סקירה

כזה ניסיתי: Toshiba U920T

מאת
בשנה-שנה וחצי האחרונות, מחשבים
ניידים העסיקו אותי פחות. האמת שהמחשב הנייד מהעבודה, והמחשב הנייח בבית משרתים את
כל הצרכים שלי. אם להיות כנה אפילו יותר, כמו אצל משתמשים רבים אחרים, אני נוטה
להזניח את שני המחשבים האלו כשאני בבית, לטובת הטאבלט שלי והטלפון הנייד.

ולמרות זאת, מחשב נייד הוא עדיין אחד
החפיצים האולטימטיביים. תגידו מה שתרצו, יש דברים שטאבלט לא מסוגל לעשות, והוא
עדיין לא מספק נוחות מקסימלית אפילו במשימה הבסיסית שכל מחשב נייד, ואפילו החלשים
ביותר מספקים בלי בעיה: חויית גלישה מלאה ושלמה באינטרנט. רק מחשב נותן לכם את
האתר במלואו, ולא מסתיר מבזקים רצים בצד, לא עושה בעיות עם קטעי וידאו, לא מציג
קוביות לגו במקום באנרים (באנרים מפריעים לי, קוביות לבנות עם סימן שהטאבלט לא
מסוגל להציג את מה שיש שם- זה מפריע לי אפילו יותר) ועוד. כולם (ולפעמים גם כותב
שורות אלו) אוהבים להספיד את כל מה שאינו מובייל/סלולר, אבל שוכחים שרוב אתרי
האינטרנט יודעים לרוץ הכי טוב על מחשבים ולא על חפיצים ניידים וקטנים.

Toshiba U920T (צילום: גד גניר)

ממש בקרוב אני מגיע לעיקר, אבל קודם
חשוב שתדעו עם איזה רקע אישי אני מגיע למחשב הזה. את המחשב הנייד הראשון שלי קניתי
בתחילת דצמבר 2009. היה זה ה- HP Pavilion tx2620ejEntertainment, מחשב טאבלט פי סי (כשעוד קראו להם
טאבלטים), בעל מסך מגע מסתובב (ידוע גם בתור convertible), עט סטיילוס, ומפרט שכולל מעבד AMD בעל ליבה כפולה, 3 גיגה זכרון, דיסק קשיח
בנפח אסטרונומי של 320 גיגה, וכרטיס מסך של ATI. על המחשב הזה הגיעה מותקנת פסגת מערכות
ההפעלה באותה תקופה, Windows Vista.

HP TX2620 (צילום: אתר יצרן)

עליכם להבין משהו. מדובר היה במחשב
יפיפה. למרות החזות השקולה והעניינית שאני מנסה לעטות על עצמי כשאני מספר לכם על
דברים שקניתי, יש חפיצים מסוימים שנראים טוב מדי. מה זה אומר? שבמצבים כאלו אני
לעיתים מתעלם מרמזים חשובים כמו סקירות שמציינות התחממות מוגזמת, מאוורר רועש, מסך
מגורען ולא איכותי, זמן סוללה מאכזב וביצועים פושרים במקרה הטוב. במקום לקרוא את
השורות הבאמת חשובות האלו, אני מעדיף להתמקד בסרטי Unboxing ביוטיוב, הגרסא החפיצית של פורנו.

במשך שנה הדברים האלו היו נסבלים.
חודשיים בערך אחרי שקניתי את המחשב, שידרגתי את מערכת ההפעלה שלו ל-Windows 7, מה ששיפר בצורה מסוימת את חויית השימוש
במחשב, אבל עדיין, סביר להניח שה-4500 ש”ח ששילמתי על המחשב באותה תקופה,
יכלו לקנות לי מחשב טוב בהרבה, גם אם פחות אטרקטיבי.

להמשך קריאה

כזאת יש לי: אפליקציית Pocket

מאת
נדירים הפוסטים שתפגשו כאן העוסקים
באפליקציות. מה לעשות, אפליקציות (ובייחוד אפליקציות חינמיות) לא באמת דורשות
שיכתבו עליהן משהו. כל אחד יכול להוריד את האפליקציה, לנסות אותה בעצמו ולהחליט אם
להמשיך להשתמש בה, להשאיר אותה סתם ככה על המכשיר ולשכוח ממנה, או להסיר אותה מיד
תוך סינון “מי צריך את זה בכלל?”.

האפליקציה עליה אני רוצה
לספר לכם היא אפליקציית Pocket. למה אני רוצה לספר לכם עליה? כי מדובר באפליקציה שמבחינתי מצדיקה
את הצורך בטאבלט, לא פחות מזה. במילים אחרות, ללא Pocket, אין לי מה לעשות עם הטאבלט שלי. מה
היא עושה ולמה היא כל כך נפלאה? לזה נגיע אחרי שאסביר לכם למה בעצם עכשיו זה הזמן
הטוב ביותר לדבר עליה (ולא, לא נגמרו לי הנושאים לכתוב עליהם אם דאגתם).


לפני שלושה ימים פורסמה ידיעה ב-Mashable, המספרת כי נודע להם שפייסבוק בוחנת דרכים לאפשר לגולשים לשמור לקריאה
מאוחרת יותר, סטטוסים ולינקים שמפרסמים החברים שלנו. מארק צוקרברג תיאר בזמנו את
פייסבוק כעיתון מותאם אישית, והפונקציונליות הזאת אמורה לקרב את פייסבוק אפילו
יותר לתיאור הזה. יש הרבה היגיון בהוספת היכולת לשמור קישורים וכתבות לאח”כ.
מי מאיתנו לא חווה את הסיטואציה שבה הוא שולף את הטלפון, נכנס לפייסבוק ונתקל
במאמר מעניין ששיתף אחד מחבריו, אבל אין לו את הזמן או הסבלנות לקרוא אותו באותו
הרגע?

אם אתם מבינים על מה אני
מדבר, ומסכימים איתי, יש לכם שתי אפשרויות. האחת, לחכות ולראות מתי פייסבוק תשיק
את האופציה הזאת בתוך האפליקציות שלה ובאתר הרגיל, והשנייה, להוריד את אפליקציית Pocket כבר עכשיו, ולהנות מאותה אפשרות
בדיוק, עם כמה תוספות מעניינות.

אז איך זה עובד? ראשית כל
אתם צריכים להתקין את Pocket על המכשיר הסלולרי שלכם. נכון לכתיבת שורות אלו, אני יודע שיש ל-Pocket אפליקציות המותאמות ל-iOS, ואנדרואיד, והבנתי שיש אפילו
קליינטים לא רשמיים ל-Pocket ב-WP8. לאחר שתפתחו חשבון משתמש משלכם, ותתקינו, אם תרצו, גם את האפליקציה
כתוסף לדפדפן הכרום שלכם (אני די בטוח שיש כזה גם לפיירפוקס אם אתם מסוג האנשים הזה) תוכלו לצאת לדרך.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: טאבלט Asus Memo Pad HD7

מאת

לפני שניגש לעיקר, הרשו לי להציג סוג חדש של פוסטים בבלוג הזה, פוסטים מסדרת “כזה ניסיתי”. כשמם כן הם, מוצרים שביקשתי לקבל לבדיקה כי הם עניינו אותי באופן אישי, ניסיתי אותם לתקופת זמן מסויימת ונאלצתי בלב כבד (או שלא) להחזירם. למי שתוהה, לא, אני לא מקבל תשלום עבור הבדיקות האלו, ולא, לצערי החפיצים האלו לא … להמשך קריאה

כזה יש לי: Otterbox Defender Case

מאת
מאחר ומדובר בפוסט השלישי
(וישנו עוד אחד בדרך) העוסק בקייס לטלפון, הגיע הזמן להודות: יש לי בעיה נפשית
קלה. “קלה” מאחר והנזק הנגרם מהבעיה הזאת הוא מינורי, רוב הקייסים שאני
קונה זולים מאוד, ואם אתם קוראים את הפוסט הזה וחושבים על הסיגריה הבאה שתעשנו, אז
בעיית ההתמכרות שלכם  חמורה יותר גם מבחינה
בריאותית וגם מבחינה כלכלית. עכשיו, אחרי ניסיון כושל לגרום לכם להרגיש לא בסדר עם
זה שאתם שופטים אותי, אפשר לגשת לעיקר: Otterbox Defender.
Otterbox Defender צילום: גד גניר

אם טרם יצא לכם להכיר, Otterbox הוא אחד המותגים הותיקים והמוכרים
בתחום הדי חדש של קייסים ממותגים (לפני 2007 ועליית הפופולריות של הסמארטפונים,
המותג המוכר היחיד בתחום היה Krusell) לטלפונים סלולריים. ככלל, Otterbox מייצרת קייסים עמידים ואיכותיים
מאוד לטלפונים המתקדמים והנפוצים בשוק. סדרת Defender, היא סדרת קייסים קשיחים במיוחד
שנועדו להגביר את הסיכוי של הטלפון שלכם לשרוד נפילות אקראיות, מכות ושאר סוגי
זעזועים. הקייסים האלו בנויים משלושה חלקים: “כלוב” המורכב למעשה משני
חלקים- חלק אחורי, ופלסטיק מגן שקוף מקדימה. שני החלקים נסגרים על הטלפון עצמו,
והחלק השלישי שעוטף את הכלוב הוא כיסוי גומי קשיח. גם בתוך הכלוב עצמו ישנו חומר
רך שנועד לספוג חלק מעוצמת המכות שהמכשיר עלול לקבל. 

שלוש שכבותיו של Otterbox Defender צילום: גד גניר
פעם, Otterbox היו מציעים קייסים בצבעים מפתיעים
ומרגשים כמו לבן, אפור, סגול, כחול או שחור, כמו שאני בחרתי. כיום יש להם סדרות
חדשות של קייסים, עם הדפסי קומנדו, קשקושים צבעוניים, צילום של ענפים, ושאר
דוגמאות אחרות לחוסר טעם משווע של המעצבים שם.

להמשך קריאה

כזה יש לי: פלאש למצלמה Nikon SB400

מאת
קצת משונה לכתוב כאן על
פלאש למצלמה ולהתייחס אליו כאל חפיץ. ובכל זאת, הוא שחור, קטן, מופעל ע”י
סוללות, מגיע בתוך קופסא עם קרטונים בפנים, עולה סכום שנראה לא הגיוני ביחס
למימדים שלו, ולכן, אפשר להגיד שהוא עונה על התנאים הדרושים כדי להיכלל בתוך ההגדרה
הזאת.
Nikon Speedlight Sb-400 (צילום: גד גניר)
נתחיל מההיסטוריה. לידיעתכם, ההיסטוריה מאורגנת אצלי בצורה מאוד שיטתית. לדוגמא, מלחמת לבנון השניה תיזכר אצלי
תמיד כמלחמה שביום השני שלה קניתי את ה- Sony Ericsson W800i שלי. שיטת הארגון הזאת עובדת
מצוין גם בגישה לזכרונות על אירועים בחיים האישיים שלי: אני זוכר את עצמי מסתובב
בירח הדבש שלי עם אשתי בתאילנד ומחפש מחליף לאייפון 2 שלי שנקנה שנתיים וחצי קודם
לכן, יום לפני שיצאתי למילואים. את השנה השנייה שלי באוניברסיטה חנכתי עם המחשב
נייד הראשון שלי, HP Pavilion tx2620ej Entertainment,עם מסך מגע מסתובב (פעם קראו למחשבים האלו קראו “טאבלט פי
סי” לפני שהגיע האייפד ושדד מהם את התואר הזה). וכך אנחנו מגיעים להחלטה שלי,
אי שם בשנת 2008, לקנות את מצלמת ה-DSLR שלי, Nikon D60. את ההחלטה הסופית על הקנייה קיבלתי בזמן שהייתי בצימר, עם אשתי, יומיים לאחר
שהצעתי לה נישואין.

Nikon D60 (קרדיט: יח”צ)
המעבר ממצלמת סופרזום (Canon Pwoershot S5 אם אתם שואלים), למצלמתDSLR  היה סוג של שוק תרבותי, במובן החיובי: צלמים
חובבים שעושים את המעבר הזה, נהנים מהנקישה של המראות בכל צילום, מהתחושה שמדובר
באביזר “מקצועי” (אפילו שמדובר ב-DSLR ברמת כניסה בלבד), וכמובן מהשיפור
המשמעותי באיכות התמונה הנובע מעדשות איכותיות יותר וחיישן גדול יותר. ולמרות זאת,
השיפור לא היה משמעותי מספיק. עדיין, כדי להגיע לתמונות חדות ומרשימות, הייתי צריך
לצלם מספר צילומים עד שהייתי מגיע לתמונה המושלמת. בחוץ, באור יום, התמונות
שצילמתי עם המצלמה שלי נראו מעולה, אבל זה לא היה מבחן אמיתי, מאחר ומדובר בתנאים אופטימליים לכל מצלמה. בתנאי אור מאתגרים יותר,
כמו צילום בתוך בית, בערך 10% מהתמונות שהייתי מצלם היו יוצאות טוב. כל השאר-
מטושטשות ומאכזבות. הקניות שבאו לאחר קניית המצלמה, נועדו בין השאר, להביא אותי
למצב בו חלק גדול יותר מהתוצאות משביע את רצוני. כך קניתי את העדשת הסיגמא 18-200 (Sigma 18-200mm f/3.5-6.3 DC OS HSM ) שלי שכללה מייצב תמונה אופטי, שבו תליתי תקוות רבות, תקוות שלא ממש מימשו את עצמן.
שנה לאחר מכן, ב-2011, מספר שבועות אחרי שבתי נולדה, קניתי את העדשה השניה, הפעם
זו היתה עדשת פריים של ניקון (AF-S DX NIKKOR 35mm f/1.8G), עם אורך מוקד קבוע וצמצם רחב במיוחד שאמור לאפשר כניסת כמות
גדולה של אור לחיישן לפרק זמן מאוד קצר, ובכך לגרום לתמונה להיות חדה יותר, אך גם
כאן לא הגיע השיפור שחיכיתי לו.

להמשך קריאה

כזה יש לי: קייס גיימבוי לוואן איקס

מאת

מה כבר אפשר להגיד על קייס שעולה 4 דולר? לא הרבה, זה הולך להיות פוסט של תמונות בעיקר, אבל אם אני חייב (ואני לא, אבל בכל זאת) אספר לכם שזהו קייס שעשוי מפלסטיק פשוט למדי בגימור מבריק. הוא מחזיק מעולה את הטלפון ויושב עליו בצורה טובה. השוליים שלו קצת גבוהים יותר מקו המסך כך שהוא … להמשך קריאה

האם זהו הפתרון לבעיות הסוללה שלי?

מאת
נושא הסוללה תמיד העסיק
אותי בכל מכשיר סלולרי שהיה לי, אולם רק בתקופת ה-HTC One X, הנושא הזה הפך לסוג של אובססיה. את
הסוללה הזאת קניתי מספר שבועות לאחר שהגעתי למסקנה שחיי הסוללה של ה- One Xשלי הולכים
והופכים לבלתי נסבלים. למי שטרם יצא להכיר, או לחשוב בכיוון הזה בכלל: סוללה
חיצונית ניתן לחבר למכשיר בשעת הצורך, כשאין מטען בהישג יד. למפונקים שבינינו, היא נותנת את האפשרות להמשיך ולהשתמש בטלפון כשהסוללה הפנימית שלו עומדת להתרוקן, מבלי להיות
צמוד למטען קיר או למחשב.

לאחר מחקר קצר בתחום, הגעתי
למסקנה שה-Anker SlimTalk היא הסוללה האידיאלית בשבילי. הקיבול שלה הוא 3200mAh, מה שמאפשר קצת יותר מטעינה וחצי
של הסוללה הפנימית של הטלפון שלי (הקיבול שלה אגב הוא 1800mAh). איך הגעתי דווקא להחלטה על
הסוללה הספציפית הזאת?





ראשית, ל-Anker יש סוללות חיצוניות
בעלות קיבולים גדולים יותר, ובעלות שקעיUSB  נוספים לטעינה בו זמנית של כמה מכשירים. האינסטינקט
אמר ללכת על סוללה בעלת מפרט מרשים יותר, אבל כשחשבתי על זה, דווקא ה- Anker SlimTalkאידיאלית יותר
לצרכים שלי: אי אפשר להגיד שנוח להחזיק את הטלפון כשהיא מחוברת אליו, אבל ביחס
לסוללות החיצוניות האחרות של Anker, עם הקיבול החזק יותר, היא הרע במיעוטו. בנוסף, המבנה הדק שלה גם
הופך אותה לנוחה יותר לאחסון בכיס או בתיק.

אבל למה דווקא Anker? אני לא מכיר הרבה יצרנים בתחום
הסוללות. למעשה אני בכלל לא מכיר יצרניות בתחום הסוללות. יש אמנם יצרניות כמו Duracell, Energizer, או אפילו GP, אבל לא יצא לי לראות סוללות
חיצוניות שלהן. מצד שני, יש סוללות חיצוניות של יצרניות כמו מוטורולה או פיליפס,
אבל אני לא מכיר ממש את המוניטין שלהן בתחום הזה ולא אופטימי במיוחד לגבי הביצועים
שלהן. ביצרן Anker נתקלתי בפורום, בשרשור שבכלל דיבר על קנייה מרוכזת של סוללות
חלופיות לסוללות מקוריות של טלפונים סלולריים. גיגול קל העלה שיש להם אתר יצרן מכובד למדי, וקיבע אצלי את ההחלטה לבחור דווקא בהם.

להמשך קריאה