כזאת ניסיתי: LG OLED55B1PVA

לא צריך להיות מומחה גדול לטלויזיות כדי להבחין בהבדל בין טלויזיות OLED לטלויזיות LCD רגילות. הצבעים, הניגודיות, השחור הכהה, כל הדברים האלו בולטים מאוד לעין כשמביטים בטלויזיית OLED. עד כה, מי שרצה להנות מהכיף הזה, נאלץ להשכיב סכום כסף משמעותי ולקבל על הדרך עוד מגוון תכונות שהוא לא בהכרח זקוק להן. לפני כשבועיים חשפה LG את קולקציית הטלויזיות החדשה שלה וביניהן סדרות חדשות עבור הצרכן הישראלי, A ו-B, זולות יותר מסדרות C ו-G המתקדמות. הסדרות האלו אמורות להקל על הלקוחות לבצע את המעבר לטלויזיות OLED, עם פשרה מסויימת במפרט הטכני של הטלויזיה. האם יש כאן בשורה?

LG OLED55B1PVA לא בסלון שלי (צילום: יח"צ LG)

הדגם שהגיע אליי לבדיקה הוא OLED55B1PVA, גרסת ה-55 אינטש של הסדרה. ניתן להשיג אותו גם בגדלי 65 ו-77 אינטש, כאשר כל הטלויזיות בסדרה הן טלויזיות חכמות ברזולוציית 4K וכולן חולקים את אותו מפרט טכני למעט כמובן הגודל. ההבדל הגדול במפרט הטכני בין סדרה C לסדרה B מתבטא במעבד של הטלויזיה. בניגוד לסדרה C ומעבד ה-α9 שלה, במקרה של OLED55B1PVA מדובר במעבד ותיק ומתקדם פחות, α7. במה זה מתבטא בפועל? תיאורטית, α7 יתמודד כנראה קצת פחות טוב מ-α9 בכל הקשור לעיבוד תנועה מהירה, ורמות המקסימום של הבהירות אמורות להיות מעט נמוכות יותר. איך זה בא לידי ביטוי בפועל? באופן כל כך מינורי כנראה, שאני לא ממש יכולתי להבחין בו. הטלויזיה תומכת בהחלקת תנועה בתדר של עד 120 הרץ ובצפיה בתכנים מכל הסוגים לא הרגשתי איזשהם גמגומים. כך גם לגבי הבהירות המקסימלית: לא הבחנתי באיזושהי חולשה בהקשר הזה גם בצפייה בטלויזיה בחדר מואר. זה מסך OLED עם כל היתרונות שמסך כזה מציע: שחור אפל כהה ואפל בצורה קיצונית בשילוב עם צבעוניות עזה להפליא. אין זליגות אור, אין הילות, ככה זה כשכל פיקסל מואר בנפרד. השילוב היחיד שקצת איתגר את B1 היה סצינות חשוכות במיוחד בצפייה בחדר מואר, אם כי הטלויזיה מגיעה עם מספר מצבי צפייה מוגדרים מראש כשאחד מהם הוא צפייה חדר מואר. מעבר למצב הצפייה הזה איפשר לראות יותר פרטים בתמונה. הגימור המבריק של המסך מחזיר השתקפויות בצורה די אגרסיבית, אבל זה מורגש בעיקר בצפייה במסך מהזוית וגם אז זה בהחלט נסבל. בסופו של דבר, כרגיל במסכי OLED, גם כאן זויות הצפייה רחבות מאוד והגוונים לא מתעוותים גם אם לא יושבים ממש מול המסך.

ה-OLED55B1PVA עושה שימוש נרחב ב-AI: הטלויזיה יודעת לטייב שידורי SD כך שיוצגו בצורה סבירה על מסך ה-4K, אבל זה לא מסתכם בזה. מעבד ה-α7 יודע להתאים את התמונה לתאורה מסביב לטלויזיה ויודע גם להתאים את אופי התמונה לתוכן עצמו. ה-B1 תומכת גם בכמה תקנים רשמיים: ב-HDR10 לצפייה בסרטים שצולמו בטווח דינאמי רחב, בתקן Dolby Vision IQ (יש פה ושם תכנים בנטפליקס שתומכים בתקן) וגם ב-Filmaker Pro, סטנדרט שמנסה להבטיח שהצופה בבית יקבל על מסך הטלויזיה שלו את התמונה הקרובה ביותר למה שהתכוונו יוצרי הסרט. אם אתם מתכוונים לעשות שימוש בטלויזיה לצרכי גיימינג, ה-B1 בהחלט מתאימה לכך: תמיכה בתקני FreeSync ו-G-Sync, ותמיכה בקצב פריימים משתנה (VRR). הטלויזיה מותאמת לחלוטין לעבודה עם הדור החדש של XBOX Series X ו-PlayStation 5 כולל הצגת תכנים ברזולוציית 4K בקצב רענון של 120 הרץ.

מקדימה, OLED55PVA מציגה עיצוב סטנדרטי, ומסגרת מסך דקיקה בעובי 0.5 ס"מ. עוביה של הטלויזיה דקיק אפילו יותר מזה, אבל רק בחלקה העליון. בחלק התחתון מרוכזים החיבורים, הרמקולים וכל שאר החומרה של הטלויזיה והחלק הזה עבה יותר ומרחיק את המסך מהקיר במקרה שבחרתם לתלות את הטלויזיה עליו ולא לעשות שימוש במעמד המצורף. LG לא מתחשבת בציבור תולי הטלויזיות על הקיר גם בהקשר של החיבורים האחוריים: הם אמנם שקועים קצת בתוך התיבה בחלקה האחורי של הטלויזיה אך הם פונים לאחור (במקום למטה), מה שאומר שצריך להרחיק קצת את הטלויזיה מהקיר. סט החיבורים אמור להספיק לרוב המשתמשים וכולל בין השאר ארבעה חיבורי HDMI, שלושה חיבורי USB, חיבור אודיו אופטי, וחיבור אוזניות. ההבדל בחיבורים בין הסדרות המתקדמות יותר לסדרה B לא מתבטא בכמות החיבורים אלא באיכות שלהם: בעוד בסדרות היקרות יותר כל חיבורי ה-HDMI הם בתקן 2.1 התומך בקצב רענון של 120 הרץ ברזולוציית 4K, ב-B1 רק שניים מתוך הארבעה תומכים בקצב הרענון הזה יחד עם הרזולוציה הזאת. זה אומר שאם תכננתם לחבר אל הטלויזיה בו זמנית מחשב גיימינג, קונסולת Xbox Series X ו-PlayStation 5 ולהנות מקצב הרענון הכי גבוה שיש למכשירים האלו לספק ברזולוציית 4K, במקרה כזה, כנראה שתצטערו שרכשתם את B1 ולא את C1.

LG OLED55B1PVA. מצב מסגרת תמונה (צילום: גד גניר)

LG OLED55B1PVA. מסך הבית (צילום: גד גניר)

LG OLED55B1PVA עם המון AI (צילום: גד גניר)

הטלויזיה מריצה את WebOS. ממשק מערכת ההפעלה עבר מתיחת פנים ונראה שונה מאוד מזה של שנים קודמות: LG ויתרה על תפריט האפליקציות עם הקוים האלכסוניים שליווה אותה בשנים האחרונות, לטובת סרגל קיצורי דרך בעל צורה סטנדרטית יותר. בנוסף, יש כאן מסך בית שכולל קיצורי דרך לאפליקציות, הצעות לתכנים (באופן שמזכיר קצת את מסך הבית של AndroidTV, למכשירים מחוברים, לשרתי מדיה ברשת הביתית ועוד. אפליקציית מסגרת התמונות הזכורה לטוב מדגמים קודמים נוכחת גם בדגם הזה ומאפשרת לכם להנות משומרי מסך בצורת תמונות אמנות ממסוגרות המתחלפות אחת לכמה שניות. OLED55B1PVA מביאה איתה תמיכה מובנית של LG בפקודות קוליות (דרך השלט המצורף) גם בעברית. התמיכה לא רעה בכלל והטלויזיה זיהתה כמעט תמיד בצורה מדויקת את מילות החיפוש.

השלט של LG OLED55B1PVA (צילום: גד גניר)

השלט נוח לאחיזה ולשימוש, קל להתמצאות ולא מסובך מדי. החלק התחתון שלו כולל קיצורי דרך לאמזון פריים, נטפליקס, דיסני פלוס (שאינה פעילה נכון לכתיבת שורות אלו בישראל), וגם לסייעות הקוליות אלקסה וגוגל אסיסטנט. נכון להיום, הכפתורים האלו הם בגדר טיזינג בלבד: השירותים האלו אינם זמינים לשימוש דרך הטלויזיה, לא בעברית ולא באנגלית.

בגזרת השמע יש בהחלט מה לשפר. OLED55B1PVA תומכת ב-Dolby ATMOS ועושה שימוש ב-AI כדי לשפר את הסאונד ולהתאים אותו לתנאי הסביבה. איך התוצאה נשמעת? בינונית ומטה. יצא לי להתנסות בטלויזיות זולות הרבה יותר שנשמעו לא פחות טוב: השמע הבוקע מהרמקולים המופנים מטה שטוח ועמום. כל מה שהטלויזיה יודעת לספק בתיאוריה מבחינת תמיכה בפורמטים יורגש רק אם תחברו לטלויזיה סאונד בר איכותי כי הרמקולים המובנים אינם מספקים את הסחורה.

(+)

• כל היתרונות של מסך OLED: ניגודיות גבוהה, שחור עמוק ואפל, צבעוניות עזה
• מותאמת לגיימינג
• קצת יותר זולה מסדרה C
• זיהוי פקודות קוליות בעברית

(-)

• שמע מאכזב
• רק שניים מתוך ארבעת חיבורי ה-HDMI תומכים בקצב רענון 120 הרץ ב-4K
• מעבד פחות חזק מבסדרות יקרות יותר

עיקר ההבדלים בין סדרה C1 לסדרה B1 הם בסופו של דבר בתקנים של חיבורי ה-HDMI ובמעבד. איך זה בא לידי ביטוי בשימוש יומיומי? בתחושה שלי לפחות, זה לא מורגש. איך זה בא לידי ביטוי במחיר? לא בצורה קיצונית, אבל גם לא סמלית מדי: ההפרש עומד על בערך 500 ש"ח: C1 בגודל 55 אינטש תעלה לכם כ-6400 ש"ח, בעוד B1 בגודל זהה תעלה לכם כ-5900. מכירים את אלו שמבקשים בחנות "קווץ'" במחיר? זו הטלויזיה בשבילם ואני מתכוון לזה באופן החיובי ביותר שאפשר. מי שרוצה לרכוש טלויזיית OLED מקבל כאן הזדמנות לוותר על דברים שרוב המשתמשים ממילא לא ירגישו ומשלם עליה קצת פחות.