כזה ניסיתי: Meizu 15

באפריל חגגה מייזו את השנה ה-15 להיווסדה. החברה שהחלה את דרכה כיצרנית נגני MP3 ונכנסה לעסקי הסמארטפונים לפני כעשור, החליטה לציין את המאורע בהכרזה על סדרת מכשירים חדשה, בשם שלא משאיר הרבה מקום לתהיות באשר למקורו: ״15״. בסדרה הוצגו שלושה דגמים: דגם Lite בעל מפרט בסיסי יותר, דגם Plus מסך גדול יותר ומפרט מתקדם, ואת גרסת הביניים שמסומנת אך ורק במספר 15 וקוטפת בכך את המקום הראשון בתחרות חסרת המשמעות ״הסמארטפון עם שם הדגם הקצר ביותר שאי פעם בדקתי". זהו גם הדגם שקיבלתי לפני מספר שבועות לבדיקה מרשת באג, היבואנית הרשמית של מכשירי המותג בישראל.

Meizu 15 (צילום: גד גניר)

על הנייר, מדובר במכשיר ביניים - אבל קרוב יותר לקצה העליון של הקטגוריה: הוא מתבסס על ערכת השבבים Snapdragon 660, אותה אחת שניתן למצוא ב-Mi Note 3 של שיאומי) ולה 4 ליבות במהירות 2.2 גיגהרץ ועוד ארבע ליבות במהירות 1.8. זכרון ה-RAM מגיע כאן בנפח של 4 גיגה, והאחסון בנפח 64 גיגה או 128 גיגה, ללא אפשרות הרחבה. החומרה הנאה הזאת מריצה את Flyme OS בגרסה 7, הממשק של מייזו למערכת ההפעלה אנדרואיד בגרסה 7.1.2. זה לא טייפו. מייזו מצאה לנכון, שמונה חודשים לאחר הכרזת אנדרואיד אוריאו (גרסה 8), להשיק מכשיר עם גרסת האנדרואיד שקדמה לה. זו סיבה לא רעה להתעצבן על מייזו: ככלל, כמעט תמיד גרסה ישנה של מערכת ההפעלה היא פחות מאובטחת, פחות יעילה בניצול חומרה ולפעמים חסרים בה פיצ'רים שנוספו בגרסאות מתקדמות יותר. עם כל זה אפשר לחיות. הבעיה שלי עם התוכנה לא קשורה לעובדה שהיא לא עדכנית, ויותר קשורה לחויית השימוש היומיומית במכשיר. אחת התלונות שחוזרות על עצמן באופן קבוע על הקונספט הכללי של ביקורת סמארטפון היא "איך אתה יכול לדעת על סמך מספר שבועות (במקרה הטוב) של שימוש במכשיר, איך הוא יתפקד אחרי שנה?" התלונה הזאת לגיטימית לחלוטין: בדר"כ מכשירים חדשים מתפקדים מצוין, וקשה לנבא מתי והאם תבוא ירידה בביצועים. מייזו 15 הוא מהיוצאים מן הכלל מבחינה הזאת. במהלך תקופת הבדיקה הלא ארוכה של המכשיר נתקלתי במצבים בהם המכשיר קופא, לרוב בגלילה בפיד בטוויטר ובפייסבוק אבל לא רק. היו גם כמה מקרים בהם עברתי מאפליקציה מסויימת לוואטסאפ והמקלדת מיאנה במשך שניות ארוכות (ולפעמים יותר מזה) להופיע על המסך. עוד בעיות: לחיצה ממושכת מקפיצה למסך את החיפוש הקולי של גוגל. ברוב המקרים זה כשזה קרה זה היה בטעות, אבל הייתם מצפים שהטעות הזאת תהיה קלה לתיקון: חזרה אחורה או חזרה למסך הבית וזהו. הבעיה שבחלק לא מבוטל מהמקרים המכשיר סירב להגיב ללחיצות האלו, תופעה עם סטייל זהה לזה של ה-VOD של הוט. לעיתים, כשהוא כבר כן הסכים לחזור למסך הבית, נאלצתי להמתין שנייה-שתיים ולבהות בטפט הריק עד שהאפליקציות יואילו בטובן להופיע שוב על המסך. גם אם מדובר במקרים בודדים, בשבועות הראשונים לשימוש במכשיר זה לא סביר ולא נסלח, בטח לא כשהחומרה של המכשיר רחוקה מלהיות חלשה. הגיוני שעדכון גרסה (אפילו לא לגרסה מתקדמת יותר של אנדרואיד, אין לזה בהכרח קשר לתקלות הללו) יכול לסדר את הדברים האלו, אבל בינתיים חויית השימוש נפגמת.

Meizu 15 עם FlyMe OS בגרסה 7: וילון ההתראות קיבל שדרוג עיצובי בדמות "כרטיסיות" (צילום: גד גניר)

תפריט ההגדרות ב-Meizu 15 (צילום: גד גניר)

מה בכל זאת כוללת Flyme OS?  זיהוי פנים (לא מאובטח כמו ב-iPhone X, אבל זריז למדי), ואפילו אפשרות "להעיר" את המכשיר ע"י הרמתו בלבד מהשולחן. בנוסף, העיצוב של כל האפליקציות המובנות עבר רענון קל, כמו גם איזור וילון ההתראות שעכשיו כולל עיצוב מקורי וייחודי של כרטיסיות שנראה בעבר רק ב-iOS וב-MIUI 10. עבודת הגיור של המכשיר מרושלת פה ושם: באיזור השולט על גודל האובייקטים בתצוגה ובגודל הגופנים, הסדר של הטקסטים התהפך, כך שאם תנסו להגדיל את הגופן, למעשה רק תקטינו אותו. מצב פורטרט במצלמה קיבל את השם הברור ומובן מאליו "אנכי", וישנן דוגמאות נוספות שאינן מהותיות או מאוד מפריעות בשימוש היומיומי, אבל חבל שאף אחד לא חשב לנכון לעלות עליהן לפני שהמכשיר הגיע לשוק הישראלי.

מסך SuperAMOLED מרהיב עם שוליים דקיקים (צילום: גד גניר)

גב מתכת בעיצוב יפיפה ורגיש להחריד לטביעות אצבעות (צילום: גד גניר)

מבט מקרוב על "כפתור" הבית (צילום: גד גניר)

ל-Meizu 15 מסך נהדר: מסך Super AMOLED צבעוני מאוד, בהיר וחד (רזולוציה של 1080 על 1920 פיקסלים, שמשתרעים על פני מסך בגודל 5.46 אינטש). למרות המסגרות הדקיקות יחסית מעל ומתחת למסך, יחס המסך כאן הוא 16:9 ולא 18:9 כמו ברוב המכשירים החדשים שיוצאים כיום לשוק. האם זה הפריע לי? כן, אבל רק כשקראתי על כך במפרט הטכני בסוף הסקירה. עד לאותה נקודה לא שמתי לב לכך והשוליים משני צידי המסך הם בין הדקיקים שיצא לי לראות בסמארטפון. המכשיר כולו שומר על מימדים נוחים מאוד לתפעול באמצעות יד אחת, הישג נדיר בעולם שנשלט ברובו ע"י מכשירים עם מסכים גדולים יותר. מתחת למסך הצליחה מייזו לדחוף את קורא טביעות האצבעות המשמש גם ככפתור רב שימושי: מגע קצר מחזיר אתכם שלב אחד אחורה בממשק. לחיצה תחזיר אתכם למסך הבית. אגב - זה לא באמת כפתור: תחושת הלחיצה היא אשליה שנוצרת הודות לפידבק באמצעות רטט, בדומה לזה שבמכשירי iPhone 7 ו-iPhone 8, והאמת שהביצוע כאן מוצלח ומשכנע יותר מכל מה שהצליחו לעשות יצרניות אנדרואיד אחרות. בכלל, רמות הגימור שמייזו הגיעה אליהן ב-Meizu 15 יוצאות דופן ומשוות לו מראה יוקרתי לא פחות מזה של סמארטפונים שעולים כפול ממנו. גב המכשיר עשוי מתכת בגימור נאה ואלגנטי, אולם הוא צובר טביעות אצבעות במהירות, וגרוע מכך, הוא לא מתנקה כל כך בקלות.

מערך הצילום הכפול של מייזו 15 (צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

(צילום: גד גניר)

על הנייר, מערך הצילום הראשי של Meizu 15 נשמע מרשים מאוד: זוג מצלמות, הראשית ברזולוציית 12 מגה פיקסל עם צמצם משתנה ברוחב f/1.8 ו-  f/2.3, מנגנון ייצוב תמונה אופטי ומיקוד בלייזר. בנוסף המערך צילום כולל גם מצלמת 20 מגה פיקסל, עם צמצם רחב יותר, f/2.8. בפועל התמונה לא רעה, אבל גם לא יוצאת דופן, בטח לא ביחס למה שניתן למצוא גם במחירים זולים יותר. בתנאי תאורה אידיאליים תקבלו תמונות מפורטות, ממוקדות כהלכה חדות ועם צבעים יפים. גם מצב "אנכי" מייצר תמונות פורטרט מרשימות, אבל כל זה כאמור בתנאים בהן מצלמות אחרות גם מצטיינות בהם. פנקו את המצלמה של מייזו 15 בקצת פחות אור ותקבלו תמונות עם מיקוד פחות מוצלח, ועם נטייה לרעש, גירעון ועיוותי צבעים, בייחוד בלילה.

מייזו ציידה את ה-15 בסוללה בקיבול של 3000mAh. לרוב, הדרך האפקטיבית ביותר לדבר על ביצועי הסוללה היא במונחי זמן מסך שמייצג את השימוש בפועל. בדר״כ במכשירי אנדרואיד קל מאוד לבצע את הבדיקה הזאת משום שבכל המכשירים, בהגדרות הסוללה, ישנו מונה שמציג את משך הזמן שהמסך פעל מאז הטעינה האחרונה. הנתונים שהופיעו שם במקרה של המייזו 15 היו פשוט מנותקים מהמציאות. לזכותו של המכשיר אומר כי הוא אכן שורד יום שלם ללא צורך בטעינה, ולא נוצרו כמעט מצבים בהם נדרשתי לטעון אותו באמצע היום. מצד שני, אין לי דרך לקבוע באופן ודאי איך הוא ביחס למכשירים אחרים, מאחר ש"יום שלם" מתייחס לנתון ממוצע, וכמות השעות שאני מבלה מול מסך המכשיר משתנה מיום ליום. אם השימוש שלכם בסמארטפון הוא יותר אינטנסיבי, תוכלו לטעון אותו באמצע היום באמצעות המטען המקורי ולקבל טעינה מהירה יחסית, אם כי מדובר בתקן ייחודי של מייזו בשם mCharge. זה אומר שכמו אצל OnePlus, סמסונג, וואווי ואחרות, המטען היחיד שיספק טעינה מהירה הוא המטען המקורי. הסאונד שמוציא ה-Meizu 15 מפתיע לטובה. יש לו רמקול ראשי בתחתית המכשיר ורמקול נוסף באפרכסת שמייצרים חויית האזנה בסטריאו. העוצמה המירבית של השמע דרך הרמקולים אמנם סטנדדרטית בלבד, אבל תספיק לכם לשיחת רמקול ברכב נוסע.

Meizu 15 (צילום: גד גניר)

למייזו 15 יש טונות של פוטנציאל: הוא מגיע עם מפרט נאה, מסך מרהיב, מצלמה שעל הנייר אמורה להיות מצויינת, הוא נוח לשימוש ואחיזה ביד אחת, והוא אפילו נראה יותר טוב מכל סמארטפון אחר של מייזו שיצא לי לבדוק. יודעים מה? אפילו על כך שאי אפשר להרחיב לו את הזיכרון אפשר לסלוח. הבעיה היא שאיכשהו גרסת התוכנה שמותקנת עליו מצליחה לבזבז את כל הפוטנציאל הזה וחבל. ב-1699 ש"ח שרשת באג דורשת עבורו, הייתי מצפה לקבל יותר מבחינת יציבות, מהירות ואיכות צילום. כרגע בשוק ישנן כמה וכמה אופציות אחרות, שאולי נופלות מהמייזו 15 בפרמטרים כמו עיצוב וגימור, אבל עולות פחות ממנו ומציעות חויית שימוש מלוטשת יותר.