כזה ניסיתי: Xiaomi Mi Pad 3

השנים 2010-2012 היו תור הזהב של הטאבלטים. בשנים האלו, טאבלטים היו הדבר הכי חדשני והמוצר שכולם חייבים שיהיה גם להם. טאבלטים הפכו לחלק בלתי נפרד מקטלוג המוצרים של יצרניות הטכנולוגיה הגדולות, וההשקות שלהם היו אירועים בעלי חשיבות שייצרו עניין רב. במידה מסויימת, היה בזה היגיון מסוים: סמארטפון ממוצע בשנים האלו הגיע מצויד במסך בגודל של 4 עד 4.5 אינטש. טאבלט, מעבר להיותו משהו חדשני ומלהיב, סיפק חויית שימוש משלימה לסמארטפון, ואיפשר צריכת מדיה, גלישה ושימוש באפליקציות על מסך גדול ומרווח יותר, ועדיין בצורה פחות מחייבת ומסורבלת משימוש במחשב נייד. מגמת הגדילה של מסכי סמארטפונים, והעובדה שטאבלטים הם מוצר שדורש שדרוג בקצב נמוך בהרבה מסמארטפונים הביאו לצניחה צפויה במכירות ולצמצום מימדי הקטגוריה.

Xiaomi Mi Pad 3 (צילום: גד גניר)

שיאומי, יצרנית סינית שיורה ביום יום לכל הכיוונים, דווקא התמהמה עם הכניסה שלה לשוק הטאבלטים, והציגה את Mi Pad, הטאבלט הראשון שלה רק ביוני 2014, כשמכירות הטאבלטים בעולם כבר היו הרחק משיאן. כל זה לא הפריע לה להמשיך ולתחזק את סדרת הטאבלטים שלה. העדכני ביותר בסדרה, ה-Mi Pad 3 הגיע אליי לבדיקה בשבועות האחרונים. מאחר שביום יום טאבלטים בביתנו משמשים בעיקר את הבנות שלנו, עניין אותי לבדוק לא רק איך ה-Mi Pad 3 מתפקד, עניין אותי לדעת אם יש לאדם בוגר בשנת 2017 מה לעשות איתו.

Xiaomi Mi Pad 3 (צילום: גד גניר)

אז מה אדם בוגר בשנת 2017 עושה עם הטאבלט שלו? את אותם הדברים אבל לאט. ברצינות. חשבו על זה רגע, סמארטפון מלווה אתכם כל היום, ומשמש ככלי עזר לפעולות היומיומיות שלכם. אתם נדרשים לצלם במהירות התרחשות כלשהי, להוציא שיחה מהר, או סתם רוצים לפתוח את אפליקציית הגלריה כדי להציג תמונה. השהיות בפתיחה של אפליקציות הן בלתי נסלחות במצבים כאלו. וטאבלטים? עם טאבלטים, לרוב, תבלו  על הספה בסלון או במיטה, כשאתם נינוחים יותר וגם אם לאפליקציה כלשהי לוקח חצי שניה יותר להיפתח, זה לא ירגיז אתכם, אם בכלל תשימו לב לזה. ולמרות זאת, הטאבלט של שיאומי לא חוסך עליכם במפרט הטכני. ערכת השבבים היא של חברת מדיה טק הטיוואנית, מדגם MT8176 בעלת 6 ליבות (שלוש ליבות במהירות 2.1 גיגהרץ, ועוד שלוש במהירות 1.7), משהו שמקביל, לפחות מבחינת המספרים, לערכת השבבים Snapdragon 652 של קוואלקום כלומר, רמת ביניים-גבוהה. פרט למעבד, יש כאן זכרון RAM בנפח נאה של 4 גיגה. חויית שימוש שמספק השילוב הזה חלקה מאוד ללא השהיות וללא גמגומים. זה לא סתם טאבלט שעובד בסדר. הוא זריז, וחזק מספיק כדי להתמודד יפה עם כל מה שתבחרו לעשות איתו, להוציא גיימינג אינטנסיבי במשחקים עם גרפיקה מורכבת, שדורשים ככל הנראה חומרה חזקה יותר מזו שיש ל-Mi Pad להציע, על מנת לשמור על קצב פריימים גבוה. נפח האחסון הוא 64 גיגה בלבד שלצערי אינם ניתנים להרחבה. 64 גיגה זה לא רע, אבל מדובר בטאבלט, מכשיר שנועד לאפשר לכם לצרוך תוכן. במקומות בהם אתם צורכים תוכן ואין לכם חיבור לרשת, כמו לדוגמה במטוס, כל גיגה זמין לשימוש הוא יקר מפז והעובדה שצריך להסתפק ב-64 האלו קצת מלחיצה. 64 זה נפח שניתן לחיות איתו בשימוש היומיומי בכיף, אבל עם נפחים כמו 128 או 256 ניתן היה לחיות אפילו יותר בכיף וחבל ששיאומי לא מציעה כאלו.

לפני שנתיים קיבלתי אייפד במתנה ממקום העבודה שלי. מדובר באייפד מיני 3, מוצר אופייני לאפל: טאבלט בגודל המושלם, בעובי המושלם, ובמשקל המושלם. אינני ציני. באמת, אפל, שהפכה את קטגוריית הטאבלטים למה שהיא, יודעת לייצר מוצרים נחשקים ונוחים לשימוש, והאייפד מיני הוא ללא ספק כזה. שיאומי לעומת זאת, יודעת ממי להעתיק ובמשך שנים ההשראה מאפל ניכרת במידה כזאת או אחרת בכל מוצר שהיא משיקה. ה-Mi Pad 3 נראה זהה לאייפד מיני: הפינות מעוגלות באותה צורה, המסך זהה בגודלו, העובי כמעט זהה לחלוטין, וההבדלים היחידים הניכרים לעין הם בליטוש המסגרת החיצונית ובעובדה שלאייפד יש כפתור בית פיזי במסגרת התחתונה של המסך, בעוד ל-3 Mi Pad יש שם שלושה כפתורי מגע המשמשים לניווט בממשק המכשיר.

Xiaomi Mi Pad 3  (צילום: גד גניר)

שימו רגע בצד את העובדה שמדובר בהעתקה בוטה. ההתבססות של שיאומי על העיצוב הנפלא של אפל, מביאה איתה את אותם יתרונות של הטאבלטים הקומפקטיים של החברה מקופרטינו: ה- Mi Pad 3 הוא טאבלט קומפקטי שנעים להחזיק ביד, הוא לא כבד מדי, הוא דקיק, ואין בו פינות מחודדות שמשאירות סימנים על הידיים בשימוש ממושך. נוח להקליד עליו בשתי הידיים יותר מכל טאבלט אחר שאי פעם ניסיתי, ובגדול, זה מכשיר שכיף להחזיק, כיף להשתמש בו, והוא בהחלט משדרג את חויית הגלישה או שימוש באפליקציות. הדבר היחיד ששיאומי נמנעה מלהעתיק זה קורא טביעות אצבעות, אבל ניתן להסתדר גם בלעדיו.

Xiaomi Mi Pad 3 מאחור. להשיג רק בזהב (צילום: גד גניר)

טאבלט האנדרואיד האחרון שרכשתי היה הנקסוס 7 מ-2012. לא מדובר היה בטאבלט של יצרנית כזאת או אחרת שהחליטה לאנוס את אנדרואיד כדי להביא לקטגוריה הלוהטת באותה תקופה מכשיר במהירות. היה מדובר בטאבלט של אסוס שנוצר עפ"י דרישות של גוגל, ואמור היה להציג את אנדרואיד לטאבלטים בשיא תפארתה. זה היה רחוק מזה. אפליקציית פייסבוק לדוגמה, שעל האייפד זכתה לגרסה שניצלה את המסך הגדול, לא טרחה לבצע התאמה דומה לטאבלטים מבוססי אנדרואיד. מה שמשתמשי הנקסוס 7 קיבלו זה למעשה אפליקציות שנמתחות ונמרחות על המסך הגדול, לא כיף. חלפו חמש שנים מאז, ולמרות שמצב שוק הטאבלטים התדרדר, חויית השימוש באנדרואיד בטאבלטים השתפרה משמעותית, כמו גם היצע האפליקציות באופן כללי. חלק מהאפליקציות עדיין אמנם לא זמינות דרך ה-Play Store עבור משתמשים בטאבלטים  כמו אפליקציית הארץ ו-Apple Music אבל קל מאוד לעקוף את המגבלה הזאת, כמו שקל לעשות כל דבר באנדרואיד: פשוט להוריד את קובץ ההתקנה של האפליקציה מהאינטרנט, לאפשר התקנה ממקורות זרים וזהו, יש לכם את האפליקציות שעמוס שוקן וטים קוק לא רצו שטאבלט האנדרואיד שלכם יריץ.

ל-Mi Pad 3 מסך בגודל 7.9 אינטש (כמו לאייפד מיני לדורותיו), בטכנולוגיית IPS וברזולוציה של 1536 על 2048 פיקסלים. המסך הזה נראה נהדר, זויות הצפייה בו רחבות מאוד, גווני הצבע חיים וססגוניים והניגודיות גבוהה, מה שמספק תצוגה בהירה עם שחור עמוק וכהה. ברמת המחיר הזאת, לא תצליחו למצוא טאבלט עם מסך באיכות הזאת, לא בארץ ולא בחו"ל. הסוללה של Mi Pad היא בקיבול של 6600mAh אשר אמורה לפי הבטחת היצרן לאפשר 12 שעות של צריכת מולטימדיה רצופה: גלישה באינטרנט, משחקים וסרטים. בשימוש רגיל, נדרשתי לטעון אותו פעם בשלושה-ארבעה ימים, כאשר מדי יום אני משתמש בו בין שעה וחצי לשעתיים. זה די קרוב להצהרת היצרן, בהתחשב בעובדה שבין לבין הטאבלט גם פועל ונמצא במצב המתנה. לטאבלט מצורף מטען וכבל USB Type C. לא מדובר במטען מהיר, אך מאחר שמדובר בטאבלט, הצורך במטען כזה פחות קריטי.

Xiaomi Mi Pad 3 מסייע לי לבנות את ה-Jimu Robot (צילום: גד גניר)

בחיי היום יום אני לא משתמש באופן קבוע בטאבלטים, בעיקר בגלל עצלנות: הסמארטפון נמצא בהישג יד כל הזמן, בעוד הטאבלט נמצא רוב הזמן בחדר אחר. ועדיין, העובדה שהפוסט הזה חייב אותי להכניס את המוצר הזה לחיי, הזכירה לי שבעצם זה די כיף: בדומה למושא ההעתקה שלו, ה-Mi Pad 3 הוא טאבלט שעושה חשק להחזיק אותו ולעשות בו שימוש: קומקפטי ודק, בנוי היטב, עם מסך איכותי וחויית שימוש זריזה, חלקה ויציבה. עם עד כה היה לכם טאבלט ולא נגעתם בו, קשה לי להמליץ לכם עליו מאחר והוא לא מביא בשורה כלשהי, הוא רק עושה את מה שטאבלטים קומפקטיים אמורים לעשות על הצד הטוב ביותר: גלישה באינטרנט דרך הדפדפן, צפייה בפיד פייסבוק או טוויטר שלכם, סרטונים וקריאת מיילים, כל אלו הרבה יותר נוחים הרבה יותר על טאבלט מאשר על הסמארטפון.

ה-Mi Pad  לא מיובא באופן רשמי לישראל. האתר GearBest שהעביר לי אותו לצורך הסקירה מוכר אותו בכ-728 ש"ח, אבל רק בתנאי שתקישו בעת ההזמנה את קוד הקופון "1711pad3". למחיר הזה יש להוסיף מע"מ, כלומר, מחירו הסופי נכון לכתיבת שורות אלו הוא 851 ש"ח. אם אתם מחפשים כרגע טאבלט קומפקטי חדש, זהו ללא ספק הטאבלט שהייתי ממליץ לכם לרכוש, בלי יותר מדי התלבטות. מעבר לעובדה שמדובר בטאבלט נהדר בפני עצמו, אין כרגע בישראל או בחו"ל טאבלט שמסוגל להתקרב בכלל לתמורה שהוא מציע למחיר הזה, הן מבחינת מפרט והן מבחינת חויית שימוש.