יום בהיר אחד במאי 2006 התעוררו סטודנטים ברחבי ארה"ב וגילו שהקמפוסים שלהם מכוסים בכרזות דמויות גרפיטי, עם ציורים של חיות. הכרזות קראו לסטודנטים להפסיק להיות "iSheeps", "iHerds", להתקומם נגד ה-"iTatorship" וכללו משפטי חוכמה מחתרתיים כמו "have you become an iPuppet?". באותם ימים אפל שלטה על שוק נגני ה-MP3 ומי שעמדה מאחורי הקמפיין הזה היתה לא אחרת מ-SanDisk שניסתה לקדם בצורה הזאת את ה-E200 סדרת נגני מדיה מתוצרתה, על חשבון החברה של סטיב ג'ובס. לימים הקמפיין הזה נודע כאחד הקמפיינים הכושלים בתולדות עולם הפרסום: הכרזות אמנם עוררו עניין, אך כדי לקבל תשובות נאלצתם להכנס לתוך בלוג של אדם פיקטיבי שעסק בעיקר בהשמצת המוצרים של אפל, במקום לספק פרטים על הנגנים של סאדיסק. אלו שכן עשו את המאמץ הנוסף ונכנסו לבלוג, בעיקר נפגעו מהעלבונות שהוטחו בהם. אלו שלא נעלבו, מצאו את נסיונה של סאנדיסק, יצרנית הזכרונות הגדולה בעולם להפוך לצ'ה גווארה של שוק נגני ה-MP3 למביך. בשורה התחתונה, זה לא הביא לעלייה במכירות החברה, אבל זה לא הרתיע אותה מלהמשיך ולייצר נגני MP3.
SanDisk Clip Sport Plus (צילום: גד גניר) |
שנה וקצת לאחר מכן הציגה את ה-Sansa Clip, נגן שמימדיו הקומפקטיים, כמו גם התפס הגדול והחזק בחלקו האחורי הפכו אותו לאידיאלי לעוסקים בספורט. הסדרה הזאת היתה היחידה בקטלוג הנגנים של סאנדיסק שהצליחה לשרוד את העשור האחרון, עשור שהכחיד כמעט לחלוטין את קטגוריית נגני ה-MP3. בעולם שבו כולנו שומעים מוזיקה כמו iSheeps דרך הסמארטפון (מתוצרת אפל או יצרניות אחרות) מבוסס מסך המגע, איזה הצדקה יש להמשך קיומם של נגנים עם מסך זעיר וכפתורים פיזיים רחמנא ליצלן? כדי לנסות ולענות על השאלה הזאת לקחתי לבדיקה את הבכיר, היקר והחדש ביותר בסדרת הנגנים של החברה, SanDisk Clip Sport Plus.
מתוך הקמפיין של SanDisk בשנת 2007 (מקור תמונה: Adeevee) |
אני מניח שאצל רוב הקוראים זה כמו אצלי: מערכת היחסים שלי עם מכשירים שייעודם העיקרי הוא ניגון מוזיקה, הסתיימה אי שם בשלהי העשור הקודם. הייתי חובב גדול של נגני MP3 אבל בשלב מסוים טלפונים סלולריים וסמארטפונים בלעו את המיינסטרים של קטגוריית המוצרים האלו, ובצדק. להשמיע קבצי MP3 בלבד זה כבר לא מספיק. בשנים האחרונות שוק הנגנים התפצל לשני סוגים עיקריים של נגנים: נגנים יקרים להחריד לאודיופילים הכוללים חומרה איכותית המייצרת איכות שמע גבוהה במיוחד, ומנגד נגנים קטנים, זולים ופשוטים יחסית, שנועדו לסגור את הפינה עבור מי שעוסק בפעילויות שבהן עדיף שלא להתעסק בסמארטפון עם המסך הגדול והשביר שלו. Clip Sport Plus משתייך ללא ספק לאחרונים.
SanDisk Clip Sport Plus לצד פאבלט (צילום: גד גניר) |
גודלו של SanDisk Clip Sport Plus הוא כגודלה של קופסת סיגריות, והוא מגיע בצבע שחור או אדום. המסגרת שלו מוקפת בפס גומי שאמור לסייע לו לשרוד נפילות. אחת התכונות שסנאדיסק מבליטה כאן היא עמידותו למים. במספרים, העמידות הזאת היא בתקן של IPX5, כלומר, עמידות בהתזות מים מכל כיוון. בניגוד לסמארטפונים, כדי להבטיח עמידות במים צריך לוודא שמכסי הגומי אכן יושבים במקומם על חיבורי האזניות והטעינה. למען הסר ספק, אינכם יכולים לשחות עם הנגן הזה ולא יכולים להכניס אותו לכוס מים כדי להרשים את חבריכם. כדי שתוכלו לעשות זאת, על סאנדיסק היה לדאוג שיעמוד בתקן גבוה יותר של עמידות במים, נניח IP68 כמו בחלק מהסמארטפונים המודרנים, אבל היא לא עשתה זאת. כך או כך, לא מדובר בצעצוע שברירי במיוחד, ואין ספק שישרוד רכיבות שטח, ריצות, אימונים בחדר כושר או את הילדים שלכם.
Sandisk Clip Sport Plus משני צידיו, כל הפתחים מכוסים במכסי פלסטיק (צילום: גד גניר) |
סדרת Clip של סאנדיסק שרדה עשור שבו עולם האלקטרוניקה אימץ מסכי מגע קפאסטיביים, רזולוציות באבחנה גבוהה, ממשקים אינטואיטיביים וידידותיים, מוזיקה בסטרימינג מהרשת, ובלוטות'. שרדה, אך אימצה מתוך הרשימה הזאת רק בלוטות'. בכל השאר אנחנו עדיין ב-2007 לכל המאוחר. כדי לתפעל את Clip Sport Plus תצטרכו ללחוץ באסרטיביות על כפתורים. אני לא מציין זאת כמשהו רע אגב: מכשיר עם כפתורים ניתן לתפעל גם כשהוא בכיס או תלוי על התיק או הבגדים שלכם. המסך הוא בגודל 1.44 אינטש ורזולוציה של 128 על 128 פיקסלים. נשמע לא מבטיח, נכון? באופן לא מפתיע זה גם לא מקיים. המסך קטנטן, לא בהיר מספיק כדי להתמודד עם אור שמש, הרזולוציה נמוכה מאוד והפונט מכוער. עם זאת, הנגן קל מאוד לתפעול, הכל נמצא היכן שצריך להימצא, ושניות מרגע ששלפתי אותו מהאריזה הצלחתי להבין איך להשתמש בו.
אם יש לנגני MP3 שאינם של אפל יתרון ייחודי על פני אלו שכן, הרי זו העובדה שבנגנים כאלו אין צורך ב-iTunes השנואה כדי להעביר אליהם שירים. כשתחברו את המכשיר למחשב הוא יוצג ככונן נייד כשעליו תיקיות נפרדות למוזיקה, פודקאסטים, וספרי אודיו, אליהם תוכלו לגשת דרך הנגן עצמו אח"כ. מעבר לכך, Sandisk Clip Sport Plus כולל מקלט רדיו FM שיסכים לעבוד רק אם תחברו אליו אזניות חוטיות. ב-2007 הדרישה הזאת היתה טבעית לחלוטין, למה שלא תחברו אזניות לשקע ה-3.5 מ"מ שלו? מה עוד יש לעשות עם נגן? להסתכל על תמונות האלבומים? ובכן, אנחנו ב-2017 ואזניות בלוטות' סטריאופוניות הן כבר מזמן לא מדע בדיוני. בניגוד לכל דבר אחר שנכנס לשימוש בעולם בעשור האחרון, את הטכנולוגיה הזאת ה-Sandisk Clip Sport Plus דווקא כן אימץ, וטוב שכך. עם זאת, לא ברור לי למה, סאנדיסק קצת פישלו כאן: הנגן לא מזהה באופן אוטומטי אזניות. זה אומר שבמקום שתדליקו את האניות, תדליקו את הנגן ותחכו שהקסם יקרה, עליכם לנבור בתפריטי הנגן בכל פעם מחדש, לבחור באזניות ולחכות שניות מורטות עצבים עד שיתחברו. מעבר לכך, גם אחרי החיבור, הנגן לא יודע לזהות את הלחיצות על כפתורי השלט של האזניות, מה שאומר שכדי להעביר שיר קדימה או אחורה, או לעצור את הניגון, תצטרכו לעשות שימוש בכפתורי הנגן עצמו. כל כך 2007.
מבט מקרוב על ה-Clip על שמו קרויה סדרת הנגנים (צילום: גד גניר) |
מה שפחות 2007 זה העברית: לפני עשור, היה קשה למצוא בשוק נגנים שיש בהם עברית מושלמת: מעטים הנגנים שהיה להם ממשק בעברית, אבל גם אם הייתם מתפשרים על נגן עם ממשק באנגלית, הוא לא היה מוכן להציג את שמות הקבצים בשפתם של אבותינו. במקרה הטוב הוא היה מציג את פרטי השיר בעברית בסדר הפוך, ובמקרה הרע הפונטים לא היו מזוהים במערכת ובמקומם היו מוצגות קוביות או סימני שאלה. ב-Clip Sport Plus יש עברית בממשק ועברית בקבצים ועברית באפשרויות, וטוב שכך. מישהו עוד היה מאשים אותם בהשתייכות ל-BDS.
איכות השמע מספקת. זה לא נגן לאודיופילים, אבל הוא עושה את העבודה אם שרירי האוזן שלכם ממוצעים. לנגן מצורפות אזניות חוטיות, מפתיעות לטובה באיכותן. נפח האחסון כאן הוא 16 גיגה שאינם ניתנים להרחבה. זה לא נשמע הרבה, אבל מצד שני זה נגן MP3 והשירים שלכם לא צריכים לחלוק מקום עם אפליקציות ותמונות, ככה שיש כאן מקום לה-מ-ו-ן שירים. אגב, אם זה לא היה ברור עד כה: הנגן הזה מנגן קבצי מוזיקה, אז אם אתם מתכננים לקנות אותו, כדאי לכם להתארגן על ספריית קבצי MP3 ולהזכר איך היו שומעים מוזיקה לפני עידן ה-Youtube, ספוטיפיי, Apple Music או אפילו סלקום ווליום. הסוללה תספיק לכם תיאורטית ל-20 שעות אלא אם תבחרו לעשות שימוש בבלוטות' ואז משך השימוש ייקטן דרמטית ל-7 שעות בלבד.
גם המחיר דומה למחיר שבו הייתם קונים גאדג'טים בשנת 2007: 235 ש"ח בלבד. תוהים אם זה יקר או לא? אפשר להשוות אותו לאייפוד נאנו הכי עדכני שיש, אשר מציע את אותה פונקציונליות, רק בעיצוב מרשים יותר, עם מסך מגע. אם אתם iSheeps או חלק מה-iHerd, ודאי לא יהיה אכפת לכם להפרד מ-800 ש"ח, יותר מפי 3 ממחירו של ה-Clip Sport Plus, אבל אם אתם זקוקים לנגן קומפקטי ועמיד יחסית, הנגן של סאנדיסק הוא אופציה הרבה יותר משתלמת. ועדיין, בפעם המיליון, אנחנו כבר לא בשנת 2007. התחרות של Clip Sport Plus היא כבר לא עם האייפוד. התחרות שלו היא עם הנגן שממילא כבר יש לכם בתוך הסמארטפון. עבור רוב המשתמשים, ברוב הזמן, באמת אין צורך בנגן הזה. ועדיין, יש מצבים שבהם הוא יכול להיות שימושי, כולם ללא יוצא מן הכלל מצבים שבהם תרצו להמנע מלקחת אתכם או להשתמש בסאמרטפון שלכם: בזמן פעילות ספורטיבית שבה תעדיפו להיפרד קצת מהפאבלט שלכם, בטיול או במילואים כשתעדיפו לאחסן את הסמארטפון במקום מוגן, או סתם כשאתם קצרים בסוללה בסמארטפון ורוצים להוציא את התפקיד של ניגון מוזיקה למיקור חוץ, תפקיד ש-Sandisk Clip Sport Plus ישמח לקבל על עצמו, וגם ידרוש שכר נמוך יחסית.
מה האלטרנטיבה כיום לאייפוד קלאסיק?
השבמחקכלומר נגן קומפקטי עם נפח אחסון גדול?
יובל
סדרת נגני fiio. במיוחד x1, נגן מעולה עם בלוטוס ובמחיר שפוי.
השבמחקהתכוונת שהגודל הוא כמו של קופסת גפרורים, לא?
השבמחקמצויין, גד, תודה.
השבמחקאהבתי את הלשון הציורית עם ההסברים הבהירים והפשוטים.
עושה חשק לקנות אחד כזה.
"שרירי האוזן" :-)
אביב
הוסף רשומת תגובה