כזה ניסיתי: Xiaomi Mi 9

לשיאומי אין זמן. אם היא רוצה להתמיד במסורת להשיק מכשירי דגל בצרורות מדי שנה, עליה להתחיל את ההשקות מוקדם ככל האפשר. בהתאם לכך, את ה-Mi 9 מכשיר הדגל העיקרי שלה לשנת 2019 השיקה בסין כבר בפברואר, אפילו לפני ועידת הסלולר הגדולה בברצלונה, לפני סמסונג, לפני וואווי, לפני כולם כמעט. איכשהו, אלינו בישראל לקח לו יותר זמן להגיע. היה שווה לחכות?

Xiaomi Mi 9. קורא טביעות האצבעות בינוני כנהוג בז'אנר (צילום: גד גניר)

שיאומי Mi 9 הוא בין הסמארטפונים הראשונים בשוק להציע את ערכת השבבים Snapdragon 855 של קוואלקום. ערכת השבבים הזאת אמנם אינה תומכת ברשתות דור חמישי, אבל זה לא באמת אמור לשנות לכם כי אין רשת כזאת באופק הישראלי. מה כן אמור לשנות לכם? שזה מעבד חזק להפליא: ליבה אחת פועלת במהירות 2.84 גיגהרץ, שתיים נוספות במהירות 2.42 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות 1.8 גיגהרץ. מכשירי Galaxy S10 בארה"ב, מכשירי LG G8, מכשירי OnePlus החדשים ועוד מכשירי דגל רבים אחרים מצוידים בערכת השבבים הזאת. הגרסה שהגיעה אליי לבדיקה היא הגרסה הבסיסית ביותר שמצויידת בזכרון RAM בנפח 6 גיגה ואחסון בנפח 64 גיגה, אך ניתן להשיגו גם בגרסאות עם 8 ו-128 גיגה בהתאמה. סוגיית האחסון מהותית: לא ניתן להרחיב אותו, לכן אם אתם עומדים לקנות את המכשיר הזה, כדאי לחשוב היטב מהו נפח האחסון שתזדקקו לו בשנים הקרובות. לתוך החישוב הזה כדאי גם להכניס את העובדה שלמכשיר הזה יש חיישן ברזולוציה של 48 מגה פיקסל. החיישן הזה, יחד עם מצב הצילום הייעודי שעושה שימוש במלוא הרזולוציה הזאת, מייצרים תמונות שנפחן עומד על 12 מגה, במקום 4-5 המגה הסטנדרטיים, מה שיכול לאורך זמן להפוך את זכרון האחסון של המכשיר שלכם לצפוף במיוחד.

Xiaomi Mi 9. מריץ כרגע את MIUI 10 המבוססת על Android Pie (צילום: גד גניר)

המכשיר מריץ את MIUI10, גרסתה של שיאומי לאנדרואיד, כאן בגרסתה החדשה ביותר, אנדרואיד 9 (Pie). לטענת אנשי שיאומי, המכשיר צפוי להתעדכן לגרסה Q של אנדרואיד כבר ברבעון האחרון של שנת 2019 אם כי את השינוי האמיתי במכשיר תרגישו לכשתצא הגרסה הבאה של MIUI, ככל הנראה בשבועות הקרובים. בינתיים MIUI 10 עושה עבודה נהדרת בכל הקשור לניהול המכשיר: הוא מהיר מאוד, חסכוני למדי בחשמל ומתפקד נהדר בלי באגים נראים לעין. הסוגיה היחידה שמעיקה היא ברירות המחדל של המכשיר. כל מי שרכש מכשיר אנדרואיד חדש מכיר את הריטואל הקבוע: בשבועות הראשונים לשימוש, בפעולות רבות שעושים לראשונה (הוצאת שיחה, פתיחת מסמך, כניסה לקישור), המכשיר שואל את המשתמש באמצעות איזו אפליקציה הוא מעוניין שהפעולה תבוצע. במקרה של פתיחת קישורים, מישהו בשיאומי כבר ביצע את הבחירה בשבילכם, בדפדפן המובנה של שיאומי. ניתן לשנות זאת, אבל זה דורש נבירה בתוך תפריטי המכשיר.

מערך הצילום בולט בצורה קיצונית (צילום: גד גניר)

Mi 9 עם הקייס המצורף לאריזה (צילום: גד גניר)

חלקו האחורי של Mi 9 עשוי זכוכית מסוג גורילה גלאס 5 שאמורה להיות מוגנת יחסית בפני שריטות ונפילות. ליתר ביטחון, שיאומי מספקת גם כיסוי פשוט באריזה, אם לא זכרתם לרכוש אחד מראש. היחידה שקיבלתי לבדיקה אמנם נראית מעט משעממת בתמונות, אך במציאות המראה שלה מזכיר מאוד את הגימור הקרמי היוקרתי של סדרת מכשירי ה-Mix של החברה. סולידי מדי בשבילכם? ניתן להשיג את המכשיר בכחול או סגול. בפינת ה"בדר"כ אני לא מתעצבן על זה, אבל וואלה, כאן הגזימו" מתארח השבוע מערך הצילום של Mi 9 שבולט החוצה בצורה קיצונית. כשהמכשיר מונח על גבו, הוא מעט בשיפוע ומתנדנד קצת. תופעת לוואי מרגיזה נוספת של בליטה כזאת: היא צוברת אבק בנקודת החיבור שלה עם הגוף, אבק שקשה לנקות מהפינות האלו. יודעים מה, על מערך הצילום הבולט עוד ניתן לסלוח. על העובדה שרוב השוק עבר לפני בערך שנתיים למכשירים ממוגני מים ושיאומי ב-2019 עדיין לא שם, על זה קצת קשה יותר לסלוח.

כפתור ההפעלה והכיבוי וכפתורי השליטה בעוצמת השמע ממוקמים בצד ימין. בצד שמאל כפתור פיזי נוסף. זו לא פעם ראשונה ששיאומי מוסיפה כפתור שכזה, אך ב-Mi 9 ישנה הרעת תנאים שמזכירה את הפשרה שסמסונג עשתה עם הכפתור הזה במכשיריה: אם עד כה ניתן היה להחליט לבד מה תהיה הפעולה שתתבצע בלחיצה קצרה על הכפתור הזה, הרי שכעת באופן קבוע, ללא אפשרות לשנות זאת, יופעל Google Assistant. מה כן ניתן לשנות? את התנהגות המכשיר בלחיצה כפולה על הכפתור או לחיצה ממושכת. תודה באמת.

Mi 9 עם מגרעת מסך בצורת טיפה (צילום: גד גניר)

חזית המכשיר מכילה הרבה מאוד מסך ומעט מאוד מסגרות. מתחת לסבכת אפרכסת דקיקה בחלקה העליון של מסגרת המסך, ממוקמת מצלמת סלפי קטנה במגרעת בצורת טיפה שבעיני לפחות, לא מפריעה בכלל בשימוש שוטף. קורא טביעות האצבעות, כמיטב אופנת 2018-2019, ממוקם מתחת לפני המסך. נכון להיום, רוב המכשירים שיש להם קורא כזה, הם מעין קורבנות אופנה: הקוראים האלו עדיין לא טובים כמו הקוראים הפחות אלגנטיים של מכשירים משנים קודמות וגם זה של Mi 9 רחוק מלהרשים: אחוזי ההצלחה שלו לקרוא את האגודל היחסית נקייה ויבשה שלי עמדו על משהו כמו 70-80 אחוז. זה לא הכי גרוע שיש, אבל זה מעיק. מזל שניתן להגדיר זיהוי פנים באמצעות המצלמה הקדמית (לא מאובטח), מה שמוריד קצת את התלות בקורא טביעות האצבעות הסורר בכל הקשור לאחריות לפתיחת המכשיר. המסך עצמו יפיפה: הוא מגיע בגודל 6.39 אינץ' ומציג רזולוציית 1080 על 2340 פיקסלים. מדובר במסך Super AMOLED שכרגיל, מציגים שחור כהה מאוד וצבעים מאוד חיים וססגוניים. באור יום, הפאנל שלו מחזיר חלק מהאור, מה שהופך אותו לברור וקריא במצבים שמסכים אחרים כמעט ואינם שמישים.

מערך הצילום של Xiaomi Mi 9 (צילום: גד גניר)

ל-Mi 9 מערך צילום אחורי בעל שלוש מצלמות: המצלמה הראשית היא ברזולוציית 48 מגה פיקסל עם צמצם ברוחב f/1.8. החיישן הוא מדגם IMX586 של סוני, חיישן שתוכלו למצוא במספר רב של מכשירים חדשים, בעיקר סיניים: ב-OnePlus 7 וב-OnePlus 7 Pro, במכשירים של וואווי, Oppo, וגם ב-Redmi Note 7, מכשיר של המותג המוזל של שיאומי. בנוסף, ל-Mi 9 מצלמת טלפוטו המיועדת לצילומי זום כפול, עם חיישן ברזולוציה של 12 מגה פיקסל וצמצם ברוחב f/2.2, ומצלמה רחבה במיוחד ברזולוציית 16 מגה פיקסל.

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

המכשיר הזה מצלם נהדר: התמונות חדות, מפורטות מאוד, הטווח הדינאמי רחב להפליא, ואפילו בלילה התמונות מוארות ומתאפיינות ברמה נמוכה יחסית של רעש דיגיטלי, ביחס למה שניתן למצוא אצל המתחרים ברמת המחיר הזאת. הצילום מתבצע במהירות והמיקוד אפקטיבי כמעט בכל צילום, ולא נדרש מאמץ גדול במיוחד כדי להפיק עם המכשיר הזה תמונות נאות. מערך הצילום של Mi 9 הוא לא רק איכותי, הוא גם ורסטילי: שלושת העדשות שם כדי לאפשר לכם לבחור בין צילום רגיל, צילום בזום כפול 2, או בזוית רחבה במיוחד. מעבר לכך, אפליקציית המצלמה מציעה גם אפשרות צילום ב-48 מגה פיקסל, מה שמאפשר לקבל תמונות ברמת פירוט גבוהה מאוד. גם מצלמת הסלפי לא רעה. היא פחות מרשימה מזו של Mi Mix 3, אבל עדיין עושה את העבודה ומסוגלת להתמודד, הודות ל-AI, גם עם מצבים מאתגרים יחסית כמו צילום כשברקע חלון עם תריסים פתוחים באמצע היום. ישנם מכשירים בשוק עם מצלמות טובות יותר, ביניהם P30 Pro, Galaxy S10 ואחרים. מצד שני, במחיר שבו מוכרים את Mi 9, קשה למצוא תחרות בהיבט הזה. אגב, לא רק אני חושב ש-Mi 9 מצטיין בצילום: בדירוג של Dx0, אתר המדרג מצלמות סמארטפונים בהתאם לבדיקות מקיפות ומעמיקות, הוא הצליח להתברג למקום השמיני, מקום שמסתכלים ממנו למטה ורואים שם מכשירים (בהפרש נקודות לא רב אמנם) כמו iPhone Xs Max, Google Pixel 3, ו-Galaxy S9 Plus.

אין שקע אזניות והרמקול רק נראה סטריאופוני (צילום: גד גניר)

הסוללה של Mi 9 היא בקיבול של 3300mAh, קיבול ממוצע למדי, אבל זה מספיק עבור המכשיר כדי להפגין ביצועים מעל הממוצע: כחמש שעות וחצי עד שש שעות מסך, זה מה שהצלחתי להוציא ממנו בממוצע. בגדול זה אומר שיום רגיל איתו, שבו שלפתי אותו מהמטען באיזור השעה 07:00, נגמר בשעה 00:00 כשמד הסוללה מראה משהו כמו 35-40%. הוא תומך בטעינה מהירה בתקן Quick Charge 4 Plus, אבל המטען שמקבלים באריזה תומך רק בתקן Quick Charge 3 המהיר בפני עצמו, רק קצת פחות ממה שהמכשיר עצמו באמת מסוגל. Mi 9 יודע להיטען במהירות גם בטעינה אלחוטית, בהספק של 20W. למרבה הצער לא מסופק באריזה מטען אלחוטי, ותצטרכו לרכוש אותו בנפרד, אבל אפשר לסמוך על שיאומי שלכשיהיה ניתן לרכוש את המטען הזה, הוא לא יהיה יקר במיוחד (כן, זה היה רפרנס לאפל).

מאז ה-Mi 6, מכשירי סדרת Mi כבר אינם כוללים שקע אזניות, ו-Mi 9 ממשיך את המסורת המפוקפקת הזאת. מה עוד חסר? רמקולים סטריאופנים. אין כאן כאלו. יש רק רמקול אחד בתחתית, חזק למדי ולא רע באיכותו, אבל הסאונד מונו.

(+)

• מצלם מעולה
• זמן סוללה ארוך מהממוצע
• לא יקר

(-)

• לא עמיד במים
• קורא טביעות אצבעות בעייתי
• מערך צילום בולט מדי החוצה

את Mi 9 בגרסת ה-64 גיגה הבסיסית תוכלו לרכוש ביבוא רשמי בישראל ב-1889 ש"ח. אם תרצו להתהדר במכשיר עם נפח זכרון פנימי נדיב יותר, 128 גיגה, תאלצו להיפרד מכ-2199 ש"ח. כרגיל אצל שיאומי, התמורה שמקבלים כאן פנטסטית ביחס למחיר: מצלמה מעולה, ביצועים מצוינים ומסך נהדר. הוא נופל בקטנות: המצלמה עדיין לא הכי טובה בשוק, הממשק דורש ליטושים קטנים, ומתי הו מתי שיאומי תתחיל למגן את מכשיריה בפני נזקי מים? אני לא רואה יותר מדי משתמשי אייפון או גלאקסי נוהרים אל המכשיר הזה, אבל למי שתכנן ממילא לשים סכומים דומים של כסף על מכשירי ביניים של יצרניות אחרות, יש כאן אלטרנטיבה מעולה.