לכזה לא יכולתי להשאר אדיש

בשנים האחרונות אני פחות קורא טוקבקים על אייטמים שלי שמתפרסמים בהארץ. מדי פעם כשאני מרגיש שהמגלומניה משתלטת עליי, אני קופץ לביקור ומאזן את זה עם מנה הגונה של זעם ובוז אנונימיים. למדתי המון מטוקבקים על אמנות הכתיבה וגם על התחום עליו אני כותב, אבל בשלב מסוים זה הפך להיות מייגע לנסות לברור את האוצרות בין "פרסומת?" (לא), "למה הארץ לא לוקחים מישהו שיודע לכתוב בעברית" (סליכה) "ברור ש-XXX שילמו לך" (לא שילמו), "אייפוניסט!" (הממ, לא), "טוב שנזכרת, בוא אתן לך את הסטארטק שלי שתכתוב עליו סיקור" (...) ואחרים. ועדיין, פה ושם אפשר להיתקל בתגובות שמחזירות לי את האמון בקונספט. אחת מהן היא של גיל בר-זוהר, מגיב מספר 12 בביקורת שלי על ה-Galaxy Z Fold 3 שפורסמה גם בהארץ:

מה גרם לי להתחבר כל כך לטוקבק שהתעצבן עליי וקרא לי רובוט? העובדה שהוא מעלה תהייה קיומית חשובה בתחום הסיקור הטכנולוגי באופן כללי ועל ביקורות חפיצים באופן פרטני. הציטוט הידוע של ג'ורג' אורוול אומר שעיתונות היא כל מה שמישהו אחר לא רוצה שיתפרסם, כל השאר זה יחסי ציבור. עכשיו חכו שניה! קראו עד הסוף לפני שאתם גוללים למטה כדי לכתוב טוקבק זועם על החוצפה שלי להתייחס לביקורות מוצרים כאל העיתונאות של שעליה דיבר אורוול. אני מסכים איתכם: אני מקבל בהשאלה מוצרים ממשרדי יח"צ שמייצגים יבואני מותגי אלקטרוניקה. ככה זה עובד ברוב המקומות בארץ ובעולם. זה לא סוד שמי שמשאיל לי את המוצרים מגיע עם אינטרס שהמוצרים שלו יהיו נושא לשיחה, כפי שהמקורות של כתב פוליטי כזה או אחר מזינים אותו בסקופים שפרסומם ישרת מטרות מעבר לזכותו של הציבור לדעת. ככה זה עובד. ההבדל ביני לבין כתב פוליטי היא העובדה שהכל על השולחן ברמה הבסיסית של המלאכה הזאת: כמבקר חפיצים אני מצופה להביע דעה משלי על המוצרים שאני סוקר ולנמק אותה.

וכאן מתחילה התהייה הקיומית. מה התפקיד שלי? נתחיל ממה הוא לא: התפקיד שלי הוא לא לקדם מכירות. למרות שאני חולק שם פרטי עם "גד בירון", אני לא כלי פרסומי. אני לא מקבל תשלום על מכירות, ויחצנים יודעים שכאשר הם שולחים אליי מוצרים, תמיד קיים הסיכון שהם יחזרו אליהם לאחר מכן בצירוף אייטם שיהיה ליבואן קשה לעכל. מצד שני, העובדה שאני לא כותב תוכן שיווקי לא עומדת בסתירה לאפשרות שאתלהב ממוצר שאני בודק. בשביל זה אני בעסק הזה, כי חפיצים מלהיבים אותי. בעיקר במעמד פתיחת האריזה וקילוף מדבקות המגן. אם ההתלהבות מהמכשיר מחזיקה מעמד שבועיים-שלושה אחרי שהתחלתי להשתמש בו, אפשר לקבוע שמדובר במוצר שראוי לביקורת חיובית. 

זו אגב הסיבה שכמעט ולא קורה שאני הראשון לפרסם ביקורות על מוצרים: בחינה רצינית של מוצר, בייחוד סמארטפון, דורשת שאתרווח, שארגיש בו בבית, שאעביר אליו את כל חיי ואגבש עליו דיעה אחרי שהזיקוקים נגמרו, וזה בלתי אפשרי במסגרת המרדף אחרי מקום על הפודיום של המפרסם הראשון. לכן, "ביליתי 24 שעות עם ה____ החדש ואלו רשמיי" זה מסוג האייטמים שלא תראו אותי מפרסם. כשאורוול אומר "כל השאר זה יחסי ציבור" הוא מתכוון בדיוק לאייטמים כאלה: האייטמים האלו משרתים את היבואן שמקבל נדל"ן בעמודי התוכן אבל לא רק. זה משרת גם את גוף המדיה שמפרסם את האייטם וזוכה לכניסות מצד מי שמתלבט האם לקנות או שלא, וגם את העיתונאי שנהנה מהתהילה בתחרות המיותרת על מי היה הראשון להוציא אייטם טעימה שכזה שאי אפשר באמת להתייחס אליו כאל "ביקורת". ווין ווין כמעט קלאסי, למעט העובדה שהיחיד שלא יוצא באמת נשכר מהחגיגה הזאת הוא הקורא.

איך כל זה קשור לגיל בר-זוהר? ובכן, הבחור טוען שהפסקתי להיות אדם חי ונושם והפכתי לרובוט. מבחן הטיורינג שגיל העביר אותי כדי להגיע למסקנה הזאת הוא ההתנסות שלי ב-Galaxy Z Fold 3, המכשיר המתקפל החדש ביותר, המתקדם ביותר והיקר ביותר של סמסונג, והעובדה שלא נותרתי נפעם מהחויה הזאת. 

Samsung Galaxy Z Fold 3 (צילום: גד גניר)

אני לא חושב שלגיל באמת מפריע שיש לי דיעה שונה משלו. מה שמפריע לגיל זה שיש לי דעה שלא עומדת בקנה אחד ממה שמצופה ממני כאיש שאמור לתווך טכנולוגיה לקוראים. איך לא התרגשתי ממכשיר עם מסך מתקפל ריבונו של עולם. מסך מ-ת-ק-פ-ל! זו חוייה! זה כיף! זה לא זהה לכל שאר הטלפונים הזהים ולמכשירים המשעממים של אפל. ובכן, איך שאני רואה את זה, אני לא אוונגליסט טכנולוגיה, ולא מתפקידי להריע ליצרניות על אוונגרדיות טכנולוגית לשם האוונגרד. בניגוד למסכי 4K ומסכים קמורים לסמארטפונים שהיה ברור לכולם שהם העתיד ונשארו בעבר, אני כן חושב שסמארטפונים מתקפלים הם העתיד. העניין הוא שאחרי שכבר סקרתי את ה-Fold 2 בשנה שעברה והתלהבתי מהחדשנות שלו, ה-Fold 3 מהווה לכל היותר התקדמות אבולוציונית קלה לטעמי. כן, סמסונג קירבה אותו קצת אל ההמונים: הוא קצת זול יותר, והוא קצת עמיד יותר. מצד שני, הוא עדיין כבד, מגושם ובתקופה שהיה אצלי היו יותר מדי מצבים שבהם מצאתי את עצמי מתגעגע לסמארטפון קונבנציולי סיני זול שקל יותר להקליד עליו הודעת טקסט ולשלוח אותה. להתעלם מהקשיים היומיומיים הנובעים מהרצון של סמסונג שנאמץ מכשירים מתקפלים, ולהתפעם מהחדשנות וההובלה בתחרות ההעזה תיתן רוח גבית לרוח החדשנות, אבל לא בשביל זה אני כאן. אני אוהב טכנולוגיה. אני מתפעל מחידושים, חוויית שימוש טובה יכולה להמיס אותי. אני יודע להעריך חדשנות טכנולוגית כשהיא באמת משרתת אותי ובאמת הופכת את החיים שלי לקלים יותר ונוחים יותר, וכאן, לדעתי, זה עדיין לא המקרה.

Samsung Galaxy Z Fold 3 (צילום: גד גניר)

בקיצור גיל, אני חי ונושם, ודווקא כאדם ולא כרובוט מוכוון מטרה, כשאני רואה מכשיר כמו Galaxy Z Fold 3 אני נעזר יותר מתמיד בשיקול דעת לגבי מה שהמקלדת שלי מפיקה. כן, יש כאן חוייה, כן, יש כאן חדשנות ויש פה לא מעט כיף, וצריך לספר עליהם. בד בבד, מבקר טוב, לדעתי, צריך לתת לכל אלו את המשקל המתאים בשאלה הרחבה יותר של האם כדאי באמת לקנות את המכשיר הזה.