כזה ניסיתי: Samsung Galaxy A9

זו כבר השנה השלישית ברצף שבה אני מגיע לרגע בו אני אמור לבחון סמארטפון חדש מסדרה A של סמסונג, ולוקה באמנזיה זמנית. אני נכנס אל תהליך הביקורת מלא תקווה, למצוא אלטרנטיבה ראויה של סמסונג עצמה, למכשירי הדגל שלה, אבל מתאכזב בכל פעם מחדש. למה שחברה תציע בכלל אלטרנטיבה ראויה לעצמה? מצב שוק הסמארטפונים העולמי לקראת סוף שנת 2018 אולי יכול לתת הסבר לצורך הזה: פחות סמארטפונים נמכרים בעולם והחברות מייקרות כתוצאה מכך את מחירי מכשירי הדגל הפופולריים. במקביל, החלופות הסיניות משתפרות משנה לשנה ומציעות תמורה טובה יותר לכסף. סמסונג רוצה למנוע את נטישתם של מי שמחירי מכשירי הדגל שלה הפכו ליקרים מדי עבורם. על הקהל הזה בונה סמסונג עם סדרה A:  זו סדרה שמתאפיינת במכשירים עם עיצוב יוקרתי יותר מזה של סדרה J (הסדרה הזולה יותר של סמסונג), פשרות שעל הנייר אמורות להיות נסבלות לחלוטין, ומחיר זול יותר מזה של מכשירי הדגל שלה. השנה, כדי להפוך את סדרת ה-Upper Mid שלה לאטרקטיבית יותר, מכריזה סמסונג על מהפך: טכנולוגיות חדשניות ישולבו קודם במכשירים הביניים שלה ויאומצו לאחר מכן במכשירי הדגל. ה-Galaxy A9 2018 מגיע עם חידוש כזה: לא פחות מ-4 (!) מצלמות בגב המכשיר. מבטיח? מאוד, כרגיל. מקיים? ממש לא, יותר מתמיד.

ארבע מצלמות, Galaxy A9 (צילום: גד גניר)

לרוב, השוק הישראלי מקבל את גרסאות ה-Exynos, ערכות השבבים של סמסונג במכשירי החברה הקוריאנית שמגיעים באופן רשמי לישראל. במקרה של ה-A9 ישנה רק גרסה אחת המבוססת על ערכת השבבים של קוואלקום, ערכת השבבים Snapdragon 660. ה-660 היא ערכת שבבים חזקה יחסית במשפחת ערכות השבבים של קוואלקום עבור מכשירי ביניים, וכוללת שמונה ליבות: ארבע במהירות 2.2 גיגהרץ, וארבע נוספות במהירות 1.8. עוד נתון מפתיע לטובה על הנייר הוא זכרון ה-RAM של המכשיר: 6 גיגה. עד כה רק מכשירי Note הגיעו עם נפח RAM שכזה, ואפילו מכשירי ה-Galaxy S9 הסתפקו בנפח של כ-4 גיגה בלבד. אם כל זה לא מספיק, ציידה סמסונג את ה-A9 באחסון בנפח חסר תקדים (מבחינתה) במכשירים שאינם מכשירי דגל - 128 גיגה, שגם אותם ניתן להרחיב באמצעות כרטיס זכרון.

אם לשפוט לפי החומרה בלבד, זה הכי קרוב שאפשר למכשיר דגל. למעשה, זו קונפיגורציה זהה לזו של ה-Mi Note 3 של שיאומי שבדקתי לפני כמעט שנה, והוא עשה איתה פלאים. שילוב של מעבד חזק יחסית אבל עדיין חסכוני בצריכת חשמל, יחד עם זכרון RAM בנפח גבוה אמורים לייצר חוויית שימוש יומיומית חלקה וזריזה, התמודדות מעולה עם ריבוי משימות ולהשאיר אתכם עם מספיק סוללה עד לאמצע היום שלמחרת. אמורים, אבל זה לא כך במציאות. שלא תבינו לא נכון, המכשיר עובד. לא נתקלתי בתקלות, איטיות בלתי נסבלת או חוסר יציבות, אבל גם אין כאן תחושה של איזשהו שדרוג בביצועים, ומפעם לפעם נתקלתי בהשהיות קצרות לפני פתיחה של אפליקציה חדשה, למרות החומרה המרשימה. בכנות, אין לי את הכלים לקשור בין עומס השינויים והתוספות שסמסונג מוסיפה על מערכת ההפעלה אנדרואיד במכשיריה לבין הביצועים הפושרים, אבל אין ספק שמשהו מאחורי הקלעים לא מוציא את המיטב שאפשר להוציא מהרכיבים האלו. מה שיש לפני הקלעים מבאס בזכות עצמו, אבל זה לא חדש אצל סמסונג: הסייענית ביקסבי שאינה דוברת עברית אבל זוכה לכפתור פיזי משלה, אפליקציות אופיס שאתם מקבלים כאן בחינם (במקום שתצטרכו להכנס לחנות האפליקציות של גוגל ולהוריד אותן בעצמכם בחינם) אבל לא יכולים להסיר אותן מהמכשיר, וכרגיל אינספור התראות על פיצ'רים חדשים ומסעירים ברמה שמתחילה בשלב מסוים להעיק. אגב, גרסת האנדרואיד עליה העמיסה סמסונג את כל זה היא גרסת האנדרואיד של שנה שעברה, אוריאו, ולא פאי שהושקה רשמית כבר בחודש אוגוסט האחרון. שימושית אין לזה משמעות קריטית עבור המשתמשים, שיווקית, לא ברור איך סמסונג מרשה לעצמה לצאת לשוק עם גרסת אנדרואיד בת יותר משנה. אם זה היה מסתכם רק בזה, ניחא, אבל כרוכשי מכשיר מסדרה A, כמו במכשירים קודמים בסדרה, אתם זוכים לחבילת הרעות (ההיפך מהטבות) ייחודית: מקשי הניווט הוירטואליים בתחתית המסך אינם מחזירים פידבק ברטט, גם לא המקשים במקלדת של סמסונג (אפילו אם תתקינו מקלדת חלופית של סמסונג, תצטרכו להפעיל את האפשרות לרטט שכזה גם בהגדרות המקלדת וגם כהרשאה מיוחדת מצד סמסונג), והשיא: תוכלו לרשום שלוש טביעות אצבע בלבד, במקום חמש, בניגוד לכל קורא בכל מכשיר אחר בשוק שיצא לי להתנסות בו. לא מדובר בקטסטרופות. אפשר לחיות חיים שלמים עם המכשירים האלו ולא להבין מה מציק לכם בהם, אבל עדיין, לא ברור למה סמסונג ממשיכה עם ההטרלה הזאת, בטח כשעל פניו לא מדובר בדברים שבאמת חוסכים עבורה כסף.

Galaxy A9 (צילום: גד גניר)

מגיע מהמפעל עם מדבקת מסך (צילום: גד גניר)

קשה להתעלם מההשפעות הסיניות על מחלקת העיצוב של ענקית הסלולר הקוריאנית. ההשפעה הבולטת ביותר היא גב המכשיר, שבגרסתו הכחולה והורודה, מתהדר במעבר צבעים, בדומה לזה שתמצאו במכשיריה של Huawei, ובשלל מכשירים של יצרניות סיניות אלמוניות שמיהרו לחקות את הטרנד הזה. עוד סימפטום של "צ'ייניזם": המכשיר הגיע היישר מהמפעל כשמודבקת עליו מדבקת מסך. מתי יצרניות טורחות להדביק מדבקת מסך? בדר"כ כאשר הן חוסכות ולא מציידות את המכשיר בזכוכית מסך עמידה במיוחד בשריטות כמו גורילה גלאס של קורנינג. במקרה של ה-A9 זה מרגיז במיוחד בגלל שזכוכית גורילה זה משהו שהיה כבר ב-Galaxy A8 וכאן הוחלט פשוט לוותר עליו. מקום נוסף שבו מיישרת סמסונג קו עם תעשיית הסלולר הסינית הוא בויתור על עמידות רשמית במים. בניגוד למכשירי סדרה A הקודמים, במקרה של ה-A9 אין לדעת מה יקרה אם תפילו אותו בטעות לאסלה או אם תישפך עליו כוס מים. מה בכל זאת ניתן להגיד לזכותה של סמסונג? אחרי תקופה ארוכה היא סוף סוף בחרה לטפל סוף סוף באחת הסוגיות שהכי הרגיזו את משתמשי המכשירים שלה: מערך הצילום בגב היגר לצד, ומופרד כעת לחלוטין מקורא טביעות האצבע שנשאר במרכז. באופן כללי, ה-Galaxy A9 הוא מכשיר ענק. למרות צמצום מסגרות השוליים, עדיין מדובר במסך בגודל 6.3 אינטש, ללא מגרעת, אבל עם מסגרות מעליו ומתחתיו. המסך, ברזולוציה של 1080 על 2220 פיקלים מואר היטב וצבעוני כמו שרק מסך סופר AMOLED יכול להיות.

מסך Super AMOLED נהדר, כרגיל אצל סמסונג (צילום: גד גניר)

אפקט מעבר צבעים בגב המכשיר (צילום: גד גניר)

ארבעת המצלמות האחוריות של ה-Galaxy A9 הן המרכיב המסקרן ביותר במכשיר הזה. על שום מה ולמה ארבע מצלמות? כל מצלמה מטפלת בסוג שונה של צילום: מצלמה ראשית ברזולוציה של 24 מגה פיקסל וצמצם ברוחב f/1.7, מצלמה נוספת לתמיכה בצילומי פורטרט עם רזולוציה של 5 מגה פיקסל וצמצם f/2.2, ושתי מצלמות נוספות, האחת עם עדשת טלפוטו (לצילומי זום כפול 2) ברזולוציית 10 מגה פיקסל, והשנייה עם עדשה רחבה במיוחד ברזולוציית 8 מגה פיקסל, שתיהן עם צמצם f/2.4. עד לא מזמן, עם זוג עדשות, יצרניות רבות נאלצו להחליט אם העדשה השניה תשמש עבור צילם בזוית רחבה או עבור צילום בזום. כאן אתם מקבלים את שני הסוגים. הצילום בעדשת ה- Ultra Wide מייצר תמונות מעוותות מעט במעין אפקט של עין הדג, אולם בצפייה לאחר מכן בתמונה ניתן לבצע תיקון דיגיטלי לעיוות הזה שעובד לא רע. אין ספק שמבחינת צילום, ה-Galaxy A9 הוא ורסטילי מאוד. הבעיה היא שזה מתחיל ונגמר בורסטיליות כי אמנם יש כאן ארבע מצלמות, אבל כולן ללא יוצא מהכלל מצלמות באיכות שניתן להגדירה באופן הסלחני ביותר כשואפת לבינונית. עיקר הבעיה הוא בצילומים בתאורה שאינה אידיאלית. אין קשר בין הניסים והנפלאות שעושים מכשירי הדגל של סמסונג בתאורה נמוכה, לבין מה שעושה ה-Galaxy A9. כמעט כל התמונות שצילמתי איתו בלילה נראו רע: מלאות רעש, חשוכות, עם גווני צבע מעוותים ולא חדות מספיק. מעבר לאחד ממצבי הצילום האחרים (זום, צילום רחב) רק מחריף את הבעיה שכן הצמצם במצלמות היעודיות צר יותר, ונותן לפחות אור להכנס לחיישן. המצלמה מפצה על כך בשימוש בערכי ISO גבוהים במיוחד, מה שפוגע משמעותית באיכות התמונה. בתנאי תאורה טובים יותר, כצפוי, התוצאות היו מעט טובות יותר, אבל לא בצורה יוצאת דופן.

מצב פורטרט (צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

עניין תמוה נוסף הוא הצורך במצלמה נוספת עבור צילום במצב פורטרט, כאשר רוב היצרניות בשוק כיום מטילות את המשימה הזאת על אחת מהעדשות הקיימות ממילא במכשיר. אם סמסונג טרחה והוסיפה מצלמה במיוחד עבור צילומי פורטרט, הייתי מצפה שלפחות בסוג צילום זה היא תצליח להציג ביצועים יוצאים מהכלל, לפחות ביחס למכשירי ביניים. זה לא קורה: צילומי הפורטרט לא רעים, והחיתוך בין האובייקט המצולם לרקע מתבצע בדייקנות, אבל האיכות הכללית של הצילום סטנדרטית לכל היותר. המצלמה החמישית של המכשיר, הקדמית (מצלמת הסלפי) ממשיכה את הקו הכללי המאכזב וסובלת מאותן תופעות מהן סובלות ארבעת המצלמות האחרות. צילום בתוך חדר, או בכל תאורה אחרת שאינה תאורת אור יום, ייצר תמונות באיכות ירודה - רועשות, לא חדות, ועם צבעים לא טבעיים. גם כאן מדובר בנסיגה לאחור לעומת ה-Galaxy A8 שהגיע עם מערך צילום קדמי מפתיע לטובה.

ה-Galaxy A9 הוא מכשיר גדול, וסמסונג הצליחה לדחוף לתוכו סוללה בקיבול גדול יחסית למה שרואים בדר"כ במכשיריה: 3800mAh. הסוללה תספיק לכם לכ-5 שעות מסך, יום שלם בשימוש סטנדרטי. זה לא רע, אבל בהשוואה למכשירי ביניים אחרים זה רחוק מלהרשים: מכשירים כמו ה-Xiaomi Redmi Note 5 וה-Nokia 7 Plus הצליחו להחזיק מעמד משהו שנע בין 7 ל-8 שעות מסך. הרמקול של Galaxy A9 הוא בעל עוצמה מספקת ואיכות סבירה, אבל גם כאן, אין הפתעות. שקע האזניות עדיין כאן אגב, וטוב שכך.

Galaxy A9 (צילום: גד גניר)

אז לא, גם ה-Galaxy A9 הוא לא מה שקיויתי שיהיה. מעבר לעובדה שסמסונג מרשה לעצמה למכור מכשיר ביניים ב-2349 ש"ח, מחיר שניתן להשיג בו לא מעט אלטרנטיבות ראויות יותר, הבעיה העיקרית של ה-A9 היא שהוא פשוט לא מספק את הסחורה גם בקטגוריה אליה הוא משתייך. ארבע המצלמות שלו אמנם מוסיפות לו מגוון רחב יותר של אפשרויות צילום, אבל איכות הצילום הכללית ירודה ומאכזבת מאוד. במכשיר שתחום הצילום מהווה חלון הראווה שלו (לפחות ברמה השיווקית), זה פשוט בלתי נסלח. ולמרות זאת, גם אם מנסים בכוח להיות סלחניים במיוחד, נראה שסמסונג לא מפספסת הזדמנות לפשל איתו בשלל תחומים אחרים: בהגבלות התוכנתיות המשונות, בגרסת האנדרואיד הישנה, בזמן הסוללה הנמוך ביחס לקטגוריה, בויתור על העמידות במים ועוד. מכשירי סדרה A הקודמים הרגיזו בדרכם הייחודית, אבל בסופו של דבר היו מכשירים לא רעים. חבל שאפילו את זה לא ניתן להגיד על ה-A9.