כזה ניסיתי: Nothing Phone (1)

אני חייב להודות שהגעתי מעט סקפטי אל הביקורת הזאת. Nothing Phone (1) הוא הסמארטפון הראשון של המיזם החדש של קארל פיי, אחד משני המייסדים של OnePlus אי שם ב-2014. המותג הסיני בינתיים התבגר ונטמע כמעט לחלוטין בתוך Oppo, אבל בראשית ימיו ניסה (והצליח) למשוך תשומת לב בכל כוחו באמצעות פרובוקציות וגימיקים, וסביר להניח שבמקרה של Nothing Phone (1) זה לא הולך להיות שונה. מה ששונה זה הקונספט של המכשיר עצמו. בניגוד ל-OnePlus One שזעזע את השוק עם מפרט טכני נדיב במיוחד ב-⅔ ממה שעלו מכשירים מקבילים של מותגים יותר מוכרים, ה-Nothing Phone (1) מציג מפרט טכני שמציב אותו בקטגוריית ה-Upper Mid, כאשר המחיר לא מהווה אטרקציה מיוחדת. איך בכל זאת הוא הצליח לשבות את לבי?

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

Nothing Phone (1)  מתבסס על ערכת שבבים של מכשירי ביניים, +snapdragon 778G של קוואלקום, גרסה משודרגת קלות של זו שניתן למצוא במכשירים כמו Realme GT Master Edition ו- Samsung Galaxy A73. ההבדלים בין שתי הגרסאות זניחים גם על הנייר, אבל בכל מקרה מדובר בערכת שבבים מהרף העליון של הקטגוריה. ב-Nothing ציינו שערכת השבבים נבחרה בשל היותה מוכחת ואמינה, ושלא ראו צורך ללכת בהכרח על הערכה הכי מהירה וחזקה כיום בשוק. ערכת השבבים משודכת לזכרון RAM בנפח מרווח (אך סטנדרטי לרמת מחיר זאת) של 8 גיגה, ואחסון בנפח 256 גיגה (זו הגרסה שנמכרת בארץ ע"י היבואנית הרשמית באג, בחו"ל ניתן להשיג גם גרסת 128 גיגה) שאינו ניתן להרחבה. אין לי תלונות על הביצועים של המכשיר. הוא זריז ורספונסיבי ואם זה היה מבחן עיוור לסמארטפון שבו לא מציינים בפניי את דגם ערבת השבבים, והיו אומרים לי שמדובר במכשיר דגל, ספק אם הייתי מתאכזב מביצועיו. למעט אולי תהליך התקנת האפליקציות בהתחלה, הכל זרם כאן במהירות ובצורה חלקה, וגם הקצב הגבוה של רענון המסך, 120 הרץ, נשמר יציב לאורך כל הזמן שהשתמשתי בו. אף אחד לא משווק את המכשיר הזה כמכשיר גיימינג, אם כי גם באגף הזה הוא לא אכזב. משחקים כבדים נטענו במהירות מספקת, ורצו על הגדרות תובעניות בלי בעיה.

מערכת ההפעלה אותה מריץ Nothing Phone (1) היא Nothing OS המבוססת על אנדרואיד 12, החדשה והעדכנית ביותר נכון לכתיבת שורות אלו. מדובר באחד הממשקים הנקיים ביותר בשוק כיום, ולמעט מספר ניואנסים עיצוביים, מדובר במכשיר שמעניק חויית שימוש "פיקסלית", קרובה לאנדרואיד בצורתה המקורית, יותר אולי מכל מכשיר אחר. לא רק שאין כאן אפליקציות צד ג' כמו פייסבוק, ספוטיפיי ואחרות שמותקנות מראש, אין כאן אפילו אפליקציות של Nothing. המכשיר מגיע כשמותקנות עליו רק אפליקציות של גוגל. זה מגיע לרמות כמעט אבסורדיות. כשהושקו אוזניות ה-Ear (1) של החברה, דובר רבות על יצירת אקוסיסטם חדש של מוצרי החברה, והנה, הסמארטפון הראשון של Nothing מגיע לשוק ואפילו אפליקציית השליטה על האוזניות של החברה אינה מותקנת עליו מראש. למעשה, חיבור בין האוזניות לטלפון של החברה לא מציע איזשהו יתרון או ייחודיות על פני חיבור שלו לכל מכשיר אנדרואיד אחר, כך שלפחות בינתיים הדיבור על אקוסיסטם לא ממש רלוונטי כאן. למקרה שהובנתי לא נכון, חשוב לי להדגיש: כל זה מבורך, באמת והלוואי שיצרניות אחרות היו מאמצות את הגישה הזאת.

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

ההבדלים היחידים שבאמת ניכרים בין המכשיר הזה למכשירי פיקסל באים לידי ביטוי בעיצוב וילון ההתראות והפקדים שבו, חמישה ווידג'טים שמגיעים כחלק מאפליקציית מסך הבית, ובאופן בו מוצגות הכותרות בתפריטי המכשיר, בפונט המנוקד הייחודי של החברה. אגב, אם תבחרו בשפת הממשק עברית, הפונט הזה יוחלף בפונט סטנדרטי. ליטוש יפה ששמתי לב אליו - מעבר לכך שהתגובה של המכשיר למגע מאוד זריזה, הרטט עצמו מדמה תחושה של הקשה על זכוכית. אני אמנם באמת מקיש עם האצבעות על זכוכית המסך, אבל הפידבק ברטט במכשירים אחרים לא מספק בדר"כ את אותה תחושה, וכאן נראה שמישהו ממש השקיע בכך מחשבה.

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

Nothing Phone (1) מציג עיצוב ייחודי שמזכיר בקווים כלליים את האייפון: גב ומסגרות שטוחים לחלוטין עם שוליים מחודדים ופינות מעוגלות. הגב השקוף של המכשיר חושף לראווה חלק מרכיביו הפנימיים של המכשיר וביניהם פסי תאורה שנדלקים כאשר נכנסת שיחה, מתקבלת התראה חדשה, כאשר מחברים את המכשיר למטען ועוד. ב-Nothing קוראים לזה Glyph Interface, וניתן לשלוט על דפוס התאורה, על עוצמתה, ואפילו על השעות והימים שבה היא תופעל. ניתן אפילו להגדיר דפוס מסוים לאיש קשר מסוים כך שתזהו אותו לפי התאורה. התאורה אגב מתכתבת באופן מושלם עם הרינגטונים המובנים במכשיר והכל יוצר מופע אורקולי מאוד מרשים. אין ספק ב-2005 בערך, שזו היתה השנה האחרונה שבה המכשיר שלי לא היה על מצב שקט, כל זה היה עושה עליי רושם רב מאוד. ב-2022 תאורת ה-Glyph היא לכל היותר גימיק עיצובי חמוד וייחודי, אבל היא לא מביאה בשורה בשימושיות. כדי לעשות בה שימוש, עליכם להניח את הטלפון על השולחן עם הפנים כלפי מטה, פעולה שאנשים פחות אוהבים לעשות. מעבר לכך, בעידן תצוגות המסך הכבוי שמאפשרות הצצה להתראות, להתעקש לנסות לפענח מה תאורת ה-Glyph מנסה להגיד לי היא קצת כמו להתעקש להשתמש במורס כשניתן להרים טלפון. באופן כללי, איכות הבנייה של המכשיר מעולה, והתחושה יוקרתית בעיני יותר מכל מה שניתן למצוא בקטגוריה שלו, ולמען האמת גם יותר מרוב מכשירי הדגל בשוק. גב המכשיר עשוי פוליקרבונט, המסגרת עשויה מתכת והמסך מכוסה בזכוכית גורילה גלאס 5. ל- Nothing Phone (1)  מיגון בתקן IP53 פני התזות מים. בניגוד לרוב המכשירים בקטגוריה שלו, ובדומה למכשירי דגל, אין בערכה כיסוי מגן כך שתצטרכו להזהר איתו כל עוד לא התארגנתם על כיסוי כזה. 

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

המסך של Nothing Phone (1) הוא בגודל 6.55 אינטש, מציג רזולוציית 1080 על 2400 פיקסלים, ומבוסס על טכנולוגיית OLED. התאורה ממוצעת, אבל הצבעים מאוד נאים והשחור כהה ועמוק כפי שזה בפאנלים מסוג זה. למכשיר שני מצבי רענון תמונה: 60 הרץ סטנדרטי, ומצב 120 הרץ חכם שמופעל רק כשיש בו צורך כדי לחסוך בסוללה. ב-Nothing התאפקו ולא שילבו כאן שוליים קמורים, אבל מסגרת המסך עבה יחסית. עדשת המצלמה הקדמית ממוקמת בחור בפינה בשמאלית של המסך, וגם קורא טביעות האצבעות משולב במסך עצמו. הביצועים של הקורא לא רעים, אבל כבר פגשתי מכשירים שפחות רגישים ללכלוך ושקל יותר לשחרר אותם מנעילה כך. 

מערך הצילום הראשי של Nothing Phone (1) כולל שתי מצלמות בלבד. שתיהן ברזולוציית 50 מגה פיקסל, כאשר אחת היא עם צמצם f/1.9 ומייצב תמונה אופטי, והשניה בעלת עדשה רחבה וצמצם f/2.2. זוכרים את תאורת ה-Glyph? ניתן להשתמש בה כפלאש כתאורת מילוי, או בנורת פלאש ייעודית הצמודה לשתי העדשות. המצלמה הראשית הפיקה תמונות חדות ומפורטות, עם צבעוניות נאה אך לא מוגזמת. המצלמה בעלת העדשה הרחבה פחות הלהיבה, עם ירידה מסויימת בפירוט ועיוות מורגש בשוליים, אבל עדיין שמישה בהחלט. רושם זהה הותיר גם הזום כפול 2 של המצלמה: ישנה ירידה מסוימת באיכות, אבל לא משהו שמפריע מאוד בתמונות שאינכם מתכננים לפתח בגודל מלא. ביצועי הלילה של המצלמה לא רעים, אבל לא פורצי דרך ביחס לקטגוריה. כל התופעות שתיארתי בהקשר של הזום והצילום בזוית רחבה מחמירות בתנאי תאורה פחות אידיאליים, אבל בצילום באמצעות המצלמה הראשית מתקבלת תמונה מוארת כהלכה, חדה ומפורטת. המצלמה הקדמית מציגה שילוב לא מרשים של מספרים על הנייר, רזולוציית 16 מגה פיקסל וצמצם f/2.5. בפועל, באור יום, התוצרים שלה היו לא רעים בכלל, עם רמת פירוט וחדות גבוהים אבל באיזורים חשוכים יותר קיבלתי תמונות מגורענות עם פגיעה משמעותי באיכות הכללית. לסיכום, אלו ביצועי מצלמה שניתן לחיות איתם בשלום רוב הזמן, אבל Nothing Phone (1) לא באמת מאתגר מהבחינה הזאת סמארטפונים ברמת מכשירי דגל.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

ל-Nothing Phone (1) סוללת 4500mAh, שהספיקה לי בממוצע לכ-7.5 שעות מסך, נתון יפה ביחס למכשיר דור חמש עם קצב רענון מסך 120 הרץ. מה שפחות יפה זה שב-Nothing הלכו בעקבות סמסונג ואפל, ובחרו להשמיט מטען מערכת המכשיר. הוא תומך בטעינה מהירה בהספק מקסימלי של 33W, בתקן PD או בתקן Quick Charge 4. בשונה ממכשירים אחרים בקטגוריה, הוא מציע לא רק טעינה אלחוטית, כי אם גם טעינה אלחוטית הפוכה, המאפשרת לטעון מכשירים אחרים על גבו. הרמקולים מציעים עוצמת שמע נאה, אבל איכות הצליל בינונית למדי עם חולשה לא מפתיעה בטווחי המיד ובבאסים. שקע אוזניות למקרה שתהיתם - אין כאן.

Nothing Phone (1) (צילום: גד גניר)

(+)

• עיצוב ייחודי
• ממשק נקי ונוח לשימוש
• ביצועים מצוינים

(-)

• אין מטען בערכת המכשיר
• קורא טביעות האצבעות רגיש במיוחד ללכלוך על המסך או האצבע
• המצלמה טובה ביחס למכשיר ביניים, אך לא מאתגרת כאלו של מכשירי דגל

מחירו של Nothing Phone (1) ברשת באג היבואנית הרשמית עומד על 1999 ש"ח בתקופת המכירה המוקדמת. זה נראה כאילו Nothing בכלל לא מנסה להתחרות במגרש של מכשירי ביניים מבית Realme, Xiaomi ואפילו סמסונג. אמנם אין למכשיר הזה במה להתבייש בגזרת המפרט, אבל גם אין כאן מטרה לשבור את השוק מהבחינה הזאת, וברמת המחיר הזאת כנראה תמצאו מכשירים עם מצלמות איכותיות יותר או זמן סוללה ארוך יותר. העניין הוא שהמכשיר הזה לא ממש מפשל בתחומים האלו מצד אחד, ומצד שני באמת מספק חויית שימוש מהנה, בממשק הנקי, בזריזות, בעיצוב הייחודי וברמת הגימור הגבוהה.