כזה יש לי (חצי שנה אחרי): שעון חכם

לפני חצי שנה הגיע אליי לבדיקה ה- Huawei Watch. השורה התחתונה שלי לגביו לאחר שלושה שבועות של שימוש היתה שאינני מהאנשים שמוכנים לשלם את המחיר הנדרש עליו כשעון, אבל אם הייתי קונה שעון, זה היה השעון הזה. לאשתי כך מסתבר, היו תכניות אחרות וחודש לאחר מכן, שעון דומה הפך להיות מתנת יום ההולדת שלה בשבילי.

Huawei Watch (צילום: גד גניר)

ה-Huawei Watch למקרה ולא קראתם את הפוסט שלי אודותיו הוא שעון חכם המריץ את Android Wear, גרסת אנדרואיד המותאמת למחשוב לביש. בגדול, שעונים המריצים את מערכת ההפעלה הזאת יודעים לעשות פחות או יותר את אותם דברים שעושים שעונים של סמסונג עם מערכת ההפעלה TIZEN, והשעונים של אפל. השאלה הצפויה העומדת בבסיסה של כמעט כל סקירה שנעשתה על שעון חכם בשלוש השנים האחרונות היא "האם צריך את זה בכלל?". התשובה העוד יותר צפויה היא "לא", או במקרים מסוימים "אולי, אבל זה יקר מדי", תשובות שגם אני חטאתי בניסוחן.

הבעיה עם התשובה הזאת היא בעיה העומדת בבסיסה של כל ביקורת על מוצר אלקטרוני, ובייחוד בביקורת על קונספט חדש שהכותב לא נוהג לעשות בו שימוש קבוע. כאשר אנחנו כותבים ביקורת על מוצר, אנחנו עושים זאת על סמך ההתרשמות שלנו מאותו מוצר במשך שבועיים-שלושה של שימוש. זהו פחות או יותר פרק הזמן הנהוג בארץ ובעולם להתנסות במוצר ולגיבוש מסקנות לגביו. בפרק הזמן הזה המוצר מתגלה בפנינו במצב האופטימלי שלו: נטול משקל עודף של קבצי מערכת זמניים, נקי מנזקים פיזיים הנובעים משימוש ושחיקה, ועם סוללה במצב הבריאותי הטוב ביותר שלה. לכן, כאשר מכשיר מספק את הסחורה, אכתוב עליו שהוא מספק את הסחורה. כאשר הוא מרשים באופן מיוחד, אכתוב זאת גם. מנגד, אם בפרק הזמן הזה הוא נכשל בסיפוק החויה הבסיסית שהוא אמור לספק, הוא חוטף.

במקרה של שעון חכם, אל המשוואה מצטרפת העובדה שעבור רוב הכותבים, הקונספט הזה הוא עדיין חדש,והכותבים טרם התרגלו אליו ולא יודעים איך להפיק ממנו את המירב. במצב כזה, החסרונות של הקונספט הזה בולטים הרבה יותר ומשפיעים גם הם על המסקנה הסופית. אחד החסרונות הבולטים בשעונים מהסוג של השעון שלי (וגם השעונים של סמסונג וה-Apple Watch) הוא הסוללה, שמחזיקה במקרה הטוב יומיים.

1:32 בלילה, הסוללה עדיין מחזיקה (צילום: גד גניר)

עם השעון שלי אני מסתובב כבר חצי שנה. לפני מספר שבועות קרה משהו שלא קורה הרבה: שכחתי לטעון בלילה את השעון. לרוע המזל, בערב שלפני התקנתי אפליקציית מזג אויר שמסתבר שגרמה לשעון לזלול את הסוללה באופן קיצוני, כך שבבוקר למחרת מצאתי את עצמי עם שעון חכם כבוי על היד. אם זה היה קורה לפני חצי שנה, הכל היה בסדר. הייתי משאיר את השעון בבית לטעינה וממשיך את חיי כרגיל. לאחר חצי שנה של שימוש בשעון חכם, אני יכול לספר לכם שבאותו יום הסתובבתי עם תחושה שמזכירה פגיעה בחוש מסוים. זה לא עיוורון, אבל זה בהחלט נכנס לקטגוריה אחת עם צינון קשה.

"איפה הטלפון שלי, אני צריך לבדוק מה הטמפרטורה מחר" (משפטים שלא נאמרים ע"י בעלי שעון חכם, צילום: גד גניר)

מה חסר לי כל כך? ובכן, הנה וידוי: אני סובל ממקרה קשה של FOMO (ראשי תיבות של Fear Of Missing Out). זוהי תסמונת מודרנית של אנשים המתקשים להתנתק לזמנים ארוכים מרשתות חברתיות. הבעיה אצלי היא שכל התראה בסמארטפון מפעילה את הסימפטומים של התסמונת הזאת, ולכן, בכל פעם שאני שולף אותו מהכיס, נניח לבדוק מה השעה או לקרוא את ההודעה שזה עתה הגיעה בוואטסאפ, אני מנצל את ההזדמנות להכנס לפייסבוק/טוויטר, לראות על מה מדברים שם. מעבר לכך, אני גם מנצל את ההזדמנות גם כדי לבדוק את כמות הגולשים שנכנסו היום לבלוג, את רווחי העתק שאני עושה מפרסומות (בממוצע 80 אגורות ביום, אבל לפעמים יש קפיצות דרמטיות שמסתכמות בשקלים בודדים). מיד לאחר שסיימתי עם כל השאר, אני חוזר לפייסבוק, בכל זאת, עברו כמה שניות. כך נוצר מצב שבו פעולה בסיסית שאמורה לקחת כמה שניות, הופכת לרבע שעה של בהייה בטלפון והתנתקות מהסביבה. תכפילו זאת במספר ההודעות בקבוצת הוואטסאפ של הגן שלי ותבינו את גודל הבעיה. שעון חכם הוא פתרון לא רע למנהג הזה. כאשר ההתראות מגיעות אצלי לשעון, אני קורא אותן בשעון ואין לי באמת צורך לשלוף את הסמארטפון מהכיס. הפיתוי לעשות מעבר לקריאת ההודעה קטן משמעותית, למעט מצבים בהם נדרש ממני מענה, או שנשלחת אליי תמונה. השעון לא הפך אותי לטיפוס סוציאלי יותר. אני עדיין מבלה זמן רב מדי בבהייה בטלפון, אבל בתחושה שלי, הוא בהחלט צמצם את כמות הפעמים בהם אני שולף אותו מהכיס. אגב, אם דיברתי על התנהגות סוציאלית, מסתבר שהצצה בשעון תוך כדי שיחה, מוציאה את הסובבים אותי מהכלים אפילו יותר מהצצה בסמארטפון. איך זה ייתכן? הצצה בסמארטפון משדרת לצד השני "אתה לא מעניין אותי, מעניין מה קורה בפייסבוק". הצצה בשעון חכם מוסיפה למסר הזה את המסר ששידרה הצצה בשעון במשך מאה שנה לפחות: "אתה לא מעניין אותי ואני גם ממהר".

המקומות בהם שעון חכם מתבלט לטובה, הם המקומות בהם יש יתרון לעובדה שהוא יושב על פרק היד, ומפנה את כף היד עצמה מהצורך לשלוף טלפון מהכיס ולהחזיק אותו. ניווט רגלי, למרות המסך הקטן של השעון, מעולם לא נראה אלגנטי יותר. הכי נוח בעולם לשלוט על מוזיקה המתנגנת מהטלפון דרך השעון. הקילר אפליקיישן מבחינתי בשעוני Android Wear הוא אפליקציית Keep, אפליקציית הפתקים של גוגל שבשילוב עם השעון, הופכת את חויית הקנייה בסופר למעט יותר נסבלת מבחינתי. כבר אין צורך להחזיק את הטלפון ביד. רק לסמן את הפריטים ברשימה (שאשתי שיתפה איתי, ויכולה לעדכן בזמן אמת) על מסך השעון. גם לבדוק מזג אויר יותר נחמד לבדוק על השעון, ותתפלאו לשמוע, גם כיוון תזכורות או שעון מעורר, הרבה יותר טבעי לעשות בדרך שבה עשיתם זאת לפני כמה עשורים, דרך שעון היד שלכם.

שעונים חכמים מציעים הרבה יותר מזה, אבל לא בטוח שאתם זקוקים לכל מה שיש להם להציע: מד הדופק לדוגמה, די מיותר מבחינתי. מי שהיכולת הזאת אינה מיותרת עבורו, ודאי היה מעדיף לקנות שעון דופק מיצרנית ציוד ספורט מוכרת, ולא מוואווי, מוטורולה או אפילו אפל. השעונים החכמים הראשונים של סמסונג כללו מצלמות גרועות ששולבו בגוף המכשיר או ברצועה שלו. בדורות המאוחרים יותר ויתרו על זה. בשעוני Android Wear ישנה אפשרות להשתמש בשעון כמעין שלט רחוק למצלמה בטלפון שלכם. פיצ'ר שנורא נחמד להראות לחבר'ה ואז לא להשתמש בו באמת לעולם. עוד יכולת שהגיעה יחד עם השעונים החכמים הראשונים היתה האפשרות לבצע שיחה דרך רמקול המובנה בשעון עצמו. המשתמשים לא התחילו לדבר אל השעון על פרק היד שלהם, והיכולת הזאת נעלמה לפרק זמן מסוים מהשעונים החכמים. העדכון האחרון של Android Wear הביא איתו תמיכה בשעונים הכוללים רמקול מובנה. אני יכול לספור על יד אחת את מספר הפעמים שקיימתי שיחה בצורה כזאת, ואני לא צופה שהמספר הזה יגדל באופן משמעותי.

אתם לא צריכים שעון חכם. אבל הוא בהחלט יהפוך חויות מסוימות בחיים שלכם לקצת נוחות יותר. האם זה מצדיק הוצאה של בין 1000 ל-2000 ש"ח ואת הצורך לזכור לטעון אותו מדי לילה? אני מכיר לא מעטים שניסו, התאכזבו, ולבסוף ויתרו על הרעיון, ואני יכול להבין אותם. מצד שני, אחרי חצי שנה עם שעון כזה, אני כבר לא מסוגל לראות את עצמי בלעדיו.