כזה יש לי: Lenovo Yoga 300

דנה וולמן , עורכת ב-Engadget וסוקרת מחשבים ניידים, כתבה לפני שנה בדיוק טור על חיפושיה אחר מחשב נייד לעצמה. היא שיתפה שם את הקוראים בכך שלאחר שנים בהם ידעה להמליץ לכולם על מחשבים ניידים, קשה לה מאוד לבחור לעצמה מחשב שילווה אותה בשנים הקרובות. במסגרת התפקיד שלה היא בודקת מחשבים ויודעת לזהות יתרונות אך גם ובעיקר חסרונות. כשזה הגיע לשלב שבו היא צריכה לקנות מחשב לעצמה, החסרונות האלו צפו, היא לא הצליחה להחליט במה לבחור, וכל התהליך הזה הפך לסיוט מבחינתה. למה נזכרתי דווקא בטור הזה? ובכן, לפני חודש וחצי בערך, ה-Asus Transformer Book T100 שלי החל להראות סימני עייפות: זה התחיל מקשיים בהתמודדות עם אתגרים שבעבר הצליח להתמודד איתם בקלות. עבודה עם מספר רב של לשוניות פתוחות ב-Chrome מנעה ממני לעשות כל דבר אחר עם המחשב. עריכת תמונות הפכה לסיוט וחייבה אותי לעבוד על תמונה אחת בנפרד בכל פעם, וגם הסוללה, אחת מנקודת החוזק של המחשב הזה, החלה להתעייף. החלטתי לפרמט אותו, התקנתי עליו Windows 10 מחדש, נקי, בלי תוספות למיניהן של אסוס, ולמשך מספר ימים הוא עבד לא רע. אפילו הסרתי ממנו את Office, כדי להקל עליו.

ספוילר - Yoga 300, המחשב שקניתי בסופו של דבר (צילום: גד גניר)

מספר ימים לאחר הפירמוט, החלו לצוץ בעיות חדשות: קליטת הרשת נחלשה בצורה משמעותית, ואפילו המקלדת החלה לזייף ולפספס הקשות שלי. אנשים נורמליים שונאים מצבים כאלו. בשבילי, סימני גסיסה של גאדג'ט זו סיבה למסיבה, או יותר נכון, תירוץ טוב לקנות חדש. אני אוהב לקנות, יש לי בראש תמונה די ברורה של המחליף של כל חפיץ בחיי בכל רגע נתון, והבלוג הזה רק מתדלק את ההתנהגות הזאת.

ואז מגיע הרגע בו אני צריך להתחיל לחפש לעצמי מחשב חדש. כשקראתי בזמנו את הטור של דנה וולמן, ידעתי לזהות את עצמי כהיפך הגמור שלה. פשוט לא הצלחתי להבין את הקושי שלה לעבור מתפקיד המבקר והמייעץ, לתפקיד הקונה, עד שהגעתי למצב הזה בעצמי. הרבה יותר קל לדעת מה המחשב הבא שלך כשהמחשב הנוכחי עובד טוב. כשהצורך לרכוש הופך למעשי, הכללים משתנים. כפי שזה השתקף במאמר שלה, היא התקשתה להחליט בין מספר ברירות מאוד אטרקטיביות, מחשבים יקרים וחזקים. האתגר שניצב בפניי היה במובן מסוים קשה יותר, מאחר ומסגרת התקציב שהצבתי לעצמי היתה נמוכה בהרבה: עד 2000 ש"ח. מה ציפיתי למצוא בתקציב הזה? ראשית, מחשב גדול יותר פיזית, עם מסך 11.6 אינטש, לאחר שנתיים וחצי בהן עבדתי עם מחשב עם מסך בגודל 10.1 אינטש. מאחר ועדיין רציתי לשמור על היכולת להתנייד בנוחות עם המחשב הזה ממקום למקום, לקחתי בחשבון גם מחשבים בעלי מסך בגודל 12.5 אינטש, אבל לא רציתי לחרוג מעבר לכך. כפועל יוצא מבחירה במחשב עם מסך גדול יותר, גם המקלדת מרווחת יותר ונוחה יותר. הדרישה השנייה היתה זכרון RAM בנפח 4 גיגה לפחות. גם כאן, מדובר בדרישה שמגיעה מתוך הניסיון שיש לי עם נפח זכרון קטן יותר: מחשב עם זכרון RAM צנוע הוא מחשב שיודע להתמודד פחות טוב עם ריבוי משימות. לא היתה ולא תהיה הודעת אזהרה מהמחשב שפיתחתי אליה תיעוב עמוק יותר מההודעה שמבקשת ממני לסגור חלק מהישומים מאחר ואין מספיק זכרון פנוי. בנוסף, רציתי מחשב עם נפח אחסון גדול יותר מ-32 גיגה, ומעבד שלא משתייך לסדרת Atom של אינטל. אני את עידן הנטבוקים שלי סיימתי.

מקלדת ומשטח עכבר מרווחים (צילום: גד גניר)

מה לא היה בדרישות שלי? מחשב 2 ב-1, כזה שמתפרק לטאבלט ומקלדת, או שהמקלדת שלו מתקפלת לאחור. עם זאת, כן רציתי מחשב עם מסך מגע, מה שאומר שאני למעשה דווקא כן חייב מחשב 2 ב-1. יצא לי לבדוק במשך השנה מחשב שעונה על רוב הפרמטרים האלו: Dell Inspiron 11 3147. הבעיה היחידה: הוא יקר יחסית לרף התקציב שהצבתי, ועולה קצת יותר מ-2400 ש"ח, מה שפוסל אותו מההתמודדות.

מחשב 2 ב-1. שימושי מאוד לייצור תמונות מגוונות בביקורות מוצרים (צילום: גד גניר)

האופציות האחרות בשוק הן Toshiba Radius 11, Asus Transformer Flip TP200, וה-Yoga 300 של לנובו, המחשב שנבחר בסופו של דבר. כולם נמכרים בישראל עם מעבדי Pentium, מסדרת Braswell, בדומה למחשב של Dell שאהבתי. לצערי לא הצלחתי לקבל אף אחד מהם לביקורת, מה שחייב אותי להסתמך על ביקורות מחו"ל. המחשב של טושיבה קיבל ביקורות שליליות וירד מהפרק די מהר. המחשב של אסוס קיבל גם הוא ביקורות צוננות והיה בנחיתות לעומת השניים האחרים בגלל שנפח האחסון שלו עומד על 64 גיגה בלבד (לעומת 500 גיגה באחרים). ה-Yoga 300 נמכר בישראל במספר קונפיגורציות שונות במספר חנויות שונות. לא הצלחתי למצוא ברשת אפילו ביקורת אחת, על אף אחת מהקונפיגורציות ה"ישראליות". מה שכן היה משותף לרוב הביקורות על המחשב היתה אכזבה מהמסך: זהו מסך עם פאנל TN. הפאנל הזה הוא הפאנל הנחות ביותר בשוק, וברוב המקרים תצטרכו להתבונן בו בזוית מאוד ספציפית כדי לא לסבול מעיוות בגווני הצבע במסך. מעבר לכך, המסך לא בהיר מספיק, וכאילו כל זה לא מספיק, הגימור שלו מבריק, מה שמוסיף עוד אתגר לצפייה בו. כמה מביך למכור מחשב עם פאנל TN? לרוב, כשמוכרים מחשב עם פאנל IPS הנחשב (ובצדק) למתקדם ואיכותי יותר, נוהגים לציין זאת במפרט המחשב. במקרה של פאנל TN, כמעט תמיד המוכר יעדיף להסתיר את העובדה הזאת, ובשביל זה טוב שיש ביקורות. מבקר מחשבים טוב לא יפספס סוגיה כזאת, ואם הוא יכתוב שהמסך נראה טוב, או יתעלם מהסוגיה הזאת, או שהוא לא מבין על מה הוא מדבר, או שזו לא באמת ביקורת.

Lenovo Yoga 300 (צילום: גד גניר)

Lenovo Yoga 300 (צילום: גד גניר)

לפני מספר שנים שוחחתי עם יחצ"נית של אחד מיבואני הסמארטפונים בישראל. היא סיפרה לי שבחלק גדול מהמקרים, אנשים מגיעים אל אתרי ביקורות עם דיעה מוצקה לגבי הדגם שהם רוצים לקנות. במקרה כזה, אתרי הביקורות משמשים אותם כדי לזהות מהם החסרונות בדגם שבחרו כבר ולנסות להעריך מה הפשרה שעשו. זה בדיוק מה שאני עשיתי. בדומה לדנה וולמן, כל מחשב שהתלבטתי לגביו סבל מחסרונות שהפריעו לי מאוד. בניגוד לדנה וולמן, ובדומה לפרופיל המשתמש שהכירה לי היח"צנית, נסגרתי על דגם למרות החסרונות, והמשך הקריאה של ביקורות (וצפייה בסרטוני Unboxing), נועדו בעיקר כדי להבין היכן אני עשוי להתאכזב, ועד כמה.

כאמור, ה-Yoga 300 נמכר במספר קונפיגורציות שנעות בין המחירים 1450 ש"ח ל-1890. אני בחרתי בקונפיגורציה היקרה ביותר. הסיבה העיקרית לבחירה בקונפיגורציה הזאת היא הדיסק הקשיח של המחשב. בקונפיגורציה הזאת (רשמו לעצמכם, ה-MPN של הדגם הזה בצבע שחור הוא 80M10022IV ו-80M10023IV לצבע לבן ), תקבלו דיסק קשיח היברידי, כזה הכולל אחסון סטנדרטי בנפח 500 גיגה במהירות של 5400 סל"ד יחד עם 8 גיגה נוספים ברכיב SSD שעליו מותקנת מערכת ההפעלה, ולא ניתן להתקין עליו דברים נוספים. התקנת מערכת ההפעלה על רכיב SSD משפרת באופן דרמטי את התנהגות המחשב, בייחוד בכל הקשור ליציאה ממצב שינה, הדלקה וכיבוי, וסתם מהירות תגובה בפעולות יומיומיות ב-Windows 10.זה נותן לו יתרון אפילו על פני ה-Dell 11 3147, וזה גם מה שהכריע את הכף לטובתו, די בהתחלה, לעומת שני המחשבים האחרים שציינתי.

אז מה קיבלתי? מחשב שעונה על הצרכים שלי. אין כאן ניצוצות והתלהבות כמו שהיו עם ה-T100, אם כי ללא ספק מדובר בשדרוג ברוב הפרמטרים. מבחינת ביצועים, מעבד ה-Pentium N3700 בעל ארבע הליבות במהירות 1.6 גיגהרץ, עושה את מה שציפיתי ממנו. למען האמת, כדי להאריך את חיי הסוללה אני בוחר רוב הזמן בתכנית צריכת החשמל החסכונית ביותר, ועדיין נהנה מיציבות ומהירות עבודה שב-T100 לא יכולתי לקבל, גם בתכניות צריכת חשמל פחות חסכוניות. יחד עם זכרון RAM בנפח 4 גיגה, ומערכת ההפעלה שמותקנת על ה-SSD, התחושה היא שאני לא נמצא כל הזמן במרדף להתאים את אופן העבודה שלי למגבלות היכולת של המחשב. אגב, המחשב הגיע כשמותקנת עליו כמות נכבדה של תוכנות Bloatware של לנובו. בתוך זמן קצר הסרתי את כולן ונשארתי עם מחשב עם Windows 10 נקי לחלוטין מאפליקציות והתראות שאין לי בהן באמת צורך. המחשב נדלק מהר, מגיב היטב, ועושה כל מה שאני מצפה ממנו: עריכת מספר תמונות במקביל, Office מותקן ועובד כהלכה ואפילו ערכתי איתו את סרטון הוידאו שמופיע בפוסט שלי אודות ה-YI Dash Cam, משהו שלא הייתי חולם לנסות על מעבד ה-Atom של המחשב הקודם שלי.

כפי שציפיתי, המסך לא נראה טוב, אם כי בגלל ההכנה הפסיכולוגית שעשיתי זה כרגע נראה לי פחות גרוע ממה שחשבתי. Having Said That, אם אתם נוהגים לקחת בבוקר או בצהריים את המחשב שלכם לבית קפה, או שאתם עובדים כשמאחוריכם חלון, סביר להניח שמחשבים עם פאנל שאינו TN, יאפשרו לכם עבודה נוחה יותר. אם אתם כמוני, יושבים בבית וכותבים בעיקר בשעות הערב, זה לא ממש ישנה לכם. מעבר לכך, שיחקתי עם הגדרות הצבע של המסך, העברתי את רויית הצבע למקסימום, וכעת אני בהחלט חי איתו בשלום.

המקלדת אמנם מרווחת הרבה יותר ממה שהורגלתי אולם המקשים מחזירים פידבק שטחי מדי. במילים אחרות: הם נלחצים פחות פנימה בכל הקשה, לעומת המחשב הקודם שלי. כמה זה נורא? זה עניין סובייקטיבי. אני אישית התרגלתי לזה בתוך מספר דקות. משטח העכבר גדול ומרווח, וגם כפתורי המשטח הזה רכים ושקטים יחסית. כפתורים שקטים במשטח העכבר הם משהו שקשה להסביר את ערכו למישהו שלא כותב בלוג בשעות הלילה בבית מודמם עם סכנה להעיר את בנות הבית.

כפתורי עכבר שקטים (צילום: גד גניר)

סדרת Yoga הפכה לשם נרדף למחשבי 2 ב-1 בתצורת המקלדת המתהפכת לאחור. מחברה בעלת ניסיון בתחום של כמה שנים ציפיתי לעיצוב שיאפשר עבודה נוחה עם המחשב במצב טאבלט אך התבדיתי בנקודה זו: כטאבלט, הוא עבה וכבד מדי, ואל תחושת אי הנוחות מאחיזה במקשי המקלדת בגב הטאבלט, מצטרפת אי הנעימות של האחיזה במסגרת שלו. מה הבעיה עם המסגרת? לנובו בחרה בשוליים מעוגלים, שחיבור ביניהם בתצורת טאבלט יוצר מרווח שמשאיר סימנים על הידיים. עד כמה זה מפריע לי? בכלל לא. כפי שציינתי, העובדה שה-Yoga 300 הוא מחשב 2 ב-1, לא היתה חלק מהסיבות בגללן קניתי אותו.

מצבי היוגה השונים (צילום: גד גניר)

ההקרבה הגדולה ביותר שעשיתי היא בתחום הסוללה. ה-Yoga 300 יצליח להחזיק מעמד לכל היותר כ-5 שעות, נתון מאכזב ביחס למחשב הקודם שלי, ומאכזב מאוד גם ביחס למחשב כמו ה-Dell 11 3147 שסיפק זמן פעולה ארוך משמעותית עם מפרט דומה. כמה זה מפריע לי? בעיקר ברמה הפסיכולוגית: במקום להשאר בסוף העבודה איתו עם 50% סוללה, אני מוצא את עצמי עם 10% סוללה. אז צריך לטעון אותו מדי יום בלילה? זה לא משהו שלא הייתי עושה ממילא עם המחשב הקודם.

Lenovo Yoga 300 (צילום: גד גניר)

אני מאוד מקווה שבפרק הזמן שעבר מאז שהמאמר שלה פורסם, דנה וולמן הצליחה לבחור לעצמה מחשב. אנשים רבים מסוגלים להתקע בשלב הזה של בחינת האופציות הקיימות בשוק במשך חודשים. אני לא מהטיפוסים האלו, ולמרות שכל מבקר מוצרים יגיד לכם שעליכם לקרוא כמה שיותר ביקורות כדי להחליט מה המוצר הטוב ביותר בשבילכם, בשלב מסוים מגיע הרגע בו צריך לקבל החלטה. האם אני מרוצה מהבחירה שאני עשיתי? מאוד. מצאתי מחשב שמתאים לשימושים שלי, בתוך מסגרת התקציב שהצבתי לעצמי, וקיבלתי את מה שרציתי. האם הוא מושלם? לא. האם הוא יתאים לכל אחד? בהחלט לא. סביר להניח שמבקרים אחרים היו קוטלים את המחשב הזה, ומסיבות שקשה לי להתווכח איתן. כשמתלבטים לגבי מחשב, מסך שלא מצליח להרשים, מצב טאבלט שאינו באמת נוח לשימוש וסוללה מאכזבת הם שיקולים שיכולים בקלות ובמידה רבה של צדק לפסול מחשב. קנייה של חפיץ היא מערכת מורכבת מאוד של תיאום ציפיות, והאופן בו המוצר שקניתם בסופו של דבר עונה על הציפיות שלכם, היא בסופו של דבר עניין מאוד אינדיבידואלי ועניין עוד יותר סובייקטיבי, כמו מי שמתנסה במחשבים האלו, והביקורות אותן הוא כותב.