כזה ניסיתי: Meizu PRO 5

זהות המשתתפים בפרוייקט השוואת מכשירי הפרימיום שפורסמה כאן לפני קצת יותר משבוע, עברה לא מעט שינויים. בדרך לבחירה ברביעיית הסמארטפונים שבסופו של דבר הופיעה בפוסט ההוא, התלבטתי אם לשלב בהשוואה הזאת שלושה מכשירים אחרים שבדקתי באותה תקופת זמן: ה-Huawei Mate S, ה-HTC One M9 Plus, ואפילו בשלב מסוים ה-Z5, כשלא הייתי בטוח אם גרסת הפרימיום שלו אכן תגיע אליי בזמן. לצערי, דווקא את ה-PRO 5, הפאבלט החדש של Meizu כבר לא יכולתי להכניס לפוסט הזה משיקולי לו"ז ולוגיסטיקה למרות שהוא התאים להשוואה הזאת הרבה יותר מהמכשירים האחרים שנפסלו. הוא אמנם זול יותר מכולם, אך מסתכלים על המפרט שלו, זה נראה מוצדק לכלול אותו בליגה של מכשירים כמו ה-LG V10, ה-Samsung Galaxy Note 5 ואחרים. כך הוא גם נבחן, ללא הנחות.

Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)

מייזו מיישרת קו עם יצרניות האנדרואיד הגדולות, ומשיקה שני מכשירי דגל במהלך שנה קלנדרית, מכשיר מיינסטרים ופאבלט. היא התחילה בנוהל הזה כבר לפני שנה, כאשר השיקה את ה-MX4, ומספר חודשים לאחר מכן את הפאבלט בעל המפרט המשודרג, ה-MX4 Pro. השנה, במקביל להשקות של מכשירים זולים כמו ה-M1 Note, וה-M2 Note, היא השיקה שוב שני מכשירי פרימיום בהפרש של כמה חודשים, ה-MX5, ולאחר מכן את ה-PRO 5, ממשיך דרכו של ה-MX4 Pro.

אז מה כל כך מרשים במפרט הטכני של ה-PRO 5? ראשית, המעבד. Meizu בחרה לצייד את פאבלט הפרימיום שלה באותו מעבד שנמצא במכשירים החזקים ביותר (נכון לזמן כתיבת שורות אלו) של סמסונג, ה-Exynos 7420 (בעל 8 ליבות: 4 במהירות 2.1 גיגהרץ, ו-4 במהירות 1.5 גיגהרץ). היחידה אותה קיבלתי לבדיקה הגיעה עם נפח אחסון של 64 גיגה וזכרון RAM בנפח של 4 גיגה (הגרסה הבסיסית מגיעה עם 32 גיגה זכרון אחסון ו-3 גיגה RAM). בניגוד למכשירי הפרימיום הקודמים של מייזו, ובהמשך לתקדים המבורך ב-M2 Note, גם כאן ניתן להרחיב את נפח האחסון באמצעות כרטיס זכרון מסוג MicroSD. ה-Meizu PRO 5 משווק עם הסלוגן המחייב "הסמארטפון המהיר ביותר בעולם". הרצתי עליו מבחן ביצועים של Antutu וקיבלתי בו תוצאה מסחררת של 83,643 נקודות, תוצאה גבוהה באופן משמעותי אפילו מזו של ה-Note 5. עם זאת, בבדיקה האישית שלי של פתיחת אפליקציות, הוא לא הצליח לעקוף בשום שלב את ה-Note 5. זה לא אומר שהוא איטי, ולמען האמת הוא לא נופל במהירותו ממכשירי דגל של יצרניות כמו Huawei ו-Sony. התוצאות האלו הן המחשה מדוייקת מדוע חומרה בלבד אינה ערובה לממשק הכי זריז. מעבר למהירות שעון גבוהה של ליבות המעבד, יש חשיבות מכרעת להתאמה בין החומרה לתוכנה, וככל הנראה, Touchwiz, הממשק של סמסונג, יודע לנצל את המעבד של סמסונג טיפה טובה יותר מה-Flyme של מייזו.

Meizu PRO 5, מזכיר לכם מכשיר אחר? (צילום: גד גניר)

דקיק, Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)

ה-Flyme לא השתנה במיוחד בכל מכשיריה של מייזו מהשנה האחרונה. זהו ממשק המספק חויה ייחודית ושונה למדי ממה שהתרגלתם אליו במכשירי אנדרואיד, החל מ-Launcher נטול "מגירת אפליקציות" דרך מגוון עצום של מחוות מגע המאפשרות הפעלת פונקציות במכשיר כשהמסך עדיין כבוי. אחרי מספר מכשירים של מייזו שבדקתי, החסרונות בממשק הזה צפים והופכים למעיקים מתמיד: בניגוד למכשירי אנדרואיד אחרים, השליטה בעוצמת השמע היא קונטקסטואלית, כלומר, כפתורי הווליום שולטים אך ורק בפעילות הראשית בטלפון: לדוגמא, אין לי אפשרות לשלוט באמצעות כפתורי הווליום בעוצמת השמע של המדיה במכשיר, כל עוד לא מתנגנת מדיה. ניתן כמובן ללכת להגדרות, להכנס לתפריט הגדרות הסאונד ולשנות זאת משם, אך זה מסורבל ולא נוח. ניתן גם להתקין אפליקציה מה-Play Store שתאפשר לכם שליטה על רמות השמע ישירות מוילון ההתראות, אבל שוב, קניתי מכשיר חדש ומודרני, למה אני צריך אפליקציה שתאפשר לי לשלוט על הווליום בנוחות? מעבר לכך, יש את אפליקציית Gmail, אפליקציה שסביר להניח רובכם עושים בה שימוש במכשירי האנדרואיד שלכם. האפליקציה מציגה טקסטים כהים בוילון ההתראות הכהה גם כך, מה שמחייב מאמץ נוסף בניסיון לקרוא מה כתוב שם, כל עוד לא נכנסתי לאפליקציה עצמה. אמנם בסין משתמשים כנראה פחות בג'ימייל, אבל זה לא תירוץ קביל. עוד משהו מעיק: המקלדת המובנית של מייזו עובדת כראוי ב-90% מהזמן. ב-10% הנותרים, כפתור ה-Backspace לא עובד ולא מגיב ללחיצות המיואשות שלי, עד שלפתע מתחיל להגיב ומוחק את כל המשפט. נכון, אין פה משהו קריטי או קטסטרופלי, ולכל בעיה כאן יש פתרון. ובכל זאת, ראוי היה ללטש את הממשק קצת יותר.

ל-Meizu Pro 5 מסך 5.7 אינטש בטכנולוגיית AMOLED. אמנם אין כאן את הצבעים התוססים שיש במסך של ה-Note 5 אך הבהירות המקסימלית לא רעה (גבוהה מזו של ה-Nexus 6P), מה שמאפשר שימוש נוח גם באור יום. מייזו בחרה להסתפק ברזולוציית 1080p בלבד, ולא נכנעה לטרנד ה-2K. בינינו, בשימוש היומיומי ההבדל כמעט ואינו מורגש, והמסך נראה מצוין גם ככה.

רבות דובר על ההשראה ש-Meizu לוקחת מאפל, הן בעיצוב הממשק והן בעיצוב החיצוני של מכשיריה. הפעם Meizu הלכה עוד צעד אחד קדימה. שולי המכשיר מעוגלים ומשתלבים בזכוכית המסך בצורה שמזכירה מאוד את ה-iPhone 6 וה-6S. ביחד עם גוף המתכת בצבע הכסף מתקבל מראה שקל לטעות בו. מבחינה ארגונומית, במייזו עשו עבודה מצויינת. המכשיר דק, אבל לא דק מדי, הפינות שלו מעוגלות ולמרות שמדובר בפאבלט, יחסית, נוח להחזיק ולהשתמש בו. איך הוא נראה? זה כבר עניין של טעם אישי. אני פחות התלהבתי. מה שכן מלהיב הוא כפתור הבית. כמו ב-MX5 גם כאן יש לו תפקיד משולש: מגע בכפתור מחזיר אתכם צעד אחד אחורה, לחיצה פיזית מחזירה אתכם ישירות למסך הבית, וכאשר המכשיר נעול, הוא משמש כקורא טביעות אצבעות. הקורא הזה מדויק להפליא (למעט במצבים בהם האצבע אינה יבשה לחלוטין) וזריז לא פחות מזה של מכשירי סמסונג החדשים. אמרתי זאת בעבר ואגיד זאת שוב: כפתור הבית הזה הוא מהנוחים בהם יצא לי להשתמש, ואחרי שימוש של מספר שבועות בכפתור הזה, קשה להתרגל שוב לשלושת פקדי המגע הוירטואליים האופייניים לאנדרואיד.

Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)

Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)

מייזו ציידה את ה-PRO 5 בסוללה בקיבול של 3050mAh, קיבול סטנדרטי יחסית למתחרים, ונמוך ב-400mAh מזה של קודמו, ה-MX4 Pro. לפני שהמכשיר הגיע אליי לבדיקה, הבנתי שמשך זמן הפעולה שלו מצוין, אך ביומיים הראשונים לשימוש במכשיר לא ממש הצלחתי להבין את ההתלהבות. הוא היה מצליח לשרוד עד הלילה ללא טעינה בשימוש סטנדרטי. זה יפה, אבל זה לא מדהים. לאחר יומיים הבנתי ששכחתי להכיר בין קישורית ה-Wifi לרשתות האלחוטיות בבית ובעבודה, כלומר, עד אז עשיתי שימוש רק באינטרנט סלולרי. מאותו רגע המכשיר החל להציג ביצועים שלא היו מביישים אפילו את ה-Sony Z5: היו ימים בהם הלכתי לישון כשהמכשיר עדיין על 35-40 אחוזי סוללה. בין אם זה קשור לבחירה במסך ברזולוציה של 1080p בלבד, ובין אם לא, הלוואי ויותר מכשירים היו מסוגלים לספק זמן שימוש כזה בין טעינה לטעינה. אם זה לא מספיק, מייזו משלבת ב-PRO 5 טעינה מהירה (לתקן שלה קוראים mCharge), ומבטיחה (ומקיימת) כי טעינה של במשך חצי שעה תספק לכם 65% סוללה, במידה והיתה ריקה לחלוטין קודם. שקע הטעינה אגב, הוא USB Type C, על כל המשתמע מכך - טעינה מהירה, אין צורך לחשוב על הצד הנכון לחיבור הכבל, אך תאלצו להחליף את צי הכבלים שלכם, ולרכוש כבלים איכותיים אם ברצונכם להבטיח שהמכשיר ישאר תקין. 

גב ה-Meizu PRO 5, מה שגרם לרוב האנשים להגיד "אה, אז זה לא אייפון" (צילום: גד גניר)

מבט מקרוב על שקע הטעינה (USB Type C) וכפתור הבית הנפלא (צילום: גד גניר)

המכשירים היקרים של מייזו מציגים מגמת שיפור עקבית בכל הקשור לצילום, וה-PRO 5 ממשיך את המגמה הזאת. הפעם מדובר במצלמה ברזולוציה של 21 מגה פיקסל, עם מפתח צמצם f/2.2. יש כאן מיקוד באמצעות לייזר, אך אין ייצוב תמונה אופטי. המצלמה מתמקדת מהר מאוד ועל המסך התמונות נראות טוב, אם כי בפתיחה של התמונות על מסך מחשב המצב קצת שונה. אמנם בהגדלה ל-100% כמויות הרעש הדיגיטלי נמוכות יחסית, גם בתמונות  בתאורה נמוכה, אבל את המחיר משלמים בפוקוס: פתאום מבחינים שחלק לא קטן מהתמונות אינו ממוקד במאה אחוז, ואם לא מדובר בתמונה באור יום, קשה למצלמה לתפוס תנועה כראוי. זו אמנם המצלמה הכי טובה של מייזו ולא רעה באופן כללי, אך היא עדיין לא מצלמה ברמה של הפאבלטים בהם אמור המכשיר הזה להתחרות.

הרמקול של ה-Meizu לא יוצא דופן מבחינת עוצמה או איכות, אך בהחלט עושה את העבודה, וכך גם השמע באפרכסת. זו הפעם הראשונה שהיבואנית הרשמית כוללת בתוך אריזת המכשיר את האזניות של מייזו (במקום פיסת נייר עם הכיתוב המביך "No Headphones included"). למרבה ההפתעה, אלו אזניות לא רעות בכלל ומפתיעות לטובה באיכותן.

מבט מקרוב על הרמקול של ה-Meizu PRO 5 (צילום: גד גניר)

מאז ומתמיד מייזו מותגה כתחליף משתלם יותר למכשירי דגל של יצרניות מוכרות יותר בשוק. המיתוג הזה היה בעייתי, משתי סיבות: הראשונה היא שהמחיר אותו דאגו להדגיש הוא המחיר עבור גרסאות ה-16GB של המכשירים האלו, שכמעט תמיד הגיעו ללא אפשרות הרחבה. אם הייתם רוצים לקבל גרסאות עם נפח גדול יותר, הייתם נאלצים לשלם יותר, ומתקרבים כבר למחיריהם של מכשירים מבית סמסונג, LG ואחרות. וזה מוביל אותי לסיבה השנייה - המחירים של מכשירי מייזו בארץ זולים במעט ממחירי מכשירים של סמסונג ו-LG, אבל גבוהים מאלו של יצרניות סיניות פופולריות אחרות. ב-PRO 5 הסיפור קצת שונה. המכשיר עולה 2399 ש"ח, זול משמעותית ממחירם של פאבלטים יוקרתיים אחרים, ומאפשר הרחבת זכרון, כך שהוא רלוונטי ואין הכרח לקנות את הגרסאות היקרות יותר של המכשיר. האם ה-PRO 5 שווה את המחיר הנדרש עבורו? בהחלט. למעשה, מעטים המכשירים שבדקתי שנותנים תמורה טובה כל כך ביחס למחיר, וחויית השימוש בו ברוב הזמן זהה לזו של מכשירים יקרים בהרבה. האם הוא בליגה של הגדולים? עדיין לא. עם מצלמה כזאת עדיין לא עולים ליגה, ויש עוד מה ללטש בממשק, אבל מייזו בהחלט בדרך לשם.

המכשיר נמסר לצורך הבדיקה באדיבות רשת Bug.