כזה ניסיתי: Vivo V40

אחרי תקופה שקטה יחסית, Vivo חוזרת להסתער על השוק הישראלי עם שני מכשירים חדשים: Vivo X200, מכשיר דגל למהדרין, ו-Vivo V40, מכשיר ביניים מהדרג הגבוה שמציע עיצוב ומפרט מסקרנים, לצד מחיר גבוה יחסית לקטגוריה. ה-V40 מנסה לתפוס לעצמו מקום בשוק הצפוף שבו מתחרים מכשירי סדרת A של סמסונג, Nothing Phone 3A ואחרים. בדקתי אותו בשבועות האחרונים.

Vivo V40 (צילום: גד גניר)

Vivo V40 מבוסס על ערכת השבבים Snapdragon 7 Gen 3 של קוואלקום, עם מעבד בעל שמונה ליבות. בחו"ל הוא נמכר בתצורת 8GB RAM ו-128GB אחסון, אבל היבואנית בישראל דילגה על גרסת הבסיס, והביאה רק את הדגם המשודרג עם 12GB RAM ו-256GB אחסון מובנה. זיכרון ה-RAM ניתן להרחבה על חשבון נפח האחסון, אך נפח האחסון עצמו לא ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זיכרון, זה מה שיש ועם זה ננצח. בזמן ששהה אצלי, V40 קיבל עדכון גרסה ל-Android 15 כשמעליו הממשק הייעודי של Vivo בשם Funtouch, גם הוא בגרסה 15. ב-Vivo לא מתרגשים מחברות כמו סמסונג ושיאומי שהחלו להציע תמיכה בעדכוני תוכנה לשנים רבות קדימה, ומתחייבים לשנתיים בלבד של עדכוני תוכנה משמעותיים, ושלוש שנים של עדכוני אבטחה. לאור העובדה ש-V40 התחיל את חייו עם אנדרואיד 14, היחידה שהגיעה אליי לביקורת תסיים את חייה עם אנדרואיד 16, מאכזב משהו. ב-Vivo מספרים שהמכשיר יודע לשמר רמת ביצועים גבוהה הודות לאופטימיזציה קבועה של קבצי המערכת, וגרסה 15 מגיעה עם הבטחות לתזמון פעולות רקע באופן שמשפר את ביצועי המכשיר. בשימוש יומיומי, בסופו של דבר מתקבלת חוויית עבודה חלקה, יציבה ובעיקר שקטה, בלי דרמות מיותרות ובלי רגעים שמזכירים שמדובר במכשיר ביניים. הממשק של Vivo מאוד לא דומה לאנדרואיד בצורתה המקורית, אבל הוא מסודר יחסית ונקי למדי מאפליקציות צד ג'.

Vivo V40 (צילום: גד גניר)

מחלקת העיצוב של Vivo קיבלה משימה לשוות ל-V40 מראה יוקרתי, מראה שיגרום לסובבים אתכם להיות משוכנעים שהשכבתם על המכשיר סכום שבדרך כלל משכיבים על מכשיר דגל. אם היינו בשנת 2019 הייתי חותם על כך שעמדה במשימתה. המכשיר עצמו דקיק, מערך הצילום מסוגנן, ושולי המסך קמורים. אין לי בעיה עם מכשירים דקיקים וגם לא עם מערך צילום שמעוצב בצורה שתמשוך תשומת לב. עם מסך בעל שוליים קמורים הסיפור שונה:

Vivo V40 (צילום: גד גניר)

לפני עשור, כשנחת אצלי לראשונה ה-Galaxy S6 Edge, הייתי מוקסם. הוא נראה כמו העתיד, עם שוליים קמורים ומסך שנשפך לצדדים כמו ציור של דאלי. כבר אז היה קשה למצוא צידוק פרקטי לשטיק הזה, אבל גם קשה היה לעמוד בפניו. יצרניות כמו Huawei, Xiaomi ואפילו OnePlus אימצו את הטרנד, אך אחרי כמה שנים, כשהוא הפסיק להרשים את המשתמשים, הן נפרדו ממנו לטובת מסכים שטוחים: רגילים, פרקטיים, כאלה שקל יותר להגן עליהם ושהשתקפויות לא מקפצות על פניהם. ב-Vivo, משום מה, עדיין סבורים שמדובר בסמל סטטוס. אולי הייתי סלחן יותר לבחירה הזאת אלמלא נתקלתי בבעיה מרגיזה: אני רגיל להשתמש במחוות ניווט מהצדדים, ומעדיף את זה בהרבה על פני כפתורי ניווט וירטואליים. יותר מדי פעמים ה-V40 פשוט התעלם מניסיונות ההחלקה מהשוליים למרכז המסך כדי לחזור אחורה. המכשיר לא זיהה את המחווה, ונאלצתי להשתמש בכפתורי הממשק על המסך. אם בוחרים להשתמש בממשק שלושת כפתורי הניווט אין בעיה, אבל בשעה שכל התעשייה כבר מזמן מנסה לדחוף את המשתמשים לעבור למחוות, זה מרגיש כמו להיתקע אחורה.

Vivo V40 (צילום: גד גניר)

Vivo V40 (צילום: גד גניר)

אם שמים בצד את הסוגיה הזאת, מדובר במכשיר בנוי היטב. הוא מצויד בעמידות למים ואבק בתקן IP68, תקן שאינו נפוץ בקטגוריית הביניים, ומעיד על כך שהמכשיר שרד טבילה במים בעומק של מטר וחצי למשך כחצי שעה, בתנאי מעבדה כמובן. כדי לחסוך את כאב הלב של השריטה הראשונה, Vivo מצרפת לאריזה כיסוי סיליקון מקורי.

Vivo V40 (צילום: גד גניר)

מערך הצילום של Vivo V40 כולל שתי מצלמות בגב המכשיר: מצלמה ראשית עם חיישן 50 מגה-פיקסל, צמצם f/1.9 וייצוב תמונה אופטי (OIS), ולצידה מצלמת זווית רחבה גם היא ברזולוציית 50 מגה-פיקסל, עם צמצם f/2.0. מדובר במפרט מרשים לקטגוריית הביניים, הנתמך בשיתוף פעולה עם Zeiss בתחום העיבוד האופטי והצבעים.

Vivo V40 (צילום: גד גניר)

באיכות התמונה הכללית, ה-V40 מציג תוצאות חזקות מאוד: התמונות חדות, עם פירוט גבוה גם באזורים עדינים, והצבעים מאוזנים ונאמנים למקור, מבלי לגלוש לרוויה מוגזמת. הטווח הדינאמי מרשים, עם שמירה על פרטים באזורים בהירים וכהים גם יחד. גם בצילום בתנאי תאורה פחות אידיאליים, המצלמה מצליחה להימנע מהחלקת יתר ומרעשים דיגיטליים מוגזמים, תוך שמירה על מראה טבעי יחסית. בצילום אובייקטים בתנועה, החיישן מצליח לעקוב בצורה סבירה מאוד, אם כי באור חלש במיוחד ניכרת ירידה טבעית במהירות התריס ובחדות.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

מצב פורטרט ב-V40 מוצלח במיוחד: הוא יודע להפריד באופן מדויק בין המצולם לרקע, ליצור טשטוש (בוקה) טבעי ועדין, ולהבליט את פרטי הפנים בצורה שמחמיאה ולא מלאכותית. גם בעדשה הרחבה רואים עבודה טובה: רמת הפירוט נשמרת מעל לממוצע, העיוותים בשולי התמונה מינימליים, והצבעים ממשיכים להיראות מדויקים גם בזוויות פתוחות יותר. מצלמת הסלפי של המכשיר מגיעה אף היא עם חיישן 50 מגה-פיקסל, ומספקת תוצאות מצוינות: רמת הפירוט גבוהה, גווני העור טבעיים, והעיבוד שומר על מראה ריאליסטי גם בתנאי תאורה חלשה יחסית. מעבר לכך, התמונות מצולמות כברירת מחדל עם חותמת מים בולטת להחריד, שמפרסמת עבורכם את שם המכשיר ואת שיתוף הפעולה עם Zeiss, כאילו מישהו ביקש את זה. כדי להסיר את החותמת ולצלם תמונה נורמלית, תיאלצו להיכנס ידנית לתפריט ההגדרות. זה המכשיר שלי, קניתי אותו במיטב כספי, ואם Vivo רוצה שטח פרסומי בכל תמונה שאני מצלם, שתפנה למחלקה המסחרית שלי.

Vivo V40 מצויד בסוללה בנפח 5500mAh, קיבול גבוה מהמקובל כיום בקטגוריית הביניים, שם הסטנדרט נע סביב 5000mAh. בשימוש יומיומי שכלל ניווט, צילום, גלישה, רשתות חברתיות וסטרימינג מזדמן, השיג המכשיר בין 9 ל-10 שעות מסך, תוצאה טובה מאוד, גם אם לא יוצאת דופן לגמרי. Vivo ראויה לקרדיט על כך שבניגוד ליצרניות אחרות כמו סמסונג ואפל, היא לא שכחה לצרף לאריזה מטען קיר, ועוד כזה שתומך בקצב הטעינה המרבי של 80W. בזכותו, גם כשהסוללה מתרוקנת, אפשר לחזור לפעולה תוך זמן קצר: טעינה של כחצי שעה מספיקה להחזיר את הסוללה ממצב פרוק לחלוטין לכשני שלישים מהקיבול שלה, נתון מרשים גם בקנה מידה של מכשירים יקרים יותר. למרות מאמציה של Vivo להרחיק מהמכשיר הזה כל סממן לקטגוריית הביניים, טעינה אלחוטית, אגב, עדיין לא מצאה את דרכה לכאן, כמו ברוב מכשירי הביניים, ונראה שככה זה יישאר עוד לעת עתה.

אחרי מספר דורות של מכשירים שהסתפקו ברמקול בודד, Vivo סוף סוף ציידה את ה-V40 ברמקולים סטריאופוניים, והפעם לא כדי לסמן וי. זוג הרמקולים מפיקים סאונד נקי, רחב יחסית ועוצמתי מספיק לשימושים יומיומיים כמו צפייה בסרטונים, שיחות וידאו או האזנה מזדמנת למוזיקה. איכות השמע טובה באופן מורגש לעומת מה שהתרגלנו לשמוע עד לא מזמן במכשירי ביניים, אם כי בסופו של דבר, מדובר עדיין ברמקולים של סמארטפון, עם מגבלות הנפח והעומק המוכרות.

(+)

• מצלמה ראשית מצוינת לקטגוריה
• טעינה מהירה מאוד (80W)
• עמידות IP68 למים ואבק

(-)

• מסך עם שוליים קמורים בעייתיים
• התחייבות לעדכוני תוכנה קצרה
• חותמת מים מופעלת כברירת מחדל

Vivo V40 הוא מכשיר שמרגיש כמו ניסיון כן ואמיתי להציע משהו מעבר למה שמקובל בקטגוריית הביניים. הוא מציע עיצוב מוקפד, מערך צילום איכותי, ביצועים חלקים וסוללה שמחזיקה זמן מרשים. לצד החוזקות, יש גם נקודות שפחות עוברות בשקט: השוליים הקמורים של המסך שמקשים על ניווט במחוות, וחותמת המים המוגזמת שמודבקת לכל תמונה כברירת מחדל. עם תג מחיר של 1999 ש"ח ביבוא רשמי של בנדא מגנטיק, ה-V40 פונה לאנשים שמרגישים שמכשירי ביניים רגילים כבר לא מספקים אותם, אבל גם לא מוכנים לשלם את הסכומים שדורשים היום על מכשירי דגל. למי שמחפש משהו חזק, בנוי היטב ולא מרגיש כמו פשרה, Vivo V40 הוא אופציה שבהחלט שווה לשקול.