כזה ניסיתי: טאבלט (Nexus 7 (2013

נפתח במבזק
חדשות קצר: בשנת 2013, כבשה מערכת ההפעלה אנדרואיד נתח של כ-62 אחוזים משוק הטאבלטים, כך עפ”י חברת המחקר גרטנר, לעומת 36 אחוזים בהם שולטת עדיין אפל עם
משפחת האייפדים שלה. גרטנר מייחסים את ההצלחה של מערכת ההפעלה אנדרואיד השנה למבחר
רחב (וגם ביקושים גדולים) של טאבלטים קומפקטיים, בגודל מסך של 7 אינטש. עם חדשות
כאלו, מה יותר מתאים מלספר לכם על ההתנסות בת השבועיים שלי עם טאבלט הדגל הנוכחי
של גוגל, הנקסוס 7, מודל 2013?
Nexus 7 2013 (צילום: גד גניר)

לפני שניגש
לנקסוס 7 2013, בואו ניזכר רגע במשמעות המושג “נקסוס“. נקסוס הוא שם
כולל למשפחת חפיצים שיוצרה עפ”י דרישות ספציפיות של גוגל, ומעניקה חויית
שימוש “טהורה” של מערכת ההפעלה אנדרואיד, נטולת התוספות והשינויים
שיצרניות כמו סמסונג,
HTC, סוני ואחרות מבצעות במכשיריהן. חלק מהיתרון במכשירי נקסוס הוא
שהם מקבלים ראשונים כל עדכון למערכת ההפעלה אנדרואיד, ואף ממשיכים לקבל עדכונים
למערכת ההפעלה למשך תקופה ארוכה יותר מהנהוג במכשירים שאינם משתייכים למשפחת
ה”נקסוס”. עד שנת 2012, כשהייתם אומרים “נקסוס”, הייתם
מתייחסים אך ורק לטלפונים סלולריים. בשנת 2012 הציגה גוגל את הטאבלט הראשון שנכנס
לתכנית הנקסוס, הנקסוס 7.

כזה ניסיתי: מחשב נייד היברידי Toshiba Portégé Z10t

יש בשנים
האחרונות זילות במילה “היברידי” על צורותיה השונות. אני חושב ששפל
המדרגה בשימוש במלה הזאת היה כשאנשי השיווק של אחד הבנקים הגו את “בנקאות היברידית” (מה לעזאזל היברידי בבנקאות, ולמה
כל דבר שדביר בנדק אומר נשמע פחות אינטליגנטי ממה שהוא באמת?). זה היה השלב שבו המלה “היברידי” הגיעה לאותו מקום שאליו הגיעה
המלה “הזוי”. ייתכן שזו הסיבה שבגללה אני ממעט להשתמש במלה הזאת,
וכשמדובר בבלוג המסקר בין השאר מחשבים ניידים בתצורות פחות שגרתיות, אני מוצא את
עצמי חייב לפעמים, בניגוד לרצוני, להשתמש במלה הזאת, שפעם התקשרה רק עם דברים
מגניבים ופתאום הפכה לנחלת הכלל.
Toshiba Z10t (צילום: אתר יצרן)

ה- Portégé Z10tשל טושיבה הוא מחשב היברידי. בהקשר
הזה ההיברידיות מתייחסת לתצורת המקלדת המתפרקת שלו, באופן המזכיר את מה שקיים
בסדרת ה-
Transformer
של
Asus, ה-Acer W510, ה-11.6” ATIV Smart PC Pro של
סמסונג ואחרים. בניגוד לאחרים שהזכרתי כאן, טושיבה התבססה על טאבלט
Windows 8 בעל מפרט של אולטראבוק. עצרו! במידה ולא
טרחתם להכנס לקישור ששמתי במלה אולטראבוק, אספר לכם קצת רקע היסטורי לגביו.
באוקטובר 2011, עוד בימי הזוהר של המחשבים הניידים, השיקה אינטל תקן חדש למחשבים
ניידים. המחשבים שמקבלים את התקן הזה חייבים לעמוד במפרט מינימלי אותו מעדכנת
אינטל מדי שנה בהתאם להשקת המעבדים החדשים שלה. מאחר והתקן הזה משתנה מדי שנה,
אספר לכם בכלליות שעל מנת שאינטל תאשר ליצרן לקרוא למחשב החדש שזה עתה השיק
“אולטראבוק”, על המחשב להיות דק באופן מיוחד (18 מ”מ בשנים 2011-2012,
השנה זה גדל קצת, ל-23 מ”מ) שמשך חיי הסוללה שלו לא ירד מ-5 שעות, שמערכת
ההפעלה שלו תותקן על כונן
SSD
ועוד דרישות אחרות.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: טאבלט Acer Iconia W700

שוק הטאבלטים
הוא שוק צעיר, אפילו במונחי עולם החפיצים התזזיתי של ימינו. תחשבו על זה, האייפד הראשון הושק לפני פחות מ-4 שנים, באפריל 2010. טאבלט האנדרואיד *האמיתי* (כזה
המריץ אנדרואיד 3.1, הגרסא הראשונה של מערכת ההפעלה שבאמת התאימה לטאבלטים) הראשון,
ה-
Motorola Xoom, הושק כמעט שנה לאחר מכן (בסוף פברואר 2011) לפני קצת פחות מ-3
שנים. הכניסה של מיקרוסופט לעולם הטאבלטים הנוכחי (ואני מתעלם כאן מההתייחסות
למחשבים ניידים בעלי מסכי מגע רזיסטיבי, עם עט, סטיילוס, שהיו קיימים עוד לפני
2010), הגיעה רק בשנת 2012, עם השקתה של הגרסא הראשונה של
Windows המיועדת למסכי מגע, Windows 8. מערכות ההפעלה אנדרואיד ו-iOS לא רק צברו שליטה בתחום הטאבלטים
בזמן שמיקרוסופט פספסה את יריית הפתיחה של השוק הזה, שוק הטאבלטים במתכונתו החדשה
הכחיד לחלוטין את קטגוריית הנטבוקים, והחל לכרסם, בעצם לא לכרסם, לדפוק ביסים
רציניים, בשוק המחשבים הניידים שבדיוק התחיל לפרוח לקראת סוף העשור הראשון של המאה
ה-21.

Acer Iconia W700 (תמונה: אתר יצרן)

המציאות הזאת
יוצרת מצב שבו עולם ה-
PC (עולם ה-PC = יצרניות מחשבים ניידים
ומיקרוסופט) נאבק כרגע כדי לשמור על הרלוונטיות שלו, ולהחזיר את כל אותם משתמשים שברחו
לעבר טאבלטים מבוססי אנדרואיד ואייפדים, חזרה הביתה אל לוח האריחים. כאמור,
מיקרוסופט הציגה לראשונה את החזון שלה לדרך שבה אנשים אמורים להשתמש בטאבלט בשנת
2012. יצרניות המחשבים מצידן מציגות מאז מגוון נרחב של מכשירים הנעים על הסקאלה
שבין טאבלט למחשב נייד (גם ברמת הצורה הכללית וגם ברמת המפרט) אשר מריצים את מערכת
ההפעלה הזאת, ואת אחותה החורגת והמוגבלת Windows RT, ומנסות בינתיים ללא הצלחה רבה, למצוא את הנוסחה שאכן תחזיר את הקונים אליהן.

כזה ניסיתי: טאבלט Asus MeMO Pad 10 FHD

קטלוג הטאבלטים
של אסוס לשנת 2013 כלל כמה טאבלטים די דומים זה לזה בצורה ובשם. לכן, כאשר אשת
הקשר שלי באסוס התקשרה וסיפרה לי שיש לה טאבלט שעשוי לעניין אותי בגודל 10.1
אינטש, היה לי קשה לנחש האם היא מתכוונת ל-
Asus MeMO Pad
Smart 10”
, Asus MeMO
Pad 10
, או הטאבלט שבסופו של דבר קיבלתי,
ה-
Asus MeMO Pad 10 FHD (הידוע גם בשם הדגם הקצר יותר ME302C).
אז מה דעתכם על רקע שחור לחפיצים? Asus MeMO Pad 10 FHD (צילום: גד גניר)
אז למה היא כל
כך רצתה שאבדוק אותו? שאלה טובה, שגם אני שאלתי את עצמי. עד שנברתי קצת במפרט שלו
והבנתי שלמרות שלא מדובר בחפיץ ייחודי כמו ה-
FonePad, או  ה- PadFone 2,  מדובר באחד הטאבלטים
החזקים שאסוס מייצרת. בראש ובראשונה וכפי שמרמז השם, יש לו מסך 10.1 אינטש ברזולוציית
FullHD (1920×1200) בטכנולוגיית LED. מתחת למכסה המנוע פועם מעבד אינטל Atom Z2560, בעל ליבה כפולה בלבד במהירות של 1.6 גיגה הרץ, אך בעל 2 גיגה
זכרון עבודה. ניתן להשיג אותו בשתי תצורות של נפח אכסון, 16 ו-32 גיגה, אך ניתן
להרחיב את הזכרון הזה באמצעות כרטיס
MicroSD ב-32 גיגה נוספים. אם זה לא מספיק לכם, תוכלו לקבל 5 גיגה נוספים
חינם בשירות האחסון בענן של אסוס לתמיד (ולא כמו ההצעות הנבזיות של דרופבוקס לקבל 50 גיגה לתקופה מוגבלת). מלבד זה כל השאר די סטנדרטי: מצלמה
קדמית ברזולוציה של 1.2 מגה פיקסל ומצלמה אחורית ברזולוציה של 5 מגה פיקסל המסוגלת
לצלם וידאו ב-רזולוציה של
1080p, זוג רמקולים סטריאופוניים ואם אתם רוצים לדעת עוד על המפרט שלו
אתם מוזמנים להכנס לכאן. רק אוסיף ואומר שגרסת האנדרואיד איתה הוא הגיע היא גרסת
אנדרואיד 4.2, אשר במהלך התקופה בה הוא שהה אצלי השתדרגה ל-4.3.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: טאבלט Toshiba WT310-105

כמו חברות רבות אחרות, גם טושיבה התחילה להפנים שטאבלטים הם מקור הכנסה מצוין, והתחילה להרחיב את היצע הטאבלטים שלה. היא התחילה לפני שנתיים כמו שרוב יצרניות החומרה שהחליטו להוסיף טאבלטים לפורטפוליו שלהן, בסדרת טאבלטים מבוססי אנדרואיד. הסדרה הראשונה נקראה Thrive (שם דרמטי, נכון?) , ולי אישית יצא להתנסות ב-AT105 במסגרת הכתיבה ב-Wisebuy. נכון לסוף שנת … להמשך קריאה

חייב כזה: Asus Transformer Book T100

אם אתם
עוקבים באופן קבוע אחרי הבלוג הזה, בטח שמתם לב למשהו חדש בכותרת. לאלו מכם שלא הבחינו,
הרשו לי להכיר לכם את “חייב כזה”, חפיצים שניסיתי ולא רק עניינו אותי,
אלא כאלו שאני מאמין ומקווה שאקנה יום אחד. אם תרצו, אתם יכולים לקרוא לזה בחירת
העורך, אם כי לדעתי “חייב כזה” (ואני אפילו שוקל לצרף לו כמה סימני
קריאה כאלו “!!!!!!!11”), משקף יותר את המסר שאני רוצה להעביר. לאור
ההקדמה הזאת, אני מניח שהבנתם כבר מה דעתי על ה-
Asus T100
אבל כדי שנוכל להמשיך כרגיל, נעמיד פנים שעדיין לא שמתם לב לספוילר הזה.

Asus Transformer Book T100 (צילום: אתר יצרן)


אסוס היתה
מאז ומעולם יצרנית פורצת דרך וחנכה תצורות חדשות של חפיצים שאומצו לאחר מכן גם ע”י
יצרניות אחרות. דוגמא טובה לכך היה ה-
Asus Eee PC
שהיווה סנונית ראשונה במתקפת מחשבי הנטבוק, סוג של מחשבים ניידים חלשים (רובם מבוססי מעבד ה-
Atom
של אינטל על דגמיו השונים) וקומפקטיים יחסית היודעים לגלוש באינטרנט (ולכן נקראים
Netbook)
ולא הרבה מעבר לכך. התצורה הזאת היתה הדבר החם ביותר בשוק המחשבים הניידים בין
השנים 2008-2010, וגוועה ב-2011 עם התגברות הפופולריות של האייפד וטאבלטים מבוססי
אנדרואיד. אסוס, שהיתה מזוהה יותר מכל עם נטבוקים, זיהתה בזמן את המגמה בשוק,
ופנתה לאפיקים אחרים: טאבלטים מבוססי אנדרואיד (ובתוכם גם סדרת הטרנספורמר) למי
שמעוניין בעיקר בגישה לרשת באמצעות מגע. מצד שני, בשלב מאוחר יותר, היתה אסוס אחת
החברות הראשונות להציג אולטראבוקים, למי שעדיין חייב את
Windows
כמערכת הפעלה, לא מוכן להתפשר על ניידות ומשך פעולת סוללה, ומוכן לשלם על זה קצת
יותר.

כזה ניסיתי: טאבלט Sony xperia Tablet Z

אם לא הבנתם את זה עד כה,
יש לי סלידה מסויימת מטאבלטים עם מסך בגודל 10.1 אינטש. את הסלידה הזאת פיתחתי במהלך התקופה שביליתי עם ה-
TF101, תקופה עליה כתבתי בפוסט על חפיץ אחר, מקלדת בלוטות’ לנקסוס 7. איכשהו בימים ההם של סוף שנת
2011, העובדה שטאבלטים המריצים את אנדרואיד מגיעים עם מסך טיפה גדול יותר ממסך
האייפד, נראתה כמו יתרון מסוים. היום אני כבר יודע שטאבלטים בגודל כזה (וצפונה
ממנו), הם כבדים, לא נוח להחזיק אותם ביד אחת, ובקיצור, נוחים לקריאה כמעט כמו
עיתון הארץ (במהדורת הפרינט).

Sony xperia Tablet Z (צילום: גד גניר)


כמובן שאת כל הדברים האלו
לא טרחתי לספר לאנשים הטובים שהעבירו לי להתנסות את ה-
Sony Tablet Z. אם טרם יצא לכם להכיר עדיין, אספר
לכם כמה עובדות יבשות טכניות עליו, ואז נוכל להמשיך לקטעים המעניינים יותר. המסך
שלו, בגודל 10.1 אינטש ומציג רזולוציה של
2000×1920. ה-Sony xperia Tablet Z נושא בקרביו מעבד מרובע-ליבה של קוואלקום,
במהירות של 1.5 גיגהרץ, 2 גיגה זכרון מערכת, 16 גיגה זכרון אכסון (ובנוסף, אפשרות
הרחבה לעוד 64 גיגה באמצעות כרטיס זכרון). אני יכול להמשיך עוד, אבל אתם תשתעממו
ולי ימאס לכתוב. אסכם זאת בקצרה: מדובר במפרט חזק מאוד, בין החזקים ביותר בשוק
הטאבלטים מבוססי האנדרואיד נכון לכתיבת שורות אלו.

כזה ניסיתי: טאבלט Asus Memo Pad HD7

לפני שניגש לעיקר, הרשו לי להציג סוג חדש של פוסטים בבלוג הזה, פוסטים מסדרת “כזה ניסיתי”. כשמם כן הם, מוצרים שביקשתי לקבל לבדיקה כי הם עניינו אותי באופן אישי, ניסיתי אותם לתקופת זמן מסויימת ונאלצתי בלב כבד (או שלא) להחזירם. למי שתוהה, לא, אני לא מקבל תשלום עבור הבדיקות האלו, ולא, לצערי החפיצים האלו לא … להמשך קריאה

כזה רציתי: Asus PadFone 2

ראשית, היכרות קצרה: פדפון, סדרת טלפונים של אסוס אשר מגיעים כחלק מערכה הכוללת טלפון, ותחנת עגינה שהיא למעשה טאבלט, לתוכה מוכנס הטלפון. אסוס נותנת הזדמנות לנישה הזאת הזדמנות כבר כמעט שנתיים, והוציאה במסגרת הסדרה הזאת את הפדפון הראשון, השני, ושתי גרסאות חזקות יותר העונות לשם פדפון אינפיניטי. מרגע היווצרותו של הקונספט ועד היום, הוא לא הצליח לתפוס תאוצה משמעותית, לא בארץ ולא בעולם. רוב אתרי הטכנולוגיה היללו את המכשירים הללו, ציינו שהם לא נופלים ברמתם מספינות הדגל של סמסונג או HTC, אך התמחור שלהם לא הגיוני והופך אותם ליקרים יותר לרכישה, מטאבלט וטלפון בנפרד (אותם גם ניתן להפעיל בו זמנית, בניגוד לפדפון לדורותיו).

הפדפון 2 שהושק בעולם בדצמבר (ותקופה קצרה לאחר מכן גם בישראל), לא שונה מכל חבריו לסדרה. גם הוא זכה מצד אחד לשבחים על מפרט מכובד (מעבד מרובע ליבה, זכרון של 2 גיגה), עיצוב יפה, ביצועים מעולים ואפילו זמן סוללה לא רע בכלל. מצד שני, רוב הביקורות עליו ברשת דיברו על עלות מוגזמת של החבילה הכוללת את הטלפון ואת תחנת העגינה, עלות שודאי תשאיר אותו כמוצר נישה בלבד, ובמידה רבה גם במקרה שלו הם צדקו.

הפדפון 2 סיקרן אותי באופן אישי. היה לי קשה להתחבר למסקנה הסופית על עניין התמחור של המכשיר, כי בכל החישובים דובר על רכישת סמארטפון מתקדם, ובנוסף טאבלט רגיל. העניין הוא שאם באמת רוצים לעשות השוואה הוגנת, צריך לקחת בחשבון, שכאשר הטלפון עגון בתוך תחנת העגינה מדובר בטאבלט בעל קישורית סלולרית, מה שאמור להקפיץ באופן משמעותי את מחירו. כך או כך, סקרנות לחוד ומעשים לחוד. בתקופת ההשקה שלו הייתי רק חצי שנה עם ה-HTC One X כשהכל עדיין היה יפה ואופטימי.

להמשך קריאה