כזאת ניסיתי: Spotify

לא קלים הם חייהם של המאמצים המוקדמים בארץ. מדינת ישראל, סטארטאפ ניישן ומורשת של חדשנות היא שוק מיניאטורי במונחים גלובאליים, שכניסה אליו דורשת השקעה לא מבוטלת בשינויים והתאמות. כשמדובר בגאדג'טים, הקושי הוא בהטמעת עברית במערכת ההפעלה ובממשק. כשמדובר בשירותי הזרמת מוזיקה, סרטים וסדרות, אל ההשקעה הזאת מצטרף גם הצורך בהוספת תכנים שמותאמים לשוק המקומי. שיקולים נוספים כמו מבנה השוק והבעלויות על זכויות יוצרים נוספים גם הם אל ערימת הקשיים האלו מה שיכול להסביר מדוע ענקית כמו Spotify התעכבה כל כך הרבה זמן לפני שנכנסה רשמית לישראל.

מסך הבית של Spotify (צילום: גד גניר)

הקשיים הללו לא הרתיעו חובבי מוזיקה שרצו להנות משירותיה של ספוטיפיי לפני שזו הסכימה לפתוח את הקטלוג שלה בפני מאזינים מישראל. ארגז הכלים של אותם מאזינים כלל רכישה ב-ebay של כרטיסי שימוש ב- Spotify, שימוש בתוכנות VPN וכמובן השקר השחוק ביותר בהגדרות המשתמש בשירות ("אני? מה פתאום מישראל? אני מארה"ב"). לפני כחודש ושבוע ההמתנה הסתיימה, ולאחר חודשים של שמועות והדלפות, ספוטיפיי הפכה לזמינה לשימוש בישראל. בניגוד לנטפליקס שנכנסה אל שוק הזרמת הסדרות והסרטים בישראל כשחקן בינלאומי ראשון ויחיד, לספוטיפיי חיכו בישראל Tidal ,Apple Music ו-Deezer (כמו גם שירותי המוזיקה המקומיים Cellcom Volume ו- MusiX של פלאפון). כעת, כשהסתיימה ההמתנה הארוכה מנשוא לשירות מוזיקה נוסף שעולה כמעט אותו הדבר כמו קודמיו ומציע על הנייר פחות או יותר את אותו הדבר (אבל זוכה להערכה ובאזז גדול בהרבה מהשאר) הגיע הזמן לנסות להעביר אל ספוטיפיי את האחריות להשמיע לי את מה שאני אוהב ודברים שאני עשוי לאהוב.

אתחיל מהנתון שאי אפשר בלעדיו בביקורות על שירותי הזרמת מוזיקה: כ-30 מיליון שירים, זה מה שכולל הקטלוג של ספוטיפיי. זה נמוך מה-45 מיליון של אפל מיוזיק ומה-53 מיליון של דיזר, אבל בינינו אין לזה באמת משמעות. לא היו חסרים לי 23 מיליון שירים, לא 15 מיליון, ואפילו לא עשרה שירים. גם את אלו שכן חסרים ניתן להעלות לבד דרך יישום שולחן העבודה של ספוטיפיי וכך להתמודד עם חסרונם של "חי" של עפרה חזה, שני האלבומים של אינפקציה, My Game של נינט טייב וגלעד כהנא והקאבר של נינט טייב ורד בנד ל-Crazy של נארס בארקלי. כל הדוגמאות האלו הן של שירים שלא ניתן היה למצוא גם בשני שירותי המוזיקה הקודמים שהשתמשתי בהם (למעט "חי", שחי חי חי בקטלוג של אפל מיוזיק).

אין חוסרים משמעותיים לפי מה שבדקתי, לא במוזיקה עכשוית ולא בקלאסיקות. זה לא אומר שיש כאן הכל, אבל מה שרוב האנשים מחפשים קיים כאן ובמלואו: עומר אדם, עדן בן זקן, נצ'י נצ', טונה, אייל גולן, סטטיק ובן אל, עידן עמדי, אליעד, שלמה ארצי, דודו טסה, נתן גושן, כוורת, משינה, איפה הילד, מופע הארנבות של דוקטור קספר, היהודים, גידי גוב, ומה לא. החוסרים הם ממש בקצוות, למשל, מעבר לנוכחות הלא מרשימה של עפרה חזה בשירות הזה, לא מצאתי את "ריקי" או "זה נכון" של זקני צפת. במוסיקה לועזית גם תמצאו את ככל הנראה את כל מה שתרצו, למעט אלבומים ספציפיים בודדים של King Crimson ופיטר גבריאל. היה מפתיע לראות שחסרים גם אלבומים משנות ה-90 של Suede, אבל כן יש שם אוסף שכולל בתוכו את מרבית להיטי הלהקה מאותה תקופה.

כמו שירותי המוזיקה האחרים שבדקתי, גם ספוטיפיי מפקשש פה ושם בשלב החיפוש של המוזיקה עצמה. זה לא קשור רק לקושי של חיפוש שמות עבריים באנגלית או בעברית: לדוגמה, בחיפוש המלה "מסנר" קיבלתי מספר תוצאות מצומצם שאינו קשור למה שחיפשתי. כשניסיתי שוב, בערך ב"רביעיי…" של "רביעיית מסנר"  החיפוש הקפיץ לי את אלבום הפרוייקט שכולל בתוכו גם את גרסת הכינורות הנפלאה ל"מחבואים". דוגמה נוספת: משה פרץ מופיע פעמיים בקטלוג, פעם אחת כ"משה פרץ", ופעם שניה כ-Moshe Peretz, כאשר כל הרפרטואר של "משה פרץ" מסתכם בסינגל "סוכר בקפה", בעוד Moshe Peretz כולל את כל האלבומים שאכן משה פרץ הוציא. חלק מהניסיון להתמודד עם שמות עבריים והתעתיק האנגלי שלהם הביא את ספוטיפיי ליצור כפילויות בתוך הקטלוג שלה, וכשניגשים לדף האמן ניתן למצוא לא מעט פעמים את אותו אלבום פעמיים, פעם בעברית ופעם באנגלית.

איפה הילד? כאן, פעמיים אפילו

הייחוד של ספוטיפיי לעומת השאר הוא לא בקטלוג או בחיפוש, כי אם באופן שבו היא מציעה למשתמשים מוזיקה נוספת על פי טעמם. כדי שהקסם של ספוטיפיי יעבוד, ויעבוד טוב, עליכם להתחיל לבנות לעצמכם ספריית שירים, עם עדיפות לפלייליסטים. מאחר שאת התהליך של הרכבת כל הפלייליסטים מחדש כבר עשיתי בעבר במעבר מ-Apple Music ל-Deezer ולא התחשק לי לעשות אותו שוב, פניתי לשירות חיצוני (חינמי כמובן) בשם MOOVAL שמטפל בהעברת הפלייליסטים ועשה זאת עבורי בצורה נהדרת. מיד כשהפלייליסטים הופיעו בספרייה שלי בספוטיפיי, הבנתי על מה כל הרעש שעושים סביב השירות הזה. בתחתית רשימת השירים הופיעה רשימה של הצעות לשירים נוספים, כשרוב ההצעות אכן מתאימות בצורה מושלמת לשאר השירים שהוספתי בעצמי. זה לא רק הצעה של שירים שאני מכיר מראש וטרם הוספתי לפלייליסטים האלו, זה גם אמנים חדשים שלא שמעתי על קיומם לפני כן. עד שהתחלתי להסתמך על שירותי סטרימינג לצריכת מוזיקה, הייתי נאמן לאוסף השירים שלי כמו ריקלין לנתניהו. לא רציתי לשמוע על שום דבר חדש, היה לי אנטי מטורף למשפטים כמו "וואלה, אתה אוהב את X? תנסה לשמוע קצת Y, זה אותו הדבר, בעצם יותר טוב" ובאופן כללי בזתי לרוב המוזיקה שנוצרה אחרי שנות ה-90. Apple Music ו-DEEZER  שינו אצלי את הגישה ואיפשרו לי לגלות שירים שהכרתי כבר בעבר ופשוט לא ידעתי איך קוראים להם, מי מבצע אותם או שסתם שכחתי מהם. ספוטיפיי לקחה את זה צעד אחד קדימה והצליחה איפה שהרדיו וחברים לא היו מצליחים בחיים, להכיר לי מוזיקה חדשה ואפילו, רחמנא ליצלן, מוזיקה שנעשתה בשנים האחרונות. לדוגמה, היא זיהתה לפי הטעם המוזיקלי שלי שכולל להקות כמו Muse, Queen ו-Garbage, שאני עשוי לאהוב להקות כמו Royal Blood ו-Queens of the stone Age והיא צדקה - שירים כמו How did we get so dark ו-Feet don't fail me down שהכרתי רק בחודש האחרון נכנסו לרשימה מצומצמת של שירים שאני מסוגל לשמוע ב-Repeat מספר דו ספרתי של פעמים.

כל חויית השימוש בספוטיפיי מתוכננת כדי להכיר לכם מוזיקה שלא הכרתם בעבר. השירות הזה מנסה להציע לכם מוזיקה חדשה לאן שלא תלכו: Release Radar מציג לכם שירים חדשים מאמנים שנמצאים בפלייליסטים שלכם, או כאלו שספוטיפיי חושבת (וצודקת לרוב) שהשירים החדשים שלכם יוכלו למצוא חן בעיניכם. ה-Daily Mix שאחד או יותר ממנו  (תלוי עד כמה מגוון הטעם המוזיקלי שלכם ולכמה ז'אנרים אתם מאזינים במקביל) הם פלייליסטים שנוצרים אוטומטית על בסיס שירים מהאוסף שלכם יחד עם שירים נוספים שספוטיפיי סבורה שתאהבו. ב-Discover (בתוך Browse) מרוכזות הצעות לאלבומים ושירים שאתם עשויים לאהוב - כאשר מוצגת גם הסיבה מדוע השיר הספציפי הזה מופיע שם ("Similar to Mashina", "Suggested to you based on Alice In Chains") ואפילו חלק מהפלייליסטים שמוצגים בדף הבית מושפעים מהטעם המוזיקלי שלכם, ומהדברים שהאזנתם להם לאחרונה. ספוטיפיי היא הטובה בקטגוריה בכל הקשור לפלייליסטים הן מבחינת איכות והן מבחינת כמות. העורכים המוזיקליים של החברה בונים מאות פלייליסטים בהתאם לסיטואציה (שירים לסופ"ש, שירים למצבי רוח שונים, שירים ללימודים), פלייליסטים לפי ז'אנר מוזיקלי ועוד. בכל מקום שבו אתם נמצאים באפליקציה, בין אם זה אמן מסוים, שיר מסויים או פלייליסט, תוכלו להכנס ל"רדיו" שלו, ניחשתם שוב - רצף של שירים בהשראת המוזיקה שהאזנתם לה. הכל רק כדי לגרום לכם לא להסתפק רק במוזיקה הקבועה שלכם.

ממשק המשתמש של ספוטיפיי, גם אם אינו מהפכני, הוא עדיין הנוח והמזמין ביותר מבין כל האופציות האחרות בשוק. זו כמובן התרשמות סובייקטיבית, אבל מעשית, היה לי קל מאוד להתרגל אליו ולמצוא בו את כל הדברים הבסיסיים שמחפשים בדקות הראשונות באפליקציית מוסיקה. מה שכן מפריע לי מעט הוא דף האמן שכולל לכל היותר כחמישה שירים ברשימת השירים הפופולריים שלו, בעוד בשירותים המקבילים ישנן רשימות ארוכות בהרבה. למה זה כל כך מפריע? עניין של הרגל. נזכרתי באמן כלשהו, בא לי לשמוע את הלהיטים הגדולים שלו או סתם להזכר בשמות שלהם, רשימה בת חמישה שירים זה פשוט לא מספיק, ולמי יש כוח להתחיל לחפש אוסף שלו בין האלבומים. אגב, האלבומים בדף האמן מופרדים לפי אלבומים מלאים, סינגלים או אוספים. זה נכון בעיקר לאמנים לועזיים. אצל אמנים עבריים ההפרדה הזאת בין אוספים לאלבומים רגילים עדיין לא קיימת.

בזמן הניגון של חלק מהשירים מופעל שירות של Genius  בשם Behind The Lyrics המציג עובדות שונות יחד עם מילות השיר. זה נחמד, אבל דורש יכולת קריאה מהירה מאוד באנגלית. מה אם רוצים רק לצפות במילות השירים? אין אפשרות כזאת.

בתוך הגדרות האפליקציה מצאתי אוצר קטן: Crossfade, המאפשר מעבר הדרגתי בין שיר לשיר בלי הפסקה ביניהם. ניתן לשלוט אפילו על משך הזמן שבו תהיה חפיפה בין השירים. הגדרת ברירת המחדל של איכות הצליל של Sotify היא 160 Kbps, נמוך מזה של DEEZER ו-Apple. עם זאת, מדובר בעניין של הגדרה שניתן לשנות (כמובן, במחיר של צריכת נתונים גדולה יותר) דרך ההגדרות לכ-320 Kbps. לאחר השינוי לא הצלחתי לזהות הבדל כלשהו באיכות השמע בין ספוטיפיי למתחרות. אם גם זה לא מספיק לכם, תאלצו לוותר על ספוטיפיי ולעבור ל-DEEZER או ל-TIDAL המציעות מסלולים יקרים יותר עם מוזיקה באיכות Lossless.

ספוטיפיי לא מסתפקת בהתאמה לכל פלטפורמה אפשרית בשוק, היא גם נכנסת לתוך אפליקציות אחרות, ברשות כמובן. זוכרים את Vi? היא יודעת לקחת פלייליסטים היישר מהחשבון שלכם ולנגן לכם אותה מתוך האפליקציה שלה. גם האפליקציה של Jaybird יודעת להתחבר אל חשבון הספוטיפיי שלכם ולהציג את הפלייליסטים שלכם דרכה. האינטגרציה המפורסמת ביותר היא זו של ספוטיפיי עם Waze. יש כאן יחסי גומלין בין האפליקציות: אם שתיהן מותקנות על הסמארטפון שלכם, תוכלו למצוא ב-Waze את הלוגו של ספוטיפיי שיאפשר לכם שליטה על ניגון השיר מבלי לצאת מתוכנת הניווט. במקביל, אם החלטתם לעבור רגע לספוטיפיי, הנחיות הניווט מ-Waze ימשיכו להופיע בחלקו העליון של מסך האפליקציה.

אינטגרציה עם Waze (צילום: גד גניר)

ספוטיפיי מיישרת קו עם התמחור של המתחרות שלה בשוק המקומי: 19.90 לחודש במסלול הפרמיום כאשר החודש הראשון הוא בחינם. בניגוד ל-DEEZER ולאפל מיוזיק, ספוטיפיי אינה מציעה מסלול משפחתי, כזה הכולל יותר ממנוי אחד במחיר נמוך יותר, וחבל. טיפ קטן שיחסוך לכם 19.90 ש"ח באופן חד פעמי: במקום לקבל את ההטבה דרך רישום רגיל לספוטיפיי, הכנסו לתיבת הדואר הנכנס שלכם ב-Waze. אתם תמצאו שם הודעה מ-Waze וספוטיפיי - רישום דרך הקישור שמופיע שם יקנה לכם חודשיים חינם במקום חודש. לספוטפיי גם מסלול חינמי: הוא מאפשר האזנה לפלייליסטים, אך לא מאפשר בחירה ספציפית של שירים. ניתן לדלג בו על כשישה שירים בשעה, וכמובן, הוא כולל פרסומות מפעם לפעם. הוא מבוסס לחלוטין על הזרמה של השירים, איכות הצליל נמוכה יותר ולא תוכלו להוריד שירים מקומית אל המכשיר. אישית, זה מוגבל מדי עבורי.

יותר מכל שירות מוזיקה אחר, ספוטיפיי היא איום קיומי על תחנות רדיו המשמיעות בעיקר מוזיקה. 19.90 ש"ח לחודש זה לדעתי סכום לגיטימי לחלוטין לשלם כדי לקבל רק שירים שאני אוהב, לגלות מדי יום שירים חדשים שמותאמים עבורי אישית ולא לשמוע פרסומות בין לבין. פורום תחנות הרדיו האיזוריות זיהה את האיום הזה כבר לפני חודש ופנה אל שר הבטחון כדי להפסיק את שיתוף הפעולה בין ספוטיפיי לגלגלצ, שיתוף פעולה הכולל העלאת פלייליסטים של שדרני גלגלצ לאפליקציה וקידום נרחב בתחנת הרדיו לפלייליסטים האלו. לשר הבטחון ליברמן אין סמכות להתערב בתכני גלגלצ, אך גם אם היתה לו, ביטול השת"פ הזה הוא לכל היותר אקמול למשהו שנראה כרגע כמו מחלה סופנית. אחרי חודש וקצת עם ספוטיפיי, זו הדרך היחידה מבחינתי להאזין למוזיקה כשאני בדרכים, ואם תחנות הרדיו רוצות לשרוד, כדאי שיסגלו לעצמן מודל עסקי חדש.