כאלו ניסיתי: Skullcandy Method Wireless

“סקאלקאנדי זו לא החברה שמייצרת אזניות לפקצות בנות 12?". זו התגובה שקיבלתי מחבר לעבודה ששמע מי מייצר את האזניות החדשות שהגיעו אליי לבדיקה, ה-Method Wireless. גם אם לא הייתי נוקט בדימוי המאוד ספציפי הזה, לחברה האמריקאית יש תדמית של חברה שמשקיעה בעיקר בעיצוב ובצבעוניות של האזניות, ועיצוב וצבעוניות הם עניין מאוד סובייקטיבי.

Skullcandy Method Wireless (צילום: גד גניר)

האמת שהאזניות שהגיעו אליי הן יוצאות דופן בקטלוג הצבעוני והתוסס של Skullcandy וצבועות ברובן בשחור. ולמרות זאת, כמו זבוב שחור בשרדונה חדש, כמו שלט נא לא לעשן בפינת העישון, כמו גשם ביום החתונה שלך, גם כאן סקאל קאנדי היתה חייבת להרוס, וצירפה לזוג הספציפי הזה מתאמי סיליקון צבעוניים. צבעוניים כמו משהו שנפל לכיור שבו מנקים מכחולים בכיתת אמנות. זה לא באמת מפריע בשימוש שוטף, לא יראו את המתאמים האלו ממילא, ועדיין משעשע לראות איך סקאלקנדי לא מסוגלת להתאפק מלהכניס צבע לאזניות שלה. האופציה השנייה אגב היא לקבל אותן בשילוב של צבע שחור וכחול.

כמו משהו שנפל לכיור של מורה לאמנות (צילום: גד גניר)

עם כל הכבוד לשילובי צבעים, מדובר באזניות. אז הכירו, Method Wireless, אזניות בלוטות', בתצורת In Ear עם קשת צוואר. התצורה הזאת חדשה יחסית והפכה לנפוצה בשוק רק בשנים האחרונות. היתרון של התצורה הזאת על פני אזניות בלוטות' In Ear סטנדרטיות כמו Jaybird Freedom או Meizu EP-51 הוא בעובדה שהקשת יושבת באופן יציב על הצוואר ומאפשרת הסרה של האזניות מהאזניים מבלי שיהיה צורך לתלות אותן ברישול על העורף ולקוות שלא יפלו. יתרון נוסף לעיצוב שכזה הוא בעובדה שניתן לשלב בתוך הקשת סוללה גדולה יותר ולקבל בדר"כ זמני האזנה ארוכים יותר בין טעינה לטעינה.

SkullCandy Method Wireless (צילום:גד גניר) 

ה-SkullCandy Method Wireless נשמעות טוב מאוד. טוב מאוד באופן כללי, נהדר ביחס לאזניות ברמת המחיר שלהן ונפלא ביחס לאזניות שמיועדות לפקצות בנות 12. זה לא צליל לאודיופילים, והן לא מבריקות בגבוהים, אבל יש להן צליל מאוזן יחסית, באסים נאים, ובסה"כ כיף להאזין למוזיקה איתן.

SkullCandy Method Wireless (צילום: גד גניר) 

בסקאלקנדי מגדירים את Method Wireless כאזניות ספורט. מההתנסות האישית שלי, יש בשוק אזניות טובות יותר למטרה הזאת. הסוגיה העיקרית שמונעת מהן להיות אזניות ספורט טובות היא העובדה שהחלק שיושב בתוך האוזן, לא מעוגן אליה בשום צורה, והקשר בין האזניה לאוזן מסתמך רק על יציבות ראש הסיליקון בתוך תעלת האוזן, בלי "כנפיים" המאפיינות את רוב אזניות הספורט שיצא לי לבדוק. באופן הזה, ברגע שתתחילו להזיע, זה גם יהיה השלב שתתחילו להתעסק עם האזניות, להחזיר אותן לתוך האזניים או למקם אותן מחדש כדי שלא יעופו, לא משהו שהייתם רוצים לעשות תוך כדי ריצה או אימון. תוסיפו לכך את קשת הפלסטיק היושבת על העורף שלכם, ותדמיינו אותה מתחככת בעור שלכם כשאתם מזיעים, לא תענוג גדול. הקשת עצמה אגב מתוכננת דווקא באופן ידידותי יחסית: הכפתורים הגדולים ממוקמים על בליטה בחלקה הקדמי של הקשת, וקל מאוד לאתר אותם באמצעות מישוש. מה עוד? Method Wireless עמידות לזיעה, אך אף אחד לא מדבר כאן על אימון או ריצה בגשם. בהקשר הזה, יש להן גם ציפוי מיוחד שדוחה ריחות לא נעימים.

כאמור, אחד מיתרונותיו העיקריים של מבנה הקשת העורפית הוא האפשרות לשלב סוללה גדולה יותר באזניות. הסוללה של Skullcandy Method Wireless מספיקה לכ-9 שעות האזנה למוזיקה. 9 שעות זה ה-מ-ו-ן וזה אומר שלא תצטרכו לזכור לטעון אותם מדי יום, כמובן בהתאם לכמות המוזיקה שאתם מאזינים לה מדי יום. החסרון בתצורת קשת עורפית הוא הצורך למצוא פתרון איך להסתיר את הכבלים המקשרים בין האזניות לקשת. ב-HALO Smart של ג'אברה השתמשו במגנטים וגם יצא לי לפגוש אזניות אחרות שבהן זה נעשה באמצעות גומיות קטנות ומכוערות. במקרה של Skullcandy Method Wireless, אחסון הכבל מתבצע אל תוך מעין תעלה בהיקף הקשת. זה פתרון שדורש קצת התעסקות מצד המשתמש, אבל הוא עובד לא רע.

תעלה לאכסון כבלי האזניות (צילום:גד גניר)

אז נכון, הן לא מצטיינות כאזניות ספורט. מצד שני, כאזניות ליום יום, ה- SkullCandy Method Wireless הן בחירה מצויינת. הן מספקות איכות שמע מצויינת, זמן סוללה ארוך יחסית לקטגוריה ועמידות בפני הזעה. מחירן בארץ עומד על 329 ש"ח, מחיר הוגן עם יופי של תמורה למחיר הזה.