כזה ניסיתי: Retro FC

כמה שרציתי MB-805. לא העזתי לרצות גיים בוי, שלא לדבר על גיים גיר, משתי סיבות: הם היו מאוד יקרים, וממילא בכל פעם שהנחתי את ידיי על גיים בוי, המשחק היחיד שבאמת רציתי לשחק בו היה טטריס. דמי הכיס והעדפות הגיימינג שלי שלחו אותי לחפש חלום נגיש, והחלום הזה התגבש בדמותו של MB-805. מהו אותו MB-805? לקראת אמצע שנות ה-90 שטף את ישראל גל של קונסולות שידעו להריץ אך ורק טטריס. MB-805 היתה הקונסולה המתקדמת ביותר בקטלוג של מותג מכשירי טטריס בשם Master Brick, וכללה "80 משחקים ועוד חמישה". איך זה מסתדר עם העובדה שהקונסולות הללו יועדו להריץ אך ורק טטריס? ובכן, ה-80 משחקים היו שקר מכוער: מדובר היה פשוט בשילובים שונים של מספר שורות, כיוון תנועת הלבנים, והמהירות בה הם נעים, והשילובים הללו נספרו כ"משחקים". מה לגבי החמישה הנוספים? דווקא כאן היה גיוון אמיתי והיו שם בין השאר גרסה של סנייק, סנייק עם מכשולים, ועוד שלושה משחקים אחרים שהדבר היחיד שאני זוכר לגביהם הוא שהם בהחלט לא היו טטריס. לאחר מספר שבועות של כיסופים ל-MB-805, אמי הזמינה לי כזאת דרך חוברת קניות שצורפה לפירוט החודשי של עסקאות האשראי שלה, ושבועיים לאחר מכן הייתי הילד עם מכשיר הטטריס הכי מתקדם בשכבה.

Retro FC (צילום: גד גניר)

ה-Retro FC מגיע מכיוון שונה לחלוטין ומאוד לא מתקדם. מדובר בקונסולה זולה מאוד, נטולת מותג, שמגיעה עם כ-168 משחקים נוסטלגיים המתהדרים בגרפיקה מכוערת להפליא. אני בספק אם קיים ילד בסוף שנת 2018 שירצה לקבל דבר כזה, ואני אפילו בספק רב יותר אם קיים ילד אחד בשנת 2018 שימיר את תשוקתו לנינטנדו סוויצ' או לאייפון בתשוקה פרקטית יותר דווקא לחפיץ הצנוע הזה. למי מיועדת Retro FC? לילדי שנות ה-80 וה-90 שרוצים להיזכר במשחקים של ילדותם. הקונסולה הספציפית הזאת היא השלב הסיני במגמה נוסטלגית בעולם הגיימינג שהחלה בשנים האחרונות. במסגרת המגמה הזאת היצרניות הגדולות החלו למכור גרסאות מחודשות של קונסולות משחקי טלויזיה וקונסולות ניידות, עם משחקים מובנים: נינטנדו Classic Mini NES, סגה מגה דרייב, אטארי, פלייסטיישן קלאסיק ועוד. השלב הסיני הוא השלב שבו פסי הייצור בשנזן מתחילים להציף את השוק בתחליפים זולים ולא ממותגים. במקרה הזה האתגר פשוט יחסית כי מלכתחילה ביצועים הם לא הסיפור כאן.

ה-MB-805 (צילום: retro-video-gaming.com)

קשה שלא להבחין מהיכן שאבו השראה המעצבים של Retro FC. הקונסולה מעוצבת לפי הקוים הכלליים של הגיימבוי המיתולוגי של נינטנדו, אם כי עדיין קשה להתבלבל ביניהם: הקונסולה הסינית משנת 2018 מתהדרת בפלסטיקה באיכות ירודה מאוד ביחס למקור היפני ובלחצני פלסטיק רועשים ומרשרשים. חלקה העליון של הקונסולה כולל מפסק הפעלה, שקע Mini USB מיושן לטעינה ויציאה לכבל (המצורף לערכה) לחיבור לטלויזיה. אם תרצו לעשות שימוש באפשרות לחבר את הקונסולה לטלויזיה, תצטרכו להצטייד גם בטלויזיה נוסטלגית הכוללת כניסת AV בחזית, מאחר שטלויזיות מודרניות כוללות (אם בכלל) חיבור כזה רק בחלקן האחורי. בצד הקונסולה נמצאת חוגה דרכה ניתן לשלוט על עוצמת השמע, משהו שבפעם האחרונה נתקלתי בו אי שם בימים בהם ווקמנים נחשבו כאביזר מיינסטרימי להאזנה למוזיקה. עניין מרגיז בהקשר של השמע: גם כשמנמיכים את עוצמתו עד הסוף נשמע ברקע זמזום טורדני באופן קבוע.

שקע טעינה מסוג MiniUSB (צילום: גד גניר)

ניתן לחבר את Retro FC לטלויזיה, בתנאי שיש לכם טלויזיה שעדיין מאפשרת לחבר אליה אביזרים בחיבור AV (צילום: גד גניר)

בחלקה האחורי של הקונסולה ישנו מכסה נשלף, מתחתיו ממוקמת סוללת BL-5C, כן, סוללה מהסוג שסיפק כוח למכשירי נוקיה כדוגמת ה-3100, למי שמחפש נוסטלגיה בתחומים אחרים. הסוללה, כשהיא טעונה במלואה תספיק לכם לכ-6 שעות משחק.

הסוללה של Retro FC. נראית לכם מוכרת מאיפשהו? (צילום: גד גניר)

המסך של Retro FC הוא בגודל 3 אינטש. אין לי מידע על הרזולוציה או כל פרט טכני אחר וזה גם לא באמת משנה. למסך תאורה חזקה יחסית, אבל היא אינה ניתנת לשינוי כך שפחות נעים לשחק בקונסולה במקומות חשוכים. בכלל, אין "הגדרות" למכשיר הזה. אתם מדליקים אותו, בוחרים אם להשתמש בו בשפה האנגלית או הסינית וצוללים היישר אל רשימת 168 המשחקים.

הדבר הכי קרוב לתפריט "הגדרות" שיש ל-Retro FC להציע (צילום: גד גניר)

168 משחקים שונים (צילום: גד גניר)

בניגוד ל-MB-805, כאן באמת מדובר ב-168 משחקים שונים. יש כאן מכל טוב: עשרה משחקים שונים ממשפחת סופר מאריו, קרוס פייר, פאקמן, דונקי קונג, מגה מן 3, דאבל דרגון, ארקנואיד, טטריס כמובן, ועוד. כולם נראים בדיוק כפי שנראו לפני שניים ושלושה עשורים: מפוקסלים, ב-16 צבעים, דו מימדיים אבל כיפיים וממכרים. אל תוך ה-168 משחקים הסתננו גם משחקים שכרנולוגית לא שייכים לשנות ה-80 וה-90, כמו Angry Birds. לא מדובר בגרסה המוכרת של המשחק, כי אם באדפטציה שלה לאוירה הנוסטלגית של הקונסולה, כלומר, שונה מאוד בגרפיקה ובאופי המשחק ממה שאתם מכירים. איך זה שיצרן סיני אלמוני קיבל זכויות לשיווק משחקים מקוריים, ועושה זאת באמצעות קונסולה זולה להפתיע? ובכן, הקונסולה ככל הנראה מבוססת על פלטפורמת Rapsberry Pi או משהו דומה, שעליה הותקן אמולטור המריץ את המשחקים הללו. האלתור הזה, מן הסתם, לא נעשה באישורם של בעלי הזכויות על המשחקים האלו. עם זאת, אני בספק אם מישהו מהם ירצה לעבור את תהליך הייסורים הכרוך בהגשת תביעת זכויות יוצרים של יצרן עלום שם בסין.

נכון להיום ה-Retro FC נמכרת באתרי מכירות סיניים בסכום של כ-16 דולרים, זול יותר ממה ששילמתי בזמנו על ה-MB-805, אי שם בתחילת שנות ה-90. אין טעם לשפוט את ה-Retro FC כקונסולת משחקים, היא לא מתקרבת ברמתה למה שמסוגל להריץ הסמארטפון החלש ביותר בשוק כיום. הקונסולה הזאת מגיעה עם ייעוד מאוד ספציפי, לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה שלכם. המשחקים עצמם אכן עושים זאת: למרות הגרפיקה המזעזעת, למרות הצלילים הצורמניים של הרמקול, מצאתי את עצמי נסחף אל תוך ארקנואיד, טטריס, סטאר פורס ומשחקים אחרים. הבעיה שכל השאר מצדיק את המחיר הזול: פלסטיקה מהסוג הזול ביותר, כפתורים מרשרשים, זמזום בלתי פוסק ומסך שלא מרחם על העיניים שלכם. לא מרתיע אתכם? קחו בחשבון שמעבר לאיכות הבנייה הירודה, כל העסק הזה מתחבר יחד במחיר זול כל כך גם בגלל שהוא מתעלם מענייני זכויות יוצרים, מה שלא אמור להפריע לכם אם גם לפני 20 שנה שיחקתם בעותקים פיראטיים של המשחקים האלו.