גיימינג

כזה ניסיתי: LG 27GL850 UltraGear

מאת

לא כל מסכי המחשב נולדו שווים, וזה לא במקרה: בעוד רוב מסכי המחשב בשוק מבוססים על פאנל מסוג IPS המתאפיין בזויות צפייה רחבות במיוחד ורמת דיוק גבוהה של גווני צבע, מסכים המיועדים לגיימינג מגיעים עם פאנלים אחרים, מסוג VA או TN. הם אמנם לא מצטיינים כמו IPS בתחומים שציינתי, אבל התברכו בתכונה חשובה יותר לגיימרים: קצב רענון גבוה גבוה מהרגיל, מה שמאפשר תנועה חלקה בזמן משחק. LG היא בין הבודדות בשוק שמציעות מסכים המשלבים את הטוב משני העולמות, וה-27GL850 UltraGear שבדקתי לאחרונה הוא בדיוק כזה: מסך מבוסס פאנל IPS עם קצב רענון גבוה,ואפילו התמחור שלו סביר.

LG 27GL850 UltraGear (צילום: LG)


27GL850 UltraGear הוא מסך רחב בגודל 27 אינטש, המציג רזולוציית 1440p. זהו ככל הנראה האיזון המוצלח ביותר בין גודל המסך לרזולוציה: רזולוציה גבוהה יותר כמעט ולא היתה מורגשת. מנגד, במסכים גדולים יותר  (באיזור ה-31-34 אינטש), רזולוציית 1440p עשויה להיות נמוכה מדי עבור גיימרים עילאיים ומתנשאים.

להמשך קריאה

בכזה שיחקתי: Hot Pursuit Remastered

מאת

סדרת משחקי Need For Speed היא ככל הנראה מותג משחקי המירוצים הפעיל הותיק ביותר בהיסטוריה. כשנוסד בשנת 1994 הוא לא הביא איתו ייחוד כלשהו, אבל היה בהחלט מהנה ופיתח נוסחה בסיסית מצליחה שנשמרה ב-24 משחקי הסדרה באופן עקבי פחות או יותר עד היום: מירוצי רחוב במכוניות על, בין מכוניות אחרות שאיתרע מזלן לחלוק את אותם כבישים, ומכוניות משטרה שמטרתן להפריע לשחקן בניסיונותיו לנצח. בתוך הנוסחה הזאת, הושם פחות דגש על חויית נהיגה אותנטית, ובסקאלה שבין סימולציה ריאליסטית להנאה, מודל הנהיגה של המשחקים נטה כמעט תמיד לכיוון ההנאה.


בשנת 1998, המשחק השלישי בסדרה, Need For Speed III: Hot pursuit הביא איתו קפיצת מדרגה בכל הקשור לגרפיקה, וגם זוית משחק חדשה: השוטרים, שבמשחק הראשון היו גורם מפריע, ונעדרו מהמשחק השני, חזרו במשחק השלישי ולשחקנים ניתנה האפשרות להתנסות באכיפה אגרסיבית של החוק באמצעות מכוניות משטרה יוקרתיות ואמצעים כמו פס דוקרנים. למשחק הזה יצא המשך אחד בשנת 2002, ושמונה שנים לאחר מכן החליטה EA לאתחל את תת הסדרה ולהחזיר לשחקנים את השליטה במכוניות משטרה עם משחק חדש העונה לשם: Need For Speed: Hot Pursuit. התוצאה היתה אחד המשחקים האיקוניים בסדרה שזכה להצלחה נאה במכירות וביקורות מאוד חיוביות.

בכזה שיחקתי: Dirt 5.0

מאת

ביום שני האחרון הודיעה Electronic Arts, ענקית המשחקים על רכישת Codemasters, מפתחת משחקים לא קטנה בפני עצמה, בסכום של כ-1.2 מיליארד דולר. הרכישה של Codemasters, המתמחה במשחקי מירוצים הופכת את Electronic Arts לבעלת השליטה ברוב סדרות משחקי המירוצים החשובות בשוק: אל Need For Speed המצליחה שלה מצטרפים כרגע F1, Grid, Project Cars ו-Dirt של Codemasters. 


Dirt 5.0: רכב Pathfinder (צילום מסך: גד גניר)

סדרת Dirt החלה את דרכה באופן טראגי: Codemasters פרסמה מאז 1998 סדרת משחקי מירוצי ראלי מצליחה בשם Colin McRae Rally, על שם הנהג הנודע. ב-2007 החליטה שהגיע הזמן לרענן את המותג ולשנות קצת את המיקוד שלו. התוצאה היתה Colin McRae: Dirt, משחק שלצד מירוצי ראלי, מציע לשחקן לחוות נהיגת שטח על מגוון סוגי רכבים. החלק הטראגי בסיפור מגיע כשלושה חודשים אחרי ההשקה של גרסת ה-PC של המשחק, ויום למחרת ההשקה שלו לקונסולות PlayStation 3 באירופה: קולין מקריי, חלק בלתי נפרד מהמותג, נספה בתאונת מסוק יחד עם בנו ועוד שני חברים.

כזה ניסיתי: Razer Phone 2

מאת
ההיסטוריה רצופה בנסיונות של יצרניות סלולר להשיג דריסת רגל משמעותית בתחום הגיימינג. זה התחיל ב-2003 עם ה-“N-Gage” המשונה של נוקיה, מכשיר שניסה לשלב בין קונסולת משחק לסמארטפון, ולמשוך אל נוקיה גיימרים ששיחקו באותם זמנים בקונסולות כדוגמת Gameboy Advance של נינטנדו. המכשיר לא הפך להצלחה שנוקיה קיוותה לה, אך זה לא מנע ממנה לנסות בכל זאת שוב בשנה שלאחר מכן עם דגם משודרג בשם N-Gage QD, רק כדי לחוות שוב כשלון מסחרי. הניסיון הרציני הבא של יצרנית גדולה היה של סוני-אריקסון, עם ה-Xperia Play בשנת 2011. בניגוד לנוקיה, לסוני היה כבר פז”מ בייצור מכשירי גיימינג, נייחים וניידים. ה-Xperia Play כלל מקשים בתצורה של מכשירי ה-Play Station של החברה, ואפילו חנות אפליקציות משלו שבה ניתן היה לרכוש את אותם משחקים שהייתם משחקים בהם בקונסולת PlayStation One. בסופו של דבר גם הניסיון הזה לא הוליד את סמארטפון הגיימינג שכולם חיכו לו, אבל איכשהו בשנתיים האחרונות הטרנד חזר ובגדול: יצרניות כמו וואווי, שיאומי אסוס ואחרות השיקו סמארטפונים לגיימרים. בשנה שעברה הצטרפה לטרנד הזה גם Razer, יצרנית מחשבי ואבזרי גיימינג עם סמארטפון חדש משלה. דגם ההמשך למכשיר הזה, Razer Phone 2 הגיע לאחרונה לישראל ביבוא רשמי של רשת באג.



Razer Phone 2 (צילום: גד גניר)
המפרט הטכני של Razer Phone 2 כולל שתי נקודות תורפה, הראשונה קשורה לאופן שבו תעשיית הסלולר עובדת: בניגוד לאפל, וואווי וסמסונג, שמפתחות בעצמן את ערכות השבבים עבור המכשירים שלהן, כל השאר מסתמכות על פלטפורמות של חברות שייצור ערכות שבבים זו ההתמחות שלהן. בשנים האחרונות רוב יצרניות הסלולר פונות אל קוואלקום, שמצידה עובדת בלו”ז די קשיח. פעם בשנה, לרוב ברבעון הראשון או השני של כל שנה קלנדרית, היא מציגה מעבד חדש למכשירי דגל, וכל היצרניות מתיישרות לפי הלו”ז הזה. יצרנית שמשיקה מכשיר לקראת סוף השנה מציבה את עצמה בפוזיציה בעייתית, שבה ערכת השבבים שבמכשיר הדגל שלה הופכת ל”מיושנת” בתקופה קצרה במיוחד. זה מה שקרה עם Razer Phone 2 שהוכרז באוקטובר 2018, ומגיע אלינו עכשיו עם ערכת השבבים Snapdragon 845, כשמכשירי דגל שיצאו לפני חודשיים לשוק מגיעים כבר עם ערכת השבבים מהדור הבא של קוואלקום, Snapdragon 855. ביום יום אין לזה משמעות. מעטים המשחקים בחנות האפליקציות של גוגל שיודעים לאתגר את ערכת השבבים החזקה ביותר דאשתקד של קוואלקום, אבל עבור קהל הגיימרים הכבדים, אלו שעבורם למספרים על הנייר יש משמעות מכרעת, מדובר בכתם במפרט הטכני. כתם נוסף במפרט הטכני ניתן למצוא בשורת נפח האחסון: כ-64 גיגה, כשרוב מכשירי הדגל בשוק מגיעים כיום עם לפחות 128 גיגה מובנים. להגנתה של Razer יש לציין שהאחסון הזה ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון, אך כשמדובר במכשיר המיועד להתקנת משחקים, האפליקציות שזוללות את נפח האחסון הרב ביותר, היה ראוי לקבל יותר גיגבייטים מלכתחילה. זכרון ה-RAM מגיע בנפח ראוי למכשיר גיימינג: כ-8 גיגה, המאפשרים להשאיר משחק כבד יחסית פתוח ברקע, גם אם המשתמש יוצא ממנו לרגע כדי לענות להודעת וואטסאפ או לענות לטלפון. כיאה למכשיר גיימינג, Razer Phone 2 מצויד במערכת קירור פנימית שאמורה, ואכן מונעת ממנו להתחמם ברמה קיצונית בעת משחק.

להמשך קריאה

כזה ניסיתי: Retro FC

מאת
כמה שרציתי MB-805. לא העזתי לרצות גיים בוי, שלא לדבר על גיים גיר, משתי סיבות: הם היו מאוד יקרים, וממילא בכל פעם שהנחתי את ידיי על גיים בוי, המשחק היחיד שבאמת רציתי לשחק בו היה טטריס. דמי הכיס והעדפות הגיימינג שלי שלחו אותי לחפש חלום נגיש, והחלום הזה התגבש בדמותו של MB-805. מהו אותו MB-805? לקראת אמצע שנות ה-90 שטף את ישראל גל של קונסולות שידעו להריץ אך ורק טטריס. MB-805 היתה הקונסולה המתקדמת ביותר בקטלוג של מותג מכשירי טטריס בשם Master Brick, וכללה “80 משחקים ועוד חמישה”. איך זה מסתדר עם העובדה שהקונסולות הללו יועדו להריץ אך ורק טטריס? ובכן, ה-80 משחקים היו שקר מכוער: מדובר היה פשוט בשילובים שונים של מספר שורות, כיוון תנועת הלבנים, והמהירות בה הם נעים, והשילובים הללו נספרו כ”משחקים”. מה לגבי החמישה הנוספים? דווקא כאן היה גיוון אמיתי והיו שם בין השאר גרסה של סנייק, סנייק עם מכשולים, ועוד שלושה משחקים אחרים שהדבר היחיד שאני זוכר לגביהם הוא שהם בהחלט לא היו טטריס. לאחר מספר שבועות של כיסופים ל-MB-805, אמי הזמינה לי כזאת דרך חוברת קניות שצורפה לפירוט החודשי של עסקאות האשראי שלה, ושבועיים לאחר מכן הייתי הילד עם מכשיר הטטריס הכי מתקדם בשכבה.



Retro FC (צילום: גד גניר)
ה-Retro FC מגיע מכיוון שונה לחלוטין ומאוד לא מתקדם. מדובר בקונסולה זולה מאוד, נטולת מותג, שמגיעה עם כ-168 משחקים נוסטלגיים המתהדרים בגרפיקה מכוערת להפליא. אני בספק אם קיים ילד בסוף שנת 2018 שירצה לקבל דבר כזה, ואני אפילו בספק רב יותר אם קיים ילד אחד בשנת 2018 שימיר את תשוקתו לנינטנדו סוויצ’ או לאייפון בתשוקה פרקטית יותר דווקא לחפיץ הצנוע הזה. למי מיועדת Retro FC? לילדי שנות ה-80 וה-90 שרוצים להיזכר במשחקים של ילדותם. הקונסולה הספציפית הזאת היא השלב הסיני במגמה נוסטלגית בעולם הגיימינג שהחלה בשנים האחרונות. במסגרת המגמה הזאת היצרניות הגדולות החלו למכור גרסאות מחודשות של קונסולות משחקי טלויזיה וקונסולות ניידות, עם משחקים מובנים: נינטנדו Classic Mini NES, סגה מגה דרייב, אטארי, פלייסטיישן קלאסיק ועוד. השלב הסיני הוא השלב שבו פסי הייצור בשנזן מתחילים להציף את השוק בתחליפים זולים ולא ממותגים. במקרה הזה האתגר פשוט יחסית כי מלכתחילה ביצועים הם לא הסיפור כאן.

להמשך קריאה