כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A53 5G

הקלישאה האהובה עליי בעולם הסלולר היא ללא ספק ההכרזה על מכשיר חדש כמכשיר הטוב, המהיר, היפה, המתקדם ביותר שאותה יצרנית אי פעם ייצרה. אני כל כך אוהב את הקלישאה הזאת כי היא כל כך מטופשת: אין שום סיבה שהסמארטפון של השנה יהיה פחות טוב מזה של שנה שעברה. זה מה שמצופה מחברות אלקטרוניקה, להתקדם, לחדש, לשפר את מה שטעון שיפור מהדור הקודם. אם חברה מסוימת לא יכולה לשמור על הכיוון הזה, אז משהו שם ממש לא עובד כשורה, ולמכשיר X+1 אין זכות קיום אם מכשיר X שקדם לו היה באיזושהי צורה טוב יותר. והנה, אחרי שביליתי מספר שבועות עם Galaxy A53, אני מגלה שסמסונג הצליחה לעשות את הבלתי יאמן: המכשיר החדש שלה פחות טוב מקודמיו. איך זה קרה?

Samsung Galaxy A53 5G (צילום: גד גניר)

תקציר הפרק הקודם: במרץ 2021 השיקה סמסונג את מכשירי A52 ו-A72 שבדקתי וכתבתי עליו כאן. ל-A72 היה מערך צילום משודרג יותר, סוללה עם קיבול קצת יותר גבוה ומסך טיפה גדול יותר, אבל ערכת השבבים של שניהם היתה זהה: Snapdragon 720G. היא אמנם היתה ותיקה קצת בעת השקת המכשירים, אבל סיפקה חויית שימוש טובה בסה"כ.

השנה נקטה בגישה שונה: ל-A73 בחרה בערכת שבבים עדכנית יותר של קוואלקום, וה-A53 זכה בערכת שבבים של סמסונג, Exynos 1200. על הנייר מדובר בשדרוג: כל הליבות של ערכת השבבים מהירות יותר והיא גם בנויה בארכטיקטורה מתקדמת יותר, 5 ננו מטר לעומת 8 ננו מטר בערכת השבבים של המכשירים משנה שעברה. זכרון ה-RAM בגרסה נמכרת בישראל עומד על 8 גיגה מכובדים (כמו בדור הקודם), ונפח האחסון המובנה של 128 גיגה ניתן להרחבה באמצעות כרטיס זכרון MicroSD. גרסת האנדרואיד אותה מריץ המכשיר היא העדכנית ביותר, 12 וכך גם גרסת הממשק של סמסונג, One UI 4.1. 

Samsung Galaxy A53 5G (צילום: גד גניר)

Samsung Galaxy A53 5G (צילום: גד גניר)

בפועל המכשיר מגמגם, וזו דרך עדינה לנסח זאת. זה לא משהו אקראי שקורה פעם בכמה שעות. זה עייפות וכבדות שמורגשים כמעט בכל פעם שתשתמשו במכשיר. גללתם הצידה במסך הבית כדי להתעדכן באייטמים ב-Google Discover? אנימציית המעבר תקרטע. התחרטתם? רוצים לחזור למסך הבית? למכשיר ייקח לפעמים בין שתיים לשלוש שניות להגיב, אם בכלל יגיב בפעם הראשונה. אפילו סיבוב המסך לפעמים מתעכב. להגנתו של ה-A53 אציין שאפליקציות נטענות רוב הזמן במהירות סבירה, ולא נתקלתי בקריסות, אבל איכשהו ניווט במסכי הבית, משהו שמן הסתם לא ניתן לחמוק ממנו הוא פעולה שהמכשיר הזה כושל בה באופן מביך. אמנם אין לי את הכלים להצביע בוודאות על הגורם למכשיר להתנהג ככה אבל לאור העובדה שהדבר היחיד שהשתנה מהותית הוא ערכת השבבים, היא החשודה המיידית כאן. אפשר כמובן להאשים גם את מערכת ההפעלה ואת ההתאמות שסמסונג עשתה לה אבל העובדה שהיא שמכשירים קודמים של סמסונג הריצו  בשנים האחרונות גרסאות דומות בלי בעיית ביצועים דומה. ייתכן בהחלט שהתופעה תעלם באחד מעדכוני הגרסה הבאים, אבל כרגע המצב מהבחינה הזאת לא טוב.

Samsung Galaxy A53 5G (צילום: גד גניר)

גב המכשיר שהגיע אליי עשוי אמנם פלסטיק בצבע לבן, אך נראה אלגנטי למדי. פחות אלגנטית מסגרת הפלסטיק הכסופה המקיפה אותו שנראית גסה ומצעצעת. המכשיר שוקל בדיוק כפי ששקל קודמו, 182 גרם, לא כבד מדי אבל גם לא קליל. המסך מצופה בזכוכית Gorilla Glass 5, לא הזכוכית המתקדמת ביותר של קורנינג אבל בסה"כ המכשיר בנוי לא רע. A53 מתהדר בתקן עמידות במים IP67, גבוה ביחס למתחרים בשוק הביניים ואמור לשרוד טבילה של כחצי שעה במים בעומק של עד מטר. המסך, כמיטב המסורת אצל סמסונג נראה נפלא: רזולוציה של 1080 על 2400 פיקסלים שמתפרסים על פני מסך בגודל 6.5 אינטש, בטכנולוגיית Super AMOLED עם בהירות גבוהה יחסית ואפילו קצב רענון 120 הרץ. על הנייר, מדובר בנתון גבוה ביחס לנהוג בקטגוריה. בפועל, בשל בעיית הביצועים שציינתי קודם, חויית האנימציות החלקות שאותם 120 הרץ אמורים היו לתת, כמעט אינה מורגשת. קורא טביעות האצבעות מזהה בדר"כ בניסיון הראשון את האצבע, אך בהתאם לחויה הכללית במכשיר, איטי משהו ביחס לקוראים במכשירים אחרים.

Samsung Galaxy A53 5G (צילום: גד גניר)

מערך הצילום של A53 זהה לזה של הדגם של שנה שעברה: מצלמה ראשית 64 מגה פיקסל עם מייצב תמונה אופטי וצמצם f/1.8, מצלמת 12 מגה פיקסל עם עדשה רחבה וצמצם f/2.2, ושתי מצלמות נוספות ברזולוציית 5 מגה פיקסל עם צמצם f/2.4 המשמשות כחיישן נפח וכמצלמת מאקרו. העובדה שחומרת הצילום לא התעדכנה לא אומרת כלום על יכולות הצילום של המכשיר, להיפך: אם יש משהו ש-A53 מצטיין בו זה צילום: המצלמה, כמו כל המכשיר, אינה זריזה במיוחד אבל התוצרים שלה יפיפיים: תמונות חדות ומפורטות להפליא, עם טווח דינאמי רחב וגווני צבע נאים אך לא מוגזמים. גם בלילה מתקבלות תמונות מעולות: מוארות כהלכה, מפורטות וללא פגיעה בצבעוניות. המצלמה הקדמית ברזולוציית 32 מגה פיקסל וצמצם f/2.2 מספקת גם היא תמונות מעולות, עם טיפול טוב בעור פנים ובפגמים, עם פירוט נאה וטשטוש רקע מדויק במצב פורטרט.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

קיבול הסוללה של A53 הוגדל לעומת הדגם של שנה שעברה ועומד על 5000mAh במקום 4500. ניתן לסחוט מהסוללה הזאת כ-7 שעות מסך, שזה נתון נאה בפני עצמו, אבל יש לא מעט מכשירים בקטגוריה שמציעים זמן מסך ארוך יותר. בכלל, בכל מה שקשור לטעינה, Galaxy A53 מחוויר לעומת מכשירים מקבילים: הטעינה המהירה כאן היא בהספק של 25W מה שמאפשר טעינה מ-0 לרמה של 50% בתוך חצי שעה, בעוד מכשירים אחרים, כמו נניח OnePlus CE2 5G, מציעים הספק טעינה גבוה הרבה יותר, 65W וזמן טעינה קצר הרבה יותר. החלטתם שאתם אנשים סבלניים ו-50% טעינה בתוך חצי שעה זה מהיר מספיק בשבילכם? אין בעיה, אבל קחו בחשבון שסמסונג החליטה להפוך לידידותית יותר לסביבה על חשבונכם וכמו במכשירים הדגל שלה, הוציאה את המטען מהאריזה. לכן, אם אתם רוצים להנות מקצב הטעינה הבינוני הזה במלואו, תצטרכו לרכוש את המטען בנפרד. טעינה אלחוטית למקרה שתהיתם, אין כאן, אבל זה מקובל בקטגוריה. ל-A53 זוג רמקולים לשמע סטריאופוני שמייצרים צליל צורם מעט וחלש מדי לטעמי לשיחות בזמן נהיגה. כמו המטען, גם שקע האוזניות הסטנדרטי נעלם במעבר בין הדגמים. חלק מהמשווקים אגב הציעו מטען קיר וקייס שקוף כחלק מחבילת ההשקה, אבל כסטנדטרט, האביזר היחיד שמגיע עם הטלפון הזה הוא כבל טעינה USB C ל-USB C בלבד.

(+)

• מצלמה מעולה

• מסך יפיפה

• תקן IP67 לעמידות במים

(-)

• איטי, מגמגם ואפילו נוטה לא להגיב
• הטעינה המהירה איטית יחסית למתחרים בשוק וגם זה באמצעות מטען שצריך לקנות בנפרד
• רמקולים בינוניים באיכותם וחלשים בעוצמתם

מחירו של Samsung Galaxy A53 ביבוא רשמי עומד כיום על 1600 ש"ח, לא גבוה באופן משמעותי ממחירם של מתחרים ישירים כמו Realme 9 Pro + או OnePlus CE 2 5G, ואפילו זול יותר ממכשירים מקבילים של Oppo ו-Vivo. על הנייר הוא מציע המון: עמידות במים, קצב רענון מסך גבוה יותר מהנהוג בקטגוריה, אפשרות הרחבת זכרון, מערך צילום מכובד ועוד. תוסיפו לכך את העובדה שמדובר בסמסונג, מותג שקל יותר לציבור הרחב לבחור בו ותקבלו הצעה שתיאורטית, קשה לסרב לה. הבעיה שלמרות כל תנאי הפתיחה המבטיחים, המכשיר הזה פשוט לא מהנה לשימוש: את הטעינה האיטית, העדר המטען באריזה ואפילו הרמקולים הבינוניים אפשר איכשהו לבלוע, אבל על האיטיות והגמגומים קשה הרבה יותר לסלוח.