדיר פעולה לכל אוזניה בנפרד: דילוג שיר קדימה/אחורה, עצירה/המשך ניגון, הפעלת סייעת קולית, מעבר בין מצבי שמע, ועוד. הדבר היחיד שחסר כאן למעשה הוא אפשרות שליטה על עוצמת השמע מהאוזניות עצמן, וחבל.

כזה ניסיתי: Moodo

האסוציאציות הראשונות שעולות לראש כשחושבים על בית חכם הן בעיקר יכולות שליטה מתקדמות על התאורה בבית, מוזיקה, דוד החשמל, המזגן, הדלת ואולי אפילו התריסים החשמליים. Moodo, דיפיוזר, או בשמו העברי מפיץ ריח חכם, הוא מכשיר שפותח ומיוצר בישראל ע”י אגן ארומה, ומאפשר לכם להוסיף לרשימה הזאת את הניחוח בבית, ולשלוט בו באופן שטרם ראיתם (והרחתם) בעבר.

Moodo וקפסולותיו (צילום: גד גניר)


ה-Moodo מעוצב כקוביה, לא גדולה במיוחד, עם כפתורים שליטה פיזיים בחלקה האחורי, וארבעה שקעים בחלקה העליון המיועדים לקפסולות ריח. אולי זה מבנה הפלסטיק, אולי זה הצבע הלבן של היחידה שהגיעה אליי לצורך הבדיקה, אולי זה כפתורי הגומי, אבל עיצוב המכשיר והגימור שלו לא הותירו בי רושם מיוחד, אם כי גם לא נתקלתי בבעיות איכות או בנקודות תורפה באיכות ההרכבה של המכשיר כך שמדובר בעיקר בעניין קוסמטי. ההגדרה הראשונית היא כבר סיפור אחר, ומעבר לצד הויזואלי של האפליקציה שנראה מצוין, התהליך עצמו פשוט ואינטואטיבי מאוד: יוצרים משתמש ב-Moodo, מתחברים לרשת ה-WiFi הביתית ואפשר להתחיל לשחק.

להמשך קריאה