כזה ניסיתי: Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G

במשך שנים מתחזקת שיאומי, בעיקר בסדרות מכשירי הביניים שלה, תדמית של יצרנית סמארטפונים לא רעים עם יחס עלות תועלת גבוה. המכשירים אמנם במגמת שיפור מתמדת, אבל הרוכשים יודעים שהם מגיעים אל מעמד הקנייה מתוך עקרון שקובע שהסמארטפון לא מגדיר אותם כבני אדם. זו רכישה מושכלת שאמורה לתת את המקסימום עבור סכום סביר, וגם אם יש פה ושם באגים או דברים מציקים, אפשר לחיות איתם בשלום. הנוסחה הזאת עבדה גם בשבילי בדר"כ וההתרשמות שלי עד כה ממכשירי שיאומי ו-Poco היתה בסופו של דבר חיובית. עם Redmi Note 12 Pro 5G החדש משהו השתבש.

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

לפני שארחיב על מה שהשתבש במכשיר שבדקתי, בואו נדבר על מה שהשתבש בקטלוג של שיאומי: בתחילת דרכה, בסדרה היו שני מכשירים בלבד: Redmi ו-Redmi Note. עם השנים נוספו גם Redmi Note Pro ועוד גרסאות שונות ומשונות שמסתעפות מתוכן. בסדרת Redmi Note 12 יש כרגע לא פחות מ-9 מכשירים (!). מדובר רק במכשירי Note. אני לא כולל בתוך התשעה האלו מכשירי Redmi 12 שאינם Note, מכשירי Poco שמגיעים עם מפרט דומה אבל עם מיתוג אחר, וגם לא מתייחס לקונפיגורציות שונות של נפח אחסון וזכרון RAM. אני מדבר רק על מכשירים שיש בשמם את הצירוף "Redmi Note 12". לישראל מיובאות באופן רשמי "רק" ארבע מתוך תשעת הגרסאות: Redmi Note 12 הבסיסית ביותר, Redmi Note 12 Pro Plus המתקדמת ביותר, Redmi Note 12 Pro בגרסת LTE (ללא דור 5), והגרסה אותה אני בדקתי, Redmi Note 12 Pro 5G, גרסה סימפטית שעל הנייר ממוקמת באיזור טוב באמצע, אולי טיפה מעל אפילו, בקטלוג מכשירי הביניים של החברה. מה זה אומר במספרים? ערכת השבבים עליה מבוסס המכשיר היא Dimensity 1080 של מדיהטק הטיוואנית (אותה אחת שיש גם בגרסה היותר משודרגת שנמכרת בארץ, Redmi Note 12 Pro Plus), זכרון RAM בנפח נאה של 8 גיגה, ואחסון מובנה (שאינו ניתן להרחבה) בנפח מכובד של 256 גיגה. המכשיר הוכרז בעולם כבר בנובמבר 22 והושק עם אנדרואיד 13 (העדכנית ביותר נכון לכתיבת שורות אלו) ומעליה הממשק הייחודי של שיאומי MIUI 13 שהספיק כבר להתעדכן לגרסה החדשה יותר, MIUI 14.

על פניו מדובר בשילוב טוב ועדכני יחסית של חומרה ותוכנה, כאשר בקטלוג של שיאומי יש מכשירי פשרה מובהקים הרבה יותר ממנו. באופן כללי, ב-90% מהזמן גם אין לי תלונות על התפקוד שלו: הוא זריז, לא מתחמם, יציב ועושה את המצופה ממנו. מה קורה בשאר הזמן? ובכן, המכשיר אנין WiFi. בפועל זה אומר שבאופן יומיומי, מספר פעמים ביום, מצאתי את המכשיר מסתבך עם כל הקטע הזה של חיבור לרשת ביתית. איך זה בא לידי ביטוי? כמעט בכל פעם שאני פותח את המכשיר בביתי, מבצרי, עם ה-WiFi הפרוס היטב הודות למערכת Mesh איכותית, אני מגלה במקרה הטוב שהוא מחובר לרשת הסלולרית בכלל, או במקרה הפחות טוב אין לו קליטה טובה (או במקרה הגרוע אין לו קליטה בכלל) עד שהוא מתאפס על עצמו ומתחבר ל-WiFi כראוי. בלימבו של המעבר בין המצבים הללו, דפי אינטרנט לא עולים, הודעות וואטסאפ לא מגיעות אליי, סרטונים ביוטיוב קופאים, אתם יודעים, דברים שלא אמורים לקרות במכשיר תקין. הייתי שמח לגלות שמדובר ביחידה ספציפית עם תקלת חיבור, אבל מכשיר שיאומי נוסף בבית עם מעבד מדיהטק הציג התנהגות דומה. להגיד לכם שזה סוף העולם? לא. המעברים בין חיבור סלולרי לחיבור רשת לסירוגין לוקחים בערך שתיים-שלוש שניות, אבל זה בהחלט מעיק ולא אמור להיות ככה. כל זה קורה בעיקר כאמור בבית ובמקומות שיש בהם רשת אלחוטית. 

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

האם זה אומר שלפחות בחוץ הכל בסדר? ממש לא: כל סמארטפון מודרני יודע להגביר או להנמיך את עוצמת התאורה בהתאם לרמת האור בסביבה. גם Redmi Note 12 Pro אמור לדעת לעשות את זה, והוא אכן עושה זאת, אבל לאט להחריד. קרו מקרים שלקח למכשיר בין 5 לעשר שניות להגיע לרמת התאורה הנכונה, בחוץ בעיקר, ובינתיים נותר לי רק להמתין בסבלנות עם מסך חשוך מאוד שלא מאפשר שימוש במכשיר. גם זו תופעה לא חדשה במכשירים של שיאומי (Poco X3, Redmi Note 11 ואחרים), אבל התדירות כאן היתה גבוהה מהרגיל והייתי מצפה ששיאומי תמצא כבר בשלב הזה פתרון לסוגיה הזאת. בינתיים, אפשר לוותר על התאורה האוטומטית ולכוון ידנית את רמת התאורה, כפי שהייתם עושים במכשירי ביניים לפני קצת יותר מעשור.

בגזרת התוכנה, MIUI 14 לא הביאה איתה שינויים ויזואליים דרמטיים. החידוש הבולט ביותר זו האפשרות להפוך את תיקיות האפליקציות במסך הבית ל"מוגדלות". מלבד ההיבט הויזואלי, השימוש בתיקיות הללו מגיע עם חידוש פרקטי: לא צריך להכנס ממש לתיקיה בפועל כדי להפעיל אפליקציה, ולחיצה מספיק מדויקת על האייקון שלה תפתח אותה ישירות ממסך הבית. זה חידוש נחמד, אבל לא ממש הבנתי את החוקיות באופן שבו המערכת מחליטה אילו מהאפליקציות יקבלו אייקון מוגדל ואילו יסתפקו באייקון מוקטן. 

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

מבחוץ, המכשיר מזכיר בקוים כללים את בן דודו Poco X5 Pro עם גוף דקיק יחסית, שוליים ישרים וגב שטוח. ההבדל הוא שכאן כל גב המכשיר מצופה בזכוכית מבריקה מאוד שאוספת ביעילות רבה טביעות אצבעות. הקייס השקוף המצורף פותר את הבעיה הזאת אם כי הוא גם גורם למכשיר להראות מן הסתם פחות טוב. המכשיר עמיד למים בתקן הסטנדרטי למכשירי ביניים, IP53 שמשמעותו עמידות בעיקר להתזות לא צפויות וגשם אבל לא הרבה מעבר לזה. למעט סוגיית חיישן התאורה האוטומטית, המסך עצמו נהדר: 2400 על 1080 פיקסלים שמתפרשים על מסך AMOLED  בגודל 6.67 אינץ', עם רענון מסך בקצב של 120 הרץ. זה בגדול הרף העליון של הסטנדרט במכשירי ביניים, והסטנדרט הזה מספק חויה שאינה רחוקה כבר משמעותית ממה שמקבלים גם במכשירי דגל. בהירות המסך המקסימלית (כשהמסך נזכר להגיע אליה, או כשאתם מכוונים אותה ידנית למקסימום) לא רעה, אבל גם לא חזקה בצורה יוצאת דופן.

 Xiaomi Redmi Note 12 Pro 5G (צילום: גד גניר)

מערך הצילום של Redmi Note 12 Pro 5G כולל שלוש מצלמות: מצלמה ראשית ברזולוציית 50 מגה פיקסל עם צמצם f/1.9 וייצוב תמונה אופטי, מצלמת 8 מגה פיקסל עם עדשה רחבה וצמצם f/2.2, ומצלמת מקארו ברזולוציית 2 מגה פיקסל עם צמצם f/2.2. נושא הצילום הוא אחת ההפתעות הטובות במכשיר: התמונות חדות, איזון הלובן בתמונה מעולה, התמונות צבעוניות בדיוק ברמה האידיאלית, ואפילו בצילום לילה מקבלים תוצרים שלא היו מביישים מכשירי דגל מלפני 3-4 שנים, הודות לתוספת המבורכת של מייצב תמונה אופטי במצלמה הראשית. כרגיל במכשירי ביניים, כל ניסיון לצילום בזום או בזוית רחבה, מביא לירידה מורגשת באיכות. ב-Redmi Note 12 Pro התמונות האלו עדיין שמישות, אבל הרושם הטוב שלי ממערך הצילום של המכשיר מתייחס בעיקר לתמונות שצולמו באמצעות המצלמה הראשית בלבד.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

המצלמה הקדמית ברזולוציית 16 מגה פיקסל וצמצם f/2.5 מייצרת תמונות פורטרט נאות עם טשטוש יפה של הרקע. מצב החלקת עור פנים מופעל כברירת מחדל, מה שגורם לתמונות במקרים רבים להראות מלאכותיות משהו, אבל מרגע שמבטלים אותו, תמונות הסלפי שלכם יצאו יותר ריאליסטיות.

ל-Redmi Note 12 Pro 5G סוללת 5000mAh. ביצועי הסוללה הם המקום שבו מכשירי ביניים של שיאומי כמעט תמיד מצטיינים, ובדר"כ אני סוחט מהן בין 9 ל-10 שעות מסך. כאן זה לא המקרה: הסוללה של המכשיר הזה העניקה לי בממוצע כ-6.5 שעות מסך בלבד. זה לא גרוע, אבל זה רחוק מאוד ממה שהתרגלנו לראות. החלק הטוב בסוללה הוא העובדה שהיא נטענת מהר: מטען ה-67W המסופק עם המכשיר, טוען אותו ממצב פרוק לחלוטין ל-50% בתוך קצת יותר מרבע שעה, וכ-40 דקות נוספות של טעינה יתנו לכם סוללה מלאה. הרמקולים של Redmi Note 12 Pro 5G סטנדרטיים ומספקים איכות צליל ועוצמה ממוצעים ביחס לקטגוריה.

(+)

• מסך AMOLED איכותי עם החלקת תנועה
• מצלמה איכותית ביחס לקטגוריה
• מהיר ויציב בסה"כ

(-)

• בעיות בחיבור לרשתות אלחוטיות
• התאורה האוטומטית של המסך לא עובדת כראוי
• זמן סוללה בינוני לכל היותר

מחירו של Redmi Note 12 Pro 5G אצל היבואן הרשמי המילטון עומד על 1549 ש"ח. על הנייר, אין שום סיבה שהמכשיר הזה יאכזב: הוא מגיע עם מפרט טכני שמתיישר עם הטרנדים של הקטגוריה נכון לשנת 2023 עם מסך AMOLED וקצב רענון גבוה, המון זכרון RAM ונפח אחסון מכובד, סוללה גדולה ואפילו מצלמה עם מייצב תמונה אופטי. הבעיה מתחילה כשמעיזים להעיר את המכשיר משינה: בבית הוא מסוכסך עם ה-WiFi, בחוץ מסוכסך עם השמש והסוללה הענקית לא מצליחה לפצות על התופעות האלו. כשהמתחרה העיקרית שלך בשוק מכשירי הביניים היא סמסונג, עם מכשיר במחיר זהה, צריך להציע יותר מזה.